Talmud Builders
    Chapter 1 - HaMekannei

    גם: סוטה דף ב׳ ע״א, פרק א׳ המקנא

    English translation - Sotah 2a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to one who issues a warning to his wife not to seclude herself with a particular man, so that if she does not heed his warning she will assume the status of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [ sota ], Rabbi Eliezer says: He issues a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses for the warning to be effective. If two witnesses were not present for the warning, she is not a sota even if two witnesses saw her seclusion with another man. And the husband gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness who saw the seclusion, or even based on his own testimony that he himself saw them secluded together, as Rabbi Eliezer holds that only the warning requires witnesses, not the seclusion. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses.

    2The mishna asks: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., she is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma .

    3However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man long enough to become defiled, i.e., sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home from that moment until she undergoes the sota rite. And likewise, if she was the wife of a priest she is prohibited from partaking of teruma , as she was possibly disqualified by her infidelity, so long as her innocence is not proven by means of the bitter water. And if her husband dies childless before she drinks the bitter water, she performs ḥalitza with her late husband’s brother and may not enter into levirate marriage, as, if she had been unfaithful, levirate marriage is forbidden.

    4GEMARA: The Gemara questions the placement of this tractate within the mishnaic order of Nashim . Now, the tanna arose from tractate Nazir , which is the tractate preceding Sota in the order of the Mishna. What did he teach in Nazir that required that he teach tractate Sota immediately afterward, as at first glance there seems to be no connection between this tractate and Nazir ?

    5The Gemara answers: This was done in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the sequence of passages in the Torah, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Why is the portion of a nazirite (Numbers, chapter 6) placed adjacent to the portion of a sota (Numbers, chapter 5)? This was done to tell you that anyone who sees a sota in her disgrace as she undergoes the rite of the bitter water should renounce wine, as wine is one of the causes of sexual transgression, as it loosens inhibitions. For the same reason that the Torah teaches these passages one after the other, Rabbi Yehuda HaNasi arranged these tractates one after the other.

    6The Gemara asks: But if so, let him teach tractate Sota first and then let him teach tractate Nazir , which is the way these topics are ordered in the Torah, and also accords better with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara answers: Since the tanna taught tractate Ketubot , and in that tractate he taught a chapter that begins: One who vows, in which there are several mishnayot concerning vows between husbands and wives, he then taught tractate Nedarim , whose subject is the halakhot of vows. And since he taught tractate Nedarim , he then taught tractate Nazir , which is similar to tractate Nedarim in that one becomes a nazirite by taking a vow. And he then teaches tractate Sota , in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    7§ The Gemara begins clarifying the mishna. The mishna states: One who issues a warning to his wife. By employing the descriptive phrase: One who issues a warning, and not the prescriptive phrase: One issues a warning, the tanna indicates that after the fact, yes, it is effective if he issues a warning in this manner, but ideally, no, one should not issue a warning to his wife at all ab initio . Apparently, the tanna of our mishna holds that it is prohibited to issue a warning to one’s wife ab initio in a manner that can cause her to become a sota , and all the halakhot concerning a sota are for one who issued a warning when not obligated to do so.

    8Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: When Reish Lakish would introduce his discussion of the Torah passage of sota he would say this: Heaven matches a woman to a man only according to his actions, as it is stated: “For the rod of wickedness shall not rest upon the lot of the righteous” (Psalms 125:3), indicating that if one has a wicked wife it is due to his own evil conduct. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: And it is as difficult to match a couple together as was the splitting of the Red Sea, as it is stated in a verse that speaks of the exodus from Egypt: “God makes the solitary individuals dwell in a house; He brings out prisoners into prosperity [ bakosharot ]” (Psalms 68:7). God takes single individuals and causes them to dwell in a house by properly matching a man to a woman. This is similar to the exodus from Egypt, which culminated in the splitting of the Red Sea, where He released prisoners into prosperity.

    9The Gemara asks: Is that so that a man is matched to a woman according to his actions? But Rav Yehuda says that Rav says: Forty days before an embryo is formed a Divine Voice issues forth and says: The daughter of so-and-so is destined to marry so-and-so; such and such a house is destined to be inhabited by so-and-so; such and such a field is destined to be farmed by so-and-so. This clearly states that these matters, including marriage, are decreed for a person even before he is formed. The Gemara answers: This is not difficult. This statement that Rav Yehuda says in the name of Rav is with regard to a first match [ zivug ], while this statement of Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yoḥanan is with regard to a second match. A first match is decreed in heaven; a second match is according to one’s actions.

    10§ The Gemara now clarifies the dispute in the mishna. Rabbi Eliezer says: The husband must issue a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses, and he gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses who saw them secluded together. The Gemara notes: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree only with regard to the requisite number of witnesses for the warning and the seclusion, whether one or two witnesses are required, but with regard to the testimony concerning defilement after the warning was issued and seclusion had occurred, they agree that even the testimony of one witness is deemed credible to establish that the woman actually engaged in sexual intercourse with the man while secluded.

    11The Gemara comments: And we learned also in another mishna (31a) that if a single witness says: I saw that she was defiled, then she would not drink the bitter water, as the testimony is accepted, and her husband must divorce her and she forfeits payment of her marriage contract. Therefore, there is no need to perform the sota rite.

    12The Gemara asks: By Torah law, from where do we derive that one witness is deemed credible with regard to testifying that a sota engaged in sexual intercourse? The Gemara answers: As the Sages taught in reference to the verse describing the circumstances in which a woman defiled through an act of adultery becomes forbidden to her husband, which states: “And a man lie with her carnally and it be hid from the eyes of her husband, she being defiled secretly, and there is no witness [ ed ] against her” (Numbers 5:13), the verse is speaking of a lack of two witnesses. When the verse refers to the lack of an ed , written in the singular, it actually indicates that there are not two witnesses against her, but only one, as the baraita will now explain.

    13The baraita continues and asks: Or perhaps the verse is referring only to a case where there was not even one witness to the act of sexual intercourse, as the singular usage of the word ed would seem to indicate? The baraita now proves that elsewhere the word ed is used to indicate two witnesses, as the verse states: “One witness [ ed ] shall not rise up against a man for any iniquity or any sin that he sins; by the mouth of two witnesses or by the mouth of three witnesses shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' המקנא לאשתו - לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו (במדבר ה׳:י״ד) ולקמן בגמ' מפרש מאי לשון קינוי ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני:

    מקנא לה ע"פ שנים - אם בא להשקותה צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם אל תסתרי עמו ואם לא קינא לה בפני שנים אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה:

    ומשקה ע"פ עד א' או ע"פ עצמו - ואפי' אין עדים שנסתרה אלא עד אחד או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה נאסרת בסתירה עד שתשתה ולקמן ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק:

    ר' יהושע אומר - צריך ב' עדים אף לסתירתה:

    ודברה עמו - שלא במקום סתר:

    עדיין מותרת לביתה - לשמש עם בעלה:

    ומותרת בתרומה - אם אשת כהן היא:

    כדי טומאה - כדי העראה:

    אסורה לביתה - מספק כדילפינן לקמן (סוטה דף כח.) שלשה ונטמאה אמורים בפרשה וקנא את אשתו והיא נטמאה ונסתרה והיא נטמאה תחת אישה ונטמאה אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה ואחד שאסורה לתרומה:

    ואם מת - קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם:

    חולצת - לינשא לשוק ולא מתייבמת ובגמרא יליף לה:

    גמ' מכדי תנא מנזיר קא סליק - כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר:

    מאי תנא דתנא סוטה - מאי תנא בנזירות דדמי לסוטה דתנא סוטה בתרה:

    בקלקולה - בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדקתני מתני' (לקמן סוטה דף ז:) קושר חבל למעלה מדדיה:

    יזיר עצמו מן היין - שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה:

    וליתני סוטה והדר נזיר - שכך היא סמיכת פרשתייהו:

    ותנא המדיר - פרק הוא בכתובות המדיר את אשתו ואיידי דאיירי בנדרי' תנא נדרים אחר כתובו' ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר בתרה שאף הנזירות באה על ידי נדר והדר תנא סוטה בתרה:

    לכתחילה לא - מדלא תני רבי אליעזר אומר מקנא אדם לאשתו על פי שנים:

    אסור לקנאות - שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול ואפי' היא טהורה:

    כי פתח - כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה:

    מזווגין אשה לפי מעשיו - צנועה לצדיק ופרוצה לרשע:

    כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים - לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק:

    וקשין - לפני המקום:

    לזווגם - הנך דלפי מעשיו:

    כקריעת ים סוף - שנשתנו סדרי בראשית:

    מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית:

    מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים:

    איני - מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה (דף טז:) מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה דאין זה בידי שמים:

    זוג ראשון - לפי המזל:

    זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:

    עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה - כלומר עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי לר"א ובסתירה לר' יהושע:

    אבל בטומאה - אם יש עדים בקינוי וסתירה ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה נאמן ואינה שותה אלא יוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה:

    שנטמאת - באותה סתירה:

    מנלן דמהימן עד אחד - בטומאה של סתירה אחר קינוי:

    ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר - וקאמר עדים שנים אין בטומאה זו אלא עד א' וקרא בטומאה קמישתעי ושכב איש אותה שכבת זרע ועדים שנים אין בה אלא א' והיא לא נתפשה לא נאנסה וממילא שמעינן דמהימן מדכתיב והיא לא נתפשה להחמיר עליה בא הכתוב לדונה כמזידה ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן דקאמר ומעלה בו מעל ושכב איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה ולקמן (סוטה דף ג.) מפרש דהאי קרא בתר קינוי כתיב דכתיב בתריה ועבר עליו רוח קנאה וגו' ודרשינן ליה לקמן שכבר עבר:

    או אינו אלא אחד - דקאמר קרא דאפילו עד אחד אין בה ולקמן פריך אלא במאי מיתסרא דקאמר קרא והיא לא נתפשה אלמא פשיטא דנטמאת מדמהדר בתר אונס ורצון:

    ת"ל לא יקום עד א' וגו' - מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם כדמפרש ואזיל:

    License: CC0

    סוטה ב עמוד א

    Mishna

    1המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים, ומשקה על פי עד אחד, או ע"פ עצמו. רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים, ומשקה ע"פ שנים.

    2כיצד מקנא לה? אומר לה בפני שנים: ״אל תדברי עם איש פלוני״, ודברה עמו עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה.

    3נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה, ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת חולצת ולא מתייבמת.

    Gemara

    4מכדי תנא מנזיר סליק, מאי תנא דקא תנא סוטה?

    5כדרבי. דתניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

    6וליתני סוטה, והדר ליתני נזיר! איידי דתנא כתובות ותנא ״המדיר״, תנא נדרים. ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר, דדמי לנדרים. וקתני סוטה, כדרבי.

    7״המקנא״, דיעבד אין, לכתחילה לא. קסבר תנא דידן: אסור לקנאות.

    8א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא' (תהלים קכה, ג) ״כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים״. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: ״(תהלים סח״, ז) ״אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות״.

    9איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

    10ר"א אומר: מקנא לה על פי שנים וכו'. עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה, אבל בטומאה עד אחד מהימן.

    11ותנן נמי: עד אחד אומר ״אני ראיתי שניטמאת״ לא היתה שותה.

    12מדאורייתא מנלן דמהימן עד אחד? דתנו רבנן: (במדבר ה, יג) ״ועד אין בה״, בשנים הכתוב מדבר.

    13או אינו אלא אפילו באחד? ת"ל (דברים יט, טו) ״לא יקום עד אחד באיש״.

    Tosafot

    מתני' המקנא - איידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא לנדרים - תימה והא בריש מסכת נזיר (דף ב.) אמר דלא תנא ליה אלא אגב סוטה כדרבי וי"ל דלא קבעה בסדר נשים אלא אגב סוטה ומשום דדמיא לנדרים קבעה בתר נדרים מ"ר. ותימה אמאי לא קבעה אגב נדרים דהא בפ"ד [דנזיר] תנא משניות טובא דמיירי בנדרי נשים ובהפרת בעל ויש לומר דעדיפא ליה למימר משום סוטה דפרשיות נמי נסמכו ובריש מסכת שבועות (דף ב:) דייק נמי בכה"ג:

    המקנא דיעבד אין - וא"ת וכי כל היכא דתני ה"א בתחילתן לשון דיעבד הוא והא קתני בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) ההולך לשחוט את פסחו ובעבודה זרה פרק השוכר (דף סט.) המניח עובד כוכבים בחנותו דמסיק בשמעתתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ג.) דמיירי לכתחילה ובפרק ב' דשחיטת חולין (דף לז.) השוחט את המסוכנת ובפרק קמא דביצה (דף ו:) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ויש לומר דכל היכא דאיכא למיתלי בלישנא דייק הכי כגון הכא ובריש פ"ב דשחיטת חולין (דף כז.) והתם נמי בפ' קמא (דף טו:) השוחט במגל יד ובפ' קמא דביצה (דף ז:) השוחט חיה ועוף יחפור בדקר ובפ' חבית (שבת דף קמז.) הרוחץ במי מערה או במי טבריא ותימה היכי דייק מהכא דאסור לקנאות אמאי לא מתרץ המקנא שבא כדמתרץ בפ"ק דביצה (דף ז:) ועל כרחך אית לן למימר דהכא ממשנה יתירא דייק כדפרש"י:

    קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה:

    הא בזוג ראשון הא בזוג שני - תימה בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג שני:

    אבל בטומאה עד אחד מהימן - תימה אדרבה איכא למימר איפכא אבל בטומאה בעינן בי תרי ומשום דאוסרתה איסור עולם ואי לאו ממתני' דמייתי מהיכא פשיטא ליה למימר הכי וי"ל דעדיפא ליה טומאה מקינוי וסתירה אף על גב דאוסרתה איסור עולם משום דרגלים לדבר:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    והמשנה הראשונה תיוחד לבאר החלק הראשון וקצת החלק השני והוא שאמר המקנא לאשתו ר' אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו ר' יהושע אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים אמר הר"ם הקנוי הוא האזהרה מהענינים המביאים לחשד ויצטרך שיזהירה ויקנא אותה בפני שנים וכאשר נסתרה אחר זה הנה היא אסורה עליו עד שישקוה מי המרים כמו שיתבאר ודע שחייב אדם שיקנא לאשתו ויקנא לה ולא יחשדה ואמרו וקנא את אשתו חובה ואמרו אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה ובאסור האשה על בעלה שלשה חלקים החלק הראשון הוא שיקנא לה בפני שנים ותסתר בפני שנים אחר זה כמו שיתבאר הנה היא תאסר עליו עד שתשתה מי המרים ואולם עתה אשר אין אצלנו מי סוטה תאסר לו לעולם והוא אמרם והאידנא דליכא מים למבדקה יאסר לה עליה אסורא דלעולם ותצא בלא כתבה בלי ספק והחלק השני שיקנא לה בפני שנים ותזנה אחר זה בעדות עד אחד עם עידי סתירה כמו שיתבאר הנה היא תאסר עליו איסור עולם ולא תשתה מי המרים כי כבר יש בכאן עידי טומאה ותצא בלא כתבה והראיה על זה שהעקר אצלנו כי כאשר אמר ית' עד אמנם הרצון בו העדות אשר הוא משני העדים כמו שאמרנו עד שקר העיד בעדים זוממין ולא תתאמת הזמה אלא בשני עדים כמו שיתבאר במסכת מכות וזה עקר כי כאשר אמר ית' עד הרצון בו שני עדים ואמ' בסוטה ועד אין בה והיא לא נתפשה ירצה בו שאין עליה שני עדים כמו שעשינו עקר אלא עד אחד ועם זה לא נתפשה ר"ל שהיא זנתה ועד המעשה אחד ולא תשתה והוא ענין אמרו והיא לא נתפשה הא נתפשה אסורה והחלק השלישי שלא קדם אליה קנוי אבל העידו עליה שני עדים בזנות עצמו הנה היא תצא ותאסר שלא בכתבה אולם אם העידו עליה שני עדים בסתירה זו עד כענין הזנות הנה היא לא תאסר עליו והנוסח שלהם זנתה אשתו בעד אחד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואמרו גם כן טומאה בעלמא בלא קנוי ובלא סתירה מנא לן דלא מהני עד אחד נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר כי מצא בה ערות דבר ונאמר על פי שנים עדים יקום דבר וענין הזנות בדיננו כמו שהודעתיך והוא שיעידו התכונה והא אמרם במנאפים עד שיראו כשהם מנאפים ולא נצטרך שיעידו כמכחול בשפופרת ושמור אלו העקרים כלם והלכה כר' יהושע:

    אמר המאירי המקנא לאשתו קודם שתכנס בביאור המשנה צריך שתזכור דרך הקדמה מה שביארנו בשני של יבמות כ"ד ב' שענין חשד זנות של אשה ר"ל שלא נתברר זנותה בעדים אלא על ידי אמתלאות חלוק לארבעה מינין הראשון עידי חוצפא כגון אוכלת בשוק וחברותיה השני עידי אמתלא כגון חבוק ונשוק וחברותיה השלישי עידי דבר מכוער כגון רוכל יוצא והיא חוגרת בסינר וחברותיה והרביעי הוא בחשד הבא על ידי קנוי של בעל וסתירתה אחר קנויו וביארנו שם דין שלשה הראשונים על אי זה צד אסורה ועל אי זה צד מותרת ועל אי זה צד מפסדת כתובתה ועל אי זה צד אינה מפסדת ויעדנו שהרביעי יתבאר במסכתא זו וכן ביארנו שם זנות המתברר בעדות והוא חלוק לשלשה פנים הראשון זנות המתברר על ידי שנים והוא איסור תורה ליאסר לבעל ולבועל ולהפסד כתובה והשני בעד אחד והוא תלוי בהאמנתו ר"ל שאם הוא נאמן עליו כשנים אסורה לו אלא שמ"מ אינה מפסדת כתובתה השלישי בטומאת עד אחד הבאה אחר קנויו שאסורה לו אף בלא האמנה ולהפסד כתובה גם כן והשקאה אין כאן הואיל ונתברר בעד אחד שזינתה אחר קנויו אבל בשקנא לה בפני שנים ונסתרה אחר כן שאין כאן עדות טומאה הוא הוא שתלוי בבדיקת מי סוטה והוא שאמרו שהמקנא לאשתו ר"ל שבא להתרותה שלא תסתתר עם פלוני שהוא חושדה עליו כדי שאם תסתתר אחר התראתו ותשהא כשיעור טומאה יהא הוא רשאי להשקותה כדי שיבדק הדבר צריך שיהא אותו קנוי על פי שנים ר"ל שיאמר לה כן בפני שנים כשרים לעדות עד שכשיבא להשקותה אחר הסתירה יהא מוציא אותם עדים שכבר קנא לה בפניהם ומשקה לה על פי עד אחד או על פי עצמו ר"ל שמאחר שקנא לה בפני שנים כל שנודע לו שנסתרה אפי' על פי עד אחד או אפי' אמר הוא לבדו ראיתיה שנסתרה יכול להשקותה ור' יהושע חולק לומר שאף הסתירה צריכה שני עדים ואינו יכול להשקותה עד שיקנא בפני שנים ותסתתר בפני שנים אפי' הודית היא בכך שאין השקאה אלא בעידי קנוי ובעידי סתירה ושיהו כלם כשרים לעדות ולא עוד אלא שבתלמוד המערב התבאר שאם העיד אחד שנסתרה בשחרית והשני על סתירה שבערב אינו כלום וכן בקנוי ומ"מ יראה שכל שקנא בפני שנים ונסתרה בפני שנים אע"פ שהעיד זה בשחרית וזה בין הערבים הואיל ועל קנוי אחד או על סתירה אחת הם מעידים הרי זה עדות והלכה כר' יהושע אלא שמ"מ אם נסתרה אחר הקנוי בעד אחד ודעתו סומכת עליו בכך או שראה הוא לבדו בכך אסורה לו ויוציא ויתן כתובה אפי' לא ראה הוא בכך ולא עד אחד כל שלעזה מדינה על סתירתה עד שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה אלא שיש חולקין בזו כמו שנבאר בפרק ששי במשנה ראשונה שבו:

    משנה כיצד הוא מקנא לה אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהת עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה מלאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם זאת ההלכה נכללת על שני מינים מהקנוי אחד מהם קנוי על האמת והוא אשר רמזנו עליו בהלכה הקודמת וזה שהוא כאשר הזהירה מלדבר עם איש בפני שנים וראו שדברה עמו בפני שנים גם כן הוא אין זה הקנוי ולא תיאסר על בעלה ולא תאסר בתרומה אם היתה ישראלית אשת כהן וכן כאשר נסתרה עמו בפני שנים לא תאסר גם כן כאשר לא הזהיר אותה רק בדבור לבד אבל אם אמר לה בפני שנים אל תסתתרי עם פלוני הנה זה הקינוי השלם הרמוז עליו ואם ראו אותה אחר זה מספרת עמו הנה לא תאסר גם כן אבל תהיה מותרת לביתה ר"ל למשגל ואם נכנסה עמו לסתר בפני שנים ושהתה כדי טומאה ושעור זה מן הזמן הוא שעור לצלות ביצת התרנגול באש שוה הנה אז תאסר על בעלה קודם שישקה חולצת ולא מתיבמת וזה למאמר השם ית' באיש אשר מצא באשתו ערות דבר כמו זה הדבר והלכה והיתה לאיש אחר ואמרו לאחר ולא ליבם ולזה לא תתיבם ולא תמלט מן החליצה לפי שהיא תצטרך גט מבעלה וכמו כן צריכה חליצה ואז תהיה מותרת לעלמא:

    אמר המאירי אח"כ בא לבאר לשון קנוי היאך וזהו שאמר כיצד מקנא לה אומר לה וכו' וכלל הדברים לפי מה שפירשו על זו בגמ' שצריך שיהא קנויו על הסתירה ושאף היא תסתתר אחר קנויו בכונה ורצון אבל אם קנא לה על הדבור ר"ל שאמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני אינו קנוי ואם דברה עמו אחר קנוי אינו כלום ואפי' נסתרה עמו אינו אלא כמי שנסתתרה בלא קנוי ואין כאן השקאה ולא איסור עליו כלל וכן אם קנא לה על הסתירה והיא לא נסתרה אלא שראוה מדברת עם אותו שקנא לה עליו אין זה כלום לא להשקאה ולא לאיסור וכן אמר בזו שמאחר שמותרת לבעלה אף היא מותרת בתרומה אם היתה אשת כהן הא אם אמר לה בפני שנים אל תסתתרי עם איש פלוני ונסתתרה גם כן בפני שנים ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לתרומה עד שתבדק במי סוטה והוא שאמרו שלשה פעמים כתוב בפרשה ונטמאה אחת לאיסור בעל ואחת לאיסור בועל אם מת בעלה או גרשה ואחת לתרומה אע"פ שאינה זונה ודאית מפני שרגלים לדבר:

    ואם מת ר"ל קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם חולצת ולא מתייבמת שמא זינתה תחת בעלה וכל שזינתה תחת הבעל אסורה ליבם וכמו שנא' באשה שנמצא בה ערות דבר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ודרשו בה דרך אסמכתא לאחר ולא ליבם ומ"מ להנשא לשוק צריכה חליצה על הדרך שהיתה צריכה גט מבעלה אלו היה קיים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו ופסקנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    לענין ביאור זה שאמרנו מכדי תנא מנזיר קא סליק אינו כן בסדורו של רבינו הקדוש ז"ל אלא אחר מסכת גיטין הוא שנסדרה שם שכך הוא סדרו ז"ל בסדר נשים יבמות כתובות נדרים נזיר גיטין סוטה קדושין ואם כן ביאור הענין הוא שגיטין וסוטה לענין זה אחד הם שסבת הגירושין בסבת הקלקול ומאחר שתלה הטעם לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין היה לו לשנות סוטה תחלה וזהו ששאלוה כאן והשיבו איידי דתנא כתובות דתני ביה המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר והדר תני גיטין וסוטה שהם כדבר אחד לענין זה שהרי גיטין הוא עיקר הפירוד וסוטה הוא סיבת הפירוד ונסמכו לנזיר לכדרבי שהקלקול הבא מצד היין גורם לגיטין וסוטה וכבר האריכו בענינים אלו הרבה מפרשים בדרכים אחרים וזו נראית לי עיקר:

    זה שאמרו במשנתנו המקנא לאשתו שמשמעו לשון דיעבד לא ללמוד הימנה שלכתחלה יהא אסור לקנות אלא כך פירושו כל שבא לקנות כך הוא עושה ומ"מ כל שרואה את אשתו צריכה לכך ראוי לו שיוכיחנה תחלה בינו לבינה בנחת ובישוב הדעת ואם לא נמנעה בכך מצות סופרים עליו לקנות לה בעדים אין זה אלא רוח טהרה להקפיד על נקיותה ועל נקיות בניו ובנותיו ובלבד שלא יקנא מחמת כעס ומריבה כדי לחללה או ליראה ולבהלה אלא מתוך אמתלאות שיש לו בה והוא שאמרו בתלמוד המערב לא יקנא בה מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מונין ר"ל כעס ומריבה אלא מתוך אימה ושאלו שם עבר וקנא לה מתוך דברים הללו מהו איתמרת למצוה וקנויו קנוי או לעכב ואין קנויו קנוי וכהדא כל מקום שנאמר חקה או תורה לעכב ולא הובררה שם ויראה לפסוק שכל שהוא כן לא יהו המים בודקין אלא שגדולי המחברים כתבוה דוקא למצוה והרי זו קנוי:

    מפנות הדת ומיסודותיה הוא להאמין ביושר משפטי הש"י להיות האדם נגמל ונענש בכל עניניו לפי מעשיו אם טוב ואם רע ולא יעכב זה מזל ומערכת כוכבים או אחד מן המקרים אלא שלפעמים יעזב למקרה או למזל כשהאדם אינו ראוי לפי מעשיו להגמל או להענש ואף זה נקרא צד עונש על צד הפקע הגמול במקום שהיה האדם ראוי לעשות פעולות ראויות לגמול אלא שבמי שאינו ראוי לכך לא יקרא עונש וא"כ הזווג אף הוא מכלל הגמול או הפכו בהזמין השם בגורלו אשה משכלת והגונה או ההפך וזהו שאמרו אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו ר"ל צנועה לצנוע ופרוצה לפרוץ והדומה לזה ודרשו דרך אסמכתא ממה שאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ומעתה כל שמשתדל בזווג בזה קשה הוא לזווגו וסמכו ענין זה למה שאמר הכתוב אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות כלומר כשם שהוצאת האסירים ממצרים היה בהשגחה מאתו ית' כן הושבת היחידים והזווגים זה בזה הוא בהשגחה מאתו ית' וענין בכושרות פרשוהו בתלמוד המערב בחדש שהוא כשר לצאת לא צנה ולא חמה וזהו ניסן והעמידוה בזווג שני ר"ל שהוא בזמן ראוי לענש וגמול אבל בזמן שאינו ראוי לכך והוא הנקרא זווג ראשון מצד שסתמו הוא בזמן הקטנות סמוך לפרק יהיה ענינו כפי המקרה או מערכת התולדה ועל זה אמרו ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרה בת פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני בנדוניתו ואין לשון זווג שני או ראשון בא בדקדוק אלא לפי הזמן שהוא ראוי להגמל או להענש ודברו חכמים בהווה:

    כל שקנא בעדים ונטמאת אחר כן על פי עד אחד נאסרה לו ולבועל והפסידה כתובתה ואינה שותה והוא שנאמר בסוטה ועד אין בה והיא לא נתפשה וכל מקום שנאמר עד פירושו בשנים עד שיפרוט הכתוב עד אחד ואם כן פירוש הדברים שאין בטומאתה שני עדים אלא אחד שהעיד שזינתה בלא אונס עם אותו שקנא לה בעלה ואמר רחמנא דליתסר עליה הא כל שבאונס אפי' בשנים ואפי' אחר קנוי באשת ישראל מיהא מותרת ואם אין בה עדות טומאה אלא עדות סתירה אינו כלום ליבדק על ידה אלא בשנים שנא' ועד אין בה בה ולא בקנוי בה ולא בסתירה כלומר בטומאה הוא שאמרה תורה שאע"פ שאין שם שני עדים אלא אחד הרי הוא כשנים אבל קנוי וסתירה דוקא בשנים כמו שבארנו במשנה וסתירה המזקקת ייבדק ענינה בששהתה כדי טומאה ויתבאר למטה כדי לצלות ביצה ולגמעה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 2a

    Sotah 2a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 282 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 2a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026