Talmud Builders

    Sotah 23a

    Back to index

    English translation — Sotah 23a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A woman who confesses and says: I am defiled, and therefore prohibited to you; and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled; and a woman who says: I will not drink the bitter water of a sota , even if she does not confess her guilt; and a woman whose husband changed his mind and does not want to force her to drink; and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple.

    2And all the women who are married to priests, their meal-offerings are always burned, as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). An Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten.

    3The mishna asks a general question: What are the differences between a priest and the daughter of a priest? The meal-offering of the daughter of a priest is eaten by the priests, but the meal-offering of a priest is not eaten. The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him.

    4The daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not become impure with impurity imparted by a corpse except for the burial of his seven closest relatives. A priest may eat from offerings of the most sacred order, but the daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order.

    5What are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not let her hair grow or rend her garments when she is a leper. A man can vow that his minor son shall be a nazirite, obligating the son to remain a nazirite even during his adulthood, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, i.e., if one’s father was also a nazirite and he died having already designated offerings for the culmination of his naziriteship; but a woman cannot shave at the culmination of her naziriteship by using offerings designated for her father’s naziriteship.

    6A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter even while she is a minor. A man can sell his daughter as a maidservant while she is a minor, but a woman cannot sell her daughter as a maidservant even while she is a minor. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged after he is stoned for certain transgressions, but a woman is not hanged. A man is sold for his committing an act of theft in order to pay his debt, but a woman is not sold for her committing an act of theft.

    7GEMARA: The Sages taught ( Tosefta 2:6): All the women who are married into the priesthood, their meal-offerings are burned. How so? With regard to the daughter of a priest, or the daughter of a Levite or an Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is not eaten due to the fact that her father or husband, respectively, has a share in the meal-offering, and it is therefore treated as the meal-offering of a priest, which is not eaten. But it is not completely burned without removing a handful from it, as the Torah states with regard to the meal-offering of a priest, due to the fact that she also has a share in it. Rather, the handful is sacrificed by itself, and the remainder of the meal-offering is sacrificed by itself.

    8The Gemara asks: One should apply here the principle that in the case of any offering that is meant to be partly burned on the flames of the altar, one who burns the remainder of the offering is subject to the prohibition: Do not burn. This prohibition is derived from the verse: “You shall not burn of it as an offering made by fire unto the Lord” (Leviticus 2:11). Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, said that the priest burns the remainder not as an offering but for the purpose of firewood. This is permitted, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to those parts of an offering which may not be burned, for a pleasing aroma you may not burn them; however, you may burn them on the altar for the purpose of firewood.

    9The Gemara continues: This works out well according to the opinion of Rabbi Eliezer, who holds in accordance with this reasoning and permits burning the remainder of an offering as firewood; however, according to the Rabbis, who do not hold in accordance with this reasoning, what can be said? How is the remainder burned on the altar? The Gemara answers: With regard to the remainder, they act in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says with regard to the meal-offering of a sinner who is a priest: The handful is removed from the meal-offering and sacrificed by itself, and the remainder is neither eaten nor burned on the altar; rather, it is scattered on the place of the ashes.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפותואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:

    כהנתבת כהן:

    מנחתה נאכלתדכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו׳:ט״ז) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת:

    כהנת מתחללתמן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול:

    וכהן אין מתחללאם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני' מפרש בגמ':

    בקדשי קדשיםחטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו]:

    מה בין איש לאשהבישראל נמי קמיירי:

    איש פורע ופורםכשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:

    האיש מדיר את בנוקטן בנזיר וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל:

    מגלח על נזירות אביואם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו:

    מקדש את בתומקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה:

    מוכר את בתולאמה כשהיא קטנה:

    גמ' מנחותיהן נשרפותאחת מנחת סוטה ואחת מנחת נדבה:

    מפני שיש לו חלק בהשהוא מקריבה משלו וכתיב כל מנחת כהן וגו':

    ואינה עולה כליל שיש לה חלק בהשלכפרתה היא באה ואין מנחת זר ובת כהן קריבין כליל בלא קמיצה:

    השירים קריבין לעצמןלאחר שקרב הקומץ:

    קרי כאן כל שממנו כו'כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו לה' (ויקרא ב׳:י״א) הוה ליה למכתב למה ליה למכתב ממנו אלא למדרשיה נמי באנפי נפשיה לא תקטירו כל שממנו עולה כבר אשה לה' ויש בכלל לאו זה בשר כל קרבנות חוץ מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות והכא נמי דלמא בתר חלק שלה אית לן למיזל והויא הקטרת קומץ כהלכתו ואלו שירים גמורין הם וישנן בבל תקטירו:

    דמסיק להו לשם עציםדנימא הכי אם ראויים הן להקטיר ולא היתה ראויה ליקמץ כדין מנחת כהן הרי זו הקטרה לשמה וקמיצה לא מעלה ולא מורדת ואם ראויה היתה ליקמץ ואלו שיריה הרי הן כשאר עצי המערכה:

    כר"אפלוגתייהו בזבחים אברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר"א אומר יתנם למעלה ורואה אני את בשר חטאת על המזבח כאילו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור"א סבר בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' שאור ודבש בכורים אתה מביא מן התמרים ומנחת שתי הלחם שהוא ראשית מן השאור ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קאי נמי אממנו אשה לה' דאוקמיה בבל תקטירו ואשמעינן דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין לריח ניחוח:

    כר"א בר"שבמנחות בפ' אלו מנחות (מנחות דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואמרי והיתה לכהן כמנחה מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת [ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא] כמנחת חוטא של ישראל מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת"ל והיתה לכהן כמנחה לכהן כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמם ולית ליה כל שממנו לאישים כלל ר"א בר"ש פליג עליה ואמר קומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 23 עמוד א

    1האומרת ״טמאה אני לך״, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת ״איני שותה״, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך,׃

    2וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת, וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת.

    3מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת, ומנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת, וכהן אין מתחלל.

    4כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים. כהן אוכל בקדשי קדשים, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים.

    5מה בין איש לאשה: האיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

    6האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה. האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה. האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה, ואין האשה נתלית. האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה.

    Gemara

    7ת"ר כל הנשואות לכהונה מנחותיהן נשרפות. כיצד? כהנת לויה וישראלית שנשאת לכהן אין מנחתה נאכלת, מפני שיש לו חלק בה. ואינה עולה כליל מפני שיש לה חלק בה. אלא הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן.

    8איקרי כאן: כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו! אמר יהודה בריה דר"ש בן פזי: דמסיק להו לשום עצים, כר"א דתניא, ר"א אומר: לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעליהו לשום עצים.

    9הניחא לר"א דאית ליה האי סברא, אלא לרבנן דלית להו האי סברא, מא"ל דעבדי להו כר"א בר"ש דתניא, רבי אלעזר בר"ש אומר: הקומץ קרב בעצמו, והשירים מתפזרים על בית הדשן.

    Tosafot

    האומרת טמאה אניירושלמי האומרת טמאה אני לא כחטאת שמתה בעליה היא וחטאת שמתה בעליה ילכו המעות לים המלח דמיא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה בכלי א"ר מתני' דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה:

    ושבעלה בא עליה בדרךתימה לר"י אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עליה היינו קודם שתקדוש וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו' תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש בטעות קדוש כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה דהואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו לה עדים שייך למימר הכי משום דמנחה לברר עון וכשיש שם עדים הרי העון מבורר וא"צ בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אע"ג דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מאחר שלא נתברר העון ולא הוי אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה קודם לכן דאין המים בודקין ואפ"ה מנחה שפיר קדוש והאי דלא חשיב במתני' מנחת ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג מפני שידוע פסול שלהן שאינן נבדקות ואין מביאין אותם לשתות:

    כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפותפרש"י אחד מנחת סוטה ואחד מנחת נדבה ותימה מנחת נדבה מה חלק יש לו בה והא אפילו רבי יהודה דאומר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לה:) אדם מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת דווקא שהיא חייבת כדמפרש בספרי כגון אם [הקיפה] נזירות בראשה וחיללה את השבת דומיא דמנחת סוטה שהיא חובה דיליף לה מוהביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה אבל מנחת נדבה מודה רבי יהודה שאינו מביא וי"ל משום הכי יש לו חלק משום דקי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה כדתנן בפ"ד דנזיר (דף כד.) אם שלה היתה בהמה החטאת תמות וקא דייק בגמ' מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלכך יש לו חלק בה אפילו לרבנן דפליגי אדר' יהודה ואמרי דווקא קרבן שמכשירה לו מביא עליה דמה שקנת' קנה בעלה מיהו בירושלמי דפרק היה מביא משמע דבמנחת סוטה איירי והכי איתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני רבי חייא ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה לאכול אינה יכולה מפני שותפתו של איש [אלא] הקומץ לעצמו והשירים קריבין לעצמן ואת אומר מנחתה אלא מה דאישתעי קרא אישתעי מתני' ותו התם והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה מכיון שיש לו שותפות במנחה מפריש עליה חוץ מדעתה וא"ת מאחר שיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת שותפות ואומר בפ"ק דזבחים (דף ה:) הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בה משום שותפות הא יש בה משום שותפות אינה קריבה משום דכתיב בה נפש והכי קתני בסיפרי בהדיא וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דמסיק התם (דף ו.) דקניא להו אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש:

    הקומץ קרב בעצמווא"ת אמאי לא שדינן לכולה מנחה בתר דידה ויהו שיריה נאכלין כדאמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) ואיתא בפ"ק דזבחים (דף ו.) ובפ"ק דתמורה (דף ב:) מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו י"ל התם מיקני למתכפר כולי זבח ואין לו למקדיש חלק בו אבל הכא יש לו לבעל חלק במנחה:

    דמסיק להו לשום עציםרש"י פי' דנימא הכי אם ראוין הן להקטיר ולא היתה ראויה לקמוץ וכו' ותימה מאי תנאי שייך הא ודאי כאילו מעורבין שיריים והוי כאברי עולה ואברי חטאת שנתערבו דפליגי בה ר"א ורבנן (זבחים עז.) דלא שייך בה תנאי דליכא שום ספק אלא ודאי מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר ואותן מה שבתוכן אין ראוי להקטיר לשם עצים בכל מקום שהוא ולא שייך שום תנאי וכמדומה דרש"י נקט לי' אגב שטפיה דההיא דפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק.) דתנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה נותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים ומפרש בגמרא דמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים וכולה סוגיא כי הכא והתם ודאי שייך תנאי כשהאחד מקריב מנחה אינו יודע אם כהן הוא או ישראל וצריך להתנות כמו שפירש רש"י כאן והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות דף כג.) נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חבירתה לא יקטיר אית לן למימר דסתמא כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר:

    הקומץ קרב לעצמו והשיריים לעצמןבירושל' בעי אליביה דר"ש אלין שיריים משום מה הם באים משום קומץ או משום שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואי תימר משום שיריים נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה מהו שיחשב להן ופשיט לה מדר"א בר"ש דאמר דמתפזרין על גבי הדשן שלמטה כדמפרש בפ' ואלו הן מנחות הדא אמרו נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה ומחשב להן א"ר יוסי בר בון אינו מחשב להו שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כהנת בת כהן כו' כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה מפני שיש לו חלק בה כו' ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    שם בד"ה [כר"א כו'] וחכ"א תעובר כו' ור"א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה כראב"ש במנחות כו' נדבתו ואינה נקמצת ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו' והשיריים קרבין לעצמן ור"א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה כל הנשואות כו' כך היא קדשה לשמו ותני כו' ובד"ה הקומץ קרב כו' ובפ"ק דתמורה מתכפר עושה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דמסיק להו לשום כו' מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו' עכ"ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש"ל הגיה לאין צורך כאן:

    בד"ה הקומץ קרב כו' ופשיט לה מדראב"ש דאמר דמתפזרין כו' עכ"ל כצ"ל לא ידענא מאי פשיט מדראב"ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר"ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב"ש בשיטת אבוה ר"ש קאמר עיין שם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 23a

    Sotah 23a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 237 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפות ואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:

    כהנת בת כהן:

    מנחתה נאכלת דכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו׳:ט״ז) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת:

    כהנת מתחללת מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול:

    וכהן אין מתחלל אם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני' מפרש בגמ':

    בקדשי קדשים חטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו]:

    מה בין איש לאשה בישראל נמי קמיירי:

    איש פורע ופורם כשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    האומרת טמאה אני ירושלמי האומרת טמאה אני לא כחטאת שמתה בעליה היא וחטאת שמתה בעליה ילכו המעות לים המלח דמיא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה בכלי א"ר מתני' דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה:

    ושבעלה בא עליה בדרך תימה לר"י אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עליה היינו קודם שתקדוש וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו' תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש בטעות קדוש כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה דהואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו לה עדים שייך למימר הכי משום דמנחה לברר עון וכשיש שם עדים הרי העון מבורר וא"צ בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אע"ג דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מאחר שלא נתברר העון ולא הוי אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה קודם לכן דאין המים בודקין ואפ"ה מנחה שפיר קדוש והאי דלא חשיב במתני' מנחת ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג מפני שידוע פסול שלהן שאינן נבדקות ואין מביאין אותם לשתות:

    כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות פרש"י אחד מנחת סוטה ואחד מנחת נדבה ותימה מנחת נדבה מה חלק יש לו בה והא אפילו רבי יהודה דאומר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לה:) אדם מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת דווקא שהיא חייבת כדמפרש בספרי כגון אם [הקיפה] נזירות בראשה וחיללה את השבת דומיא דמנחת סוטה שהיא חובה דיליף לה מוהביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה אבל מנחת נדבה מודה רבי יהודה שאינו מביא וי"ל משום הכי יש לו חלק משום דקי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה כדתנן בפ"ד דנזיר (דף כד.) אם שלה היתה בהמה החטאת תמות וקא דייק בגמ' מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלכך יש לו חלק בה אפילו לרבנן דפליגי אדר' יהודה ואמרי דווקא קרבן שמכשירה לו מביא עליה דמה שקנת' קנה בעלה מיהו בירושלמי דפרק היה מביא משמע דבמנחת סוטה איירי והכי איתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני רבי חייא ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה לאכול אינה יכולה מפני שותפתו של איש [אלא] הקומץ לעצמו והשירים קריבין לעצמן ואת אומר מנחתה אלא מה דאישתעי קרא אישתעי מתני' ותו התם והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה מכיון שיש לו שותפות במנחה מפריש עליה חוץ מדעתה וא"ת מאחר שיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת שותפות ואומר בפ"ק דזבחים (דף ה:) הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בה משום שותפות הא יש בה משום שותפות אינה קריבה משום דכתיב בה נפש והכי קתני בסיפרי בהדיא וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דמסיק התם (דף ו.) דקניא להו אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש:

    הקומץ קרב בעצמו וא"ת אמאי לא שדינן לכולה מנחה בתר דידה ויהו שיריה נאכלין כדאמר בפ' אין בין המודר (נדרים דף לו:) ואיתא בפ"ק דזבחים (דף ו.) ובפ"ק דתמורה (דף ב:) מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו י"ל התם מיקני למתכפר כולי זבח ואין לו למקדיש חלק בו אבל הכא יש לו לבעל חלק במנחה:

    דמסיק להו לשום עצים רש"י פי' דנימא הכי אם ראוין הן להקטיר ולא היתה ראויה לקמוץ וכו' ותימה מאי תנאי שייך הא ודאי כאילו מעורבין שיריים והוי כאברי עולה ואברי חטאת שנתערבו דפליגי בה ר"א ורבנן (זבחים עז.) דלא שייך בה תנאי דליכא שום ספק אלא ודאי מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר ואותן מה שבתוכן אין ראוי להקטיר לשם עצים בכל מקום שהוא ולא שייך שום תנאי וכמדומה דרש"י נקט לי' אגב שטפיה דההיא דפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק.) דתנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה נותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים ומפרש בגמרא דמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים וכולה סוגיא כי הכא והתם ודאי שייך תנאי כשהאחד מקריב מנחה אינו יודע אם כהן הוא או ישראל וצריך להתנות כמו שפירש רש"י כאן והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות דף כג.) נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חבירתה לא יקטיר אית לן למימר דסתמא כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר:

    הקומץ קרב לעצמו והשיריים לעצמן בירושל' בעי אליביה דר"ש אלין שיריים משום מה הם באים משום קומץ או משום שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואי תימר משום שיריים נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה מהו שיחשב להן ופשיט לה מדר"א בר"ש דאמר דמתפזרין על גבי הדשן שלמטה כדמפרש בפ' ואלו הן מנחות הדא אמרו נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה ומחשב להן א"ר יוסי בר בון אינו מחשב להו שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח:

    Tosafot on Sotah 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כהנת בת כהן כו' כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה מפני שיש לו חלק בה כו' ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    שם בד"ה [כר"א כו'] וחכ"א תעובר כו' ור"א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    בד"ה כראב"ש במנחות כו' נדבתו ואינה נקמצת ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו' והשיריים קרבין לעצמן ור"א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה כל הנשואות כו' כך היא קדשה לשמו ותני כו' ובד"ה הקומץ קרב כו' ובפ"ק דתמורה מתכפר עושה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דמסיק להו לשום כו' מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו' עכ"ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש"ל הגיה לאין צורך כאן:

    בד"ה הקומץ קרב כו' ופשיט לה מדראב"ש דאמר דמתפזרין כו' עכ"ל כצ"ל לא ידענא מאי פשיט מדראב"ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר"ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב"ש בשיטת אבוה ר"ש קאמר עיין שם:

    Chidushei Halachot on Sotah 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    מתני' ושבעלה אינו רוצה להשקותה עי' יבמות דף צה ע"א תד"ה אילימא:

    Gilyon HaShas on Sotah 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 23, Amud Aleph, about 237 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “האומרת ״טמאה אני לך״, ושבאו לה עדים…”

    2. Segment 216 words

      Opens “וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. בת ישראל…”

    3. Segment 316 words

      Opens “מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת,…”

    4. Segment 416 words

      Opens “כהנת מטמאה למתים, ואין כהן מטמא למתים.…”

    5. Segment 532 words

      Opens “מה בין איש לאשה: האיש פורע ופורם,…”

    6. Segment 637 words

      Opens “האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת…”

    7. Segment 736 words

      Opens “גמ׳ ת"ר כל הנשואות לכהונה מנחותיהן נשרפות.…”

      Named: רב בעצמו.

    8. Segment 834 words

      Opens “איקרי כאן: כל שהוא ממנו לאישים הרי…”

    9. Segment 930 words

      Opens “הניחא לר"א דאית ליה האי סברא, אלא…”

      Named: רבי אלעזר, רב בעצמו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 23a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026