דף ביאור

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־456 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

והתניא סיועא:

כד וכוס לצורך המועד הן אבל צמר וכלים אין צורך המועד:

ואם אין לו לאומן מה יאכל נותן לו שכרו:

מפנן לחצר אחרת ואם אינו מאמינו בחצר אחרת:

מביאן לתוך ביתו אלמא בשאינו מאמינו מביאן:

מוליכין קשיא דקתני מתני' דפעמים מוליכין ומתני' דהכא קתני אין מביאין כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך:

כדשניין מעיקרא כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד:

מתני' מחפין מכסין:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Moed Katan 13b · Sefaria

תוספות

בשביל כבוד יום טוב האחרון אבל מרישא דחנות פתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת ורב הונא מתיר באורחייהו בשוקא לא פריך דיש לאוקמיה בי"ט ולא בחול המועד ולהכי פריך מסיפא דמיירי בחול המועד דהא ערב י"ט האחרון חול המועד:

בתבלין פי' בקונט' כרוב וכרשינין והקשה בתוס' רבי פרץ דכרוב וקפלוט אינן חשובין תבלין דהא אמרינן (חולין דף ו.) דתבלין לטעמא עבידי ואפילו באלף לא בטיל ולפת וקפלוט אינו צריך לשער כי אם בששים כדאיתא פרק גיד הנשה (חולין דף צו:) ותבלין כך נידוכין כדרכן בפ"ק דביצה (דף יד.) א"כ אינו כרוב ובערוך פירש מיני בשמים:

מתני' ואלו מגלחין במועד משום דתנא באידך פירקין דברים שעושין לצורך המועד כמו מוכרי פירות דנעשים כדין קתני נמי ואלו נעשים שלא כדין לצורך המועד:

והיוצא מבית האסורים שאינו יכול לגלח קודם המועד שאין מניחין לו לגלח ואפילו מניחין לו אינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין: [כ"ה בירושלמי]

Tosafot on Moed Katan 13b · Sefaria

רבנו חננאל

[מתני'] מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר אף מעבין. סוגיא דשמעתא מחפין בעצים של קש דקים בין בעצים של קש עבים. פירוש קלושי דקים. סומכי עבים מעבין עושין אותן כמין כרי כלומר כמו גדיש: ירושלמי ר' יהודה אומר יאבד דבר מועט ואל יאבד דבר מרובה. ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר. כהנא אמר אית מילין דקשין הן (החמירו) מנגעים ואהלות: מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד. ר' יוסי אומר הן החמירו על עצמן אוקימנא הן החמירו על עצמן שלא יעשו כל עיקר דתניא מוכרי כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד ר' יוסי [אומר] תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו עושין כל עיקר. וכן צדי עכו החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר. חילקא חטה אחת נחלקת לשתים טרגין חדא לתלת טיסני חדא לארבע כי אתא רב דימי אמר האי חילקא כתנא הוא איני והתניא חילקא טרגין וטיסני טמאים אי אמרת חטה דשושה לשתים שלש וארבע וכמו הסולת היינו דאיתמר דאיתכשר ומקבלי טומאה אלא כותנא אמאי טמאה והא לא הוכשרה. ופרקינן כגון דמגלפו ההיא כותנא. פי' כוסמת. דאי לאו דשדא בהו מיא לא הוה משלם כלומר מתקפלת הקליפה שלהן. ת"ש הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש ומותר בלח. ומותר באורז חלקא טרגיס וטיסני בשלמא למ"ד דשישי היינו דנפקי להו מתורת דגן אלא למ"ד כותנא דגן גמור הוא כדכתיב והחטה והכוסמת ועלתה בתיובתא לרב דימי. רב יהודה שרא להנהו כרופייתא למיזל ולמיזבני בשוקא כי אורחייהו אוקימנא בתבלי והא דתניא חנות הפתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו כו' אוקימנא בפירות: ירושלמי צדי חיה ועופות ודגים צדין בחכה ובמכמורת ולא ממעטין בשמחת הרגל ר' אמי מקיל לון שממעטין בשמחת הרגל:

Rabbeinu Chananel on Moed Katan 13b · Sefaria

ריטב"א

ואמרי' ליה לרב פפא שנית מביאין ואכתי מוליכין קשיא דמתני' דקתני אין מביאין במאמינו אפי' לביתו המשתמר מבית האומן דודאי אינו משתמר כ"כ דכיון דמאמינו חיישי' לטרח' וכ"ש שאין מוליכין מביתו לשם דהוי טרח' שלא לצורך ואלו בברייתא קמייתא קתני שמוליכין ואפי' לאומן שאינו מאמינו והא ודאי סתרן אהדדו טובא אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא דמתני' למועד וברייתא בי"ד ומ"מ עיקר דינא דפירוקא בתר' קושטא הוא דמתני' בתרייתא מוכחא הכי וכל היכא דשרי' להוליך או להביא או היכא דאסרי' לא שני לן בין אומן עובדכוכבים לאומן ישראל וכיון דאמרי' הכא דאין מוליכין כלים במועד לבית האומן ואפי' במאמינו שמעינ' דהא דתניא לעיל שמקבלין עובדי כוכבים קבולת מישראל לעשותה לאחר המועד דמיירי בדליכא הולכת כלים אלא שפוסק בלבד ונותן לו הכלי' ברשותו של עובדי כוכבי' קוד' המועד וכל שאסור להוליך ולהביא אינו אומר לעובדי כוכבי' ועוש'

איבעיא להו הן החמירו על עצמן דלא עבדי' כלל משמ' דמוד' רבי יוסי לת"ק בשאר הדין ונפקא מינה למקום שלא נהגו שמותרין לעשות כדברי ת"ק ואי אמרת הן החמירו על עצמן לעשות בצנעה א"כ משמע דלרבי יוסי שורת הדין שעושין אפי' בפרהסיא במקום שלא נהגו להחמיר ומ"מ אנן כת"ק קיימא לן שהיא סתם משנה דאע"ג דאיכא פלוגתא במתני' גופה סתמא חשיבא כדמוכח בריש מס' ביצה כדכת' בדוכתי אחרי' טובא:

ואסיקנא דקרו פתיא והן המוכרין תבלין וכיוצא בו לצורך המועד מוכרין כדרכן בשוק בפרהסיא ובלא שום שנוי כיון שהן דברים הניכרין שלקיחתן לצורך אבל שאר דברים שניקחין לפעמים להצניען אין מוכרין אותן אלא בשנוי בצנעה חוץ מערב י"ט האחרון שמוכרין הכל בפרהסיא בשוק משום כבוד י"ט וכן הלכה:

פרק שלישי אין מגלחין אין מגלחין במועד הבא ממדינת הים וכו' היה נראה דהוה ליה למתני אלו מגלחין דהיכא קאי דקתני ואלו אבל בכל הנסחאות גורסי' ואלו וכן גרס' הגאונים ז"ל וי"ל שהדין הזה של גלות שנאסר למי שהיה לו פנאי לגלח קודם המועד והותר לאלו שאין להם פנאי דומה למה שאמרו בדבר האבד בפ' דלעיל דכי אירעו אונס מותר ואלו לא אירעו אונס ולהכי קתני ואלו מגלחין:

במועד פי' כדרכן ואפי' בפרהסיא:

הבא ממדינת הים פי' כל שבא חוץ לחוץ קרי ממדינת הים ואע"פ שאינו מקום רחוק ואינו דומה לההוא דמס' גיטין וארחא דתנא הוא דזמנין דלא דייק בהכי:

והיוצא מבית האסורין פי' בירוש' אפי' מבית האסורי' של ישראל וכל חבוש טרוד באסורו:

ומנודה שהתירו לו חכמים פי' וכגון שלא היה יכול לפייס בעל דינו קודם המועד דאי לא פושע הוא וכן הוא בירוש' וק"ל אמאי לא מוכחי' מהכא בש"ס דמנודה אסור בתספורת בימי נדויו שאלו היה מותר למה התירו לו לגלח במועד שהרי היה יכול לגלח קודם לכן וי"ל דהא לאו ראיה הוא כי אפי' היה מותר לגלח בימי נדויו אין דרך לעשות מפני שהוא הולך נדהם ונזוף וחוצפה היה נחשב לו:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Moed Katan 13b · Sefaria

מאירי

המשנה הששית והכונה בה ככונת מה שלפניה מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר אף מעבין אמר הר"ם מעבין שנותנין אותן זו על גב זו והוא קרוב ללשון ערבי וכן אמרו בפי' העושה אותן כמין כרי:

אמר המאירי מחפין את הקציעות בקש פי' תאנים שנצברו ציבורין ציבורין ליבשן ולשטחו אותן ציבורין על פני השדה והוא מתירא מפני הגשמי' מחפין אותן בקש ופירשו בתלמוד המערב שאף לקצור את הקש ולחפות מותר לדעת חכמים והוא שאמרו שם אות מילין במועד קשין מן נגעים ואהלות תמן את אמר פורסין מחצלת על גבי לבנים בשבת וכה את אמר הכין כלומר שאם בשבת אנו מקילין במחצלת על גבי לבנים לא כל שכן להתיר במועד בקש ואע"פ שבקש בשבת אסור מפני שאין ראוי לטלטלו מ"מ אין דין טלטול במועד ותירץ לקצור מן הקרקע ביניהון לרבנן קוצר ומחפה ולר' יהודה אינו קוצר לחפות אלא מעבה הא אם היה שם קש התלוש אף לר' יהודה מחפה וענין העבוי הוא שאם התחיל לחפותן מבערב ולא חיפה כל הצורך מעבה בחיפויו עד כדי צרכו ובגמ' פי' עוד בענין עבוי גם כן שמניח את העגולין זה על גב זה ועושה אותן כמין כרי שיהיו העליונות מגינות על התחתונות ולא יפסדו אלא העליונות ומ"מ הלכה כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד ר' יוסי אומר הם החמירו על עצמן אמר הר"ם ודשושות מוכרי החטים גריסין וגריסות מוכרי פולין גריסין וכבר ידעת כי הפולין הטחונין נקראין גריסין ור' יוסי אומר הם החמירו על עצמן שאין מוכרין לעולם ואפי' בצנעה ואין טוחנין ואין הלכה כר' יהודה ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה כלומר שלא יפתחו חנותם לגמרי אלא נועלין מקצתו ומוכרין בצנעה מפני שאין הצורך שלהם ניכר לכל ופי' בגמ' שאם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו אבל אם היתה פתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת וכן הלכה:

הציידין פי' שצדין עופות ודגים והדשושות הרגילים לדוש ולכתוש חטים לצורך דייסא והגרוסות והוא שמחתכין פולין לצורך גריסין עושין בצינעה ומוכרין לצורך המועד:

ור' יוסי אומר וכו' פי' בגמ' לדעת ר' יוסי שהם החמירו על עצמם שלא לעשות כלל אף בצינעה ואף בתלמוד המערב אמרו ר' אמי מיקל להון שהם ממעטים בשמחת הרגל:

וזהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Moed Katan 13b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה ואלו כו' קודם הס"ד ואח"כ מ"ה ומי שנשאל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והיוצא כו' שאינו יכול לגלח קודם המועד שאין כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Moed Katan 13b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְהָתַנְיָא: מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן, כְּגוֹן כַּד מִבֵּית הַכַּדָּר, וְכוֹס מִבֵּית הַזַּגָּג. אֲבָל לֹא צֶמֶר מִבֵּית הַצַּבָּע, וְלֹא כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן. וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ וּמַנִּיחוֹ אֶצְלוֹ. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ — מַנִּיחוֹ בְּבַיִת הַסָּמוּךְ לוֹ. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ — מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת, וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ — מְבִיאָן בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

קטע 2

תָּרֵצְתְּ מְבִיאִין, מוֹלִיכִין קַשְׁיָא, דְּקָתָנֵי: אֵין מְבִיאִין, וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין מוֹלִיכִין! אֶלָּא: מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנַּיִין מֵעִיקָּרָא.

קטע 3

מַתְנִי׳ מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵירוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים — מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּידִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת — עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הֵם הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן.

קטע 4

גְּמָ׳ פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַסִּי, וְתַרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר: ״מְחַפִּין״ אַקְלוֹשֵׁי, ״מְעַבִּין״ אַסְמוֹכֵי. וְחַד אָמַר: ״מְחַפִּין״ בֵּין אַקְלוֹשֵׁי בֵּין אַסְמוֹכֵי, ״מְעַבִּין״ — עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כְּמִין כְּרִי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מְעַבִּין״ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כְּמִין כְּרִי, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

קטע 5

מוֹכְרֵי פֵירוֹת כְּסוּת וְכֵלִים מוֹכְרִין בְּצִנְעָה וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵן הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן — דְּלָא הֲווֹ עָבְדִי כְּלָל, אוֹ דִלְמָא דַּהֲווֹ עָבְדִי בְּצִנְעָה?

קטע 6

תָּא שְׁמַע: מוֹכְרֵי פֵירוֹת כְּסוּת וְכֵלִים — מוֹכְרִין בְּצִנְעָה לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תַּגָּרֵי טְבֶרְיָא הֵן הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹכְרִין כׇּל עִיקָּר. צָדֵי חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים — צָדִין בְּצִנְעָה לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: צָדֵי עַכּוֹ הֵן הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ צָדִין כׇּל עִיקָּר. דָּשׁוֹשֵׁי חִילְקָא טַרְגִּיס וְטִיסְנִי — דּוֹשְׁשִׁין בְּצִנְעָה לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דָּשׁוֹשֵׁי צִיפּוֹרִי הֵן הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ דּוֹשְׁשִׁין כׇּל עִיקָּר.

קטע 7

אָמַר אַבָּיֵי: חִילְקָא — חֲדָא לְתַרְתֵּי, טַרְגִּיס — חֲדָא לִתְלָת, טִיסְנִי — חֲדָא לְאַרְבְּעָה. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: כּוּנָּתָא.

קטע 8

מֵיתִיבִי: חִילְקָא טַרְגִּיס וְטִיסְנִי טְמֵאִין בְּכׇל מָקוֹם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר חֲדָא לְתַרְתֵּי לִתְלָת וּלְאַרְבְּעָה, מִשּׁוּם הָכִי טְמֵאִין בְּכׇל מָקוֹם — דְּאִתַּכְשׁוּר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּנָּתָא, אַמַּאי טְמֵאִין בְּכׇל מָקוֹם, הָא לָא אִיתַּכְשׁוּר?

קטע 9

כְּגוֹן דְּמִיקַּלְּפָן, דְּאִי לָאו דִּשְׁרָא לְהוּ בְּמַיָּא לָא הֲוָה מִיקַּלְפָא. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חִילְקָא״ — דְּשָׁקֵל חִלְקַיְהוּ.

קטע 10

מֵיתִיבִי: הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — אָסוּר אַף בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, וּמוּתָּר בְּלַח, וּמוּתָּר בְּאוֹרֶז בְּחִילְקָא וְטַרְגִּיס וְטִיסְנִי. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר חֲדָא לְתַרְתֵּי חֲדָא לִתְלָת וַחֲדָא לְאַרְבְּעָה — שַׁפִּיר, דִּנְפַקוּ לְהוּ מִתּוֹרַת דָּגָן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּנָּתָא, דָּגָן מְעַלְּיָא הוּא! קַשְׁיָא.

קטע 11

רַב הוּנָא שְׁרָא לְהוּ לְהָנְהוּ כְּרוּפְיָיתָא לְמֵיזַל לְזַבּוֹנֵי כִּי אוֹרְחַיְיהוּ בְּשׁוּקָא. אֵיתִיבֵיהּ רַב כָּהֲנָא: חֲנוּת פְּתוּחָה לִסְטָיו — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל כְּדַרְכּוֹ,

קטע 12

פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים — פּוֹתֵחַ אַחַת וְנוֹעֵל אַחַת, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג מוֹצִיא וּמְעַטֵּר אֶת שׁוּקֵי הָעִיר בְּפֵירוֹת בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן אִין, שֶׁלֹּא מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב לָא!

קטע 13

לָא קַשְׁיָא: הָא בְּפֵירֵי, הָא בְּתַבְלִין.

קטע 14

הֲדַרַן עֲלָךְ מִי שֶׁהָפַךְ

קטע 15

וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד: הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין, וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהוּתַּר, וְהַנָּזִיר וְהַמְּצוֹרָע מִטּוּמְאָתוֹ לְטׇהֳרָתוֹ.

קטע 16

וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד: הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין,

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף י״ג עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור