Talmud Builders

    Sotah 14b

    Back to index

    English translation — Sotah 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the priest would first give her the water of the sota to drink, and only afterward would he sacrifice her meal-offering. Therefore, if the concern were due to the scroll, it would no longer be applicable, as it was already erased in the water of the sota before the meal-offering was brought. The efforts to fatigue her by making her hold the meal-offering must indicate that the Torah is protective of her.

    2It was taught in the mishna: All meal-offerings, from their beginning until their end, are placed in service vessels and remain there. The Gemara raises a contradiction from the Tosefta ( Menaḥot 1:16): What is the procedure for meal-offerings? A person brings his meal-offering from his property in baskets [ kelatot ] of silver and of gold, and when he reaches the Temple he places it in a service vessel and sanctifies it in the service vessel, and he puts its oil and frankincense on it, and he carries it to the priest. And the priest then carries it to the altar and brings it near to the southwest horn of the altar, opposite the corner of the horn of the altar. And this is sufficient.

    3The baraita continues: And the priest then removes the frankincense to one side, and he removes a handful from the place where its oil has accumulated and mixed with the flour, and he puts the handful into a service vessel and consecrates it in the service vessel. And he then gathers its frankincense and puts it on top of the handful and brings it up onto the altar. And he brings it up and burns it in the service vessel; and he salts it and places it upon the fires.

    4The baraita continues: After the handful is sacrificed, the remainders of the meal-offering are eaten. And the priests are permitted to put wine and oil and honey in it, even though it is prohibited to offer honey on the altar. And they are prohibited only from allowing the meal-offering to become leavened.

    5The Gemara asks: In any event, the baraita teaches that the meal-offering is first placed in baskets of silver and baskets of gold brought from one’s home. This seems to contradict the mishna’s statement that all other meal-offerings are initially in service vessels. Rav Pappa said: The mishna means to say that meal-offerings are placed in vessels of silver and gold, as these are suitable to be service vessels if consecrated.

    6The Gemara notes: Since the mishna distinguishes in this regard between the meal-offering of the sota and all other meal-offerings, one may learn by inference that an Egyptian wicker basket is not suitable to be a service vessel even if it is consecrated. In accordance with whose opinion is this the case? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita : With regard to service vessels that were made of wood, Rabbi Yehuda HaNasi deems them unfit, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems them fit.

    7The Gemara responds: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. Say that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that wooden vessels are deemed fit with regard to those of superior quality; but does he say likewise with regard to vessels of lesser quality, e.g., a basket made of palm branches? Doesn’t Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, hold to the principle articulated in the verse: “And when you offer the blind for a sacrifice, is it not evil! …If you would present it now unto your governor, will he be pleased with you or show you favor?” (Malachi 1:8)? Nothing that is unfit for presentation to a ruler may be brought to the Temple. Therefore, even Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, must agree that a basket made of palm branches cannot be a service vessel.

    8§ The baraita states: He places it in a service vessel and sanctifies it in the service vessel. The Gemara asks: Can one learn from the unnecessary repetition of the term service vessel, that service vessels can sanctify their contents only with intention? Must one place the meal-offering in the service vessel with express intent to sanctify it? The Gemara answers: Say: He simply places it in the service vessel in order to sanctify it in the service vessel. He need not intend to sanctify it.

    9§ The baraita teaches: The owner of the meal-offering puts its oil and frankincense on it. The Gemara cites the source of this halakha : As it is stated: “And when anyone brings a meal-offering unto the Lord, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and put frankincense thereon” (Leviticus 2:1).

    10The baraita states: And he carries it to the priest. The Gemara cites the source: As it is written: “And he shall bring it to Aaron’s sons, the priests” (Leviticus 2:2).

    11The baraita states: And the priest then carries it to the altar. The Gemara cites the source: As it is written: “And you shall bring the meal-offering that is made of these things unto the Lord; and it shall be presented unto the priest, and he shall bring it unto the altar” (Leviticus 2:8).

    12The baraita states: The priest brings it near to the southwest horn of the altar, opposite the corner of the horn. And this is sufficient. The Gemara asks: From where do we derive this?

    13The Gemara responds: As it is written: “And this is the law of the meal-offering: The sons of Aaron shall offer it before the Lord in front of the altar” (Leviticus 6:7). And it is taught in a baraita : When the verse states: “Before the Lord,” one might have understood this to mean on the western side of the altar, opposite the Holy of Holies. Therefore, the verse states: “In front of the altar.” This must be the south of the altar, where the ramp is located. If the verse had stated only: In front of the altar, one might have understood it to mean specifically on the southern side. Therefore, the verse states: “Before the Lord,” indicating the western side. How can these texts be reconciled? The priest brings it near to the southwest corner of the altar, opposite the corner of the horn. And this is sufficient.

    14Rabbi Elazar says another interpretation: One might have thought that he offers it up on the western side of the corner or on the southern side of the corner. Say: Anywhere you find two verses, one of which fulfills itself and fulfills the statement of the other, and one of which fulfills itself and nullifies the statement of the other, leave the verse that fulfills itself and nullifies the other, and seize the one that fulfills itself and fulfills the other. The principle is applied as follows: When you say: “Before the Lord,” on the western side, you have nullified the other part of the verse: “In front of the altar,” on the southern side. But when you say: “In front of the altar,” on the southern side, you have also fulfilled: “Before the Lord,” on the western side. How so? He brings it near to the southern side of the corner.

    15The Gemara asks: But where have you fulfilled the phrase “before the Lord”? Rav Ashi said: This tanna holds that the entire altar stands in the north of the Temple courtyard. Therefore, the entire southern side of the altar stood opposite the Holy of Holies in the west, and it can therefore be called: Before the Lord.

    16The Gemara asks: What is taught by the phrase: And this is sufficient? Rav Ashi said: This phrase was necessary, as otherwise it might enter your mind to say: Require the priest to bring the meal-offering itself near to the corner of the altar without the use of a vessel. The baraita teaches us that this is not so, and one can bring it to the altar in its service vessel.

    17The Gemara asks: And why not say that this is indeed so? The Gemara responds: The verse states: “And you shall bring the meal-offering that is made of these things unto the Lord; and it shall be presented unto the priest, and he shall bring it unto the altar” (Leviticus 2:8); just as presentation to the priest is in a vessel, so too bringing it to the altar must be in a vessel.

    18The baraita states: And he removes its frankincense to one side. The Gemara explains: This is done in order that the frankincense not be removed along with the meal-offering when the priest removes a handful. As we learned in a mishna ( Menaḥot 6a): If he removed the handful and a pebble, or a grain of salt, or a crumb [ koret ] of frankincense came out in his hand, it is invalid. The handful must be entirely fine flour.

    19The baraita continues: And he removes a handful from the place where its oil has accumulated. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “And he shall take from there his handful of the fine flour thereof, and of the oil thereof” (Leviticus 2:2). The Torah also states: “And the priest shall make the memorial part of it smoke, even of the groats thereof, and of the oil thereof” (Leviticus 2:16). The handful should be taken from the area where there is an abundance of oil.

    20The baraita continues: And he puts the handful into a service vessel and sanctifies it in the service vessel. The Gemara asks: Why do I need this sanctification? He has already sanctified it once, when he initially brought it to the Temple. The Gemara responds: The sanctification here is just as with the blood of the offerings. Although the knife sanctifies blood by contact with the neck of the animal, since the knife itself is a service vessel, the priest sanctifies it again when he collects it in the service vessel. Here too, it is not different; the meal-offering must be sanctified twice.

    21The baraita continues: And he gathers its frankincense and puts it on top of the handful. The Gemara cites the source: As it is written: “And he shall take up from his handful, of the fine flour of the meal-offering, and of the oil thereof, and all the frankincense which is upon the meal-offering” (Leviticus 6:8).

    22The baraita continues: And he then brings it up

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משקההמים ואח"כ מקריב מנחתה ופלוגתא היא בפרק היה נוטל (לקמן סוטה דף יט.) ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב מזכרת עון ואע"פ ששתתה מניחין אותה בידה כדי ליגעה ותודה והשתא ודאי משום חסיון הוא דאי משום מגילה הא אימחיקא לה:

    קלתותכעין סלים אדם מביא מנחתו לעזרה מתוך ביתו בקלתות וכו':

    ונותנהבעזרה בכלי שרת קס"ד שצריך לתתה ע"מ כן שיהא דעתו שיקדשנה הכלי:

    ומגישהמגיע את הכלי לקרן מערבית דרומית ולקמן יליף לה מקראי:

    ודיולקמן מפרש מאי היא ומאי תיסק אדעתין דנבעי טפי:

    ומסלק הלבונה לצד אחדבתוך הכלי עצמה ולקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא:

    שנתרבה שמנהממקום שהיא נבללת יפה בשמן:

    ונותנו לכלי שרתשני ולקמן מפרש טעמא:

    על גבי האישיםעל האש:

    ליתן לתוכהליתן לתוך השירים:

    בכלים הראויין לכלי שרתאם היה מקדישן:

    רבי פוסל[במנחות] ובמסכת סוכה יליף טעמא בפרק החליל (סוכה דף נ:):

    בחשוביןבכלי עץ חשובין:

    הקריבהו נא לפחתךסיפא דקרא הירצך או הישא פניך:

    אין מקדשין אלא מדעתשהנותנו בהן צריך שיתננו לשם כך וא"ת הרי מנחה קדושה ועומדת שהקדישה בפה קדושת פה אינה אלא קדושת דמים ואינה קדושת הגוף ואינה נפסלת בטבול יום ובלינה ואם נטמאת נפדית קדשה בכלי קידשה קדושת הגוף ונפסלת בטבול יום ובלינה ואין לה פדיון:

    נותנה לקדשההתורה הצריכתו ליתנו בכלי שרת כדי שיקדשנה הכלי ואפילו אינו מתכוין לכך:

    ונותן עליההזר שמן ולבונה ואין צריך כהן לכך דכתיב ויצק עליה שמן וגו' והדר והביאה אל בני אהרן וגו':

    וזאת תורת המנחהכל המנחות במשמע:

    הקרב אותה בני אהרן וגו' יכול במערביגיענה לדופן מערבי של מזבח דהיינו לפני ה' שההיכל במערב והמזבח בחצר ל"ב אמה רחבו ממוצע באמצע העזרה וכן ההיכל ממוצע באמצע העזרה זה מול זה ל"ב אמה היכל וכתליו חללו כ' וכתליו ו' אמה עובי כותל צפוני וששה לכותל דרומי נמצא מערבו של מזבח לפני ה' דאין מפסיק כלום בינו לבין ההיכל דאילו אולם שלפני ההיכל פתוח הוא ורחבו עשרים אמה ככל חללו של היכל:

    כנגד חודהכל מה שיכול לקרבו כלפי מערב ובלבד שיהא שם קצת דרום משום אל פני המזבח דאי לאו כנגד חודה ליכא לפני ה' כלל שהרי זויות ההיכל כולם כנגד זויות המזבח:

    ר' אלעזר אומר כו'דורשו למקרא בענין אחר וכך דורשו מתוך שנאמר לפני ה' אל פני המזבח יכול יגישנה לאחד מהן רצה למערב רצה לדרומה וה"ג לה בת"כ:

    או לדרומה של קרן אמרתכך תשיבני:

    כל מקום שאתה מוצא כו'דכיון דאפשר לקיים את שניהם תו לא תוקמה רצה זה עושה רצה זה עושה אלא תפוס המקיים את שניהם:

    קיימתה לפני ה' במערב הא כיצד מגישה לדרומה של קרןה"ג לה בת"כ לדרומה של קרן ולא בעי כנגד חודה:

    והיכן קיימתההלא חוץ לכנגד זויות ההיכל הוא:

    קסבר האי תנאר' אלעזר:

    כוליה מזבח בצפון קאיבחלק צפוני של עזרה ולית ליה דמזבח מכוון כנגד ההיכל וכתליו נמצא דרומו של מזבח כנגד אמצע פתח ההיכל הלכך יגישנה אל פני המזבח בדרום ובלבד שיהא סמוך למערב נמצא מקיים את שניהם וה"ה נמי אם היה מזבח משוך מעט מכנגד זויות דרומית ההיכל ולצפון שיהא דרומו של מזבח כנגד ההיכל הוה מצי לקיים את שניהם דכנגד ההיכל קרינן ביה לפני ה' ובלבד שיגיש סמוך לקרן דהיינו אצל מערב והא דנקט למשמע מינה כוליה מזבח בצפון קאי משום דג' מחלוקות הן בדבר זה ר' יהודה אית ליה מזבח מכוון כנגד היכל וכתליו בפ"ק דיומא (דף טז.) ור"א בן יעקב אית ליה כוליה מזבח בדרום קאי דאמר צפוני שהוא צד פנוי מכלום ור' יוסי הגלילי אית ליה כוליה מזבח בצפון קאי בזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נט.) הלכך לר"א דהכא דשמעי' ליה ע"כ דקאמר זוית דרומית של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא ופליג אדר"י ואדר"א בן יעקב מוקמינן ליה כר' יוסי הגלילי דס"ל דכוליה מזבח בצפון ולא מוקמינן ליה במחלוקת רביעית:

    מאי ודיומאי תיסק אדעתיה דנבעי טפי:

    מנחה גופהולא הכלי שהיא בה אלא יכוף הכלי שיהא נוגע סולת למזבח:

    פסולמשום דהוה קומץ חסר:

    סכיןהוי כלי שרת דתניא (יומא דף יב:) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן:

    הדר מקדש ליה בכלישמקבלו בכלי שרת כדכתיב וישם באגנות (שמות כד):

    ואת כל הלבונהגבי הקטרה כתיב דמקטר קומץ ולבונה כי הדדי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 14 עמוד ב

    1משקה, ואח"כ מקריב את מנחתה. דאי משום מגילה הא אימחיקא לה.

    2כל המנחות כו' ורמינהו: סדר מנחות, כיצד? אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב, ונותנה לתוך כלי שרת, ומקדשה בכלי שרת, ונותן עליה שמנה ולבונתה, ומוליכה אצל כהן. וכהן מוליכה אצל מזבח, ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן, ודיו.

    3ומסלק את הלבונה לצד אחד, וקומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותנו לתוך כלי שרת, ומקדשו בכלי שרת. ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו, (ומעלה אותו לגבי מזבח), ומעלהו ומקטירו בכלי שרת, ומולחו, ונותנו על גבי האישים.

    4קרב הקומץ שיריה נאכלין, ורשאין הכהנים ליתן לתוכה יין ושמן ודבש, ואין אסורין אלא מלחמץ.

    5קתני מיהא בקלתות של כסף ובקלתות של זהב! אמר רב פפא: אימא בכלים הראויין לכלי שרת.

    6מכלל דכפיפה מצרית לא חזיא, כמאן דלא כרבי יוסי ברבי יהודה, דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל ור' יוסי בר' יהודה מכשיר.

    7אפי' תימא רבי יוסי ברבי יהודה, אימר דא"ר יוסי בר' יהודה בחשובין, בפחותין מי אמר? לית ליה לר' יוסי בר' יהודה (מלאכי א, ח) ״הקריבהו נא לפחתך״?!

    8ונותנה לכלי שרת, ומקדשה בכלי שרת. שמעת מינה כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת? אימא: נותנה בכלי שרת לקדשה בכלי שרת.

    9ונותן עליה שמנה ולבונתה, שנאמר: ״(ויקרא ב״, א) ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה׃

    10ומוליכה אצל כהן דכתיב ״(ויקרא ב״, ב) והביאה אל בני אהרן וגו'׃

    11וכהן מוליכה אצל מזבח דכתיב: ״(ויקרא ב״, ח) והגישה אצל המזבח׃

    12מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו מנלן׃

    13דכתיב ״(ויקרא ו״, ז) וזאת תורת המנחה. הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ותניא לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו׃

    14רבי אלעזר אומר יכול יגישנה במערבה של קרן או לדרומה של קרן אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים דברי חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל דברי חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו כשאתה אומר לפני ה' במערב ביטלתה אל פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימתה לפני ה' במערב הא כיצד מגישה לדרומה של קרן׃

    15והיכן קיימתה אמר רב אשי קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון קאי׃

    16מאי ודיו א"ר אשי איצטריך ס"ד אמינא תיבעי הגשת מנחה גופה קמשמע לן׃

    17ואימא הכי נמי אמר קרא ״והקריבה אל הכהן וגו' והגישה אל המזבח מה הקרבה אצל כהן בכלי אף הגשה אצל מזבח בכלי״׃

    18ומסלק את לבונתה לצד אחד כי היכי דלא תקמוץ בהדי מנחה כדתנן קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט לבונה פסול׃

    19וקומץ ממקום שנתרבה שמנה מנלן דכתיב ״(ויקרא ב״, ב) מסלתה ומשמנה מגרשה ומשמנה׃

    20ונותנו לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת למה לי הא קדשה חדא זימנא מידי דהוה אדם דם אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר מקדיש ליה בכלי שרת הכא נמי לא שנא׃

    21ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו דכתיב ״(ויקרא ז״, ג) ואת כל הלבונה אשר על המנחה׃

    22ומעלהו׃

    Tosafot

    אי משום מגילה הא אימחיקאהיה קשה לרבי והאמרי' לעיל (סוטה דף ז:) דלאחר [שנמחקה] מגילתה מאיימין עליה שתשתה ונראה דעל כרחך אית לן למימר דר"א לית ליה איום שתשתה אפי' אחר מחיקת מגילה ומדלא פריך נהי דמשקה ואחר מקריבה אימא דלאחר מחיקה לאלתר היה נוטל המנחה מעל ידיה ש"מ דפשיטא ליה דעד שעת הקרבה היה מניחה על ידיה אם כן למאן דאמר מאיימין עליה שתשתה אית לן למימר דסבירא ליה מקריב מנחתה ואח"כ שותה דכבר נקרבה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הבאת המנחות כיצד הוא סדרן אדם מביא סלת מתוך ביתו בכלים הראויים לכלי שרת כגון קלתות של כסף וזהב או של שאר מיני מתכות שכל כלי השרת אין עושין אותן אלא מן המתכת לבד ואם עשו אותם של עץ או של עצם או של אבן או זכוכית וכל שאינו של מתכת פסולין ואחר שהביאה אם היא מנחה סתם שהיא מנחת הסלת נותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת ר"ל שנתינתו מקדשתו בתוכו אע"פ שלא היתה כונתו שתהא קדושה בכך ואם היתה מן המנחות הנאפות אופה במקדש ופותת ונותן הפתיתין בכלי שרת בכונת קדושה ואחר כך נותן עליה שמנה ולבונתה וכדכתיב ונתן עליה לבונה ושיעורן לוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה הן מעשרון אחד שהיא קטנה שבמנחות שאין מנחה פחותה מעשרון הן מכמה עשרונים וכל אלו נעשות בזר:

    ואח"כ מוליכה אצל כהן שהרי נאמר אחר כן והביאה אל בני אהרן הכהנים והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה עם הכלי בקרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה של קרן ודיו ר"ל שאין צריך שיגיע המנחה עצמה בקרן ר"ל שיכוף הכלי עד שיהא נוגע במזבח אלא דיו שיגיענה שם עם הכלי וכן בא ללמד שאע"פ שכתוב בה לפני ה' שהוא צד המערב אינו צריך ליתנה למערב דוקא שהרי כתוב בה גם כן אל פני המזבח ופני המזבח הן צד הדרום שהכבש לשם ומתוך כך מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן כדי לקיים את שתיהן ר"ל פני ה' ופני המזבח ואתה צריך לפרש דבר זה שכל שהוא במערב אע"פ שאינו כנגד חלל ההיכל לפני ה' הוא קרוי שהרי המזבח שפה דרומית שלו לסוף מכ' אמה וחצי של כותל דרומי של עזרה כמו שביארנו בראשון של יומא ורחב העזרה קל"ה אמות והרי שרחבה ל"ה על האולם ובית ההיכל שלא היה רחבו אלא מאה אמה וכשנפרנס אותם הל"ה לשני הצדדים זה כנגד זה נמצא לסוף י"ז וחצי של כותל הדרומי לעזרה כבר הגעת לסוף ה' אמות של כבש ונשארו כ"ה אמות מן הכבש לארבעים אמה שמכותל האולם החיצון עד שפת חלל ההיכל הדרומית שהרי י"ב אמות וחצי היו מכותל צפוני של עזרה עד שפת הכבש ורחב הכבש שלשים ונמצאו ט"ו אמות מצד הדרומי של מזבח מובלעות כנגד ארבעים אמה שמכותל האולם עד שפת חללו של היכל ונמצא קרן דרומית מערבית אינו כנגד חלל ההיכל אלא שכל שהוא לצד המערב פני ה' הוא קרוי:

    ומ"מ רבי אליעזר אינו קורא פני ה' אלא במקום שמגישה במקום שכנגד חלל ההיכל ומתוך כך דורשה בדרך אחרת והגירסא הנכונה מתוך שנאמר פני ה' ופני המזבח יכול יגישנה באיזה מהם שירצה או במערבה שהוא פני ה' או בדרומה שהוא פני המזבח אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים את עצמו ואת חברו ואחד מקיים את עצמו ואינו מקיים את חברו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חברו ותופסין את שמקיים עצמו ואת חברו כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלת פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב והילכך מגישה לדרום קרן המזבח ושהוא פני המזבח ואף הוא פני ה' מפני שהוא סובר שהמזבח אינו נבלע ממנו כלל בחצי הצד הדרומי של רחב עזרה אלא כלו בצד הצפוני ושפה דרומית שלו כנגד אמצעית חלל ההיכל ואע"פ שאף לסברתו לא הוצרכנו להיות כלו בצפון ואף לכשנטה לדרום כל שלא נטה כל כך שתהא שפתו הדרומית נבלעת בחוץ לחלל ההיכל דיו מ"מ מצא לו חבר שסובר כן והוא ר' יוסי הגלילי כמו שמבואר בשחיטת קדשים פרק קדשי הקדשים ורבי אליעזר בן יעקב סובר שכלו בדרום וכדקאמר צפונה שהוא פנוי מכלום ורבי יהודה סובר שמכוון הוא כנגד היכל וכותליו כלומר חציו לצפון וחציו לדרום ולדעת שכתבנו כ"ה אמות ממנו לרוח דרומי וז' לרוח צפוני ששלשים ושתים אמה היה רחבו ולא רצה לייעד לו דעת חמישית לומר שיהא רובו בצפון ומיעוטו בדרום ומ"מ הלכה כתנא קמא:

    ונשוב לדברינו בענין המנחה והוא שאחר שהגישה בקרן מערבית דרומית מסלק את לבונתה לצד אחר לתוך הכלי עצמו שאם לא יסלקנה לצד אחר שמא כשיקמוץ יתערב קורט לבונה בתוך הקומץ וכל שקמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול שהרי חסר הקומץ ואחר כך קומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו לשם ואע"פ שכבר נקדש בכלל כל המנחה בכלי ראשון צריך לקדש את הקומץ בכלי אחר כדין האמור בדם שאע"פ שהסכין כלי שרת ונתקדש בו בשעת שחיטה שאע"פ שהשחיטה כשרה בזר צריך מ"מ שיהא הסכין מכלי שרת אעפ"כ צריך לקדשו בכלי אחר שיקבלנו בו כך הדין בקומץ ואח"כ מלקט את לבונתה ונותנה על הקומץ ומעלהו למזבח באותו כלי שרת ומולחו ונותנו על האש להקטירו:

    קרב הקומץ משהוצת האור ברובו של קומץ הותרו השירים ליאכל לכהנים שכל שירי מנחה נאכלין לכהנים חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא כלה כליל הן מנחת חנוך וחבתין הן מנחת כהן חוטא הן כהן שהביא מנחת נדבה אבל כל מנחת ישראל שירים נאכלין לכהנים ורשאים ליתן לתוכה ר"ל לתוך השירים יין או שמן ודבש ולאכלם בכל מאכל שירצו אלא שמ"מ אסורין לחמצה שנאמר לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ ואם חימצן הן בלישה הן בעריכה הן באפיה ר"ל שלשה חמץ או קטפה חמץ או אפאה חמץ לוקה ואם עשה כן לוקה על כל אחת ואחת ואם עשה אחד אחר חברו כלם חייבין ואם נתחמצה מאיליה פטור ולא תאכל ואם הניח הוא שאור ונתחמצה מאיליה חייב שהנחת השאור הוא החמוץ:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 14b

    Sotah 14b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משקה המים ואח"כ מקריב מנחתה ופלוגתא היא בפרק היה נוטל (לקמן סוטה דף יט.) ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב מזכרת עון ואע"פ ששתתה מניחין אותה בידה כדי ליגעה ותודה והשתא ודאי משום חסיון הוא דאי משום מגילה הא אימחיקא לה:

    קלתות כעין סלים אדם מביא מנחתו לעזרה מתוך ביתו בקלתות וכו':

    ונותנה בעזרה בכלי שרת קס"ד שצריך לתתה ע"מ כן שיהא דעתו שיקדשנה הכלי:

    ומגישה מגיע את הכלי לקרן מערבית דרומית ולקמן יליף לה מקראי:

    ודיו לקמן מפרש מאי היא ומאי תיסק אדעתין דנבעי טפי:

    ומסלק הלבונה לצד אחד בתוך הכלי עצמה ולקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא:

    שנתרבה שמנה ממקום שהיא נבללת יפה בשמן:

    ונותנו לכלי שרת שני ולקמן מפרש טעמא:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 14b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אי משום מגילה הא אימחיקא היה קשה לרבי והאמרי' לעיל (סוטה דף ז:) דלאחר [שנמחקה] מגילתה מאיימין עליה שתשתה ונראה דעל כרחך אית לן למימר דר"א לית ליה איום שתשתה אפי' אחר מחיקת מגילה ומדלא פריך נהי דמשקה ואחר מקריבה אימא דלאחר מחיקה לאלתר היה נוטל המנחה מעל ידיה ש"מ דפשיטא ליה דעד שעת הקרבה היה מניחה על ידיה אם כן למאן דאמר מאיימין עליה שתשתה אית לן למימר דסבירא ליה מקריב מנחתה ואח"כ שותה דכבר נקרבה:

    Tosafot on Sotah 14b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    הבאת המנחות כיצד הוא סדרן אדם מביא סלת מתוך ביתו בכלים הראויים לכלי שרת כגון קלתות של כסף וזהב או של שאר מיני מתכות שכל כלי השרת אין עושין אותן אלא מן המתכת לבד ואם עשו אותם של עץ או של עצם או של אבן או זכוכית וכל שאינו של מתכת פסולין ואחר שהביאה אם היא מנחה סתם שהיא מנחת הסלת נותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת ר"ל שנתינתו מקדשתו בתוכו אע"פ שלא היתה כונתו שתהא קדושה בכך ואם היתה מן המנחות הנאפות אופה במקדש ופותת ונותן הפתיתין בכלי שרת בכונת קדושה ואחר כך נותן עליה שמנה ולבונתה וכדכתיב ונתן עליה לבונה ושיעורן לוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה הן מעשרון אחד שהיא קטנה שבמנחות שאין מנחה פחותה מעשרון הן מכמה עשרונים וכל אלו נעשות בזר:

    ואח"כ מוליכה אצל כהן שהרי נאמר אחר כן והביאה אל בני אהרן הכהנים והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה עם הכלי בקרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה של קרן ודיו ר"ל שאין צריך שיגיע המנחה עצמה בקרן ר"ל שיכוף הכלי עד שיהא נוגע במזבח אלא דיו שיגיענה שם עם הכלי וכן בא ללמד שאע"פ שכתוב בה לפני ה' שהוא צד המערב אינו צריך ליתנה למערב דוקא שהרי כתוב בה גם כן אל פני המזבח ופני המזבח הן צד הדרום שהכבש לשם ומתוך כך מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן כדי לקיים את שתיהן ר"ל פני ה' ופני המזבח ואתה צריך לפרש דבר זה שכל שהוא במערב אע"פ שאינו כנגד חלל ההיכל לפני ה' הוא קרוי שהרי המזבח שפה דרומית שלו לסוף מכ' אמה וחצי של כותל דרומי של עזרה כמו שביארנו בראשון של יומא ורחב העזרה קל"ה אמות והרי שרחבה ל"ה על האולם ובית ההיכל שלא היה רחבו אלא מאה אמה וכשנפרנס אותם הל"ה לשני הצדדים זה כנגד זה נמצא לסוף י"ז וחצי של כותל הדרומי לעזרה כבר הגעת לסוף ה' אמות של כבש ונשארו כ"ה אמות מן הכבש לארבעים אמה שמכותל האולם החיצון עד שפת חלל ההיכל הדרומית שהרי י"ב אמות וחצי היו מכותל צפוני של עזרה עד שפת הכבש ורחב הכבש שלשים ונמצאו ט"ו אמות מצד הדרומי של מזבח מובלעות כנגד ארבעים אמה שמכותל האולם עד שפת חללו של היכל ונמצא קרן דרומית מערבית אינו כנגד חלל ההיכל אלא שכל שהוא לצד המערב פני ה' הוא קרוי:

    ומ"מ רבי אליעזר אינו קורא פני ה' אלא במקום שמגישה במקום שכנגד חלל ההיכל ומתוך כך דורשה בדרך אחרת והגירסא הנכונה מתוך שנאמר פני ה' ופני המזבח יכול יגישנה באיזה מהם שירצה או במערבה שהוא פני ה' או בדרומה שהוא פני המזבח אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים את עצמו ואת חברו ואחד מקיים את עצמו ואינו מקיים את חברו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חברו ותופסין את שמקיים עצמו ואת חברו כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלת פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב והילכך מגישה לדרום קרן המזבח ושהוא פני המזבח ואף הוא פני ה' מפני שהוא סובר שהמזבח אינו נבלע ממנו כלל בחצי הצד הדרומי של רחב עזרה אלא כלו בצד הצפוני ושפה דרומית שלו כנגד אמצעית חלל ההיכל ואע"פ שאף לסברתו לא הוצרכנו להיות כלו בצפון ואף לכשנטה לדרום כל שלא נטה כל כך שתהא שפתו הדרומית נבלעת בחוץ לחלל ההיכל דיו מ"מ מצא לו חבר שסובר כן והוא ר' יוסי הגלילי כמו שמבואר בשחיטת קדשים פרק קדשי הקדשים ורבי אליעזר בן יעקב סובר שכלו בדרום וכדקאמר צפונה שהוא פנוי מכלום ורבי יהודה סובר שמכוון הוא כנגד היכל וכותליו כלומר חציו לצפון וחציו לדרום ולדעת שכתבנו כ"ה אמות ממנו לרוח דרומי וז' לרוח צפוני ששלשים ושתים אמה היה רחבו ולא רצה לייעד לו דעת חמישית לומר שיהא רובו בצפון ומיעוטו בדרום ומ"מ הלכה כתנא קמא:

    ונשוב לדברינו בענין המנחה והוא שאחר שהגישה בקרן מערבית דרומית מסלק את לבונתה לצד אחר לתוך הכלי עצמו שאם לא יסלקנה לצד אחר שמא כשיקמוץ יתערב קורט לבונה בתוך הקומץ וכל שקמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול שהרי חסר הקומץ ואחר כך קומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו לשם ואע"פ שכבר נקדש בכלל כל המנחה בכלי ראשון צריך לקדש את הקומץ בכלי אחר כדין האמור בדם שאע"פ שהסכין כלי שרת ונתקדש בו בשעת שחיטה שאע"פ שהשחיטה כשרה בזר צריך מ"מ שיהא הסכין מכלי שרת אעפ"כ צריך לקדשו בכלי אחר שיקבלנו בו כך הדין בקומץ ואח"כ מלקט את לבונתה ונותנה על הקומץ ומעלהו למזבח באותו כלי שרת ומולחו ונותנו על האש להקטירו:

    קרב הקומץ משהוצת האור ברובו של קומץ הותרו השירים ליאכל לכהנים שכל שירי מנחה נאכלין לכהנים חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא כלה כליל הן מנחת חנוך וחבתין הן מנחת כהן חוטא הן כהן שהביא מנחת נדבה אבל כל מנחת ישראל שירים נאכלין לכהנים ורשאים ליתן לתוכה ר"ל לתוך השירים יין או שמן ודבש ולאכלם בכל מאכל שירצו אלא שמ"מ אסורין לחמצה שנאמר לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ ואם חימצן הן בלישה הן בעריכה הן באפיה ר"ל שלשה חמץ או קטפה חמץ או אפאה חמץ לוקה ואם עשה כן לוקה על כל אחת ואחת ואם עשה אחד אחר חברו כלם חייבין ואם נתחמצה מאיליה פטור ולא תאכל ואם הניח הוא שאור ונתחמצה מאיליה חייב שהנחת השאור הוא החמוץ:

    Meiri on Sotah 14b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ומעליהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו ע"ג אישים קרב הקומץ שיריה כו' במערבה של קרן או לדרומה של קרן אמרת כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה אין מקדשין כו' קדושת הגוף ואינה נפסלת בטבול יום כו' עכ"ל [כצ"ל] מפי' ישן וק"ל:

    בד"ה הקרב אותה כו' וששה לכותל דרומי נמצא מערבו של מזבח לפני ה' כו' עכ"ל מפירוש ישן וק"ל:

    בד"ה והיכן קיימת הלא חוץ לכנגד זויות ההיכל הוא עכ"ל וכן מצאתי מוגה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 14b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    וכהן מוליכה אצל מזרח וכו' אבל בלילה לא חשיב דאין בלילה מעכבת דהא תנן לא בלל כשר. וא"ת והאמרינן בפרק הקומץ וקמץ הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה דלא ממעטי אלא יציקה ובלילה דמקמי הגשה הוו ואמאי קאמר מקמיצה ואילך. וי"ל דאי הוה תני מהגשה ואילך מצות כהונה הוה מכשרינן קמיצה בזר דהא דכתיב כהן אצל הגשה היינו משום דאין זר יכול לקרב למזבח דכתיב והזר הקרב יומת אבל קמיצה הוה אמינא שכשרה בזר להכי נקט מקמיצה ואילך מצות כהונה. צריך עיון דבקמיצה נמי כתיב כהונה. ותו בקמיצה נמי אין זר קרב למזבח. ועיין מה שכתבו התוס' במנחות (דף ט' ע"א). צעיר אי"ן. א"ה אברייתא קא פרכינן אמאי תנא מקמיצה ואילך ולא תני מהגשה דהתנא בעי לאשמעינן דרשא דקרא ואילו מפשטיה הוה אמינא דכהן לאו דוקא. ויכול הכהן אחרי ההגשה לצאת אליו והוא יקמוץ מבחוץ ויתן לכהן. וא"ת אמאי לא קאמרי מתנופה ואילך מצות כהונה ואפילו הכי ממעטי בלילה דמקמי תנופה היא. וי"ל דבשאר מנחות אין תנופה כמו ששנינו בהדיא במנחות (דף ט' ע"א) משום הכי נקט קמיצה דהויא בכל המנחות. ובכן אתיא שפיר קושיא ראשונה. צעיר אי"ן. תוספי הרא"ש ז"ל.

    שמע מינה אין כלי שרת מקדשין אלא מדעת הכי גריס רש"י. ופירש הא דקתני בברייתא ומקדשה בכלי שרת קא סלקא דעתך ונותנה בכלי שרת שתהא דעתו שיקדשנה בכלי. הלכך פריך שמע מינה דאין מקדשין אלא מדעת. ומשני ונותנו בכלי שרת כדי לקדשו בכלי. כלומר התורה הצריכתו ליתנו בכלי שרת כדי שיקדשנה בכלי. ומצאתי בספרים גירסא אחרת שמע מינה כלי שרת מקדשין שלא מדעת. דהכי משמע ליה לישנא דברייתא ונותנה בכלי שרת מקדשה בכלי שרת. כלומר במה שנותנה בכלי שרת בזה היא מקודשת ממילא אפילו לא יכוין לקדשה. ומשני ונותנה לקדשה בכלי שרת. פירוש שיכוין כדי לקדשה. וכן סובר ר' יוחנן בפרק קמא דמנחות (דף ז' ע"א) דגרסינן התם אמר ר' יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת. והכי נמי אמרינן במנחות (דף ע"ח ב') בחד לישנא אמר רב פפא דכולי עלמא כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת. וסוגיא דשמעתין כהך לישנא דבאידך לישנא קאמר דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת והכא בסכין קמפלגי מר סבר סכין מקדשת בכלי שרת ומר סבר לא מקדשה וסוגיא דידן סברה דסכין מקדש כדאמרינן בתר הכי מידי דהוה אדם (נאה) וכו'. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    והגישה בקרן דרומית כנגד חודה של קרן למטה היה מגישה. וצריך לומר אף על פי שהיה הפסק בין המזבח וההיכל שש אמות לכל צד לא חשיב הפסק. גליון.

    יכול בדרום תלמוד לומר לפני ה' וכו' דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וכיון דהוי ירך לצפון אם כן הוי פני לדרום. גליון.

    קסבר האי תנא וכו' למאן דאמר בדרום הוה קאי לא יתכן לקיים שני הפסוקים. ונראה לי דלא חייש לקיים שניהם. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

    אף על גב דקדשתיה סכין רש"י פירש דסכין הוי כלי שרת וכו'. ולאו ראיה היא דשחיטה לאו עבודה היא דכשרה בזר. אלא כדפירש רש"י לעיל דילפינן מעולה דבעיא כלי. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ועיין מה שכתבו התוס' ריש פרק איזהו מקומן.

    Shita Mekubetzet on Sotah 14b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 14, Amud Bet, about 485 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “משקה, ואח"כ מקריב את מנחתה. דאי משום…”

    2. Segment 244 words

      Opens “כל המנחות כו' ורמינהו: סדר מנחות, כיצד?…”

    3. Segment 335 words

      Opens “ומסלק את הלבונה לצד אחד, וקומץ ממקום…”

      Named: רבה.

    4. Segment 415 words

      Opens “קרב הקומץ שיריה נאכלין, ורשאין הכהנים ליתן…”

      Named: רב הקומץ.

    5. Segment 516 words

      Opens “קתני מיהא בקלתות של כסף ובקלתות של…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 624 words

      Opens “מכלל דכפיפה מצרית לא חזיא, כמאן דלא…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה, רבי פוסל.

    7. Segment 727 words

      Opens “אפי' תימא רבי יוסי ברבי יהודה, אימר…”

      Named: רבי יוסי ברבי יהודה.

    8. Segment 821 words

      Opens “ונותנה לכלי שרת, ומקדשה בכלי שרת. שמעת…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ונותן עליה שמנה ולבונתה, שנאמר: (ויקרא ב,…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “ומוליכה אצל כהן דכתיב (ויקרא ב, ב)…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “וכהן מוליכה אצל מזבח דכתיב: (ויקרא ב,…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של…”

    13. Segment 1345 words

      Opens “דכתיב (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה״.…”

      Named: רב אותה.

    14. Segment 1469 words

      Opens “רבי אלעזר אומר יכול יגישנה במערבה של…”

      Named: רבי אלעזר, רב ביטלתה, רב הא, רבה.

    15. Segment 1512 words

      Opens “והיכן קיימתה אמר רב אשי קסבר האי…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1613 words

      Opens “מאי ודיו א"ר אשי איצטריך ס"ד אמינא…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “ואימא הכי נמי אמר קרא והקריבה אל…”

      Named: רבה.

    18. Segment 1823 words

      Opens “ומסלק את לבונתה לצד אחד כי היכי…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “וקומץ ממקום שנתרבה שמנה מנלן דכתיב (ויקרא…”

      Named: רבה.

    20. Segment 2031 words

      Opens “ונותנו לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת…”

    21. Segment 2116 words

      Opens “ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו דכתיב…”

    22. Segment 221 words

      Opens “ומעלהו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Sotah 14b · Segment 16 — “מאי ודיו א"ר אשי איצטריך ס"ד אמינא תיבעי הגשת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026