Talmud Builders
    Chapter 1 - HaMekannei

    גם: סוטה דף ד׳ ע״ב, פרק א׳ המקנא

    English translation - Sotah 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Is this speaking of a case where the loaf is made of wheat, which is slippery and takes longer to remove, or is this speaking of a case where the loaf is made of barley, which is easily removed? Is this speaking of a case where the loaf is soft, so that it may catch upon the side of the basket, or a case where the loaf is hard, where this is not a concern? The Gemara states: These questions shall stand unresolved.

    2The Gemara notes: Rav Yitzḥak bar Rav Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: Each and every one of these Sages who presented an opinion with regard to the time needed for the initial stage of intercourse estimated based on himself, i.e., based on his own experience. The Gemara asks: But there is ben Azzai, who did not marry, so how could he estimate based on his own experience?

    3The Gemara answers: If you wish, say that he was married and separated from his wife. And if you wish, say that he heard from his teacher. And if you wish, say his knowledge can be understood based on the verse: “The counsel of the Lord is with them that fear Him” (Psalms 25:14), teaching that those who fear God are privy to knowledge beyond their personal experience.

    4§ Having quoted an allusion from the verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26), the Gemara offers another interpretation of that verse. Rav Avira interpreted a verse homiletically; there were times he said this interpretation in the name of Rabbi Ami and there were times he said it in the name of Rabbi Asi: Concerning anyone who eats bread without washing his hands, it is as if he engaged in sexual intercourse with a prostitute, as it is stated: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread.”

    5Rava said: This phrase: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: “On account of a loaf a man is brought to a harlot.” Rather, Rava says the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with a harlot will eventually be reduced to poverty and beg people for a loaf of bread.

    6The Gemara continues its discussion of washing hands. Rabbi Zerika says that Rabbi Elazar says: Anyone who treats the ritual of washing hands with contempt is uprooted from the world. Rav Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: With regard to the first water, i.e., the water used when washing one’s hands before a meal, one must raise his hands upward after washing. With regard to the last water, i.e., the water used when washing one’s hands at the conclusion of the meal before reciting Grace after Meals, one must lower his hands downward. This distinction is also taught in a baraita ( Tosefta , Yadayim 2:2): One who washes his hands before a meal must raise his hands upward after washing, lest the water advance past the joint onto the part of the hands that he was not required to wash, becoming impure, and then return to the area he had washed, rendering his hands ritually impure.

    7Rabbi Abbahu says: Anyone who eats bread without wiping his hands dry after washing them causes the bread to become repulsive and is considered as if he were eating impure bread, since the verse refers to repulsive bread as impure bread, as it is stated: “And the Lord said: Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean among the nations where I will drive them” (Ezekiel 4:13). Eating bread with wet hands causes the bread to become repulsive. The verse deems eating in an uncouth manner, as did the gentiles among whom the Jewish people were exiled, as akin to eating ritually impure bread.

    8§ The Gemara now continues the interpretation of the above quoted verse: “For on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread” (Proverbs 6:26). The Gemara asks: And what is the meaning of the continuation of the verse: “But the adulteress hunts for the precious life”? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Any person who has arrogance within him will eventually stumble by sinning with an adulteress, as it is stated: “But the adulteress hunts for the precious life,” i.e., she sins with one who considers himself precious.

    9Rava said: This phrase: “The precious life,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: An arrogant life. And further, it should have stated: A precious life, she hunts for the adulteress, indicating that the precious soul will entrap the adulteress, and not vice versa, as the verse indicates as written. Rather, Rava says that the verse should be interpreted as follows: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if that man studied Torah, about which it is written: “She is more precious than rubies [ peninim ]” (Proverbs 3:15), which, based on its etymological connection with the Hebrew term for the Holy of Holies, lifnai velifnim , is interpreted by the Sages to mean that one who studies Torah is more precious than a High Priest, who enters the innermost sanctum, still, this transgression of adultery will entrap him into the judgment of Gehenna, and the Torah he studied will not be able to save him.

    10Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Any person who has arrogance within him is considered as if he were an idol worshipper, as it is written here: “Everyone that is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there concerning the destruction of idols: “And you shall not bring an abomination into your house” (Deuteronomy 7:26).

    11And Rabbi Yoḥanan said his own statement: Any person who has arrogance within him is considered as if he has denied the core belief in God’s existence, as it is stated: “Then your heart be lifted up, and you forget the Lord your God” (Deuteronomy 8:14).

    12Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: Any person who has arrogance within him is considered as if he engaged in sexual intercourse with all of those with whom relations are forbidden, as it is written here: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there, at the end of the passage concerning forbidden sexual relationships: “For all these abominations have the men of the land done” (Leviticus 18:27).

    13Ulla says: Any person who has arrogance within him is considered as if he built a personal altar for idol worship, as it is stated: “Cease you from man, in whose nostrils there is breath, for how little [ bammeh ] is he to be accounted” (Isaiah 2:22), referring to an arrogant person. Do not read the verse as it is written, bammeh , how little. Rather, read it as bama , altar.

    14Having interpreted the phrase: “Everyone who is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), the Gemara interprets the continuation of the verse. What is the meaning of: “Hand to hand, he shall not be unpunished” (Proverbs 16:5)? Rav says: Anyone who engages in sexual intercourse with an adulteress, even if he were to have attributed possession of heaven and earth to the Holy One, Blessed be He, just as Abraham our forefather did, that it is written with regard to him: “I have lifted up my hand to the Lord, God Most High, Maker of heaven and earth” (Genesis 14:22), he will not be unpunished from the judgment of Gehenna. Abraham is described as one whose hands were lifted to declare the glory of God, yet this verse declares that even if one who engaged in forbidden sexual intercourse were to use his hands in the same way, still, due to his sin, the verse says: “He shall not be unpunished.”

    15This interpretation poses a difficulty to the Sages of the school of Rabbi Sheila: This phrase: “Hand to hand, he shall not be unpunished,” is not how the verse would present this idea. It should have stated: My hand, as that is the term employed in the verse with regard to Abraham.

    16Rather, the Sages of the school of Rabbi Sheila say: This teaches that even if one who engages in sexual intercourse with an adulteress had received the Torah from the hand of God like Moses our teacher did, that it is written with regard to him: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2), i.e., God gave the Torah from His right hand into the hand of Moses in order to give to the Jewish people, the sinner will not be unpunished from the judgment of Gehenna.

    17This interpretation also poses a difficulty to Rabbi Yoḥanan: This phrase “ hand to hand” is not how the verse would present this idea. It should have stated: Hand from hand, as that is the term employed in the verse with regard to Moses.

    18Rather Rabbi Yoḥanan says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בדחטי או בדשערי - של חטין חלק ונשמט יותר משל שעורים:

    רכיכא - נשמט יותר מאקושא:

    רכיכא - שנילושה העיסה רכה:

    כל אחד ואחד - מן התנאים הללו:

    בעצמו שיער - כמה שהיה שוהה בביאתו:

    והאיכא בן עזאי דלא נסיב - כדאמר ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים בפרק הבא על יבמתו:

    כי בעד אשה זונה וגו' - השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה בשביל ככר לחם אדם מתחייב בעונש של אשה זונה:

    במילתיה דרבא גרסי' בעד ככר לחם עד אשה זונה מבעי ליה - דמשמע בשביל ככר לחם רב העונש עד כדי עונש אשה זונה וה"ה נמי אי הוה כתיב עד אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה קשיא לרבא מידי דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא אלא עד ובעד קא קשיא ליה דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב בעד וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב עד:

    המזלזל - שאוכל תמיד בלא נטילת ידים:

    נעקר - דעובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י׳:ח׳):

    מים ראשונים - שלפני המזון:

    שיגביה ידיו - ראשי אצבעותיו שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא:

    שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים - כדתנן במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים ותנן התם הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות בנטילה עד הפרק שעד הפרק צריך נטילה נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים שהרי טיהרו השניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טיהרו את היוצאים הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים:

    אחרונים - של אחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים:

    צריך להשפיל ידיו למטה - כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן:

    כל האוכל בלי ניגוב ידים - דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה:

    מאי ואשת איש וגו' - סיפיה דקרא דלעיל הוא כי בעד אשה זונה עד ככר לחם:

    לסוף נכשל באשת איש - והכי קאמר בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש זונה נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה רודף אחריה וצד אותה ומגיעה:

    היא תצוד מבעי לה - כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה הכי איבעי ליה למכתב ואשת איש נפש יקרה היא תצוד אותה אבל השתא משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה:

    מכהן גדול - דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות (דף יג.):

    ורם לבבך - מעלה אני עליך כאילו שכחתו:

    כי את כל התועבות - גבי עריות כתיב:

    במה - עבודת כוכבים:

    אשר נשמה באפו - שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו:

    מאי יד ליד לא ינקה - סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה:

    ה"ג כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו' ול"ג כל הבא על אשת איש דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח:

    הקנהו להקב"ה כו' - השליטו בשבחו על הכל כאברהם שקראהו קונה שמים וארץ והיינו יד ליד אפילו דומה לאברהם שאמר הרימותי ידי:

    קשיא להו לדבי רבי שילא - אהך דרשה דרב:

    הכי גרסינן האי יד ליד ידי לא ינקה מיבעי ליה:

    אפילו הוא כמשה - שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה:

    יד מיד מיבעי ליה - דהא קרא במקבל מוקמינן ליה ולא בנותן והוה ליה למיכתב יד מיד לא ינקה יד שקבלה מיד אף הוא לא ינקה:

    סוטה ד עמוד ב

    1בדחטי או בדשערי? ברכיכא או באקושא? תיקו.

    2א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד בעצמו שיער. והאיכא בן עזאי דלא נסיב?

    3איבעית אימא: נסיב ופירש הוה. ואיבעית אימא: מרביה שמיע ליה. ואיבעית אימא: (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו׃

    4דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר ״(משלי ו״, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם׃

    5אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם׃

    6א"ר זריקא אמר ר"א כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי הכי הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים׃

    7אמר רבי אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר ״(יחזקאל ד״, יג) ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו'׃

    8ומאי (משלי ו, כו) ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש שנא' ואשת איש נפש יקרה תצוד׃

    9אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוהה מיבעי ליה ועוד היא תצוד מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפילו למד תורה דכתיב ״בה (משלי ג״, טו) יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים היא תצודנו לדינה של גיהנם׃

    10א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתי' הכא (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב וכתיב ״התם (דברים ז״, כו) ולא תביא תועבה אל ביתך׃

    11ורבי יוחנן דידיה אמר כאילו כפר בעיקר שנאמר ״(דברים ח״, יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו'׃

    12ר' חמא בר חנינא אמר כאילו בא על כל העריות כתי' הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתי' התם (ויקרא יח, כז) כי את כל התועבות האל וגו'׃

    13עולא אמר כאילו בנה במה שנאמר ״(ישעיהו ב״, כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא במה׃

    14מאי יד ליד לא ינקה אמר רב כל הבא על אשת איש אפי' הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ״ביה (בראשית יד״, כב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם׃

    15קשיא להו לדבי רבי שילא האי יד ליד לא ינקה ידי מיבעי ליה׃

    16אלא אמרי דבי רבי שילא אפילו קיבל תורה כמשה רבינו דכתיב ״ביה (דברים לג״, ב) מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם׃

    17קשיא ליה לר' יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעיא ליה׃

    18אלא א"ר יוחנן׃

    Tosafot

    נעקר מן העולם - תימה לר"י לפי' רש"י דפי' דעובר על דברי חכמים חייב מיתה מאי אריא נטילת ידים אפי' כל דברי חכמים נמי ועוד קשיא דאמר הכא דעונשו מיתה ובפ' במה אשה יוצאה (שבת דף סב:) אמרינן דעונשו עניות כדאמר שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המזלזל בנטילת ידים ובפ' עושין פסין (עירובין דף כא:) מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים וכו' עד מה אעשה שחבירי חייבו עליה מיתה ונראה דזלזול שמזלזל בה תמיד עונשו עקירה ע"י עניות דקשה ממיתה ע"י נחש ונעקר מן העולם דאמר [בסוכה] (דף מה:) וסנהדרין (דף סג.) כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם ובפרק קונם יין (נדרים דף סב.) כל המשמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם לאו בחדא מחיתא נינהו דעניות אלא מיתה חטופה או משונה. מ"ר:

    היא תצודנו לדינה של גיהנם - ואמר נמי בפ"ק דחגיגה (דף ט:) כל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם וק"ק מפ' הזהב (ב"מ דף נט.) דאמר הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב וי"ל דהתם מיירי כשעשה תשובה והכי משמע בפ' ג' דיבמות (דף כב:) היכא דלא הוליד ממזר דבר תשובה הוא ותשובה עם יסורין דוקא דאמר בפרק חלק (סנהדרין דף קז.) אמר דוד כל הכי נטרוד ההוא גברא א"ל קבל עליך יסורים וחנק נמי כיסורין דכל המומתים מתוודין והאי דאמר נטרד מן העולם פי' מן העולם עם אותו עון דכך הוא חמור אשת איש האוסרה על בעלה כמו על אחותו פנויה והוליד ממנה ממזר ריב"א. א"נ היכא דלא באו עליו יסורים נטרד מן העולם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו בסדר מועד הדברים שנטילת ידים צריכה בהם ושאחת מהם נטילה לסעודה והוא שאמרו כאן כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה כלומר שהוא ממלא תאותו במה שאינו ראוי לו ואע"פ שפשוטו של מקרא שהלהוט אחר בולמוס של עריות נכסיו יורדין לתמיון עד שבסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא יש ממנה רמז לענין זה גם כן ומה שפרט בה אכילת לחם ולא תפשה באכילה סתם אינו אלא למעט אכילת פירות וכן אמרו כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם כלומר שהוא עובר על דברי חכמים וכתוב ופורץ גדר ישכנו נחש וכשם שצריך ליטול את ידיו כך צריך לנגבם קודם אכילה ושלא לאכל בטומאת זוהמת לחות המים שבידיו דרך רמז אמרו ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא כלומר לח מים:

    כשם שאדם חייב ליטול ידיו קודם סעודה כך הענין לאחר סעודה והם הנקראות מים אחרונים וכל שאכל דבר המזוהם הן מצוה מצד הברכה וצריך בהן שתהא נטילתו קודם ברכה למברך ועליה רמזו במסכת חולין והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים אבל כל שלא אכל דבר המזוהם אינן חובה מצד הברכה אלא מצד שמירת הנזק ומפני שסתם אכילה יש בה מלח והרבה פעמים מתערבים בה קורטי מלח סדומית שמסמאה את העינים וכל שהוא כן דיה לטבילה שבאה אף לאחר הברכה אלא שצריך שיהו נוטלין כל בני הבית כמברך עצמו:

    וכבר ביררנו בסדר מועד הרבה חלוקים שבין מים ראשונים למים אחרונים ואחד מהם הוא שנזכר כאן מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה והענין הוא שנטילה ראשונה צריכה שפיכת מים שתי פעמים וביארו הטעם במסכת ידים ראשונים לטהר את הידים שניים לטהר את המים שעל הידים כלומר שטעם נטילה שקודם סעודה הוא לטהר את הידים מאותו לכלוך שבידיו מפני שהידים עסקניות ונוגעות בדבר טמא וצריך שיטבילם לטהרם מאותו לכלוך ובשפיכה ראשונה נעתק הזיהום מן היד אלא שמקצתו מעורב עדין בטפיחת המים שעל ידיו וצריך שפיכה שנייה להסיר הזיהום מאותם המים והוא מזקיק בכאן שתהא נטילה שקודם סעודה בהגבהת הידים ר"ל שיגביה אצבעותיו למעלה שמא בשפיכה ראשונה יצאו המים חוץ לפרק במקרה ובשפיכה שניה לא ירגיש לשפוך המים אלא עד הפרק שהוא מקום שיעור הנטילה ואם ישפילם יחזרו המים שכבר יצאו חוץ לפרק בשפיכה ראשונה על הידים שכבר טהרו ויטמאום ואע"פ שאמרו במסכת ידים הידים מיטמאות ומטהרות עד לפרק אבל חוץ לפרק אין מטמאות וא"כ מה לנו בכך וכן בבריתא אמרו נטל את הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק ההיא בשלא יצאו מתוך הפרק לאחר הפרק אלא שבשפיכתו נשפכו לאחר הפרק אבל חששא זו היא שמא בשפיכה ראשונה הגביה את ידיו שכך הוא הדרך להגביה את ידיו בשפיכה ראשונה כדי למרק יפה ולשפשף את ידיו ולהשפילן בשניה דרך שטיפה והדחה ודרך השפלתו המים חוזרים ליד הטהורה ומתוך כך הוא מצריך להגביהן אף בשפיכה שניה שמא יצאו מים מתוך הפרק לחוץ לפרק ויחזרו אחר כן מלאחר הפרק לתוך הפרק ויטמאו את הידים ומ"מ כל שהוא מדקדק להיות שפיכה שניה עוברת על הראשונה או בלמעלה הימנה אין צריך לדקדק בכך ומה שאמרו בבריתא נטל את הראשונה ואת השניה חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה כשלא הגיעה שפיכה שניה עד הראשונה וכן אם דקדק בעצמו להשפילן אף בשפיכה ראשונה עד שלא יעברו חוץ לפרק דיו אלא שדברו חכמים בהווה שכך דרכן של בני אדם להגביה בראשונה לצורך שפשוף ולהשפילן בשניה דרך שטיפה והדחה בעלמא ומ"מ מים אחרונים שאינן באות מחמת טומאה אלא מחמת העברת זיהום המאכל או דבקות לחות המלח אינן דרך שפשוף אלא דרך הדחה וצריך שישפיל את ידיו בענין כל שהוא דרך הדחה:

    יש שואלין מאחר שמים הראשונים טמאים עד שיטהרום השניים היאך נטילת ידים עולה בשפשוף הידים שבתוך הכלי בלא שפיכת מים על הידים וא"ת שאינה עולה הרי בהלכות גדולות כתבוה כן בהדיא והביאוה ממה שאמרו בזבחים כ"א א' כהן מהו שיקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו או דילמא אפילו בתוכו ועד כאן לא איבעיא להו אלא משום דכתיב ממנו הא לאו הכי רחיצה מיהא מיקרי יש אומרין שכך הוא הענין ממנו אמר רחמנא משום דבתוכו לאו רחיצה היא וכו' וקצת גאונים כתבו שכל שהן בכלי ויש שם רביעית שלם הרי הם כמעיין וכמקוה ואין מקבלין טומאה ומטהרין אבל כששופך על הידים ראשונים שנופלים מטמאין מן הידים וכן הסכימו בה גדולי קדמונינו שבנרבונה:

    הגאוה מדה שנואה ומשקצת וצריך להרחיק ממנה הרבה וענינה חלוק להרבה מדרגות וכבר ביארנו ענינם בארכה בילדותינו בחבור התשובה והראשונה מהם נקראת גאוה והיא מדה שבעליה מתגאים על שאר בני אדם שלא לשם שמים אלא דרך גאוה וקנאה ונצוח וכפירת כל מעלה שבזולתם ועל זו נאמר כאן שהוא כאלו עובד ע"ז שהרי קנאתו ורוע טבעו מביאו לחלוק על האמת בכל דבר כדי להשפיל שכנגדו וכן מה שאמרו עליו שהוא כאלו כופר בעיקר וכאלו בא על העריות ועל זו הזהירה תורה השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך וכתיב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך כלומר שהגאוה היא הגורמת לכך ועליה אמרו גם כן כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם ר"ל שפרסם אחדותו וייחס לו ית' בריאת העולם והשיב לדעת זו הרבה מהכופרים כמו שעשה אברהם אעפ"כ לא ינקה מדינה של גהינם וכן אפילו עשה כמה מצות וכן אמרו עליו שאין עפרו ננער ר"ל שאינו בכלל תחיית המתים ואף בעולם הזה עונשו בצדו שהבריות מרננות עליו ומשתדלות בהכנעתו והוא שאמרו לסוף מתמעט ולא סוף דבר שמתמעט אלא שמכלין אותו מכל וכל עד שהוא כאלו אינו ועל זו אמרו גם כן רוח קימעא שוברתו כלומר שמעלין לו באחת מה שלא יעלו לאחר בשתים:

    ומתוך כך ראוי להזהר שלא להתערב בבעל מדה זו פן יספה אתו וימק בעונו אלא תהא כל חבורתו עם השפלים וילמד מדת קונו שנאמר עליו ית' את דכא ושפל רוח אשכן כלומר אני שוכן עם השפלים ר"ל שאני משרה שכינתי עליהם ודרך הערה אמרו הניח הקב"ה כל הרים וגבעות שבעולם והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות שבעולם והשרה שכינתו בסנה וכן אמרו מי שדעתו שפלה כאלו הקריב כל קרבנות שבעולם שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה:

    ומ"מ יש מין אחר בענין זה שנקרא שררה והוא ראוי למלכים ולמנהיגים להטיל אימתן על אותן המסורין להנהגתם לשום שמים ולהעמדת האמת בדעות ובמדות ובעניני הישוב וכבר ביארנו ענינם יפה בילדותנו בחבור התשובה אלא שבסוגיא זו לא דברו על מדה זו כלל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 4b

    Sotah 4b. The full printed text of this folio side - 18 numbered segments, about 454 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 4b

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026