Talmud Builders

    Sotah 5b

    Back to index

    English translation — Sotah 5b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And for a sore [ se’et ] and for a scab [ sappaḥat ]” (Leviticus 14:56), and se’et means nothing other than elevated, as it is stated: “And upon all the high mountains, and upon all the hills that are lifted up [ nissaot ]” (Isaiah 2:14). And sappaḥat means nothing other than an appendage, as it is stated in the context of the curse given to the descendants of Eli: “Put me [ sefaḥeni ], I pray of you, into one of the priests’ offices, that I may eat a morsel of bread” (I Samuel 2:36). They will have to be joined with another priestly family to receive their priestly gifts. One can therefore interpret the verses discussing leprosy as teaching that one who initially is arrogant, se’et , will eventually become a sappaḥat , diminished in stature.

    2Rabbi Yehoshua ben Levi says: Come and see how great the lowly in spirit are before the Holy One, Blessed be He. For when the Temple was standing, a person would sacrifice a burnt-offering and the merit of a burnt-offering would be his; he would sacrifice a meal-offering and the merit of a meal-offering would be his. But with regard to one whose spirit is lowly, the verse ascribes him credit as if he had sacrificed all the sacrificial offerings, as it is stated: “The sacrifices of God are a broken spirit” (Psalms 51:19), indicating that one who is humble of spirit is regarded as if he offered all the “sacrifices of God.” And not only that, but his prayer is not despised by God, as it is stated at the end of that verse: “A broken and contrite heart, O God, You will not despise.”

    3And Rabbi Yehoshua ben Levi also says: Whoever appraises his ways in this world, i.e., whoever carefully considers all his actions before deciding on the proper mode of conduct, merits and sees the salvation of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And to him that orders his way aright [ vesam derekh ] will I show the salvation of God” (Psalms 50:23). Do not read it as “ vesam ,” “that orders”; rather, read it as vesham derekh , that appraises his way.

    4§ The mishna teaches: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to engage in sexual intercourse with her husband. However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man for sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home, i.e., to engage in sexual intercourse with her husband, from that moment until she undergoes the sota rite. The Gemara notes the apparent contradiction in the mishna: This matter itself is difficult: You said in detailing the wording of the warning that he said to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, apparently indicating that speaking is tantamount to seclusion. Therefore, speaking with that man should result in the woman becoming forbidden to her husband.

    5But then the mishna teaches: If she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma , apparently indicating that speaking is nothing. Therefore, issuing a warning to her not to speak with a particular man should not qualify as an effective warning.

    6Abaye said an explanation: This is what the mishna is saying: If he said to her: Do not speak with so-and-so, and she later spoke with him; or if the husband said to her: Do not speak with so-and-so, and she later secluded herself with him, it is nothing, as this was not an effective warning. Similarly, if he said to her: Do not seclude yourself with so-and-so, and then she spoke with him without secluding herself with him, she is still permitted to her home, i.e., her husband, and she is still permitted to partake of teruma . However, if after he issued a warning to her not to seclude herself with someone, she entered with that man into a secluded place and remained there with him for a period of time sufficient for defilement, then she is forbidden to her home, i.e., her husband, and forbidden to partake of teruma .

    7§ The mishna teaches that after a woman who was warned by her husband not to seclude herself with another man, nevertheless secludes herself with another man, she becomes forbidden to her husband, and if her husband dies childless before she drank the bitter water, she performs ḥalitza with her late husband’s brother and does not enter into levirate marriage. The Gemara asks: Why must she perform ḥalitza ? Let her enter into levirate marriage. After all, although she secluded herself with the other man after the warning, there is only an unverified suspicion of adultery. Why should it be prohibited for her to enter into levirate marriage with her deceased husband’s brother, the yavam ?

    8Rav Yosef said: With regard to a man who divorces his wife because: “He has found some unseemly matter about her” (Deuteronomy 24:1), i.e., he suspects her of sexual impropriety, the verse states: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). It is inferred from this that she is free to marry another man, but she is not permitted to marry the yavam . The yavam is not considered “another man,” as he takes the place of his brother.

    9Abaye said to him: If that is so, that the Torah explicitly prohibits levirate marriage in this case, then she should not require ḥalitza as well, as the verse explicitly permitted her to marry another man, seemingly abrogating the need for ḥalitza to free her from the bond to the yavam . Rav Yosef said to him in response: If the husband were alive, would she not require a bill of divorce to permit her to remarry, even though she was forbidden to him? Now, as well, she should require ḥalitza in order to release her bond with the yavam , even though, as the verse indicates, it remains prohibited for them to enter into levirate marriage.

    10And there are those who say that in answer to Abaye’s question Rav Yosef said: The Merciful One said with regard to a man who divorces his wife because he has found some unseemly matter about her: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife,” indicating that the man should divorce her so that his house not be destroyed by his continuing to dwell with her, and you want to say that she should enter into levirate marriage? How can it be that the same verse instructing the husband to divorce her would also instruct the yavam to marry her? However, there is no reason to exempt her from performing ḥalitza .

    11Abaye said to him: If that is so, that the verse would not tell the yavam to marry her, she should not marry another man either, so that the second husband’s house not be destroyed. How can it be that the same verse instructing the husband to divorce her would also instruct another man to marry her?

    12Rav Yosef said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולשאת ולספחתעל ידי שמנשא עצמו בא לידי ספחת שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל:

    טפילהדבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים:

    ספחני נאאספני נא בנבואת בית עלי משתעי קרא אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם:

    אל אחת הכהונו'באח' מן המשמרות:

    שכר עולה בידוולא שכר קרבן אחר:

    זבחיכל הזבחים במשמע:

    השם אורחותיומחשב הפסד מצוה כנגד שכרה:

    הא גופא קשיא אמרת כיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו'קס"ד אמר לה כו' היינו פירושא דכיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' ואשמועינן דזהו הקינוי:

    אלמא דיבור סתירה היאאפי' מדברת עמו בשוק סתירה חשיב לה מדקאמר זה הקינוי דאי לאו דסתירה הוא ולא מיתסרא בה מאי קינוי איכא ולמה לי דמתרה בה:

    והדר תנידכי עברה על התראתו ודברה עמו מותרת לביתה:

    עדיין מותרת לביתהלשמש ביתה לשון תשמיש הוא:

    אמר אביי הכי קאמראמר לה לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה"ק אמר לה אל תדברי ונסתרה או דברה אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור או אם דברה עמו אחר קינוי גמור דאל תסתרי עדיין באחת משתי אלו מותרת לבעלה אבל עברה על קינוייו אצל סתירה כגון שאמר לה אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר כו':

    אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומהעד שתשתה ולקמן בפ' כשם שהמים בודקין (סוטה דף כח.) יליף מונטמאה ונטמאה שלש פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:

    ואם מת בלא בניםעד שלא השקה:

    חולצת ולא מתייבמתבגמרא מפרש טעמא:

    ויצאה מביתולעיל מיניה כתיב כי מצא בה ערות דבר וגו' ויצאה מביתו וגו' לאיש אחר למה לי למכתב אי למשרייה לאנסובא על ידי גט כריתות לכתוב ויצאה מביתו והיתה לאיש למה לי למכתב לאחר אלא למעוטי יבמה היכא דלא גרשה בעל אחר שמצא בה ערות דבר והכי משתמעי קראי כי מצא בה ערות דבר יגרשנה בספר כריתות ויצאה מביתו כלומר ובכל צד שתצא מביתו בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה אם באת לינשא לאיש אחר תנשא ולא ליבם שאינו אחר אצל נשואין של זו שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו:

    אי הכי חליצה נמי לא תיבעידהא פטרה רחמנא ושרייה לאיש אחר בכל ענין שתצא מביתו אחר שנמצא בה ערות דבר:

    אילו איתיה לבעלמי משתריא בלא גט הא כתיב וכתב לה ספר כריתות אפי' מצא בה ערות דבר כריתות בעיא השתא נמי בעי' חליצה דיבם במקום בעל קאי:

    אית דאמרידהכי שני רב יוסף לעיל רחמנא אמר כו' צוה לבעלה לגרש' מביתו כשמצא בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתרי' לביתיה כדאמר לעיל זנותא בביתא כי קריא לשומשמא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה ה עמוד ב

    1(ויקרא יד, נו) ״ולשאת ולספחת״, ואין ״שאת״ אלא לשון גבוה, שנא' (ישעיהו ב, יד) ״ועל [כל] ההרים הרמים ועל [כל] הגבעות הנשאות״, ואין ״ספחת״ אלא טפילה, שנאמר: ״(שמואל א ב״, לו) ״ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם״.

    2א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו. מנחה שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: ״(תהלים נא״, יט) ״זבחי אלהים רוח נשברה״. ולא עוד, אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: ״(תהלים נא״, יט) ״לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה״.

    3ואמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר: ״(תהלים נ״, כג) ״ושם דרך אראנו בישע אלהים״, אל תקרי ״ושם״, אלא ״ושם דרך״.

    4[כיצד מקנא לה כו'] הא גופא קשיא: אמרת, אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני זה, אלמא דבור סתירה הוא,׃

    5והדר תני: דיברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה, אלמא דבור לא כלום הוא!

    6אמר אביי, הכי קאמר: ״אל תדברי״ ודברה, ״אל תדברי״ ונסתרה (ולא כלום). ״אל תסתרי״ ודברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה. נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כדי טומאה, אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה.

    7ואם מת חולצת. אמאי? תתייבם נמי יבומי?

    8אמר רב יוסף, אמר קרא: ״(דברים כד״, ב) ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״. לאיש אחר, ולא ליבם.

    9א"ל אביי: אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי! א"ל אילו איתיה לבעל, מי לא בעיא גט? השתא נמי תיבעי חליצה.

    10ואית דאמרי, אמר רב יוסף: רחמנא אמר ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״ דלא ליסתריה לביתיה, ואת אמרת תתייבם נמי יבומי?!

    11אמר ליה אביי: אלא מעתה, לאחר לא תינשא, דלא תיסתריה לביתיה!

    12אמר ליה:

    Tosafot

    הא גופא קשיאתימה לרבי אמאי לא נקט הכא לישנא דריש מס' מכות (דף ב.) כיצד העדים נעשים זוממין כיצד אין העדים נעשים זוממין מבעי ליה הכא נמי הוה ליה למימר הכי כיצד מקנא לה כיצד אין מקנא לה מבעי ליה והתם מתרץ שפיר אבל הכא אפילו לפי התירוץ הוה ליה למיתני כיצד אין מקנא לה ונראה דלהכי לא פריך הכא משום דמצי למימר אל תדברי דרישא פירושו סתירה דהיינו קינוי גמור ואתי שפיר לישנא דכיצד מקנא לה ולא קשיא מידי אלא רישא לסיפא וה"פ הכא אלמא פירוש דמתני' דדיבור סתירה הוא מדקתני כיצד מקנא ולשון נקי הוא כדתנן בפרק קמא דכתובות (דף יג.) ראוה מדברת ומפרש בגמ' מאי מדברת נסתרה א"כ תיקשי סיפא דקתני דיברה עדיין מותרת לביתה ואי פירוש דדיבור דמתניתין סתירה אמאי מותרת אלא דיבור ממש הוא ולפי הירושלמי משמע דבעי לתרוצי דדיבור דרישא סתירה אלא דנקט לשון נקי והכי איתא התם סוף דבר שתדבר עמו הא אם נסתרה עמו ולא דברה אין סתירתה כלום פירוש בתמיה דבורה אתא מימר לך אפי' דברה עמו ולא נסתרה עדיין מותרת לביתה לשון נקי הוא מתני' פי' דיבור דרישא לשון נקי מיהו דסיפא אית לן למימר על כרחך דיבור ממש:

    לאחר ולא ליבםאין להקשות מפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פא.) בשמעתין דשומרת יבם דפריך התם והא בעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אמר רב אשי יבם כמו אחר דמי דלענין לשון תנאי ב"ד שוייה כאחר אבל באחר דקרא אין האח בכלל והכי נמי משמע בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) דקתני אם מכר את השדה לאיש אחר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור הא מה אני מקיים לאחר לאחר ולא לבן דמשמע טעמא דכתיב איש הא לאו הכי לא הוי אח בכלל אחר וכ"ש גבי יבם דבא מכח נשואי אחיו דלאו אחר הוא והכי אמרינן נמי בפ"ק דקידושין (דף יג:) אמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אימא מאן אחר יבם ומשני דיבם לא מקרי אחר אבל קשיא מפרק האומר (קדושין דף סז:) דנפקא לן מהכא בפרק האומר דלא תפסי קדושין באחות אשה אימר דאיצטריך קרא דוקא ליבם משום דרמיא עליה ליבומי כדאמרי' בשמעתין ואכתי אחות אשה מנלן ועוד תקשה דהכא אע"ג דכתיב איש אחר ממעטינן יבם ובערכין מרבינן יבם מאיש וממעטינן בן מאחר וא"ת מאיש ממעטינהו בפ' האומר (ג"ז שם) קרובים ומלאחר יבם סוף סוף ואיש אחר יקחנה מאי דרשת ביה:

    לאחר ולא ליבםאי קשיא והא האי קרא בסוטה ודאי ע"י עדים כתיב דילפינן דבר דבר מממון בסוף מסכת גיטין (דף צ.) וסוטה ודאי אמר בפ"ק דיבמות (דף יא:) דפטורה בלא חליצה משום דכתיב בה טומאה כעריות תריץ דלאחר לא איצטריך למיכתב אלא ליוצאת משום סתירה כיון דנפקא לן סוטה ודאית מטומאה דכתיב בה:

    אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גטהקשה רבי בשם ר' אברהם בר מרדכי ז"ל והא סוטה ודאית ואיילונית היכא דהכיר בה ואשת סריס דבעו גט מבעל היכא דאיתיה ואפ"ה פטורות מיבם בלא חליצה ויש לתרץ סוטה ודאית לא דמיא להכא כיון דטומאה סתם הרי היא כערוה גמורה דגזירת הכתוב הוא דפטורות ואשת סריס ואיילונית היכא דאיתיה לבעל שרו ליה ואפ"ה אימעוט בפ"ק דיבמות מדין יבום דלא צריך בהו כלל אבל סוטה ספק לא אימעוט אלא גבי איסורא דבעל וקמשמע לן קרא כיון דבא מכח נשואי אחיו הרי הוא במקום בעל דאסורה לו ליבם אבל חליצה בעיא:

    דלא ליסתריה לביתיה ואת אמרת תתייבם נמי יבומירבינו חננאל הטעים דבריו ופירש ורחמנא אמר אשר לא יבנה לבנות ולא לסתור:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שאין השקאה לסוטה ולא איסור קודם בדיקה כלל אלא כשמקנא על הסתירה ושנסתרה אבל קנא על הדבור אפילו נסתרה או שקנא על הסתירה ולא נסתרה אלא שדברה אינו כלום וכן ביארנו שכל שקנא לה על הסתירה ונסתרה שראויה להשקאה אם מת הוא בלא בנים קודם שישקה אסורה ליבם אלא שלהנשא לשוק צריכה חליצה על הדרך שהיתה צריכה גט מן הבעל להתירה לשוק אלו היה קיים מ"מ לענין ביאור שאלו בכאן מה טעם לאיסור היבום והביאוה מדכתיב במי שנמצאת בה ערות דבר והיתה לאיש אחר והיה מספיק לומר והיתה לאיש אלא לדרוש בו לאחר ולא ליבם וכן שהדעת נותנת כן שמאחר שהתורה נתנה מקום לגרשה אף על החשד שלא יבא ביתו לתמיון וכמו שביארנו למעלה בענין זנותא בביתא כקיריא לשומשמנא אין בראוי להטיל על היבם חובת מצות יבום ואם תאמר שמ"מ לא יהא מחוייב לכנסה אלא שמ"מ תהא הרשות בידו שמא יהא סבור שהיא מצוה ויכריח את עצמו לכך או שמתוך שהופקעה המצוה נעשית כעין אשת אח שלא במקום מצוה וכן שהכתוב קרא לאותו הנושאה אחר כלומר שאינו בכלל מדות שזה הוציא רשעה מתוך ביתו והוא מכניסה והיאך תטיל על זה חובת יבום ואע"פ שאם נשאת מ"מ ומת זה השני הנושאה בלא בנים מתיבמת לאחיו בזו הואיל ובשם טוב עמדה עם אחיו ר"ל שלא קנא לה ונסתרה אין הנושאה אחריו קרוי אחר ומ"מ אין הטעם מצד קל וחומר לומר שאם נאסרה מחמת קנוי זה במותר לה ר"ל בבעלה כל שכן באסור לה ר"ל היבם שלא תהא זקוקה לו מחמת נשואי אחיו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה שהרי כהן גדול שנשא אלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט מתיבמת לו והיא מן האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כמו שביארנו ביבמות שהרי זו אין כאן מותר לה שהרי היתה אסורה לבעל ואם מצד קל וחומר אחר ר"ל שאשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל שמתיבמת אע"פ שביאת האונס אסרתה במותר לה והיאך תתיבם לאסור לה מכח אותן נשואין שאף זו יש לדון בה שאצל זה מ"מ אין שום איסור בביאת אונס אם אירע לה כן תחתיו שהרי כהן חלל ישראל גמור הוא ואונס בישראל אינו אוסר כמו שביארנו במקומו:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 5b

    Sotah 5b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 278 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולשאת ולספחת על ידי שמנשא עצמו בא לידי ספחת שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל:

    טפילה דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים:

    ספחני נא אספני נא בנבואת בית עלי משתעי קרא אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם:

    אל אחת הכהונו' באח' מן המשמרות:

    שכר עולה בידו ולא שכר קרבן אחר:

    זבחי כל הזבחים במשמע:

    השם אורחותיו מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה:

    הא גופא קשיא אמרת כיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' קס"ד אמר לה כו' היינו פירושא דכיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' ואשמועינן דזהו הקינוי:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הא גופא קשיא תימה לרבי אמאי לא נקט הכא לישנא דריש מס' מכות (דף ב.) כיצד העדים נעשים זוממין כיצד אין העדים נעשים זוממין מבעי ליה הכא נמי הוה ליה למימר הכי כיצד מקנא לה כיצד אין מקנא לה מבעי ליה והתם מתרץ שפיר אבל הכא אפילו לפי התירוץ הוה ליה למיתני כיצד אין מקנא לה ונראה דלהכי לא פריך הכא משום דמצי למימר אל תדברי דרישא פירושו סתירה דהיינו קינוי גמור ואתי שפיר לישנא דכיצד מקנא לה ולא קשיא מידי אלא רישא לסיפא וה"פ הכא אלמא פירוש דמתני' דדיבור סתירה הוא מדקתני כיצד מקנא ולשון נקי הוא כדתנן בפרק קמא דכתובות (דף יג.) ראוה מדברת ומפרש בגמ' מאי מדברת נסתרה א"כ תיקשי סיפא דקתני דיברה עדיין מותרת לביתה ואי פירוש דדיבור דמתניתין סתירה אמאי מותרת אלא דיבור ממש הוא ולפי הירושלמי משמע דבעי לתרוצי דדיבור דרישא סתירה אלא דנקט לשון נקי והכי איתא התם סוף דבר שתדבר עמו הא אם נסתרה עמו ולא דברה אין סתירתה כלום פירוש בתמיה דבורה אתא מימר לך אפי' דברה עמו ולא נסתרה עדיין מותרת לביתה לשון נקי הוא מתני' פי' דיבור דרישא לשון נקי מיהו דסיפא אית לן למימר על כרחך דיבור ממש:

    לאחר ולא ליבם אין להקשות מפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פא.) בשמעתין דשומרת יבם דפריך התם והא בעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אמר רב אשי יבם כמו אחר דמי דלענין לשון תנאי ב"ד שוייה כאחר אבל באחר דקרא אין האח בכלל והכי נמי משמע בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) דקתני אם מכר את השדה לאיש אחר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור הא מה אני מקיים לאחר לאחר ולא לבן דמשמע טעמא דכתיב איש הא לאו הכי לא הוי אח בכלל אחר וכ"ש גבי יבם דבא מכח נשואי אחיו דלאו אחר הוא והכי אמרינן נמי בפ"ק דקידושין (דף יג:) אמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אימא מאן אחר יבם ומשני דיבם לא מקרי אחר אבל קשיא מפרק האומר (קדושין דף סז:) דנפקא לן מהכא בפרק האומר דלא תפסי קדושין באחות אשה אימר דאיצטריך קרא דוקא ליבם משום דרמיא עליה ליבומי כדאמרי' בשמעתין ואכתי אחות אשה מנלן ועוד תקשה דהכא אע"ג דכתיב איש אחר ממעטינן יבם ובערכין מרבינן יבם מאיש וממעטינן בן מאחר וא"ת מאיש ממעטינהו בפ' האומר (ג"ז שם) קרובים ומלאחר יבם סוף סוף ואיש אחר יקחנה מאי דרשת ביה:

    לאחר ולא ליבם אי קשיא והא האי קרא בסוטה ודאי ע"י עדים כתיב דילפינן דבר דבר מממון בסוף מסכת גיטין (דף צ.) וסוטה ודאי אמר בפ"ק דיבמות (דף יא:) דפטורה בלא חליצה משום דכתיב בה טומאה כעריות תריץ דלאחר לא איצטריך למיכתב אלא ליוצאת משום סתירה כיון דנפקא לן סוטה ודאית מטומאה דכתיב בה:

    אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט הקשה רבי בשם ר' אברהם בר מרדכי ז"ל והא סוטה ודאית ואיילונית היכא דהכיר בה ואשת סריס דבעו גט מבעל היכא דאיתיה ואפ"ה פטורות מיבם בלא חליצה ויש לתרץ סוטה ודאית לא דמיא להכא כיון דטומאה סתם הרי היא כערוה גמורה דגזירת הכתוב הוא דפטורות ואשת סריס ואיילונית היכא דאיתיה לבעל שרו ליה ואפ"ה אימעוט בפ"ק דיבמות מדין יבום דלא צריך בהו כלל אבל סוטה ספק לא אימעוט אלא גבי איסורא דבעל וקמשמע לן קרא כיון דבא מכח נשואי אחיו הרי הוא במקום בעל דאסורה לו ליבם אבל חליצה בעיא:

    דלא ליסתריה לביתיה ואת אמרת תתייבם נמי יבומי רבינו חננאל הטעים דבריו ופירש ורחמנא אמר אשר לא יבנה לבנות ולא לסתור:

    Tosafot on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שאין השקאה לסוטה ולא איסור קודם בדיקה כלל אלא כשמקנא על הסתירה ושנסתרה אבל קנא על הדבור אפילו נסתרה או שקנא על הסתירה ולא נסתרה אלא שדברה אינו כלום וכן ביארנו שכל שקנא לה על הסתירה ונסתרה שראויה להשקאה אם מת הוא בלא בנים קודם שישקה אסורה ליבם אלא שלהנשא לשוק צריכה חליצה על הדרך שהיתה צריכה גט מן הבעל להתירה לשוק אלו היה קיים מ"מ לענין ביאור שאלו בכאן מה טעם לאיסור היבום והביאוה מדכתיב במי שנמצאת בה ערות דבר והיתה לאיש אחר והיה מספיק לומר והיתה לאיש אלא לדרוש בו לאחר ולא ליבם וכן שהדעת נותנת כן שמאחר שהתורה נתנה מקום לגרשה אף על החשד שלא יבא ביתו לתמיון וכמו שביארנו למעלה בענין זנותא בביתא כקיריא לשומשמנא אין בראוי להטיל על היבם חובת מצות יבום ואם תאמר שמ"מ לא יהא מחוייב לכנסה אלא שמ"מ תהא הרשות בידו שמא יהא סבור שהיא מצוה ויכריח את עצמו לכך או שמתוך שהופקעה המצוה נעשית כעין אשת אח שלא במקום מצוה וכן שהכתוב קרא לאותו הנושאה אחר כלומר שאינו בכלל מדות שזה הוציא רשעה מתוך ביתו והוא מכניסה והיאך תטיל על זה חובת יבום ואע"פ שאם נשאת מ"מ ומת זה השני הנושאה בלא בנים מתיבמת לאחיו בזו הואיל ובשם טוב עמדה עם אחיו ר"ל שלא קנא לה ונסתרה אין הנושאה אחריו קרוי אחר ומ"מ אין הטעם מצד קל וחומר לומר שאם נאסרה מחמת קנוי זה במותר לה ר"ל בבעלה כל שכן באסור לה ר"ל היבם שלא תהא זקוקה לו מחמת נשואי אחיו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה שהרי כהן גדול שנשא אלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט מתיבמת לו והיא מן האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כמו שביארנו ביבמות שהרי זו אין כאן מותר לה שהרי היתה אסורה לבעל ואם מצד קל וחומר אחר ר"ל שאשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל שמתיבמת אע"פ שביאת האונס אסרתה במותר לה והיאך תתיבם לאסור לה מכח אותן נשואין שאף זו יש לדון בה שאצל זה מ"מ אין שום איסור בביאת אונס אם אירע לה כן תחתיו שהרי כהן חלל ישראל גמור הוא ואונס בישראל אינו אוסר כמו שביארנו במקומו:

    Meiri on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה הא גופה קשיא תימה כו' אפילו לפי התירוץ הו"ל למתנייה כיצד אין מקנא לה ונראה כו' עכ"ל דבר זה לא יתורץ לפי דרכם אלא דהכי קאמרי דאף לפי התירוץ אי הוה מתנייה כיצד אין מקנא לה הוה נמי ניחא דהוה קאי אאל תדברי משא"כ בההיא דמכות דלפי התירוץ דהתם לא מצי למתני אלא כיצד העדים נעשין זוממין ומיהו השתא דקתני הכא כיצד מקנא לה נמי ניחא דקאי אאל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר וחדא מינייהו נקט ודו"ק:

    בא"ד ולפי הירושלמי כו' מיהו דסיפא אית לן למימר ע"כ דיבור ממש עכ"ל ר"ל דהירושלמי לא חש להך פירכא דהא גופה קשיא וניחא ליה למימר דדיבור דרישא סתירה ודסיפא דיבור ממש וק"ל:

    בד"ה לאחר ולא ליבם כו' משום דרמיא עליה ליבומי כו' עכ"ל כצ"ל פי' דמש"ה ניחא לן למעוטי מאחר יבם כדהכא טפי משאר קרובים לענין דלא תפסי קדושין משום דרמי עליה דיבם ליבומי מכח נשואי אחיו ולאו אחר הוא משא"כ בשאר קרובים ומהרש"ל מחקו מהתוס' ולא ידענא למה וק"ל:

    בא"ד וא"ת מאיש ממעטינהו בפרק האומר קרובים כו' סוף סוף ואיש אחר יקחנה כו' עכ"ל ר"ל דאף אם תאמר לתרץ הך קושיא דבההיא דערכין ודאי כיון דאיכא לאוקמי מיעוט דאחר לבן גופיה לא מוקמינן ליה ליבם אלא אדרבא דמרבינן ליה מאיש אבל ההיא דפ' האומר ודאי דליכא לאוקמא מיעוטא דאחר לבן כדאמרינן בהדיא התם וא"כ ע"כ לא אתא מיעוטא דאחר אלא לדרשא דהכא ולא ליבם ומלאיש ממעטינן קרובים בפרק האומר ואף על גב דאיש דערכין אתא לריבויא האי לאיש ע"כ למעוטי אתי קרובים מתפיסת קדושין דלרבות לא אצטריך דמהיכא תיתי דלא תפסי וכה"ג איכא בפרק בנות כותים דפעם אתא ואשה לרבויי ופעם למעוטי וכן בריש מרובה גבי ה' דהגנב ע"ש בתוספות ואהא קשיא להו הכא דסוף סוף ואיש אחר יקחנה וגו' דממעטין מיניה יבם מאי דרשת התם בואיש דכתיב ביה ודברי מהרש"ל בזה אינם מבוררים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אמר אביי הכי קאמר וכו' והוא בדרך חסורי מחסרא. ואולי לפי שלא חדש במשנה דין חדש כמו בשאר מקומות. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    אמאי תתיבם נמי יבומי תימה הא אמרינן צרת סוטה אסורה מאי טעמא טומאה כתיב בה כעריות. ובסוטה ספק נמי כתיב ונטמאה כדאיתא נמי התם אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. ואם כן אפילו חליצה נמי לא ניבעי כמו סוטה ודאי. וי"ל הא מסיק התם מאי נסתרה נבעלה ואמאי קרי לה נסתרה לישנא מעליא נקט. ומיהו אכתי קשה דהאמרינן במתניתין אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ומפרש לקמן פרק כשם (סוטה דף כ"ח) תלתא נטמאה כתיבי אחר לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה. אלמא סוטה ספק נמי כתיב בה טומאה. וי"ל הא רדרשינן בסוטה ספק תלתא נטמאה הוא לאזהרה מספק שאסרה הכתוב שמא נבעלה ונטמאה כדאמר לקמן פרק כשם אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי. ותימה אם כן לא לבעי חליצה. ויש לומר דלהחמיר עשאה הכתוב כודאי ולא להקל ואם אתה פוטרה מן החליצה היינו קולא. וקשה מאי פריך ותתיבם נמי יבומי הא להחמיר עשאה כודאי. וי"ל דהא דחשיב סוטה כערוה משום דטומאה כתיב בה כעריות היינו דוקא סוטה ודאי דכתיב בה טומאה בלשון לאו לא יוכל בעלה הראשון וגו' אחרי אשר הוטמאה דומיא דעריות דכתיב בהו אל תטמאו בכל אלה. אבל ספק סוטה דכתיב בה טומאה ולא כתיב בה בלשון לאו לא חשיבא לעריות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכתוב בגליון על זה וז"ל: נראה דלפי זה אין צריך לכולהו שינויי דלעיל. עיין מה שכתב התוס' פרק קמא דיבמות דף י"א ובלשון תוספי הרא"ש שם. צעיר אי"ן:

    Shita Mekubetzet on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים נא, יט). נראה לי בס"ד יש נמוכי הרוח לעיני בני אדם בלבד אבל לבם מלא גאוה דאלו אינם נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא שגם לבם שפל ועניו ואמר מִי שֶׁדַּעְתּוֹ 'שְׁפָלָה' אותיות 'לשפה' [שפה = 385] שהוא גימטריא שכינה [385] רוצה לומר כונתו בענוה לשמה.

    וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת (תהלים נא, יט) מקשים מהיכא תיתי שתהיה תפלתו נמאסת דקא משמע לן שאין תפלתו נמאסת? ונראה לי בס"ד הכונה לפעמים מתפללים על טובה ואם יעשה הקדוש ברוך הוא בקשתם תהיה להם הטובה ההיא לרעה דהיינו יתפללו על מטר שהוא טובה ובאותו מקום היה טמון בארץ זרע של ארבה שאם ירד מטר יתגדל מחמת המטר ויהיה ממנו חיל הרבה גדול ועצום שלא היה מניח אפילו אילן אחד בארץ ההיא וכל שכן זרע אדמה ולא עוד אלא מטיל זרע שיהיה ארבה בשנה האחרת! אך מחמת שלא קבל הקדוש ברוך הוא תפלתם ולא הוריד גשם מת זרע הארבה שהיה טמון בארץ ולא הזיק נמצא הקדוש ברוך הוא לא קבל תפילתם לטובתם אך עם כל זה תפילה כזו אצל העניו אינה נמאסת שלא ידחה אותה הקדוש ברוך הוא לגמרי אלא יעשה לה פועל במקום אחר דאין להם ארבה או יצנענה לשנה אחרת לארץ זו עצמה.

    כָּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים נ, כג). נראה לי בס"ד שָּׁם רוצה לומר מחשב ושוקל בדעתו כמו משמנין ביניהם והיינו על כל מה שמגיע לו בעולם הזה לפי דרכו הן לטוב הן להפך אינו אומר מקרה טבעי הוא ומנהגו של עולם הוא, אלא מאמין שהכל מגיע לו בהשגחה פרטית מאת השם יתברך לעורר אותו על מעשיו ולכן הוא מחשב בכל דבר למה היה כך? ולמה היה כך? לראות מה מדה כנגד מדה יש בו ואז יתעורר לידע על מה ועל מה בא לו הדבר הזה! ועל כן כיון שזה מאמין באמונה שלימה בהשגחתו יתברך אפילו בדברים קלים ודברים הנראים טבע גמור אז מדה כנגד מדה זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כלומר יש כמה דברים שהם טובות נשגבות ונסים גדולים ואין בעל הנס מרגיש בהם אז זה יזכה לראות ולהרגיש בכל נס ישועה הנעשה בעולם מדה כנגד מדה כיון שהוא מאמין כל כך בהשגחתו יתברך. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הכונה שמתבונן על דרכיו ואורחותיו שהולך בהם שנראים לעיני הכל שהם טובים והוא מתבונן בהם אם יוולד מהם דבר רע או מכשול בדבר אחר על דרך מה שאמר הכתוב יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת (משלי טז, כה) וכיון שהוא מתבונן בהם לדעת הסוף והנולד מהם אז זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אשר יושיע לאוהביו שלא יביאם לידי מכשול וכמו שנאמר שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה) כן אף על פי שלפעמים ישנה בדבר אחר ולא יכוין על האמת אז הקדוש ברוך הוא שומרו ועושה לו סיבות לשמירתו מאותו דבר שלא יכשל בו לפי תומו עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 5, Amud Bet, about 278 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “(ויקרא יד, נו) ״ולשאת ולספחת״, ואין ״שאת״…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 262 words

      Opens “א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה…”

    3. Segment 327 words

      Opens “ואמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה…”

    4. Segment 422 words

      Opens “[כיצד מקנא לה כו'] הא גופא קשיא:…”

    5. Segment 515 words

      Opens “והדר תני: דיברה עמו עדיין מותרת לביתה…”

    6. Segment 634 words

      Opens “אמר אביי, הכי קאמר: ״אל תדברי״ ודברה,…”

      Named: אביי.

    7. Segment 77 words

      Opens “ואם מת חולצת. אמאי? תתייבם נמי יבומי?…”

    8. Segment 818 words

      Opens “אמר רב יוסף, אמר קרא: (דברים כד,…”

      Named: רב יוסף.

    9. Segment 920 words

      Opens “א"ל אביי: אלא מעתה חליצה נמי לא…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1021 words

      Opens “ואית דאמרי, אמר רב יוסף: רחמנא אמר…”

      Named: רב יוסף.

    11. Segment 1111 words

      Opens “אמר ליה אביי: אלא מעתה, לאחר לא…”

      Named: אביי.

    12. Segment 122 words

      Opens “אמר ליה:…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sotah 5b · Segment 8 — “אמר רב יוסף, אמר קרא: (דברים כד, ב) ״ויצאה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 5b · Segment 1 — “…אלא טפילה, שנאמר: (שמואל א ב, לו) ״ספחני נא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sotah 5b · Segment 6 — “אמר אביי, הכי קאמר: ״אל תדברי״ ודברה, ״אל תדברי״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 5b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026