דף ביאור

מסכת מועד קטן דף י׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מועד קטן דף י׳ עמוד א׳

מסכת מועד קטן דף י׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־400 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

תופר כדרכו בחולו של מועד:

היכי דמי הדיוט שאינו אומן שתופר כדרכו:

מלא מחט בבת אחת שאינו יכול ללקוט נימי התפירה של חלוק כדי לתפור כשהוא תופר תוחב תחיבות הרבה כמלא אורך המחט ואח"כ מושכה מן הבגד ונמצאו תפירות הרבה במשיכה אחת והיודע לעשות כן אומן הוא:

שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו שאינו יודע לתחוב אותו בגד עב שעושין ממנו אימרא בחפת חלוקו אלא שבמקום אחד מקצרו ובמקום אחד מרחיבו:

האומן החייט מכליב:

מפסיע שאינו תופר ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מכליב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב רחוקות זו מזו כשיני הכלב:

כלבתא שאינו תופר כדרכו תוחב זה בסמוך זה אלא שתוחב המחט פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה ולהכי קרי ליה כלבתא דהכי קיימי שיני הכלב שן אחד גבוה מחבירו:

מסרגין שתי וערב שאורגין מטה של חבלים בשתי וערב:

ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Moed Katan 10a · Sefaria

תוספות

ההדיוט תופר כדרכו נראה דוקא לצורך המועד אבל בחנם למה יתירו אפילו על ידי שינוי מיהו לא איירי בדבר האבד דהיכא דאיכא דבר האבד קיימא לן כר' יוסי דאין מצריך שינוי בדבר האבד והיכא דבגדיו או מנעליו מקורעין ואם יניח אותן עד לאחר מועד יתקלקלו ראיתי רבותי שאין מקילין כלל להתיר אפילו על ידי נכרי כדאמרינן לקמן (מועד קטן דף יב.) כל שאינו עושה אינו אומר לנכרי ועושה ושמא לא היו חושבים אותו דבר האבד או שמא אין כל דבר האבד מותר בלא שינוי דבפ' מקום שנהגו (פסחים דף נה:) משמע דוקא עולי רגלים מתקנין מנעלים במועד:

במסרגין כולי עלמא לא פליגי דשתי וערב תימה היאך מותר לעשות מלאכה כי האי בלא שינוי:

ממתוחי נמי לא בלאו הכי נמי נראה דמצי לאקשויי היכי קאמר ר' יוסי שאם היה רפוי ממתחו אבל לא מסרגין שתי וערב הא אפילו בשתי בלא ערב אסור:

כיון דאפשר למלויי במאני משמע דאין מותר אלא לצורך המועד:

ה"ג רבי יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחילה ובחדשה קאמר דהא בגמרא מתיר ישנה ואין נראה לומר דבגמ' דמתיר ישנה משום ר' אליעזר קאמר והא משמיה דידיה כי למה נדחוק לעשות מחלוקת חנם ועוד דלכתחילה משמע חדשה ואם תאמר כבוש מאן דכר שמיה י"ל תנא קמא אמר מעמידין ובחדשה קאמר ומשמע אפילו כבוש ור' יהודה אוסר בכבוש ואית דגריס ר' יהודה אומר מכבשין את הריחים ולא גרס לכתחילה והיא היא אבל עתה קשיא יותר כבוש מאן דכר שמיה תנא קמא נמי שרי יש לומר דת"ק שרי העמדה בעלמא שאין זה בנין גמור וה"ה דאסר כבוש בין בחדשה בין בישנה ור' יהודה שרי כבוש בישנה וגירסא ראשונה נראה לרבי ומעמידין נראה דוקא העמדה דתנור אין זה בנין בתחילה אלא הוא עשוי כבר אבל אינו מחובר בקרקע וצריך לחברו ולטפלו בארץ כדמפרש בפרק כל הכלים (שבת דף קכה.) אי נמי כי ההוא דפ' המביא כדי יין (ביצה לד.) גבי תנור דבי"ט אין סכין אותו ואין טשין אותו במטלית וכו' הכא במועד שרי ולקמן בשמעתין נמי קאמר ושוין שאין גודלים תנור בתחילה ובירושלמי תני ר' חלפתא ובלבד שלא יגלחנו בתחילה ופירש בתוספ' דלא ידע מאי גילוח ול"נ דגרסינן שלא יגדלנו:

סוס שרוכב עליו פי' בתוספת לצורך המועד משמע שאסור לרכוב בחנם:

Tosafot on Moed Katan 10a · Sefaria

רבנו חננאל

ההדיוט תופר כדרכו בתלמו"ד א"י מפור"ש לפיכ"ך כתבנ"ו והנחנ"ו ז"ה דבי ר' ינאי אמרי כדרכו ממלא את המחט. מכליב אחת אחת ר' יוחנן א' כדרכו (אפי') אחת אחת. מכליב. מפסיע. כלומר מדלג. מתני' מסייע לר' יוחנן הרצענין מכלבין במועד אין תימר חדא חדא היינו אורחייהו כך היא אומנותן של מפסע. ר' יוסי ב"ר חנינא אומר המזווג את האמריות זהו אומן וכל מי שאינו מזווג אינו אומן א"ר סימון הדיוט תופר כיסין כיסין.

מסרגין את המטות ר' יוסי אומר ממתחין. ר' חייא בר אבא ור' אמי פליגי תרוייהו משום דחזקיה ור' יוחנן (אמרו) חד אמר מסרגין כגון אריגה שתי וערב ממתחין שתי בלא ערב. וחד אמר מסרגין שתי בלא ערב.

ממתחין שאם היה רפוי ממתחו איני והתני ר' חלפתא בן שאול ושוין פי' ת"ק ור' יוסי שאין מפשילין חבלים לכתחלה.

ומתמה רב נחמן בר יצחק מי איכא מ"ד מסרגין שתי בלא ערב והתנן ר"מ אומר המטה משיסרוג בה שלשה בתים מי אפשר לעשות בית בלא שתי וערב אלא כ"ע מסרגין שתי וערב כי פליגי בממתחין. ולא איפשיט לן בהדיא האי מיתוח מה הוא אי שתי בלא ערב. או אם היה רפוי ממתחו. אפשר למימליא במני. אפשר למלאות רפיון חבלי המטה בכסתות הרבה:

[מתני'] מעמידין תנור וכירים במועד ר"י אומר אין מכבשין את הריחים במועד בתחלה.

מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקר ריחיא פי' כיון שיעמדו הריחים מלטחון מנקרין בהן נקרין קטנים כמין חידודין כדי לטחון במהרה רב יחיאל אמר בת עינא. ומקשינן עליה דרב יחיאל ומפרק כגון דנקרה ובעי לארווחי בי טפי רב הונא שמע לההוא גברא דהוה מנקר ריחיא בחולו של מועד אמר מאן האי דמחיל י"ט ליתחיל גופיה.

ורב הונא סבר לה כי"א דאמרו אין מכבשין כל עיקר.

דרש רב חמא נוקרין ריחים בחולו של מועד משום רבינו אמרו אפי' סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו.

Rabbeinu Chananel on Moed Katan 10a · Sefaria

ריטב"א

ושוין שאין מפשילין לכתחלה פי' שאין עושה במועד חבלים לכתחלה אפי' לצורך המועד:

קשיא פי' ולא תיובתא דאיכא למי' דסד"א דסירוג לא משום דסגיא בלאו הכי אבל כשאין לו חבלים דלא סגיא בלאו דידיה אלא א"כ ישן על הקרקע הכל מודים שהוא מותר קמ"ל אדרבה:

המטה משיסרג ג' בתים י"מ דמההיא שעתא ראויה למיושב ומטמא מדרס ורבי' שמשון ז"ל פי' כי החבל הנשאר אפי' הוא גדול נופל למטה ומטמא עמה ובנסחאות מדוייקות גרסי' התם החבל שבמטה וכן גורס רבי' ז"ל:

כיון דאפשר לממלייה במאני דלא טריחי' פי' ואי לית ליה מאניה דטרחי':

ולענין פסק אנן כסתם משנה קיימא לן דמסרגין והא אמרי' דמסרגין לכולי עלמא שתי וערב:

סבר לה כיש אומר פי' דאי כר' יהודה ס"ל היכי לטייה להדיא משום שמיעת קול דילמא ישנה הות ודוחק הוא לומר שהוא מכין בקול שהיא חדש'

דרש רב חמא נוקרין ריחים במועד היה נרא' דהיינו בישנה דהא לא אשכחן מאן דשרי בחדש' אבל קשה היאך דריש לה הכי סתמא וי"א דלעולם אפי' בחדשה וסבר לה כמ"ד מכבשין בת עינא ובההיא אוסר רבי יהודה בחדשה לפי שהוא מעשה אומן אבל בנקור שהוא מעשה הדיוט אפי' בחדשה א"ר יהודה ונכון הוא ומ"מ קשה עלינו על דברי הרמב"ם ז"ל שפסק שנוקרין ופותחין בת עין ולא חילוק בין חדשה לישנה ונר' שהוא גורס כמשנתינו מעמידן ריחים ופוסק כסתם מתני' ונר' עוד שאין משנתינו אלא ביחיד ובאפשר לו להסתפק בשל רבים הא בשאי אפשר לו אי נמי לצורך הרבים עושין לדברי הכל ואפי' לכתחלה והכי אמרי' לקמן דשרי' למבני רחים והיינו כדאמרן:

Ritva on Moed Katan 10a · Sefaria

מאירי

המשנה השביעית והכונה לבאר בה מה שהותר מכלל מלאכה מצד שאינו נקרא מלאכה אצל עושהו או מצד שהוא צורך המועד ואמר על זה ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב מסרגין את המטות ר' יוסי אומר אף ממתחין אמר הר"ם הדיוט הוא מי שאינו בקי וגדרו בכאן במלאכת התפירה הוא שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו בשעת חתוך הבגדים ומכליב הוא שתופר תפירה שאינה שוה אלא כשיני הכלב ומסרגין את המטות הוא שמותחין חבלים באורך וברוחב בארבעה כרעי המטה ומה שאמר ר' יוסי אף ממתחין ר"ל ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותן כשהן רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשו כמו היתדים המתוחים ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי ההדיוט תופר כדרכו פי' כל שאינו אומן בדבר נקרא הדיוט לענין אותו דבר ומלאכת הדיוט אינה חשובה להקרא מלאכה והילכך תופר כדרכו ופי' בגמ' הדיוט לענין זה ר"ל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת והוא שכשהאומן תופר תוחב את המחט תחיבות הרבה כמלא ארך המחט ומושכה ממקום התפר ונמצאו תכיפות הרבה במשיכה אחת וכל שאינו יודע לתפור על דרך זה נקרא הדיוט אצל תפירה וכן כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו ר"ל שאין יכול לעשות שפה בשולי החלוק שלא תתעקם השפה בקצת מקומות:

והאומן מכליב והכלבה זו פי' בגמ' מפסיע ר"ל שהוא תפירה דרך דלוג ותפירת עראי ונקראת בלעז באשטאר ופירשו עוד בהי כלבתא ר"ל תפירה שאין האומן מכוין בה לעשותה כהוגן ונעשית התפירה כעין שיני הכלב אחת למעלה ואחת למטה ואינן שוות זו כנגד זו ואע"פ שהוא אומן הואיל ומ"מ המלאכה אינה מלאכת אומן מותר וכן הלכה:

ומסרגין את המטות לצורך המועד והוא אריגת החבלים בשתי וערב עשויות כעין חלונות ור' יוסי חולק לומר שאין מסרגין אלא שממתחין והוא אריגת החבלים שתי בלא ערב וכל שכן שאם היה רפוי ממתחו אע"פ שהיה יכול למלאתו בכרים וכסתות עד שאין רפיון המתוח מעלה ומוריד בו והלכה כחכמים ולקולא וסירוג גמור מותר ומ"מ פי' בגמ' שגדילת החבלים מן המטוה אסור והוא שאמרו ושוין שאין מפשילין את החבלים לכתחלה וכל שכן טויית הצמר או הפשתן לעשות חבלים:

זהו ביאור המשנה ובגמרא התבאר על ידי גלגול שהמטה מקבלת טומאה משיסריג בו שלשה בתים ואין הלכה כן אלא משישופנה בעור הדג או שיגמור בדעתו שלא לשוף ובמקומה יתבאר בעזר הצור:

המשנה השמינית והכונה מה ככונת מה שלפניה מעמידין תנור וכירים במועד ר' יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה אמר הר"ם מכבשין מנקר הריחים ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי מעמידין תנור וכירים ורחים במועד גדולי הרבנים פי' בתנור וכירים שבונין אותן מתחלה והוא שגודלין את הטיט ועושין אותן מתחלה ומושיבין אותן מפני שהן צורך המועד לאפות ולבשל ואפי' היה מוצא מקום לאפות על ידי טורח או שאלה מ"מ צורך המועד הוא ומותר אף כשיגמור מלאכתו לגמרי בלא שום שיור וכן הלכה וכבר הביאו ראיה לפירושם ממה שאמרו בגמ' רבא שרא למיגבל תנורי ובלבד בכדי שייבש במועד וישתמש בו וכן כתבוה גדולי המחברים ויש חולקין לומר שאין עושין אותן לכתחלה אפי' לצורך המועד אלא שאם נעשו מושיבין אותם ומעמידין אותם במקומם על ידי טיחה לצורך המועד ואפי' היו חליות מתקנין אותם ומחברין אותם על ידי טיחה והם מפרשים במיגדל תנורי תכונה אחרת שהיא מלאכת הדיוט כמו שיתבאר למטה ומ"מ אם אינו מוצא לאפות מותר:

ורחים העמדתן מותרת לכתחלה וכדקאמ' במתניתי' מעמידין תנור וכירים ורחים:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Moed Katan 10a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה ממתח נמי לא כו' לא מצי למזגא עלה ובד"ה מנקר רחייא בישנה הס"ד ואח"כ מ"ה איתחיל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ההדיוט כו' אבל בחנם למה יתירו כו' ובד"ה ר' יהודה אומר כו' ת"ק אמר מעמידין כו' ור' יהודה אוסר בכבוש כו' כצ"ל:

בא"ד וה"ה דאסר כבוש כו' פי' כמו דאסר בנין גמור ה"ה דאסר כבוש וק"ל:

בא"ד וגירסא ראשונה נראה לרבי ומעמידין נראה כו' ואין טשין אותו כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Moed Katan 10a · Sefaria

גליון הש"ס

תוס' ד"ה כאן במצוה וכו' וק"ש אין מפסיקין להדיא איתא בשבת דף יא ע"א דלק"ש מפסיקין וצ"ע:

Gilyon HaShas on Moed Katan 10a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ. הֵיכִי דָּמֵי הֶדְיוֹט? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מְלֹא מַחַט בְּבַת אַחַת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּין אִימְרָא בְּחֵפֶת חֲלוּקוֹ.

קטע 2

וְהָאוּמָּן מַכְלִיב. מַאי מַכְלִיב? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מַפְסִיעַ. רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אֲמַר: שִׁינֵּי כַלְבְּתָא.

קטע 3

מְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. מַאי ״מְסָרְגִין״ וּמַאי ״מְמַתְּחִין״? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַסִּי, וְתַרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר: מְסָרְגִין — שְׁתִי וָעֵרֶב, וּמְמַתְּחִין — שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב. וְחַד אָמַר: מְסָרְגִין — שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב, וּמְמַתְּחִין — שֶׁאִם הָיָה רָפוּי, מְמַתְּחוֹ.

קטע 4

אִינִי? וְהָא תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר שָׁאוּל: וְשָׁוִין שֶׁאֵין מַפְשִׁילִין חֲבָלִים לְכַתְּחִלָּה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מְסָרְגִין — שְׁתִי וָעֵרֶב, וּמְמַתְּחִין — שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר שָׁאוּל: וְשָׁוִין שֶׁאֵין מַפְשִׁילִין חֲבָלִים לְכַתְּחִלָּה.

קטע 5

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְסָרְגִין — שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב, מְמַתְּחִין — שֶׁאִם הָיָה רָפוּי הָיָה מְמַתְּחוֹ. הַשְׁתָּא שְׁתִי וָעֵרֶב אָמְרַתְּ לָא — חֲבָלִים לְכַתְּחִלָּה מִיבַּעְיָא?! קַשְׁיָא.

קטע 6

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר מְסָרְגִין — שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב? וְהָתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַמִּטָּה מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים!

קטע 7

אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: בִּמְסָרְגִין כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁתִי וָעֵרֶב, אֶלָּא כִּי פְּלִיגִי בִּמְמַתְּחִין. מָר סָבַר מְמַתְּחִין — שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב, וּמָר סָבַר: שֶׁאִם הָיָה רָפוּי מְמַתְּחוֹ.

קטע 8

מֵיתִיבִי: מְסָרְגִין אֶת הַמִּטָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמְּמַתְּחִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְמַתְּחִין, אֲבָל לֹא מְסָרְגִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מְמַתְּחִין כׇּל עִיקָּר.

קטע 9

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מְמַתְּחִין שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב, הַיְינוּ דְּאָתוּ יֵשׁ אוֹמְרִים לְאִיפְּלוֹגֵי. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁאִם הָיָה רָפוּי מְמַתְּחוֹ, לְיֵשׁ אוֹמְרִים מְמַתְּחוֹ נָמֵי לָא?

קטע 10

אִין, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר לְמִמְלְיֵיהּ בְּמָאנֵי — לָא טָרְחִינַן.

קטע 11

מַתְנִי׳ מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵיחַיִם בַּמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵיחַיִם בַּתְּחִילָּה.

קטע 12

גְּמָ׳ מַאי מְכַבְּשִׁין? רַב יְהוּדָה אָמַר: מְנַקַּר רִיחְיָא. רַב יְחִיאֵל אָמַר: בַּת עֵינָא.

קטע 13

מֵיתִיבִי: מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם בַּמּוֹעֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגְמוֹר מְלַאכְתָּן, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף יִגְמוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: מַעֲמִידִין אֶת הַחֲדָשָׁה, וּמְכַבְּשִׁין אֶת הַיְּשָׁנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מְכַבְּשִׁין כׇּל עִיקָּר.

קטע 14

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מְכַבְּשִׁין מְנַקַּר רִיחְיָא — הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בִּישָׁנָה, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּת עֵינָא יְשָׁנָה — בַּת עֵינָא לְמָה לַהּ? כְּגוֹן דְּקָא בָּעֵי לְאַרְווֹחֵי טְפֵי פּוּרְתָּא.

קטע 15

רַב הוּנָא שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא מְנַקַּר רִיחְיָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא, אֲמַר: מַאן הַאי? אִיתַּחִיל גּוּפֵיהּ דְּקָא מַחֵיל חוּלָּא דְּמוֹעֲדָא. סָבַר לַהּ כְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

קטע 16

דָּרֵשׁ רַב חָמָא: נוֹקְרִין רֵיחַיִם בַּמּוֹעֵד. מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אָמַר: אֲפִילּוּ סוּס שֶׁרוֹכֵב עָלָיו וַחֲמוֹר שֶׁרוֹכֵב עָלָיו — מוּתָּר לִיטּוֹל צִפׇּרְנַיִם בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד,

מסכת מועד קטן דף י׳ עמוד א׳

מסכת מועד קטן דף י׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור