Talmud Builders

    Sotah 6b

    Back to index

    English translation — Sotah 6b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1One who says: I am defiled, and witnesses came forth and testified with regard to her that she is defiled.

    2Rav clarifies: In the case where witnesses came forth, when did they come forth? If we say that they came forth before the meal-offering was sanctified, as all meal-offerings become sanctified only when placed in the service vessels used in the Temple service, then the testimony should obviate the need for the sota rite, and the meal-offering should be transferred to non-sacred status, as any meal-offering that was found to be consecrated in error before it was sanctified in a service vessel reverts to non-sacred status. Therefore, Rav infers that the witnesses could not have testified before the offering’s sanctification, or the meal-offering would not be burned.

    3Rav states his objection: Rather, the witnesses must have come forth after the meal-offering was sanctified. Granted, if you say the bitter water of a sota evaluates whether she was unfaithful in a case where there are witnesses to her infidelity, even if they have not testified, evidently the meal-offering is suitable to be sanctified and sacrificed; and when it was sanctified at the outset, although there were witnesses who could have testified, it was properly sanctified, and due to that reason her meal-offering is burned, because once an offering has been properly sanctified it cannot be transferred to non-sacred status.

    4But if you say that the bitter water does not evaluate whether she was unfaithful so long as there are witnesses to her infidelity, then once the witnesses come forth, the matter should be revealed retroactively that when the meal-offering was sanctified at the outset, it was sanctified in error. And the meal-offering should therefore be transferred to non-sacred status, not burned.

    5Rav Yehuda from Diskarta said, in response, that the mishna concerning meal-offerings is referring to a case where the woman committed adultery in the Temple courtyard after the meal-offering had been sanctified in a service vessel, as at the outset, when the meal-offering was sanctified due to the previous seclusion, it was properly sanctified, as the witnesses were to the infidelity that occurred in the Temple courtyard, not to infidelity during the seclusion.

    6Rav Mesharshiyya objects to this explanation: But how can she commit adultery in the Temple courtyard? Don’t young priests [ pirḥei kehunna ] accompany her to the place where she drinks? The Gemara answers: This is a case where she committed adultery with the young priests themselves.

    7Rav Ashi said differently: It is a case where she needed to relieve herself and the accompanying young priest allowed her to go relieve herself in private, and she committed adultery there, for is that to say that the young priests hold her in a cell? Since there are times when she is out of their sight, there remains a possibility that she will commit adultery with others even when accompanied by the young priests.

    8Rav Pappa said differently: Actually, the explanation is as we initially said, that the witnesses testify that she had been defiled during the initial seclusion for which she must drink, and not for adultery committed in the Temple courtyard. And that which you say, that if the bitter water does not evaluate a woman about whom there are witnesses concerning her infidelity, and therefore the offering was sanctified in error and it should be transferred to non-sacred status, you are correct that by Torah law it is non-sacred. However, it is considered sacred by rabbinic law, due to a rabbinic decree, lest people who do not know that the sanctification was done in error will mistakenly say: One can transfer a meal-offering to non-sacred status without it being redeemed even after it had been sanctified in a service vessel.

    9Rav Mari raises an objection to Rav Pappa’s interpretation from a baraita in the Tosefta (2:4–6) that states: If the meal-offering of a sota became ritually impure, its status is determined by when it became impure. If it became impure before it was sanctified by being placed in a service vessel, it is like all other meal-offerings that became impure prior to sanctification, and it should be redeemed by a replacement offering brought in its stead. If it became impure after it had been sanctified by being placed in a service vessel, it is like all other meal-offerings that became impure after sanctification and must be burned.

    10The baraita continues: If, after the meal-offering was sanctified by being placed in a service vessel, the priest removed a handful from it to be sacrificed on the altar, and the handful was sanctified by being placed in its own service vessel, but the priest did not manage to sacrifice it before he, the husband, died, or before she, the wife, died, rendering the offering irrelevant, then it is like all other meal-offerings that are invalidated between the removal of the handful and its being sacrificed, and it must be burned.

    11The baraita continues: If the handful was sacrificed but the priest did not manage to eat the remainder of the meal-offering before the husband died, or before the wife died, it is like all other meal-offerings that become invalidated after the handful has been sacrificed, and it must be eaten by the priests. The baraita explains why, despite the death of the husband or wife, which renders this meal-offering irrelevant as the woman will not drink the bitter water, the meal-offering still is eaten: Because this meal-offering initially came due to an uncertainty as to whether the woman had been unfaithful, and it atoned for its uncertainty and left, i.e., it fulfilled its purpose of being sacrificed at the time when the husband and wife were still alive, it remains valid afterward as well.

    12The baraita continues: If witnesses came forth before the handful was offered and testified with regard to her that she is defiled, her meal-offering is burned. If the witnesses who testified about her infidelity are later found to be conspiring, her meal-offering is transferred to non-sacred status. This final clause teaches that if the witnesses to the wife’s infidelity are found to be conspiring witnesses, then the meal-offering is transferred to non-sacred status even after it was already sanctified in a service vessel. This is difficult for Rav Pappa, for he said that in a similar case, where witnesses testified about her infidelity after the offering was sanctified, the Sages decreed that the offering should be burned, in order to prevent people from saying that a meal-offering that has been sanctified in a service vessel may be transferred afterward to non-sacred status.

    13The Gemara refutes this objection: Do you say that one can question Rav Pappa’s statement from a ruling concerning conspiring witnesses? The cases are not comparable, as conspiring witnesses generate publicity. Since the circumstances of these cases are well publicized, everyone knows that the offering was sanctified in error.

    14After attempting to question Rav Sheshet’s novel ruling, that in the case of a sota with regard to whom there are witnesses in a country overseas who can testify that she engaged in sexual intercourse, the bitter water does not evaluate whether she was unfaithful, the Gemara attempts to adduce support for his ruling: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Sheshet, but not due to his reasoning, rather based upon the explication of a verse.

    15The baraita expounds several words in the verse concerning a sota who survives the drinking of the bitter water and is found to have been faithful: “And if the woman be not defiled, but be clean [ utehora hee ], then she shall be cleared and shall conceive seed” (Numbers 5:28). Noting that the phrase “but be clean,” is apparently redundant, the baraita explains: The usage of the word “clean [ tehora ]” in the verse indicates that only one who survived the drinking of the bitter water due to her fidelity will conceive a child, but this will not happen in a case where she did not die because there are witnesses for her in a country overseas who can testify that she engaged in sexual intercourse.

    16Additionally, from the additional letter vav in the word “ utehora ,” meaning “but be clean,” another case is excluded. Only one who survived the drinking of the bitter water due to her fidelity will conceive a child, but this will not happen in a case where merit delays punishment for her, and she consequently doesn’t die immediately after drinking the bitter water.

    17The baraita continues: The next word in the verse, “she [ hee ],” excludes a third case: But not where she, i.e., her infidelity, is discussed by weavers [ mozerot ] in the moonlight. Women would sit in groups while spinning thread in the moonlight and gossip about the goings-on in the city. If they discuss her having committed adultery, then it is considered public knowledge, and the bitter water would not evaluate her in that case, as evaluation is not needed.

    18After citing this baraita as proof for the ruling of Rav Sheshet, albeit from a different source, the Gemara questions how Rabbi Shimon could deny the ability of the woman’s merit to delay the sota punishment due to fear that it will discredit the whole sota rite, being that there is another case that prevents the bitter water from evaluating a woman, i.e., where witnesses in a country overseas are able to testify. And Rabbi Shimon, granted that he does not interpret the letter vav , as he holds that its addition is not significant, and therefore he holds that her merit does not delay her punishment, but there is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    האומרת טמאה אנישהודתה לבית דין על קלקולה שהיו מאיימין עליה כדתני מתני':

    מקמי דתקדושבכלי שרת:

    תיפוק לחוליןבפדיון שלא היה קדושת הגוף אלא קדושת פה וכל המנחות נפדות כל זמן שלא קדשו בכלי:

    אלא לבתר דקדושדכלי שרת מקדשין את הראוי להם שלא לצאת עוד לחולין כדתנן כל הנוגע בהם יקדש וליקרב אינה ראויה שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה של זו שתבדק והרי היא בדוקה ועומדת ולנדבה נמי לא חזיא להקריבה דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר:

    אי אמרת בשלמא מים בודקין אותהאם שתתה עד שלא באו עדים אלמא בשעה שניתנה בכלי ראויה היתה לכלי שרת דההיא שעתא בת מיקדשא ומיקרב היא מספק כשאר מנחת סוטה הלכך כי קדיש בכלי שפיר קדיש ומשום הכי כי אתו עדים איפסלא מהקרבה מכאן ולהבא ולא נפקא לחולין ונשרפת:

    אלא אי אמרת אין המים בודקין אותההואיל ולא ליבדק עומדת ולא ראויה היא למנחה:

    תיגלי מילתא למפרעדלא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם כדאמר בזבחים (דף פג.):

    ותיפוק לחוליןבלא פדיון שקדושת פה שלה וקדושת כלי שלה הכל בטעות שהיינו סבורים שהיא טעונה מנחה ואינו כן והקדש טעות אינו הקדש:

    שזינתה בעזרהלאחר שקדשה בכלי ועל זנות זה באו העדים ולא על טומאה של סתירה ראשונה הילכך כי קדשה בכלי בת מקדש ומקרב הואי דלא הוו לה עדים:

    שנצרכה לנקביהוהניחוה והלכה וזינתה:

    דאטו פרחי כהונה בכיפהשל ראשה תלויים לה שלא תשמט מידם:

    לעולם כדאמרינן מעיקראכדהוה סלקא דעתיה ברישא שעל טומאת סתירה ראשונה באו ואפילו הכי לא קשיא לרב ששת דהא דקאמר דכיון דלא חזיא לקידוש תיפוק לחולין אין הכי נמי מדאורייתא יצאת לחולין ומדרבנן היא נשרפת לפי שאין הכל בקיאין בהלכות לידע שבשביל שהיו לה עדים לא היתה ראויה לקדש ואתו למימר מוציאין דבר שקידש בכלי שרת לחולין:

    הרי היא ככל המנחותשנטמאו עד שלא קדשו בכלי ותפדה ויביא בדמיה את המנחה:

    קדש הקומץשקמצה ונתן הקומץ בכלי שרת קדש בקדושת קומץ שהמנחה טעונה ארבע עבודות כנגד ארבע עבודות של דם זבחים קמיצה מתוך כלי שרת כנגד שחיטה שהסכין של כלי שרת מקדש את הדם ומתן כלי להקדיש הקומץ בכלי שרת שני כנגד קבלת דם הולכה כנגד הולכה והקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם:

    שמת הואושוב אינה שותה דאמאן בעינן למשרייה:

    הרי היא ככל המנחותשאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה ותישרף למטה:

    ולא הספיקכהן לאכול את השירים:

    כיפרהמנחה זו את ספיקה האי כפרה לאו כפרת עון הוא ולא הזכרת עון אלא כפרה הראויה לה קאמרינן שעשתה מנחה זו בשעת הקטרת קומצה כל מה שיש עליה לעשות שהרי בהכשר קרבה יבא וישקה אותה ותיבדק וכיון דבהכשר קרבה שיריה נאכלין כל זמן שלא אירע בהן פסול בגופן:

    באו לה עדים שהיא טמאהאמעיקרא קאי קודם הקטרה:

    נמצאו עדיה זוממיןעדי סתירתה שעל ידיהם באה לכך:

    מנחתה חוליןלא קדושת פה ולא קדושת כלי ואין מועלין בה דבטעות הוה אלמא לא אמרינן תישרף מדרבנן כי נמצאו עדיה זוממין שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול וש"מ כי קתני באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת מדאורייתא קאמר דבת מקדש הואי:

    קלא אית להוהכל יודעין שהקדישה טעות:

    כוותיה דרב ששתדאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים:

    ולא מטעמיהדועד אין בה דההוא לאו לספק סוטה מידריש אלא לסוטה ודאית בעד אחד אלא מקרא אחרינא נפקא:

    טהורהואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע והוה ליה למיכתב ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשה למידרש הכי טהורה נזרעה זרע ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה:

    וטהורהוי"ו יתירא למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע:

    היאולא הניצולת מן המים על ידי שהיה קלקולה מפורסם לכל שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה:

    מוזרות בלבנהנשים טוות בלבנה:

    ופרכינן ורבי שמעוןדאמר אין זכות תולה נהי דוי"ו לא דריש מיהו יש לה עדים נפקא מקרא קשיא דאתה מוציא שם רע על הטהורות ויאמרו עדים היו להם:

    סוטה ו עמוד ב

    1האומרת ״טמאה אני״, ושבאו לה עדים שהיא טמאה.

    2דאתו עדים אימת? אילימא מקמי דתקדוש תיפוק לחולין.

    3אלא לבתר דקדוש. אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה אלמא בת מקדש ומקרב היא, וכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש, ומשום הכי מנחתה נשרפת.

    4אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה, תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש, ותיפוק לחולין!

    5אמר רב יהודה מדיסקרתא: כגון שזינתה בעזרה, דכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש.

    6מתקיף לה רב משרשיא: והלא פירחי כהונה מלוין אותה! שזינתה מפירחי כהונה עצמן.

    7רב אשי אמר: כגון שנצרכה לנקביה, דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה?

    8רב פפא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא, ודקאמרת תיפוק לחולין מדרבנן, גזירה שמא יאמרו: מוציאין מכלי שרת לחול.

    9מתיב רב מרי: נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות, ותפדה. משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות, ותשרף.

    10קדש הקומץ, ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות, ותשרף.

    11קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות, ותאכל. שעל הספק באת מתחילה, כיפרה ספיקה והלכה לה.

    12באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת. נמצאו עדיה זוממין מנחתה חולין.

    13עדים זוממין קאמרת?! עדים זוממין קלא אית להו.

    Baraita

    14תניא כוותיה דרב ששת, ולאו מטעמיה.

    15״טהורה״ ולא שיש לה עדים במדינת הים.

    16״וטהורה״ ולא שתלתה לה זכות.

    17״היא״ ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.

    18ורבי שמעון, נהי דוי"ו לא דריש, והא איכא׃

    Tosafot

    כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש משום הכי נשרפתקשיא כיון דהוא היה מביא מנחתו עליה אמאי נשרפת מאי שנא מהא דתנן בפרק ד' במסכת נזיר (דף כד:) האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה בנזיר והיפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם שלה היתה הבהמה חטאת תמות ואע"ג דבשעת הקדש הות בת מקדש דקי"ל דבעל מיגז גייז ואפ"ה אמר כיון דמשלו היתה תצא ותרעה בעדר דנפקא לחולין ותנן נמי התם בפרק בית שמאי (נזיר דף לב.) מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו אם עד שלא נגנבה בהמה נדר הרי הוא נזיר ואם משנגנבה בהמה נדר אינו נזיר והכי נמי הוו עדים בעולם קודם הקדש ולאו אדעתא דהכי הקדיש ועוד אמאי נשרפת כיון דקי"ל כבית הלל דאמרי בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכ:) ובפרק ב"ש במסכת נזיר (דף לא:) דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין:

    דכי קדוש מעיקרא בטעות קדושואין להקשות והא אשם תלוי אע"ג דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש דלא חזי לכפר מידי היכא דלא חטא ואפ"ה תנן בפרק בתרא דכריתות (דף כג:) המביא אשם תלוי ונודע שלא חטא ירעה עד שיסתאב דהא מפרש התם טעמא משום דלבו נוקפו גמר ומקדיש:

    גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחוליןואי תקשה כל הני דתנן תצא ותרעה בעדר נגזור שמא יאמרו מוציאין מקדושת הגוף לחולין תריץ התם לא מוכחא מילתא וליכא היכירא בין קדושת פה לקדושת הגוף ויאמר קדושת הפה היה אבל הכא איכא היכירא בין קדושת הפה לקדושת כלי שרת וצ"ע בפרק שתי מדות (מנחות דף צ.) ובפרק התודה (מנחות דף עט:):

    קרב הקומץ ולא הספיק כו'נראה דהוא הדין אם קרב הקומץ ובאו עדים שנטמאה דאמר נמי כיפרה ספיקה דהכי אמר בפרק בתרא דכריתות (דף כו:) גבי חטאת העוף הבא על הספק אם משמיצה דמו נודע לה שילדה אסורה אפילו בהנאה שעל הספק באת כיפרה ספיקה:

    נמצאו עדים זוממיןנראה דאקדשה בכלי קאי וקודם קמיצה דלאחר הקמיצה איכא איסורא דרבנן ונשרפת דמוקמינן נמי התם הא דתנן משנמלקה נודע לה הרי זו תקבר בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה ומאי טעמא תקבר מדרבנן:

    וטהורה ולא שתולה לה זכותמהכא משמע דבעלה מותר בה לאלתר ולא אמרי' ימתין עד שלש שנים שמא זכות תלתה לה דאם היה אסור בה היכי הוה מצינו למיקרי בה ונקתה ונזרעה זרע וכן הראני רבי בירושלמי ונקה האיש מעון אינה חושש שמא תלה זכות ואתיא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מנחת קנאות האמורה בתורה הוא שאחר שחקרוה ואיימוה והכינו את המים המרים על הדרך שיתבאר קודם השקאה היה הבעל מביא את מנחתה עשרון קמח שעורים ונותנה לכלי שרת ואחר כך משקה אותה ואחר שתייתה לוקח כלי שרת שהמנחה בתוכו ונותנו לה על ידיה והכהן נותן ידיו תחתיה ומניפים וקומץ ומקטיר את הקומץ והשאר נאכל לכהנים ויש שהמנחה שלהן נשרפת מפני שאינה ראויה ליקרב ולא לפדות ולצאת לחולין והן האומרת טמאה אני ושבאו עליה עדים שנטמאת והאומרת איני שותה ושאין בעלה רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך ופי' הדברים שאמרה טמאה אני אחר שקדשה בכלי שאלו קודם שקדשה אע"פ שהופרשה הרי יכול לפדותה ולצאת לחולין על ידי פדיון שכל המנחות נפדות עד שלא קדשו בכלי אבל משקדשו בכלי אינן נפדות שהכלי מקדש את הראוי לו שלא לצאת עוד לחולין שנאמר כל הנוגע בהם יקדש ואחר שקדשה קדושת הגוף שלא לפדותה וכן שאינה ראויה ליקרב שהרי אינה באה אלא לבדוק וזו אינה צריכה בדיקה וכן שאינה ראויה לנדבה שאין מנחת שעורים באה אלא לסוטה ולעומר תשרף:

    וכן באו לה עדים שנטמאת פירושו שבאו אחר שקדשה מנחתה בכלי שאלו קודם שקדשה הרי יכול לפדותה ולהוציאה לחולין הא משקדשה לא ומ"מ ראויה היתה ליקדש שכל שלא באו העדים המים בודקין כמו שביארנו וכשהונחה בכלי הרי לא באו עדים עדיין ולא נתקדשה בטעות עד שנאמר שאין הכלי מקדשה שהרי אין הכלי מקדש אלא הראוי לו ותצא לחולין אף בלא פדיון שהרי מ"מ כשהונחה כדין הוקדשה ונשרפת ואין צריך לומר אם לא באו עדים על טומאה של סתירה אלא שבאו עדים שזינתה בעזרה אחר שהונחה מנחתה בכלי שרת ואע"פ שפרחי כהונה היו מלוין אותה שמא זינתה מהם או שמא נעלמה מהם בשעה שנצרכה לנקביה וזינתה ובאו עדים על אותו זנות שאע"פ שאין עוד צורך לבדיקה מ"מ המנחה נשרפת שהרי כשהונחה בכלי כדין הוקדשה:

    ולמדת מ"מ שכל שנתברר זנותה קודם שהונחה בכלי יוצאה לחולין בפדיון וכן כל שהוקדשה בטעות יוצאה לחולין בלא פדיון ואין גוזרין שמא יאמרו מוציאין דבר הקדוש בכלי שרת לחולין:

    ולענין ביאור זה שאמרו לעולם כדקא אמרת מעיקרא אינו חוזר לאתו עדים מקמי דתקדוש שזו ודאי אף מדברי סופרים יוצאה לחלין בפדיון שאין גזירה משלא הונחה בכלי להונחה בכלי אלא כך פירושו לעולם כדקא אמרת מעיקרא שעל טומאת סתירה ראשונה באו העדים ולא על טומאת העזרה ואם תאמר תיקשי מיהא לרב ששת שאמר שכל שיש עדים בטומאה אע"פ שלא באו אין המים בודקין ואם כן הרי הוקדשה בטעות ואף כשהונחה בכלי תצא בלא פדיון שאפשר לומר שהדין כך הוא אלא שאין הכל בקיאין לומר שמתוך שהיו בה עדים לא היתה ראויה ליקדש ויבאו לטעות להוציא דבר הקדוש בכלי שרת לחולין:

    מנחת סוטה שנטמאת אם עד שלא קדשה בכלי נטמאת נפדית ויוצאה לחולין ויביא אחרת בדמיה כדין כל המנחות ואם משקדשה בכלי נטמאת נשרפת כדין שאר המנחות גם כן ויביא אחרת קדש הקומץ והוא נתינתו בכלי שרת שהמנחה טעונה ארבע עבודות כנגד ארבע עבודות שבזבחים א' הסרת הקומץ מתוך כלי שרת והיא כנגד שחיטת הזבח ב' מתן קמיצתו בכלי שרת והיא כנגד קבלת הדם בזבח ג' הולכה כנגד הולכה שבזבח ד' הקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם שבזבח וכל שנתן הקומץ בכלי שרת ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא ושוב אינה שותה או שמתה היא תשרף כדין כל המנחות שאירע בהם פסול בין קמיצה להקטרה קרב הקומץ אלא שלא הספיק ליאכל שירים לכהנים עד שמת הוא או מתה היא הרי זו נאכלת שהרי אף מתחלה על ספק באה וכבר כפרה ספקה כלומר גמרה כל הצריך שהרי שתת וקרבה מנחתה והואיל ובהכשר קרבה ואף השירים עצמן לא אירע להן פסול בגופן נאכלין:

    באו עדים קודם הקטרה שהיא טמאה נשרפת ויביא אחרת ואם נמצאו עידי הסתירה שעל ידם היתה המנחה באה מוזמין מנחתה חולין אף לאחר שקדש הקומץ שכל שבטעות אין קדושת פה או אפי' קדשת כלי מקדשו ואף לדעת האומר למעלה שאף כשיוצאה לחולין מן התורה חכמים הצריכוה שריפה שלא יאמרו מוציאין כלי שרת לחולין עדים זוממין מיהא קלא אית להו והדבר מפורסם שהקדש טעות הוא ולא יבאו לטעות ואף עידי הקנוי שנמצאו זוממין יראה שהדין כן אלא שמאחר שהבעל והאשה יודעין בהן אין הדבר מצוי להעיד על הקנוי בשקר ולענין העונש מיהא בעידי קנוי שהוזמו התבאר בתלמוד המערב שהם לוקין אבל בעידי סתירה נסתפקו שם אם משלמין שיעור כתובה ולא הובררה ונראה לי שאין כאן תשלומין שהרי לא הוחלט הפסד הכתובה בעדותו אלא תשתה ותבדק ולהשקותם אי אפשר שאין השקאה אלא לסוטה עצמה ומתוך כך דעתי נוטה לפסוק כחברתה לומר שילקו:

    האשה שקנא לה בעלה ואין לו עידי סתירה אלא שבא עד אחד והעיד על הסתירה אם דעתו סומכת עליו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה ואם לאו אשתו מותרת לו אבל נתפרסמה סתירתה עד שיצא עליה קול חזק מאד עד שנשאו ונתנו בה נשים הטוות לאור הלבנה בפזור בהרבה מסבות שבהן אסורה עליו אפילו לא היתה דעתו סומכת עליו ויוציא אלא שנותן כתובה אלא שיש חולקין בזו כמו שיתבאר בפרק ששי על הדרך שייעדנו:

    ולענין ביאור זה שהקשו לרבי שמעון והא איכא דיש לה עדים במדינת הים חוזר למה שהוא אומר שאין זכות תולה לה משום דאי הכי נמצאת מוציא שם רע על הטהורות שיאמרו זכות תלה להן והא איכא מ"מ יש לה עדים וכו' שלדעת רב ששת אין המים בודקין ואיכא שם רע ותירץ יש עדים במדינת הים לא שכיחא כלומר ולא מסקי אינשי אדעתייהו לחשוד הטהורות בכך:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 6b

    Sotah 6b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 227 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    האומרת טמאה אני שהודתה לבית דין על קלקולה שהיו מאיימין עליה כדתני מתני':

    מקמי דתקדוש בכלי שרת:

    תיפוק לחולין בפדיון שלא היה קדושת הגוף אלא קדושת פה וכל המנחות נפדות כל זמן שלא קדשו בכלי:

    אלא לבתר דקדוש דכלי שרת מקדשין את הראוי להם שלא לצאת עוד לחולין כדתנן כל הנוגע בהם יקדש וליקרב אינה ראויה שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה של זו שתבדק והרי היא בדוקה ועומדת ולנדבה נמי לא חזיא להקריבה דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר:

    אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה אם שתתה עד שלא באו עדים אלמא בשעה שניתנה בכלי ראויה היתה לכלי שרת דההיא שעתא בת מיקדשא ומיקרב היא מספק כשאר מנחת סוטה הלכך כי קדיש בכלי שפיר קדיש ומשום הכי כי אתו עדים איפסלא מהקרבה מכאן ולהבא ולא נפקא לחולין ונשרפת:

    אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה הואיל ולא ליבדק עומדת ולא ראויה היא למנחה:

    תיגלי מילתא למפרע דלא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם כדאמר בזבחים (דף פג.):

    ותיפוק לחולין בלא פדיון שקדושת פה שלה וקדושת כלי שלה הכל בטעות שהיינו סבורים שהיא טעונה מנחה ואינו כן והקדש טעות אינו הקדש:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 6b · Sefaria

    Tosafot

    כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש משום הכי נשרפת קשיא כיון דהוא היה מביא מנחתו עליה אמאי נשרפת מאי שנא מהא דתנן בפרק ד' במסכת נזיר (דף כד:) האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה בנזיר והיפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם שלה היתה הבהמה חטאת תמות ואע"ג דבשעת הקדש הות בת מקדש דקי"ל דבעל מיגז גייז ואפ"ה אמר כיון דמשלו היתה תצא ותרעה בעדר דנפקא לחולין ותנן נמי התם בפרק בית שמאי (נזיר דף לב.) מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו אם עד שלא נגנבה בהמה נדר הרי הוא נזיר ואם משנגנבה בהמה נדר אינו נזיר והכי נמי הוו עדים בעולם קודם הקדש ולאו אדעתא דהכי הקדיש ועוד אמאי נשרפת כיון דקי"ל כבית הלל דאמרי בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכ:) ובפרק ב"ש במסכת נזיר (דף לא:) דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין:

    דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש ואין להקשות והא אשם תלוי אע"ג דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש דלא חזי לכפר מידי היכא דלא חטא ואפ"ה תנן בפרק בתרא דכריתות (דף כג:) המביא אשם תלוי ונודע שלא חטא ירעה עד שיסתאב דהא מפרש התם טעמא משום דלבו נוקפו גמר ומקדיש:

    גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחולין ואי תקשה כל הני דתנן תצא ותרעה בעדר נגזור שמא יאמרו מוציאין מקדושת הגוף לחולין תריץ התם לא מוכחא מילתא וליכא היכירא בין קדושת פה לקדושת הגוף ויאמר קדושת הפה היה אבל הכא איכא היכירא בין קדושת הפה לקדושת כלי שרת וצ"ע בפרק שתי מדות (מנחות דף צ.) ובפרק התודה (מנחות דף עט:):

    קרב הקומץ ולא הספיק כו' נראה דהוא הדין אם קרב הקומץ ובאו עדים שנטמאה דאמר נמי כיפרה ספיקה דהכי אמר בפרק בתרא דכריתות (דף כו:) גבי חטאת העוף הבא על הספק אם משמיצה דמו נודע לה שילדה אסורה אפילו בהנאה שעל הספק באת כיפרה ספיקה:

    נמצאו עדים זוממין נראה דאקדשה בכלי קאי וקודם קמיצה דלאחר הקמיצה איכא איסורא דרבנן ונשרפת דמוקמינן נמי התם הא דתנן משנמלקה נודע לה הרי זו תקבר בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה ומאי טעמא תקבר מדרבנן:

    וטהורה ולא שתולה לה זכות מהכא משמע דבעלה מותר בה לאלתר ולא אמרי' ימתין עד שלש שנים שמא זכות תלתה לה דאם היה אסור בה היכי הוה מצינו למיקרי בה ונקתה ונזרעה זרע וכן הראני רבי בירושלמי ונקה האיש מעון אינה חושש שמא תלה זכות ואתיא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת:

    Tosafot on Sotah 6b · Sefaria

    Meiri

    מנחת קנאות האמורה בתורה הוא שאחר שחקרוה ואיימוה והכינו את המים המרים על הדרך שיתבאר קודם השקאה היה הבעל מביא את מנחתה עשרון קמח שעורים ונותנה לכלי שרת ואחר כך משקה אותה ואחר שתייתה לוקח כלי שרת שהמנחה בתוכו ונותנו לה על ידיה והכהן נותן ידיו תחתיה ומניפים וקומץ ומקטיר את הקומץ והשאר נאכל לכהנים ויש שהמנחה שלהן נשרפת מפני שאינה ראויה ליקרב ולא לפדות ולצאת לחולין והן האומרת טמאה אני ושבאו עליה עדים שנטמאת והאומרת איני שותה ושאין בעלה רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך ופי' הדברים שאמרה טמאה אני אחר שקדשה בכלי שאלו קודם שקדשה אע"פ שהופרשה הרי יכול לפדותה ולצאת לחולין על ידי פדיון שכל המנחות נפדות עד שלא קדשו בכלי אבל משקדשו בכלי אינן נפדות שהכלי מקדש את הראוי לו שלא לצאת עוד לחולין שנאמר כל הנוגע בהם יקדש ואחר שקדשה קדושת הגוף שלא לפדותה וכן שאינה ראויה ליקרב שהרי אינה באה אלא לבדוק וזו אינה צריכה בדיקה וכן שאינה ראויה לנדבה שאין מנחת שעורים באה אלא לסוטה ולעומר תשרף:

    וכן באו לה עדים שנטמאת פירושו שבאו אחר שקדשה מנחתה בכלי שאלו קודם שקדשה הרי יכול לפדותה ולהוציאה לחולין הא משקדשה לא ומ"מ ראויה היתה ליקדש שכל שלא באו העדים המים בודקין כמו שביארנו וכשהונחה בכלי הרי לא באו עדים עדיין ולא נתקדשה בטעות עד שנאמר שאין הכלי מקדשה שהרי אין הכלי מקדש אלא הראוי לו ותצא לחולין אף בלא פדיון שהרי מ"מ כשהונחה כדין הוקדשה ונשרפת ואין צריך לומר אם לא באו עדים על טומאה של סתירה אלא שבאו עדים שזינתה בעזרה אחר שהונחה מנחתה בכלי שרת ואע"פ שפרחי כהונה היו מלוין אותה שמא זינתה מהם או שמא נעלמה מהם בשעה שנצרכה לנקביה וזינתה ובאו עדים על אותו זנות שאע"פ שאין עוד צורך לבדיקה מ"מ המנחה נשרפת שהרי כשהונחה בכלי כדין הוקדשה:

    ולמדת מ"מ שכל שנתברר זנותה קודם שהונחה בכלי יוצאה לחולין בפדיון וכן כל שהוקדשה בטעות יוצאה לחולין בלא פדיון ואין גוזרין שמא יאמרו מוציאין דבר הקדוש בכלי שרת לחולין:

    ולענין ביאור זה שאמרו לעולם כדקא אמרת מעיקרא אינו חוזר לאתו עדים מקמי דתקדוש שזו ודאי אף מדברי סופרים יוצאה לחלין בפדיון שאין גזירה משלא הונחה בכלי להונחה בכלי אלא כך פירושו לעולם כדקא אמרת מעיקרא שעל טומאת סתירה ראשונה באו העדים ולא על טומאת העזרה ואם תאמר תיקשי מיהא לרב ששת שאמר שכל שיש עדים בטומאה אע"פ שלא באו אין המים בודקין ואם כן הרי הוקדשה בטעות ואף כשהונחה בכלי תצא בלא פדיון שאפשר לומר שהדין כך הוא אלא שאין הכל בקיאין לומר שמתוך שהיו בה עדים לא היתה ראויה ליקדש ויבאו לטעות להוציא דבר הקדוש בכלי שרת לחולין:

    מנחת סוטה שנטמאת אם עד שלא קדשה בכלי נטמאת נפדית ויוצאה לחולין ויביא אחרת בדמיה כדין כל המנחות ואם משקדשה בכלי נטמאת נשרפת כדין שאר המנחות גם כן ויביא אחרת קדש הקומץ והוא נתינתו בכלי שרת שהמנחה טעונה ארבע עבודות כנגד ארבע עבודות שבזבחים א' הסרת הקומץ מתוך כלי שרת והיא כנגד שחיטת הזבח ב' מתן קמיצתו בכלי שרת והיא כנגד קבלת הדם בזבח ג' הולכה כנגד הולכה שבזבח ד' הקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם שבזבח וכל שנתן הקומץ בכלי שרת ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא ושוב אינה שותה או שמתה היא תשרף כדין כל המנחות שאירע בהם פסול בין קמיצה להקטרה קרב הקומץ אלא שלא הספיק ליאכל שירים לכהנים עד שמת הוא או מתה היא הרי זו נאכלת שהרי אף מתחלה על ספק באה וכבר כפרה ספקה כלומר גמרה כל הצריך שהרי שתת וקרבה מנחתה והואיל ובהכשר קרבה ואף השירים עצמן לא אירע להן פסול בגופן נאכלין:

    באו עדים קודם הקטרה שהיא טמאה נשרפת ויביא אחרת ואם נמצאו עידי הסתירה שעל ידם היתה המנחה באה מוזמין מנחתה חולין אף לאחר שקדש הקומץ שכל שבטעות אין קדושת פה או אפי' קדשת כלי מקדשו ואף לדעת האומר למעלה שאף כשיוצאה לחולין מן התורה חכמים הצריכוה שריפה שלא יאמרו מוציאין כלי שרת לחולין עדים זוממין מיהא קלא אית להו והדבר מפורסם שהקדש טעות הוא ולא יבאו לטעות ואף עידי הקנוי שנמצאו זוממין יראה שהדין כן אלא שמאחר שהבעל והאשה יודעין בהן אין הדבר מצוי להעיד על הקנוי בשקר ולענין העונש מיהא בעידי קנוי שהוזמו התבאר בתלמוד המערב שהם לוקין אבל בעידי סתירה נסתפקו שם אם משלמין שיעור כתובה ולא הובררה ונראה לי שאין כאן תשלומין שהרי לא הוחלט הפסד הכתובה בעדותו אלא תשתה ותבדק ולהשקותם אי אפשר שאין השקאה אלא לסוטה עצמה ומתוך כך דעתי נוטה לפסוק כחברתה לומר שילקו:

    האשה שקנא לה בעלה ואין לו עידי סתירה אלא שבא עד אחד והעיד על הסתירה אם דעתו סומכת עליו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה ואם לאו אשתו מותרת לו אבל נתפרסמה סתירתה עד שיצא עליה קול חזק מאד עד שנשאו ונתנו בה נשים הטוות לאור הלבנה בפזור בהרבה מסבות שבהן אסורה עליו אפילו לא היתה דעתו סומכת עליו ויוציא אלא שנותן כתובה אלא שיש חולקין בזו כמו שיתבאר בפרק ששי על הדרך שייעדנו:

    ולענין ביאור זה שהקשו לרבי שמעון והא איכא דיש לה עדים במדינת הים חוזר למה שהוא אומר שאין זכות תולה לה משום דאי הכי נמצאת מוציא שם רע על הטהורות שיאמרו זכות תלה להן והא איכא מ"מ יש לה עדים וכו' שלדעת רב ששת אין המים בודקין ואיכא שם רע ותירץ יש עדים במדינת הים לא שכיחא כלומר ולא מסקי אינשי אדעתייהו לחשוד הטהורות בכך:

    Meiri on Sotah 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש כו' שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה והיפר כו' ואע"ג דבשעת הקדש הות בת מקדש דקי"ל דבעל מיגז כו' אינו נשאל עליה ותצא לחולין עכ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש ואין כו' דלבו נוקפו גמר ומקדיש עכ"ל וכצ"ל:

    בפירש"י בד"ה כיפרה מנחה כו' לאו כפרת עון ולא הזכרת עון הוא אלא כפרת כו' שהרי בהכשר קריבה יבא וישקה כו' עכ"ל מפי' ישן וק"ל:

    בד"ה נמצאו עדיה זוממין כו' שמא כו' לא קדושת פה ולא קדושת כלי מועלת בה דבטעות כו' עכ"ל מפי' ישן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 6b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קדש הקומץ וכו' עי' לקמן דף כב ע"ב תד"ה אלו:

    תוס' ד"ה כי קדוש כו' ועוד כו' עיין מל"מ פי"א ה"ד מהל' מעה"ק:

    Gilyon HaShas on Sotah 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 6, Amud Bet, about 227 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “האומרת ״טמאה אני״, ושבאו לה עדים שהיא…”

    2. Segment 28 words

      Opens “דאתו עדים אימת? אילימא מקמי דתקדוש תיפוק…”

    3. Segment 323 words

      Opens “אלא לבתר דקדוש. אי אמרת בשלמא מים…”

      Named: רב היא.

    4. Segment 417 words

      Opens “אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה,…”

    5. Segment 512 words

      Opens “אמר רב יהודה מדיסקרתא: כגון שזינתה בעזרה,…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 613 words

      Opens “מתקיף לה רב משרשיא: והלא פירחי כהונה…”

      Named: רב משרשיא.

    7. Segment 712 words

      Opens “רב אשי אמר: כגון שנצרכה לנקביה, דאטו…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 817 words

      Opens “רב פפא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא, ודקאמרת…”

      Named: רב פפא.

    9. Segment 921 words

      Opens “מתיב רב מרי: נטמאת מנחתה עד שלא…”

      Named: רב מרי.

    10. Segment 1017 words

      Opens “קדש הקומץ, ולא הספיק להקריבו עד שמת…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד…”

      Named: רב הקומץ.

    12. Segment 1212 words

      Opens “באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת.…”

    13. Segment 138 words

      Opens “עדים זוממין קאמרת?! עדים זוממין קלא אית…”

    14. Segment 146 words

      Opens “תניא כוותיה דרב ששת, ולאו מטעמיה.…”

      Named: רב ששת.

    15. Segment 157 words

      Opens “״טהורה״ ולא שיש לה עדים במדינת הים.…”

    16. Segment 165 words

      Opens “״וטהורה״ ולא שתלתה לה זכות.…”

    17. Segment 177 words

      Opens “״היא״ ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.…”

    18. Segment 188 words

      Opens “ורבי שמעון, נהי דוי"ו לא דריש, והא…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Sotah 6b · Segment 6 — “מתקיף לה רב משרשיא: והלא פירחי כהונה מלוין אותה!…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 6b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026