מסכת מועד קטן דף כ׳ עמוד ב׳

א"ל אימא קיימת בלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:

א"ל ר' חייא ואמך אחותי קיימת היא:

א"ל רב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:

חלוץ מנעלי להתאבל על אחי ואחותי:

והולך כלי אחרי לבית המרחץ ללמד הלכה נתכוין שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:

למוצאי הרגל נעשית רחוקה דהוי שלשים יום:

אינה נוהגת אלא יום אחד אע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה רחוקה:

אינו קורע עכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:

עולה לו פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אחד:

קורע או אינו קורע דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה בחול אינו קורע כלל ואפי' על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו והכי משמע לעיל דלא מצינו לר' חייא שקרע אע"פ שהיה אביו ואמו לגירסת ר"ח וא"ת אי מהא משמע דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא. קאמר ש"מ דאינו קורע יש לומר דאינו מביא ש"מ כי אם ממה שראינו שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו מביא ראיה מכל מקום מדלא קבעי הש"ס כלל אם רבי חייא קרע משמע א"צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני פי' דאינו קורע על שמועה רחוקה אפי' על אביו ואמו והרי"ן וגם בתוס' הרב מסופק והא דאמר בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא קרעים ונראה לי שיש לסמוך יותר על ה"ג מרב צמח גאון דאין קורעים לאחר ל' יום אלא על אביו ואמו בלבד וברכת אבלים נחלקו בה"ג אם שמע בשבת אם חייב לברך ברכת אבלים דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא וי"א כיון דמברכין בג' או בעשרה לאו דברים שבצינעא הוא:

ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו לא מיבעי מאביו אלא אפי' מאמו נמי:

על שניים שלהם פי' הנולדים מהן אבל באחיהם ובנשותיהם היה מסופק בתוספות הרב בשם רבו ולא ידענא מאי שנא:

על אבי אביו ועל בן בנו פירוש בתוספות הרב בשם רבו דהוא הדין אבי אמו ובת בתו:

באפה נהוג אבילות פירוש בתוספות בכל דיני אבלות נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה וכולן כל זמן שהוא בפניה ובפ"ק דכתובות (דף ד:) קאמר עמו בבית ושמא באפה דוקא או שמא בכל הבית:

ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו בחמין קאמר דאילו בצונן היא נמי מותרת:

אלא בחמיו וחמותו והוא הדין היא נוהגת עמו בחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל שמתאבל עליו מתאבל עמו בכל שאר קרובים קאמר אבל אשתו יש חילוק בין חמיו וחמותו לשאר קרובים:

ועוד ר' חייא נהג על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה יום אחד ולמדנו ממנו ג' דברים. למדנו כי האבל אסור בנעילת הסנדל.

וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד וכי מקצת היום ככולו תני ר' אדא קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמו"ש נעשה רחוקה עולה לו ואינה נוהגת אלא יום אחד.

וכן א"ר יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד כללו של דבר כל יום שמועה שאינו נוהג בו אבלות כאילו עדיין לא שמע. השומע שמועה רחוקה ברגל קורע או אינו קורע ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע ר' מני אמר אינו קורע דכל היכא דליכא עליה אבלות שבעה אינו קורע איני והא תני איסי אבוה דר' זירא מי שאין לו (אלא חלוק אחד) [חלוק לקרוע] ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע. הנה קורע בתוך שבעה ואע"פ שאינו נוהג אחר הקריעה שבעה. וכי תימא משום דהיא בתוך שבעה ועוד הא תני ר' זירא בתריה בד"א בה' מתי מצוה פי' חמשה מכלל השבעה שהוא מצוה להתאבל עליהם.

אבל על אביו ועל אמו קורע והולך הנה שאין שם אבלות קורע ופרקינן כי תניא היא דר' זירא לכבוד אביו ואמו:

ת"ר כל האמור בפרשת כהנים כהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה מאביו וכשם שמתאבל עליהן כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר"ע ר"ש בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על [אבי] אביו ועל בן בנו.

וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עליהן וקיי"ל כחכמים.

ואוקימנא עמו בבית כגון ראובן שמת לו בן נוהג יעקב אביו עמו בבית בלבד. וכי הא דאמר ליה רב לחייא בריה. ורב הונא אמר לרבה בריה חמיך וחמותך שמתו ואשתך מתאבלת עליהן באפה כלומר בבית עמה נהוג אבלות שלא בפניה לא תנהוג כלל מפני כבוד אשתו א"ל רב הונא למר עוקבא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד ותניא כוותיה וכדתניא מי שמת חמיו או חמותו כופה מטתו ונוהג אבלות עמה וכן אם מת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות.

שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשי' רחוק' וכו' שמעי' מהכא שאין הרגל מפסיק למי שלא שמע דהא על כרחין כיון שלאחר הרגל היא שמועה רחוקה כבר עברו קודם הרגל יותר מכ' יום ואפילו הכי קרי ליה שהוא קרובה ברגל וזה ברור:

קורע או אינו קורע פירש בשמועה רחוקה ואיפליגו בה רבי מני ורבי חנינא:

קריעה בלא ז' מי איכא פי' למי שנוהגין עליו לעניני אבלות דאי מאי קאמר והא איכא קריעה על רבו ועל אדם חסיד או חכם או נשיא ואין כאן ז'

מי שאין לו אלא חלוק לקרוע אוקמה רש"י ז"ל בגברא ערטילאי ואינו מחוור בתוספות פי' כגון שהאי בגדיו שאולין ופטור מקריעה דמבני אהרן למדנו דכתיב בהובגדיכם ומיהו אמרי' לקמן שאם הודיעו שהוא הולך כמי שנוטל רשות דמי וחייב לקרוע ועוד י"ל דמיירי הכא כשבגדיו קרועין עד שנעשה כפותח האמור בירושלמי:

כי תנא ההיא בכבוד אביו ואמו ק"ל דקארי לה אמאי קארי לה וי"א דאיהו סבר דאפילו על אביו ועל אמו קאמר ליה דאינו קורע דאיהו בהכי מיירי ולאו בשאר קרובי' דאי לא תקשי הא מתניית' ורבי מני אהדר ליה שלא אמר הוא אלא בשאר קרובים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וזה דוק והנכון כמו שפירש רבינו יצחק ז"ל דה"ק דההיא רשות היא שנתנו לו מפני כבוד אביו ואמו ואין בו משום בל תשחת ובשאר קרוביו אינו רשאי משום בל תשחת אבל חיובא ליכ' אפי' על אביו ועל אמו והיינו לישנא דכי תניא ההיא ודוק. ומיהו פוסקים כרב הגדולים ז"ל דקיימא לן לחומרא ועל אביו ואמו קורע ובדידה הוא דאפליגו וקיימ' לן כר' חנינא וסברא נמי הוא שאינו בדין שישמע מיתת אביו ואמו ולא יקרע ולא אמרו הלכה כדברי המקל בענין זה דקריעה לחוד ואבלות לחוד ועוד שזו מחלוקת אמוראין הוא ועובדא דרב ודרבי חייא כבר פירשנו כי רבי חייא הוא מתאבל ואבלות שאר קרובים הוא והתם כ"ע מודו דבשמועה רחוקה אינו קורע ומעתה ברייתא כפשטה דעל אביו ואמו חייב לקרוע כל ז'. ויש מחלוקת בין רבותי ז"ל עד כמה קורע והולך על אביו ועל אמו כי הגאוני' ז"ל פירשו כל י"ב חדש והרמב"ן ז"ל כל ל' יום ובעל ה"ג כתב לעולם ובירושלמי אומר אפילו אחר כמה שנים חייב לקרוע וכן נראה שהרי מצינו שאסור באחוי לעולם ואינו בדין שימות אביו ולא יקרע בנו עליו ומסתברא לי דרבו כאביו לקריע' בשמועה רחוקה ואע"פ שאמרו לא השוו לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד זהו בעניני אבלות אבל ענין זה טעמא אחרינא הוא ואינו בדין שישמע שמת רבו ולא יקרע עליו:

ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן הדיוט מתטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן ותימה אמאי לא חשיב אשתו דכתיב כי אם לשארו וכו' ודכ"ע מודו שהיא אשתו. ובההיא דרישא הוא דפליגי וי"ל דלא איירי אלא בקרובים מחמת קורבא ולא מחמת קדושין ועוד דבעי למתני שיתאבל (עליהם) על שניים ואפילו אחיהם ואחיותיה' וס"ל שלא אמרו בכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד:

ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו פירש ואפילו מאביו הוצרכו להוסיף דאלו במקרא אינו כתוב אלא הקרובה דהיינו פנויה וארוסה שכהן מטמא להם:

כך מתאבל על (שניהם) שניים שלהם פי' גם זה מן התוס' הוא:

שמע ביום ל' עצמו והיה שבת והרי בשעה שחל עליו אבלות היתה שמועה רחוקה או ששמע שמועה קרובה ברגל ולאחרי הרגל נעשית רחוקה כגון שמת כ"ה יום קודם הרגל ושמע בתחלת הרגל הרי זה שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד ומכאן אתה למד שכל ששמע שמועה קרובה בשבת אין אותו שבת עולה לו ומונה שבעה ממוצאי שבת אבל אם מת כ"ב ימים קודם הרגל ושמע ברגל שהרי לא כלו שלשים במוצאי הרגל נוהג שבעה ושלשים ואע"פ שהרגל פוגע בתוך ל' לאותו אבלות שאין רגל מפקיע אלא למי שהתחיל באבלות הן של שבעה הן שלשים שהוא מפקיע אותו אבילות שהוא מוצאו בו וכן אם נודע לו קודם הרגל ולא כלו שבעה למנין אבלותו ברגל אינו מפקיעו אלא מתורת שבעה אע"פ שכבר עברו שבעה למיתה וקבורה בשעת כניסת הרגל וי"א שאם היה שם אבל אחד שכבר נהג אבלות ז' והפקיעו רגל מדין ל' הואיל ונפקעו ל' מאחד נפקעו מכל מי שהתחיל באבלות אע"פ שלא התחיל במנין שלשים ואין הדבר כלום כמו שיתבאר:

שמועה רחוקה אין בה קריעה אפי' על אב ואם ויש חולקין לומר שיש קריעה בשמועה על אב ואם אבל לא לשאר מתים ומחלקת זו תלויה בביאור השמועה ששאלו קורע או אינו קורע וקצתם מפרשים שאלה זו בשאר מתים אבל באב ואם פשוט הוא שקורע ואמ' לו ר' מני בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע משום דליכא אבלות שבעה שהקריעה מאבלות שבעה הוא ובטלה שבעה בטלה קריעה ואע"פ ששאר דיני אבלות הנוהגים בלא קריעה מאבלות שבעה הם באלו אין אנו צריכים בהם לשעת חמום שאין חמום אלא ביום ראשון והם נוהגים כל שבעה והדין נותן שיהיו נוהגים ביום שמועה כאחרון של שבעה אבל קריעה שעקרה בשעת חמום יום שמועה אינה כראשון של שבעה והוא שאמ' קריעה בלא שבעה מי איכא ר"ל על מתו שאין ראיה מקריעה על נשיא והדומים לו לקריעה על מתו וכשהשיבו ממי שאין לו חלוק שבאב ואם אף לאחר ז' קורע כמו שיתבאר בסמוך השיבו כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו והרי אף אנו מודים בה שקורע ובעלי שטה אחרת מפרשים קורע או אינו קורע באב ואם הא בשאר מתים פשוט הוא שאינו קורע ומפרשים כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו דוקא בשלא היה לו חלוק שכבר חלה עליו תורת שבעה ומפרשים אותה דוקא ג"כ תוך ל' שהוא באב ואם כתוך שבעה של שאר מתים לענין שלילה כמו שיתבאר ואף למי שמפרש שאף לאחר שלשים קורע מ"מ כבר חלה עליו תורת שבעה וכן שמאחר שאין קרעו ניתן לאחותו הרי הוא כתוך שבעה אבל שמועה רחוקה אינו קורע אף באב ואם ויש מביאין ראיה לשטתם ממעשה ר' חייא הנזכר למעלה וגורסין בה אבא קיים ואין גורסין בה אבו קיים שעל אביו היה שואל ולא על אבו שהיה אחיו ולא מצינו בו שקרע ואין גירסתם מחוורת ואף לגירסתם שמא קרע ולא הזכיר אלא מה שצוה לשליח וקריעה אינה מצויה ליעשות על ידי שליח אע"פ שיצא ידי חובה בכך ומ"מ גדולי המחברים וגדולי הפוסקי' והמפרשי' מסכימים שלא לקרוע אף באב ואם ובתלמוד המערב נראה הפך הדברים והוא שאמרו שם שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצ"ש נעשית רחוקה קורע ומתאבל ר' חנינא אומ' אינו מתאבל אבל קורע ואמ' ר' מונא וכי יש קריעה בלא אבול אמ' ליה שכן על אביו ואמו קורע אף לאחר כמה ר"ל במי שאין לו חלוק ומ"מ אפשר לפרשה בענין אחר וכן י"מ שלא שאלו קורע או אינו קורע אלא בשמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה שמאחר שקרובה היתה בשעת שמועה והיה ראוי לדין קריעה אלא שרגל מונעו שמא ראוי הוא לקרוע לערב אבל שמועה רחוקה בעלמא אין כאן דין קריעה כלל:

שמועה זו שביארנו שמתאבל אם שבעה ושלשים לקרובה אם יום אחד לרחוקה כתבו הגאונים שסומכין עליה על פי עד אחד אפי' עד מפי עד אפי' מפי אשה אפי' מפי גוי מסיח לפי תומו דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי והרי מעשה של ר' חייא מפי קרוב היה וברמיזות בעלמא כללו של דבר כל עדות שמשיאין האשה על פיו קרובים מתאבלין עליו:

מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו תוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע ובאביו ואמו קורע אף לאחר ז' כל ל' וי"א אף לאחר ל' ואפי' לעולם כמו שכתבנו:

על שבעה קרובים אדם מתאבל מן התורה וכהן מיטמא להם והם אביו ואמו בנו ובתו אחיו מצד האב ואחותו שאינה נשואה ומצד האב ואשתו נשואה ומדברי סופרים להתאבל על אחיו מן האם ועל אחותו שאינה נשואה אף מצד האם ועל אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ר"ל אף מאביו לבד או מצד אמו לבד ונמצאו ארבעה מתים בתוספת סופרים אחיו מן האם אחותו שאינה נשואה מן האם אחותו נשואה מצד האב אחותו נשואה מצד האם וגירסת הספרים הוסיפו עליהם אחיו מן האם ואחותו הבתולה מן האם ר"ל שאינה נשואה ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו וי"א שאחותו הנשואה מן האם אין מתאבלין עליה כל עקר אף מדברי סופרים והם מפרשים שזה שאמרו ואחותו הנשואה בין מאביו בין מאמו פירושו משני הצדדין ולא שנצטרך לצד האם כלל אלא שר"ל שתהא מצד האב ונמצאו לדעת זה שלשה מתים בתוספת אחיו מן האם אחותו שאינה נשואה מן האם אחותו נשואה מן האב ויש מבעלי שטה זו שמשנים את הגירסא לדעתם והם גורסים הוסיפו עליהם אחיו מן האם ואחותו בתולה מן האם ואחותו נשואה מן האב וכן נמצא בקצת ספרים ישנים והם מתמיהים על גירסא הנמצאת בספרים ר"ל בין מאביו בין מאמו לדעת המפרש בה מאביו לבד או מאמו לבד והרי משלמד על אחותו הנשואה מן האם מה הוצרך ללמד על אחותו הנשואה מן האב ועל אחותו בתולה מן האם אלא שיש לומר בה שרצה למנות את כל הנוספים אע"פ שלא הוצרך והדברים נראין כדעת המיקל שלא החמירו סופרים בקורבת אם מה שלא החמירה תורה בקורבת אב ואף בתלמוד המערב שנינו הוסיפו עליהם אחותו נשואה מן האב וארוסה מן האם וכן יצאה הוראה בנרבונאה מפי גדולי המפרשים וי"מ שאחותו נשואה מן האב מתאבל עליה מן התורה ואין הדברים נראין:

כל אלו שמתאבל עליהם מן התורה אף הוא מתאבל עמהן בפניהם כיצד מי שמת בן בנו או בן אחיו שנמצא בנו או אחיו מתאבלים מן התורה הרי זה מתאבל עמהם בפניהם וכן בשאר קרובים וכמו שאמרו בתלמוד המערב רב דמכת אחתיה פקיד לחייא בריה כד תיהוי עייל לגבאי הוי שלח סנדלך וכן נוהג כל שאר דיני אבלות ולא סוף דבר של שבעה אלא אף לשלשים שהרי בשמועה זו אמרו סבר למיתב עלה שבעה ושלשים וכן אתה רואה בסוגיא זו שהוא קורע ובאשתו אינו מתאבל עמה אף בפניה אלא על אביה ואמה וכן היא בשלו שהמדות שוות באבלות ולא נאמר אבלות זה אלא לכבוד הקרובים ויראה לי שאם רצו הקרובים למחול על כבוד זה רשאין ופוטרין אותו ויראה שעל זה סמכו להקל בענינים אלו בדורות הללו ומ"מ אותם שמתאבלים מדברי סופרים אין הראויים להתאבל עליהם מתאבלים עמהם כלל וכן אין מתאבל עמהם אלא על קורבה הבאה מחמת עצמם אבל קורבה הבאה מחמת אישות כגון שמתה אשת בנו או אשת אחיו והדומים להם אין מתאבל עמהם כלל ויש בזו חולקין אף אלו שמתאבל עליהם מן התורה אין מתאבל עמהם אלא בפניו ומה שאמרו באמימר דשכיב בר בריה וקרע וכי אתא בריה הדר וקרע הקריעה הראשונה שהיתה שלא בפני בנו לא היתה קריעה מתורת חיוב אלא לכבוד המת שלא היה שם מי שיקרע עליו ומפני זה לא פטר בה עצמו וכשבא בנו חזר וקרע:

מי שמת קרוב לאשתו אינה רשאי לכופה להיות כוחלת ופוקסת אבל מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומחממת לו מים לרחוץ ורוחץ מידיה בד"א בשאר מתים אבל על אביה ואמה אינו רוחץ בחמין בפניה שהרי נוהג אבלות כמו שביארנו וכל אבלות שהזכרנו בקרובים לא שנא כשרים ולא שנא פסולים אפי' על הממזרים חוץ מן הולד הבא על ידי שפחה ונכרית שאין לו צד אבות כלל:

כל קריעה שאדם קורע הן על אב ואם הן על שאר מתים אינו אלא מעומד ואם קרע מיושב יראה מסוגיא זו שלא יצא וחוזר וקורע ויש חולקים לומר שבדיעבד מיהא יצא ולא נאמר בסוגיא זו על אמימר שחזר וקרע אלא מצד שהחמיר על עצמו ומה שנתגלגל כאן מענין כפיית המטה שאפי' ישן לו על המטה בלא בגדים או על גבי אודייני כלומר כסוי הבגד או אפי' על גבי קרקע לא יצא אלא דוקא שיהא כופה מטתו יתבאר למטה וכן מה שנתגלגל כאן בענין חליצה על קריאת היבם שאין צריך מעומד אע"פ שכתוב בה ועמד ואמר אלא בין עומד בין יושב בין מוטה יתבאר במקומו בע"ה:

בפרש"י בד"ה כל שמתאבל כו' כלומר מתאבל עם אביו כשהוא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קורע או כו' דלא מצינו לר' חייא שקרע כו' ובד"ה על אבי אביו ועל בן בנו פירוש כו' ובד"ה באפה כו' פירשו בתוספות כו' וכולן כל זמן כו' כצ"ל:

גמ' והולך אחרי כלי עיין לקמן דף כד ע"ב תוספות ד"ה אלא קרוביו:

שם מי שאין לו חלוק עיין לקמן דף כד ע"א תוספות ד"ה וכל קרע ובתוספות ד"ה כי תניא: