Talmud Builders

    Sotah 12b

    Back to index

    English translation — Sotah 12b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1She placed him in a marsh, as it is written: “The reeds and willows [ suf ] shall wither” (Isaiah 19:6).

    2The verse states: “And the daughter of Pharaoh came down to bathe [ lirḥotz ] in the river” (Exodus 2:5). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This teaches that she came down to the river to cleanse herself from the impurity of her father’s idols, as she was immersing herself as part of the conversion process. And similarly it states: “When the Lord shall have washed [ raḥatz ] away the filth of the daughters of Zion, and shall have purged the blood of Jerusalem from the midst thereof, by the spirit of judgment, and by the spirit of destruction” (Isaiah 4:4). This washing clearly refers to the purging of spiritual sins, rather than bathing for the sake of cleanliness.

    3The verse continues: “And her maidens walked along [ holekhot ] by the riverside” (Exodus 2:5). Rabbi Yoḥanan says: This walking is nothing other than the terminology of going toward death, and similarly it states: “Behold, I am going [ holekh ] to die” (Genesis 25:32).

    4The verse continues: “And she saw the ark among the willows” (Exodus 2:5). Once her maidens saw that the daughter of Pharaoh was intending to save Moses, they said to her: Our mistress, the custom of the world is that when a king of flesh and blood decrees a decree, even if all the world does not fulfill it, at least his children and members of his household fulfill it, and yet you are violating the decree of your father. After the maidens tried to convince her not to save Moses, the angel Gabriel came and beat them to the ground and they died.

    5The verse concludes: “And she sent amatah to take it” (Exodus 2:5). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the definition of the word “ amatah .” One says that it means her arm, and one says that it means her maidservant. The Gemara explains: The one who says that it means her arm explained it in this manner, as it is written “ amatah ,” which denotes her forearm. And the one who says that it means her maidservant explained it in this manner because it does not explicitly write the more common term: Her hand [ yadah ]. Therefore, he understands that this is the alternative term for a maidservant, ama .

    6The Gemara asks: And according to the one who says that it means her maidservant, didn’t you say earlier: Gabriel came and beat them to the ground and the maidservants died, so how could Pharaoh’s daughter send her? The Gemara answers: It must be that Gabriel left her one maidservant, as it is not proper that a princess should stand alone.

    7The Gemara asks: And according to the one who says that it means her hand, let the Torah write explicitly: Her hand [ yadah ]. Why use the more unusual term amatah ? The Gemara answers: This verse teaches us that her arm extended [ ishtarbav ] many cubits. As the Master said in another context: And similarly you find with regard to the hand of Pharaoh’s daughter that it extended, and similarly you find with regard to the teeth of evildoers, as it is written: “You have broken [ shibbarta ] the teeth of the wicked” (Psalms 3:8), and Reish Lakish said: Do not read the word as shibbarta , rather read it as sheribbavta , you have extended.

    8The next verse states: “And she opened it and saw it [ vatirehu ], even the child” (Exodus 2:6). The Gemara comments: The verse states: “And she saw it”; it should have stated: And she saw. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: In addition to Moses, she saw the Divine Presence with him. This is indicated by the usage of “saw it.”

    9The verse states: “And saw it, even the child [ yeled ]; and behold a lad [ na’ar ] that wept” (Exodus 2:6). The verse calls him “a child [ yeled ],” and the same verse calls him “a lad [ na’ar ].” A Sage teaches: He is the age of a child but his voice is as loud and deep as a lad; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Neḥemya said to him: If that is so, you made Moses our teacher blemished, since his voice was unusually deep. Rather, this teaches that his mother made a canopy of youth, i.e., a small canopy, for him in the ark, as she said: Perhaps I will not merit to see his wedding canopy.

    10The verse concludes: “And she had compassion on him, and said: This [ zeh ] is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). The Gemara asks: From where did she know that he was a Hebrew child? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: As she saw that he was circumcised.

    11The Gemara comments: The Pharaoh’s daughter said: “This [ zeh ] is one of the Hebrews’ children” (Exodus 2:6). Rabbi Yoḥanan says: This teaches that she prophesied unknowingly, as the intention of the word “ zeh ” was: This one falls, i.e., is cast, into the water, but no other will fall by means of water, for on that day Pharaoh’s decree was canceled.

    12The Gemara explains: And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And when they shall say to you: Seek unto the necromancers and the diviners, that chirp [ metzaftzefim ] and that mutter [ mahggim ]” (Isaiah 8:19)? The explanation of their chirping and muttering is: They see [ tzofin ], but they do not know what they are seeing; they enunciate [ mahggim ], but they do not know what they are enunciating. Although necromancers and diviners do have some insight into the future, they do not see clearly enough to understand what they are actually seeing.

    13The Gemara applies this to Pharaoh: Pharaoh’s astrologers saw that the savior of the Jewish people would be stricken by water. Therefore, they arose and decreed: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22); they thought that their vision indicated that Moses would be killed in the water. Once Jochebed cast Moses into the water, although he was protected in an ark, the astrologers said: We no longer see in the stars anything like that sign we saw as to the downfall of the leader of the Jews by water, and therefore at that moment they canceled their decree. But they did not know that what they saw foretold that Moses would be stricken on account of the waters of Meribah. They envisioned a downfall for Moses by water but didn’t fully comprehend their vision.

    14And this is what Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These [ hemma ] are the waters of Meribah, where the children of Israel strove with the Lord, and He was sanctified in them” (Numbers 20:13)? The verse indicates that these are the waters that the astrologers of Pharaoh saw and on account of which they erred. And this is what Moses said: “The people, among whom I am, are six hundred thousand men on foot [ ragli ]; and yet You have said: I will give them flesh, that they may eat a whole month” (Numbers 11:21). Moses said to the Jewish people: On account of me, which is an alternative meaning of the word ragli, all of you were saved, as the decree to throw all males into the river was canceled on my account.

    15Rabbi Ḥanina bar Pappa says: That day that Moses was placed in the river was the twenty-first day of the month of Nisan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, should the one who in the future will say the Song at the Red Sea on this day be stricken on this day? As this was also the date on which the Red Sea would be parted during the salvation of the Exodus.

    16Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: That day was actually the sixth day of the month of Sivan. The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, should the one who in the future will receive the Torah on Mount Sinai on this day be stricken on this day? As this was also the date on which the Torah was received.

    17The Gemara asks: Granted, according to the one who says that Moses was placed in the water on the sixth of Sivan, you find that there can be three months during which Moses was hidden after his birth; as the Master said ( Tosefta 11:7): Moses died on the seventh of Adar, and Moses was born on the seventh of Adar. And based on this, from the seventh of Adar until the sixth of Sivan there are three months, which correspond to the three months Moses was hidden before being placed in the water. But according to the one who says that it was on the twenty-first of Nisan, how can you find that he was hidden for three months?

    18The Gemara answers: That year was a leap year in which there were two months of Adar. Moses was hidden most of the first month of the three, from the seventh day of the first Adar when he was born, and most of the last month of the three, i.e., all of Nisan until the twenty-first, and the entire middle one. All of this together is considered as three months.

    19The Gemara now discusses the next verse in Exodus: “Then said his sister to Pharaoh’s daughter: Shall I go and call you a nurse of the Hebrew women, that she may nurse the child for you?” (Exodus 2:7). The Gemara asks: And what is different that Pharaoh’s daughter would specifically want a nurse of the Hebrew women?

    20The Gemara answers: This teaches that prior to this, they took Moses around to all the Egyptian wet nurses and he did not agree to nurse from any of them, as he said: Shall a mouth that in the future will speak with the Divine Presence actually nurse something impure? And this is as it is written: “Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make understand the message?” (Isaiah 28:9). The prophet is asking: To whom shall God teach the knowledge of the Torah, and to whom shall God make to understand the message of the Torah? The answer is as the verse continues: “Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts” (Isaiah 28:9). The conclusion of the verse indicates that the Torah should be taught to the one who did not want to nurse from the milk of a gentile woman, i.e., Moses.

    21The next verse states: “And Pharaoh’s daughter said to her: Go. And the maiden [ ha’alma ] went and called the child’s mother” (Exodus 2:8). Rabbi Elazar says: This teaches that she went quickly like a maiden, i.e., with the strength of one of marriageable age, and not as the young child that she was. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The word ha’alma is related to the word meaning to hide [ le’alem ], for she hid her words and didn’t tell Pharaoh’s daughter that she was bringing the baby’s mother.

    22The next verse states what Pharaoh’s daughter said to Jochebed: “And Pharaoh’s daughter said to her: Take this [ heilikhi ] child away, and nurse it for me, and I will give you your wages. And the woman took the child, and nursed it” (Exodus 2:9). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Pharaoh’s daughter is prophesying and she does not know what she is prophesying, as the word heilikhi means: This is yours [ ha shellikhi ], i.e., this is your child. The next part of the verse states: “And I will give you your wages.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that with regard to righteous people, not only is it so that God arranges that their lost items are returned to them, but He also arranges that they get their wages, as the son of Jochebed was returned to her and she also received payment for nursing him.

    23Elsewhere, the verse states with regard to Miriam: “And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Why is Miriam referred to as “the sister of Aaron,” and not the sister of Moses? Rav Amram says that Rav says, and some say that Rav Naḥman says that Rav says: This teaches that Miriam already prophesied when she was still the sister of only Aaron, i.e., before Moses was born.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אגםשל עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה:

    לרחוץלטבול שם לשם גירות:

    וכן הוא אומר וכו'שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ:

    לשון מיתהכדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק:

    דאמר מרגבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה:

    בשיני רשעיםדעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה:

    שריבבתהלשון דאישתרבובי:

    שראתה עמו שכינהוהאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב את אחיו (בראשית מ״ב:ד׳):

    נערגדול משמע:

    בעל מוםוהוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר:

    ואין אחר נופלליאור שאותו היום בטלו גזירתם:

    וכי יאמרו אליכםהעובדי כוכבים דרשו כמותינו אל האובות:

    המצפצפים והמהגיםנביא קרי לשון גנאי שהם מצפצפין כעגורים ומהגים כיונים מוציאין קול בגרונם ואין יודעין מה אומרים כך דרך איצטגנינין אינן רואין אלא סימן אבל לא פירושו של כל דבר:

    ראואצטגניני פרעה:

    שמושיען של ישראל כו'והך מילתא לאו ר' אלעזר קאמר לה דקרא לאו אמצרים קאי אלא גמרא קאמר לה וקאי אהא דאמרינן לעיל ואין אחר נופל וכדרבי אלעזר דאמר שאין יודעים מה הוגין הילכך ראו המצרים ולא ידעו מה ראו:

    כיון דשדיוה למשה במיםכל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה:

    רגליבשבילי כמו ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל׳:ל׳):

    בשבילי נצלתםשביטלו מצרים את גזירתם:

    שירה על היםבכ"א בניסן נאמרה כדתניא בסדר עולם מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות הרי ג' ברביעי ויוגד למלך מצרים כי ברח העם חמישי וששי רדפו מצרים אור שביעי ירדו לים שנאמר ויאר את הלילה לשחרית אמרו שירה ויום שביעי היה ויו"ט אחרון של פסח היה:

    דאמר מר בשבעה באדר מת משהבפ"ק דקידושין (דף לח.) ילפינן לה מקראי דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור וכתיב כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וגו' וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן ל"ג למפרע תמצא שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' מה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי:

    שלשה ירחיהיו והן ג' חדשים שהצפינתו:

    רובו של ראשוןלא חסר אלא ז' ימים ורובו של ג' דהיינו ניסן ואמצעי שלם אדר השני שלם:

    מאי שנא מן העבריותדקאמרה לה מכלל דמצריות לא ניחא לה:

    דבר טמאזו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי' ביומא (דף עה:) גבי לשד השמן:

    את מי יורה דעהלמי לימד הקב"ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כמו ויעתק משם (בראשית יב):

    שהלכה בזריזות כעלמהשכל כחה עליה כמו חזק ואמץ (דברים לא) תקיף ועלם:

    שהעלימה את דבריהשלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמו:

    היליכי את הילדהרי ליך שליך:

    שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרןעד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן:

    סוטה 12 עמוד ב

    1אגם, כדכתיב: ״(ישעיהו יט״, ו) ״קנה וסוף קמלו״.

    2״ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה, וכן הוא אומר: (ישעיהו ד, ד) ״אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו'.

    3ונערותיה הולכות וגו'״, א"ר יוחנן: אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר: (בראשית כה, לב) ״הנה אנכי הולך למות.

    4(שמות ב, ה) ״ותרא את התיבה בתוך הסוף״, כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה, אמרו לה: גבירתנו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך? בא גבריאל וחבטן בקרקע.

    5״ותשלח את אמתה ותקחה״. ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: ידה, וחד אמר: שפחתה. מ"ד ידה דכתיב ״אמתה״. ומ"ד שפחתה מדלא כתיב ״ידה״.

    6ולמ"ד שפחתה, הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע! דשייר לה חדא, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה.

    7ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ״ידה״! הא קמ"ל דאישתרבב אישתרבובי. דאמר מר: וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב: ״(תהלים ג״, ח) ״שני רשעים שברת״, ואמר ריש לקיש: אל תיקרי ״שברת״, אלא ״שריבבתה״.

    8״ותפתח ותראהו את הילד״. ״ותרא״ מיבעי ליה! א"ר יוסי ברבי חנינא: שראתה שכינה עמו.

    9״והנה נער בכה״. קרי ליה ״ילד״, וקרי ליה ״נער״. תנא: הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה: א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום. אלא, מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה: שמא לא אזכה לחופתו.

    10ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה. מנא ידעה? א"ר יוסי ברבי חנינא: שראתה אותו מהול.

    11״זה״. א"ר יוחנן: מלמד שנתנבאה שלא מדעתה זה נופל, ואין אחר נופל.

    12והיינו דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: ״(ישעיהו ח״, יט) ״וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים״: צופין ואינם יודעין מה צופין, מהגים ואינן יודעים מה מהגים.

    13ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כיון דשדיוה למשה, אמרו: תו לא חזינן כי ההוא סימנא, בטלו לגזירתייהו. והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה.

    14והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב ״(במדבר כ״, יג) ״המה מי מריבה אשר רבו״ המה שראו איצטגניני פרעה וטעו. והיינו דקאמר משה: (במדבר יא, כא) ״שש מאות אלף רגלי וגו'״, אמר להן משה לישראל: בשבילי נצלתם כולכם.

    15ר' חנינא בר פפא אמר: אותו היום עשרים ואחד בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה?

    16רבי אחא בר חנינא אמר: אותו היום ששה בסיון היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה?

    17בשלמא למ"ד בששה בסיון, משכחת לה ג' ירחי. דאמר מר: בשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד משה, ומשבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי. אלא למ"ד בעשרים ואחד בניסן, היכי משכחת לה?

    18אותה שנה מעוברת היתה: רובו של ראשון, ורובו של אחרון, ואמצעי שלם.

    19״ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות״. ומאי שנא מעבריות?

    20מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן, ולא ינק, אמר: פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא? והיינו דכתיב: ״(ישעיהו כח״, ט) ״את מי יורה דעה וגו'״. למי יורה דעה ולמי יבין שמועה ״לגמולי מחלב ולעתיקי משדים״.

    21״ותאמר לה בת פרעה לכי וגו'״. א"ר אלעזר: מלמד שהלכה בזריזות כעלמה. ר' שמואל בר נחמני אמר: ״העלמה״ שהעלימה את דבריה.

    22״ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה״. אמר רבי חמא בר' חנינא: מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה, ״היליכי״ הא שליכי. ״ואני אתן את שכרך״. א"ר חמא בר' חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן, אלא שנותנין להן שכרן.

    23(שמות טו, כ) ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו'״. אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה, אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן,׃

    Tosafot

    בשבילי נצלתם כולכםתימה אדרבה בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה יש לומר הוא היה הראשון המושלך ליאור וגזירה ראשונה אם בן הוא והמתן אותו לא בשבילו היתה אלא משום ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    לרחוץ מגלולי אביהפירש"י לרחוץ לטבול לשום גיורת עכ"ל אבל לפי' לא ה"ל לאתויי האי קרא אם רחץ ה' גו' דלא איירי ברחיצה ממש וטפי הו"ל לאתויי מכמה מקראות דכתיב רחיצה גבי טבילה ועוד למה לא נאמר דלרחיצה בעלמא ירדה אלא שזו הרחיצה נאמרה למשל על רחיצת עצמה מגילולי בית אביה ודרש ליה מדלא כתיב לרחוץ בתוך היאור אלא על היאור להורות שלא היה זו רחיצה ממש ובהא קמשתעי נמי קרא דאם רחץ ה' גו' משל על השבים ומתנקים שהיו מלוכלכים בנות ציון בגלולי ע"ז ואהא מייתי לה פ"ק דמגילה אמאי קרי לה יהודית שכפרה בעבודת כוכבים כו' ע"ש וק"ל:

    אין הליכה זו אלא לשון מיתה כו'דאל"כ ל"ל למכתב ונערותיה הולכות כפירש"י בחומש. ודמייתי הכא ותרא את התיבה גו'. הפסיק הענין ובש"ר לא מייתי האי קרא כלל אלא דע"כ בתר ותרא את התיבה גו' שראו נערותיה שבאתה להצילו כו' א"ל גבירתנו כו' וכאילו כתיב ונערותיה הולכות למיתה בתר ותרא את התיבה גו' אלא דאין המקרא יוצא מידי פשוטו לכך הקדימו דהיינו שהיו נערותיה הולכות על שפת היאור קודם שראתה את התיבה גו' ולמדו לומר שבא גבריאל וחבטן כו' שבמיתה זו מתו מדכתיב הולכות על יד היאור שפירושו לפי הדרש הולכות למיתה בקרקע שעל שפת היאור שבא גבריאל וחבטן לה:

    מ"ד ידה דכתיב אמתהאע"ג דטפי אית לן לפרש כמשמעה אמתה מלשון אמה שפחה כדקאמר מ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה הכא ע"כ ליכא לפרושי הכי דהא שפחותיה מתו ולא מסתבר ליה למימר דשייר חדא וה"ק ידה דכתיב אמתה וכיון דשפחותיה מתו כבר ע"כ דליכא לפרש אלא ידה גם רש"י בחומש פי' לפי פשוטו אמתה שפחתה ורבותינו דרשו לשון יד כו' עכ"ל דהכי מוכח נמי מתוך שמעתין דאמתה שפחתה הוא יותר פשוטו משנפרש אמתה ידה והרא"ם האריך בזה לפי' רש"י ואין צורך:

    דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה כו' וכן אתה מוצא בשיני רשעים כו'. מבואר פ"ק דמגילה ע"ש:

    ותפתח ותראהו כו' ותרא את הילד גו'דכינוי ותראהו הוא מיותר רמז דקאי הכינוי על השכינה ובספר בחיי כינוי ותראהו ה' ו' חצי האחרון מהשם רמז לשכינה עכ"ל:

    קרי ליה ילד וקרי ליה נער כו'גם שמצינו שהילד מיום הולדו נקרא נער כמו מה נעשה לנער היולד גו' וכתיב ויבקש דוד את אלהים בעד הנער מ"מ הכא לא הו"ל לשנות לקרותו נער כיון דכבר קרי ליה הכא ילד ורש"י בחומש הביא הך דרשה דר"י שהיה קולו כנער וטען עליו הרמב"ן וכבר דחו זה ואמרו א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום ועוד כו' ע"ש והאריך הרא"ם להשיב על דבריו ע"ש ומדבריו נראה שהנער כשר לעבודת השיר של הלוים וכן נראה מפירש"י בשמעתין וקשה דהא לכל הדעות לא נקרא נער רק עד שלשים כמ"ש הרא"ם בעצמו פ' וישב ועבודת הלוים לשיר אינן מתחילין אלא משלשים שנה ואילך ולולי פירש"י היה נראה לפרש מה שאמר עשיתו למשה בעל מום לאו משום דלוי היה אלא כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא בעל מום וכיוצא בזה איש שקולו דק כאשה נקרא בעל מום וסריס וכן להיפך באשה שקולה עב תקרא בעלת מום ואילונית ור"י לא היה חש לדברי הר"ן דהתם ודאי שינוי ברייתם הוראה על מומם אבל הכא קולו כנער מורה על מעלתו וגבורת לבו:

    שעשתה לו [אמו] חופת כו'הזכיר הכתוב להורות שנתייאשה אמו ממנו וכדאמרינן שטפחה אביה על כו' וק"ל:

    מילדי העברים מנא ידעה כו'פי' למאי דקאמרינן לעיל דגם המצריים היו בגזירה שלישית מנא ידעה שמילדי עברים הוא וקאמר שראתה אותו מהול ואפילו למ"ד שנולד כשהוא מהול בת פרעה חשבה שהוא נימול כי הנולדים מהול הם מועטים ולמ"ד דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ניחא טפי שיש להכיר בין הנימול ובין הנולד מהול וק"ל:

    זה אר"י כו' זה נופל ואין כו'ובש"ר זה מהו זה זה נופל כו' ונראה לפרש דה"ק מהו זה דלפי הלשון לא הו"ל למכתב מילדי העברים זה אלא מילדי העברים הוא אבל זה למיעוט אתי זה נופל כו' וכה"ג דרשינן בפרק בן סורר בננו זה פרט לסומין מדהו"ל למכתב בננו הוא וכתב זה למעט אתי:

    המצפצפים והמהגים כו'מפירש"י נראה שהוא מלשון צפצוף כעופות לפי הדרש אבל ממה שאמרו צופים ואינן יודעין כו' נראה שהוא מלשון השקפה והבטה כמו ויראו הצופים והקמותי עליכם צופים שהם חוזים ומתנבאים ואין יודעין מה מתנבאים ומלת מצפצפים כפול על כוונה זו שהם צופים ואינם צופים או שהכפול מורה על המיעוט בדבר כמו ירקרק אדמדם:

    ראו שמושיען של ישראל כו' גזרו כל הבן הילוד גו'היינו גזירה שלישית דקאמר לעיל דגביה כתיב ולעיל דנקט האי קרא בגזירה שניה לישנא דתלמודא הוא וסמך עצמו בגזירה שניה אהבה נתחכמה לו גו' כמ"ש כל זה לעיל וק"ל:

    כיון דשדייה למשה אמרו תו לא חזינן כו'שזה היה סימן הלקייה שהשליכוהו ליאור אז ומה שהוצרכו לומר שאינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה דלא מסתבר להו למימר שסימן הלקייה לא יורה אלא על השלכתו ליאור לחוד שלא היה אלא לפי שעה ועוד שיצא מזה תשועה לישראל אלא שהיה זה ג"כ סימן לעתיד על מי מריבה שהיא לקייה גמורה והן לא היו יודעין ועיין לזה פירש"י הכא וק"ל:

    המה מי מריבה כו' המה שראו כו'מלת המה הוא כמיותר לדרוש מיניה המה מי מריבה הנזכרים במקום אחר כו' כפירש"י בחומש ובחטא מי המריבה פירש"י בחומש על שהכה הסלע. ולא דבר אליו אבל בפרק חלק פי' על שאמר להם שמעו נא המורים גו' ועיין במפרשים וק"ל:

    ת"ר אלף רגלי וגו' בשבילי נצלתם כו'נראה שדרשו כן ממלת רגלי שהוא נקוד בחירק הלמ"ד דלפי פשוטו הו"ל לינקד הלמ"ד בציר"י רגלי וק"ל:

    בשבילי נצלתם כולכםכתבו התוס' תימה דאדרבא בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה י"ל שהוא היה הראשון המושלך כו' עכ"ל ע"ש דבריהם תמוהים דהא ודאי הא דאצטגנינים הוא גזירה שלישית היה לכל עמו אבל גזירת השלכת בני ישראל ליאור היה כבר בגזירה שניה משום פן ירבה גו' גם מ"ש בתירוצו שמשה היה הראשון המושלך ליאור זה סותר כמה מדרשות שהוזכר בהו שכבר הושלכו רבים מבני ישראל ליאור וכבר כתבנו בזה לעיל דגזירה שניה לא בשביל משה היה אלא משום פן ירבה גו' ונילף גזירה שניה מהבה נתחכמה לו גו' כמ"ש לעיל ואין להקשות דא"כ גם אחר שנתבטלה גזירה שלישית כשראו שמושיען נלקה במים למה נתבטלה גזירה שניה שהיה משום פן ירבה גו' כדאמר הכא זה נופל ואין אחר נופל די"ל כיון דראו דנלקה מושיען לא חשו עוד לפן ירבה ונלחם בנו כיון דלא יהיה להם מושיע ודו"ק:

    ר"ח בר פפא אמר אותו יום כ"א בניסן היה כו' רבי אחא ב"ח אמר אותו יום ו' בסיון כו'. נראה דמייתי להו בלשון פלוגתא אדלעיל ונראה לפרש דאמה שאמר לעיל דאינם יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה כו' וקאמרי אינהו דודאי היו יודעין ועיקר שראו בו לקיית המים הוא השלכתו ליאור אלא שניצל מגזירה זו ע"י המלאכים שבקשו בשבילו אי ביום כ"א ניסן למר אי ביום ו' לסיון דבזה הזכות שזכרו המלאכים נתבטלה הגזירה מעליו וכדאמרי' סוף מסכת שבת דאין מזל לישראל משום דע"י זכות גדול יתבטל גזירת המזל ודו"ק:

    ומ"ש מן העבריות מלמד שהחזירוהו כו'מפורש בש"ר למה אמרה מן העבריות וכי אסור כו' לא כן תנינן כו' אבל נכרית מניקה של ישראל כו' לפי שהחזירוהו כו' ולמה פסלן אמר הקב"ה פה שעתיד כו' ע"כ ואע"ג דהיתה שם מניקת ישראלית היה מותר במניקה עובדת כוכבים וכ"כ התוס' פרק אין מעמידין ע"ש אבל הנ"י פ' חרש בשם ר"ח כתב דהיכא דאיכא מניקה ישראלית דאסור בעובדת כוכבים ע"ש בארוכה ויש ליישב דה"נ הכא מפני הסכנה שלא ירגישו שהוא מן העברים לא היתה אומרת מרים וקראתי לך מן העבריות כמ"ש שהעלימה דבריה אי לאו אחר שפסל המצריות ובזה יתיישב הכא היאך שכרה לו להניק מהמצריות דהא ברשות המצריות היא נתנה להניק ואנן תנן עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראלית היינו דוקא ברשות ישראלים ולא ברשות מצרים מפני ש"ד די"ל לקרוא עבריות היה יותר סכנה שלא ירגישו בדבר מיהו בזה איכא למימר כיון דבת פרעה נתנה להניקה לא שייך ש"ד מאימת המלכה עליהם:

    והיינו דכתיב את מי יורה גו'ויהיה פירוש הפסוק לפי הדרש בלשונות הכפולים שבו לפי מה שזכר לעיל מיניה כי כהן ונביא שגו בשכר והלכו אחר מותר התאוה המונע מיראת ה' מלהבין בה אבל אמר במשה נביאו נאמן ביתו את מי יורה גו' כי הוא הגון וראוי להורות דעת ה' שהיא תורה שבכתב ואת מי יבין שמועה שהם שמועות והלכות למשה מסיני לפי שאף בקטנותו גמל והפריש עצמו מחלב טמא של עובדת כוכבים כפירש"י קידש עצמו במותר לו ועוד אמר ועתיקי משדים שהעתיק עצמו בלאו איסורא דחלב טמא אלא מפני חשש ש"ד כדאמר פרק אין מעמידין משום דשמא שייפא ליה סם לדד מאבראי ואף שאין הלכה כר"א דאמר הכי קידש משה עצמו במותר לו:

    ותלך העלמה כו' שהלכה בזריזות כו'לפי שכבר בענין זה קראה הכתוב אחותו וכאן גבי הליכה אחר אמה קראה עלמה מלמד כו' ושאמר שהעלימה את דבריה כפירש"י שלא ידעו שהיא אחותו ושמביאה את אמו ומשום שלא יתוודע נביאותה בבית פרעה שזה הוא בן המושיע ולכן העלימה כאילו אינה אחותו ואין זה אמו וק"ל:

    מתנבא ואינה יודעת כו'ענין זה שמתנבאה שלא מדעת וכונה וכמ"ש הכותב פ"ק דברכות גבי ראובן שאמרה לאה ראו מה בין בני כו' דהיינו הקב"ה שם בפיה קריאת שם זה כו' ע"ש. ודרשו היליכי הא שליכי עיין ברא"ם שכתב ואף שדרך הלשון להיות כן כמו הא לכם זרע מ"מ היכא כו' עכ"ל ע"ש ול"נ דלפי פשוטו שהוא מלשון הליכה הו"ל למכתב הוליכי בוי"ו וע"כ דרשוהו בשני תיבות הי לכי ר"ל הרי שלך וק"ל:

    ותקח מרים הנבואה אחות אהרן כו' שהיתה מתנבאה כו'נרמז זה במקום השירה שהזכיר בה תשועת ישראל ע"י משה כמ"ש ויושע ה' וגו' ויאמינו בה' ובמשה ומשה התחיל בשירה עם האנשים כמ"ש אז ישיר משה ובני ישראל גו' אמר הכתוב שגם מרים התחילה בשירה עם הנשים לפי שכבר נתנבאה על תשועה זו קודם לידת משה כשהיתה אחות אהרן שתלד אמי בן המושיע כו'::

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 12b

    Sotah 12b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 614 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אגם של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה:

    לרחוץ לטבול שם לשם גירות:

    וכן הוא אומר וכו' שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ:

    לשון מיתה כדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק:

    דאמר מר גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה:

    בשיני רשעים דעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה:

    שריבבתה לשון דאישתרבובי:

    שראתה עמו שכינה והאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב את אחיו (בראשית מ״ב:ד׳):

    21 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 12b · Sefaria

    Tosafot

    בשבילי נצלתם כולכם תימה אדרבה בשבילו נגזרו הגזירות שראו אצטגניני פרעה יש לומר הוא היה הראשון המושלך ליאור וגזירה ראשונה אם בן הוא והמתן אותו לא בשבילו היתה אלא משום ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם:

    Tosafot on Sotah 12b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    לרחוץ מגלולי אביה פירש"י לרחוץ לטבול לשום גיורת עכ"ל אבל לפי' לא ה"ל לאתויי האי קרא אם רחץ ה' גו' דלא איירי ברחיצה ממש וטפי הו"ל לאתויי מכמה מקראות דכתיב רחיצה גבי טבילה ועוד למה לא נאמר דלרחיצה בעלמא ירדה אלא שזו הרחיצה נאמרה למשל על רחיצת עצמה מגילולי בית אביה ודרש ליה מדלא כתיב לרחוץ בתוך היאור אלא על היאור להורות שלא היה זו רחיצה ממש ובהא קמשתעי נמי קרא דאם רחץ ה' גו' משל על השבים ומתנקים שהיו מלוכלכים בנות ציון בגלולי ע"ז ואהא מייתי לה פ"ק דמגילה אמאי קרי לה יהודית שכפרה בעבודת כוכבים כו' ע"ש וק"ל:

    אין הליכה זו אלא לשון מיתה כו' דאל"כ ל"ל למכתב ונערותיה הולכות כפירש"י בחומש. ודמייתי הכא ותרא את התיבה גו'. הפסיק הענין ובש"ר לא מייתי האי קרא כלל אלא דע"כ בתר ותרא את התיבה גו' שראו נערותיה שבאתה להצילו כו' א"ל גבירתנו כו' וכאילו כתיב ונערותיה הולכות למיתה בתר ותרא את התיבה גו' אלא דאין המקרא יוצא מידי פשוטו לכך הקדימו דהיינו שהיו נערותיה הולכות על שפת היאור קודם שראתה את התיבה גו' ולמדו לומר שבא גבריאל וחבטן כו' שבמיתה זו מתו מדכתיב הולכות על יד היאור שפירושו לפי הדרש הולכות למיתה בקרקע שעל שפת היאור שבא גבריאל וחבטן לה:

    מ"ד ידה דכתיב אמתה אע"ג דטפי אית לן לפרש כמשמעה אמתה מלשון אמה שפחה כדקאמר מ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה הכא ע"כ ליכא לפרושי הכי דהא שפחותיה מתו ולא מסתבר ליה למימר דשייר חדא וה"ק ידה דכתיב אמתה וכיון דשפחותיה מתו כבר ע"כ דליכא לפרש אלא ידה גם רש"י בחומש פי' לפי פשוטו אמתה שפחתה ורבותינו דרשו לשון יד כו' עכ"ל דהכי מוכח נמי מתוך שמעתין דאמתה שפחתה הוא יותר פשוטו משנפרש אמתה ידה והרא"ם האריך בזה לפי' רש"י ואין צורך:

    דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה כו' וכן אתה מוצא בשיני רשעים כו'. מבואר פ"ק דמגילה ע"ש:

    ותפתח ותראהו כו' ותרא את הילד גו' דכינוי ותראהו הוא מיותר רמז דקאי הכינוי על השכינה ובספר בחיי כינוי ותראהו ה' ו' חצי האחרון מהשם רמז לשכינה עכ"ל:

    קרי ליה ילד וקרי ליה נער כו' גם שמצינו שהילד מיום הולדו נקרא נער כמו מה נעשה לנער היולד גו' וכתיב ויבקש דוד את אלהים בעד הנער מ"מ הכא לא הו"ל לשנות לקרותו נער כיון דכבר קרי ליה הכא ילד ורש"י בחומש הביא הך דרשה דר"י שהיה קולו כנער וטען עליו הרמב"ן וכבר דחו זה ואמרו א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום ועוד כו' ע"ש והאריך הרא"ם להשיב על דבריו ע"ש ומדבריו נראה שהנער כשר לעבודת השיר של הלוים וכן נראה מפירש"י בשמעתין וקשה דהא לכל הדעות לא נקרא נער רק עד שלשים כמ"ש הרא"ם בעצמו פ' וישב ועבודת הלוים לשיר אינן מתחילין אלא משלשים שנה ואילך ולולי פירש"י היה נראה לפרש מה שאמר עשיתו למשה בעל מום לאו משום דלוי היה אלא כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא בעל מום וכיוצא בזה איש שקולו דק כאשה נקרא בעל מום וסריס וכן להיפך באשה שקולה עב תקרא בעלת מום ואילונית ור"י לא היה חש לדברי הר"ן דהתם ודאי שינוי ברייתם הוראה על מומם אבל הכא קולו כנער מורה על מעלתו וגבורת לבו:

    שעשתה לו [אמו] חופת כו' הזכיר הכתוב להורות שנתייאשה אמו ממנו וכדאמרינן שטפחה אביה על כו' וק"ל:

    מילדי העברים מנא ידעה כו' פי' למאי דקאמרינן לעיל דגם המצריים היו בגזירה שלישית מנא ידעה שמילדי עברים הוא וקאמר שראתה אותו מהול ואפילו למ"ד שנולד כשהוא מהול בת פרעה חשבה שהוא נימול כי הנולדים מהול הם מועטים ולמ"ד דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ניחא טפי שיש להכיר בין הנימול ובין הנולד מהול וק"ל:

    13 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Sotah 12b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע קשא לימא 'וַחֲבָטָן' בסתם וידענא דהוה בַּקַּרְקַע, דכל חבטה היא בקרקע? ונראה לי בס"ד דגבריאל מלאך קדוש הוא ולא חבטן בידים ממש אלא חבטן בכונה של שם 'קרע' שהוא שם משמות אָנָּא בְּכֹחַ וידוע ששם זה הוא בגבורה וגבריאל הוא בסוד הגבורה כנודע וכוחו גדול שלא הוצרך לכל אותיות השם הזה לפעול בו אלא פעל באות אחד הראשון שבשם זה שהוא אות ק' וזהו שאמר 'חֲבָטָן בַּקַּרְקַע' קרקע הוא אותיות ק' קרע רוצה לומר חבטן בכונה דאות קו"ף של קרע בלבד ולא הוצרך להזכיר השם כולו ודריש הליכה זו (שמות ב, ה) לשון מיתה כי 'הליכה' בהפוך הכליה וכן 'הולכות' כולות.

    מַאן דְּאָמַר 'יָדָהּ' דִּכְתִיב "אֲמָתָהּ" (שמות ב, ה) נראה לי בס"ד דהגם דלשון ' אֲמָתָהּ ' משמעותו יותר על שפחה מכל מקום מאחר דיש לפרושי נמי על ידה למה כתב הפסוק דבר שיש לטעות בו, והוה ליה למימר לשון ברור 'וַתִּשְׁלַח אֶת שִׁפְחָתָהּ'? אלא ודאי פירוש אמתה ידה! ומאן דאמר ' שִׁפְחָתָהּ ' דייק להפך מאחר ד'אֲמָתָהּ' יש לפרשו יותר על שפחה הגם דאיכא לפרושי נמי על ידה למה לא אמר הכתוב דבר ברור דהוה ליה למימר 'ידה'? אלא ודאי פירושו 'שִׁפְחָתָהּ'! וחזר אחר כך ועשה סברה זו קושיא על מאן דאמר 'ידה' דלפי דבריך דדייקת משום דכתיב 'אֲמָתָהּ' ולא כתיב 'שִׁפְחָתָהּ' שהוא דבר ברור תקשי לך דפרשת ידה למה לא אמר ידה שהוא לשון ברור? ותרץ לכך כתב 'אֲמָתָהּ' ללמדך אישתרבב ידה שהלכה ידה בנס בדרך שראוי לשפחתה לילך דנעשית ידה במהלך זה כמו שפחתה ולכן זכר 'יָדָהּ' ידה בלשון 'אֲמָתָהּ' שיצדק יותר על שפחה ללמד שידה היתה כמו שפחה שנשתרבבה והלכה והגיעה למקום התיבה ותאחז בה ותפתחנה.

    "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" "וַתֵּרֶא" מִיבָּעֵי לֵיהּ? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שֶׁרָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ. נראה לי בס"ד מדכתיב אֶת (שמות ב, ו) יליף על אותיות הסמוכים לאותיות 'יֶּלֶד' שהם אותיות 'כמה' [65] מספר שם אדנ־י [65] שהוא סוד השכינה. גם אומרו אֶת הַיֶּלֶד דהמלוי של יֶּלֶד הוא 'מודד ת־ל' [י ו ־ ד ל מ ־ ד ד ל ־ ת ] רמז לה׳ גבורות שהם חמשה שמות שם אלקים שעולים ת"ל שהם דין וצריכין מיתוק כדי שיצאו ישראל והמדידה היא בסוד התיקון. ומאן דאמר שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מָהוּל אף על גב דהמצריים היה דרכם למול מזמן יוסף הצדיק ע"ה לא היו מלין קטנים אלא גדולים.

    "וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים" צוֹפִין וְאֵינָם יוֹדְעִין מַה צּוֹפִין, מַהְגִּים וְאֵינָן יוֹדְעִים מַה מַּהְגִּים (ישעיה ח, יט). קשא בשלמא 'אֵין יוֹדְעִים מַה צּוֹפִים' ניחא שטעו בראייתם שחשבו שנטבע במים ולא ידעו דעל מי מריבה קאי אך 'אֵין יוֹדְעִים מַה מַּהְגִּים' מה טעות נמצא להם בהגיונם? ונראה לי בס"ד דאיתא בספר 'התורה והמצוה' בשם פליון היהודי, מה שקראתו משה מפני דהמים בלשון מצרי 'מו' והמשכה בלשון מצרי 'שה' ולכך קראתו מֹשֶׁה בחולם שהוא רוצה לומר משוך מן המים עיין שם. והנה ודאי שם זה לא בתיה בלבד קראתו בו אלא גם פרעה וכל בית אביה ושרי מצרים היו קורין אותו כן אשר שמו זה מגיד שהיה משוך מן המים וצריכין לחוש אולי זה מושיען של ישראל שראוהו טבע במים דאחר שטבע בא אחר והוציאו אך באמת הוגים ואינם יודעים מה מהגים!

    אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִילִי נִצַּלְתֶּם כּוּלְּכֶם (במדבר יא, כא). קשא אדרבה הם יאמרו בשביל שרצו להטביעך גזרו על כולנו! ונראה לי בס"ד גזרה של מים היתה בעצת בלעם דאמר 'בואו ונדון אותם במים' והסכים פרעה בדעתו לגזור עליהם גזירה זו ומה דבני ובני ראו שמושיען לוקה במים אז חשבו כי עתה ראוי לקבוע הגזרה של המים כדי להטביעו עם הילדים, אך כיון שלא ידע אם מושיען של ישראל הוא יהודי או אינו יהודי לכך גזר גם על המצריים ואחר שראו אותו נפל אחר שהנחתו אמו בתיבה של גמא והגידו לפרעה שטבע במים ביטל הגזרה מכולם כי עתה אינו חושש פֶּן יִרְבֶּה וכו' (שמות א, י) כיון דמושיע אין להם מי יגאלם ולכך ביטל הגזרה.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁעָתִיד לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בְּיוֹם זֶה. קשא אם עתיד לומר שירה או לקבל תורה אם כן לא ילקה ואם ילקה לא יאמר שירה ולא יקבל תורה! ויש לומר דאפשר שילקה ויטבע ואחר כך יבא מלאך ויוציאנו מן המים. אי נמי יטבע לגמרי ותחזור נשמתו בגוף אחר ויקבל תורה ויאמר שירה והם רוצים שינצל גוף זה וגם לא יטבע כלל.

    לְמִי יוֹרֶה דֵעָה וּלְמִי יָבִין שְׁמוּעָה, לִגְמוּלֵי מֵחָלָב וּלְעַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם (ישעיה כח, ט). קשא למה כפל הדברים 'גְמוּלֵי מֵחָלָב' ו'עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם'? ונראה לי בס"ד דשתים עשה חדא דלא שתה חלב טמא ועוד השיק שפתיו בכח ולא הניח דד המצריים שיכנס בין שפתיו ואפילו לדברי מהרש"א נגע הדד על השפתים מבחוץ ולא נכנס בין השפתים ולכן נקיט ב' דברים אלו שעשה. ומה שאמר הֶחֱזִירוּהוּ עַל כָּל הַמִּצְרִיּוֹת כּוּלָּן (שמות ב, ז) רוצה לומר אותם שהיו עוברות ושבות שם או עומדות שם.

    מְלַמֵּד שֶׁהָלְכָה בִּזְרִיזוּת כְּעַלְמָה (שמות ב, ח) קשא וכי היתה זקנה? והלא היא באמת עלמה קטנה! ונראה לי בס"ד כי היא היתה חולנית מאד וכנזכר בגמרא אם לפי מזגה ראוי שתלך כאשה זקנה שאין לה כח ועם כל זה בעבור אחיה נזדרזה לילך כעלמה בעלת כח. ועוד נראה לי שהיתה הולכת ורצה כמו קטנים שאין להם דרך בהילוכן כדי שלא תאמר זו יש לה הכנה או שמא תחשוב שזאת היא פועה המילדת שקרא לה אביה לביתו.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sotah 12b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 12, Amud Bet, about 614 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “אגם, כדכתיב: (ישעיהו יט, ו) ״קנה וסוף…”

    2. Segment 232 words

      Opens “״ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור א"ר…”

    3. Segment 321 words

      Opens “ונערותיה הולכות וגו'״, א"ר יוחנן: אין הליכה…”

    4. Segment 446 words

      Opens “(שמות ב, ה) ״ותרא את התיבה בתוך…”

    5. Segment 523 words

      Opens “״ותשלח את אמתה ותקחה״. ר' יהודה ור'…”

    6. Segment 617 words

      Opens “ולמ"ד שפחתה, הא אמרת בא גבריאל וחבטן…”

    7. Segment 738 words

      Opens “ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ״ידה״! הא קמ"ל…”

    8. Segment 814 words

      Opens “״ותפתח ותראהו את הילד״. ״ותרא״ מיבעי ליה!…”

      Named: רבי חנינא.

    9. Segment 940 words

      Opens “״והנה נער בכה״. קרי ליה ״ילד״, וקרי…”

      Named: רבי יהודה, רבי נחמיה.

    10. Segment 1015 words

      Opens “ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה״. מנא…”

      Named: רבי חנינא.

    11. Segment 1112 words

      Opens “״זה״. א"ר יוחנן: מלמד שנתנבאה שלא מדעתה…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “והיינו דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: (ישעיהו…”

      Named: רבי אלעזר.

    13. Segment 1334 words

      Opens “ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה,…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי…”

      Named: רבי חמא ברבי חנינא.

    15. Segment 1530 words

      Opens “ר' חנינא בר פפא אמר: אותו היום…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “רבי אחא בר חנינא אמר: אותו היום…”

      Named: רבי אחא בר חנינא.

    17. Segment 1732 words

      Opens “בשלמא למ"ד בששה בסיון, משכחת לה ג'…”

    18. Segment 1812 words

      Opens “אותה שנה מעוברת היתה: רובו של ראשון,…”

    19. Segment 1915 words

      Opens “״ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי…”

    20. Segment 2038 words

      Opens “מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן,…”

    21. Segment 2121 words

      Opens “״ותאמר לה בת פרעה לכי וגו'״. א"ר…”

      Named: שמואל.

    22. Segment 2239 words

      Opens “״ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד…”

      Named: רבי חמא.

    23. Segment 2332 words

      Opens “(שמות טו, כ) ״ותקח מרים הנביאה אחות…”

      Named: רב עמרם, רב נחמן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 12b · Segment 2 — “״ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור א"ר יוחנן משום…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 12b · Segment 21 — “…בזריזות כעלמה. ר' שמואל בר נחמני אמר: ״העלמה״ שהעלימה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 12b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026