Talmud Builders

    Sotah 37b

    Back to index

    English translation — Sotah 37b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1every mitzva contains four aspects. Four general aspects and four specific aspects add up to eight. Eight blessings and eight curses add up to sixteen. And so too at Mount Sinai, and so too at the plains of Moab, as it is stated: “These are the words of the covenant that the Lord commanded Moses to make with the children of Israel in the land of Moab, besides the covenant that He made with them in Horeb” (Deuteronomy 28:69). And it is written: “Observe therefore the words of this covenant” (Deuteronomy 29:8). It follows that between the three events where sixteen covenants were made, God established forty-eight covenants for each and every mitzva.

    2Rabbi Shimon excludes Mount Gerizim and Mount Ebal from this list because only some of the mitzvot were mentioned there, and he includes instead the covenant at the Tent of Meeting in the desert.

    3The Gemara explains: And it is in the dispute between these tanna’im that they disagree, as it is taught in a baraita ( Tosefta 8:11): Rabbi Yishmael says: General statements were said at Sinai, i.e., Moses received general mitzvot at Sinai, including the Ten Commandments. And the details of the mitzvot were explained to Moses at a later time in the Tent of Meeting. Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai, and later repeated in the Tent of Meeting, and reiterated a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab. Rabbi Shimon holds in accordance with his teacher, Rabbi Akiva, and counts Mount Sinai and the Tent of Meeting as two distinct places where all of the mitzvot were given.

    4The baraita concludes: And there is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established.

    5Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko said in the name of Rabbi Shimon: There is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times, corresponding to the population of the Jewish people in the desert. This is because each member of the Jewish people received the covenant both for himself and as a guarantor for the rest of the Jewish people.

    6Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko, who spoke in the name of Rabbi Shimon, there is no mitzva in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times; it follows that for every one of the Jewish people there were 603,550 covenants.

    7The Gemara asks: What is the difference between the statements of Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko and Rabbi Yehuda HaNasi? What does the statement of Rabbi Yehuda HaNasi add? Rav Mesharshiyya said: The matter of a guarantor and a guarantor for a guarantor is the difference between them. According to Rabbi Yehuda HaNasi, every Jew is not only rendered a guarantor for every other Jew, but he is also rendered a guarantor for every other Jew’s responsibility as a guarantor. Therefore, according to his calculation, the number of covenants is multiplied again by 603,550.

    8§ Rabbi Yehuda ben Naḥmani, the disseminator of Rabbi Shimon ben Lakish, taught: The entire passage of the blessings and curses is stated only in reference to an adulterer and adulteress.

    9This is proved from the verse: “Cursed is the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15). Is a curse a sufficient consequence for the actions of an idol worshipper? He has rebelled against the fundamental tenet of the Torah. Rather, this is referring to one who engaged in sexual intercourse with a forbidden relative and bore her a mamzer son. And the son, who is not allowed to marry a Jew of unflawed lineage, went to live among the other nations of the world and engaged in idol worship. His father and mother are cursed for causing him to worship idols. Likewise, the rest of the curses refer to sins that are the result of adultery.

    10The Sages taught: “And you shall give the blessing on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal” (Deuteronomy 11:29). Why must the verse state this? If it is to teach that the blessing must be given on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal, it is already stated: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12), and it is written: “And these shall stand on Mount Ebal for the curse” (Deuteronomy 27:13). Rather, the verse teaches that the proclamation of the blessing must precede the curse.

    11One might have thought that all of the blessings should precede the curses. Therefore, the verse states “blessing” and “curse” in the singular, to teach that one blessing precedes each curse, but all of the blessings do not precede the curses. The blessings and curses were recited alternately, first one blessing and then one curse.

    12And furthermore, the verse comes to juxtapose the blessing with the curse, to say to you that just as the curse is recited by the Levites, so too, the blessing is uttered by the Levites; and just as the curse is proclaimed loudly, so too, the blessing is proclaimed loudly; and just as the curse is proclaimed in the sacred tongue, Hebrew, so too, the blessing is proclaimed in the sacred tongue; and just as the curse is proclaimed both in general and in detail, so too, the blessing is proclaimed in general and in detail. And just as after the curse is uttered, both groups of people on each mountain respond and say amen, so too, after the blessing is uttered, both groups respond and say amen.

    13MISHNA: How is the Priestly Benediction recited? In the country, i.e., outside the Temple, the priest recites the verses as three blessings, pausing between each verse while the people respond amen. And in the Temple, the priests recite all three verses as one blessing, after which the people respond: Blessed be the Lord, God, the God of Israel, from eternity to eternity, as is the customary response to blessings in the Temple. In the Temple, the priest utters the name of God

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    (זה הפירוש שייך לע"ב) ארבע וארבעארבע בריתות ללמוד וארבע ללמד הרי שמנה:

    שמנה ושמנההא איכא עוד שמנה לשמור ולעשות:

    וכן בסיניכשנאמרו כל המצות למשה נתנו כולן בארור וברוך בכלל ופרט:

    וכן בערבות מואבכשאמרה לישראל כדכתיב (דברים א׳:ה׳) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו':

    שנאמר אלה דברי הברית וגו'בתר קללות וברכות כתיב מלבד הברית וגו' אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך ברית בחורב דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא דעלה קאי ובה איירי ושמרתם את דברי הברית הזאת לא גרס ליה הכא:

    ארבעים ושמנה בריתותלכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני מ"ח הוי:

    מוציא הר גריזיםלפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה אלא מצות שבפרשה:

    ומכניס אהל מועדשלאחר שהוקם המשכן נדבר הקב"ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א׳:א׳):

    כללות נאמרו בסיניבסתם נאמרה תורה בסיני ולא נתפרשה לו כגון בסיני נאמר (שמות כ׳:כ״א) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ולא פירש מתן דמים כיצד הקטרת אימורים והפשט ונתוח וכליל של עולה ובספר ויקרא באהל מועד פירשה:

    ונשתלשו בערבות מואבמפי משה לישראל ת"ק סבירא ליה כר' ישמעאל הלכך הר סיני ואהל מועד חדא היא ור' שמעון ס"ל כר"ע הלכך תרי נינהו:

    ר"ש ברבי יהודה אומר ארבעים ושמנה בריתותלכל אחד של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כמנין שהיו (בסיני) [במדבר] שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו ה"ג בתוספתא (פ"ח ע"ש) א"ר לדברי ר"ש בן יהודה אין לנו כל מצוה ומצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ויש בכל אחת שש מאות אלף ושלשת אלפים חמש מאות וחמשים:

    מאי בינייהומאי מוסיף רבי ובמאי פליגי:

    אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבאאם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חבירו או לא רבי שמעון בן יהודה סבר לא נעשה כל אחד ערב על חבירו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ואחד ערב על מ"ח בריתות של כל אחד ואחד אבל לא נעשה כל אחד ואחד ערב על ערבות של חבירו אלא על חובתו של חבירו ואתא רבי למימר לדברי ר' שמעון שבא למנות את בריתות הערבות יש לו למנות ארבעים ושמנה בריתות של ששים ריבוא לכל אחד ובכל אחד האלה יש ששים ריבוא שכולם נתערבו זה בזה על חובותם ועל ערבותם נמצא כל אחד מקבל עליו ערבות של ששים ריבוא בשביל חובות של חבירו וכל אחד מששים ריבוא הללו קבל עליו בריתות ששים ריבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חביריהם וזה קבל עליו אף ערבות של ערבים:

    כל הפרשהשל הר גריזים לא נאמרה אלא בנואף ונואפת:

    בארור סגי ליהבתמיה כופר בעיקר הוא וסגי ליה בארור:

    אלא זה הבא על הערוהאשת איש והוליד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבא בקהל ואינו מוצא אשה הוא הולך לבין העובדי כוכבים ועובד עבודת כוכבים ארורים אלה שעשאוהו לעבוד פסל ומסכה וכן דורש את כולן כל אחת לפי פשטה אותו של עריות כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ועם אחותו כולם באשת איש ולמיקם בתרי ארורי שוכב עם כל בהמה אשת איש שעשתה מעשה בהמה שמנאפת מקלל אביו ואמו הבא על אשת איש מזלזל באביו ובאמו שגידלו גידולין רעים בביתם משגה עור מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר ואינה יודעת עונשו כמוהו משיג גבול רעהו בא על אשתו הרי הוא השיג גבול מכה רעהו בסתר גורם לו בלחש סתריו שתמות בבדיקת מים המרים לוקח שוחד להכות נפש לוקח שוחד להיות עוקב אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה מטה משפט גר יתום איני יודע לדורשו:

    יכול כל הברכות כולן קודמות לקללותשיגמרו כל הברכות תחילה עד ברוך אשר יקים וגו' ואח"כ יפתחו בקללה:

    בלשון הקודשכדילפינן קול קול ממשה:

    מתני' הכי גרסינן במתני' ברכת כהנים כיצד כו' במדינה אומר אותה שלש ברכות - שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק ועונין הציבור אמן:

    במקדש ברכה אחתלפי שאין עונין אמן במקדש ואין צריך כאן שום הפסק והכי מפרש בגמרא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 37 עמוד ב

    1ארבע, ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה. וכן בסיני, וכן בערבות מואב, שנא' (דברים כח, סט) ״אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו', וכתיב: ״(דברים כט״, ח) ״ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו'. נמצא מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה.

    2ר"ש מוציא הר גריזים והר עיבל, ומכניס אהל מועד שבמדבר.

    3ובפלוגתא דהני תנאי דתניא, רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד. ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב.

    4ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות.

    5ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון: אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.

    6אמר רבי: לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון, אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. נמצא לכל אחד ואחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.

    7מאי בינייהו? אמר רב משרשיא: ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו.

    8דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת,׃

    9(דברים כז, טו) ״ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו'״, בארור סגי ליה? אלא: זה הבא על הערוה והוליד בן, והלך לבין עובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו.

    Baraita

    10ת"ר (דברים יא, כט) ״ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו״, מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל, הרי כבר נאמר (דברים כז, יב) ״אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכתיב ״(דברים כז״, יג) ״ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! אלא להקדים ברכה לקללה.

    11יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות, תלמוד לומר: ״ברכה״ וקללה ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות.

    12ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך: מה קללה בלוים, אף ברכה בלוים. ומה קללה בקול רם, אף ברכה בקול רם. ומה קללה בלשון הקודש, אף ברכה בלה"ק ומה קללה בכלל ופרט, אף ברכה בכלל ופרט. ומה קללה אלו ואלו עונין ואומרים ״אמן״, אף ברכה אלו ואלו עונין ואומרים ״אמן״.

    Mishna

    13ברכת כהנים כיצד? במדינה אומר אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר את השם׃

    Tosafot

    רבי שמעון מוציא הר גריזיםהכי מסיים לה בירושלמי וכן היה ר"ש אומר אין לך כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליה תקע"ו בריתות שתים עשרה בברוך ולא ידענא אמאי י"ב ושמא ברית כנגד כל שבט ושבט וי"ב בארור י"ב בכלל וי"ב בפרט הרי מ"ח בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי קצ"ב בריתות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב הרי תקע"ו בריתות:

    ונשתלשו בערבות מואבוא"ת מאי איצטריך למימר שלישי דערבות מואב והא לא איירי ר' ישמעאל בערבות מואב כלל יש לומר משום סיפא נקט לה דבעי למימר אין לך כל דבר מצוה ומצוה:

    רבי שמעון בן יהודה אומרירושלמי עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו [אמר ליה] כן אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא אמר לו לא בדבר אחד דילמא בשני דברים בתמיה והכא בשני דברים אנן קיימין אמר ר' תנחומא מכיון דכתיב בסוף אמן כמו שכולו דבר אחד כתיב אשר לא יקים את דברי התורה וכי יש תורה נופלת רבי שמעון בן אליקים אומר זה החזן שהוא עומד רבי שמעון בן חלפתא אמר זה הבית שלמטה דאמר רב הונא בר יהודה בשם שמואל דעל הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים ר' אחא בשם ר' תנחום בר' חייא למד ולימד שמר ועשה והיתה סיפקו בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ר' ירמיה בשם רבי חייא בר' אבא לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה סיפקו בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך דאמר רבי חנא א"ר ירמיה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילן של בעלי תורה שנא' (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח):

    אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבאכמדומה דהכי בעי למימר דלר"ש בן יהודה קבל עליו כל אחד מישראל לתרי"ג מצות קצ"ח ריבוא ריבואות וח' אלפים ריבואות ותי"ג ריבואות ושבע אלפים ומאתים בריתות לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמשים וחמש מאות בשביל ערבותן אם יעברו עליהן ולרבי אליבא דרבי שמעון ששים ריבוא פעמים ושלשת אלפים ותקנ"ה פעמים חשבון זה בריתות קיבלו עליהן:

    ברכה אחת קודמת לקללהירושלמי יכול משהיו אומרים ברכות היו אומרים קללות תלמוד לומר הברכה והקללה קללה באחת וברכה באחת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ר"ש בן יהודה אומר כו' דברים שנכללו ונפרטו שנכללו ולא נפרטו כו' וכ"ה בב' דברים אנן קיימין כו' עכ"ל כצ"ל ופי' דכן הוא המדה דדבר שיצא מן הכלל על הכלל כולו יצא אבל ב' דברים שיצאו מן הכלל ה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וכאן נמי י"א דברים שבארור יצאו מן הכלל ואין ללמוד מהן ומשני כיון דכתיב בסוף ארור אשר לא יקים ה"ל כאילו דבר אחד וק"ל:

    בא"ד זה החזן שעומד כו' זה הבית שלמטה כו' קרע יאשיהו ואמר כו' עכ"ל והרמב"ן בפי' החומש גורס זה הב"ד של מטה כו' וע"ש בפירוש ביאור דברי המאמר ועוד נ"ל לפרש זה החזן שעומד היינו החזן הקורא בס"ת שצריך לעמוד בשעת קריאתו וק"ל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 37b

    Sotah 37b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 376 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    (זה הפירוש שייך לע"ב) ארבע וארבע ארבע בריתות ללמוד וארבע ללמד הרי שמנה:

    שמנה ושמנה הא איכא עוד שמנה לשמור ולעשות:

    וכן בסיני כשנאמרו כל המצות למשה נתנו כולן בארור וברוך בכלל ופרט:

    וכן בערבות מואב כשאמרה לישראל כדכתיב (דברים א׳:ה׳) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו':

    שנאמר אלה דברי הברית וגו' בתר קללות וברכות כתיב מלבד הברית וגו' אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך ברית בחורב דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא דעלה קאי ובה איירי ושמרתם את דברי הברית הזאת לא גרס ליה הכא:

    ארבעים ושמנה בריתות לכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני מ"ח הוי:

    מוציא הר גריזים לפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה אלא מצות שבפרשה:

    ומכניס אהל מועד שלאחר שהוקם המשכן נדבר הקב"ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א׳:א׳):

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    רבי שמעון מוציא הר גריזים הכי מסיים לה בירושלמי וכן היה ר"ש אומר אין לך כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליה תקע"ו בריתות שתים עשרה בברוך ולא ידענא אמאי י"ב ושמא ברית כנגד כל שבט ושבט וי"ב בארור י"ב בכלל וי"ב בפרט הרי מ"ח בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי קצ"ב בריתות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב הרי תקע"ו בריתות:

    ונשתלשו בערבות מואב וא"ת מאי איצטריך למימר שלישי דערבות מואב והא לא איירי ר' ישמעאל בערבות מואב כלל יש לומר משום סיפא נקט לה דבעי למימר אין לך כל דבר מצוה ומצוה:

    רבי שמעון בן יהודה אומר ירושלמי עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו [אמר ליה] כן אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא אמר לו לא בדבר אחד דילמא בשני דברים בתמיה והכא בשני דברים אנן קיימין אמר ר' תנחומא מכיון דכתיב בסוף אמן כמו שכולו דבר אחד כתיב אשר לא יקים את דברי התורה וכי יש תורה נופלת רבי שמעון בן אליקים אומר זה החזן שהוא עומד רבי שמעון בן חלפתא אמר זה הבית שלמטה דאמר רב הונא בר יהודה בשם שמואל דעל הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים ר' אחא בשם ר' תנחום בר' חייא למד ולימד שמר ועשה והיתה סיפקו בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ר' ירמיה בשם רבי חייא בר' אבא לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה סיפקו בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך דאמר רבי חנא א"ר ירמיה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילן של בעלי תורה שנא' (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח):

    אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא כמדומה דהכי בעי למימר דלר"ש בן יהודה קבל עליו כל אחד מישראל לתרי"ג מצות קצ"ח ריבוא ריבואות וח' אלפים ריבואות ותי"ג ריבואות ושבע אלפים ומאתים בריתות לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמשים וחמש מאות בשביל ערבותן אם יעברו עליהן ולרבי אליבא דרבי שמעון ששים ריבוא פעמים ושלשת אלפים ותקנ"ה פעמים חשבון זה בריתות קיבלו עליהן:

    ברכה אחת קודמת לקללה ירושלמי יכול משהיו אומרים ברכות היו אומרים קללות תלמוד לומר הברכה והקללה קללה באחת וברכה באחת:

    Tosafot on Sotah 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ר"ש בן יהודה אומר כו' דברים שנכללו ונפרטו שנכללו ולא נפרטו כו' וכ"ה בב' דברים אנן קיימין כו' עכ"ל כצ"ל ופי' דכן הוא המדה דדבר שיצא מן הכלל על הכלל כולו יצא אבל ב' דברים שיצאו מן הכלל ה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וכאן נמי י"א דברים שבארור יצאו מן הכלל ואין ללמוד מהן ומשני כיון דכתיב בסוף ארור אשר לא יקים ה"ל כאילו דבר אחד וק"ל:

    בא"ד זה החזן שעומד כו' זה הבית שלמטה כו' קרע יאשיהו ואמר כו' עכ"ל והרמב"ן בפי' החומש גורס זה הב"ד של מטה כו' וע"ש בפירוש ביאור דברי המאמר ועוד נ"ל לפרש זה החזן שעומד היינו החזן הקורא בס"ת שצריך לעמוד בשעת קריאתו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה (דברים כח, סט) אלו הם ג' פעמים י"ו ובזה יובן בס"ד וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט, ו) שקראם גוֹי כלומר ג' י"ו שעל ידי קבלת ג' פעמים י"ו בריתות תהיו גוי קדוש. ובזה מובן הטעם שהתורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות כנגד ארבעים ושמונה בריתות (משנה אבות ו, ו) ולכן הצדיקים נקראים אנשי חיל והאשה אשת חיל וכמו שנאמר אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא (משלי לא, י) וישראל עושה חיל מפני שכל מצוה שעושים נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות כמנין חיל [48] ולכן אמר וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב) 'כדכד' [48] גימטריא חיל. נמצא לפי זה בסיני ובערבות מואב שהיו על ידי משה רבינו ע"ה היו ל"ב בריתות וי"ו הנשארים היו על ידי יהושע בהר גריזים ובהר עיבל, והיינו דמשה רבינו ע"ה היה לבן של ישראל לכן היה על ידו מספר ל"ב אבל ביהושע דהיה כפני לבנה לא היה על ידו אלא י"ו ובזה יובן הטעם ראש התורה וסופה 'לב' (דברים לד, יב) להורות כי עד חתימת התורה לא היה אלא רק ל"ב בריתות והשאר נשלמו אחר כך על ידי יהושע.

    עָרְבָא וְעָרְבָא דְּעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נמצא לפי זה לדברי רבי מלבד מה שנעשה ערב כל אחד על חבירו בחיוב העקרי שלו עוד נעשה ערב גם בחיוב הערבות של חבירו ולפי זה הם שלשה מיני חיובים על האדם האחד חיוב עצמו בכל המצות והשני במה שנתחייב חבירו מצד חטא עצמו והשלישי מה שנתחייב חבירו מצד הערבות. ונראה לי בס"ד לכן הברכה של ישראל בזכיית התורה היתה משולשת דכתיב לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ (ישעיה נט, כא) האחד בזכות חיוב עקרי שלו וְזַרְעֲךָ בשביל חיוב הערבות וְזֶרַע זַרְעֲךָ בשביל חיוב ערבות של חבירו ולכן נקראת 'אוריין תליתאי' (שבת פח.) ולכן פתח בעשרת הדברות ב'אנכי' ודרשו רבותנו ז"ל (שבת קה.) ראשי תיבות אנא נפשאי כתבית יהבית שכל אחד מישראל גם כן אומר כן אנא נפשאי בעבור חיוב עצמו כתבית בעבור חטא חבירי יהבית בעבור ערבות של חבירי. ולכן ישראל נקראו סגולה דכתיב וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ה) דוגמת הסגו"ל שהוא משולש בשלש נקודות כן כל איש ישראל משולש בשלש מיני חיובים. ובזה יובן שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד (משלי ל, כט) הם שלשה מיני חיובים הנזכר וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת שכל המצות טעונים ארבעה שהם ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

    כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת (דברים כז, טו). מקשים גם על זה תיקשי בארור סגי, והלא בא על אשת איש בחנק? ונראה לי בס"ד הכונה שבא על אשה ישראלית פנויה בזנות ומאחר שהיא בנדתה הרי זו בכלל ערוה כנודע וקרי להו נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת כיון שבא עליה בזנות ונתעברה ממנו ובשביל בושה מבני אדם יולדת בסתר ומשלכה בנה הנולד לה ברחובות העובדי כוכבים ודרכם של עובדי כוכבים בראותם כך נוטלין אותו ומגדלים אותו דאין יודעים ממי הוא וגדל ביניהם ויהיה כמותם עובדי עבודה זרה וגם יזדמן אחר כך שיקלה אביו ואמו דאינו מכירם וגם משיג גבול ומשגה עור כאשר יעשו רשעי העובדי כוכבים וגם מטה משפט גר יתום ואלמנה אם יזדמן שישימוהו העובדי כוכבים שופט בארץ וגם אפשר שיזנה וישכב עם אשת אביו ושוכב עם אחותו ועם בהמה כמנהג העובדי כוכבים שאונסים בנות ישראל או ברצון וכן השאר.

    Ben Yehoyada on Sotah 37b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 37, Amud Bet, about 376 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 145 words

      Opens “ארבע, ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה…”

    2. Segment 210 words

      Opens “ר"ש מוציא הר גריזים והר עיבל, ומכניס…”

    3. Segment 326 words

      Opens “ובפלוגתא דהני תנאי דתניא, רבי ישמעאל אומר:…”

      Named: רבי ישמעאל.

    4. Segment 414 words

      Opens “ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה…”

    5. Segment 532 words

      Opens “ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו…”

      Named: רבי שמעון.

    6. Segment 648 words

      Opens “אמר רבי: לדברי רבי שמעון בן יהודה…”

      Named: רבי שמעון.

    7. Segment 710 words

      Opens “מאי בינייהו? אמר רב משרשיא: ערבא וערבא…”

      Named: רב משרשיא, רבא.

    8. Segment 818 words

      Opens “דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה דרבי…”

      Named: רבי יהודה, רבי שמעון.

    9. Segment 935 words

      Opens “(דברים כז, טו) ״ארור האיש אשר יעשה…”

    10. Segment 1055 words

      Opens “ת"ר (דברים יא, כט) ״ונתת את הברכה…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות, תלמוד…”

    12. Segment 1248 words

      Opens “ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך: מה קללה…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “מתני׳ ברכת כהנים כיצד? במדינה אומר אותה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sotah 37b · Segment 3 — “…דהני תנאי דתניא, רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Sotah 37b · Segment 7 — “מאי בינייהו? אמר רב משרשיא: ערבא וערבא דערבא איכא…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Sotah 37b · Segment 3 — “…ופרטות באהל מועד. ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 37b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026