Talmud Builders

    Sotah 16a

    Back to index

    English translation — Sotah 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Shiloh, Nob, and Gibeon, and also the Eternal House, i.e., the Temple in Jerusalem. The dust for the sota is still brought from the ground of the Sanctuary wherever it is located, even after the Jewish people are no longer in the wilderness.

    2Isi ben Menaḥem says: There is no need to derive this halakha from the verse. It may be learned by an a fortiori inference: With regard to the prohibition against entering the Sanctuary in a state of impurity, a lenient matter for which there is no court-imposed capital punishment, the Torah does not differentiate. It is prohibited for an impure person to enter the Tabernacle no matter where it stands. Therefore, with regard to the impurity of a married woman, which is stringent and carries the penalty of strangulation, all the more so is it not clear that the Torah does not differentiate? The dust must be brought from the Sanctuary no matter where it stands. If so, what is the meaning when the verse states: “And of the dust that is on the floor of the Tabernacle”? It teaches that one should not bring dust from his own basket and place it directly into the water; he must first place it on the floor.

    3A dilemma was raised before the Sages: If there is no dust there, what is the halakha ? May one place ashes in the vessel instead? The Gemara responds: There is no need to raise the dilemma if one holds in accordance with the opinion of Beit Shammai, as they say: We never find ashes referred to as dust in the Torah.

    4When you raise the dilemma, it is in accordance with the opinion of Beit Hillel, who say: We do find ashes referred to as dust in the context of the red heifer (Numbers 19:17). They likewise hold that ashes may also be used instead of dust to cover the blood of a slaughtered bird or undomesticated animal (see Leviticus 17:13). What is the halakha here, with regard to the water of a sota ? May ashes replace dust? Although elsewhere ashes may be referred to as dust, here it is written: “On the floor of the Tabernacle,” indicating that dust in particular is required, since dust comes from the ground. Or perhaps the phrase “on the floor of the Tabernacle” comes only to teach that the halakha is in accordance with the teaching of Isi ben Yehuda or in accordance with the teaching of Isi ben Menaḥem. If so, perhaps ashes are acceptable as well.

    5Come and hear evidence from that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: In three instances the halakha supersedes the verse, i.e., the tradition alters the straightforward meaning of the verse.

    6The Torah states: “And whatsoever man…that takes in hunting any beast or fowl that may be eaten, he shall pour out the blood thereof, and cover it in dust” (Leviticus 17:13), but the halakha is that the blood may be covered in anything similar to dust. The Torah states with regard to the nazirite: “All the days of his vow of naziriteship there shall be no razor come upon his head” (Numbers 6:5), but the halakha is that the nazirite may not remove his hair with anything. The Torah states: “That he writes her a bill [ sefer ] of divorce” (Deuteronomy 24:1). The word sefer denotes a scroll, but the halakha is that the husband may inscribe the bill of divorce on anything that is detached from the ground and suitable to be written upon, not only on a scroll.

    7And if it is so that ashes may be placed in the water of a sota despite the verse’s stipulation of dust, consider this fourth case as well to be a halakha that supersedes the verse. Since it is omitted from Rabbi Yishmael’s statement, it seems that ashes may not be used.

    8The Gemara responds: Rabbi Yishmael taught some cases and omitted others; his list is not exhaustive. The Gemara asks: What else did he omit that he omitted this? It is not reasonable that he would provide a list lacking only one item. The Gemara answers: He omitted the leper, as it is taught in a baraita ( Tosefta , Nega’im 1:9): In the verse: “And it shall be on the seventh day, that he shall shave off all his hair” (Leviticus 14:9), the phrase “all his hair” is a generalization. The phrase that follows: “His head and his beard and his eyebrows,” is a detail. And with the following phrase: “Even all his hair he shall shave off,” the verse then generalized again. In any case of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the detail is explicitly referring to areas where there is a collection of hair which is visible, so too all areas on the leper that have a collection of hair which is visible must be shaven.

    9To what otherwise excluded case does this baraita extend the halakha ? It extends the halakha of hair to include pubic hair. What does the baraita exclude? It excludes armpit hair, which is not visible, and body hair that is not collected. This is the straightforward meaning of the verse.

    10And yet the halakha is: The leper shaves like a gourd, i.e., his entire body must be shaved. As we learned in a mishna ( Nega’im 14:2): When the priest comes to shave the leper, he passes a razor over all of his flesh. And in the latter clause, the mishna teaches: On the seventh day he shaves the leper again. The second shaving is just like the first shaving. The verse previously analyzed is referring to the second shaving, and its straightforward meaning is that not all of the leper’s flesh needs to be shaved. However, the mishna states that the leper must shave all of his flesh in the second shaving as well. This is another instance where the halakha supersedes the straightforward meaning of the verse, yet it is omitted from Rabbi Yishmael’s list.

    11Rabbi Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Yishmael consciously omitted the halakha of the leper because he counted only instances where the halakha supersedes the straightforward meaning of the verse. This halakha of the leper, however, is an instance where the halakha supersedes only an exegetical interpretation of the Sages.

    12Rav Pappa said: Rabbi Yishmael counted only cases where the halakha both supersedes and uproots the straightforward meaning of the verse. This, however, is an instance where the halakha supersedes and adds. The halakha does not overrule the verse but rather adds an additional requirement, i.e., that the whole body must be shaved.

    13Rav Ashi said: This baraita , which teaches that only certain parts of the body must be shaved, is in accordance with whose opinion? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets verses by means of the principle of generalizations and details. According to this interpretation, only collected areas of hair that are visible must be shaven.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינו צריךלרבות בית העולמים:

    ומה טומאה קלהליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים כי את מקדש ה' טמא (כי) את משכן ה' טמא (במדבר יט):

    לא כל שכןשהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה מתוכן:

    א"כ מה ת"ל בקרקע שלא יביא מתוך קופתולתוך כלי ויכניס להיכל אלא מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא ויניח שם ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר יהיה ונתקיים בקרקע כדדרשינן לעיל ובספרי לא תני הכי להך ברייתא ואומר אני מדרש שני הוא בפנים אחרים: פלוגתא דב"ש וב"ה בשחיטת חולין (דף פח:) גבי כיסוי הדם אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי עפר דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וב"ש אומרים עפר שריפה נקרא עפר סתמא לא אקרי:

    הכא בקרקע המשכן כתיבוקרא יתירא הוא דהא אתרבי מאשר יהיה דאין צריך לחופרו משם הילכך למעוטי אפר אתא ולמידרש דבעינן דומיא דקרקע המשכן:

    עוקבתמקפחת את עקבו מעמדו ועוקרת בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק:

    התורה אמרה בעפרלענין כסוי הדם ולא הכשיר דבר אחר:

    והלכה בכל דברשכתבו עליו על עלה של זית על הנייר ועל הלוח:

    התורה אמרה תערלא יעבור על ראשו בנזיר:

    והלכה בכל דברדתנן (נזיר דף לט.) נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שספסף כל שהוא חייב וא"ת אין זו עקירה אלא תוספת איברא עקירה היא שמלקין אותו על כך ואסור להכות את ישראל בחנם שהרי אמרה תורה (דברים כ״ה:ג׳) לא יוסיף פן יוסיף ואע"ג דבכולהו קראי דרשי' בשחיטת חולין (דף פח:) ובגיטין (דף כא:) ובנזיר (דף לט:) לר' ישמעאל לא משמע ליה קראי דוכתב לה דמרבינן מיניה לרבות כל דבר דריש ליה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כדדרשינן לה התם וכן כולן אלא אהלכה למשה מסיני סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא הוא הלכך שאר מדרשים ריבויין דכל התורה כולה לא חשיב להו ר' ישמעאל כהלכה עוקבת מקרא אלא הני תלת ובמסכת קידושין ירושלמי מצאתי משנה זו דר' ישמעאל ואין תער מן השלשה אלא מרצע והכי תניא התם התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר התלוש התורה אמרה עפר והלכה בכל דבר המגדל צמחים התורה אמרה מרצע והלכה אמרה אפי' סול וסירה והוא נראה בעיני מאד דהך דתער מוספת הוא:

    התורה אמרה ספרלענין גט כריתות:

    והלכה בכל דברהמגדל צמחים כגון (הגיר) והזרניך והסיד וחרסית ולבינה שכתשה:

    ואם איתאדאפר נמי כשר ליחשב נמי דבהא הלכה עוקבת מקרא דהתורה אמרה עפר והלכה אמרה אף אפר וממשמעותיה לא משמע לן דהא לרבי ישמעאל. עפר לאו ממשמעותיה ממש נפקא ליה לענין כיסוי הדם:

    תנא ושיירלא חשבינהו לכולהו מקומות:

    שייר מצורעבתגלחת שניה שהוא צריך שני תגלחות דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' בתגלחת ראשונה לא כתב כלל ופרט אלא את כל שערו סתם דמשמע כל גופו זרועותיו ושוקיו ובית השחי שיהא כל גופו חלק כדלעת ובתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט דמשמע מקום כינוס שיער שיהא שם קיבוץ שיער הרבה למעוטי זרועותיו ושוקיו שאינו מכונס ונראה למעוטי בית השחי:

    שיער הרגליםדאותו מקום ולישנא מעלייתא נקט:

    והלכה מגלח כולו כדלעתאף בתגלחת שניה קתני דמגלח כל גופו:

    כדתנןבמסכת נגעים (פי"ד מ"ב):

    להקיףלגלחו כולו לשון לא תקיפו פאת ראשכם (ויקרא י״ט:כ״ז):

    מעביר תער על כל בשרוובתגלחת ראשונה קאי:

    ה"ג וקתני סיפא וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה ולא גרסינן יגלחנו שתהא תגלחת וכו' דלאו אקרא קאי אלא לשון המשנה ומגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה תנן בה אלמא שניה נמי כדלעת דהא תנא ליה בתגלחת ראשונה מעביר תער על כל בשרו:

    אמר רב נחמן בר יצחקמצורע לא שיורא הוא דכי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא כגון ספר תער עפר דכתיב בהדיא והלכה עוקבת מוספת על המקרא:

    רב אשי אמר הא מתניתאדקתני מקום כינוס שיער ונראה:

    דדרישכל התורה כולה בכלל ופרט כדאמרינן בשבועות בפ"ג (דף כו.) רבי ישמעאל שימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכללי ופרטי ור"ע שימש את נחום איש גם זו שהיה דורש כל התורה בריבויי ומיעוטי וכבר פירשתי כל משמעות כלל ופרט וריבוי ומיעוט וחילוקן במס' סוכה בפ' החליל (סוכה דף נ:):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 16 עמוד א

    1שילה נוב וגבעון ובית עולמים.

    2איסי בן מנחם אומר, אינו צריך: ומה בטומאה קלה לא חלק הכתוב בטומאת אשת איש חמורה, לא כ"ש א"כ מה ת"ל ״בקרקע המשכן״ שלא יביא מתוך קופתו.

    3איבעיא להו: אין שם עפר, מהו שיתן אפר? אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך, דאמרי: לא מצינו אפר שקרוי ״עפר״.

    4כי תיבעי לך, אליבא דבית הלל דאמרי: מצינו אפר שקרוי ״עפר״, מאי? אע"ג דאיקרי ״עפר״, הכא ״בקרקע המשכן״ כתיב״, או דילמא האי ״בקרקע המשכן״ לכדאיסי בן יהודה ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי?״

    5ת"ש דא"ר יוחנן משום ר' ישמעאל: בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא.

    6התורה אמרה (ויקרא יז, יג) בעפר״, והלכה בכל דבר. התורה אמרה (במדבר ו, ה) בתער״, והלכה בכל דבר. התורה אמרה (דברים כד, א) ״ספר״, והלכה בכל דבר.

    7ואם איתא ליחשוב נמי האי!

    8תנא ושייר. ומאי שייר דהאי שייר? שייר מצורע, דתניא: (ויקרא יד, ט) ״והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו״ כלל, ״את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו״ פרט, ״ואת כל שערו יגלח״ חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה פרט מפורש: מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה.

    9מה רבי רבי שיער הרגלים. מאי מיעט מיעט דבית השחי ודכוליה גופיה.

    10והלכתא: מגלח כדלעת. דתנן: בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו, וקתני סיפא: וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה.

    11אמר רב נחמן בר יצחק: כי קא חשיב, הלכה עוקבת מקרא, הא עוקבת מדרבנן היא.

    12רב פפא אמר: כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת, הא עוקבת ומוספת היא.

    13רב אשי אמר: הא מתניתא מני רבי ישמעאל היא, דדריש כללי ופרטי.

    Tosafot

    לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמיםרש"י גורס להביא קרקע בית עולמים ושיבש הגירסא שילה נוב וגבעון משום דנוב וגבעון אין משקין בהן סוטות משום דהויא מנחת יחיד שאין קבוע לה זמן ותימה ששיבשה משום קושיא זו דילמא קסבר איסי בן יהודה כרבי יהודה דאמר בפרק בתרא דשחיטת קדשים (זבחים ד' קיז.) כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל ואין חילוק ביחיד אלא במתו שבראש גגו והשתא הוצרך לרבות נוב וגבעון משום דבמה הוו:

    ובית העולמיםמקשינן אמאי איצטריך לרבות בית העולמים והאמר בפ"ב דשבועות (דף טז:) דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן ואי לא הוה כתיב אלא (כי) את משכן ה' טמא הוה נמי מקדש בכלל הכא נמי נימא הכי ובריש מסכת עירובין (דף ב.) דנפקא לן שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים במקדש משום דמקדש אקרי משכן ואע"ג דושחטו פתח אהל מועד במשכן כתיב ולפי גירסת הספר הזה אתי שפיר דהוי מצי למימר עיקר ריבויא לא הוה צריך אלא משום נוב וגבעון ובית עולמים נקט אגב שיטפיה אבל ר"י פירש האי דאיצטריך הכא לרבות בית עולמים משום דכתיב קרקע משמע היכא דאיכא קרקע לאפוקי בית העולמים דהואי ריצפה ולא מסתברא משום דמריבויא דקרקע מרבינן בית העולמים דאי לא הוה כתיב קרקע לא הוה בית העולמים בכלל ולפירושו לא הוה צריך למיכתב קרקע כלל ועוד קשיא מפ' טרף בקלפי (יומא דף מד.) דמייתי ברייתא וכל אדם לא יהיה באהל מועד אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית העולמים מנין אלמא דשילה לא הוה בכלל אהל מועד וכן בית העולמים ובפ"ק דעירובין (דף ב.) אמר דבית העולמים הוה בכלל אהל מועד ושחטו פתח אהל מועד הואיל ומקדש איקרי משכן וכן בפרק הוציאו לו (יומא דף נג.) רב ששת אמר אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין ת"ל וכסה:

    ואם איתא ליחשב נמי האתימה היכי מצי למיפשט מדר' ישמעאל והא סבירא ליה כבית שמאי דאפר לא איקרי עפר ואליבא דבית שמאי לא קמיבעי' ליה אלא אליביה דב"ה א"כ ה"נ אפר בכלל משמעותא דעפר משום דהכא בקרקע כתיב:

    תנא ושיירואי קשיא היכי מצי למימר תנא ושייר והא שלשה קתני ואמר בפ"ק דקידושין (דף טז:) גבי הענקה וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא ארבעה קתני ונראה דהתם דוקא כיון דנחת למניינא דוקא הוא משום דקתני בסיפא ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן כו' ואם איתא דמיתת האב נמי מוציאה היה יכול לומר ארבעה באשה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    קרבן חובה שאין לו זמן קבוע אינו קרב בבמה כמו שביארנו בראשון של מגלה ט' ב' ואחר שכן קרבן סוטה לא היה קרב בנוב וגבעון שהרי במה היתה שם ולא משכן ולא מקדש אבל שילה שהיה בו משכן ובית עולמים והוא בית המקדש קרבן סוטה היה קרב בו ואם כן מה שאמרו כאן לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים אין הלכה כן ואף לענין ביאור יש שאין גורסין בה אלא לרבות בית עולמים שהרי שילה משכן עצמו היה שם ומה הוצרך לרבותו הרי עיקר הכתוב לא נאמר אלא במשכן הא בית המקדש הוצרך לרבות מתוך שאינו קרוי משכן ומתוך כך הם גורסים לרבות בית עולמים ואף בסיפרי שנאוה כן בהדיא ומה שאמרו אחריה אינו צריך ומה טומאה קלה וכו' הם גורסים ומה טומאה קלה לא חלק בה הכתוב בין שילה לבית עולמים ר"ל שבשניהם הנכנס בהם בטומאה חייב כרת וכדכתיב בחד קרא את משכן ה' טמא ובקרא אחרינא את מקדש ה' טמא כל שכן בטומאת אשת איש חמורה ששניהם שוים לבדוק בהן את הסוטות ולבער הרע מקרבם ואין גורסין בה בין נוב וגבעון לשילה ובית עולמים ואפשר שנוב וגבעון לא היה הנכנס שם בטומאה חייב ומ"מ בתלמוד המערב שנו אף בראשונה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכמו שנשנית כאן בקצת ספרים ואפשר שלדעת איסי נשנית ואין הלכה כן:

    אעפ"י שבענין כסוי הדם האפר במקום עפר ומפני שמצינו אפר שנקרא עפר כדכתיב מעפר שרפת החטאת לענין סוטה אם אין שם עפר אין נתינת אפר מועלת כלל שהרי כתוב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן כלומר המצוי להיות בקרקע המשכן ומ"מ רקביבות דק הנופל מן העץ הנרקב הרי הוא כעפר ומביא ממנו ומקדשו בקרקע המשכן וחוזר ונוטלו ונותנו במים:

    הרבה מקומות מצינו שהלכה עוקבת את המקרא ר"ל שבאה עליו כמו עקיפין ותואנות להזיז את המקרא מהבנתו ולהעמידו בהבנה אחרת מהם בעקירה לגמרי ומהם בתוספת התורה אמרה וכסהו בעפר כלומר ולא בדבר אחר והלכה באה ועוקבת להכשיר בסיד ובחרסית ולבנה כתושה וכיוצא בהם בכל דבר המגדל צמחים ר"ל שאם נטעו בהם עשבים שצמחו כבר עומדות שם על חיותם על ידי מים אעפ"י שאם זורעין בו אינו מצמיח וכן לענין גט התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות כלומר ולא בדבר אחר והלכה באה ועוקבת להכשיר אף בעלה של זית ובכמה דברים ואף לענין נזיר התורה אמרה תער לא יעבור על ראשו הא בשאר דברים מותר והלכה אוסרת אף בזוג כל שגוזזה מעיקרא ואף זו אעפ"י שאין הלכה עוקבת אלא מוספת שהרי באה להחמיר ולהוסיף באיסור מ"מ עקיבה היא שהם אמרו שאף במספרים לוקה ואסור להכות ישראל בחנם ומ"מ בתלמוד המערב לא שנו בה תער אלא מרצע שהתורה אמרה מרצע הא בשאר דברים אין הרציעה כלום ויצא לחירות והלכה מעבירתו אף בסיל וסירא ואע"פ שבכל אלו מן המקראות נדרשו כן כמו שהתבאר בכל אחת במקומה מ"מ עיקר הסמך על הלכת סיני וקראי אסמכתא בעלמא נינהו:

    תגלחות האמורות במצורע כשבא הכהן להקיפו ר"ל לגלחו אחת של יום טהרתו ואחת של יום השביעי לטהרתו שתיהן שוות להיות התגלחת בתער ולגלח כל שער הנראה ואפי' בית השחי ושער הרגלים ר"ל של בית הערוה ויבאר כל שערות שבגוף עד שיעשה כדלעת ולא נתמעט אלא שער שאינו נראה כגון שבתוך החוטם שהרי כתוב בראשונה את כל שערו ואע"פ שבתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט וכלל כדכתיב את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו מ"מ הלכה באה ועוקבת להחמיר בגלוח וליעשות אף בזו כדלעת וזו מיהא אינה עוקרת אלא מוספת ולא עוד אלא שאינה עוקבת מקרא אלא מדרש והוא מדת כלל ופרט:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 16a

    Sotah 16a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 258 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינו צריך לרבות בית העולמים:

    ומה טומאה קלה ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים כי את מקדש ה' טמא (כי) את משכן ה' טמא (במדבר יט):

    לא כל שכן שהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה מתוכן:

    א"כ מה ת"ל בקרקע שלא יביא מתוך קופתו לתוך כלי ויכניס להיכל אלא מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא ויניח שם ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר יהיה ונתקיים בקרקע כדדרשינן לעיל ובספרי לא תני הכי להך ברייתא ואומר אני מדרש שני הוא בפנים אחרים: פלוגתא דב"ש וב"ה בשחיטת חולין (דף פח:) גבי כיסוי הדם אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי עפר דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וב"ש אומרים עפר שריפה נקרא עפר סתמא לא אקרי:

    הכא בקרקע המשכן כתיב וקרא יתירא הוא דהא אתרבי מאשר יהיה דאין צריך לחופרו משם הילכך למעוטי אפר אתא ולמידרש דבעינן דומיא דקרקע המשכן:

    עוקבת מקפחת את עקבו מעמדו ועוקרת בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק:

    התורה אמרה בעפר לענין כסוי הדם ולא הכשיר דבר אחר:

    והלכה בכל דבר שכתבו עליו על עלה של זית על הנייר ועל הלוח:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים רש"י גורס להביא קרקע בית עולמים ושיבש הגירסא שילה נוב וגבעון משום דנוב וגבעון אין משקין בהן סוטות משום דהויא מנחת יחיד שאין קבוע לה זמן ותימה ששיבשה משום קושיא זו דילמא קסבר איסי בן יהודה כרבי יהודה דאמר בפרק בתרא דשחיטת קדשים (זבחים ד' קיז.) כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל ואין חילוק ביחיד אלא במתו שבראש גגו והשתא הוצרך לרבות נוב וגבעון משום דבמה הוו:

    ובית העולמים מקשינן אמאי איצטריך לרבות בית העולמים והאמר בפ"ב דשבועות (דף טז:) דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן ואי לא הוה כתיב אלא (כי) את משכן ה' טמא הוה נמי מקדש בכלל הכא נמי נימא הכי ובריש מסכת עירובין (דף ב.) דנפקא לן שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים במקדש משום דמקדש אקרי משכן ואע"ג דושחטו פתח אהל מועד במשכן כתיב ולפי גירסת הספר הזה אתי שפיר דהוי מצי למימר עיקר ריבויא לא הוה צריך אלא משום נוב וגבעון ובית עולמים נקט אגב שיטפיה אבל ר"י פירש האי דאיצטריך הכא לרבות בית עולמים משום דכתיב קרקע משמע היכא דאיכא קרקע לאפוקי בית העולמים דהואי ריצפה ולא מסתברא משום דמריבויא דקרקע מרבינן בית העולמים דאי לא הוה כתיב קרקע לא הוה בית העולמים בכלל ולפירושו לא הוה צריך למיכתב קרקע כלל ועוד קשיא מפ' טרף בקלפי (יומא דף מד.) דמייתי ברייתא וכל אדם לא יהיה באהל מועד אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית העולמים מנין אלמא דשילה לא הוה בכלל אהל מועד וכן בית העולמים ובפ"ק דעירובין (דף ב.) אמר דבית העולמים הוה בכלל אהל מועד ושחטו פתח אהל מועד הואיל ומקדש איקרי משכן וכן בפרק הוציאו לו (יומא דף נג.) רב ששת אמר אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין ת"ל וכסה:

    ואם איתא ליחשב נמי הא תימה היכי מצי למיפשט מדר' ישמעאל והא סבירא ליה כבית שמאי דאפר לא איקרי עפר ואליבא דבית שמאי לא קמיבעי' ליה אלא אליביה דב"ה א"כ ה"נ אפר בכלל משמעותא דעפר משום דהכא בקרקע כתיב:

    תנא ושייר ואי קשיא היכי מצי למימר תנא ושייר והא שלשה קתני ואמר בפ"ק דקידושין (דף טז:) גבי הענקה וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא ארבעה קתני ונראה דהתם דוקא כיון דנחת למניינא דוקא הוא משום דקתני בסיפא ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן כו' ואם איתא דמיתת האב נמי מוציאה היה יכול לומר ארבעה באשה:

    Tosafot on Sotah 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    קרבן חובה שאין לו זמן קבוע אינו קרב בבמה כמו שביארנו בראשון של מגלה ט' ב' ואחר שכן קרבן סוטה לא היה קרב בנוב וגבעון שהרי במה היתה שם ולא משכן ולא מקדש אבל שילה שהיה בו משכן ובית עולמים והוא בית המקדש קרבן סוטה היה קרב בו ואם כן מה שאמרו כאן לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים אין הלכה כן ואף לענין ביאור יש שאין גורסין בה אלא לרבות בית עולמים שהרי שילה משכן עצמו היה שם ומה הוצרך לרבותו הרי עיקר הכתוב לא נאמר אלא במשכן הא בית המקדש הוצרך לרבות מתוך שאינו קרוי משכן ומתוך כך הם גורסים לרבות בית עולמים ואף בסיפרי שנאוה כן בהדיא ומה שאמרו אחריה אינו צריך ומה טומאה קלה וכו' הם גורסים ומה טומאה קלה לא חלק בה הכתוב בין שילה לבית עולמים ר"ל שבשניהם הנכנס בהם בטומאה חייב כרת וכדכתיב בחד קרא את משכן ה' טמא ובקרא אחרינא את מקדש ה' טמא כל שכן בטומאת אשת איש חמורה ששניהם שוים לבדוק בהן את הסוטות ולבער הרע מקרבם ואין גורסין בה בין נוב וגבעון לשילה ובית עולמים ואפשר שנוב וגבעון לא היה הנכנס שם בטומאה חייב ומ"מ בתלמוד המערב שנו אף בראשונה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכמו שנשנית כאן בקצת ספרים ואפשר שלדעת איסי נשנית ואין הלכה כן:

    אעפ"י שבענין כסוי הדם האפר במקום עפר ומפני שמצינו אפר שנקרא עפר כדכתיב מעפר שרפת החטאת לענין סוטה אם אין שם עפר אין נתינת אפר מועלת כלל שהרי כתוב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן כלומר המצוי להיות בקרקע המשכן ומ"מ רקביבות דק הנופל מן העץ הנרקב הרי הוא כעפר ומביא ממנו ומקדשו בקרקע המשכן וחוזר ונוטלו ונותנו במים:

    הרבה מקומות מצינו שהלכה עוקבת את המקרא ר"ל שבאה עליו כמו עקיפין ותואנות להזיז את המקרא מהבנתו ולהעמידו בהבנה אחרת מהם בעקירה לגמרי ומהם בתוספת התורה אמרה וכסהו בעפר כלומר ולא בדבר אחר והלכה באה ועוקבת להכשיר בסיד ובחרסית ולבנה כתושה וכיוצא בהם בכל דבר המגדל צמחים ר"ל שאם נטעו בהם עשבים שצמחו כבר עומדות שם על חיותם על ידי מים אעפ"י שאם זורעין בו אינו מצמיח וכן לענין גט התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות כלומר ולא בדבר אחר והלכה באה ועוקבת להכשיר אף בעלה של זית ובכמה דברים ואף לענין נזיר התורה אמרה תער לא יעבור על ראשו הא בשאר דברים מותר והלכה אוסרת אף בזוג כל שגוזזה מעיקרא ואף זו אעפ"י שאין הלכה עוקבת אלא מוספת שהרי באה להחמיר ולהוסיף באיסור מ"מ עקיבה היא שהם אמרו שאף במספרים לוקה ואסור להכות ישראל בחנם ומ"מ בתלמוד המערב לא שנו בה תער אלא מרצע שהתורה אמרה מרצע הא בשאר דברים אין הרציעה כלום ויצא לחירות והלכה מעבירתו אף בסיל וסירא ואע"פ שבכל אלו מן המקראות נדרשו כן כמו שהתבאר בכל אחת במקומה מ"מ עיקר הסמך על הלכת סיני וקראי אסמכתא בעלמא נינהו:

    תגלחות האמורות במצורע כשבא הכהן להקיפו ר"ל לגלחו אחת של יום טהרתו ואחת של יום השביעי לטהרתו שתיהן שוות להיות התגלחת בתער ולגלח כל שער הנראה ואפי' בית השחי ושער הרגלים ר"ל של בית הערוה ויבאר כל שערות שבגוף עד שיעשה כדלעת ולא נתמעט אלא שער שאינו נראה כגון שבתוך החוטם שהרי כתוב בראשונה את כל שערו ואע"פ שבתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט וכלל כדכתיב את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו מ"מ הלכה באה ועוקבת להחמיר בגלוח וליעשות אף בזו כדלעת וזו מיהא אינה עוקרת אלא מוספת ולא עוד אלא שאינה עוקבת מקרא אלא מדרש והוא מדת כלל ופרט:

    Meiri on Sotah 16a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ובית העולמים מקשים אמאי כו' דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן ואי לא הוה כתב אלא כי את משכן ה' טמא הוה נמי מקדש כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל ותימה גדולה הלא מוכח לשם איפכא דמצרכינן ב' קראי כו' וא"א ליישב אלא לגירסת ריב"ן כמ"ש התוס' בפרק טרף בקלפי דאף התם בשבועות גמרינן מהדדי כו' עכ"ל וא"א לומר כן כיון דלאותה גירסא ר"א פליג אדרבי אליעזר דברייתח דסבר לא גמרינן מהדדי מאי קא קשיא להו הכא דאיכא למימר דאתיא ברייתא דהכא כר"א דברייתא דהתם גם שם בפ"ב דשבועות דחו התוס' אותה הגירסא משום דהיאך יהיה ר' אלעזר אמורא חולק על ר"א תנא דברייתא וע"כ נראה שהתוספות דהכא פירשו הסוגיא דשבועות כפירש הרא"ש מדרוי"ש שכתבו התוס' שם בפ"ב דשבועות דלר"א דברייתא נמי גמירי מהדדי כו' וה"פ דמלתא אם נאמר מקדש כו' עכ"ל ע"ש באורך והכריחם לפרש כן משום דכיון דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן אמאי לא ידעינן להו מחד קרא ע"ש בתוס' ותו לא מידי וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ואם איתא דאפר כו' דהא לרבי ישמעאל אפר לאו ממשמעותיה ממש כו' עכ"ל כצ"ל מפירוש ישן ומיהו צ"ע לפי מה שפי' לעיל בעפר והלכה בכל דבר כגון הזרניך והסיד כו' אימא דאפר הוה שפיר בכלל עפר כב"ה והלכה אתא לכל הנך דלא מקרו עפר בשום דוכתא ויש לקיים דבריו לפי מה שפירשו התוס' הסוגיא דהכא בפרק כיסוי דם דעפר דקרא לא מיירי אלא בסתם עפר המגדל צמחים ומריבוי דוכסהו מרבינן כל מידי דמגדל צמחין או מידי דמקרי עפר אע"ג דלא מגדל צמחין דלא הוה מרבינן ליה אי לאו וכסהו ור' ישמעאל דהכא פליג אדרשא דוכסהו וקאמר דכולהו הוו הלכה והשתא אהך אפר דלא מגדל צמחין קאמר הכא כיון דלר"י לגבי כיסוי לאו ממשמעותיה נפקא אלא מהלכה אם איתא דהוה כשר לסוטה ליחשב נמי הא ורש"י שפי' לעיל הזרניך והסיד כו' דהוי מהלכה ה"ה אפר דלא מגדל צמחים ולפי שיטה זו אתיא שפיר הך מלתא דרבי ישמעאל כב"ה ודו"ק:

    תוס' בד"ה ואם איתא ליחשב נמי הא כו' והא סבירא ליה כב"ש דאפר לא איקרי עפר כו' עכ"ל דברים אלו סותרים דבריהם בפרק כיסוי דם שכתבו שם לקיים דברי ר"י אליבא דב"ה וכמ"ש לעיל לקיים פרש"י דבשמעתין וצ"ל לשיטתם דהכא דבהא ס"ל לר"י כב"ש דאפר לא מקרי עפר מיהו פליג עליה בהא דלב"ש אין מכסין באפר כדאיתא בפ' כיסוי דם ולרבי ישמעאל מיהת מכסין בו ע"פ ההלכה ודו"ק:

    בא"ד אלא אליביה דב"ה א"כ ה"נ אפר כו' עכ"ל וכצ"ל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 16a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אליבא דבית שמאי לא תבעי לך וכו' אומר רבינו תם ז"ל דהא דאפר לא הוי עפר היינו אפר של אוכלין דומיא דאפר פרה אבל אפר דעצים כולי עלמא מודו דהוי עפר ומכסין בו. ומשום הכי פירש רבינו תם כך משום הא דאמרינן בפרק קמא דביצה גבי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא. פירוש ומותר לכסות בו. ולכן פירש דאפר לא הוי עפר דקאמרי בית שמאי רוצה לומר של אוכלין והכא נמי לענין סוטה מיבעיא לן באפר של אוכלין. ולפי (פירש"י) פירוש רבינו שמואל דפירש התם דהא דקאמר ומודים לא קאי אלא אדקר נעוץ ולא אאפר כירה ניחא דאפילו באפר כירה פליגי בית שמאי ואמרי אין מכסין ולפי זה אתי שפיר הכא דמיבעיא ליה לענין סוטה בכל מיני אפר. תוספי הרא"ש ז"ל: התורה אמרה בתער. בקצת ספרים איתא התורה אמרה במרצע והלכה וכו' כבעמוד:

    התורה אמרה ספר וכו' ואי קשיא מאי קאמר עוקבתו דבכולהו איכא ריבויי קראי בנזיר ובגיטין ובכסוי הדם. וי"ל דסבירא ליה לר' ישמעאל דכל הני ריבויי איצטריכו ליה התם כדמפרש למדרש לגבי גיטין דבכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף וכן כולם אלא הלכה למשה מסיני הם וקראי אסמכתא בעלמא. הלכך שאר מדרשי ריבויין דכל התורה כולה לא חשיב להו ר' ישמעאל כהלכה עוקבת המקרא כי אם אלו השלושה כך פירש הקונטרס ז"ל. תוספי הרא"ש ז"ל :

    ואם איתא ליחשוב נמי הא ולא גרסינן כולי משום דאיכא למימר דר' ישמעאל סבירא ליה כבית הלל דאית להו דאפר בכלל עפר הוי. הרא"ש ז"ל בפירושיו. עיין מה שכתב (ה' חי' הלכות) מהרש"א בפירוש רש"י כאן. צעיר אי"ן :

    תנא ושייר ותימא והא פריך במכות דף כ"א ב' תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר. ויש לומר דשאני התם דנחית תנא למניינא לטפויי לאוין. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובהגהות התוס' כתבו על זה וזה לשונן: ואי הוה משכח טפי הוה אמר להו והני דנקט דוקא הוו עד כאן. וכן כתבו התוס' פרק הקומץ רבה דף ח"י ע"ב. ועיין עוד מה שכתבו התוס' שם דף כ"ב בד"ה מתקיף. צעיר אי"ן :

    Shita Mekubetzet on Sotah 16a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 16, Amud Aleph, about 258 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “שילה נוב וגבעון ובית עולמים.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “איסי בן מנחם אומר, אינו צריך: ומה…”

    3. Segment 320 words

      Opens “איבעיא להו: אין שם עפר, מהו שיתן…”

    4. Segment 432 words

      Opens “כי תיבעי לך, אליבא דבית הלל דאמרי:…”

    5. Segment 511 words

      Opens “ת"ש דא"ר יוחנן משום ר' ישמעאל: בשלשה…”

    6. Segment 627 words

      Opens “התורה אמרה (ויקרא יז, יג) בעפר״, והלכה…”

    7. Segment 75 words

      Opens “ואם איתא ליחשוב נמי האי!…”

    8. Segment 856 words

      Opens “תנא ושייר. ומאי שייר דהאי שייר? שייר…”

    9. Segment 912 words

      Opens “מה רבי רבי שיער הרגלים. מאי מיעט…”

      Named: רבי רבי.

    10. Segment 1023 words

      Opens “והלכתא: מגלח כדלעת. דתנן: בא לו להקיף…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: כי קא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    12. Segment 1213 words

      Opens “רב פפא אמר: כי קא חשיב הלכה…”

      Named: רב פפא.

    13. Segment 1312 words

      Opens “רב אשי אמר: הא מתניתא מני רבי…”

      Named: רב אשי, רבי ישמעאל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sotah 16a · Segment 13 — “…הא מתניתא מני רבי ישמעאל היא, דדריש כללי ופרטי.

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 16a · Segment 5 — “ת"ש דא"ר יוחנן משום ר' ישמעאל: בשלשה מקומות הלכה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026