Talmud Builders

    Sotah 35b

    Back to index

    English translation — Sotah 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Who angered you, i.e., the Ark, so much that you became so angry that you gave yourself into captivity? And who came to you to appease you?

    2The verse states: “And He smote of the people seventy men, fifty thousand men” (I Samuel 6:19). Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagree over the interpretation of the verse. One says that there were seventy men, and each and every one of them was equivalent to fifty thousand men. And one says that there were fifty thousand men, and each and every one was equivalent to the seventy men in the Sanhedrin.

    3With regard to David’s journey with the Ark to Jerusalem, the verse states: “And when they who carried the Ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling” (II Samuel 6:13). And it is written elsewhere that he sacrificed “seven oxen and seven rams” (I Chronicles 15:26). Rav Pappa bar Shmuel says: For each and every step David took, he sacrificed an ox and a fatling, and for every six steps that he took, he sacrificed seven oxen and seven rams.

    4Rav Ḥisda said to him: If that is so, and he sacrificed an offering for every step that he took, you have filled all of Eretz Yisrael with altars, as they had to build a new altar for each offering. Rather, Rav Ḥisda said: For every six steps he sacrificed an ox and a fatling, and for every six sets of six steps he sacrificed seven oxen and seven rams.

    5It is written that Uzzah died “when they came to the threshing floor of Chidon” (I Chronicles 13:9), and elsewhere it is written that it was “the threshing floor of Nacon” (II Samuel 6:6). Rabbi Yoḥanan says: At first the Ark was similar to a javelin [ kidon ], as it caused Uzzah’s death. But ultimately, after the people asked for forgiveness, it was established [ nakhon ], i.e., placed, in the house of Obed Edom, where it was a source of blessing.

    6§ The Gemara returns to the discussion of how the Ark was brought into Eretz Yisrael. You are found saying that there were three sets of stones. One is a set that Moses erected in the land of Moab, as it is stated: “Beyond the Jordan, in the land of Moab, Moses took upon himself to expound [ be’er ] this law, saying” (Deuteronomy 1:5). And it states there with regard to the mitzva to erect the stones on Mount Ebal: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated [ ba’er ]” (Deuteronomy 27:8). It is derived through a verbal analogy between the word “ be’er ” that appears with regard to Moses, and the word “ ba’er ” that appears with regard to the mitzva to write the Torah on the stones on Mount Ebal that Moses also wrote down the Torah on stones.

    7And there is one set that Joshua erected in the Jordan, as it is stated: “Joshua also set up twelve stones in the midst of the Jordan, in the place where the feet of the priests that bore the Ark of the Covenant stood, and they are there to this day” (Joshua 4:9). And there is one set that Joshua erected in Gilgal, as it is stated: “And these twelve stones, which they took out of the Jordan, Joshua set up in Gilgal” (Joshua 4:20).

    8The Sages taught: How did the Jewish people write the Torah? Rabbi Yehuda says: They wrote it on stones, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law” (Deuteronomy 27:8). And afterward they plastered them over with plaster.

    9Rabbi Shimon said to him: According to your statement that they plastered over the writing, how did the nations of the world study Torah? He said to him: The Holy One, Blessed be He, granted them an extra degree of understanding, and they sent their scribes [ noteirin ], and they peeled off the plaster and copied it down. And on account of this matter their decree to be sent to the pit of destruction was sealed, as once the Torah was in their possession they should have studied it, and they did not study.

    10Rabbi Shimon says: That is not what happened. Rather, the Jewish people wrote the text of the Torah on top of the plaster, and they wrote below for the gentiles to read that the verse commands the Jewish people to destroy the gentile inhabitants of Eretz Yisrael: “Lest they teach you to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18). You derive from the fact that they wrote this verse that if the gentiles who lived in Eretz Israel would have repented, the Jews would have accepted them, i.e., allowed them to live in Eretz Yisrael.

    11Rava bar Sheila said: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? As it is written: “And the peoples shall be as the burnings of plaster” (Isaiah 33:12). This is homiletically interpreted to mean that the nations were punished on account of matters of plaster, i.e., they did not study the Torah that was written on plaster.

    12The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda, who holds that the Torah was not written on plaster, interpret this verse? The Gemara answers: He explains that the gentiles are like plaster; just as plaster has no remedy but burning, i.e., it is created by burning stone, so too, the nations of the world have no remedy other than burning in Gehenna.

    13In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita : The verse states: “When you go forth to battle against your enemies, and the Lord your God delivers them into your hands, and you take them captive” (Deuteronomy 21:10), implying that there is no obligation to destroy them, to include not only gentiles who are not Canaanites, but even Canaanites that are living outside of Eretz Yisrael, as, if they repent, they are accepted and allowed to live in Eretz Yisrael.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאן אמריך דאימרייתמי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך:

    וכתיב שבעה פרים ושבעה איליםבדברי הימים והכי רישיה דקרא ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים:

    מילאת כל ארץ ישראל במותמזבחות דעל כל פסיעה מזבח:

    כתיב כידוןבדברי הימים כתיב ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא וגו' ובשמואל כתיב גורן נכון:

    בתחלהכשבא הארון שם נעשה להם ככידון ההורג שהרג עוזא:

    ולבסוףלאחר שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד אדום נעשה נכון שהכין את ביתו דכתיב (שמואל ב ו) ויברך ה' את עובד אדום (אשתו ושמנה כלותיה) אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד והיינו דכתיב פעלתי השמיני כי ברכו אלהי' (דברי הימים א כו) וכתיב אח"כ ששים ושנים לעובד אדום ושמעתי בשם ר' מנחם בר' חלבו גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי וא"כ הוא ה"ג בתחילה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו חרב וכידון לשון שבר וחורבן הוא כמו יראו עיניו כידו (איוב כא):

    נמצאתסיפא דברייתא דלעיל הוא אלא משום דתנא בה ועל דבר זה נענש עוזא אפסקיה בכל הני:

    שהעמיד משה בעבר הירדן בערבות מואבותנא דברייתא כי קאי בארץ כנען קרי עבר המזרח עבר הירדן וכי קאי בערבות מואב או בשאר המסעות קרי ארץ כנען עבר הירדן והוא עבר המערבי:

    בגלגללאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם:

    כיצד כתבועל המזבח בהר עיבל:

    היאך למדו אומות העולםהעתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה:

    נוטירין שלהןסופרים שלהם והם קורין אותן נוטירין:

    והשיאוהוהעתיקוה כלומר נטלוה משם ע"י העתקה:

    וכתבו מלמטהבסוף הדף למען אשר לא ילמדו עוד וגו' לעיל מיניה כתיב כי החרם תחרימם ודבר זה כתבו למטה להודיע לשבעה אומות היושבים חוץ מגבולי ישראל שלא נצטוו להחרימם אלא אותן שבתוך גבולם נצטוו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים אבל אתם היושבים חוצה לה אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם ושבתוכה אין מקבלין שמחמת יראה עושין וה"ג לה בהדיא בתוספתא (פ"ח) אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלים אתכם:

    מ"ט דר"שדאמר על גבי סיד כתבוה:

    על עסקי סידשהתורה נכתבה עליו והיתה מגולה לפניהם ולא למדוה:

    אלא שריפהגיהנם שכל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד:

    ה"ג ושבית שביו לרבות כנענים שבחו"לדקרא בחו"ל כתיב כי תצא למלחמה מארץ לחוצה לארץ והכי תניא בספרי כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך לצאת ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר שלא יהיו בכלל לא תחיה כל נשמה דהאי ושבית קרא יתירא הוא:

    Edition: מהדורת וילנא · License: Public Domain

    סוטה 35 עמוד ב

    1מאן אמריך (להא) דאימריית ומאן אתא עלך דאיפייסת.

    2(שמואל: א ו, יט) ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר שבעים איש היו וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף וחד אמר חמשים אלף היו וכל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין׃

    3(שמואל ב ו, יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא וכתיב ״(דברי הימים א טו״, כו) שבעה פרים ושבעה אילים אמר רב פפא בר שמואל על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא על כל שש ושש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים׃

    4אמר ליה רב חסדא אם כן מילאת את כל ארץ ישראל במות אלא אמר רב חסדא על כל שש ושש פסיעות שור ומריא על כל ששה סדרים של שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים׃

    5כתיב ״(דברי הימים א יג״, ט) כידון וכתיב ״(שמואל ב ו״, ו) נכון אמר רבי יוחנן בתחלה כידון ולבסוף נכון׃

    6נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר ״(דברים א״, ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו' ולהלן הוא אומר (דברים כז, ג) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו' ואתיא באר באר׃

    7ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנאמר ״(יהושע ד״, ט) ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים בגלגל שנאמר ״(יהושע ד״, כ) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'׃

    Baraita

    8ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר ״(דברים כז״, ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו' ואחר כך סדו אותן? בסיד׃

    9אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להן ללמד ולא למדו׃

    10ר' שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להן למטה (דברים כ, יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו' הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן׃

    11אמר רבא בר שילא מ"ט דרבי שמעון דכתיב ״(ישעיהו לג״, יב) והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד׃

    12ור' יהודה כי סיד מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה אף אותם הכותים אין להם תקנה אלא שריפה׃

    13כמאן אזלא הא דתניא (דברים כא, י) ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן׃

    Tosafot

    שלשה מיני אבנים היוירושלמי ג' מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני' ואיסטליות שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה אמר ר' סימן בר זבידא ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות הן במים אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין באבנים שהקים יהושע להן על גב הירדן:

    כיצד כתבו ישראל את התורהבתוספתא רבי יהודה אומר על גבי המזבח כתבוה אבל בירושלמי תני על אבני המלון נכתבו דברי ר' יהודה ר' יוסי אמר על אבני מזבח נכתבו מאן דאמר על אבני המלון בכל יום ויום אומות העולם היו משלחין נוטירין ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון מ"ד על אבני המזבח לא לשעה היו ונגנזו [עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בע' לשון מ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בסיד אלא] מאן דאמר על אבני המזבח [נכתבו מאי] ושדת בסיד בין כל אבן ואבן:

    ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחתואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם:

    לרבות כנענים שבחוצה לארץתימה היאך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה [על שקירבה עצמה כך קירבה המקום] וארחב קאי ואמרינן נמי במס' מגילה (דף יד:) שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת התורה על גבי האבנים היה קודם שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול ישראל כמו שפרש"י ואי הוה מצינו למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה בשעה שכתבו את התורה אפילו כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו לר' יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין משמע אותם שצוה הקב"ה לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה שהרי יהושע שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן [וצריך לומר] אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים אותם לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ ולאחר שהתחילו במלחמה שדינם כדין [שאר] אומות שמקבלין מהן לעולם:

    Edition: מהדורת וילנא · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ה"ג ושבית שביו כו' במלחמות הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך כו' עכ"ל ובחומש פי' בע"א שבמלחמות א"י אין לומר ושבית שביו דכבר נאמר לא תחיה כו' עכ"ל:

    תוס' בד"ה לרבות כנענים כו' ושמא ע"פ הדבור היה ואין לומר קודם כו' כמו שפרש"י ומיהו מצינן למימר כו' במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ור"ש כו' עכ"ל כצ"ל:

    Edition: מהדורת וילנא · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 35b

    Sotah 35b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 371 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאן אמריך דאימריית מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השבייה ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך:

    וכתיב שבעה פרים ושבעה אילים בדברי הימים והכי רישיה דקרא ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים:

    מילאת כל ארץ ישראל במות מזבחות דעל כל פסיעה מזבח:

    כתיב כידון בדברי הימים כתיב ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא וגו' ובשמואל כתיב גורן נכון:

    בתחלה כשבא הארון שם נעשה להם ככידון ההורג שהרג עוזא:

    ולבסוף לאחר שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד אדום נעשה נכון שהכין את ביתו דכתיב (שמואל ב ו) ויברך ה' את עובד אדום (אשתו ושמנה כלותיה) אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד והיינו דכתיב פעלתי השמיני כי ברכו אלהי' (דברי הימים א כו) וכתיב אח"כ ששים ושנים לעובד אדום ושמעתי בשם ר' מנחם בר' חלבו גורן נכון הוא גורן ארונה היבוסי וא"כ הוא ה"ג בתחילה נכון ולבסוף כידון על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו חרב וכידון לשון שבר וחורבן הוא כמו יראו עיניו כידו (איוב כא):

    נמצאת סיפא דברייתא דלעיל הוא אלא משום דתנא בה ועל דבר זה נענש עוזא אפסקיה בכל הני:

    שהעמיד משה בעבר הירדן בערבות מואב ותנא דברייתא כי קאי בארץ כנען קרי עבר המזרח עבר הירדן וכי קאי בערבות מואב או בשאר המסעות קרי ארץ כנען עבר הירדן והוא עבר המערבי:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 35b · Sefaria · Edition: מהדורת וילנא · Public Domain

    Tosafot

    שלשה מיני אבנים היו ירושלמי ג' מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני' ואיסטליות שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה אמר ר' סימן בר זבידא ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות הן במים אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין באבנים שהקים יהושע להן על גב הירדן:

    כיצד כתבו ישראל את התורה בתוספתא רבי יהודה אומר על גבי המזבח כתבוה אבל בירושלמי תני על אבני המלון נכתבו דברי ר' יהודה ר' יוסי אמר על אבני מזבח נכתבו מאן דאמר על אבני המלון בכל יום ויום אומות העולם היו משלחין נוטירין ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון מ"ד על אבני המזבח לא לשעה היו ונגנזו [עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בע' לשון מ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בסיד אלא] מאן דאמר על אבני המזבח [נכתבו מאי] ושדת בסיד בין כל אבן ואבן:

    ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם:

    לרבות כנענים שבחוצה לארץ תימה היאך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה [על שקירבה עצמה כך קירבה המקום] וארחב קאי ואמרינן נמי במס' מגילה (דף יד:) שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת התורה על גבי האבנים היה קודם שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול ישראל כמו שפרש"י ואי הוה מצינו למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה בשעה שכתבו את התורה אפילו כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו לר' יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין משמע אותם שצוה הקב"ה לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה שהרי יהושע שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן [וצריך לומר] אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים אותם לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ ולאחר שהתחילו במלחמה שדינם כדין [שאר] אומות שמקבלין מהן לעולם:

    Tosafot on Sotah 35b · Sefaria · Edition: מהדורת וילנא · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ה"ג ושבית שביו כו' במלחמות הרשות הכתוב מדבר דכי תצא משמע כשתעלה על דעתך כו' עכ"ל ובחומש פי' בע"א שבמלחמות א"י אין לומר ושבית שביו דכבר נאמר לא תחיה כו' עכ"ל:

    תוס' בד"ה לרבות כנענים כו' ושמא ע"פ הדבור היה ואין לומר קודם כו' כמו שפרש"י ומיהו מצינן למימר כו' במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ור"ש כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 35b · Sefaria · Edition: מהדורת וילנא · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים (שמואל ב ו, יג). נראה לי בס"ד שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת כנגד שש קצוות שהם חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] אך ידוע כי שש קצוות הנזכר כל אחד כלול מן שש קצוות ולכן היו עושין כנגד הפרטות וכנגד הכללות. או יובן שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא כנגד תורה שבכתב שהיא סוד וא"ו דשם הוי־ה ברוך הוא והיו מקריבים שור ומריא כנגד חלק הנגלה וחלק הנסתר וכל ששה סדרים של שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אלים כנגד תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים ומקריבים שבעה פרים ושבעה אלים כי תורה שבעל פה היא תיקון המלכות שהיא שביעית לשבעה ספירות הבנין.

    כְּתִיב (דברי הימים א יג, ט) 'כִּידֹן' וּכְתִיב (שמואל ב ו, ו) 'נָכוֹן' בַּתְּחִלָּה כִּידוֹן, וּלְבַסּוֹף נָכוֹן. נראה לי בס"ד בכידון יש אותיות יד ובנכון יש אות נון תמורת יד נמצא נוסף על מספר י"ד מספר ל"ו ונעשה נו"ן [14+36=50] ותוספת 'לו' הוא רמז לתוספת ל"ו ילדים שנתעברו בה חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה בכרס. והנה שתים בכרס אחד אין זה מעשה נס דאין זה חידוש כי יש הרבה יולדים תאומים אך הארבעה היתרים על השנים הם חידוש ונקרא נס ואם כן תשעה נשים הנזכרות כל אחת ילדה ארבעה ילדים בחידוש ונס וסך הכל הם ל"ו ילדים. לכן נכון הכתוב על מה שנעשה בבית אדום נכון שהכין את ביתו בברכה הוסיף מספר ל"ו על יד דכידון הכתוב על ענין עוזא ונעשה נו"ן ואז נעשה נכון. והנה יש להקשות לפירוש רש"י כידון כשהרג את עוזה ונכון כשבירך בית עובד אדום, אם כן הוה ליה לכתוב כידון בנביאים ונכון בכתובים דנעשה כידון קודם נכון וכן הנביאים הם קודם כתובים? ונראה לי בס"ד הן אמת דכתובים נכתבו אחר נביאים מכל מקום מדרגת הכתובים הם קודם מדרגת הנביאים בסדר המידות מתתא לעילא כי כתובים הם ברוח הקודש שהיא במלכות ונביאים הם בנבואה שהם בנצח והוד לכן כידון דקדים כתיב בכתובים שהם ברוח הקודש דקדים לנבואה מתתא לעילא. ועוד נראה לי כידון שהוא כשהרג את עוזה שהיה זה בשעה קלה וגם לאדם אחד נכתב בכתובים דזוטר ונכון שהוא על מה שעשה בבית עובד אדום שהוא לימים הרבה וגם לתשעה נפשות שהולידו בנס דהנס הוא גדול כתוב זה בנביאים שהם גדולים מכתובים.

    בִּינָה יְתֵירָה נָתַן בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשִׁיגְּרוּ נוֹטֵירִין שֶׁלָּהֶן וכו'. (דברים כז, ח). פירוש כיון שהיו האבנים מוסדים בסיד מהיכן ידעו האומות שיש כאן כתיבה תחת הסיד? ולכן אמר בינה יתירה נתן בהם שהבינו דבר מתוך דבר כי אמרו למה סדו בסיד? אלא ודאי שיש שם דברים שרצו לכסותן בסיד! ושלחו סופרים שלהם שהם בקיאים במלאכת הכתיבה ופקחים במעשיהם וקלפו הסיד בדרך חכמה שלא יתקלקל הכתב שתחתיו אפילו אות אחת מחמת הקילוף ועל ידי כך העתיקו אותה כולה בלתי שום חסרון אות כלל ועם כל זה לא למדו אותה אף על פי שהיתה מועתקת כולה אצלם.

    בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁהָיָה לָהֶן לִלְמֹד וְלֹא לָמְדוּ (דברים כז, ח). נראה לי בס"ד דידוע דהתורה היא בחינת יסוד דחכמה ולכן כתיב הֳ' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט) והיינו ארץ כינוי לתורה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (בראשית רבה צח, יב) על פסוק וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה (בראשית מט, טו) ולכן משה רבינו ע"ה שהיה בחינת יסוד דחכמה ניתנה התורה על ידו. ולכן דרשו רבותנו ז"ל פסוק וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י, כה) על משה רבינו ע"ה שהוא יסוד דחכמה שהוא נעלם יותר מן יסוד דתפארת ולזה קרי יְסוֹד עוֹלָם לשון העלמה וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד י"א סמני הקטורת כי שְׁחֵלֶת הוא יסוד וכנזכר בשער הכונות עיין שם, נמצא שחלת כינוי ליחוד. ובזה פרשתי בס"ד שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ (דברים כב, ז) תְּשַׁלַּח בהפוך אתוון שְׁחֵלֶת שהוא היסוד שלח אותו אֶת הָאֵם לחבר יסוד במלכות שהוא אֵם תתאה בסוד ה־א אחרונה וְאֶת ה' בָּנִים רוצה לומר ה' פעמים, רמז לעשרה הויו־ת כי כל 'בן' הוא מספר ב' הויו־ת [26×2=52] תִּקַּח לָךְ והיינו חמשה חסדים הם חמשה הויו־ת [26×5=130] וחמשה גבורות הם גם כן חמשה הויו־ת וסך הכל ס"ר [260] וזהו וַיַּרְא הֳ' כִּי סָר לִרְאוֹת (שמות ג, ד). נמצא שְׁחֵלֶת הוא כינוי ליסוד בכל מקום. והנה תמצא אות למ־ד בשחלת מפסיק בין אותיות 'שחת' והיינו למ־ד רומז ללימוד התורה מבטל השחת ואם לא יש לימוד לא יש למ־ד מפסיק ונשארו. ולכן נרמז זה בשחלת שהוא כינוי ליסוד והתורה היא יסוד דחכמה. ועל כן ישראל שקבלו לימוד התורה הפסיק הלמ־ד ונשארו אותיות שְׁחֵלֶת לגבי דידם בשלימות ואין כאן שַׁחַת אבל העובדי כוכבים שלא קבלו התורה אין להם חלק בלמ־ד אם כן לגבי דידם יסתלק הלמ־ד מן שְׁחֵלֶת וישאר שַׁחַת לכן ילכו 'לִבְאֵר שַׁחַת' ולזה אמר אותה שעה נחתם גזר דינם של עובדי כוכבים לבאר שחת.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַל גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ. נראה לי בס"ד הטעם דכתבנו לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל דהתורה היא יסוד דחכמה וידוע אות וא"ו רומז לחיים כמו שאמרו גבי קין וַיָּשֶׂם הֳ' לְקַיִן אוֹת (בראשית ד, טו) שרשם אות וא"ו במצחו וכמו שאמרו בזוהר הקדוש והביא הגאון חיד"א ז"ל וישראל דבקו בה' בקבלת התורה אז דבקו בחיים דכתיב וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד) ואומות העולם שלא רצו לקבל התורה פירשו מן החיים אם כן אין להם אחיזה באות וא"ו הרומז לחיים לכן לגבי דידם יסתלק וא"ו מן יסוד וישאר סיד לכך כתבו אותה להם בסיד לרמוז להם אין לכם חלק בחיים שהוא אות וא"ו.

    וְכָתְבוּ לָהֶן לְמַטָּה "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכָל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים כ, יח). פירוש זה הפסוק חזרו וכתבו אותו כפול בסוף הדף כדי לעורר אותם בדברים אלו כי ימצאו שינוי שנכתב פסוק זה כפלים וישימו לבם לדברים אלו להבין אם חוזרים בתשובה מקבלים אותם ולכן כיון דעשו להם הערה בכך ולא נתעוררו אז נתחייבו שלא נמצא בידם תירוץ להציל עצמן מן הדין.

    Ben Yehoyada on Sotah 35b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 35, Amud Bet, about 371 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “מאן אמריך (להא) דאימריית ומאן אתא עלך…”

    2. Segment 237 words

      Opens “(שמואל: א ו, יט) ויך בעם שבעים…”

      Named: רבי אבהו, רבי אלעזר, שמואל.

    3. Segment 345 words

      Opens “(שמואל ב ו, יג) ויהי כי צעדו…”

      Named: רב פפא בר שמואל, שמואל.

    4. Segment 434 words

      Opens “אמר ליה רב חסדא אם כן מילאת…”

      Named: רב חסדא.

    5. Segment 520 words

      Opens “כתיב (דברי הימים א יג, ט) כידון…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    6. Segment 641 words

      Opens “נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו…”

    7. Segment 731 words

      Opens “ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנאמר (יהושע…”

    8. Segment 831 words

      Opens “ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 939 words

      Opens “אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו…”

      Named: רבי שמעון.

    10. Segment 1030 words

      Opens “ר' שמעון אומר על גבי סיד כתבוה…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “אמר רבא בר שילא מ"ט דרבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון, רבא.

    12. Segment 1219 words

      Opens “ור' יהודה כי סיד מה סיד אין…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “כמאן אזלא הא דתניא (דברים כא, י)…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 35b · Segment 2 — “(שמואל: א ו, יט) ויך בעם שבעים איש וחמשים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 35b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026