הריני — משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי שהיה משתבח בשוקי טבריא כדתניא בבכורות בפ' תשיעי (דף נח.) בן עזאי אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום:
איכא למדרשינהו — הני קראי דעבד עברי:
קיבר — שגונדיי"ר:
מדרבי יוסי בר' חנינא — דודאי לא בא לידי כך אלא מפני שהיה רשע ועושה סחורה בפירות שביעית:
אבקה של שביעית — הסוחר בפירות שביעית. ולהכי קרי ליה אבק שאין זו עיקר מצותה של איסור שביעית:
וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר — ודרשי' סמוכין והכי אמר רחמנא אם לא תשמרו מצות יובל סופכם למכור מטלטלין וכלי תשמיש:
לא הרגיש — לא נזדעזע לשוב מן העבירה:
לא באת לידו — משמע שלא יעלה על לבו שיהא עושה שום עבירה:
נעשית לו כהיתר — דומה בעיניו כהיתר. הלכך ברישא דלא עבר עדיין אלא פעם אחת תני הרגיש דמשמע שהיה יודע ונותן אל לבו שהיה עובר אבל לא נרתע מן העבירה ועשאה ובפעם שניה תני לא באת לידו שאפילו על לבו אין עולה שתהא עבירה:
ניחא ליה לאיניש דליזבין ברתיה ולא לוזיף בריביתא — דריבית כתיב בהאי ענינא דכתיב (ויקרא כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' והא ודאי מקמי הכי כבר זבנה לברתיה דבהכי ניחא ליה:
פדיון בתו מגרעא ואזלא — שסתם מכירת הבת אינה שתהא שפחה אלא עד שיגיעו ימי נערות ואם בא לפדותה בתוך כך מחשב הדמים שמכרה כמה מגיע לכל שנה שהיתה ראויה להיות ביד האדון ולפי אותו חשבון המגיע לכל שנה מנכה לו האדון לכל שנה ושנה ששמשתו כדתניא בקדושין (דף יא.) והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה:
ונעשה משרת — שהיה נעשה משרת לעבודת כוכבים לחטוב עצים ולשאוב מים:
א"ל — אביי לההוא מרבנן אפ"ה הא אהדריה קרא שיהו מרחמין עליו:
אדחה אבן — כלומר שלא יגאל לעולם:
נחמיר — עליה שאם נמכר במנה והשביח יחשב במאתים או אם נמכר במאתים והכסיף יחשב במאתים כדכתיב (שם) מכסף מקנתו:
וכי יש שנים מרובות — שתהא שנה יתירה מחבירתה דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים או שנה פחותה מחבירתה:
אלא — הכי קאמר קרא אם יש ריבוי בכספו בשנים שהוא עומד בהן כלומר מה שהשביחו ישיב גאולתו מכסף מקנתו דאין מחשב אלא כמה שנמכר ואם מעט נשארו דמיו בשנים שהוא עומד בהן כגון שהכסיף כפי שניו ישיב את גאולתו:
ואימא — הכי קאמר קרא היכא דפלח ליה תרתי שני ופשו ארבעי עד יובל ליתיב ליה כמה שמגיע לארבע שנים מכסף מקנתו לפי חשבון שקנאו:
כפי שניו — לפי שנים שהיה עדיין חייב לעובדו ולאו בהכסיף והשביח משתעי קרא:
ומצא את רעהו ומת — שהיה חבירו מצוי שם בשעה שהרים זה הגרזן חייב פרט לממציא את עצמו דפטור זה מגלות:
מה השיגה ידו דהשתא — דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב (שם) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו:
ואם גאל יגאל המקדיש וגו' מלמד שלוה — מאחר וגואל ואם ירצה יגאל לחצאין:
הורע כחו — כדאמרן לעיל:
