ועיבור שנה שלשים — הרי לך א' מלא ואשתקד עשינו שניהן מליאים מרחשון ואייר והרי לך שלשה מלאין יותר על כסדרן הלכך כי חסרה השתא לבהדייהו שלשה קם ליה בדוכתיה:
נר ישראל — שאתה מאיר עיני חכמים:
מתני' כ"א תקיעות ומ"ח תקיעות מפרש להו במס' סוכה בפ' החליל (סוכה דף נג:):
משני נבלים — לשני לוים:
ולא מוסיפין על ששה — לא אתפרש טעמא:
משני חלילין — חליל קלמייל"ש בלע"ז:
ולא מוסיפין על י"ב — אם היו רוצין היו עושין י"ב כנגד י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח:
מכה — שהיו נקבים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול:
בשחיטת פסח ראשון — בי"ד בניסן שהיו קורין ההלל בעזרה בשעת שחיטה כדאמרינן בתמיד נשחט (פסחים סד.):
אבוב — היינו חליל ובגמרא מפרש הכי:
ולא היה מחלק — מסיים אלא באבוב יחידי כשהיה מגיע לסיום הנעימה היה האחד מן החלילים מאריך לאחר שתיקת האחר שזהו חילוק יפה יותר משיסיימו שניהם כאחד. חילוק היינו סיום שמחלק בין נעימה לנעימה. ובשעת הקרבה היה שיר זה והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י"ב ימים והחלילים מחללים ובשאר ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש בר"ה (דף לא.) אחד בשבת לה' הארץ ומלואה וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם:
ועבדי כהנים היו — אותם המכים בחליל:
בית הפגרים ובית צפריא — שם המשפחה:
מעמאום — שם המקום:
ומשיאין לכהונה — כהנים היו נושאין בנותיהן שישראלים מיוחסין היו:
גמ' מתני' — דקחשיב כ"א תקיעות ומ"ח תקיעות דלא כר' יהודה דמתני' קא חשיב לכל תקיעה ולכל תרועה באנפי נפשה ואין לך כל תרועה שאין תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה ורבי יהודה לא קא חשיב תקיעה ותרועה ותקיעה אלא חדא הרי לך כ"א דתנא דידן ז' לר' יהודה ומ"ח דתנא דידן ט"ז לרבי יהודה:
ותקעתם תרועה — אלמא לתרועה קרי תקיעה ולתקיעה תרועה:
לפשוטה לפניה ולאחריה — דמהכא נפקא פשוטה לפניה דכתיב ותקעתם והדר תרועה ופשוטה לאחריה דכתיב (במדבר י׳:ו׳) תרועה והדר יתקעו ולעולם כל חדא מצוה באנפי נפשה:
סימנא בעלמא — לסימן שיקהלו ולאו לשום מצוה:
ולא כלום — שלא ישהא ויפסיק בין פשוטה שלפניה לתרועה ובין התרועה לפשוטה שלאחריה אלא בבת אחת סמוכות זו לזו:
כר' יהודה — דאמר חדא מצוה נינהו ולא בעי אפסוקי:
אפי' כרבנן — והאי אין בין לאו דיעשה סמוכות כל כך אלא שלא ישהה בינתיים יותר מדאי:
ולאפוקי מדרבי יוחנן — דאמר גבי ר"ה שמע תשע תקיעות שלש של מלכיות וג' של זכרונות וג' של שופרות בתשע שעות ששהה שעה בין כל אחת ואחת יצא:
ולא כלום — משמע כלל לא יפסיק:
שמונה ימי חנוכה לא חשיב במתני' משום דליכא קרבן:
