מסכת ערכין דף ל׳ עמוד ב׳

1הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. אמר ליה ההוא מרבנן לאביי: איכא למידרשינהו לקולא, ואיכא למידרשינהו לחומרא, ממאי דלקולא? אימא לחומרא!

2לא סלקא דעתיך, מדאקיל רחמנא גביה, דתניא: (דברים טו, טז) ״כי טוב לו עמך״ עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי קרקע; מיכן אמרו: הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

3אדרבה, נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא! דאמר רבי יוסי בר' חנינא בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית׃

4אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר ״בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו וכתיב (ויקרא כה״, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד׃

5לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר ״(ויקרא כה״, כה) וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו׃

6לא באת לידו לסוף מוכר את ביתו שנאמר ״(ויקרא כה״, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה מאי שנא התם דקאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דקאמר לא באת לידו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו׃

7הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר׃

8(לא באת לידו לסוף שלוה ברבית שנאמר ״(ויקרא כה״, כה) וכי ימוך אחיך וגו' וכתיב ״אל תקח מאתו נשך ותרבית)״׃

9לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר ״(שמות כא״, ז) וכי ימכור איש [את] בתו לאמה ואע"ג דבתו בהאי ענינא ליתא ניחא לאיניש דליזבין ברתיה ולא ליזיף בריביתא דאילו התם מיגרעא ואזלא ואילו הכא קא מוספא ואזלא׃

10לא באת לידו לסוף שמוכר את עצמו שנאמר ״(ויקרא כה״, לט) כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא לך אלא לגר שנאמר ״לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר לגר תושב״׃

11משפחת גר זה העובד כוכבים כשהוא אומר או לעקר (משפחת גר) זה הנמכר ונעשה משרת לעבודת כוכבים עצמה׃

12א"ל הא אהדריה קרא ותנא דבי רבי ישמעאל הואיל והלך ומכר עצמו לעבודת כוכבים אידחה אבן אחר הנופל ת"ל ((ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה לו וביובל יצא) אימא גאולה תהיה לו דלא ליטמע בעובדי כוכבים ולעולם לענין פדיונו נחמיר׃

13אמר רב נחמן בר יצחק כתיב ״(ויקרא כה״, נא) אם עוד רבות בשנים וכתיב ״(ויקרא כה״, נב) אם מעט נשאר בשנים׃

14וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות אלא נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו׃

15ואימא היכא דעבד תרתי ופיישי ארבעי ליתב ליה ארבע מכסף מקנתו והיכא דעבד ארבע ופיישי תרתי ליתב ליה תרתי כפי שניו׃

16א"כ נכתוב אם עוד רבות שנים מאי בשנים נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו אמר רב יוסף דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני:

17לא ימכור ברחוק כו': מנא הני מילי דת"ר (ויקרא כה, כו) והשיגה ידו יד עצמו שלא ילוה ויגאל׃

18ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאול ביפה כדי גאולתו כדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין.

19למימרא דמצא השתא משמע ורמינהו {דברים יט } ומצא פרט לממציא עצמו מיכן אמר רבי אליעזר אם משיצאה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור אלמא מצא מידי דאיתיה מעיקרא משמע׃

20אמר רבא הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא הכא דומיא דהשיגה ידו מה השיגה ידו דהשתא אף מצא נמי דהשתא והכא דומיא דיער מה יער מילתא דאיתיה מעיקרא אף מצא מילתא דאיתיה מעיקרא:

21ובהקדש כו': מנא ה"מ דת"ר (ויקרא כז, יג) ואם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין׃

22אר"ש מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל הורע כחו שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין׃

23אבל מקדיש שדה אחוזה הואיל שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצא לכהנים יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאין׃