Talmud Builders

    Sotah 30b

    Back to index

    English translation — Sotah 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the Rabbis prohibit separating ḥalla in this manner.

    2And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer even allows the ritually pure dough placed in the middle to be as large as an egg-bulk, even though dough of that size is susceptible to the halakhot of ritual impurity.

    3The Gemara now explains the reasoning of those who tried to prove from here that Rabbi Eliezer is of the opinion that second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity upon non-sacred items: They assumed that both this mishna and this baraita are referring to cases where the dough is of first- degree impurity. And furthermore, they assumed that all the tanna’im agree that non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla , as its ḥalla has not yet been separated, is not treated like ḥalla as far as its ability to contract third-degree ritual impurity. Rather, it is regarded as generic non-sacred food, which is susceptible only to second-degree impurity.

    4Based on these assumptions the Gemara explains how these authorities understood the tannaitic dispute: What, is it not clear that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to the following matter: One Sage, Rabbi Eliezer, holds that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity to non-sacred items. Therefore, there is no problem placing an egg-bulk of pure dough in the middle, as although it will touch the impure dough and will thereby contract second-degree impurity, nevertheless it is unable to transmit impurity to the pure dough.

    5And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that an item of second-degree impurity can impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. They therefore prohibit placing an egg-bulk of dough in the middle, as it will assume second-degree impurity status, which, in their opinion, can impart third-degree impurity status upon the pure dough.

    6Rav Mari, son of Rav Kahana, said that the dispute can be understood differently: Everyone agrees that an item of second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. But here, the dispute concerns another matter, as they disagree with regard to the status of non-sacred food that is untithed vis-à-vis ḥalla , as its ḥalla has not yet been separated. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is treated like ḥalla with regard to its ability to contract third-degree impurity, and one Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is not treated like ḥalla and cannot contract third-degree impurity. Therefore, he permits separating ḥalla in this manner.

    7And if you wish, say instead that they disagree with regard to a different issue: Everyone agrees that non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla is not treated like ḥalla and cannot contract third-degree impurity, and that an item of second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. But here, they disagree with regard to whether or not it is permitted to cause ritual impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael.

    8One Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is permitted to cause impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael. Therefore, since the dough placed in the middle cannot impart third-degree ritual impurity status upon the dough designated for ḥalla , there is no reason to prohibit doing so. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is prohibited to cause impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael. Therefore, although the dough of the ritually pure batch will not become impure, nevertheless the Rabbis prohibit separating ḥalla in this manner, as causing the dough in the middle to become impure is prohibited.

    9§ It is stated in the mishna: On that same day Rabbi Akiva interpreted one of the contradictory verses with regard to the amount of land surrounding the Levite cities as teaching that one may not travel beyond a two-thousand-cubit radius around his city limits on Shabbat. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, on the other hand, interprets the contradictory verses as referring to different types of land left for the Levites around their cities.

    10The Gemara asks: With regard to what halakhic matter do they disagree? The Gemara answers: One Sage, Rabbi Akiva, holds that the halakha of Shabbat boundaries is mandated by Torah law, as he bases it on a verse; and one Sage, Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds that the halakha of Shabbat boundaries is mandated by rabbinic law, and he therefore derives other matters from the verse.

    11§ The Sages taught: On that same day Rabbi Akiva taught that at the time that the Jewish people ascended from the split sea they set their eyes on reciting a song of gratitude to God. And how did they recite the song? In the same manner as an adult man reciting hallel on behalf of a congregation, as his reading enables all who hear to fulfill their obligation, and the congregation listening merely recite after him the chapter headings of hallel . So too, by the sea, Moses said: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1), and the people said after Moses: “I will sing unto the Lord.” Moses continued and said: “For He is highly exalted” (Exodus 15:1), and they said once again the chapter heading: “I will sing unto the Lord.”

    12Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: The Jewish people sang just like a minor boy reciting hallel and the congregation who hear him repeat after him all that he says, word for word, as hearing the recital of a minor is insufficient for fulfilling one’s obligation. So too, by the sea, Moses said: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1), and the people said after Moses: “I will sing to the Lord.” Moses said: “For He is highly exalted,” and they said after him the same words: “For He is highly exalted.”

    13Rabbi Neḥemya says: They sang the song of the sea like a scribe, a cantor, who recites aloud the introductory prayers and blessings before Shema in the synagogue; as he begins by saying the first words of the blessing, and they repeat after him the initial words and continue reciting the rest of Shema together with him in unison. So too, in the song of the sea, Moses began and then everyone recited the entire song together with him.

    14The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers that they disagree with regard to the interpretation of the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1). Rabbi Akiva holds that the word “saying,” which indicates that the people sang after Moses, is referring only to the first words of the song, which the people continually repeated: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1).

    15And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds that the word “saying” is referring to every single word, as they would repeat after Moses every word. And Rabbi Neḥemya holds that the phrase “and they said” (Exodus 15:1) indicates that everyone recited the song of the sea together, and the word “saying” means that Moses began singing the song first; and then the rest of the people sang the beginning after him and they all continued in unison.

    16§ The Sages taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili taught: At the time that the Jewish people ascended from the sea they resolved to sing a song of gratitude to God. And how did they recite this song? If a baby was lying on his mother’s lap or an infant was nursing from his mother’s breasts, once they saw the Divine Presence, the baby straightened his neck and the infant dropped the breast from his mouth, and they recited: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). As it is stated: “Out of the mouths of babies and sucklings You have founded strength” (Psalms 8:3).

    17Rabbi Meir would say: From where is it derived that even fetuses in their mother’s womb recited the song at the sea? As it is stated:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וחכמים אוסריןכדבעינן לפרושי טעמא:

    ותניא כביצהותניא בברייתא דאליבא דר' אליעזר ונותנת אף כביצה באמצע ואפ"ה לא מטמא לה לחלה עד שלא נקרא עליה שם:

    סברוה רבנןהני דבי מדרשא דבעו למשמע מינה דר' אליעזר אין שני עושה שלישי בחולין ס"ל אידי ואידי הך ברייתא נמי אליבא דרבי אליעזר דשרי כביצה ומתני' דאמר פחות תרווייהו בעיסה ראשונה העיסה הטמאה ראשונה לטומאה היא ואפ"ה קאמר ר' אליעזר בברייתא כביצה ואע"ג דמיטמאה אמצעית מחמת ראשונה והויא לה שניה לא הדרא ועבדא לה לחלה עד שלא קרא עליה שם שלישי ואע"ג דמעיסת חולין הטבולין לחלה הוא דכ"ע בין לר' אליעזר בין לרבנן לאו כחלה דמיא למיהוי עלה תורת תרומה:

    מאי לאו בהא קמיפלגירבי אליעזר ורבנן דר' אליעזר דשרי סבר אין שני עושה שלישי בחולין ורבנן דאסרי סברי שני עושה שלישי בחולין ואיטמא לה חלה לפני קריאת השם ואע"ג דחולין הוא ואשתכח דספינן לכהן חלה טמאה בחזקת שהיא טהורה ותנא דמתני' דאמר לר' אליעזר פחות מכביצה לאו משום דאית ליה שני עושה שלישי אלא משום דכמה דאפשר למעוטי טומאה דאמצעית ממעטינן דאסור לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי והא אפשר בהכי אי נמי משום דילמא לא מיזדהר בה שלא תגע חלה באמצעית זו אחר קריאת השם וחכמים אוסרין דילמא אתי למיעבד כביצה ומטמא אמצעית והדרא ומטמיא לחלה:

    לא דכ"עואפילו לרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דקאסרי רבנן משום דקסברי חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ומיפסלי משום שם שלישי:

    ואיבעית אימא דכ"ע לאו כחלה דמי ודכ"ע אין שני עושה שלישי בחולין והכא במותר לגרום טומאה לחולין כו' - טעמא דרבנן דאסרי משום אמצעית הוא דמיטמא מחמת העיסה שהיא ראשונה וקסברי אסור לגרום טומאה לחולין משום תקנת תרומה ור' אליעזר סבר מותר לגרום טומאה לאמצעית כדי לתקן חלה בטהרה ותנא דמתניתין ותנא דברייתא אליבא דר' אליעזר נמי בהא פליגי דתנא דמתניתין סבר אע"ג דמותר לגרום לה טומאה מיהו כל כמה דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום להן טומאה בחנם והא אפשר בהכי הלכך כביצה לא דחשיב ותנא דברייתא סבר כיון דמותר לגרום לא שנא שיעורא רבא ולא שנא שיעורא זוטרא דאפילו בכדי ביצה נמי מותר לגרום אי נמי תנא דמתני' סבר דילמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת השם ותנא ברא לא חייש:

    במאי קמיפלגיר"ע ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:

    כגדול המקרא את ההללמקרהו לציבור להוציאן ידי חובתן:

    והן עונין אחריו ראשי פרקין הללויהשהוא ראש הפרשה על כל דבר שהוא אומר עונין אחריו הללויה דתנן במסכת סוכה (דף לח.) מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו הוא עונה אחריהן מה שהם אומרים ואם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה:

    כסופרמלמד תינוקות והוא תדיר בבית הכנסת ופורס על שמע לעשרה הנועדים. פורס לשון פרוס החג לפני החג (שקלים דף ה) מתחיל בברכות שלפני קריאת שמע והן עונין אחריו וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה:

    לאמר אמילתא קמייתא קאישעונין תמיד אשירה לה':

    ורבי נחמיה סבר ויאמרואמשה ובני ישראל קאי ומשמע דאמור כולהו בהדי הדדי:

    לאמר דפתח משה ברישאהכי קאמר ויאמרו כולם אחר שנרשו לאמר דהיינו אחר שפתח חכם:

    עוללגדול מיונק כדכתיב (שמואל א טו) מעולל ועד יונק ודרך המקרא לומר כן כלומר כלה הכל מן החשוב עד הגרוע כמו משור ועד שה (שם):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 30 עמוד ב

    1וחכמים אוסרין.

    2ותניא כביצה.

    3סברוה אידי ואידי בעיסה ראשונה, וחולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו.

    4מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: אין שני עושה שלישי בחולין,׃

    5ומר סבר: שני עושה שלישי בחולין.

    6אמר רב מרי בריה דרב כהנא: דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין, והכא בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי. מר סבר: כחלה דמו, ומר סבר: לא כחלה דמו.

    7ואיבעית אימא: דכולי עלמא חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו, ואין שני עושה שלישי בחולין, והכא במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי.

    8מ"ס מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ומר סבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.

    9בו ביום דרש רבי עקיבא וכו'.

    10במאי קא מיפלגי? מר סבר: תחומין דאורייתא, ומר סבר: דרבנן.

    Baraita

    11ת"ר בו ביום דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את הלל, והן עונין אחריו ראשי פרקים. משה אמר (שמות טו, א) ״אשירה לה'״, והן אומרים ״אשירה לה'״, משה אמר ״כי גאה גאה״ והן אומרים ״אשירה לה'״.

    12רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את הלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר ״אשירה לה'״ והן אומרים ״אשירה לה'״, משה אמר ״כי גאה גאה״, והן אומרים ״כי גאה גאה״.

    13רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו.

    14במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר: ״לאמר״, אמילתא קמייתא.

    15ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר: ״לאמר״ אכל מילתא ומילתא, ור' נחמיה ' סבר: ״ויאמרו״ דאמור כולהו בהדי הדדי, ״לאמר״ דפתח משה ברישא.

    Baraita

    16תנו רבנן, דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו. כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו ״זה אלי ואנוהו״, שנאמר: ״(תהלים ח״, ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז׃

    17היה רבי מאיר אומר: מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר:

    Tosafot

    מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר תחומין דרבנןתימה דהכא משמע דאי הוה משתעי קרא דאלפים אמה בלוים דהוה סבר דתחומין דרבנן אלא טעמא משום דמשתעי בשבת והא יליף לתחומין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) מג"ש מקום ממקום ומקום מניסה וכו' א"כ אפי' הוה משתעי בשדות וכרמים הוי מצי למילף בהו ג"ש דמקום דכתיב גבי שבת היינו אלפים דהא פריך התם ונילף מקיר העיר וחוצה אע"ג דההוא קרא משתעי לדברי הכל בלוים ובספ"ק דעירובין (דף יז:) משמע מאן דסבר דתחומין דאורייתא נפקא לן מאל יצא איש ממקומו:

    רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסתבתוספתא (פ"ו) ר' נחמיה אומר כבני אדם שקורין את שמע שנאמר ויאמרו לאמר מלמד שהיה משה פותח תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין משה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אומרים זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אומרים ה' שמו:

    רבי מאיר אומר מנין שאפי' עוברין שבמעי אמןאין לומר דרבי יוסי הגלילי ורבי מאיר פליגי דרבי יוסי אית ליה דוקא עוללים ויונקים ולא עוברים אלא מקרא דמפי עוללים ויונקים נפקא ליה דתינוק שמט דד מפיו דמשמע יונקים בשעה שהוא יונק ולכך איצטריך קרא דמפי עוללים דאי לאו הכי כיון דנפקא לן מקרא ממקור ישראל במקהלות ברכו אלקים אפילו עוברים לא הוה צריך למימר תו עוללים ויונקים דבפ' שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) תנינן בעשרה אומרים נברך אלהינו וכו' רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלקים א"ר עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה' וקדייק עליה בגמ' (שם דף נ.) ורבי עקיבא האי קרא דר"י הגלילי מאי עביד ליה מבעי ליה לכדר' מאיר וכו' ואידך דהיינו רבי יוסי הגלילי ממקור ישראל נפקא אלמא דלר' יוסי הגלילי נמי עוברים אומרים שירה ובפ"ק דכתובות (דף ז:) דריש לה דברכת חתנים בעשרה מדהוי מצי למיכתב מבטן ישראל וכתיב ממקור על עיסקי מקור בתוספתא מסיים הכי ואותן המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו אמר להן הקב"ה באו וראו את השירה כיון שראו את ישראל פתחו אף הן ואמרו שירה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו' ור"ש בן אלעזר אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לענין עקידה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעו למשמע מיניה דר"א אין שני עושה ג' בחולין כו' עכ"ל כ"ה בפירוש שלפנינו וצ"ל דעיקר סברוה לא קאי אר"א דסבר אין ב' עושה ג' בחולין דהא לכל האוקימתות קאי הכי אלא דסברוה דרבנן דאסרי פליגי עליה בהא וסברי דשני עושה ג' בחולין אבל פי' הישן מרש"י יותר מדוקדק בזה דכל זה אינו שם אלא דכצ"ל סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעי למשמע מינה דר"א דשרי כביצה ואע"ג דמטמאה כו' דכ"ע בין לר"א בין לרבנן לאו כחלה דמיא כו' מאי לאו בהא כו' עכ"ל ודו"ק:

    בד"ה מאי לאו בהא כו' לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי כו' ובד"ה והכא במותר לגרום כו' דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום כו' עכ"ל מפי' ישן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 30b

    Sotah 30b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 307 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וחכמים אוסרין כדבעינן לפרושי טעמא:

    ותניא כביצה ותניא בברייתא דאליבא דר' אליעזר ונותנת אף כביצה באמצע ואפ"ה לא מטמא לה לחלה עד שלא נקרא עליה שם:

    סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעו למשמע מינה דר' אליעזר אין שני עושה שלישי בחולין ס"ל אידי ואידי הך ברייתא נמי אליבא דרבי אליעזר דשרי כביצה ומתני' דאמר פחות תרווייהו בעיסה ראשונה העיסה הטמאה ראשונה לטומאה היא ואפ"ה קאמר ר' אליעזר בברייתא כביצה ואע"ג דמיטמאה אמצעית מחמת ראשונה והויא לה שניה לא הדרא ועבדא לה לחלה עד שלא קרא עליה שם שלישי ואע"ג דמעיסת חולין הטבולין לחלה הוא דכ"ע בין לר' אליעזר בין לרבנן לאו כחלה דמיא למיהוי עלה תורת תרומה:

    מאי לאו בהא קמיפלגי רבי אליעזר ורבנן דר' אליעזר דשרי סבר אין שני עושה שלישי בחולין ורבנן דאסרי סברי שני עושה שלישי בחולין ואיטמא לה חלה לפני קריאת השם ואע"ג דחולין הוא ואשתכח דספינן לכהן חלה טמאה בחזקת שהיא טהורה ותנא דמתני' דאמר לר' אליעזר פחות מכביצה לאו משום דאית ליה שני עושה שלישי אלא משום דכמה דאפשר למעוטי טומאה דאמצעית ממעטינן דאסור לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי והא אפשר בהכי אי נמי משום דילמא לא מיזדהר בה שלא תגע חלה באמצעית זו אחר קריאת השם וחכמים אוסרין דילמא אתי למיעבד כביצה ומטמא אמצעית והדרא ומטמיא לחלה:

    לא דכ"ע ואפילו לרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דקאסרי רבנן משום דקסברי חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ומיפסלי משום שם שלישי:

    ואיבעית אימא דכ"ע לאו כחלה דמי ודכ"ע אין שני עושה שלישי בחולין והכא במותר לגרום טומאה לחולין כו' - טעמא דרבנן דאסרי משום אמצעית הוא דמיטמא מחמת העיסה שהיא ראשונה וקסברי אסור לגרום טומאה לחולין משום תקנת תרומה ור' אליעזר סבר מותר לגרום טומאה לאמצעית כדי לתקן חלה בטהרה ותנא דמתניתין ותנא דברייתא אליבא דר' אליעזר נמי בהא פליגי דתנא דמתניתין סבר אע"ג דמותר לגרום לה טומאה מיהו כל כמה דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום להן טומאה בחנם והא אפשר בהכי הלכך כביצה לא דחשיב ותנא דברייתא סבר כיון דמותר לגרום לא שנא שיעורא רבא ולא שנא שיעורא זוטרא דאפילו בכדי ביצה נמי מותר לגרום אי נמי תנא דמתני' סבר דילמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת השם ותנא ברא לא חייש:

    במאי קמיפלגי ר"ע ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:

    כגדול המקרא את ההלל מקרהו לציבור להוציאן ידי חובתן:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר תחומין דרבנן תימה דהכא משמע דאי הוה משתעי קרא דאלפים אמה בלוים דהוה סבר דתחומין דרבנן אלא טעמא משום דמשתעי בשבת והא יליף לתחומין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) מג"ש מקום ממקום ומקום מניסה וכו' א"כ אפי' הוה משתעי בשדות וכרמים הוי מצי למילף בהו ג"ש דמקום דכתיב גבי שבת היינו אלפים דהא פריך התם ונילף מקיר העיר וחוצה אע"ג דההוא קרא משתעי לדברי הכל בלוים ובספ"ק דעירובין (דף יז:) משמע מאן דסבר דתחומין דאורייתא נפקא לן מאל יצא איש ממקומו:

    רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת בתוספתא (פ"ו) ר' נחמיה אומר כבני אדם שקורין את שמע שנאמר ויאמרו לאמר מלמד שהיה משה פותח תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין משה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אומרים זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אומרים ה' שמו:

    רבי מאיר אומר מנין שאפי' עוברין שבמעי אמן אין לומר דרבי יוסי הגלילי ורבי מאיר פליגי דרבי יוסי אית ליה דוקא עוללים ויונקים ולא עוברים אלא מקרא דמפי עוללים ויונקים נפקא ליה דתינוק שמט דד מפיו דמשמע יונקים בשעה שהוא יונק ולכך איצטריך קרא דמפי עוללים דאי לאו הכי כיון דנפקא לן מקרא ממקור ישראל במקהלות ברכו אלקים אפילו עוברים לא הוה צריך למימר תו עוללים ויונקים דבפ' שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) תנינן בעשרה אומרים נברך אלהינו וכו' רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלקים א"ר עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה' וקדייק עליה בגמ' (שם דף נ.) ורבי עקיבא האי קרא דר"י הגלילי מאי עביד ליה מבעי ליה לכדר' מאיר וכו' ואידך דהיינו רבי יוסי הגלילי ממקור ישראל נפקא אלמא דלר' יוסי הגלילי נמי עוברים אומרים שירה ובפ"ק דכתובות (דף ז:) דריש לה דברכת חתנים בעשרה מדהוי מצי למיכתב מבטן ישראל וכתיב ממקור על עיסקי מקור בתוספתא מסיים הכי ואותן המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו אמר להן הקב"ה באו וראו את השירה כיון שראו את ישראל פתחו אף הן ואמרו שירה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו' ור"ש בן אלעזר אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לענין עקידה:

    Tosafot on Sotah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעו למשמע מיניה דר"א אין שני עושה ג' בחולין כו' עכ"ל כ"ה בפירוש שלפנינו וצ"ל דעיקר סברוה לא קאי אר"א דסבר אין ב' עושה ג' בחולין דהא לכל האוקימתות קאי הכי אלא דסברוה דרבנן דאסרי פליגי עליה בהא וסברי דשני עושה ג' בחולין אבל פי' הישן מרש"י יותר מדוקדק בזה דכל זה אינו שם אלא דכצ"ל סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעי למשמע מינה דר"א דשרי כביצה ואע"ג דמטמאה כו' דכ"ע בין לר"א בין לרבנן לאו כחלה דמיא כו' מאי לאו בהא כו' עכ"ל ודו"ק:

    בד"ה מאי לאו בהא כו' לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי כו' ובד"ה והכא במותר לגרום כו' דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום כו' עכ"ל מפי' ישן:

    Chidushei Halachot on Sotah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא "אָז יָשִׁיר" (שמות טו, א) פירש רש"י ז"ל כל היכא דתני בו ביום הוא יום שהושיבו את רבי אליעזר בן עזריה לנשיא. ולפי זה צריך להבין למה אמר 'בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא' דמשמע שיש שייכות וצורך לדרשה זו ביום? ונראה לי בס"ד דאיתא בברכות (ברכות כח.) בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל אסור! אמר לו רבי יהושע מותר! אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הֳ' (דברים כג, ד)? אמר לו רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש! אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם הֳ' (ירמיה מט, ו) וכבר שבו! אמר לו רבי יהושע והלא נאמר וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל (עמוס ט, יד) ולא שבו! מיד התירוהו לבא בקהל, עד כאן. והקשינו איך התירוהו מהאי טעמא דאפשר לומר ישראל עדיין לא שבו אבל בני עמון שבו, דמנא ליה דשיבתם בזמן אחד תהיה ומאי תליא הא בהא? ותרצנו דילפי כעין גזרה שוה הכא כתיב 'שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן' והכא כתיב 'שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל' מה התם קאי על לעתיד לבוא דחזינן עד השתא לא שבו, כן עמון קאי על לעתיד לבוא ועדיין לא שבו. נמצא הסכימו 'אוֹתוֹ הַיּוֹם' דקרא ד'שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן' קאי על עתיד לבוא וכיון דהסכימו דקאי על עתיד לבוא מוכרח דסבירא ליה כמאן דאמר אין מצות בטילות לעתיד לבוא (נדה סא:), דאם מצות בטילות לעתיד לבוא מה צורך להודיענו שישיב לעתיד לבוא 'שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן' דמה לנו לדעת בטובה שיהיה לרשעים? אלא ודאי דמצות אינם בטלים לעתיד לבוא! וקא משמע לן בזה לענין דינא כיון דישובו בני עמון נאסרים לבא בקהל ויהיה להם דין קבוע לענין דינא ואוסר מספק שמא עמוני הוא, אבל אם מצות בטילות לעתיד לבוא ליכא האי לאו ד'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי' ולמאי נפקא מינה אשמעינן שישיב שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן? ועל כן הוצרך רבי עקיבה בּוֹ בַּיּוֹם לדרוש האי דרשה של 'וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר' דקודם זה היו דורשין וַיֹּאמְרוּ בעולם הזה לֵאמֹר לעולם הבא ומאחר דעתה מוכח דסבירא ליה כמאן דאמר מצות אין בטלות לעתיד לבוא למאי אצטריך קרא ללמדינו לֵאמֹר לעתיד לבוא? פשיטה כמו דחייבין לומר השירה עתה בעולם הזה כן חייבין לאמר לעולם הבא! ואם כן מה תלמוד לומר לֵאמֹר? לכך הוצרך לדרוש מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין שִׁירָה אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה.

    שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר" (שמות טו, א) קשא כפל הלשון דחזר ואמר וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'לֵאמֹר'? ונראה לי בס"ד תרתי קשיא ליה חדא למה נקיט 'לֵאמֹר' ועוד אם ירצה לומר 'לֵאמֹר' למה אמרה הכי דהוה ליה למימר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַהֳ' ולמה אמר 'וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר' שהם שני מילות באין כאחד במשמעות אחת? ותירץ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין שִׁירָה אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה, ולכך שינה הכתוב בתיבת לֵאמֹר דנקיט לה אחר תיבת וַיֹּאמְרוּ כדי שנרגיש ביתרון ונדע דאתיא תיבת לֵאמֹר לדרשה הנזכר.

    בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה יש להקשות אומרו נתנו עיניהם לשון יתר ואין לו משמעות. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה י:) המלאכים רצו לומר שירה ואמר להם הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?! ומקשים אם כן ישראל איך אמרו שירה? ותרצו שאני ישראל שהנס נעשה בעבורם. אך זה תינח אם נעשה בזכותם אבל אם לא נעשה בזכותם אין כדאין לומר שירה! ותרצו דנעשה בזכותם והיינו בזכות האמונה שהאמינו בהשם יתברך וירדו לים קודם שנבקע לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יד, טו) 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ' תחלה ואחר כך אתה 'הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ 'והוכחה לדבר זה שנעשה הנס בזכותם הוא שזכו לראות את הנס בעיניהם דכתיב הֳ' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי (תהלים קיח, ז). ובזה פרשנו (שמות יד, ל) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם, הוא השר. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה הֳ' בְּמִצְרַיִם, הוא הנס התחתון של מפלת מצרים בים. ועל ידי כך אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַהֳ'. וזהו שאמר נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בראיית הנס כדי לוֹמַר שִׁירָה דאם לא היו זוכין לראות הנס בעיניהם לא היו רשאין לומר שירה וכדמצינו במלאכים שמנעם השם יתברך מלאמר שירה, אך כיון דראו הנס בעיניהם דמוכח דנעשה הנס בזכותם לכך רשאין לומר שירה ואין לחוש למה שאמר מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרו 'נָתְנוּ עֵינֵיהֶם' דאמרו רבותינו זכרונם לברכה הטעם שאמרו שירה לשון נקבה ולא אמרו שיר לשון זכר מפני שעתיד להשתעבד אחרי זה בשעבוד מלכיות אבל לעתיד שאין שעבוד עוד אחר הגאולה אז יאמרו שיר לשון זכר דכתיב שִׁירוּ לַהֳ' שִׁיר חָדָשׁ (תהלים צו, א). וזהו שאמר נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לראות ברוח הקודש בגליות שיהיה להם אחרי זה כדי לוֹמַר שִׁירָה לשון נקבה ולא שיר לשון זכר ובסה"ק 'אבן שלמה' על שיר השירים דף ה' פרשתי מאמר זה באופן אחר ושם פרשתי בס"ד כמה פסוקים יעוין שם.

    Ben Yehoyada on Sotah 30b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 30, Amud Bet, about 307 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “וחכמים אוסרין.…”

    2. Segment 22 words

      Opens “ותניא כביצה.…”

    3. Segment 311 words

      Opens “סברוה אידי ואידי בעיסה ראשונה, וחולין הטבולין…”

    4. Segment 411 words

      Opens “מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: אין…”

    5. Segment 56 words

      Opens “ומר סבר: שני עושה שלישי בחולין.…”

    6. Segment 627 words

      Opens “אמר רב מרי בריה דרב כהנא: דכולי…”

      Named: רב מרי, רב כהנא.

    7. Segment 723 words

      Opens “ואיבעית אימא: דכולי עלמא חולין הטבולין לחלה…”

    8. Segment 815 words

      Opens “מ"ס מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל,…”

    9. Segment 96 words

      Opens “בו ביום דרש רבי עקיבא וכו'.…”

      Named: רבי עקיבא.

    10. Segment 1010 words

      Opens “במאי קא מיפלגי? מר סבר: תחומין דאורייתא,…”

    11. Segment 1147 words

      Opens “ת"ר בו ביום דרש רבי עקיבא: בשעה…”

      Named: רבי עקיבא.

    12. Segment 1237 words

      Opens “רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יוסי.

    13. Segment 1315 words

      Opens “רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע…”

      Named: רבי נחמיה.

    14. Segment 148 words

      Opens “במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר: ״לאמר״, אמילתא…”

      Named: רבי עקיבא.

    15. Segment 1524 words

      Opens “ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר:…”

      Named: רבי אליעזר.

    16. Segment 1651 words

      Opens “תנו רבנן, דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה…”

      Named: רבי יוסי.

    17. Segment 1712 words

      Opens “היה רבי מאיר אומר: מנין שאפי' עוברים…”

      Named: רבי מאיר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sotah 30b · Segment 9 — “בו ביום דרש רבי עקיבא וכו'.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 30b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026