Talmud Builders

    Sotah 7a

    Back to index

    English translation — Sotah 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the case where there are witnesses for her in a country overseas who can testify that she engaged in sexual intercourse, when the bitter water will not evaluate her faithfulness. Therefore, Rabbi Shimon should be concerned that such a dispensation will result in the defamation of the untainted women who drank and were unaffected, as people will view them as guilty women who were not affected because there were witnesses overseas.

    2The Gemara answers: The case of witnesses in a country overseas is not common, and therefore no one will assume that that is the reason why the woman was not affected. By contrast, a woman having merit is common.

    3MISHNA: The mishna details the procedure for administering the drinking of the bitter water of a sota . What does her husband do with her after she secluded herself with the man about whom she had been warned? He brings her to the court that is found in that location, and the court provides him with two Torah scholars to accompany him, lest he engage in sexual intercourse with her on the way to the Temple, which is not only prohibited but will also prevent the bitter water from evaluating her. Rabbi Yehuda says: Her husband is trusted with regard to her, so there is no need to provide scholars to accompany him.

    4GEMARA: The Gemara assumes that the requirement for there to be two Torah scholars is to avoid the prohibition against a woman being alone with a man. The Gemara notes: Two additional men and he, the husband, are three people altogether. Let us say that this mishna supports the opinion of Rav, as Rav Yehuda says that Rav says: When they taught that it is permitted for a woman to be secluded with two men, they taught that this is permitted only in the town (see Kiddushin 80b). But on the way, when traveling, this is not permitted unless there are three men with the woman. The reason for this stringency is that if there are only two men with her, perhaps one will need to relieve himself and will seek privacy, and it will be found that one of them is in seclusion with a woman forbidden to him.

    5The Gemara refutes this assumption: No, here, in the case of a sota , this is the reason why there is a requirement for two scholars, so that there are two witnesses with regard to her, i.e., there will be two witnesses to testify in the event that the husband engages in sexual intercourse with her on the way to the Temple. The reason is not to avoid the prohibition against her being alone with a man, as one scholar would suffice for that.

    6The mishna teaches that the husband is provided with Torah scholars. The Gemara further comments: Torah scholars, yes; anyone else, no. It is specifically Torah scholars who are provided to accompany the husband and wife. Let us say that this mishna supports another statement of Rav, as Rav Yehuda says that Rav says: When they taught that it is permitted for a woman to be secluded with two men, they taught that this is permitted only with regard to men of fit morals. But with regard to those of loose morals, she may not be secluded even with ten men. The Gemara adds: There was an incident and ten men carried out a woman on a bier, as if she were dead, and engaged in sexual intercourse with her.

    7The Gemara refutes this assumption: No, here, in the case of a sota , this is the reason why there is a requirement for two scholars, that they know how to properly warn him not to engage in sexual intercourse with her. Therefore, this mishna does not support the opinion of Rav.

    8§ The Gemara now discusses Rabbi Yehuda’s statement in the mishna. Rabbi Yehuda says: Her husband is trusted with regard to her. It is taught in a baraita in the Tosefta (1:2): Rabbi Yehuda says: Her husband is trusted due to an a fortiori inference: And just as in the case of a menstruating woman, who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband by penalty of karet , her husband is nevertheless trusted with regard to her, as he is permitted to seclude himself with her, so too, with regard to a sota , who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband only by penalty of a prohibition, is it not all the more so that he should be trusted?

    9And the Rabbis say: That provides support for the contrary opinion, as these considerations lead to the opposite conclusion. A menstruating woman is forbidden by penalty of karet . This is a stringent prohibition for him, and this is why he is trusted not to engage in sexual intercourse with her. By contrast, a sota is forbidden to him only by a prohibition. This is not a stringent prohibition to him, and he is therefore not trusted with her.

    10The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda in fact derive this halakha from an a fortiori inference? But Rabbi Yehuda derives it from a verse, as it is taught in a baraita : The verse: “Then shall the man bring his wife to the priest” (Numbers 5:15), teaches that by Torah law the man alone brings his wife to the Temple, but the Sages said: The court provides him with two Torah scholars to accompany him, lest he engage in sexual intercourse with her on the way to the Temple.

    11The baraita records a second opinion. Rabbi Yosei says: Her husband is trusted with regard to her based on an a fortiori inference: And just as a menstruating woman, who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband by penalty of karet , and her husband is nevertheless trusted with regard to her, then with regard to a sota , who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband by penalty of only a prohibition, should he not all the more so be trusted?

    12The Sages said to him: No, if you say that this is true with regard to a menstruating woman, the reason he is trusted is not due to the severity of the prohibition. Rather, he is trusted because she has the ability to become permitted to her husband after her menstrual flow has ceased and she has immersed in a ritual bath. Shall you also say that this is the case with regard to a sota , who potentially does not have the ability to become permitted to her husband due to her suspected adultery? And proof to the notion that people will more readily commit illicit acts that are permanently prohibited comes from the verse that states: “Stolen waters are sweet and bread eaten in secret is pleasing” (Proverbs 9:17). Consequently, there is a concern that the husband will engage in sexual intercourse with his sota wife if not accompanied by scholars.

    13The baraita quotes a third opinion. Rabbi Yehuda says: By Torah law, the man alone brings his wife to the Temple, as is stated: “Then shall the man bring his wife to the priest.” This baraita states explicitly that Rabbi Yehuda derives this halakha from the verse itself, not from an a fortiori inference.

    14The Gemara answers: Rabbi Yehuda first said to them the a fortiori inference, and they refuted it as mentioned above, and he then said to them the derivation from the verse.

    15The Gemara clarifies: Apparently, the opinion of Rabbi Yehuda is the same as that of the first tanna in the baraita , who also cites the verse as proof that by Torah law the husband alone brings his wife to the priest. The Gemara explains: The difference between them concerns the following clause: But the Sages said that the court provides him with two Torah scholars to accompany him. The first tanna holds that the Sages require two scholars to accompany the husband and wife, while Rabbi Yehuda holds that they do not.

    16MISHNA: The mishna details the next stage of the process. They would bring her up to the Sanhedrin that was in Jerusalem, and the judges would threaten her in order that she admit her sin. And this was done in the manner that they would threaten witnesses testifying in cases of capital law. In those cases, the judges would explain to the witnesses the gravity of their testimony by stressing the value of human life. Here too, the judges would attempt to convince the woman to admit her sin, to avoid the loss of her life.

    17And additionally, the judge would say to her: My daughter, wine causes a great deal of immoral behavior, levity causes a great deal of immoral behavior, immaturity causes a great deal of immoral behavior, and bad neighbors cause a great deal of immoral behavior. The judge encouraged her to admit her sin by explaining to her that he understands that there may have been mitigating factors.

    18The judge then continues: Act for the sake of His great name, so that God’s name, which is written in sanctity, shall not be erased on the water. If the woman admits to having committed adultery, the scroll upon which the name of God is written will not be erased. And additionally, the judge says in her presence matters that are not worthy of being heard by her and all her father’s family, in order to encourage her to admit her sin, as the Gemara will explain.

    19If after the judge’s warning she says: I am defiled, she writes a receipt for her marriage contract. That is, she writes a receipt indicating that she has no claims on her husband with regard to the sum written in her marriage contract, as a woman who admits to adultery forfeits her right to this payment. And she is then divorced from her husband.

    20But if after the warning she maintains her innocence and says: I am pure, they bring her up to the Eastern Gate, which is at the opening of the Gate of Nicanor, because three rites were performed there: They give the sota women the bitter water to drink, and they purify women who have given birth (see Leviticus 12:6–8), and they purify the lepers (see Leviticus 14:10–20).

    21The mishna continues describing the sota rite. And the priest grabs hold of her clothing and pulls them, unconcerned about what happens to the clothing. If the clothes are torn, so they are torn; if the stitches come apart, so they come apart. And he pulls her clothing until he reveals her heart, i.e., her chest. And then he unbraids her hair. Rabbi Yehuda says: If her heart was attractive he would not reveal it, and if her hair was attractive he would not unbraid it.

    22If she was dressed in white garments, he would now cover her with black garments. If she was wearing gold adornments,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    MishnaLest he engage in sexual intercourse with her on the way - since he has to make her drink in Jerusalem, at the Great Court, as [it says] below.

    Trusted with regard to herthat he will not have sexual intercourse [with her].

    GemaraThey taught only - that which is stated in the mishna in Kiddushin: "but one woman may be secluded with two men".

    Perhaps one will need etc- here too, since she is forbidden to both, having two is insufficient, lest the husband or the emissary of the court need to relieve himself, etc.

    So that there are two witnesses with regard to herif [the husband] will have sexual intercourse with her, they will testify against him at the Great Court, and they will not make her drink.

    They taught onlythat a woman may seclude herself with two men.

    And ten men carrieda married woman on bier outside the city, giving the impression that she was dead, in order to carry out illicit acts with her.

    That they know how to warn himand tell him that according to the Torah, when the man is not clean of sin -- that is, when he has sexual intercourse with her after she is forbidden to him -- the water does not evaluate his wife.

    Her husband is trusted with regard to herand it is not necessary to appoint witnesses for him.

    A sota, who is by a prohibitionnamely, "the first husband shall not," etc. [Deuteronomy 24:4], as we say in the first chapter of Yevamot [11b], "Rather, how do I establish the phrase: “After she was defiled” [Deuteronomy 24:4]? It comes to include a sota who secluded herself with another man.

    That provides[namely,] that very hermeneutical technique through which you proved your position, it [itself] implies the rule which we are saying, that he requires witnesses.

    A menstruating woman, who is forbidden by penalty of karethe perceives to be more serious, and he will not have sexual intercourse with her.

    Because she has the ability to become permittedwhen she becomes purified. Therefore his urges will not overcome him, since he is guaranteed [that she will be permitted to him] after a while.

    Who does not have the ability to become permittedif she is found to be defiled, and therefore his heart will pursue her.

    Stolenthat is to say, his heart will pursue that which is forbidden to him.

    And they refuted itas was said, "because she has the ability to become permitted".

    [The opinion of Rabbi Yehuda] is the same as that of the first tanna - of the baraita.

    "But [the Sages] said"which Rabbi Yehuda does not agree with.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה ז עמוד א

    1יש לה עדים במדינת הים!

    2לא שכיחא.

    Mishna

    3כיצד עושה לה? מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבא עליה בדרך. רבי יהודה אומר: בעלה נאמן עליה.

    Gemara

    4תרי ואיהו הא תלתא. לימא מסייע לי' לרב. דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בעיר, אבל בדרך עד דאיכא שלשה, שמא יצטרך אחד מהן לנקביו, ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה.

    5לא: הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו עליה סהדי.

    6תלמידי חכמים אין, כולי עלמא לא. לימא מסייע ליה לאידך דרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא כשרין, אבל פרוצין, אפילו עשרה נמי לא. מעשה היה והוציאוה עשרה במטה.

    7לא, הכא היינו טעמא דידעי לאתרויי ביה.

    8רבי יהודה אומר: בעלה וכו'. תניא, רבי יהודה אומר, בעלה נאמן מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו לא כל שכן?!

    9ורבנן, היא הנותנת: נדה דכרת חמירא ליה ומהימן. סוטה דלאו לא חמירא ליה, ולא מהימן.

    10ורבי יהודה מק"ו מייתי לה? והא רבי יהודה מקראי מייתי לה! דתניא: (במדבר ה, טו) ״והביא האיש את אשתו אל הכהן״. מן התורה האיש מביא את אשתו, אבל אמרו חכמים: מוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבא עליה בדרך.

    11רבי יוסי אומר, בעלה נאמן עליה מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו לא כ"ש׃

    12אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר, תאמר בסוטה שאין לה היתר, ואומר: (משלי ט, יז) ״מים גנובים ימתקו וגו'״.

    13ר' יהודה אומר: מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן, שנא' ״והביא האיש את אשתו״!

    14אמר להו קל וחומר ברישא ופרכוה, והדר אמר להו קרא.

    15רבי יהודה היינו תנא קמא! איכא בינייהו ״אבל אמרו״.

    Mishna

    16היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות.

    17ואומר לה: בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין.

    18עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. ואומר לפניה דברים שאינם כדי לשומען, היא וכל משפחת בית אביה.

    19אם אמרה ״טמאה אני״ שוברת כתובתה ויוצאת.

    20ואם אמרה ״טהורה אני״ מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור, ששם משקין את הסוטות, ומטהרין את היולדות, ומטהרין את המצורעין.

    21וכהן אוחז בבגדיה. אם נקרעו נקרעו. ואם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבה. וסותר את שערה. רבי יהודה אומר: אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותר.

    22היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים. היה עליה כלי זהב׃

    Tosafot

    יש לה עדים במדינת הים לא שכיחאוה"ה בא עליה בעלה בדרך נמי לא שכיח:

    כי היכי דידעי לאתרויי ביהוהכי אמרינן נמי בפ' אלו הן הגולין (מכות דף ט:) גבי גולין לעיר מקלט ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך ודייק בגמרא מאי לאו דאתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא אלמא גבי התראה בעינן תלמידי חכמים:

    נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליהתימה דמשמע בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) דיחוד דעריות דאורייתא אם כן יחוד דנדה מנלן דשרי ויש לומר דוקא יחוד דעריות דאין להן היתר דומיא דבן עם אמו אסרה תורה אבל נדה לא:

    היא הנותנתהאי היא הנותנת לא דמי כלל לההוא דפרק קמא דעירובין (דף י.):

    ואומר מים גנוביםנראה דהאי ואומר פירושו הכי כלומר מאי תלי בהכי שאין היתר לאיסורה חדא דיצרו תוקפו מאחר שאין היתר לאיסורה אין מתון בדבר אם לא עכשיו אימתי וא"ת לא יתקפנו יצרו על אשתו הואיל ובעלה כבר מים גנובים ימתקו:

    אמר להו ק"ו ופרכוהיש לומר דוקא בפירכא שכן יש היתר לאיסורה פרכוהו אבל בהיא הנותנת לא פרכוהו ולכך הוצרכה לפירכא אחריתי דאשכחן בדוכתי סגיאין דחמירא להו לאינשי עבירה קלה ומסתפו מינה טפי מעבירה חמורה כגון בפ"ק דכתובות (דף ד:) דחמירא להו אבילות דלא הוי אלא מדרבנן מנדה שהיא בכרת ובפ' הנזקין (גיטין דף נד.) באתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית דליכא אלא לאו משבת שהוא בסקילה ובריש פ"ק דביצה (דף ב:) אמר האי דקיל צריך הרחקה טפי דאמר מ"ש גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון וגבי יום טוב כרבי יהודה שבת דחמיר סתם לן כר"ש י"ט דקיל סתם לן כרבי יהודה אלמא זימנין בדילי מקילתא טפי מחמירתא וזימנין איפכא והשתא צריך ליישב הברייתא לפי הירושלמי והתוספתא דהכי מיתניא בתוספתא (פ"א) ר' יהודה אומר נאמן עליה בעלה מקל וחומר ומה נדה שחייב על ביאתה כרת וכו' ר' יוסי אומר הכתוב האמינו שנא' והביא האיש את אשתו וגו' ובירושלמי מיתניא הכי רבי יהודה אומר בעלה נאמן וכו' אמרו לו לא אם אמרת בנדה שיש לה היתר וכו' אמר להם רבי יהודה גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו וגו' אמרו לו ובלבד בעדים והשתא אית לן למימר דבההיא תוספתא פרכוהו והדר אמר להו קרא כההיא דירושלמי אבל מדרבי יוסי איכא לתמוה דמעיקרא אמר להו קרא והדר אמר להו קל וחומר:

    ששם משקין את הסוטותבתוספתא (פ"א) שנא' (מלכים א ח׳:ל״א) את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה וכו' להרשיע רשע וצבתה בטנה ולהצדיק צדיק [לתת לו כצדקתו שנאמר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא] ונקתה ונזרעה זרע היא עומדת מבפנים והכהן עומד מבחוץ שנאמר והעמיד הכהן את האשה לפני ה' האשה לפני ה' ואין כהן לפני ה':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    באחרון של קדושין פ' ב' ביארנו שאשה אחת מותרת להתיחד עם שני אנשים שכל אחד משמר את חברו שלא לחטוא ומ"מ דוקא בעיר אבל בדרך צריך שיהו שלשה שמא יצטרך אחד מהם לנקביו ונמצא אחד מתיחד עם הערוה ואם כן משנתנו שאמרו שמוסרין לה שני תלמידי חכמים ענינה מפני שהבעל עמהם ונמצאו שלשה ואם כן מה שאמרו כאן נימא מסייע ליה לרב וכו' ודחה לא אלא מתני' היינו טעמא כי היכי דליהוו סהדי לא לדחותה נאמרה אלא כאומר לא תסייעיה מהא שאף כשתאמר שאף בדרך דיה בשנים בזו מיהא צריכה שנים לבד מן הבעל כדי שאם יארע שיבא עליה בעלה יהו הם מעידים לפני בית דין הגדול ולא ישקוה ומ"מ הלכה כרב וכל שבדרך צריכה שלשה ובין בעיר בשנים ובין בדרך בשלשה דוקא בכשרים אבל בפרוצים אף בעשרה לא מעשה היה ונמלכו עשרה והוציאו זונה אחת במטה בתכונת הוצאת המת ליכשל בה וכבר ביארנו שם שכל הבא להחזיק עצמו בכשר אינו מותר בכך אלא שהוחזק חזקה מפורסמת בכשרות ושבא לידי נסיון ועמד עליו וכל שהוא כן לאו דוקא תלמיד חכם אלא אף אחר ומשנתנו שהזקיקה להולכת הסוטה בתלמידי חכמים אינו אלא שיהו בקיאים להתרות בבעל אם בא ליזקק לה ולהודיעו שאם יכשל בכך לא יהו המים בודקים את אשתו:

    המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר היו מוליכים אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואומרים לה בתי הרבה היין עושה הרבה השחוק עושה הרבה הילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושין אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים ואומרין לפניה דברים שאינה כדי לשמען היא וכל משפחת בית אביה אם אמרה טמאה אני שוברת את כתובתה ויוצאה אם אמרה טהורה אני מעלים אותה לשערי המזרח ולשערי ניקנור ששם משקים את הסוטות ומטהרים את היולדות ומטהרים את המצורעים וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו אם היה שערה נאה לא היה סותרו אמר הר"ם אמר השם בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמ' בזקן ממרא על פי התורה הנה כמו שזקן ממרא בב"ד הגדול כמו שיתבאר בלשון התורה לפי שהתבאר בסנהדרין כן גם כן השוטה בב"ד הגדול ובאור מאיימין לאיים ולפחד עליה והנה יתבאר איום עידי נפשות בפרק ד' מסנהדרין וענין שאינו כדי לשמען שלא יעלה על הדעת ולא היה ראוי שיארע להן דבר מאלו המאמרים לפי שאנחנו נגיד עליה ספור יהודה ותמר והספור אשר בא בראובן ומה שדומה לאלו הדמיונים ממה שהתבאר במקרא זה כאלו להקל עליה ההודאה אם אמרה טמאה אני וגו' כנזכר למעלה פי' אמרו מעלין אותה ירצה בו תעלה ותרד עד שתיגע אולי תודה לפי שהוא בשער המזרח ואין מקום לעליתה אלא על האופן אשר זכרנו ואם היתה הכתבה לפנינו נקרע אותה ואם לא תכתוב שובר והודאה הפטור ונקרעו הוא שיקרעו על יושר ונפרמו הוא שיקרעו מצדדים מתחלפים בעת שיחזיק בהם והוא סותר את שער ראשה שיתיר קשר שער ראשה ואמר ר' יהודה אולי תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה וחכמים סוברים לגנותה ולהפחיתה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי היו מוליכין אותה לבית דין הגדול שבירושלם וכו' והדברים חוזרים למה שהתחיל במשנה שלפניה בסדר עניני הסוטה ואמר בה שהיה הבעל בא לב"ד שבעירו ומברר לפניהם בעדים שקנא לאשתו ונסתרה וטוענת שהיא טהורה ורוצה לבדקה וכשנתברר הדבר לפניהם הם מוסרין לו שני תלמידי חכמים שילכו עמו ועמה כדי שישמרוהו שלא יבא עליה שהרי אסור הוא בה עד שתשתה ואמר עכשו שהיו מוליכין אותה לירושלם ר"ל אותן תלמידי חכמים והבעל עמהם ומפני שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד וכשהגיעו לשם ב"ד הגדול מושיבין אותה ביניהם ומאיימין אותה שתודה על הדרך שמאיימין על העדים בדיני נפשות על הדרך שביארנו ברביעי של סנהדרין שקודם שיתחילו בדרישה וחקירה היו מאיימין בהם דרך כלל היאך צריך להזהר שלא להקל בענין הריגת אדם שלא כדין ויזהרו שלא יעידו מצד אומד וסברא או אמתלא ושיודיעום דרך כלל שיהיו נדרשים בדרישה וחקירה ויזהרו בעדותם כך בזו היו מושיבין אותה ביניהם ומאיימין אותה על מים המרים ובדיקתם ושתזהר שאם אינה נקיה לא תמסור עצמה לסכנה ותודה שאם תודה לא תשתה ולא תגרום לשם הקדוש שימחה על המים וכן פותחין לה דרכים להודאתה כלומר פעמים שדבר זה יארע להרבה סבות אם לשתיית יין יותר מדאי אם להרבה שחוק ושעשוע עם בני אדם וכן שהילדות גורמת כן לפעמים או שכנים רעים שמצויים לפתות בכך:

    וכן אומרין לה דברים שאינה כדאי לשמען לא היא ולא כל משפחת בית אביה כלומר שאין הדבר מצוי שתוכל לעמוד בכפירתה אפי' היו כל בני משפחתה לשם ומחזקין אותה ופירשו בגמרא שמודיעין אותה מה שקרה לראשונים שצפרנם טובה מכריסנו ומזכירין לה מעשה יהודה ותמר ומעשה ראובן כפשוטו ודוד בבת שבע ואמנון באחותו וכיוצא באלו כדי להדריכה שתודה אם אמרה הן ר"ל שהודת בטומאתה שוברת כתובתה ויוצאה ר"ל שהפסידה כתובתה וכותבת לו שובר עליה ובמקום שאין כותבין שובר מקרעת כתבתה והולכת לה שהרי מאחר שלא ראו העדים את הביאה ולא התרו בה אינה נהרגת:

    ואם עמדה בכפירתה ועדיין אומרת טהורה אני מעלין אותה לשער ניקנור והוא שער מזרחי של עזרה בצד שנכנסין בו להר הבית והוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים והוא שער שבין עזרת ישראל לעזרת נשים ועשאו אדם גדול ששמו ניקנור שהביא דלתות נחשת מאלכסנדריא של מצרים וקבעו לשם ושאלו בגמרא היאך אמר מעלין אותה והרי משהיתה לפני ב"ד הגדול בלשכת הגזית כבר היתה לשם שהרי לשכת הגזית היתה חציה בחול וחציה בקדש כמו שהתבאר ביומא פירשו שאחר שאיימוה ועמדה בכפירתה מורידין אותה מכל הר הבית וחוזרין ומעלין אותה כדי ליגעה עד שתקצר רוחה בעמלה ותודה קודם שתמחק המגלה ואמר שבסוף היה מעלה אותה לחלל אותו שער מפני ששם היו משקין את הסוטות ומפני שאותו חלל לא נתקדש בקדשת עזרה וכן מטהרין שם את המצורעים שעומדין שם ומכניסים כדי שינתן מדם האשם על בהן ידיהם ותנוך אזן שלהם שהרי אינו יכול ליכנס לעזרה שעדין מחוסר כפורים הוא ואם היה כהן מוציא דם האשם חוץ לעזרה היה נפסל ביוצא אלא היה עומד תחת האסקופה ומכניס ראשו וידו הימנית ונותן על תנוך אזנו הימנית ועל בהן ידו הימנית ואחר כך מכניס רגלו הימנית ונותן בה וביאה במקצת הותרה לו וכן מטהרין שם את היולדות והוא הדין לזב וזבה שכל מחוסר כפורים לשם היה מתכפר ואע"פ שאין באלו לפני ה' מ"מ צריכות היו לעמוד על קרבנם אינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו:

    ואמר אח"כ שכהן המזדמן לכך אוחז בבגדיה בבית הצואר שבהם בדרך כעס ובזיון אם נקרעו ר"ל קרע אחד מלפניו וביושר או נפרמו ר"ל קרעים הרבה הן מלפניה הן מצדה אינו חושש בכך שכך היא הכונה שתחוש בבזיונה ותודה ויש מפרשים קריעה במקום התפר ופרימה שלא במקום התפר וקורע או פורם עד שיגלה את לבה וסותר את שערה ר"ל שמתיר קליעותיה אחר שהסיר כיפה שעל ראשה והשליכה בארץ תחת רגליה בבזיון גדול ובתוספתא ראיתי שהכהנים מפילים ביניהם גורלות על כך ומי שעלה בגורלו אפי' היה כהן גדול יוצא ועומד בצד הסוטה ואוחז בבגדיה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא יגלהו ואם שערה נאה לא יסתור שהוא חושש שמא טהורה היא או יתלה בה זכות ויתגרו בה פרחי כהונה אלא שמ"מ הלכה כחכמים שאין החשק מצוי בדבר שעיקרו עשוי לנוול ושכבר הוחלפו בגדיה בבגדים שאינם של נוי:

    משנה היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים היו עליה כלי זהב קטליות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא ורואה חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן ושאר כל הנשים מותרות לראותה שנ' ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה וכו' אמר הר"ם ביארו בתוספתא שהבגדים השחורים אם היו נאותים לה הנה תלבש מהבגדים מה שיגנו לה ויהיה עולה על הדעת שאם הבגדים מגונים שלא יסיר מעליה נזמה וחלייתה לפי שזה גם מהגנות למיעוט ולמדנו בזה שנסירם ממנה ובאור קטליות ענקי הצואר והם משכיות הזהב מכוסים בחוט יחנקו בו הצואר נזמים הם כלי האף וטבעות ידועות ונוול בלשון הקדש הוא לשון גנות ואמרו וכל הרוצה לראות ר"ל מהאנשים אולם הנשים הנה יתחייב להם בהכרח לראות אותה והוא אמרם ונשים חייבות לראות אותה שנ' ונוסרו כל הנשים וענין רגילות ר"ל שהיא יש לה נחת רוח בראות מהרגילות אצלה חבל המצרי זה דבר שיזדמן לפי שהכונה שלא יפלו מעליה בגדיה שכבר נקרעו למעלה ובירושלמי למה חבל המצרי לפי שעשתה מעשה מצרים:

    אמר המאירי היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים פירשו בגמרא שאם היו השחורים נאים לה על כל פנים מכסין אותה בבגדים המכוערים ואם היו עליה כלי כסף וכלי זהב כגון קטלאות והם כעין לולאות שסוגרות בהם פתח חלוקה ונקראת בלשון המון אשפילא וכן נזמים וטבעות מעבירים אותם ממנה ואין אומרין שאף זה ניוול הוא שתהא עומדת מגולה עד לבה ויהיו עליה תכשיטיה ומכיון שניוול הוא אין צורך בהסרתם אלא על כל פנים שוללין אותה מכל תכשיט ואחר כך מביא חבל המצרי ר"ל עשוי מסיב הגדל סביב הדקל וקושרין בו את בגדיה למעלה מדדיה שלא יפלו בגדיה לארץ ותתגנה לשם וכל הרוצה לראותה יבא ויראה פירשו בגמרא שבאנשים נאמרה כלומר שאין חובה אצלם אלא רשות חוץ מעבדיה שלבה גס בהן ויתחזק לבה בראייתם שלא להודות וכן שפחותיה ושאר כל הנשים מותרות פירשו בגמרא חייבות ומשום ונוסרו ולא הוזכר בכאן עוד מסדר השקאתה אלא שהפסיק בדברי הגדה שבמדה שהאדם מודד בה מודדין לו:

    משנה היא קשטה את עצמה לעבירה והמקום נוולה היא גלתה את עצמה והמקום גלה עליה הירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה בירך תחלה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט אמר הר"ם פי' קשטה נתיפתה ומקום נוולה כמו שקדם מפריעת ראשה וסתירת שערה וקריעת בגדיה והחזיק אותה בחבל היא גלתה עצמה רמוז על עמדתה בשערי הבתים ומיעוט הסתרה מהאנשים עד שחשדוה בזה והיה עונש זה גלויה לכל האנשים והנשים והוא אמרם והמקום גלה עליה וכן התראה בתלמוד תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן כמו שיקלל אותה הכהן והוא אמרו בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה ואמרו שאר הגוף לא פלט ר"ל שאר איברי גופה לא ימלטו מהרעות אבל שיגיע להם ההיזק אבל הירך תלקה תחלה עוד הבטן עוד שאר האיברים כמו שיתבאר:

    אמר המאירי היא קשטה עצמה לעבירה הב"ה מביאה לידי ניוול היא גלתה עצמה הב"ה מביאה לידי גלוי הירך התחיל בעבירה תחלה ואח"כ הבטן לפיכך הירך לוקה תחלה ר"ל שהכהן מקלל תחלה את הירך ואחר כך הבטן כדכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ושאר הגוף אינו פורט אלא כשם שנהנית בכולו כך לוקה בכולו ואף בתלמוד המערב אמרו למה חבל המצרי היא עשתה מעשה מצרים תתבזה בחבל המצרי כלומר על שם שקרוי כך אע"פ שפירושו שהוא עשוי מסיב הדקל וכן אמרוה בפרק שני במה שהיה מביא מנחתה בכפיפה מצרית ושאלו בהם שם אם הם מעכבים אם לאו ולא הובררה ומ"מ נראה שאין עכוב בדבר וכל שאיני מוצא חבל המצרי קושר לה אחרת כל שאין בה משום תכשיט שאין הכונה אלא כדי שלא ישמטו בגדיה כמו שיתבאר בגמרא וכן יראה הדין בכפיפה מצרית ואף על שתיהן נאמר בתלמוד המערב שמשירי לשכה היו באין והאריך אחר כן במשניות שאחריה בכיוצא בענינים אלו ואינו חוזר לסדר עניני הסוטה עד הפרקים הבאים:

    ומ"מ זהו ביאור משנה זו וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 7a

    Sotah 7a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 393 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Mishna Lest he engage in sexual intercourse with her on the way - since he has to make her drink in Jerusalem, at the Great Court, as [it says] below.

    Trusted with regard to her that he will not have sexual intercourse [with her].

    Gemara They taught only - that which is stated in the mishna in Kiddushin: "but one woman may be secluded with two men".

    Perhaps one will need etc - here too, since she is forbidden to both, having two is insufficient, lest the husband or the emissary of the court need to relieve himself, etc.

    So that there are two witnesses with regard to her if [the husband] will have sexual intercourse with her, they will testify against him at the Great Court, and they will not make her drink.

    They taught only that a woman may seclude herself with two men.

    And ten men carried a married woman on bier outside the city, giving the impression that she was dead, in order to carry out illicit acts with her.

    That they know how to warn him and tell him that according to the Torah, when the man is not clean of sin -- that is, when he has sexual intercourse with her after she is forbidden to him -- the water does not evaluate his wife.

    10 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    יש לה עדים במדינת הים לא שכיחא וה"ה בא עליה בעלה בדרך נמי לא שכיח:

    כי היכי דידעי לאתרויי ביה והכי אמרינן נמי בפ' אלו הן הגולין (מכות דף ט:) גבי גולין לעיר מקלט ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך ודייק בגמרא מאי לאו דאתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא אלמא גבי התראה בעינן תלמידי חכמים:

    נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה תימה דמשמע בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) דיחוד דעריות דאורייתא אם כן יחוד דנדה מנלן דשרי ויש לומר דוקא יחוד דעריות דאין להן היתר דומיא דבן עם אמו אסרה תורה אבל נדה לא:

    היא הנותנת האי היא הנותנת לא דמי כלל לההוא דפרק קמא דעירובין (דף י.):

    ואומר מים גנובים נראה דהאי ואומר פירושו הכי כלומר מאי תלי בהכי שאין היתר לאיסורה חדא דיצרו תוקפו מאחר שאין היתר לאיסורה אין מתון בדבר אם לא עכשיו אימתי וא"ת לא יתקפנו יצרו על אשתו הואיל ובעלה כבר מים גנובים ימתקו:

    אמר להו ק"ו ופרכוה יש לומר דוקא בפירכא שכן יש היתר לאיסורה פרכוהו אבל בהיא הנותנת לא פרכוהו ולכך הוצרכה לפירכא אחריתי דאשכחן בדוכתי סגיאין דחמירא להו לאינשי עבירה קלה ומסתפו מינה טפי מעבירה חמורה כגון בפ"ק דכתובות (דף ד:) דחמירא להו אבילות דלא הוי אלא מדרבנן מנדה שהיא בכרת ובפ' הנזקין (גיטין דף נד.) באתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית דליכא אלא לאו משבת שהוא בסקילה ובריש פ"ק דביצה (דף ב:) אמר האי דקיל צריך הרחקה טפי דאמר מ"ש גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון וגבי יום טוב כרבי יהודה שבת דחמיר סתם לן כר"ש י"ט דקיל סתם לן כרבי יהודה אלמא זימנין בדילי מקילתא טפי מחמירתא וזימנין איפכא והשתא צריך ליישב הברייתא לפי הירושלמי והתוספתא דהכי מיתניא בתוספתא (פ"א) ר' יהודה אומר נאמן עליה בעלה מקל וחומר ומה נדה שחייב על ביאתה כרת וכו' ר' יוסי אומר הכתוב האמינו שנא' והביא האיש את אשתו וגו' ובירושלמי מיתניא הכי רבי יהודה אומר בעלה נאמן וכו' אמרו לו לא אם אמרת בנדה שיש לה היתר וכו' אמר להם רבי יהודה גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו וגו' אמרו לו ובלבד בעדים והשתא אית לן למימר דבההיא תוספתא פרכוהו והדר אמר להו קרא כההיא דירושלמי אבל מדרבי יוסי איכא לתמוה דמעיקרא אמר להו קרא והדר אמר להו קל וחומר:

    ששם משקין את הסוטות בתוספתא (פ"א) שנא' (מלכים א ח׳:ל״א) את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה וכו' להרשיע רשע וצבתה בטנה ולהצדיק צדיק [לתת לו כצדקתו שנאמר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא] ונקתה ונזרעה זרע היא עומדת מבפנים והכהן עומד מבחוץ שנאמר והעמיד הכהן את האשה לפני ה' האשה לפני ה' ואין כהן לפני ה':

    Tosafot on Sotah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    באחרון של קדושין פ' ב' ביארנו שאשה אחת מותרת להתיחד עם שני אנשים שכל אחד משמר את חברו שלא לחטוא ומ"מ דוקא בעיר אבל בדרך צריך שיהו שלשה שמא יצטרך אחד מהם לנקביו ונמצא אחד מתיחד עם הערוה ואם כן משנתנו שאמרו שמוסרין לה שני תלמידי חכמים ענינה מפני שהבעל עמהם ונמצאו שלשה ואם כן מה שאמרו כאן נימא מסייע ליה לרב וכו' ודחה לא אלא מתני' היינו טעמא כי היכי דליהוו סהדי לא לדחותה נאמרה אלא כאומר לא תסייעיה מהא שאף כשתאמר שאף בדרך דיה בשנים בזו מיהא צריכה שנים לבד מן הבעל כדי שאם יארע שיבא עליה בעלה יהו הם מעידים לפני בית דין הגדול ולא ישקוה ומ"מ הלכה כרב וכל שבדרך צריכה שלשה ובין בעיר בשנים ובין בדרך בשלשה דוקא בכשרים אבל בפרוצים אף בעשרה לא מעשה היה ונמלכו עשרה והוציאו זונה אחת במטה בתכונת הוצאת המת ליכשל בה וכבר ביארנו שם שכל הבא להחזיק עצמו בכשר אינו מותר בכך אלא שהוחזק חזקה מפורסמת בכשרות ושבא לידי נסיון ועמד עליו וכל שהוא כן לאו דוקא תלמיד חכם אלא אף אחר ומשנתנו שהזקיקה להולכת הסוטה בתלמידי חכמים אינו אלא שיהו בקיאים להתרות בבעל אם בא ליזקק לה ולהודיעו שאם יכשל בכך לא יהו המים בודקים את אשתו:

    המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר היו מוליכים אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואומרים לה בתי הרבה היין עושה הרבה השחוק עושה הרבה הילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושין אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים ואומרין לפניה דברים שאינה כדי לשמען היא וכל משפחת בית אביה אם אמרה טמאה אני שוברת את כתובתה ויוצאה אם אמרה טהורה אני מעלים אותה לשערי המזרח ולשערי ניקנור ששם משקים את הסוטות ומטהרים את היולדות ומטהרים את המצורעים וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו אם היה שערה נאה לא היה סותרו אמר הר"ם אמר השם בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמ' בזקן ממרא על פי התורה הנה כמו שזקן ממרא בב"ד הגדול כמו שיתבאר בלשון התורה לפי שהתבאר בסנהדרין כן גם כן השוטה בב"ד הגדול ובאור מאיימין לאיים ולפחד עליה והנה יתבאר איום עידי נפשות בפרק ד' מסנהדרין וענין שאינו כדי לשמען שלא יעלה על הדעת ולא היה ראוי שיארע להן דבר מאלו המאמרים לפי שאנחנו נגיד עליה ספור יהודה ותמר והספור אשר בא בראובן ומה שדומה לאלו הדמיונים ממה שהתבאר במקרא זה כאלו להקל עליה ההודאה אם אמרה טמאה אני וגו' כנזכר למעלה פי' אמרו מעלין אותה ירצה בו תעלה ותרד עד שתיגע אולי תודה לפי שהוא בשער המזרח ואין מקום לעליתה אלא על האופן אשר זכרנו ואם היתה הכתבה לפנינו נקרע אותה ואם לא תכתוב שובר והודאה הפטור ונקרעו הוא שיקרעו על יושר ונפרמו הוא שיקרעו מצדדים מתחלפים בעת שיחזיק בהם והוא סותר את שער ראשה שיתיר קשר שער ראשה ואמר ר' יהודה אולי תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה וחכמים סוברים לגנותה ולהפחיתה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי היו מוליכין אותה לבית דין הגדול שבירושלם וכו' והדברים חוזרים למה שהתחיל במשנה שלפניה בסדר עניני הסוטה ואמר בה שהיה הבעל בא לב"ד שבעירו ומברר לפניהם בעדים שקנא לאשתו ונסתרה וטוענת שהיא טהורה ורוצה לבדקה וכשנתברר הדבר לפניהם הם מוסרין לו שני תלמידי חכמים שילכו עמו ועמה כדי שישמרוהו שלא יבא עליה שהרי אסור הוא בה עד שתשתה ואמר עכשו שהיו מוליכין אותה לירושלם ר"ל אותן תלמידי חכמים והבעל עמהם ומפני שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד וכשהגיעו לשם ב"ד הגדול מושיבין אותה ביניהם ומאיימין אותה שתודה על הדרך שמאיימין על העדים בדיני נפשות על הדרך שביארנו ברביעי של סנהדרין שקודם שיתחילו בדרישה וחקירה היו מאיימין בהם דרך כלל היאך צריך להזהר שלא להקל בענין הריגת אדם שלא כדין ויזהרו שלא יעידו מצד אומד וסברא או אמתלא ושיודיעום דרך כלל שיהיו נדרשים בדרישה וחקירה ויזהרו בעדותם כך בזו היו מושיבין אותה ביניהם ומאיימין אותה על מים המרים ובדיקתם ושתזהר שאם אינה נקיה לא תמסור עצמה לסכנה ותודה שאם תודה לא תשתה ולא תגרום לשם הקדוש שימחה על המים וכן פותחין לה דרכים להודאתה כלומר פעמים שדבר זה יארע להרבה סבות אם לשתיית יין יותר מדאי אם להרבה שחוק ושעשוע עם בני אדם וכן שהילדות גורמת כן לפעמים או שכנים רעים שמצויים לפתות בכך:

    וכן אומרין לה דברים שאינה כדאי לשמען לא היא ולא כל משפחת בית אביה כלומר שאין הדבר מצוי שתוכל לעמוד בכפירתה אפי' היו כל בני משפחתה לשם ומחזקין אותה ופירשו בגמרא שמודיעין אותה מה שקרה לראשונים שצפרנם טובה מכריסנו ומזכירין לה מעשה יהודה ותמר ומעשה ראובן כפשוטו ודוד בבת שבע ואמנון באחותו וכיוצא באלו כדי להדריכה שתודה אם אמרה הן ר"ל שהודת בטומאתה שוברת כתובתה ויוצאה ר"ל שהפסידה כתובתה וכותבת לו שובר עליה ובמקום שאין כותבין שובר מקרעת כתבתה והולכת לה שהרי מאחר שלא ראו העדים את הביאה ולא התרו בה אינה נהרגת:

    ואם עמדה בכפירתה ועדיין אומרת טהורה אני מעלין אותה לשער ניקנור והוא שער מזרחי של עזרה בצד שנכנסין בו להר הבית והוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים והוא שער שבין עזרת ישראל לעזרת נשים ועשאו אדם גדול ששמו ניקנור שהביא דלתות נחשת מאלכסנדריא של מצרים וקבעו לשם ושאלו בגמרא היאך אמר מעלין אותה והרי משהיתה לפני ב"ד הגדול בלשכת הגזית כבר היתה לשם שהרי לשכת הגזית היתה חציה בחול וחציה בקדש כמו שהתבאר ביומא פירשו שאחר שאיימוה ועמדה בכפירתה מורידין אותה מכל הר הבית וחוזרין ומעלין אותה כדי ליגעה עד שתקצר רוחה בעמלה ותודה קודם שתמחק המגלה ואמר שבסוף היה מעלה אותה לחלל אותו שער מפני ששם היו משקין את הסוטות ומפני שאותו חלל לא נתקדש בקדשת עזרה וכן מטהרין שם את המצורעים שעומדין שם ומכניסים כדי שינתן מדם האשם על בהן ידיהם ותנוך אזן שלהם שהרי אינו יכול ליכנס לעזרה שעדין מחוסר כפורים הוא ואם היה כהן מוציא דם האשם חוץ לעזרה היה נפסל ביוצא אלא היה עומד תחת האסקופה ומכניס ראשו וידו הימנית ונותן על תנוך אזנו הימנית ועל בהן ידו הימנית ואחר כך מכניס רגלו הימנית ונותן בה וביאה במקצת הותרה לו וכן מטהרין שם את היולדות והוא הדין לזב וזבה שכל מחוסר כפורים לשם היה מתכפר ואע"פ שאין באלו לפני ה' מ"מ צריכות היו לעמוד על קרבנם אינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו:

    ואמר אח"כ שכהן המזדמן לכך אוחז בבגדיה בבית הצואר שבהם בדרך כעס ובזיון אם נקרעו ר"ל קרע אחד מלפניו וביושר או נפרמו ר"ל קרעים הרבה הן מלפניה הן מצדה אינו חושש בכך שכך היא הכונה שתחוש בבזיונה ותודה ויש מפרשים קריעה במקום התפר ופרימה שלא במקום התפר וקורע או פורם עד שיגלה את לבה וסותר את שערה ר"ל שמתיר קליעותיה אחר שהסיר כיפה שעל ראשה והשליכה בארץ תחת רגליה בבזיון גדול ובתוספתא ראיתי שהכהנים מפילים ביניהם גורלות על כך ומי שעלה בגורלו אפי' היה כהן גדול יוצא ועומד בצד הסוטה ואוחז בבגדיה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא יגלהו ואם שערה נאה לא יסתור שהוא חושש שמא טהורה היא או יתלה בה זכות ויתגרו בה פרחי כהונה אלא שמ"מ הלכה כחכמים שאין החשק מצוי בדבר שעיקרו עשוי לנוול ושכבר הוחלפו בגדיה בבגדים שאינם של נוי:

    משנה היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים היו עליה כלי זהב קטליות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא ורואה חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן ושאר כל הנשים מותרות לראותה שנ' ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה וכו' אמר הר"ם ביארו בתוספתא שהבגדים השחורים אם היו נאותים לה הנה תלבש מהבגדים מה שיגנו לה ויהיה עולה על הדעת שאם הבגדים מגונים שלא יסיר מעליה נזמה וחלייתה לפי שזה גם מהגנות למיעוט ולמדנו בזה שנסירם ממנה ובאור קטליות ענקי הצואר והם משכיות הזהב מכוסים בחוט יחנקו בו הצואר נזמים הם כלי האף וטבעות ידועות ונוול בלשון הקדש הוא לשון גנות ואמרו וכל הרוצה לראות ר"ל מהאנשים אולם הנשים הנה יתחייב להם בהכרח לראות אותה והוא אמרם ונשים חייבות לראות אותה שנ' ונוסרו כל הנשים וענין רגילות ר"ל שהיא יש לה נחת רוח בראות מהרגילות אצלה חבל המצרי זה דבר שיזדמן לפי שהכונה שלא יפלו מעליה בגדיה שכבר נקרעו למעלה ובירושלמי למה חבל המצרי לפי שעשתה מעשה מצרים:

    אמר המאירי היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים פירשו בגמרא שאם היו השחורים נאים לה על כל פנים מכסין אותה בבגדים המכוערים ואם היו עליה כלי כסף וכלי זהב כגון קטלאות והם כעין לולאות שסוגרות בהם פתח חלוקה ונקראת בלשון המון אשפילא וכן נזמים וטבעות מעבירים אותם ממנה ואין אומרין שאף זה ניוול הוא שתהא עומדת מגולה עד לבה ויהיו עליה תכשיטיה ומכיון שניוול הוא אין צורך בהסרתם אלא על כל פנים שוללין אותה מכל תכשיט ואחר כך מביא חבל המצרי ר"ל עשוי מסיב הגדל סביב הדקל וקושרין בו את בגדיה למעלה מדדיה שלא יפלו בגדיה לארץ ותתגנה לשם וכל הרוצה לראותה יבא ויראה פירשו בגמרא שבאנשים נאמרה כלומר שאין חובה אצלם אלא רשות חוץ מעבדיה שלבה גס בהן ויתחזק לבה בראייתם שלא להודות וכן שפחותיה ושאר כל הנשים מותרות פירשו בגמרא חייבות ומשום ונוסרו ולא הוזכר בכאן עוד מסדר השקאתה אלא שהפסיק בדברי הגדה שבמדה שהאדם מודד בה מודדין לו:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Sotah 7a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה א"ל ק"ו ופרכוהו כו' אלמא זימנין בדילי מקילתא כו' וזימנין איפכא כו' עכ"ל פי' דהכא ודאי לא פסיקא להו לרבנן דלאינשי חמירא להו נדה טפי מסוטה דבזו הסברא אי חמירא ליה לאינשי אי לאו ודאי דלא הוו פליגי ר"י ורבנן הכא וא"כ הוה ק"ו דר"י ק"ו גמור ולא פרכינן הך פירכא ודו"ק:

    בא"ד והשתא צריך ליישב הברייתא לפי הירושלמי כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דמה צריך ליישב ברייתא דשמעתין לפי הירושלמי דהא למאי דאוקמא דקא"ל ק"ו ברישא ופרכוהו כו' הו"ל הברייתא ממש כירושלמי וק"ל:

    בא"ד אבל בדרבי יוסי איכא למימר איפכא דמעיקרא כו' עכ"ל כן הגיה מהרש"ל ובכל תקונו לישנא דאבל אינו מתיישב ובגמרת א"מ ז"ל הגיה אבל מדרבי יוסי איכא למתמה דמעיקרא כו' עכ"ל וכצ"ל ופי' דדברי רבי יהודה בתוספתא ודאי איכא ליישב דמעיקרא א"ל ק"ו והדר פרכוהו הדר אמר קרא אבל מדר' יוסי דאמר התם קרא איכא למתמה דהיאך קאמר קרא מעיקרא התם והדר א"ל ק"ו בברייתא דשמעתין כיון דאית ליה קרא ל"ל למיהדר אק"ו דע"כ צריך לומר כן דאם לא כן רבי יוסי היינו רבי יהודה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    יש לה עדים במדינת הים לא שכיחא וא"ת היאך יוציאו לעז על הטהורות שיש עדים במדינת הים כיון שהיא יולדת והאמרינן לקמן (סוטה דף כ"ו ע"א) דאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח יולדת שחורים יולדת לבנים. וי"ל דאינו דבר הניכר כל כך ולא מסקי אדעתייהו. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן צריך לומר לר' עקיבא דאם היתה עקרה נפקדת. ברם צריך עיון בזכות תולה דר' שמעון הוה ליה להקשות ולתרץ כן. ובספרי (פרשת נשא) שנינו אחרי סברת רבי ר' שמעון בן יוחאי אומר וכי מי מודיע לכל העומדים שסוף זו למות וכו' יעוין שם. ואם כן אעיקרא לא קשיא דחיישינן ללעז דביני ביני. ועיין מה שכתבו התוס' לעיל (סוטה דף ו' ע"א) ד"ה אם עיין שם. צעיר אי"ן.

    סוטה שהיא בלאו לא כל שכן סוטה שנבעלה יש בה לאו כדאמרינן פרק קמא דיבמות (דף י"א) לא יוכל בעלה הראשון וגו' אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. ומסקינן התם מאי נסתרה נבעלה ולישנא מעליא נקט. וסוטה שנסתרה היא בספק לאו שמא נבעלה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    ואומר מים גנובים ימתקו בספרים ישנים כתוב מאי ואומר וכי תימא סוטה נמי חשיב כיש לה היתר ואומר מים גנובים ימתקו. (ור' יוסי דריש בה) ולרבי יוסי כיון דדש בה לאו מים גנובים נינהו. רבי יהודה אומר נראה דלא גרסינן לה. רוצה לומר וכי תימא סוטה שכבר בא אליה אף שאין לה היתר לא תקיף יצריה וחשיב כיש לה היתר ואומר מים גנובים וכו' וכמה שכתבו התוס'. והיינו טעמא דר' יוסי שכיון שדש בה לאו מים גנובים נינהו. אך מה שכתב ר' יהודה אומר נראה דלא גרסינן לה לא הבינותי. צעיר אי"ן. א"ה נראה שאין כוונת אמרם יש לה היתר כדבריו אלא שאין חשוד לבא עליה אלא לפי שסבור שטהורה ועל זה אמר יש לה היתר לפי סברתו שיטהרוה המים ודו"ק. ור' יהודה הנזכר שמא כך שם החכם מן התוס' החיצוניות.

    לשער ניקנור פירוש ניקנור אדם גדול היה והביא דלתות נחשת מאלכסנדריא של מצרים ונעשו בו נסים כדאמרינן בסדר יומא ונקראו על שמו. תוס' חיצוניות: לשער ניקנור. אין זה אותו ניקנור ולא שער ששנינו במסכת תענית (דף ח"י ע"ב) (מהפרכי רומיים) אחד מאפרכי יוונים שקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ונקרא על כך שער ניקנור כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון הכהן :

    Shita Mekubetzet on Sotah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ נראה לי בס"ד הטעם לעורר אותה בזה שהקדוש ברוך הוא ברא דדים לאשה במקום בינה שהוא הלב ולא עשאה כבהמה כדי שלא ינק הולד סמוך לטנופת ולא תדבק נפשו בטומאה ואיך רדפה אחר הטומאה ונטמאה ממקום הטנופת?! וגם סוֹתֵר שְׂעָרָהּ לרמוז שהקדוש ברוך הוא ברא לכל שער גומא אחת ולא הניח שתי שערות בגומא אחת שאם לא כן היתה ניטל מאור עיניו של אדם ואיך היא עשתה שתי פתילות בנר אחת שהם בעלה והנואף ועל כן בדין שיחשך ויחלש אור שמשה וּמֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי שהוא עשוי מסיב הגדל בדקל סביבותיו וכן הַנְּקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר (ירמיה לא, כא) הנמשל לדקל והיא לא סבבה בעלה שהוא טוב וכשר לה אלא סיבבה את הנואף שהוא רע וגם חוגרה בחבל רמז שעשתה חבלה בסבוב בעלה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש עושה לה חגורה בחבל לרמוז כי בגדה באור מקיף שנתן לה בעלה בעת הקידושין כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל שהבעל נותן לאשה אור מקיף בעת קדושין עד כאן דבריו נר"ו.

    וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשַׁמְּעָן נראה הכונה דכאשר מספרים לה הודאת יאודה והודאת ראובן וכיוצא נראה מדבריהם שהדברים ההם היו כפשוטן ונעשו בשאט הנפש וכאלו עשו עון גמור ובאמת לא היה בידם עון ממש ומה שנעשה לא נעשה בשאט הנפש בעבור תאוה רעה אלא דברים אלו הם כבשונו של עולם! והם מוכרחים להזכירם לפניה שתבין שהם כפשוטם ונעשו בשאט הנפש כדי שתודה ועל זה אומר 'וְאוֹמְרִים לָהּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשַׁמְּעָן הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ' יען כי באמת דברים אלו הם כבשונו של עולם ולא היו מצד תאוה רעה חס ושלום!

    Ben Yehoyada on Sotah 7a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 7, Amud Aleph, about 393 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “יש לה עדים במדינת הים!…”

    2. Segment 22 words

      Opens “לא שכיחא.…”

    3. Segment 324 words

      Opens “מתני׳ כיצד עושה לה? מוליכה לבית דין…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 434 words

      Opens “גמ׳ תרי ואיהו הא תלתא. לימא מסייע…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 59 words

      Opens “לא: הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו…”

    6. Segment 631 words

      Opens “תלמידי חכמים אין, כולי עלמא לא. לימא…”

      Named: רב יהודה.

    7. Segment 77 words

      Opens “לא, הכא היינו טעמא דידעי לאתרויי ביה.…”

    8. Segment 826 words

      Opens “רבי יהודה אומר: בעלה וכו'. תניא, רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 915 words

      Opens “ורבנן, היא הנותנת: נדה דכרת חמירא ליה…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “ורבי יהודה מק"ו מייתי לה? והא רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1120 words

      Opens “רבי יוסי אומר, בעלה נאמן עליה מקל…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 1223 words

      Opens “אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “ר' יהודה אומר: מן התורה האיש מביא…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “אמר להו קל וחומר ברישא ופרכוה, והדר…”

    15. Segment 159 words

      Opens “רבי יהודה היינו תנא קמא! איכא בינייהו…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1615 words

      Opens “מתני׳ היו מעלין אותה לבית דין הגדול…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “ואומר לה: בתי, הרבה יין עושה, הרבה…”

      Named: רבה.

    18. Segment 1820 words

      Opens “עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה…”

    19. Segment 197 words

      Opens “אם אמרה ״טמאה אני״ שוברת כתובתה ויוצאת.…”

    20. Segment 2022 words

      Opens “ואם אמרה ״טהורה אני״ מעלין אותה לשער…”

    21. Segment 2134 words

      Opens “וכהן אוחז בבגדיה. אם נקרעו נקרעו. ואם…”

      Named: רבי יהודה.

    22. Segment 229 words

      Opens “היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים. היה עליה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026