Talmud Builders

    Sotah 42b

    Back to index

    English translation — Sotah 42b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Hear my words, the regulations of war, and consider who is fit to participate in the battle. And return home, all of you who are exempt from combat. What does he say on the battlefield? “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). These four cautions correspond to four actions done by the nations of the world: They clash their weapons, and they blast horns, they shout, and they trample heavily with their horses to frighten their adversaries.

    2The mishna recorded the particulars of the priest’s address: The Philistines came championed by Goliath. The Gemara describes the battle between David and Goliath. What is implied by the name Goliath? Rabbi Yoḥanan says: The verse indicates that he stood before the Holy One, Blessed be He, with brazenness [ gilui panim ], as it is stated: “Choose yourselves a man [ ish ], and let him come down to me” (I Samuel 17:8), and man [ ish ] is referring to none other than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “The Lord is a man [ ish ] of war” (Exodus 15:3). The Holy One, Blessed be He, said: I will hereby fell him by the son of a man [ ben ish ], as it is stated: “Now David was the son of that man [ ben ish ] of Ephrath” (I Samuel 17:12).

    3Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Meir: In three instances, his own mouth ensnared that wicked one and unwittingly foretold his own downfall. One time he said: “Choose yourselves a man, and let him come down to me,” describing himself at the bottom. And another time, he said: “If he is able to fight with me and kill me then will we be your servants; but if I prevail against him, and kill him, then shall you be our servants, and serve us” (I Samuel 17:9). There, he supposed that his opponent would defeat him, before supposing that he, Goliath, would be victorious. Finally, the other time was when he said to David (I Samuel 17:43): “Am I a dog, that you come to me with staves?” The Gemara asks: But didn’t David also speak in this manner? David also said to him: “You come to me with a sword, and with a spear, and with a javelin” (I Samuel 17:45). The Gemara answers: David then said to him, immediately afterward: “But I come to you in the name of the Lord of hosts, the God of the armies of Israel, whom you have taunted” (I Samuel 17:45).

    4The verse says: “And the Philistine drew near morning and evening” (I Samuel 17:16). Rabbi Yoḥanan says: He did this specifically in order to prevent them from completing the recitation of Shema in the required times of morning and evening. “And Goliath presented himself forty days” (I Samuel 17:16). Rabbi Yoḥanan says: These days correspond to the forty days over which the Torah was given, as he wanted to do away with it.

    5The verse introduces Goliath: “And a champion [ ish habeinayim ] went out from the camp of the Philistines, named Goliath” (I Samuel 17:4). The Gemara asks: What is indicated by the term beinayim ? Rav said: The word is related to the root beit , nun , heh , meaning build, and means that he is built [ muvneh ] perfectly and free of any blemish. And Shmuel said: The word is related to the word bein , meaning between, and means that he was the middle [ beinoni ] among his brothers. A Sage from the school of Rabbi Sheila said: The word is related to the root beit , nun , heh , meaning build, and means that he was made strong as a building [ binyan ]. Rabbi Yoḥanan said: The word is related to the word bein , meaning between, and means that he was born from among many, as follows: He was the son of one hundred fathers [ pappi ] and one dog [ nanai ], as his mother engaged in sexual intercourse with one hundred men and a dog, and he was fathered from among them.

    6The verse recounts that he was “named Goliath, of Gath” (I Samuel 17:4). Rav Yosef taught: This is because everyone would thresh his mother by cohabiting with her like people do in a winepress [ gat ], where everyone tramples. It is written that Goliath came from “the caves [ me’arot ] of the Philistines” (I Samuel 17:23), but we read, according to the Masoretic text: He came from among “the ranks [ ma’arkhot ] of the Philistines.” What is meant by the written term me’arot ? Rav Yosef taught: The word is related to the word he’era , meaning penetrated, and implies that everyone penetrated [ he’eru ], i.e., engaged in sexual intercourse with, his mother.

    7It is written that Goliath’s mother was: “Harafa” (II Samuel 21:16), and in another place it is written: “Orpah” (Ruth 1:4), and the Gemara will soon explain that this was the same woman. Rav and Shmuel engaged in a dispute concerning this matter. One of them said: Her name was Harafa, and why is she called by the name Orpah? It is because everyone came at her from behind [ orfin ] her, i.e., sodomized her. And one of them said: Her name was Orpah, and why is she called by the name Harafa? It is because everyone threshed her like groats [ harifot ], i.e., engaged in sexual intercourse with her, and so it says that this word means groats: “And the woman took and spread the covering over the well’s mouth, and strewed groats [ harifot ] thereon” (II Samuel 17:19). And if you wish, you can say from here: “Though you should crush a fool in a mortar with a pestle among groats [ harifot ], yet will not his foolishness depart from him” (Proverbs 27:22).

    8The Gemara continues its discussion of the battle of David and Goliath. “These four were born to Harafa in Gath; and they fell by the hand of David, and by the hand of his servants” (II Samuel 21:22). The Gemara asks: What are the names of the four siblings mentioned here? Rav Ḥisda said: They are Saph, and Madon, Goliath, and Ishbi in Nob (see II Samuel 21:16–20).

    9It says: “And they fell into the hands of David and his servants.” Why? It is because of the acts of their forebears, as it is written: “And Orpah kissed her mother-in-law, and Ruth cleaved to her” (Ruth 1:14). Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, said: The children of the one who kissed, referring to the four giants descended from Orpah, will come and fall into the hand of the children of the one who cleaved, referring to David, who was descended from Ruth. Rava taught: As a reward for the four tears that Orpah shed in sadness over her mother-in-law, she merited four mighty warriors descended from her, as it is stated: “And they lifted up their voice and wept again” (Ruth 1:14).

    10It is written about Goliath: “And the half [ ḥetz ] of his spear was like a weaver’s beam” (I Samuel 17:7), and we read, according to the Masoretic tradition: “And the shaft [ etz ] of his spear.” Rabbi Elazar says: The written version of the text demonstrates that we have not yet reached half [ ḥetzi ] of the praise of that wicked man. Only half of his spear was as long as a weaver’s beam, but the Masoretic reading offers a less impressive description. It is learned from here that it is prohibited to relate the praise of wicked people. The Gemara asks: If so, then the verse should not begin by praising him at all. The Gemara answers: It was necessary in this case in order to relate the praise of David, who defeated Goliath.

    11§ According to the mishna, the priest would say: The Ammonites came championed by Shobach (see II Samuel, chapter 10). In one account, his name is written: “Shobach” (II Samuel 10:18), and in another place it is written: “Shophach” (I Chronicles 19:18). Rav and Shmuel engaged in a dispute concerning this matter. One of them said: His name was Shophach, and why is he called by the name Shobach? It is because he was built like a dovecote [ shovakh ], as he was exceptionally tall. And one of them said: His name was Shobach, and why is he called by the name Shophach? It is because anyone who would see him would become terrified and his courage would be spilled [ nishpakh ] before him like water from a jug.

    12The Gemara records a dispute concerning the enemy forces of Nebuchadnezzar. The prophet states: “Their quiver [ ashpato ] is an open sepulcher, they are all mighty men” (Jeremiah 5:16). Rav and Shmuel, and some say Rabbi Ami and Rabbi Asi, engaged in a dispute concerning the implication of the verse. One of them said: When they shoot an arrow, they produce heaps and heaps [ ashpatot ashpatot ] of corpses. And lest you say that they are skilled in the arts of battle but they are not particularly strong, the verse states: “They are all mighty men.” And one of them said: When they perform their needs, i.e., relieve themselves, they produce heaps and heaps [ ashpatot ashpatot ] of excrement, which indicates they eat heartily, like mighty men. And lest you say it is because they are ill in their intestines, the verse states: “They are all mighty men” and are not ill.

    13Rav Mari said: Learn from this exchange that if there is one whose excrement is abundant, he is ill in his intestines. The Gemara asks: What difference is there whether or not he is ill in his intestines? The Gemara answers: It is so that one who suffers these symptoms will tend to himself medically.

    14In a similar vein, one is urged to relieve his distress. The verse states: “If there is a care in the heart of a man, let him bend it [ yashḥena ]” (Proverbs 12:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: He should force it [ yasḥena ] out of his mind. He should remove his worries from his thoughts. And one said: It means he should tell [ yesiḥena ] his troubles to others, which will relieve his anxiety.

    15The mishna recounts the priest’s address: But you are not like them, because, as the verse states: “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you” (Deuteronomy 20:4). And why does the verse elaborate so much in spelling out the nature of God’s attendance in battle? It is because the ineffable name of God and all of His appellations that are written on the tablets

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שמעו דברי מערכי מלחמהמי ראוי לחזור ומי ראוי לילך וחזרו הראוים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם ואירש אשה וירא ורך הלבב ואע"ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם:

    אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצוארבעה אזהרות כנגד ארבעה דברים שהעובדי כוכבים היו עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינן לאיים:

    בגילוי פניםבחוצפה:

    ברובחרו:

    לכדו פיואמר פיו את כשלונו:

    וירד אלימשמע עלי שהוא יגבר דהוה ליה למימר וילחם אתי:

    ואידך והכניואע"ג דהדר אמר ואם אני אוכל לו והכיתיו מכל מקום פתיחת פיו לרעתו:

    דוד הדר קאמר ליה ואני באואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו:

    כנגד ארבעים יוםשאיחרה תורה להתקבל ניתן לו כח להתיצב:

    מכל מוםמתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור:

    שבאחיוארבעה היו (לו) כדלקמן:

    בר מאה פאפי וחד נאנאיבן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו וכולן מנאפים:

    נאנאיזהו אב בלשון פרסי:

    פאפיפרשטרא ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה:

    כתיב מערותממערות פלשתים:

    כתיב ערפהשם האחת ערפה (רות א׳:ד׳) וכתיב הרפה אשר בילידי הרפה והיא ערפה כדאמרי' לקמן שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה:

    עורפין אותההפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף:

    כהריפותחטין כתושין:

    סף ומדון וגלית וישביכולם בספר שמואל:

    בני הנשוקהשנשקה לחמותה להפרד מעמה שלא נתגיירה:

    ותבכינה עודפעם שניה דלעיל מיני' כתי' ותשאנה קולן ותבכינה:

    ארבע דמעותשתי בכיות משתי עינים:

    חץלשון חצי הודיעך הכתוב שלא סיפר בחצי גבורתו:

    לאודועי שבחיה דדודשנלחם עם גבור כמוהו:

    כתיב שובךבספר שמואל (ב' י) וכתיב שופך בדברי הימים (א' יט):

    אשפתו כקבר פתוחבחיילות של נבוכדנצר כתיב ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי נקט לה:

    מפני שאומניםאבל אינם גבורים:

    של זבלמחמת שאוכלין הרבה בגבורה:

    שמע מינהמדקאמר שמא תאמר חולי מעיים הם:

    ליטרח בנפשיהלבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו:

    דאגה בלב איש ישחנהיסחנה מדעתו. ישיחנה לאחרים:

    וכל כך למהאומר להם ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן כי ה' אלהיכם ההולך ולא אמר כי ה' אלהיכם עמכם ומה היא הליכה זו דמשמע הולך ממש:

    שהשם וכל כינויו עומדין בארוןהיוצא עמהם במלחמה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 42 עמוד ב

    1שמעו דברי מערכי המלחמה, וחזרו. במלחמה מה הוא אומר: ״אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו״. כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין: מגיפין, ומריעין, צווחין, ורומסין.

    2פלשתים באו בנצחונו של גלית כו'. גלית, אמר רבי יוחנן: שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה שנאמר: ״(שמואל א יז״, ח) ״ברו לכם איש וירד אלי״, ואין ״איש״ אלא הקב"ה שנא' (שמות טו, ג) ״ה' איש מלחמה״. אמר הקב"ה הריני מפילו על יד בן איש, שנא' (שמואל א יז, יב) ״ודוד בן איש אפרתי הזה״.

    3א"ר יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע. אחד: ״ברו לכם איש וירד אלי״, ואידך: ״אם יוכל להלחם אתי והכני וגו'״. ואידך, דקאמר ליה לדוד: (שמואל א יז, מג) ״הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות״. דוד נמי אמר ליה (שמואל א יז, מה) ״אתה בא אלי בחרב בחנית ובכידון״! הדר אמר ליה: ״ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי (ישראל) מערכות ישראל אשר חרפת״.

    4(שמואל א יז, טז) ״ויגש הפלשתי השכם והערב״, אמר ר' יוחנן: כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית. (שמואל א יז, טז) ״ויתיצב ארבעים יום״, א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה.

    5(שמואל א יז, ד) ״ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים וגו'״. מאי ״בינים״? אמר רב: שמבונה מכל מום. ושמואל אמר: בינוני שבאחיו. דבי רבי שילא אמר: שהוא עשוי כבנין. רבי יוחנן אמר: בר מאה פפי וחדא נאנאי.

    6״וגלית שמו מגת״. תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת. כתיב ״מערות״, וקרינן ״מערכות״. תני רב יוסף: שהכל הערו באמו.

    7כתיב ״(שמואל ב כא״, טז) ״הרפה״, וכתיב ״ערפה״, רב ושמואל חד אמר: ״הרפה״ שמה, ולמה נקרא שמה ״ערפה״ שהכל עורפין אותה מאחריה, וחד אמר: ״ערפה״ שמה, ולמה נקרא שמה ״הרפה״ שהכל דשין אותה כהריפות, וכן הוא אומר: (שמואל ב יז, יט) ״ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליה הריפות ואי בעית אימא מהכא (משלי כז, כב) אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי״.

    8(שמואל ב כא, כב) ״ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו״. מאי נינהו? אמר רב חסדא: סף ומדון גלית וישבי בנוב.

    9״ויפלו ביד דוד וביד עבדיו״, דכתיב: ״(רות א״, יד) ״ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה״. אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה, ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא: בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר: ״(רות א״, יד) ותשאנה קולן ותבכינה עוד,׃

    10כתיב: ״חץ חניתו״, וקרינן ״עץ חניתו״. אמר רבי אלעזר: עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע. מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים. ולא לפתח ביה כלל! לאודועי שבחיה דדוד.

    11״בני עמון באו בנצחונו של שובך כו'״. כתיב ״שובך״, וכתיב ״שופך״. רב ושמואל, חד אמר: ״שופך״ שמו, ולמה נקרא שמו ״שובך״ שעשוי כשובך. וחד אמר: שובך שמו, ולמה נקרא שמו ״שופך״ שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון.

    12(ירמיהו ה, טז) ״אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים״. רב ושמואל, ואמרי לה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים, ושמא תאמר שאומנין בקרב ת"ל כולם גבורים״. וחד אמר: בשעה שעושין צורכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם תלמוד לומר: כולם גבורים״.

    13אמר רב מרי, שמע מינה: האי מאן דנפיש זיבליה, חולי מעיים הוא. למאי נפקא מינה? ליטרח בנפשיה.

    14(משלי יב, כה) ״דאגה בלב איש ישחנה״, ר' אמי ורבי אסי חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים.

    15״ואתם אי אתם כן כו'״, וכל כך למה? מפני שהשם וכל כינויו׃

    Tosafot

    מאה פפי וחד נאנאיבירושלמי בפרק החולץ אגמרא וחייבין אשם תלוי את ש"מ [שהאשה] מתעברת וחוזרת ומתעברת את ש"מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגי על רבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים אמר רבי מתניא ולא פליגין עד שלא נסרחה הזרע האשה מתעברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת זה משמע שכולן מאה היו אבותיו שהרי מכולן נתעברה אמו ולא כפי' רש"י שפירש וחד נאנאי שאחד מהן אביו ופי' הערוך נאנאי כלב שבאו עליה מאה אנשים וכלב אחד וכן מפורש בויקרא רבה ובאגדה דשמואל אמר ר' יצחק אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערבו בה גייס של מאה בני אדם הדא דכתיב והוא מדבר עמם והנה איש הבינים וגו' ממערכות פלשתים ממערות כתיב ממאה ערלות פלשתים רבי תנחומא אמר אף כלב אחד שנאמר ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי וגו' ותו התם ויתיצב ארבעים יום אמר רבי ברכיה ב"ר יצחק בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נתלה לבנה ארבעים יום:

    מפני שהשם וכל כנויו מונחים בארוןתוספתא (פ"ז ע"ש) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון שנאמר וישלח אותם משה וגו' מלמד שהיה פנחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה שנא' ובגדי הקודש אשר לאהרן [רבי יהודה בן לקיש] אומר ב' ארונות היו עמהם זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר ויסעו מהר ה' וגו' זה שהיה עמהן היה בו ס"ת שנאמר ויעפילו לעלות וגו' ובירושלמי אמרי' ארון אחד היה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה שבאתיו ארבעה היו כדלקמן עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה מאה פפי כו' חמותה נתלה לבנה מ' יום עכ"ל כצ"ל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 42b

    Sotah 42b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 548 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שמעו דברי מערכי מלחמה מי ראוי לחזור ומי ראוי לילך וחזרו הראוים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם ואירש אשה וירא ורך הלבב ואע"ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם:

    אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו ארבעה אזהרות כנגד ארבעה דברים שהעובדי כוכבים היו עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינן לאיים:

    בגילוי פנים בחוצפה:

    ברו בחרו:

    לכדו פיו אמר פיו את כשלונו:

    וירד אלי משמע עלי שהוא יגבר דהוה ליה למימר וילחם אתי:

    ואידך והכני ואע"ג דהדר אמר ואם אני אוכל לו והכיתיו מכל מקום פתיחת פיו לרעתו:

    דוד הדר קאמר ליה ואני בא ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מאה פפי וחד נאנאי בירושלמי בפרק החולץ אגמרא וחייבין אשם תלוי את ש"מ [שהאשה] מתעברת וחוזרת ומתעברת את ש"מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגי על רבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים אמר רבי מתניא ולא פליגין עד שלא נסרחה הזרע האשה מתעברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת זה משמע שכולן מאה היו אבותיו שהרי מכולן נתעברה אמו ולא כפי' רש"י שפירש וחד נאנאי שאחד מהן אביו ופי' הערוך נאנאי כלב שבאו עליה מאה אנשים וכלב אחד וכן מפורש בויקרא רבה ובאגדה דשמואל אמר ר' יצחק אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערבו בה גייס של מאה בני אדם הדא דכתיב והוא מדבר עמם והנה איש הבינים וגו' ממערכות פלשתים ממערות כתיב ממאה ערלות פלשתים רבי תנחומא אמר אף כלב אחד שנאמר ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי וגו' ותו התם ויתיצב ארבעים יום אמר רבי ברכיה ב"ר יצחק בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נתלה לבנה ארבעים יום:

    מפני שהשם וכל כנויו מונחים בארון תוספתא (פ"ז ע"ש) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון שנאמר וישלח אותם משה וגו' מלמד שהיה פנחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה שנא' ובגדי הקודש אשר לאהרן [רבי יהודה בן לקיש] אומר ב' ארונות היו עמהם זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר ויסעו מהר ה' וגו' זה שהיה עמהן היה בו ס"ת שנאמר ויעפילו לעלות וגו' ובירושלמי אמרי' ארון אחד היה:

    Tosafot on Sotah 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה שבאתיו ארבעה היו כדלקמן עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה מאה פפי כו' חמותה נתלה לבנה מ' יום עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ" כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין (דברים כ, ג). נראה לכן אומר המשוח מלחמה כִּי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם (דברים כ, ד) כלומר שם הוי־ה שיש בו ארבע אותיות ישמור אתכם מפחד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין ולכן הארון הולך עמהם שיש במידתו רמז לארבעה אמות של הלכה והם אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ (שמות כה, י).

    הֲרֵינִי מַפִּילוֹ עַל יַד בֶּן אִישׁ (שמואל א יז, יב) נראה לי בס"ד הוא אמר וְיֵרֵד אֵלָי אִישׁ (שמואל א' יז, ח) תצרף אותיות 'אי' עם אִישׁ וגם עם אֵלָי לכאן, ולכן אז אלי [אלי+אי=52] נעשה מספר בן וכאלו כתוב וְיֵרֵד בֶּן־אִישׁ.

    בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לְכָדוֹ פִּיו לְאוֹתוֹ רָשָׁע (שמואל א יז, יב) נראה לי בס"ד טעם לשלשה כי בתלתא הוי חזקה ובזה נתגבר דוד המלך ע"ה. או יובן הטעם כי הוא היה שלישי לאחיו שהם היו סף ומדון וגלית וישבי בנוב. או כנגד שלשה מיני כלי זיין אשר בא להלחם בהם עם דוד המלך ע"ה שהם חרב חנית וכידון כמו שנאמר דוד המלך ע"ה אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן (שמואל א' יז, מה). אי נמי כדי רמז שנכנעו הקליפות של מלכים דאחוז בהם גלית דלכך כשנזרע היה בו תערובת כלב ששכבו עמה מאה מנאפים וסוף הכל היה הכלב כמו שאמרו במדרש (רות רבה ב, כ) וקליפת כלב היא בעולם העשיה שהוא שלישית בבי"ע [בריאה, יצירה, עשייה]. והנה מקום אחד משלשה מקומות האלה הוא מה שאמר 'בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי' (שמואל א' יז, ח) פירש רש"י משמע עלי שהוא יגבר. ועוד נראה לי לשון וְיֵרֵד יש בו משמעות ממשלה כמו וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם (תהלים עב, ח) ופיו הכשילו למנקט לשון זה שיש לפרשו 'ימשול אלי' ולא אמר 'ילחם עמי'. ואידך הוא מה שאמר 'וְהִכָּנִי' כתב רש"י ז"ל אף על גב דהדר אמר 'וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו' מכל מקום פתיחת פיו לרעתו הוה ועוד נראה לי דזה הסיום אינו מועיל לו דלא אהדריה בלשון פשוט וברור אלא אמר לשון ספק אם אוכל לו דנקיט אִם שהוא לשון ספק על היכולת של הכאה אבל אִם הראשון שהיא גם כן לשון ספק קאי על יכולת המלחמה שאמר אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם בִּי [אִתִּי] וְהִכָּנִי, מה שאין כן אִם השני היא דבוקה בההכאה שאמר אִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו ולא אמר אם אוכל להלחם בו והכתיו.

    הֲדַר אָמַר לֵיהּ "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם הֳ' צְבָקוֹת אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" (שמואל א' יז, מה). פירוש פתיחת הדברים אשר דברו זה בזה היתה ההתחלה מן גלית ונמצא גלית התחיל בדברים לדבר במפלתו אבל דברי דוד המלך ע"ה אינם התחלה אלא הוא משיב דבר על דברי גלית ולכן אין צריך לדקדק בהם בהתחלתם ורק צריך לדקדק בסיום דבריו שיהיה מסיים במפלת גלית ובנצחון של עצמו וכן עשה שסיים בהצלחתו כי דוד המלך ע"ה הוא מסיים וגלית הוא הוא המתחיל. ועוד נראה לי גם הפתיחה של דוד המלך ע"ה אינה נחשבת לרעה כי חרב וחנית וכידון לגבי הצדיק אשר הוא נושע בה נחשבים לקש ותבן שאין בהם ממש.

    "וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית (שמואל א' יז, טז). פירוש לבטל כונתם שיתבלבל דעתם מכח דבריו ומכח מראה קומתו ולא יקראום בכונת הלב ולכן לא תועיל להם להיות חרב פיפיות בידם כי מה שאמר רוֹמְמוֹת אֵ־ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו) הוא רק אם יקראום בכונה אבל אין הכונה כדי לבטלם מקריאתה לגמרי דהא הם היו יושבין ואין עושין מלחמה ולמה לא יקראו קריאת שמע. ומה שנאמר וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם (שמואל א' יז, טז) ודרש רבי יוחנן 'כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בָּהֶם תּוֹרָה' נראה לי כנגד ארבעים יום האחרונים שניתנה בהם לוחות שניות דסופם היה יום כיפור שנכנע השטן וכן כאן בסוף הארבעים יום אלו גבר דוד המלך ע"ה ונצח את השטן!

    בַּר מֵאָה פַּפִּי וְחַד נָאנָאִי עיין רש"י ז"ל, אך בערוך פירש מאה פפי מאה בני אדם וחד ננאי הוא הכלב עיין שם. והאמת אתו דכן מפורש במדרש (רות רבה ב, כ) שגם הכלב בא עליה ושכב עמה ונתן זרע בקרבה ועל כן אמר לו הכלב אנכי?! וכך איתא במדרש רבי תנחומא אומר אף כלב אחד שנאמר וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת (שמואל א' יז, מג) עד כאן. ונראה הכונה הוא לומר לו אם שמעת שהכלב בא על אמו הנה הוא עצמו בן כלב ואין עצמו כלב, וזהו הכלב אנכי? בתמיה, האב הוא כלב אבל הוא עצמו אדם ואינו כלב! או הכונה כך 'הכלב אנכי' פירוש וכי כולו נזרע מזרע הכלב? הלא הוא נזרע מזרע מאה בני אדם שמעורב בהם זרע כלב אחד נמצא הוא חד ממאה ואינו כולו כלב! ונראה לכך נקרא אִישׁ הַבֵּנַיִם (שמואל א' יז, ד) חלק תיבת בנים לשתים וקרי בה 'בן ים' והיינו בן [52] מספר כלב [52] וים [יו־ד מ־ם=100] במילואם גימטריא מאה רמז למאה פפי. גם לכן נקרא גָּלְיָת והיינו גלי הוא כלב דאות ג' תתחלף באות ב' שבצדה ואות יו־ד תתחלף באות כ' שבצדה הרי גלי הם כלב ונשאר ת' רמז למאה פפי שהם מאה ערלות וכמו שאמרו במדרש בפסוק מִמְּעָרוֹת פְּלִשְׁתִּים (שמואל א' יז, כג) ממאה ערלות, וכל ערלה יש בה ד' אותיות ומאה פעמים ערלה הם ת' אותיות. גם נראה הא דמנה רב חסדא לגלית שלישי דאמר סַף וּמָדוֹן גָּלְיָת וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב, לעולם נולד קודם סף ומנאו שלישי כי הוא שלישי להם מצד הגבורה דסף ומדון היו גבורים יותר ממנו אך הוא נולד ראשון מן ערפה כשפרשה מחמותה והלכה לבדה ובאו עליה בדרך מאה ערלים והכלב. והא דתני רב יוסף שֶׁהַכָּל הֶעֱרוּ בְּאִמּוֹ דריש אות כ' שהוא היתר בקריאה דקרינן 'מִמַּעַרְכוֹת' (שמואל א' יז, כג) מורה שהערו באמו כל אנשי החבורה שפגעו בה שהיו מאה ערלים ונרמזו באות כ' הנזכר כי כ' [כף=100] במלואו עולה מאה.

    חַד אָמַר 'הָרָפָה' שְׁמָהּ (שמואל ב כא, טז). מלבד טעם דתלמודא נראה לי בס"ד הא דנקראת עָרְפָּה באות עי"ן שהוא אותיות 'רע פה' שנולד ממנה גלית שהיה רע בפה כי חירף וגידף וכמו שאמרו בגמרא על פסוק בְּרוּ לָכֶם אִישׁ (שמואל א' יז, ח). גם עוד עָרְפָּה אותיות 'העפר' שנסכר פיו בעפר וכמו שאמרו במדרש (מדרש תהילים יח, לב) על פסוק וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו (שמואל א' יז, מט) המלאך דחפו ונפל על פניו, אמר הקדוש ברוך הוא הפה שחירף וגידף יסכר בעפר! עיין שם. ונראה לכן הרג אבישי את אמו בפלך לרמוז חטא של בניך שחטא בפה הוא לך וזהו נטרקון של פלך שהוא 'פה לך'.

    מַאי נִינְהוּ? אָמַר רַב חִסְדָּא סַף וּמָדוֹן גָּלְיָת וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב (שמואל ב כא, כב). נראה לי בס"ד ראשי תיבות ארבעה אלו הוא 'סגים' כי היו קליפות זוהמה וסגים. ובזה יובן בס"ד הפסוק במשלי כ"ה הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי (משלי כה, ד) רוצה לומר נמשכו ונטרדו ונדחו סִיגִים שהם קליפות ארבעה ההם מִכָּסֶף זה דוד המלך ע"ה ועל ידי כך יֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי אלו ישראל שהם 'כהנים לוים ישראלים' ראשי תיבות כלי שניצולו ויצאו מן הצרה על ידו. ובזה יובן גם כן רמז הכתוב באלפא ביתא (תהלים קיט, קיט) סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ עַל כֵּן [לָכֵן] אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ פירוש סִגִים אלו ארבעה אחים הנזכר דראשי תיבות שלהם 'סגים' אשר הִשְׁבַּתָּ אותם מן העולם המה היו כנגד כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ על כן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ תורה שבעל פה שיש בה ארבעה חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] אשר בזכותם נשבתו ונתבטלו אותם הארבעה מן העולם.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sotah 42b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 42, Amud Bet, about 548 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “שמעו דברי מערכי המלחמה, וחזרו. במלחמה מה…”

    2. Segment 254 words

      Opens “פלשתים באו בנצחונו של גלית כו'. גלית,…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    3. Segment 368 words

      Opens “א"ר יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות…”

      Named: רבי מאיר, רב בחנית, שמואל.

    4. Segment 431 words

      Opens “(שמואל א יז, טז) ״ויגש הפלשתי השכם…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 536 words

      Opens “(שמואל א יז, ד) ״ויצא איש הבינים…”

      Named: רבי שילא, רבי יוחנן, שמואל.

    6. Segment 621 words

      Opens “״וגלית שמו מגת״. תני רב יוסף: שהכל…”

      Named: רב יוסף.

    7. Segment 766 words

      Opens “כתיב (שמואל ב כא, טז) ״הרפה״, וכתיב…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    8. Segment 825 words

      Opens “(שמואל ב כא, כב) ״ואת ארבעת אלה…”

      Named: רב חסדא, שמואל.

    9. Segment 951 words

      Opens “״ויפלו ביד דוד וביד עבדיו״, דכתיב: (רות…”

      Named: רבי יצחק, רבא.

    10. Segment 1030 words

      Opens “כתיב: ״חץ חניתו״, וקרינן ״עץ חניתו״. אמר…”

      Named: רבי אלעזר.

    11. Segment 1137 words

      Opens “״בני עמון באו בנצחונו של שובך כו'״.…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    12. Segment 1253 words

      Opens “(ירמיהו ה, טז) ״אשפתו כקבר פתוח כולם…”

      Named: רב ושמואל, רבי אמי, רבי אסי, שמואל.

    13. Segment 1317 words

      Opens “אמר רב מרי, שמע מינה: האי מאן…”

      Named: רב מרי.

    14. Segment 1419 words

      Opens “(משלי יב, כה) ״דאגה בלב איש ישחנה״,…”

      Named: רבי אסי.

    15. Segment 1512 words

      Opens “״ואתם אי אתם כן כו'״, וכל כך…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 42b · Segment 3 — “א"ר יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות לכדו פיו…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sotah 42b · Segment 6 — “…שמו מגת״. תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 42b · Segment 2 — “…לפני הקב"ה שנאמר: (שמואל א יז, ח) ״ברו לכם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 42b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026