Talmud Builders

    Sotah 13a

    Back to index

    English translation — Sotah 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And as a child Miriam would say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. And once Moses was born, the entire house was filled with light. Her father arose and kissed her on her head. He said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled. And once they put him into the river, her father arose and hit her on her head. He said to her: My daughter, where is your prophecy? And this is as it is written: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” (Exodus 2:4), i.e., to know what will be the ultimate resolution of her prophecy.

    2§ The mishna teaches: Joseph merited to bury his father, resulting in a display of great honor to his father. The Gemara begins its discussion of the burial of Jacob by asking: What is different initially that it is written: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the elders of his house, and all the elders of the land of Egypt” (Genesis 50:7), and afterward it says in the following verse: “And all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen” (Genesis 50:8), indicating that the brothers of Joseph were second in importance to the Egyptians? And what is different at the end that it is written: “And Joseph returned into Egypt, he, and his brethren,” and afterward it states: “And all that went up with him to bury his father, after he had buried his father” (Genesis 50:14), placing the brothers before the Egyptians?

    3Rabbi Yoḥanan says: Initially, before the Egyptians saw the honor of the Jewish people, as the Gemara will soon explain, they did not treat them with honor, so the brothers were behind the servants of Pharaoh. And in the end, when they saw their honor, they treated the brothers with honor.

    4The Gemara explains what honor was accorded to the family of Jacob: As it is written: “And they came to the threshing floor of Atad, which is beyond the Jordan, and there they wailed with a very great and sore wailing; and he made a mourning for his father seven days” (Genesis 50:10). The word atad is the name of the boxthorn bush. And does a boxthorn bush have a threshing floor? Thorns are not collected and eaten. Rabbi Abbahu says: This teaches that they surrounded the casket of Jacob with crowns, like this threshing floor that is surrounded with boxthorns, because the children of Esau and the children of Ishmael and the children of Keturah all came to the burial of Jacob.

    5A Sage taught: Initially, they all came to wage war with the family of Jacob, but once they saw the crown of Joseph, the viceroy of Egypt, hanging on the casket of Jacob, they all took their crowns and hung them on the casket of Jacob. A Sage taught: Thirty-six crowns were hung on the casket of Jacob. This was the great honor accorded to the family of Jacob.

    6The Gemara continues its discussion of Jacob’s burial. The verse states: “And there they wailed with a very great and sore wailing” (Genesis 50:10). It is taught: Even horses and even donkeys participated in the mourning.

    7Once they reached the Cave of Machpelah, Esau came and was preventing them from burying Jacob there. He said to them: It says: “And Jacob came unto Isaac his father to Mamre, to Kiryat Arba, the same is Hebron, where Abraham and Isaac sojourned” (Genesis 35:27). And Rabbi Yitzḥak says: It is called Kiryat Arba because there were four couples buried there: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah. Esau said: Jacob buried Leah in his spot, and the spot that is remaining is mine.

    8The children of Jacob said to Esau: You sold your rights to Jacob. Esau said to them: Though I sold the birthright, did I also sell my rights to the burial site as an ordinary brother? The brothers said to him: Yes, you also sold to Jacob those rights, as it is written that Joseph stated: “My father made me swear, saying: Behold, I die; in my grave that I have dug [ kariti ] for me in the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5). And Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The word kira in the verse is nothing other than a term of a sale [ mekhira ] sharing a similar root, because in the cities overseas they call a sale kira .

    9Esau said to them: Bring the bill of sale to me, i.e., you can’t prove your claims. They said to him: The bill of sale is in the land of Egypt. They said: And who will go to bring it? Naphtali will go, for he is as fast as a doe, as it is written: “Naphtali is a doe let loose, he gives goodly words” (Genesis 49:21). Rabbi Abbahu says: Do not read it as “ goodly words [ imrei shafer ]”; rather, read it as imrei sefer , i.e., the words of the book, as he returned to Egypt to retrieve the bill of sale.

    10The Gemara relates: Hushim, the son of Dan, was there and his ears were heavy, i.e., he was hard of hearing. He said to them: What is this that is delaying the burial? And they said to him: This one, Esau, is preventing us from burying Jacob until Naphtali comes back from the land of Egypt with the bill of sale. He said to them: And until Naphtali comes back from the land of Egypt will our father’s father lie in degradation? He took a club [ kulepa ] and hit Esau on the head, and Esau’s eyes fell out and they fell on the legs of Jacob. Jacob opened his eyes and smiled. And this is that which is written: “The righteous shall rejoice when he sees the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked” (Psalms 58:11).

    11At that moment the prophecy of Rebecca was fulfilled, as it is written that Rebecca said of Jacob and Esau: “Why should I be bereaved of you both in one day?” (Genesis 27:45), as Rebecca foresaw that the future bereavement for both her sons would be on the same day. The Gemara comments: And although their deaths were not on the same day, in any event their burials were on the same day, as Esau was killed and buried on the same day that Jacob was buried.

    12The Gemara returns to discuss the involvement of Joseph and his brothers in the burial of their father: And if Joseph would not have dealt with the burial of Jacob, would his brothers not have dealt with it? But isn’t it written: “For his sons carried him into the land of Canaan, and buried him in the cave of the field of Machpelah” (Genesis 50:13)? Since it is evident that the brothers were involved in the burial, why did they not deal with Jacob’s burial needs from the outset? The Gemara answers: They said: Allow Joseph to take care of it, because there is more honor for our father to be prepared for burial by royalty than by common people [ hedyotot ].

    13§ It states further in the mishna: Who, to us, had a greater burial than Joseph, as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. The Sages taught in the Tosefta (4:6–7): Come and see how beloved mitzvot are to Moses our teacher. As, at the time of the Exodus, all the Jewish people were involved in taking the plunder from Egypt, and he was involved in the performance of mitzvot, as it is stated: “The wise in heart will take mitzvot” (Proverbs 10:8).

    14The Gemara asks: And from where did Moses our teacher know where Joseph was buried? The Sages said: Serah, the daughter of Asher, remained from that generation that initially descended to Egypt with Jacob. Moses went to her and said to her: Do you know anything about where Joseph is buried? She said to him: The Egyptians fashioned a metal casket for him and set it in the Nile [ Nilus ] River as an augury so that its water would be blessed. Moses went and stood on the bank of the Nile. He said to Joseph: Joseph, Joseph, the time has arrived about which the Holy One, Blessed be He, took an oath saying that I, i.e., God, will redeem you. And the time for fulfillment of the oath that you administered to the Jewish people that they will bury you in Eretz Yisrael has arrived. If you show yourself, it is good, but if not, we are clear from your oath. Immediately, the casket of Joseph floated to the top of the water.

    15And do not wonder how iron can float, as it is written in the verses describing how Elisha was able to cause iron to float: “But as one was felling a beam, the ax head fell into the water; and he cried, and said: Alas, my master! For it was borrowed. And the man of God said: Where did it fall? And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and the iron floated up” (II Kings 6:5–6). And are these matters not inferred a fortiori : And just as Elisha, who was a mere student of Elijah, and Elijah was a mere student of Moses, as Elijah studied the Torah of Moses, was able to cause the iron to float before him, all the more so would it float before Moses our teacher himself.

    16The Gemara now presents a different version of where Joseph was buried. Rabbi Natan says: Joseph was buried in the crypt [ kabbarnit ] of kings. Moses went and stood by the crypt of kings and said: Joseph, the time has arrived about which the Holy One, Blessed be He, took an oath saying that: I will redeem you. And the time for fulfillment of the oath that you administered to the Jewish people that they will bury you in Eretz Yisrael has arrived. If you show yourself, it is good, but if not, we are clear from your oath. At that moment, the casket of Joseph shook among the caskets. Moses took it and brought it over to himself.

    17And all those years that the Jewish people were in the wilderness, these two arks, one a casket of a dead man, Joseph, and one the Ark of the Divine Presence, i.e., the Ark of the Covenant, were traveling together, and passersby would say: What is the nature of these two arks? They said to them: One is of a dead person and one is of the Divine Presence. The passersby would ask: And in what way is it the manner of a dead person to travel with the Divine Presence? They said in response:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי שנא מעיקראדאקדמינהו למצרים מקמי אחי יוסף ומאי שנא לבסוף דכתיב הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו:

    וכידרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן:

    שמקיפין לו אטדגדר של קוצים:

    שלשים וששה כתריםי"ב נשיאים דישמעאל וכ"ג אלופים נמנו בעשו וא"ת כ"ה הן תימן וקנז נמנו ב' פעמים וא"ת קרח נמנה ב' פעמים שני קרח הן אחד מבני אליפז ואחד מבני אהליבמה ומ"מ ל"ה הן וכתרו של יוסף הרי ל"ו:

    קא מעכבשלא יקברוהו שם:

    אמרקרית ארבע שמה שאינה מחזקת אלא ד' זוגות הא דא"ר יצחק לאו מלתא דעשו היא אלא גמרא קאמר ליה למימר טעמא דעיכובא דודאי כן הוה כדברי עשו שאינה מחזקת אלא ח' קברים:

    איהויעקב:

    קברה ללאה בדידיהבחלק המגיעו כדכתיב ושמה קברתי את לאה:

    זבינתיהכשמכרת הבכורה:

    נהי דזבינתי לבכורתיולא אטול פי שנים אלא כמוהו:

    פשיטותא מי זביניחלקי בחלק פשוט לא מכרתי:

    א"ל איןפשיטותיך נמי זבנת חלקך במערה זו לגמרי שכך אמר אבינו בשעת מיתה אשר כריתי לי ואין כירה אלא לשון מכירה כמו ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג׳:ב׳):

    הבו איגרתאהראו שטר מכירה:

    יקירן אודניהכבדו אזניו משמוע:

    מאי האילמה אינכם קוברין אותו:

    שקיל גולפיהמקל כמו גולפי טובי בלע מאבימי בערכין (דף כב.):

    ואי לא איעסק ביה יוסף אחיו מי לא הוי מיעסקי ביהכלומר היאך הניחוהו אחיו ליוסף ליטול לו את השם לבדו של קבורת אביהם וכי פרקו מעליהן העול ולא חשו לו ואם לא נתעסק בו הוא הם לא היו עסוקין בו והכתיב וישאו אותו בניו אלמא אף הם היו עסוקין במשאו וקבורתו ומסקנא כתיב אחרי קברו את אביו תלה הכתוב בו שהוא היה עיקר הדבר:

    אמרואחיו ביניהן הניחו לו להתעסק בו כנגד כולנו:

    כבודושל אבינו במלך יותר מבהדיוטות שיוסף מלך הוא:

    נתעסקו בביזהשל מצרים:

    כדי שיתברכו מימיותמיד לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים אלא שכולה עשויה יאורים וחריצים מנילוס עד סוף המדינה כמה פרסאות ונילוס עולה ומשקה ומתברך וממלא אותן יאורים ומשקין מהן השדות והיינו דכתיב (זכריה י״ד:י״ז-י״ח) והיה אם לא יעלה מכל משפחות וגו' לא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבא ולא עליהם ואין כתיב כאן הגשם אלא ולא עליהם יהיה אותו נהר שהן שותין ממנו ויונתן בן עוזיאל תרגם ולא עליהם תיסק נילוס:

    ויהי האחד מפיל הקורה וגו'בתלמידי אלישע כתיב במלכים:

    והוא שאולהשאילוהו לו:

    תלמידו של משהולא שלמד מפיו אלא תורתו של משה למדו לאליהו:

    בקברניט של מלכיםבקברות של מלכים ולשון יוני הוא:

    סוטה 13 עמוד א

    1ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור. עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך. וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי היכן נבואתיך? והיינו דכתיב: ״(שמות ב״, ד) ״ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו״ לידע מה יהא בסוף נבואתה.

    2יוסף זכה וכו'. מאי שנא מעיקרא דכתיב: ״(בראשית נ״, ז) ״ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו'״, והדר: (בראשית נ, ח) ״וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו״, ומאי שנא לבסוף דכתיב: ״(בראשית נ״, יד) ״וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו״, והדר: ״וכל העולים אתו לקבור את אביו״?

    3א"ר יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד.

    4דכתיב: ״(בראשית נ״, י) ״ויבאו עד גורן האטד״, וכי גורן יש לו לאטד? א"ר אבהו: מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.

    5תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב.

    6(בראשית נ, י) ״ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד״. תנא: אפי' סוסים ואפילו חמורים.

    7(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב, אמר להן: (בראשית לה: כז) ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא׃

    8אמרו: ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו: ליה אין דכתיב ״(בראשית נ״, ה) בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה׃

    9אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב ״(בראשית מט״, כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר׃

    10חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ״(תהלים נח״, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע׃

    11באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב ״(בראשית כז״, מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי׃

    12ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב ״(בראשית נ״, יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות׃

    13מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר ״(משלי י״, ח) חכם לב יקח מצות וגו'׃

    14ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף׃

    15ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב ״(מלכים ב ו״, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה׃

    16רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו׃

    17וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו׃

    Tosafot

    סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדורתימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם משה והם היו מבני בניו של יוסף י"ל שסוד הגאולה נמסר לסרח כדאיתא בפירקי ר"א (פרק מח) וכיון שבא משה הלכו זקני ישראל אצלה לפי שכבר נכשלו על ידי בני אפרים שיצאו שלשים שנה לפני הקץ ונמלכו עתה בה ואמרה להם מה לשון אמר לכם המושיע הזה אמרו לה פקוד פקדתי אמרה להם א"כ הוא הוא לכך הלך גם משה אצלה. מתוספת רבי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' עמד אביה ונשקה על ראשה כו' עמד אביה וטפחה כו'אע"ג דנתאמתה לו " נבואתה כשראה הבית כולה אורה אח"כ כשהושלך ליאור נתייאש אביו ממנו אבל בספר שורש ישי כתב שהיה בנוסחת גמרא שלו עמדה אמה וטפחה לה על ראשה וכ"ה בש"ר דאביה ג"כ בטח ברחמי אל וסמך על נבואת בתו ע"ש ומ"מ קשה גם לגירסתו למה לא בטחה אמה בכך כמו אביה ויש ליישב דלא גילתה את נבואתה זו אלא לאביה כדי שיחזירנה אחר שגירשה כדקאמר לעיל ולזה ע"י שנתמלא הבית כולה אורה נתאמת לו נבואתה גם שהיתה אז בת חמש שנים אבל לגבי אמה העלימה נבואתה כדמשמע ותלך העלמה ותקרא את אם הילד שדרשו בו שהעלימה דבריה שהוזכר זה כאן לומר דלגבי אמה כבר העלימה דבריה ולזה היתה נצבת שם מרחוק לידע סוף נבואתה ולזה אמה שלא ידעה בנבואתה בשעה שהושלך ליאור גם אם ראתה כבר שהבית היה כולו אורה חשבה לה לסבה אחרת וע"כ עמדה וטפחה לה כו' ודו"ק:

    והדר וכל העולים אתו כו'דמשמע להו דכל העולים גו' על כל עבדי פרעה שהוזכרו מעיקרא בלשון עלייה ויעלו כל עבדי גו' וק"ל:

    נהגו בהן כבוד כו'פירוש דהיינו שילכו לפניהם ואע"ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו דאין מכבדין בדרכים דהיינו בשנים שפגעו זה בזה בדרך אבל אם מתחילה נועדו יחדו ללכת כי הכא מכבדין כמו שכתבנו בפרק הפועלים בשם התוספות וק"ל. וכי גורן יש לו לאטד כו'. יש לדקדק דאימא כפשטיה ונקרא כך על שם אטד המקיפו דהא לפי הנמשל נמי ה"ק שהקיפוהו כתרים כו' כגורן שמקיפין לו אטד וי"ל דודאי אין דרך לקרות שם הגורן על דבר שפל המקיפו וסתם גורן נמי מוקף באטד ולא בא קרא אלא לאשמועינן הנמשל שהקיפוהו כתרים כמו שמקיפין הגורן באטד וק"ל:

    ומ"ש שבאו כולם למלחמה כו' מפורש בב"ר ע"ש והוא שבאו שלא יקבר יעקב במערת המכפלה כדלקמן וכיון שראו כתרו של יוסף כו' נטלו גם הם כתריהם מראשם כו' ע"ד נפלה עטרת ראשינו כדכתיב בתריה ויספדו שם מספד גו':

    תנא ל"ו כתרים כו'עי' פירש"י מה שכתב דכ"ג אלופים מבני עשו וחשיב קרח שני פעמים ובב"ר חשיב ליה חד דממזר היה א"ק לפירושו הא אמרינן פרק חלק דכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא והיאך קאמר דתלו כתריהן גם נראה דלא היה להם רק שמנה מלכים בדורות הללו שהיו קודם שמלך מלך בישראל כמ"ש בפרשת וישלח גם ק"ק דהא חשיב נמי הכא בני קטורה שהיו מלכי מדין שם ולמה לא תלו גם הם כתריהם ולולי פירש"י נראה דהיה קבלה בידם שהיו הכל בכלל ל"ו כתרים וכ"ה בתנחומא שגם מלכי כנען תלו כתריהם ע"ש:

    מספד גדול וכבד מאד כו' אפילו סוסים כו'מלשון זה שהוא מורה על גודל וריבוי ההספד דרשו כן שעשו כן לכבוד ואולי שענינו כמו שעושים עתה למרכבת שרים ומלכים במיתתם להלביש. הסוסים שחורים ולעשות להם כאילו גם הם בוכים וק"ל:

    ממרא קרית הארבע כו' ד' זוגות כו'אקרא דפרשת וישלח מייתי ליה הכא ובפ"ה דעירובין אבל אקרא דתחילת פרשת חיי שרה דלא כתיב הארבע בה' יש לפרשו שהוא שם איש קרית איש ששמו ארבע והוא היה אבי הענקים כמשמעות הכתובים דספר יהושע קרית ארבע האדם גו' קרית ארבע אבי הענק גו' אבל האי קרא הארבע בה' הידיעה לא תפול בשם העצם וע"כ דרשו בו שהוא שם המספר ע"ש ארבע זוגות ובב"ר וכן פרש"י שהביאו דרשה דהכא אקרא דפרשת חיי שרה סמכו עצמם אקרא דפרשת וישלח מדכתיב בה' הידיעה ורש"י בפרשת וישלח שכתב לפי פשוטו דארבע הוא שם העיר ומצינו כה"ג בתוספות ה' כגון בית הלחמי אבי העזרי אין זה ראיה דלא מצינו אלא בשני תיבות ששניהם מהשם אבל הכא קרית אינו מהשם אלא שהוא תרגומו של עיר ומה שטען הרא"ם אדרשה דהכא מקרא דספר יהושע אולי לא זכר הרב מה שדרשו בב"ר האדם הגדול בענקים גו' זה אברהם ולמה כו' ויחסו לאברהם לפי שהוא קנה אותו בכסף מלא ובשיר השירים רבה האדם זה אדם הראשון הגדול זה אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים ויהיה פירוש הכתוב ארבע ששם נקברו ארבע זוגות שהם אדם וכו' שנקראו גדולים וענין הארבע זוגות נראה לפי הדין כי מכר עפרון לאברהם מקום לעשות לו קבר ותנן בפרק המוכר פירות המוכר לחבירו מקום לעשות לו קבר עושה לו מערה ופותח לתוכה שמנה כוכין דהיינו ארבע זוגות והטעם בזה נראה קבר אחד לעצמו ועוד ז' קברים לז' המוטלין עליו לקוברן שכהן מטמא להן ודו"ק:

    והאי דפייש דידי הוא וכו' פשיטותא מי זביני כו'פירש"י שלא אטול פי שנים אלא כמוהו עכ"ל נראה שדקדק לפרש כן דלא מכר עשו ליעקב את הבכורה אלא שלא יטול פי שנים ולא שיטול יעקב פי שנים אלא שיחלקו בשוה כשני אחים פשוטים דאל"כ מאי קאמר האי דפייש דידי דמשמע כולו דידי הוא ואם מכר לו בכורתו ממש גם אם לא מכר לו פשיטותיה הרי יש ליעקב כל קבר לאה ועוד חלק שלישי מזה הקבר ואין לעשו רק שני חלקים ואין אלו אלא דברי נביאות דסתם קאמר קרא וימכור את בכורתו ליעקב גו' והכי משמע פרק י"נ דדומיא שנתן יעקב ליוסף את הבכורה קנה יעקב בכורה מן עשו ובהדיא קאמר התם גביה שיטול פי שנים ולולי פירושו נראה דממש בכורתו קנה יעקב ליטול פי שנים אע"ג דהיה ליעקב גם בהאי קברא חלק שלישי קאמר האי דפייש דידי הוא שיש לי שני חלקים בו ולו רק חלק אחד ואשלם חלק שלישי שיש לו בו וצ"ל דגם לפי האמת שמכר חלק פשיטותיה היינו דוקא בהאי קברא אבל לא בשאר דברים שהרי לא הוזכר בקרא אלא שמכרו חלק בכורה אבל בהאי קברא קנה ממנו גם חלק פשיטותיה שלא יקבר הרשע אצל הצדיקים כדאמרינן בעלמא ולקיים קרית ארבע מ"ש ארבע זוגות איש ואשתו ומפורש במדרש שנתן בשביל זה הרבה ממון שאמרו כריתי מלשון כרי שנטל כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה מהם כרי כו' ע"ש:

    ואין כירה אלא לשון מכירה כו'פירש"י כמו ואכרה לי בחמשים גו' עכ"ל וק"ק דהא תלמודא לא מייתי הכא מהתם אדרבא פ' ג"ה מייתי ליה אההוא קרא מקרא דהכא ויש ליישב דבין הכא ובין התם לא סמיך אלא אהא דמייתי שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אלא שרש"י בא לומר כאן דלא תימה שהיא מלה זרה כירה במקום מכירה וקאמר דכה"ג קאמרי' ואכרה לי בחמשים גו' וכן דרך התלמוד בכמה דוכתי לאתויי מהכא להתם ומהתם להכא מה"ט ודו"ק:

    אמרי שפר אלא אמרי ספר כו'פירוש אותן אמרי שאמרו לו איגרתא במצרים הוא נפתלי היה נותן אותן בספר האגרת שהביא משם וק"ל:

    חושים בן דן כו' והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה גו'יראה שכל זה נדרש ממזמור זה שאמר זורו רשעים מרחם הוא עשו שכבר בעודו ברחם היה מפרכס לצאת אחר ע"ז תועה לדבר כזב שלא מכר חלק קברו ליעקב חמת למו כדמות חמת נחש גו' בא בכעסו לעכב קבורתו כי כחו הוא נחש הקדמוני ואמר חרש יאטם אזנו והוא חושים בן דן שלא שמע לקול מלחשים והוא חבר חברים מחוכם לידע על מה שלחו לנפתלי והנה ע"י הרס שנמו גו' של עשו ואמר דנתרן עיניה ונפלו כו' דכתיב נפל אשת בל חזו גו' ודפתחינהו לעיניה דכתיב כי חזה נקם גו' ושאמר ואחיך דכתיב ישמח צדיק ותלמודא קיצר ברמז והביא סיפא דקרא וק"ל:

    נתקיים נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גו'פירוש שמתוך דבריה למדנו נביאותה שביום אחד ימותו שהרי לא דאגה אלא על שיהרוג עשו את יעקב בעיכובו שם ואמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד אלא שזה היה נבואתה שביום אחד ימותו וצ"ל דלאו כמתנבאה מדעת היה אלא כניבא ואינו יודע מה ניבא שהרי לא חשיב רבקה בהדי ז' נביאות בפרק קמא דמגילה וק"ל:

    ואי לא עסק ביה יוסף אחיו כו'עפירש"י וכעי' זה כתבנו לעיל במתני' ע"ש:

    כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות כו'דהיינו שהיתה המצוה חביבה עליו כמו ששנינו והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה והיינו חכם לב גו' שמחשב כן בלבו הפסד מצוה כו':

    ומנין היה יודע משה כו'גם שאר ארונות של השבטים העלו עמהם כפירש"י פרשת בשלח וכדאמרינן פרק החובל לגבי יהודה מ' שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו מגולגלין בארון אבל היו יודעין קבורתן משא"כ ביוסף שהעלימו המצרים קבורתו מטעם דמסיק שיתעכב שם כדי שיתברכו מי נילוס ולהכי קבעו ומנין היה יודע כו' דאינו דומה שידע זה בנבואה כיון שלא הוזכר בקרא אבל ידע זה ע"י סרח בת אשר שהיא היתה מאותו הדור מכלל שבעים שירדו למצרים והיתה חיה עדיין כמפורש במדרש מדכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל גו' וא"ל ארון של מתכות כו' כדי שיתברכו כו' ועשאו של מתכות כדי שישקע במים ולא ימצאו אותו להעלותו משם לעכבוהו שם כדי שיתברכו כו' ובזכות יעקב נמי ודאי דהיה הנילוס עולה כדאיתא במדרשות אלא שלא היה יכולת בידם לעכב ארונו של יעקב דיוסף שליט היה במצרים והיה סיפק בידו לעשות כו' כפירש"י בחומש פ' בשלח:

    וא"ל יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה כו'תלה שבועת יוסף בשבועת הקב"ה כמ"ש בענין ויאמר יוסף גו' והעלה גו' כאשר נשבע ה' לאברהם גו' וישבע יוסף את בני ישראל גו':

    ואל תתמה היאך ברזל צף כו'צף ברזל מפניו ניסי י"י רבים הם ובייחוד גבי משה שמפורש שהיו הניסים ברצונו יתברך ע"י ציויו כמ"ש בי' מכות ובקריעת ים סוף אבל זה הנס שהברזל צף לא היה בו ציויו של הקב"ה כנראה מענינו וע"כ אמר אעפ"כ אל תתמה בו דומיא דאלישע דבמעשה בעלמא שהשליך העץ אל המים צף הברזל בנס וכמ"ש רצון יריאיו יעשה וק"ל:

    בקברניטו של מלכים כו'פירוש הערוך בבית הקברות של מלכים והיה שם ארונות הרבה ולא היו יודע משה איזהו עד שנזדעזע מעצמו עכ"ל:

    וכל אותן שנים כו' היו שני ארונות כו'כבר כתבנו לעיל דגם שאר ארונות של השבטים היו שם עמהם במדבר אלא שלא היה במחנה שכינה משא"כ ארונו של יוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהיה במחנה לויה קרוב למחנה שכינה כדאמרי' לקמן פרק היה נוטל ע"ש וק"ל:

    ע"ב קיים זה כל מה שכתוב כו'פירש"י אגדה זו מפורשת במכילתא כו' וכן כל י' הדברות לא תשנא גו' לא תקום גו' וחי אחיך גו' עכ"ל ר"ל דכל מה שכתוב בי' הדברות חשב שם דקיים יוסף דהיינו מה שכתוב בלוחות שהם י' הדברות ועוד חשב שם גם זה שלא נזכר בי' הדברות אלא בתורה דהיינו לא תשנא את אחיך וביוסף וינחם אותם גו' לא תקום גו' אתם חשבתם גו' וחי אחיך גו' ויכלכל יוסף את אחיו גו' וק"ל. ואי לא עסק ביה משה ישראל כו'. לכאורה כל זה סותר מאי דאמרי' לעיל שכל ישראל נתעסקו בביזת מצרים ולכך לא נתעסק בו רק משה ומאי פריך מהאי קרא שקברוהו בשכם שזה היה שלא בשעת ביזה אחר כמה שנים וי"ל מעיקרא במצרים דכתיב ויקח משה גו' ודאי דיש לתלות מה שלא נתעסקו בו כל ישראל לפי שנתעסקו בביזה אבל אותן מ' שנים שהיה משה מתעסק בו כדאמרינן גבי ב' ארונות דלא היה שם ביזה תקשי ליה שפיר וכי ישראל לא הוו מתעסקי ביה הא אח"כ התעסקו ביה וקברוהו בשכם. ומשני התם טעמא אחרינא איכא דהניחו לו כבודו בגדולים כו' כיון דכבר נתעסק בו משה בלחוד דהיינו גדולים הניחו לו כך בגדולים ומיהו אי לא הוה מתעסק ביה משה בלחוד מעיקרא מטעם דהניחו לו כבודו בגדולים כו' לא הוו שבקי ישראל מלהתעסק בו מעיקרא אי לאו משום ביזה כדאמר לעיל ומיהו הניחו לו כבודו במרובין כו' דקאמר מטעם זה אפילו מעיקרא מיד אחר שמת משה עשו כן ואפשר משום דאף בני יוסף ודאי היו מתעסקי בו שהם נמי בכלל בני ישראל משא"כ במשה דמשמע שהוא בלבד היה מתעסק בו בין במצרים ובין במדבר כמ"ש לעיל ולא הוו שבקי ליה אי לאו משום ביזה ודו"ק:

    מ"ש בשכם כו' משכם גנבוהו כו'לפי פשוטו שפרש"י בחומש ואני נתתי לך שכם אחד גו' דהיינו שכם ממש שלקח יעקב בחרבו ובקשתו לא אצטריך ליה הכא לטעמא דמשכם גנבוהו אלא שזה נתן לו נחלה ליקבר בה כפירש"י שם וק"ל:

    ויקח משה גו' וכתיב ואת עצמות גו'ר"ל דויקח משה את עצמות יוסף עמו דמשמע דכל העלייה משה היה עושה בכל אותן מ' שנים כדמוכח לקמן בפרק נוטל מהאי קרא ומדכתיב את עצמות יוסף אשר העלו גו' דמשמע דעלייתו נקרא על שמם וקאמר משום דאיו המצוה קרויה אלא על מי שגמרה גם שסיפר הכתוב בשבח משה שהיה המצוה חביבה עליו ובגנאי ישראל דשבקי ליה משום ביזה היינו בתחילת לקיחת ארונו של יוסף ממצרים שכל ישראל הוו שבקי ליה משום ביזת מצרים אבל עלייתו במ' השנים דלא הוו שבקי ליה אלא משום כבודו של יוסף הניחו לו כבודו בגדולים כו' נקרא שפיר על שמם כיון דהם גמרו המצוה וקברוהו והטעם בזה כי בכל דבר התכלית הוא עיקר דהיינו הכא הקבורה שעשו לו בשכם וק"ל:

    אף מורידין כו' שנאמר ויהי בעת ההיא גו'דבעת ההיא הוא מיותר למדרש מיניה דקאי אעת שהוזכר לעיל שבעת שהתחיל בהצלת יוסף ולא גמרה הורידוהו מגדולתו ורש"י פירש בחומש דמשום דהפסיק בפרשתו של יוסף דריש הכי ועוד פירש שם דאחיו בעצמם הורידוהו מזה הטעם אבל כאן פירש"י מן השמים:

    אף קובר אשתו ובניו דכתיב כו' וכתיב וימת ער ואונןכיון דלא היו לער ואונן רק ז' שנים כמפורש בסדר עולם משמע להו דמתו בעון יהודה אביהם שלא גמר המצוה אע"ג דבקרא מפורש שמתו בהשחתת זרע הא והא גרמא כדאמרי' פוקד עון אבות על בנים בשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ואי לאו האי חטא דיהודה לא היו נענשים כיון דלא הוו בני עונשין ודו"ק:

    מפני שלא מיחה בכבוד אביוהכוונה בו ג' שותפין באדם ומאביו נבראו עצמות לכך נתבזה שיקרא עצמות בחייו כאילו לא היה לו אלא חלק הבא מאביו דהיינו עצמות וק"ל:

    מפני מה מת יוסף קודם כו'בפרק הרואה מפורש ע"ש:

    ויוסף הורד מצרימה אר"א אל תקרי כו'נראה דדרשו כן משום דהאי קרא יתורא הוא דכבר כתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר גו' וע"כ דרשו מיניה שהוריד כו' ואשמועינן בזה דתחלת ביאתו לשם להורידן מגדולתן ויהיה הוא השליט עליהם כמפורש בב"ר ג"כ מלשון הורד שהוא שליט כמו וירד מים ועד גו' וכי הוא רודה גו' ע"ש:

    ויקנהו פוטיפר סריס כו'רש"י ל"ג בא גבריאל וסרסו אלא בא גבריאל ופרעו דהיינו סירוס ונדרש משינוי דקרא דמעיקרא כתיב וכו' אבל סירוס דקרא כתרגומו רבא דפרעה והוא לשון משרת במקרא אבל בב"ר אמרו סריס שנסתרס בגופו כו' ע"ש וע"כ הנראה לקיים גירסת הספרים משום דהאי קרא יתורא הוא דכבר כתיב בפרק שלמעלה והמדנים מכרו אותו לפוטיפר סריס גו' כמ"ש לעיל וע"כ דרשו דהכא מלשון סירוס שנסתרס בגופו כמ"ש בב"ר ולכך הביא האי קרא בדרשה זו ולא קרא דלעיל ומשינוי פוטיפרע במקום פוטיפר בתוספות ע' דרשו שפרעו והוא סירוס יתירה כפירש"י גופיה הכא וכמה גוני סריסים יש בפרק הערל ויש לדקדק מהיכן יצא להם לומר דהיינו פוטיפר היינו פוטיפרע ואימא דאיש אחר הוא וע"פ המדרש שראתה אשת פוטיפר ע"י האצטגנינות שתהיה לה זרע ממנו ניחא קצת ועוד נראה לפרש מדכתיב ויקרא פרעה שם גו' ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע גו' למה תלה אשה זו שנשא בנתינת פרעה דמשמע בעל כרחו של אביה פוטיפרע והיינו משום דלא רצה אביה פוטיפרע ליתן אותה לו משום דנתבזה אשתו על ידו וגם הוא נסתרס על ידו דהיינו פוטיפר היינו פוטיפרע ולפי פשוטו נמי י"ל דבע"כ של אביה היה משום דעבד היה גם עברי והא דכתיב הכא פוטיפרע כהן און וגבי פוטיפר קרי ליה שר הטבחים כבר תירץ הרמב"ן ע"ש בפירושו ועיין גם ברא"ם בזה באורך. וענין דבא גבריאל וסרסו כו' והיינו סריס חמה מתולדות אש שגבריאל הוא שר של אש כדאמרי' פרק ע"פ ובפ"ב דיומא וק"ל:

    רב לך כו' ברב בישר רב לכם כו'מבואר כי מלת רב מורה על רוב טובה אם בעוה"ז ברשעים אם בעוה"ב בצדיקים כמ"ש בהו מה רב טובך גו' ובהפך בעוה"ז אמרי' פרק החולץ הצדיקים אינן מקבלים לא רוב טובה כו' אבל מדת הרשעים שמקבלים רוב טובתן בעוה"ז כדי לטורדן מן העוה"ב וז"ש עשו יש לי רב דהיינו רוב הטובה בעוה"ז ויעקב לא אמר רק יש לי כל דמסתפק בעוה"ז כההיא דפרק החולץ והא דכתיב רב עוד יוסף בני חי גו' היינו נמי בעוה"ב כמ"ש שסימן זה היה מסור ביד יעקב מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם כפירש"י פ' וישב והשתא ה"נ ה"ק קרא לפי שבישר את עדת קרח במדת רשעים דהיינו רב לכם בעוה"ז כן דקדק הקב"ה עמו ונענש ונתבשר הוא בכעין המדה זו רב לך בעוה"ז ובמדרש אמרו דרב לך היינו רב טוב הצפון לך לעוה"ב כפירש"י בחומש ודו"ק:

    רב יש לך ומנו יהושע כו'כמפורש בתר האי קרא וצו את יהושע גו' כי הוא יעבור גו' ולענין שררה ורבנות קאמר רב יש לך א"נ גם לענין חכמה כדלקמן שנסתתמו כו'. ואמר ד"א רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה כו'. פירשו רב לך מלשון רבנות כמ"ש הרא"ם וכמה קשה כו' וכמה סרבן מאל תוסף דבר אלי גו' וק"ל:

    וכ"כ למה כו' לפום כו'פירש"י לפי צדקתו מדקדקים אחריו עכ"ל ולפירושו קאי אדלעיל ברב בשרוהו כו' גם קשה אמאי לא מייתי האי משל ביבמות פרק בתרא דעיקר מלתא איכא התם דהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה ויש לפרש הכא דקאי אהא דקאמר שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה כו' כלומר וכ"כ למה שהרי לא הוזכר שם בקרא שהפציר משה כ"כ בהקב"ה רק פעם אחת וקאמר דלפום גמלא שיחנא דלגבי רב כזה הקב"ה ודאי דהפצרה מועטת היא כמרובה ושפיר קא"ל אל תוסף גו' וק"ל:

    ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים כו'מבואר פ"ק דקידושין:

    אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב לא נס ליחה כו'ולא נראה להם לפרש לא אוכל איני רשאי לפי שה' אמר אלי לא תעבור גו' שלא מצינו וי"ו במקום לפי כמ"ש הרא"ם ע"ש:

    וכתיב ויעל משה מערבות מואב גו' י"ב מעלות היו שם ופסען כו'דלא ה"ל למכתב מערבות מואב אלא ויעל אל הר נבו דכבר ידענו דבערבות מואב היו כל ישראל אז וכל משנה תורה שם נאמר אלא דאשמועינן דבפ"א ופסיעה א' עלה מערבות מואב לשם בלי הפסק ביניהם וענין י"ב מעלות כו' רמז על י"ב שבטים ע"פ מה שאמרו בתנחומא ואת עלית על כלנה אלו ברכותיו של משה כו' לא היה בו קטטה כו' והענין מבואר כי לא היה מיתתו העדר [שלו] ח"ו אבל הוא פסע בפסיעה א' על כולן שהיה שקול כנגד כל ישראל ומיתתו הוא העדרם ופחיתותם הוא כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם גו' וק"ל:

    לצאת ולבא בד"ת מלמד שנסתתמו כו'יש לפרש לפי זה סיפא דקרא וה' אמר אלי גו' שא"ל אל תחשבו שאהיה לכם עוד לרב שבבואי לא"י תחזור החכמה אלי דאוירא דא"י מחכים הנה ה' אמר אלי לא תעבור גו' וק"ל:

    וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל גו' אותה שבת (שבת) כו'דעד היום לא בא למחנה שכינה דהיינו אוהל מועד רק משה בלבד אבל באותו יום שמת משה היה גם יהושע נצב במחנה שכינה דהיינו שבת דיוזגי בתחלת היום למשה וסופו ליהושע כפירש"י וקצת ראיה מהאי לישנא דקאמר שבת של דיוזגי שמת משה בשבת וכבר האריכו בזה התוס' בפרק ע"פ ע"ש וק"ל:

    ותניא אר"י כו' היכן משה מת בחלקו של ראובן כו' והיכן קבור כו'. המכוון גם בזה שלא היה מיתתו וקבורתו במקום א' להורות להן שיצטערו על העדר מיתתו כי לא יהיה להן עוד עומד בפרץ ומוכיח אבל אין להן להשען רק על התשובה שהוא מעשה ראובן שפתח בתשובה והקבורה היתה בחלקו של גד לכפר להם על עון פעור כדלקמן ואמר שעדיין לא נקבר והיה מוטל בכנפי שכינה הספידו המלאכים על העדרו לישראל וז"ש צדקת ה' וגו' שאין סברא שיאמר משה כן על עצמו כפשטיה ולפי שהצדקה שהאדם עושה אפשר שאינה כהוגן כדאמרי' פ"ק דב"ק ופ"ק דב"ב שהקב"ה מכשיל ליתן צדקה לשאינן מהוגנין וז"ש כי משה אין נביא כמוהו והיה בו מדת ה' בצדקה ליתנה להגונים ואמר ומשפטיו עם ישראל כינוי דמשפטיו על משה דבמדת משפט הלך בדיני אדם ולא בדיני שמים שהוא חמור יותר בכמה דברים שאמרו שחייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם שאף שנתחייבו ישראל כמה פעמים כליה בדיני שמים כמ"ש ואכלה אותם כרגע עמד משה בפרץ להשיב חמת ה' לדונם בדיני אדם כמו בעגל שהרג ג' אלפים ונתכפר לנשארים וכן במעשה פעור. ואמר כי הקב"ה אמר עליו בדרך הספד כאילו כביכול מיתתו הוא העדר גם לו. מי יקום לי גו' כפירש"י להוכיחן לשמי ועי"ל לי ממש שהקים אותם לי לעם ולא הבדלתי אותם ממני כמ"ש אם אין פניך הולכים וגו':

    ושמואל אמר מי כהחכם גו'פשר דבר יש לפרש אדיבור לא יהיה לך גו' שהוא כולו אש כמ"ש בע"ז כי אש אוכלה הוא אל קנא ומי יודע לפשר אותו האש כמו שעשה משה במעשה עגל ופעור שבקש רחמים עליהם להשיב חמת האש ולהפשירו:

    ור"י אמר והחכמה מאין תמצאהספיד עליו שבענין החכמה היה העדר לדורו כמ"ש כי הוא היה אב לחכמים ולו ניתן חכמת הפלפול של התורה והוא נתנה לכל ישראל בטובת הנאה כמ"ש בנדרים והיינו מאין תמצא כדלקמן פרק נוטל מי שמשים עצמו כאין כמו משה שנאמר בו והאיש משה ענו מאד וגו' וכתיב ונחנו מה גו' בו תמצא החכמה:

    ור"נ אמר וימת שם משה גו'ע"פ מ"ש פ"ק דב"ב אפשר משה חי וכתב וימת משה גו' ע"כ הקב"ה אומר ומשה כותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע כו' כמפורש שם בחידושינו והיינו שהקב"ה אמרו להודיע שהוא העדר גדול לדורו כמ"ש עבד ה' גו' ולא קם כמשה גו' לכל האותות אשר עשה גו':

    סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראלוכן ת"א בפסוק כי שם חלקת מחוקק גו'. והוא מבואר כי לא נקרא משה כותב לישראל רק הנגלה של התורה כי הנסתר של התורה כבר כתובה לפניו יתברך ב"ה קודם בריאת עולם באש שחורה ע"ג אש לבנה וע"כ אמר כי הוא ספרא רבא דישראל שהוא כתב התורה ויתנה אל הכהנים בני גו' או ספרא שהיה מונה מספרן של ישראל ב' פעמים. וכתבו התוספות וכ"ה בערוך סמליון אית דאמרי שם מלאך עכ"ל אפשר דמשמע להו הכא משום דהא דאמר רב נחמן וימת שם משה אינו מפורש בו שום שבח למשה וע"כ אמרו דכולא מלתא דרב נחמן הוא דרב נחמן אמר שזה ההספד אמר עליו סמליון המלאך וימת שם משה ספרא רבא כו'. ואמר וי"א לא מת משה כתיב כו'. ומשום הך קושיא דפ"ק דב"ב וכי אפשר משה מת וכותב וימת משה גו' מש"ה קאמרו דלא מת וסמכי לה אג"ש דשם שם מה להלן עומד ומשמש כו' נקט השימוש כדאמרי' בעלמא גדול שימושה יותר מלימודה וענין השימוש מפורש לקמן פ' נוטל וכה"ג אמרו בתענית יעקב אבינו לא מת ומפורש שם:

    ויקבור אותו בגיא מול כו' סימן בתוך כו'דכיון דלא ידע איש את קבורתו כל הני סימנים ל"ל אלא דאשמעינן קרא דאפ"ה לא ידע כו':

    וכבר שלחה מלכות העובדי כוכבים אצל כו'דהוו חשבו דבכל הני סימנים היאך אפשר לומר דלא ידע איש גו' וקאמר דעמדו למעלה נדמה כו' והוא מבואר כי כבר נעשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך כמ"ש לחם לא אכל ופירש מן האשה ע"כ גם במותו גופו שנקבר נשאר רוחני שאין לו גדר במקום ואין לעמוד על מקומו המיוחד לו והוסיף ר' חמא לומר שמשה בעצמו אינו יודע כו' כי כן נעשה כולו רוחני שלא ידע היכן גופו כלל כי נפשט החומר ממנו וק"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 13a

    Sotah 13a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 700 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי שנא מעיקרא דאקדמינהו למצרים מקמי אחי יוסף ומאי שנא לבסוף דכתיב הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו:

    וכי דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן:

    שמקיפין לו אטד גדר של קוצים:

    שלשים וששה כתרים י"ב נשיאים דישמעאל וכ"ג אלופים נמנו בעשו וא"ת כ"ה הן תימן וקנז נמנו ב' פעמים וא"ת קרח נמנה ב' פעמים שני קרח הן אחד מבני אליפז ואחד מבני אהליבמה ומ"מ ל"ה הן וכתרו של יוסף הרי ל"ו:

    קא מעכב שלא יקברוהו שם:

    אמר קרית ארבע שמה שאינה מחזקת אלא ד' זוגות הא דא"ר יצחק לאו מלתא דעשו היא אלא גמרא קאמר ליה למימר טעמא דעיכובא דודאי כן הוה כדברי עשו שאינה מחזקת אלא ח' קברים:

    איהו יעקב:

    קברה ללאה בדידיה בחלק המגיעו כדכתיב ושמה קברתי את לאה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 13a · Sefaria

    Tosafot

    סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור תימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם משה והם היו מבני בניו של יוסף י"ל שסוד הגאולה נמסר לסרח כדאיתא בפירקי ר"א (פרק מח) וכיון שבא משה הלכו זקני ישראל אצלה לפי שכבר נכשלו על ידי בני אפרים שיצאו שלשים שנה לפני הקץ ונמלכו עתה בה ואמרה להם מה לשון אמר לכם המושיע הזה אמרו לה פקוד פקדתי אמרה להם א"כ הוא הוא לכך הלך גם משה אצלה. מתוספת רבי:

    Tosafot on Sotah 13a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' עמד אביה ונשקה על ראשה כו' עמד אביה וטפחה כו' אע"ג דנתאמתה לו " נבואתה כשראה הבית כולה אורה אח"כ כשהושלך ליאור נתייאש אביו ממנו אבל בספר שורש ישי כתב שהיה בנוסחת גמרא שלו עמדה אמה וטפחה לה על ראשה וכ"ה בש"ר דאביה ג"כ בטח ברחמי אל וסמך על נבואת בתו ע"ש ומ"מ קשה גם לגירסתו למה לא בטחה אמה בכך כמו אביה ויש ליישב דלא גילתה את נבואתה זו אלא לאביה כדי שיחזירנה אחר שגירשה כדקאמר לעיל ולזה ע"י שנתמלא הבית כולה אורה נתאמת לו נבואתה גם שהיתה אז בת חמש שנים אבל לגבי אמה העלימה נבואתה כדמשמע ותלך העלמה ותקרא את אם הילד שדרשו בו שהעלימה דבריה שהוזכר זה כאן לומר דלגבי אמה כבר העלימה דבריה ולזה היתה נצבת שם מרחוק לידע סוף נבואתה ולזה אמה שלא ידעה בנבואתה בשעה שהושלך ליאור גם אם ראתה כבר שהבית היה כולו אורה חשבה לה לסבה אחרת וע"כ עמדה וטפחה לה כו' ודו"ק:

    והדר וכל העולים אתו כו' דמשמע להו דכל העולים גו' על כל עבדי פרעה שהוזכרו מעיקרא בלשון עלייה ויעלו כל עבדי גו' וק"ל:

    נהגו בהן כבוד כו' פירוש דהיינו שילכו לפניהם ואע"ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו דאין מכבדין בדרכים דהיינו בשנים שפגעו זה בזה בדרך אבל אם מתחילה נועדו יחדו ללכת כי הכא מכבדין כמו שכתבנו בפרק הפועלים בשם התוספות וק"ל. וכי גורן יש לו לאטד כו'. יש לדקדק דאימא כפשטיה ונקרא כך על שם אטד המקיפו דהא לפי הנמשל נמי ה"ק שהקיפוהו כתרים כו' כגורן שמקיפין לו אטד וי"ל דודאי אין דרך לקרות שם הגורן על דבר שפל המקיפו וסתם גורן נמי מוקף באטד ולא בא קרא אלא לאשמועינן הנמשל שהקיפוהו כתרים כמו שמקיפין הגורן באטד וק"ל:

    ומ"ש שבאו כולם למלחמה כו' מפורש בב"ר ע"ש והוא שבאו שלא יקבר יעקב במערת המכפלה כדלקמן וכיון שראו כתרו של יוסף כו' נטלו גם הם כתריהם מראשם כו' ע"ד נפלה עטרת ראשינו כדכתיב בתריה ויספדו שם מספד גו':

    תנא ל"ו כתרים כו' עי' פירש"י מה שכתב דכ"ג אלופים מבני עשו וחשיב קרח שני פעמים ובב"ר חשיב ליה חד דממזר היה א"ק לפירושו הא אמרינן פרק חלק דכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא והיאך קאמר דתלו כתריהן גם נראה דלא היה להם רק שמנה מלכים בדורות הללו שהיו קודם שמלך מלך בישראל כמ"ש בפרשת וישלח גם ק"ק דהא חשיב נמי הכא בני קטורה שהיו מלכי מדין שם ולמה לא תלו גם הם כתריהם ולולי פירש"י נראה דהיה קבלה בידם שהיו הכל בכלל ל"ו כתרים וכ"ה בתנחומא שגם מלכי כנען תלו כתריהם ע"ש:

    מספד גדול וכבד מאד כו' אפילו סוסים כו' מלשון זה שהוא מורה על גודל וריבוי ההספד דרשו כן שעשו כן לכבוד ואולי שענינו כמו שעושים עתה למרכבת שרים ומלכים במיתתם להלביש. הסוסים שחורים ולעשות להם כאילו גם הם בוכים וק"ל:

    ממרא קרית הארבע כו' ד' זוגות כו' אקרא דפרשת וישלח מייתי ליה הכא ובפ"ה דעירובין אבל אקרא דתחילת פרשת חיי שרה דלא כתיב הארבע בה' יש לפרשו שהוא שם איש קרית איש ששמו ארבע והוא היה אבי הענקים כמשמעות הכתובים דספר יהושע קרית ארבע האדם גו' קרית ארבע אבי הענק גו' אבל האי קרא הארבע בה' הידיעה לא תפול בשם העצם וע"כ דרשו בו שהוא שם המספר ע"ש ארבע זוגות ובב"ר וכן פרש"י שהביאו דרשה דהכא אקרא דפרשת חיי שרה סמכו עצמם אקרא דפרשת וישלח מדכתיב בה' הידיעה ורש"י בפרשת וישלח שכתב לפי פשוטו דארבע הוא שם העיר ומצינו כה"ג בתוספות ה' כגון בית הלחמי אבי העזרי אין זה ראיה דלא מצינו אלא בשני תיבות ששניהם מהשם אבל הכא קרית אינו מהשם אלא שהוא תרגומו של עיר ומה שטען הרא"ם אדרשה דהכא מקרא דספר יהושע אולי לא זכר הרב מה שדרשו בב"ר האדם הגדול בענקים גו' זה אברהם ולמה כו' ויחסו לאברהם לפי שהוא קנה אותו בכסף מלא ובשיר השירים רבה האדם זה אדם הראשון הגדול זה אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים ויהיה פירוש הכתוב ארבע ששם נקברו ארבע זוגות שהם אדם וכו' שנקראו גדולים וענין הארבע זוגות נראה לפי הדין כי מכר עפרון לאברהם מקום לעשות לו קבר ותנן בפרק המוכר פירות המוכר לחבירו מקום לעשות לו קבר עושה לו מערה ופותח לתוכה שמנה כוכין דהיינו ארבע זוגות והטעם בזה נראה קבר אחד לעצמו ועוד ז' קברים לז' המוטלין עליו לקוברן שכהן מטמא להן ודו"ק:

    והאי דפייש דידי הוא וכו' פשיטותא מי זביני כו' פירש"י שלא אטול פי שנים אלא כמוהו עכ"ל נראה שדקדק לפרש כן דלא מכר עשו ליעקב את הבכורה אלא שלא יטול פי שנים ולא שיטול יעקב פי שנים אלא שיחלקו בשוה כשני אחים פשוטים דאל"כ מאי קאמר האי דפייש דידי דמשמע כולו דידי הוא ואם מכר לו בכורתו ממש גם אם לא מכר לו פשיטותיה הרי יש ליעקב כל קבר לאה ועוד חלק שלישי מזה הקבר ואין לעשו רק שני חלקים ואין אלו אלא דברי נביאות דסתם קאמר קרא וימכור את בכורתו ליעקב גו' והכי משמע פרק י"נ דדומיא שנתן יעקב ליוסף את הבכורה קנה יעקב בכורה מן עשו ובהדיא קאמר התם גביה שיטול פי שנים ולולי פירושו נראה דממש בכורתו קנה יעקב ליטול פי שנים אע"ג דהיה ליעקב גם בהאי קברא חלק שלישי קאמר האי דפייש דידי הוא שיש לי שני חלקים בו ולו רק חלק אחד ואשלם חלק שלישי שיש לו בו וצ"ל דגם לפי האמת שמכר חלק פשיטותיה היינו דוקא בהאי קברא אבל לא בשאר דברים שהרי לא הוזכר בקרא אלא שמכרו חלק בכורה אבל בהאי קברא קנה ממנו גם חלק פשיטותיה שלא יקבר הרשע אצל הצדיקים כדאמרינן בעלמא ולקיים קרית ארבע מ"ש ארבע זוגות איש ואשתו ומפורש במדרש שנתן בשביל זה הרבה ממון שאמרו כריתי מלשון כרי שנטל כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה מהם כרי כו' ע"ש:

    35 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Sotah 13a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    שלשים וששה כתרים וכו' פירש רש"י שנים עשר נשיאים דישמעאל ועשרים ושלשה אלופים נמנו לעשו. וקשיא לי דלא מצינו לעשו אלא ארבעה עשר אלופים שנמנו מבניו. מאי דעתיך לממני הנך אלופים שבסוף פרשת וישלח אלוף תמנע אלוף עלוה וגו' והלא רש"י פירש בפירוש החומש ואלה שמות אלופי עשו שנקראו על שם מקומותיהם לאחר שמת הדד ופסקה מהם מלכותם והראשונים הנזכרים למעלה הם שמות תולדותם. וכן מפורש בדברי הימים וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע וגו'. נמצא שלא היה אלא עשרים ושבעה כתרים. ולכך נראה דבני קטורה קחשיב זמרן יקשן מדן מדין ישבק שוח שבא דדן. ואשורים ולטושים ולאומים חשיב כחד שאינן שמות אנשים אלא שם משפחות כמו שתרגם אונקלוס ובני דדן הוו למשריין ולשכונין ולנגוון. וכן בני מדין לא קחשיב שהיו משפחות באותן הימים ולא היה להם מלכים וגם כולם בני מדין אלמא משפחותיו היו ולא לאומות. הרי תשעה מבני קטורה וארבעה עשר אלופים ושנים עשר דישמעאל וכתרו של יוסף הרי שלשים וששה כתרים. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובתוספותיו כתב שלשים וששה. שנים עשר נשיאין דישמעאל וארבעה עשר דאלופי בני עשו ומבני קטורה זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח הרי ששה. ויקשן ילד את שבא ואת דדן (ושבא תלו לו כתרו של אביו) ושבא ודדן תלו כתר אביהם. ובני דדן היו אשורים וגו' הם משפחות. (ומדין היו לחמשת בניו חנוך ועיפה ועפר ואבידע הרי חמישה כתרים הרי עשרה כתרים עם עשרים וששה הרי שלשים וששה) ומדין הוריש כתרו לחמשת בניו עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה הרי חמישה כתרים הרי עשרה בני קטורה עם עשרים וששה הרי שלשים וששה. כך הגהתי מתוס' כתב יד אשר העלה ואשר הביא מוהרי"א נר"ו בפתח עינים כאן עיין שם. צעיר אי"ן :

    אבי אבא מוטל בבזיון שקל זולפא תימא דבירושלמי דכתובות (פ"א הלכה ה') קאמר דמסורת בידם דיהודה קטליה לעשו שנאמר ידך בעורף אויבך. ושמא שנים הרגו אותו. תוספי הרא"ש ז"ל. (וכן כתבו התוס' בגיטין דף נ"ה ע"ב) :

    סרח בת אשר וכו' תימא דהרבה נשתיירו ומכיר ודאי נולד בימי יעקב וגם יוסף גידל את בניו דכתיב גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף ולא היה לו לילך אצל אשה והיה לו לשאול היכן הוא מן הגדולים שבדור. ובמדרש יש שטרח משה שלושה ימים ופגעה בו סרח בת אשר. אמרה לו מה תבקש. אמר לה ארונו של יוסף. אמרה לו ארון של מתכת וכו'. והשתא ניחא שלא הלך הוא אצלה אלא שפגעה בו והגידה לו הדבר. תוס' חיצוניות ותוספי הרא"ש ז"ל. ורוצה לומר דלפי לשון המדרש ניחא אך ללשון התלמוד קשיא. ובמכילתא גרסינן אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור והיא הראתה למשה וכו'. צעיר אי"ן. ובמדרש יש שלפיכך קבעוהו בנילוס כדי שלא יצאו ישראל חוץ למצרים שסבורים המצריים שלא יוכלו להוציא אותו והם בשבועה שלא יצאו ממצרים אם לא יעלו עצמות יוסף עמם. תוספי הרא"ש ז"ל:

    וכי מה דרכו של מת להלך עם השכינה במדרש יש ששמו עצמות יוסף בתוך עור של כבש ונכנסה רוח חיים באותו עור והיינו דכתיב רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. תוס' הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Sotah 13a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְכֵיוָן שֶׁהִטִּילוּהוּ לַיְּאוֹר, עָמַד אָבִיהָ וּטְפָחָהּ עַל רֹאשָׁהּ (שמות ב, ד) נראה לי בס"ד טעם לטיפוח על ראשה לעת עתה כי ידוע מה שכתב הרב מהר"ן [מורינו הרב נתן נטע] שפירא ז"ל דמ־ם סתומה רומזת לזמן הגלות וביציאת מצרים נפתח מן הצד ונעשית מ־ם פתוחה ובזה יצאו אבותינו ממצרים אך לא היתה גאולה שלימה אבל לעתיד בגאולה אחרונה נפתחת אות מ־ם סתומה באלכסון מעבר לעבר ותהיה שני דלתין ואלו הן ב' דלתין הרמוזים בשמו של דוד המלך ע"ה ועל זה אמרה תורה לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם (משלי ח, לד) ואז תהיה גאולה שלימה! עד כאן דבריו. והנה מ־ם סתומה הרומזת לגלות היתה בסוף שמה של מרי ם אבל מ־ם פתוחה שנעשית בעת גאולת ישראל ממצרים היתה בראש שמה של מ רים וכנגד זה יש גם כן שני מ"ם בשם מ צרי ם בראש ובסוף ולכן בעת שמצא אביה סימן קיום לנבואתה שהתנבאה על הגאולה נשקה על ראשה לרמוז כי עתה נעשה סימן של מ־ם פתוחה שבה תהיה הגאולה אשר עומדת בראש שמיך! וכאשר נעשה סימן לביטול נבואתה חס ושלום שהוטל מושיען ליאור טפחה על ראשה, דהטיפוח מורה דאות מ־ם פתוחה שבשמך חזרה ונסתמה כדבר שהוא פתוח אם תטפחנו יהיו נדבקים ראשי הפתיחה זה בזה ותסתם הפתיחה. ולכן אמר לה 'הֵיכָן נְבוּאָתֵיךְ' אשר התנבית על מ־ם פתוחה? כי עתה נראה שחזרה להיות מ־ם סתומה! ונראה לי דודאי עמרם הצדיק האמין דנבואתה אמת והקדוש ברוך הוא יעשה לו נס לבנו וינצל ולא יטבע חס ושלום ורק עשה כן ואמר כן כדי להשביע עיניהם של של שטן וגונדא דיליה שישמחו לפי שעה ואז יתעוררו בזה מליצי יושר שיתקיים מאמר הכתוב: בִּנְפֹל אויביך אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ פֶּן יִרְאֶה הֳ' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ (משלי כד, יז-יח), שעתה בטענה זו תתהפך שמחת האויבים הם השטן וגונדא דיליה לתוגה ולעצבון אליהם וגבר ישראל כי יעשה הקדוש ברוך הוא למושיען נס בתוך נס וכאשר היה!

    אָמַר לָהּ בִּתִּי הֵיכָן נְבוּאָתֵיךְ? (שמות ב, ד). קשא הוה ליה למימר 'נתאמתה נבואתיך' כי לא נתקיימה בפועל אלא אחר שמונים שנה שיצאו ברד"ו ואותה שנה היתה שנת ק"ל? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתב הרמב"ן והר"ן ז"ל בענין החיצים אשר ירה מלך ישראל כנגד ארם דמשק על ידי אלישע הנביא ע"ה (מלכים ב' יג, יט), ובענין השלכת הספר שצוה ירמיה לברוך להשליכו לתוך פרת ויאמר: כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל (ירמיה נא, סד), שכל דבר נבואה שנעשה בו פועל דמיוני מוכרח שיתקיים דאם הוא לטובה לא יגרום החטא לבטלו ואם הוא לרעה לא יועיל שום זכות לבטלו. וכן כאן דנעשה פועל דמיוני לנבואתה אשר בעת שנולד 'נתמלא כל הבית כולו אורה' שזה מורה שהוא יקבל ויוריד אור התורה לעולם אשר על ידי כך יחוייב להיות להם גאולה על ידו ממצרים נמצא בזה השעה נעשה לנבואתה ענין קיום שבזה הפועל שנעשה מן השמים בדרך נס נעשה קיום לנבואה שלה שמוכרח שתהיה ולא יגרום החטא לבטלה.

    וְהַיְינוּ דִּכְתִיב "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" לֵידַע מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ (שמות ב, ד). יש לדקדק הוה ליה למימר 'מָה יִהְיֶה בִּנְבוּאָתָהּ' מהו בְּסוֹף? ונראה לי בס"ד דנתנבאה עליו ז' תיבות כנגד ז' שמות שיש לו והוא שאמרה 'עֲתִידָ ה אִמִּ י שֶׁתֵּלֵ ד בֵּ ן שֶׁמּוֹשִׁי עַ אֶ ת יִשְׂרָאֵ ל ' שהם ז' תיבות וסופי תיבות שלהם הוא 'ינהל דעת' כי ישראל שיצאו ממצרים היו מניצוצות הדעת ולכן משה רבינו ע"ה שהיה בסוד הדעת הוא נאלם ולא אחר נאלם. ולכן היו נקראים דור דעה על שם הדעת וזה נרמז בסופי תיבות נבואתה ' ינהל דעת ' כלומר ינהל וינהיג את ישראל שהם בחינת דעת. ועוד יהיה מסופי תיבות נבואתה צירוף אחר והוא ' עת דין לה ' כלומר יהיה מושיע אומת ישראל גם שהוא עת דין לה. ולזה אמר לדעה מה יהיה בסוף נבואתה שבסוף דברי נבואתה רמוז אותו הדור שהוא מוציאם ממצרים מה הוא, ולמה צריך שתהיה התשועה על ידו דוקא וגם רמוז העת והזמן דאף על פי שהוא עתדין וקשה אין זה מעכב בידו מהיות על ידו התשועה והגאולה.

    בַּתְּחִילָּה עַד שֶׁלֹּא רָאוּ בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא נָהֲגוּ בָּהֶן כָּבוֹד, וּלְבַסּוֹף שֶׁרָאוּ בִּכְבוֹדָן נָהֲגוּ בָּהֶן כָּבוֹד (בראשית נ, י). קשא מה נתחדש להם עתה, אם בשביל שראו שנתנו בני עשו וישמעאל כתריהם בארונו של יעקב אבינו ע"ה, אין זה הכבוד נוגע לשבטים ובניהם אלא נוגע ליוסף הצדיק ע"ה כי הם עשו כן בשביל שראו כתרו של יוסף הצדיק ע"ה שם ואם כן מה הוסיפו אחיו כבוד אצל מצרים בעבור הנחת הכתרים? הא בלאו הכי יוסף הצדיק ע"ה גדול בעיני מצרים והוא השליט על הארץ! ונראה לי בס"ד כי שרי מצרים לא ידעו שהטלת של הכתרים של בני ישמעאל ועשו היתה בעבור כבודו של יוסף הצדיק ע"ה אלא חשבו שעשו כן בשביל כבודו של יעקב דחשבו אותו הוא גדול המשפחה של אברהם ולכך הניחו כולם כתריהם על ארונו להורות שהוא גדולם וכולם טפלים לו. אמנם קודם שהטילו בני ישמעאל ועשו כתריהם היו חושבים שרי מצרים ליעקב ובניו הם פסולת המשפחה של אברהם יען כי ראו בישמעאל יש נשיאים שהם מלכים ובעשו יש אלופים שהם גם כן מלכים וביעקב ובניו לא יש שרים ומלכים אלא אדרבה היו גרים במצרים, לכך היו בני יעקב נחשבים בעיניהם פסולת משפחה חס ושלום ולא היו נוהגים בהם כבוד. ועתה שראו שאותם המלכים של בני ישמעאל ועשו נתנו כתריהם בארונו של יעקב אבינו ע"ה נמצא הודו בזה שיעקב הוא גדול המשפחה וממילא גם בניו יתנשאו בזו המעלה כי הם בניו של גדול ולכך היו נוהגים בהם כבוד.

    מְלַמֵּד שֶׁהִקִּיפוּהוּ כְּתָרִים לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּגוֹרֶן זֶה (בראשית נ, י) נראה לי בס"ד דבר זה היה בהשגחה פרטית מן השמים להיות בזה דמיון של שלימות המעלה לעתיד והוא על דרך מה שכתב עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בספרו מדרש אליהו על פסוק וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם (שמואל א' כט, ד) כי הסטרא אחרא אין לה קיום אלא רק על ידי ניצוצי הקדושה אשר בלועים בקליפה שלה, ומפורש בספרי המקובלים ז"ל דנצוצות הקדושה דרכם להיות בלועים בראש הקליפה ושאר הגוף של הקליפה הוא חשוך וריקם. ולכן הנחש שהוא דוגמה לסטרא אחרא הארס שלו בראשו דוקא ולזה אמר פלשתים מכח השר שלהם אשר שם בפיהם דברים אלו והם לא ידעום וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה הוא דוד המלך ע"ה אֶל אֲדֹנָיו הוא הקדוש ברוך הוא הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם כלומר על ידי בירור ניצוצי קדושה שמברר מן הראשים שלהם אשר בסטרא אחרא! עד כאן דבריו דפח"ח [דברי פי חכם חן]. אם כן לעתיד בשלימות הבירור אז כל ניצוצי קדושה שבראשים של הקליפות יתבררו ויהיו מונחים אצל אביהן של ישראל ולכן נעשה דמיון לדבר זה במה שהקיפו ארונו של יעקב אבינו ע"ה כתרים שהם תכשיטי ישמעאל ועשו שהם יהיו עיקר כל האומות באחרית הימים קודם ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן]. ומה שֶׁנִתְלוּ שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כְּתָרִים בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב ע"ה, להורות שהוא חי בעולם הזה וחי בעולם הבא וב' פעמים חי עולה מספר ל"ו [18×2=36]. ועוד להורות על מעלתו שהוא אחוז בתפארת שכולל ששה קצוות שהם חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] שכל אחד כלול מששה הרי ששה ושלושים. ועוד מספר ל"ו שהוא ב' פעמים חי לרמוז על ח"י מסעות הנשמה בצאתה מן הגוף ועל מושבה בגן עדן שהוא ח"י מאות אלף. אי נמי יעקב אבינו ע"ה שמו משלים מספר ח"י אותיות. כיצד? אברהם יצחק יעקוב מלא ישראל הם ח"י אותיות וכל שם הוא כפול אחד לגוף שלמטה ואחד לשורש שלמעלה הרי משלים ב' פעמים ח"י לכך משמים גלגלו הדבר הזה שיהיו נתלים ל"ו כתרים ועל יעקב אבינו ע"ה שהוא משלים מספר ח"י נרמז הכתוב וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם (שמואל א' כה, ו).

    "וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד" תָּנָא אֲפִילּוּ סוּסִים וַאֲפִילּוּ חֲמוֹרִים (בראשית נ, י). פשט המאמר נראה כמו שכתב הרי"ף ז"ל שלא האכילו אותו היום הסוסים והחמורים באופן שהיו נוהקים ומצטערים אותו היום כאלו הם מספידים. ויש לצרף עם זה מה שכתב מהרש"א ז"ל שהלבישו את סוסים וחמורים מלבושים שחורים כמו שעושים למרכבת שרים ומלכים במיתתם עיין שם. ואפשר לומר דסוסים וחמורים הוא לשון מליצה וקאי על בני אדם והם בני אדם שהם מושכים העגלות קרי להו בשם סוסים ויש שהם כתפים נושאים משאות על גביהן וקרי להו בשם חמורים וקא משמע לן דאפילו בני אדם פחותים כאלו שהם פראים הרגישו בחסרון הצדיק מהם והספידו אותו מספד גדול.

    שָׁקַל קוּלְפָּא מַחְיֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ (בראשית נ, י) הא דשקל קולפא ולא דבר אחר, נראה לי בס"ד כי עשו המלכים אשר בזרעו נקראו בשם אלוף והטעם פרשתי בס"ד במקום אחר שהוא סימן רע אליהם כי ' אלוף ' אותיות ' אופל ' דלעתיד האלוף שבעובדי כוכבים יתהפכו אותיות אלוף שלו לאותיות אופל שיהיה לו העולם לחושך דכתיב וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים (ישעיה ס, ב). גם ידוע שר שלו הוא ס"מ [100] דשני אותיות אלו הם הרע שבו והם מספר ק' דקנה דכתיב גְּעַר חַיַּת 'קָנֶה' (תהלים סח, לא) שלעתיד ישבר ויהיה 'הנה' כמו שנאמר רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן 'הִנֵּה' הִנָּם (ישעיה מא, כז). ולכן חושים הרגו ב' קוּלְפָּא ' שהוא אותיות אַלּוּף שיש לו למטה ואות ק ' שהוא ס"מ שיש לשרו למעלה שלעתיד שניהם יהיו מוכים האלוף יתהפך לאופל ואות ק' של ' קָ נֶה' ישבר ויהיה אות ה' ד' הִ נֵּה' והיה דבר זה על ידי חושים שהוא אותיות משיח לרמוז שתיקון זה יהיה לעתיד בביאת המשיח. אי נמי מחייה ב' קוּלְפָּא ' שהוא אותיות 'קול אף' לרמוז קול יעקב בתורה נהפך על עשו אף. כי קולו הוא באלף שהוא לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) ויסתלק הלמד ממנו שהוא קול הלימוד של יעקב אבינו ע"ה וישאר אף על עשו.

    נָתְרָן עֵינֵיהּ וְנָפְלוּ אַכַּרְעָא יַעֲקֹב, פָּתְחִינְהוּ יַעֲקֹב לְעֵינֵיהּ וְאַחֵיךְ (בראשית נ, י). נראה לי בס"ד נרמז בזה על עי־ן של רש ע ים שתסתלק מהם וישארו רשים דכתיב עֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה (איוב יא, כ). או יובן לרמוז על קטרוג ב' דמעות שירדו מעיניו שבעבורם נחרב בית שני בידו וכנזכר במדרש תנחומא שיפול הקטרוג הזה ולא יזכר ולא יפקד עוד ואז תחזור עטרה של ישראל ליושנה. אי נמי לרמוז על ע' אומות שיפלו תחת רגליו של יעקב אבינו ע"ה. וּפָּתְחִינְהוּ יַעֲקֹב לְעֵינֵיהּ וְאַחֵיךְ רמז על שבעים פנים של התורה שעוסק בהם יעקב שבהם ימלא שחוק פינו ויתקיים הפסוק יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל (תהלים יד, ז) וכל זה היה על ידי 'חושים' בן דן שהוא אותיות 'משיח'.

    6 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sotah 13a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 13, Amud Aleph, about 700 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 156 words

      Opens “ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את…”

    2. Segment 250 words

      Opens “יוסף זכה וכו'. מאי שנא מעיקרא דכתיב:…”

    3. Segment 319 words

      Opens “א"ר יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן…”

    4. Segment 433 words

      Opens “דכתיב: (בראשית נ, י) ״ויבאו עד גורן…”

    5. Segment 528 words

      Opens “תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו…”

    6. Segment 614 words

      Opens “(בראשית נ, י) ״ויספדו שם מספד גדול…”

    7. Segment 744 words

      Opens “(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא…”

      Named: רבי יצחק.

    8. Segment 839 words

      Opens “אמרו: ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני…”

    9. Segment 937 words

      Opens “אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה…”

    10. Segment 1061 words

      Opens “חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה…”

      Named: אבא.

    11. Segment 1127 words

      Opens “באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “מי לנו גדול מיוסף כו' ת"ר בא…”

    14. Segment 1478 words

      Opens “ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף…”

    15. Segment 1561 words

      Opens “ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב…”

    16. Segment 1650 words

      Opens “רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה…”

      Named: רבי נתן.

    17. Segment 1746 words

      Opens “וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 13a · Segment 3 — “א"ר יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sotah 13a · Segment 4 — “דכתיב: (בראשית נ, י) ״ויבאו עד גורן האטד״, וכי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026