Talmud Builders

    Sotah 14a

    Chapter 1 - HaMekannei

    גם: סוטה דף י״ד ע״א, פרק א׳ המקנא

    English translation - Sotah 14a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the garrison [ gastera ] of Beth Peor and said to them: Show us where Moses is buried. As the men stood above on the upper section of the mountain, it appeared to them as if the grave was below in the lower section. As they stood below, it appeared to them to be above. They divided into two groups, one above and one below. To those who were standing above, the grave appeared to them to be below; to those who were standing below, the grave appeared to them to be above, to fulfill that which is stated: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6).

    2Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Even Moses our teacher himself does not know where he is buried. It is written here: “And no man knows of his grave,” and it is written there: “And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death” (Deuteronomy 33:1). In other words, even Moses, as he is referred to by the term “man,” does not know his burial place. And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: For what reason was Moses buried near Beth Peor? In order to atone for the incident that transpired at Beth Peor (Numbers, chapter 25).

    3And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire.

    4He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.

    5The Gemara discusses the verse: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the term “garments of skin.” One says that these garments were made of something that comes from the skin, and one says that these garments were something from which the skin benefits.

    6Rabbi Samlai taught: With regard to the Torah, its beginning is an act of kindness and its end is an act of kindness. Its beginning is an act of kindness, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). And its end is an act of kindness, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6).

    7Rabbi Samlai taught: For what reason did Moses our teacher greatly desire to enter Eretz Yisrael? Did he need to eat of its produce, or did he need to satisfy himself from its goodness? Rather, this is what Moses said: Many mitzvot were commanded to the Jewish people, and some of them can be fulfilled only in Eretz Yisrael, so I will enter the land in order that they can all be fulfilled by me.

    8The Holy One, Blessed be He, said to him: Do you seek to enter the land to perform these mitzvot for any reason other than to receive a reward? I will ascribe you credit as if you had performed them and you will receive your reward, as it is stated: “Therefore will I divide him a portion among the great, and he shall divide the spoil with the mighty; because he bared his soul unto death, and was numbered with the transgressors; yet he bore the sin of many, and made intercession for the transgressors” (Isaiah 53:12).

    9Rabbi Samlai proceeds to expound the verse “Therefore will I divide him a portion among the great” to mean that he will receive reward. One might have thought that he will receive reward like the later ones and not like the earlier ones, so the verse states: “And he shall divide the spoil with the mighty,” meaning like Abraham, Isaac, and Jacob, who were mighty in Torah and in mitzvot. “Because he bared his soul unto death,” meaning he gave himself over to death on behalf of the Jewish people, as it is stated: “Yet now, if You will forgive their sin; and if not, blot me, I pray You, out of Your book that You have written” (Exodus 32:32).

    10“And was numbered with the transgressors,” meaning that he was counted among those who died in the desert, for, just like them, he did not enter Eretz Yisrael. “Yet he bore the sin of many,” as he atoned for the incident of the Golden Calf. “And made intercession [ yafgia ] for the transgressors,” as he requested mercy for the sinners of Israel so that they should engage in repentance. And the word pegia means nothing other than prayer, as it is stated: “Therefore pray not you for this people, neither lift up cry nor prayer for them, neither make intercession [ tifga ] to Me; for I will not hear you” (Jeremiah 7:16).

    11MISHNA: The husband of the sota would bring his wife’s meal-offering to the priest in an Egyptian wicker basket made of palm branches, and he would place the meal-offering in her hands for her to hold throughout the ritual in order to fatigue her. This might lead her to confess her guilt and not drink the water of a sota unnecessarily.

    12The mishna lists differences between this meal-offering and other meal-offerings. Generally, all meal-offerings, from their beginnings, i.e., the moment they are consecrated, and until their ends, i.e., the moment they are sacrificed, must be in a service vessel. But in the case of this one, its beginning is in a wicker basket and only at its end, immediately before it is offered, is it placed in a service vessel.

    13All other meal-offerings require oil and frankincense, and this one requires neither oil nor frankincense. Furthermore, all other meal-offerings are brought from wheat, and this one is brought from barley. Although in fact the omer meal-offering is also brought from barley, it is still different in that it was brought as groats, i.e., high-quality meal. The meal-offering of the sota , however, is brought as unsifted barley flour. Rabban Gamliel says: This hints that just as her actions of seclusion with another man were the actions of an animal, so too her offering is animal food, i.e., barley and not wheat.

    14GEMARA: It is taught in a baraita that Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: And why is so much done to her? It is in order to fatigue her, so that she will retract and confess her guilt and be spared death. And if the Torah is so protective of those who transgress His will, i.e., the sota , who secluded herself with the man she was warned against, then by a fortiori inference He is protective of those who do His will.

    15The Gemara asks: And from where is it derived that they attempt to induce her to confess because the Torah is protective of the sota ? Perhaps it is in order that the scroll of the sota , containing the name of God, will not be erased. The Gemara responds: Rabbi Eliezer holds

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גסטרא - מושל כמה שאמר קומוס דוכוס ושלטון וחבירו ריהטון קורטון גסטרא (ברכות דף לב:):

    ויברך אלהים את יצחק - ניחמו על אביו וברכו ברכת אבלים:

    דבר הבא מן העור - של צמר הוא:

    שהעור נהנה ממנו - של פשתן שאדם לובש סמוך לעורו:

    תחילתו גמילות חסדים - הלביש ערומים:

    ולפושעים יפגיע - בשביל פושעים הפגיע:

    הערה - הריק:

    מתני' היה מביא את מנחתה - הבעל כדכתיב והביא את קרבנה עליה וגו' (במדבר ה):

    כפיפה מצרית - סל של נצרי דקל זרדים שגדילין סביב הדקל:

    כדי ליגעה - בגמרא מפרש טעמא:

    תחילתן וסופן - השתא משמע כשמביאה מביתו מביאה בכלי שרת לעזרה:

    וסופה בכלי שרת - קודם קמיצה:

    כל המנחות טעונות שמן ולבונה - כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (ויקרא ב׳:א׳) ולקמיה פריך והאיכא מנחת חוטא:

    וזו אינה טעונה - דכתיב בה לא יצוק עליה שמן וגו' (במדבר ה׳:ט״ו):

    באות מן החטין - דכתיב סלת חטים תעשה אותם (שמות כ״ט:ב׳):

    מנחת העומר באה מן שעורים - במסכת מנחות (דף סח:) ילפינן לה מקראי:

    באה גרש - דכתיב גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך (ויקרא ב׳:י״ד) ובמסכת מנחות (דף סו:) אמרינן במנחת העומר הכתוב מדבר:

    גרש - בשעורים מובחר שבו מנופה בי"ג נפה כעין סולת חטים:

    קמח - הכל מעורב כמו שנטחן:

    גמ' וכל כך למה - למה אנו טורחין ליגעה:

    על עוברי רצונו - שאם זינתה עברה על רצונו של מקום ורוצה שתודה שלא תיבדק:

    קסבר - האי תנא דאמר משום דחסה הוא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 14 עמוד א

    1גסטרא של בית פעור: הראנו היכן משה קבור. עמדו למעלה נדמה להם למטה, למטה נדמה להם למעלה. נחלקו לשתי כיתות, אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה, למטה נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר ״(דברים לד״, ו) ולא ידע איש את קבורתו׃

    2ר' חמא בר' חנינא אמר: אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור. כתיב הכא: ״ולא ידע איש את קבורתו וכתיב התם: (דברים לג, א) ״וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים. וא"ר חמא ברבי חנינא: מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור.

    3ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: ״(דברים יג״, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא׃

    4אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב ״(בראשית ג״, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב ״(בראשית יח״, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב ״(בראשית כה״, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב ״(דברים לד״, ו) ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים׃

    5כתנות עור רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו׃

    6דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב ״ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא״׃

    7דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי׃

    8אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר ״(ישעיהו נג״, יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע׃

    9לכן אחלק לו ברבים יכול כאחרונים ולא כראשונים ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר ״(שמות לב״, לב) ואם אין מחני נא וגו'׃

    10ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ״(ירמיהו ז״, טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי׃

    11הדרן עלך המקנא לאשתו׃

    Mishna

    12היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה׃

    13כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת׃

    14כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין מנחת העומר אע"פ שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש וזו באה קמח ר"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה׃

    Gemara

    15תניא אבא חנין אומר משום רבי אליעזר (וכל כך למה) כדי ליגעה כדי שתחזור בה אם ככה חסה תורה על עוברי רצונו קל וחומר על עושי רצונו׃

    16וממאי משום דחסה הוא דילמא כי היכי דלא תימחק מגילה! קסבר׃

    Tosafot

    מפני מה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור - ומדרש אגדה בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב באותו פרק בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע שמשה רבינו שקעו בקרקע עד חוטמו וכל שעה שעולה חוזר ונשקע למקום ששקעו משה רבינו. מתוספת רבי:

    מתני' מביא את מנחתה - אין סדר המשנה וסדר הפרשה מכוונין שהרי כך סדר הפרשה קינא לה ונסתרה מעלה האשה ומביא את מנחתה הכהן מביא פיילי של חרס ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור ונותן בו עפר מעמיד האשה בשער נקנור ואוחז בבגדיה וסותר את שערה ונותן את המנחה על ידיה וביד הכהן מים המרים ומשביע ומתנה עמה וכותב את המגילה ומוחק ומשקה ונוטל מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותן לתוך כלי שרת מניף ומגיש קומץ ומקטיר ולא ידענו למה שינה התנא הסדר ואם סדר התנא דוקא או סדר הפרשה:

    כדי ליגעה - שהרי היתה נתונה על ידה עד גמר כל הסדר כדי שתחזור ותודה ולא שייך למימר דדריש טעמא דקרא אלא היכא דנפקא לן מינה מידי דמרבי מיניה וקרא סתמא כתיב וכולל הכל ואנו דורשין טעמו ואומרים זהו הטעם של פסוק הואיל וטעמו בשביל כך איכא דוקא כגון לא תחבול בגד אלמנה משמע בין עניה ועשירה וקאמר ר"ש טעמא דקרא שאם אתה ממשכן אותה אתה משיא לה שם רע בשכינותיה מתוך שאתה משיב לה העבוט ונאמר עניה דוקא אין ממשכנין אותה (ב"מ דף קטו.):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    היה מביא וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השני שבה אמנם לבאר עניני סדרי הנהגותיהם בענין הסוטה ושזה החלק הוחל ביאורו בראשון כמו שהתבאר שם עניני הבאתה לפני הכהן במקדש ודרכי הבזיונות שהיו מתנהגים עמה בהם ובא זה הפרק בענין זה החלק ג"כ ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון בענין מנחת סוטה היאך דינה והשני בענין נתינת העפר במים וכתיבת המגלה והשבעתו וקללתו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר ואנו מפרשים את כל החלקים ביחד במשנה אחת והוא שאמר:

    היה מביא את מנחתה בקפיפה מצרית ונתנה על ידיה כדי ליגעה כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החטים וזו אינה באה אלא מן השעורים מנחת העומר אע"פ שהיא באה מן השעורים היא היתה באה גרש וזו היתה באה קמח רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה אמר הר"ם פי' כדי ליגעה עד שתתעמל ותודה ולא תשתה מי המרים וירצה באמרו תחלתן בכלי שרת כלים הראויים לכלי שרת ר"ל כלי הזהב והכסף לפי שכל המנחות אמנם יובאו בכלי זהב וכסף ואז תושם בכלי שרת ואמרו כל המנחות טעונות שמן אין הכונה שזאת המנחה מתחלפת לכל המנחות מכל אחת מאלו הגזירות ואמנם ירצה שהיא תתחלף במנחות בכלל לפי שמנחת חוטא ואע"פ שהיא בלא שמן ולבונה הנה היא תעשה מסלת חטים ומנחת העומר ואע"פ שהיא משעורים הנה היא גרש וטעונה שמן ולבונה וזה יתקרבו בו שני הענינים יחד:

    אמר המאירי היה מביא את מנחתה וכו' ר"ל אחר שנעשו בה מעשים שהוזכרו בפרק ראשון היה הבעל מביא את מנחתה פי' שהבעל מביא את מנחתה משלו כדכתיב והביא את קרבנה עליה והקרבן היה עשרון של קמח שעורים והיה מביאה בכפיפה מצרית ר"ל סל של צורי דקל והם חריות שסביב הדקל על הדרך שביארנו בפרק ראשון בענין חבל המצרי והיה נותן המנחה על ידה כדי ליגעה ר"ל שהמנחה עומדת בידה עד שישביענה ושיכתוב את המגלה וימחקנה בתוך המים וישקנה ואח"כ נוטלה מידה ודבר זה בודאי יגיעה גדולה אצלה וטורח יותר לעמוד שיעור מרובה כל כך פרועה ופרומה ובזויה ובכפיפה בידה ופירשו בגמרא ליגעה כדי שתודה ולא תשתה שהתורה חסה עליה ואין לומר כדי שלא תמחק המגלה שהרי אמרו משקה ואח"כ מקריב ואם מפני שלא תמחק המגלה הרי כבר נמחקה קודם שיסיר את הכפיפה מידה אלא שהכל כדי שלא תשתה ואף לאחר ששתת משהא אותה עדין בידה ממה שאמרו שכל שהודת קודם הבאת מנחתה אע"פ ששתת אין המים בודקין אותה:

    ופירש אחר כך ההבדל שיש בין מנחה זו לשאר המנחות והוא שאמר שכל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת ופי' תחלתן הבאתן בעזרה ר"ל שהבאתם לעזרה היה בכלי שרת ופירשו בגמרא בכלים הראויים לכלי שרת והם כלי כסף וזהב ופי' סופה כשהכהן לוקחה ונותנה בכלי שרת וזו אע"פ שסופה בכלי שרת תחלתה מיהא היתה בכפיפה מצרית וכן יש הבדל ביניהן שמנחת סוטה אינה טעונה שמן ולבונה ואדרבה עובר עליהן ולוקה בנתינתן על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה מפני שהן לאוין מיוחדין וכדכתיב לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה ושאר המנחות טעונות שמן ולבונה וכן שכל המנחות באות חטים וזו באה מן השעורים ומשנה זו לא נשנית בדיוק שהרי אף מנחת חוטא אינה טעונה לא שמן ולא לבונה וכן שתי הלחם וכן יש טעונות שמן ולא לבונה ויש טעונות לבונה ולא שמן כמו שהתבאר בפרק כל המנחות אלא שביאור המשנה שמנחת סוטה מובדלת מכולן באיזה ענין שרוב המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות מן החטים ומן הסלת ויש שאינן טעונות אלא או שמן או לבונה וא"כ זו מופרשת מהן שאינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ואע"פ שמנחת חוטא ושתי הלחם אינן טעונות לא שמן ולא לבונה מ"מ באות הן מן החטים וכן אע"פ שמנחת העומר באה מן השעורים מ"מ טעונה היא שמן ולבונה ואינה באה קמח אלא גרש כרמל רשב"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה ר"ל שאינה מתיחדת לבן זוג אחד כך קרבנה מאכל בהמה ר"ל שעורים:

    משנה היה מביא פילי של חרש חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ר' יהודה אומר רביעית כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים נכנס להיכל ופנה לימינו היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על פני המים שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו' בא לו לכתוב את המגלה מאי זה מקום הוא כותב מאם לא שכב איש אותך וגו' ואת כי שטית ואינו כותב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה וגו' ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגלה שנאמר בספר אינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתוס ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שהוא יכול להמחה ולמה היא אומרת אמן אמן לאלה אמן לשבועה אמן לאיש זה אמן לאיש אחר אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבאו בי אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ר' מאיר אומר אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא הכל שוים שאינו מתנה עמה קודם שנתארסה ולא משנתגרשה נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה זה הכלל כל שתבעל ותהא אסורה לו לא היה מתנה עמה אמר הר"ם פי' פיילי של חרס הוא כלי חרס ויצטרך שיהיה זה הכלי לא ישתנה שנוי רב בארך הזמן וענין אמרו חדשה שלא תעשה בה מלאכה כלל אפי' דבר מועט כמו כלי חרס של מצורע אשר כתוב בו אל כלי חרס על מים חיים ואמר מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה ואין הלכה כר' יהודה פי' תנא קמא סבר שהוא יכתוב אם לא שכב איש אותך וכולא פסוקא ואת כי שטית וכולא פסוקא לפי שאלו הפסוקים אע"פ שאין בהם קללות אבל הן יולידו קללות מפני שמאמרו אם לא שכב הנקי תילד ואם שכב חנקי על דרך ההיקש הנעשה במדות התורה והם יקראו אותם קללות הבאות מחמת ברכות ואמנם אמרו והשביע הכהן את האשה הנה היא צואה וחלקו כלם בלשון מאמר השם וכתב את האלות האלה ת"ק סבר האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות האלה למעוטי צואות ור' יוסי סבר את לרבות את הצואות ולזה אמ' אינו מפסיק אלא יכתוב גם כן והשביע הכהן ור' יהודה סבר האלה למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות ולזה לא יכתוב הפסוק בכללו והוא והשביע הכהן והלכה כתנא קמא פי' לא יסופק אליך זה המאמר באמרו בפרק שלישי מיומא אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה לפי שזאת הפרשה כתובה בלוח הזהב אמנם נעשית לכתב ממנה פרשת סוטה על הספר כמו שנזכור לא נצטרך להביא ספר תורה ליכתב ממנה כאשר תארע לנו סוטה שהיתה כתובה על לוח הזהב היתה כתובה על זה הדמיון וסבת זה שאין מותר לנו שיכתוב פסוק מן התורה על סדרו זולת בספר על תנאי הכתיבה המבוארת בספרי תורה והתפלין והמזוזות כל אחד על תנאו אולם על הלוחות הנה לא יכתבו בלתי מלה תחת מלה או שתי מלות עד שישלים דף אחד ויתחיל דף אחר על הצורה אשר בארנו הנה אצל מה שיכתוב בספר מזה הלוח יכתוב הכתיבה המיושרת וממה שראוי שתדעהו אמרו מגלת סוטה שכתבה בלילה פסולה לאמרו את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט ולא יהיה משפט אלא ביום כמו שאמרנו בראש המשנה ואמרו כתבה למפרע פסולה לאמרו האלה על סדרה ואמר כתבה אגרת פסולה בספר אמ' רחמנא כתבה על שני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ובאמרו הנה שלא יכתוב אלא בדיו ושמו סבת זה כתב שיכול להמחק ובכל מקום כתב ספרי תורה גם כן יצטרכו שיהיה כתיבתם יכולה לימחק ולזה ראיתי אותם בארץ ישראל ירחיקו כתיבת ספר תורה אם לא בדיו ואשר הביאם לזה אינו אצל רב אומה אבל אשר אמר שספרי תורה הכתובות פסולות לפי שלא תוכל למחות כבר טעה בפסק ההלכה לפי שהוא לא ידע הספרים אשר בו יתאמת פסקת ההלכה מן התלמוד וזה שהלשון האחרון הנופל בתלמוד בזה הענין אשר עליו המעשה הוא אמרם לכל מטילין קלקנתוס חוץ מפרשת סוטה שבמקדש וכאשר היה זה כן הנה אין אצלנו דבר אסור כתיבתו בו זולת מפרשת סוטה לאמרו וכתב ומחה כמו שבארנו וממה שיתחייב שתדעהו אמנם צריך שיתן דבר מר לתוך המים דאמ' קרא מי המרים שהיו מרים כבר ר"ל שהוא יתיך במים מה שימיר טעמו ואז ימחה בו הפרשה זאת המשנה לר' עקיבא שאמר שומרת יבם ערוה וכבר התפרסם לו זה הדעת במקומות מיבמות ולזה כאשר זינתה נאסרה על יבמה ויצטרך שיתנה עמה שלא זינתה ואין הלכה כר' עקיבא אלא פסקת ההלכה ששומרת יבם שהיא תשבע על העתיד וכאשר זנתה לעתיד תמות והשם יודע ממה שיתחייב שתדעהו שהאדם כשגרש את אשתו וזנתה אחר זה לא תאסר עליו להחזירה ואם לקחה קדושין מזולתו נאסרה עליו ואע"פ שלא נבעלה לפי שלא תלה השם הענין בבעילה ואמנם תלה אותו בנשואין אמר ית' ויצאה מביתו ולא אמר ובעלה אחר ודע זה וזכרהו:

    אמר המאירי היה מביא פילי של חרס ופילי פירושו כלי והוא מונח לכלי המוכן לשתיה של פורענות וכדכתיב קובעת כוס התרעלה ותרגומו פילי ונותן לתוכו מים חצי לוג מן הכיור דכתיב מים קדושים ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי ופירשו בגמ' שאף הכלי צריך להיות חדש שלא נעשה בו מלאכה מעולם אלא שאם היה ישן והחזירו לתוך כבשן האש דינו כחדש רבי יהודה אומר רביעית כשם שהיה ר' יהודה חולק עם חכמים למעט בכתיבה על המגלה כמו שיתבאר בסמוך כך הוא ממעט במים ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

    נכנס לו ר"ל הכהן להיכל ופונה לימינו שהוא צפון העזרה שכך אמרו כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא לימין ומקום היה שם אמה על אמה ניכר משאר רצפת ההיכל וטבלא של שיש היתה מונחת שם וטבעת קבועה בה שבה היו מגביהין אותה טבלא ונוטל עפר מקרקע שתחתיה ונותן על המים בכדי שיראה ר"ל שנותן מן העפר שיעור גדול כל כך שיהא נראה וניכר על פני המים שנא' ונתן על המים ולא כתוב במים ואחר כך בא לו לכתוב את המגלה:

    ומאיזה מקום הוא כותב מאם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך ואינו כותב והשביע הכהן את האשה שאינו אלא צואה וכן אינו כותב ואמרה האשה אמן אמן שאינו אלא קבלה שאין מקום לכתוב אלא הדבר שהוא אומר לה ושמשביעה קודם הכתיבה בלשון שהיא מכרת והיא אומרת אמן על הכל ואחר כך כותב אות באות מה שבשבועה ר' יוסי אומר לא היה מפסיק אלא שכותב הכל אפילו צואות ר"ל והשביע הכהן ואפילו קבלות ר"ל ואמרה האשה וכו' ורבי יהודה אומר כל עצמו לא היה כותב אלא האלה לבד ר"ל יתן ה' אותך עד ולנפיל ירך ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כר' יוסי אלא כתנא קמא שכותב הכל חוץ מן הצואות והקבלות שאף הראשונה ר"ל אם לא שכב בכלל אלה הוא שהרי משמעו אם שכב חנקי וכל שכן שאינו מוסיף אלות משלו ולא מקללות שבמשנה תורה ותורת כהנים:

    ובמה הוא כותב לא על הלוח ר"ל של עץ ולא על הנייר והוא הנעשה מבלאות של בגדים הנקרא קאגד ויש מפרשים שהוא נעשה בעשבים כמין עור אלא על המגלה ר"ל קלף מעובד בסיד או גויל ובעור טהור כספר תורה שהרי כתוב בה וכתב את האלות בספר ואין ספר אלא קלף או גויל ומה שאמרו במסכת יומא אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אינו אלא להעתיק ממנה שלא יצטרכו להביא ספר תורה וכן אינו כותב בקומוס והוא שרף אילן הניתך במים ולא בקנקנתום והוא הנקרא אירמינט ולא בשאר דברים הרושמים ונבלעים בקלף ואין יכולין לימחות אלא בדיו הנעשה מהרכבת דברים מדביקים ומשחירים וכל שהוא לח הוא נקל לימחות:

    ועכשו הוא חוזר על השבועה שהוא משביעה כסדר המקראות הכתובים על הקלף וכבר השביעה קודם הכתיבה והיא צריכה לקבל את השבועה ואומרת אמן ועל מה היא אומרת אמן כלומר על איזה דבר היא צריכה לקבל את השבועה ופירש בה אמן על השבועה ר"ל שלא ניטמאת אמן על האלה ר"ל שאם נטמאת יבאו בה וכו' וכן מקבלת שבועה על כל מה שהוא רוצה להשביעה על כל ביאה האוסרת עליו ועל זה הוא אומר שהיא מקבלת שבועה על כל שהוא משביעה בדברים אלו אמן על השבועה ר"ל שאומר לה משביע אני אם נטמאת בסתירה זו ומגלגל עוד עליה אם נטמאת מאיש זה בזמן אחר וכן אם נטמאת מאיש אחר וכן אם נטמאת לעולם באיסור בעל זה או קודם נישואין מן האירוסין ואילך או לאחר נישואין ואם היתה כבר אשת אחיו שנתיבמה לזה הוא משביעה אם זינתה ברשות אחיו או ברשותו משכנסה הא מזמן שהיתה שומרת יבם אינו משביעה שהרי לא נאסרה לו בכך ששומרת יבם אינה אלא בלאו ומה שאמרו כאן שומרת יבם אינו אלא לדעת רבי עקיבא שהיה עושה ממזרות בחייבי לאוין ואין הלכה כן כמו שהתבאר במקומו הא אם זינתה ברשות אחיו נאסרה לו ואחר שהשביעה על הכל היתה אומרת אמן על הכל ומסיימת בדבריה שאם נטמאת יהו אותן המים בודקין אותה על הדרך שהשביעה ורבי מאיר מוסיף שמגלגל עליה שאם תצא זכאה מן המים שלא תזנה לעולם תחתיו והלכה כדבריו ועל זו אמרו אמן לשעבר אמן להבא ואם תזנה אותם המים בודקין אותה:

    ומ"מ הכל שוים שאינו מגלגל עליה שום ביאה שאינה אוסרתה עליו כגון אם זינתה קודם שתתארס או אם נתגרשה והחזירה אינו מגלגל עליה אם זינתה לאחר גירושין קודם שהחזירה שהרי אין זנות מעכבה שלא לחזור דהויה ואישות כתיבא ביה כמו שביארנו בראשון של יבמות ואין צריך לומר שאינו משביעה בזה להבא ר"ל שלא תזנה לאחר שתתגרש כל זמן שתהא ראויה לחזור לו אלא שמגלגל עליה שאם יגרש להבא ויחזיר לא תזנה משתחזור לו זה הכלל כל שתבעל ואינה אסורה לו אינו מתנה עמה כמו שביארנו:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ושאר הענינים שבסדר זה ר"ל הקרבת המנחה וההשקאה יתבאר בפרק שאחר זה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 14a

    Sotah 14a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 518 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 14a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026