בוני התלמוד

    מסכת ערכין דף כ״ז עמוד א׳

    פרק ז׳ - אין מקדישין

    Also cited as: Arakhin 27a, Chapter 7 Ein Makdishin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והכא קרא אחרינא אשכח ודרוש - דהקדישה ואח"כ מת אביו תיהוי אחוזה דאל"כ דלא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח"כ הקדישה ניכתוב קרא אשר לא אחוזתו ומתרביא הא דר' מאיר דדריש יצתה זו שהיא כבר אחוזה:

    משדה למה לי - ש"מ לכדאמרינן למדרש הקדישה ואח"כ מת אביו:

    יצתה זו - שבשעת הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה:

    אפי' ישראל נמי - דהא תניא בריש פירקין (ערכין דף כד.) מקדישין לפני היובל וכו' (ואי משום דקתני מתני' אין מקדישין פחות משתי שנים לפני היובל הא אוקימנא (שם) דעצה טובה קמ״ל):

    הניחא לשמואל דאמר - גבי ישראל לא קדשה אצטריך לאשמועי' דגבי כהנים קדשה:

    אלא לרב - ליכא למימר הכי דמהיכא תיתי לן מקראי:

    איידי דתנא רישא - ישראל תנא סיפא גבי לוים:

    מתני' המקדיש שדהו בשעה שאין היובל - בזמן שאין היובל נוהג:

    פתח אתה ראשון - בכמה אתה רוצה לפדותה ומפני ריוח של הקדש שואלין לו תחלה:

    שהבעלים נותנין חומש - ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג דבזמן שנוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה שהרי דמיה קצובין בית כור בנ' סלע ובשדה אחוזה קא מיירי ובזמן שאין יובל נוהג נפדית בשוייה כדתניא בשילהי פירקין אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג:

    מפני רעתה - שהיתה יציאתה מרובה על השבח:

    לא אמר זה באיסר אלא - הרי היא שלי בביצה שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף:

    אמר לו - הגזבר:

    הגעתיך - הרי היא שלך:

    גמ' והתניא כופין - את הבעלים לפתוח ראשון:

    דמצות גאולה באדון - בפ"ק דבכורות (דף יג.):

    טפי ופריק לה - מוסיף ופודה יותר משאר אדם:

    מצות גאולה באדון - דכתיב ואם לא יגאל ונמכר בערכך אלמא מצות גאולה קודמת למכירה:

    והא קי"ל שוה כסף ככסף - דאמרי' בבבא קמא (דף ז.) ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין:

    הך סתמא - דקתני מפסיד איסר ולא קתני נמצא מפסיד ביצה רבנן היא ולא רבי יוסי:

    מתני' ממשכנין מנכסיו עשר סלעים - נמצא ביד גזבר עשרים וכן שלשים יתן שלשים הרי חמשים:

    אמר אחד הרי היא שלי בכ"א - לאחר שאמרו בעלים בעשרים:

    ערכין 27 עמוד א

    1והכא קרא אשכח ודרשי: לכתוב רחמנא ״אם משדה מקנתו אשר לא שדה אחוזתו״, אי נמי: ״אשר לא שדה אחוזה״, מאי משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה.

    2הכהנים והלוים מקדישין לעולם וכו'. בשלמא גואלין אצטריך, לאפוקי מדישראל דלא פרקי אלא עד יובל, קא משמע לן דכהנים ולוים גואלין לעולם. אלא מקדישין, מאי איריא כהנים ולוים? אפי' ישראל נמי!

    3וכי תימא בשנת היובל עצמה, הניחא לשמואל דאמר: ״בשנת היובל עצמה לא קדשה״, קמ"ל דכהנים ולוים מקדישין לעולם, אלא לרב, מאי איריא כהנים ולוים? אפי' ישראל נמי!

    4ולטעמיך, בין לפני היובל בין לאחר היובל למה לי? אלא, איידי דתנא רישא ״לפני היובל ולאחר היובל״, תנא סיפא נמי ״בין לאחר היובל בין לפני היובל״.

    5ואיידי דתנא רישא ״אין מקדישין ולא גואלין״, תנא נמי סיפא ״מקדישין וגואלין״.

    6הדרן עלך אין מקדישין.

    מתני׳ · משנה

    7המקדיש את שדהו בשעה שאין היובל, אומר לו: ״פתח אתה ראשון״, שהבעלים נותנין חומש, וכל אדם אין נותנין חומש.

    8מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה, אמרו לו: פתח אתה ראשון. אמר: הרי היא שלי באיסר. אמר רבי יוסי: לא אמר זה ״באיסר״, אלא ״בביצה״, שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף, אמר לו: ״הגעתיך״, נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו.

    גמ׳ · גמרא

    9המקדיש שדהו בשעה כו'. אומרין? והתניא כופין! מאי ״אומרין״ נמי? כופין. ואיבעית אימא: מעיקרא אומרין, אי צאית צאית, ואי לא כופין.

    10שהבעלים נותנין חומש וכו'. מאי איריא שהבעלים נותנין חומש? תיפוק ליה דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה! ועוד, מצות גאולה באדון!

    11חדא ועוד קאמר, חדא: דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה, ועוד: מצות גאולה באדון היא, ועוד: שהבעלים נותנין חומש כו'.

    12מעשה באחד שהקדיש שדהו וכו'. לימא בהא קמיפלגי, דר"י סבר: שוה כסף ככסף, ורבנן סברי: שוה כסף אינו ככסף.

    13והא קי"ל דשוה כסף ככסף! דכולי עלמא שוה כסף ככסף, והכא בפודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי. ת"ק סבר: איסר, דאיכא בחומשו שוה פרוטה פרקינן, ורבי יוסי: כביצה נמי פרקינן.

    14אמר לו: ״הגעתיך״, נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו. סתמא כרבנן.

    מתני׳ · משנה

    15אמר אחד: ״הרי היא שלי בעשר סלעים״, ואחד אומר: ״בעשרים״, ואחד אומר: ״בשלשים״, ואחד אומר: ״בארבעים״, ואחד אומר: ״בחמשים״. חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר.

    16חזר בו של שלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של עשר מוכרין אותו בשוויו, ונפרעין משל עשר את המותר.

    17הבעלים אומרים בעשרים, וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמין, מפני שהם מוסיפין חומש. אמר אחד: ״הרי היא שלי בעשרים ואחת״׃

    תוספות

    מתני' המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג - פירוש בזמן שאין היובל נוהג דאז הוא נפדה בשוייו ויש בו ריוח להקדש לפתוח תחלה הבעלים מפני החומש אבל בזמן שהיובל נוהג הוא נפדה לפי זרעו בנ' סלעים בית זרע חומר שעורים ובשדה אחוזה מיירי ובזמן הבית מיירי דאיכא רווחא להקדש דאי שלא בזמן הבית מחללו אם ירצה אפי' לכתחלה על שוה פרוטה לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל כדאיתא לקמן בסוף פירקין (ערכין דף כט.) ההוא דאחרים לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל שקול ד' זוזי אחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרי לך וא"ת היאך נמצא בזמן שאין היובל בזמן הבית י"ל בזמן שגלו ישראל דבעינן כל יושביה עליה:

    אמר ר' יוסי כו' - תימה איך היה זה המעשה בימי ר' יוסי והלא ר' יוסי לא היה בזמן הבית ואם כן לא הוצרך לפתוח תחילה בבעלים וי"ל דפליג על פי הקבלה ע"פ שאירע בזמן הבית א"נ אפי' שלא בזמן הבית גאולה בבעלים תחילה כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ז) אם לא יגאל ונמכר:

    מאי אומרין כופין - וא"ת מ"ש דצריך כפיה הכא טפי מכל הני דתנן בסוף פ"ק דבכורות (דף יג.) מצות פדייה קודמת למצות עריפה מצות יעידה קודמת למצות פדייה מצות ייבום קודמת למצות חליצה מצות גאולה באדון קודמת (למצות) לכל אדם ומפיק כולהו מקראי התם ולא אשכחן כפייה כי אם בזה וי"ל דשאני הכא דיכול לבא לידי תקלה אם יהנו העולם ממנה:

    רבי יוסי סבר בכביצה נמי פרקינן - ובפ' הזהב (ב"מ דף נג:) איכא פלוגתא איכא מ"ד בו ובחומשו ואיכא מאן דאמר בו אע"ג שאין בחומשו ונראה דכביצה היינו שוה פרוטה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רש"ש

    גמרא תנא סיפא נמי בין לפני היובל בין לאחר היובל - כצ"ל:

    במשנה א"ל הגיעתך - כ"ה הגי' במשניות והיא נכונה יותר:

    גמרא תיפוק ליה כו' טפי ופריק לה - ק"ל בשלמא לטעמא דמתניתין איכא רווחא דהקדש כגון אם החליט בדעתו שלא ליתן בעדה יותר מעשרים לכן אם הוא יפתח ראשון בך'. כשיתן אחר כ"א יכופו אותו לתת כ"ו בע"כ כדלקמן. משא"כ כשיפתח אחר בכ"א תו לא יחפוץ לפדותה כלל כי יודע שבעד כ' לא יתנו לו. משא"כ לטעם זה אף אם יפתח אחר ג"כ הוא טפי עליה:

    שם ועוד מצות גאולה באדון - ק"ל דלמא מתניתין טעמא דקרא קמפרש. וכמו בס"פ דלעיל גבי שדה מקנה דא"י לכהנים ביובל דאמרה טעם שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אע"ג דקרא כתיב. ובמש"כ התוי"ט שם דיש נ"מ לדינא בהטעם מיושבת קושיא זו אך ק"ל דלפ"ז תליא זה בפלוגתת ר"ש ורבנן אם דרשינן טעמא דקרא עמש"כ התוי"ט בפ"ב דיבמות מ"ה:

    רש"י ד"ה ל"א זה באיסר - אלא כו' בביצה. כצ"ל כמו שהוא בפנים:

    רש"י ד"ה והתניא וד"ה דמצות - צ"ל דבור אחד:

    במשנה אמר אחד ה"ה שלי בכ"א הבעלים נותנין כ"ו כו' - נ"ל דאם ירצו הבעלים לתת לגיזבר החומש לבד דהיינו ה' סלעים (ואולי דדי אפי' בד' וכ"מ מקושיית הגמרא ולימרו אתא גברא בחריקין) הרשות בידם והשדה תשאר אצל האחר בכ"א בע"כ. (וכן בשארי הבבות לפי חשבון שימולא רק כ"ה). ואלת"ה לקתה מדת הדין שיבא אחר ויוסיף על מחיר השדה שאמרו הבעלים עד פחות מעט מחומש רק בכדי שיכופו את הבעלים לפדות בתוספתו של זה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ערכין דף כ״ז עמוד א׳

    מסכת ערכין דף כ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־399 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: ערכין דף כ״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026