Talmud Builders

    Sotah 35a

    Back to index

    English translation — Sotah 35a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And they went and they came” (Numbers 13:25–26). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This verse likens their going to their coming. Just as their coming back was with wicked counsel, so too, their going to Eretz Yisrael was with wicked counsel.

    2The Torah states: “And they told him, and said: We came to the land to which you sent us, and it also flows with milk and honey” (Numbers 13:27), and then it is written: “However the people that dwell in the land are fierce” (Numbers 13:28). Why did the spies praise the land and then slander it? Rabbi Yoḥanan says three statements in the name of Rabbi Meir, represented by the mnemonic device: Truth, alone, borrowing. The first statement answers this question: Any slander that does not begin with a truthful statement ultimately does not stand, i.e., it is not accepted by others.

    3The verse states: “And Caleb stilled [ vayyahas ] the people toward Moses” (Numbers 13:30). Rabba says: This means that he persuaded them [ hesitan ] with his words. Vayyahas and hesitan share the same root in Hebrew.

    4How did he do so? Joshua began to address the people, and as he was speaking they said to him: Should this person, who has a severed head, as he has no children, speak to the people about entering Eretz Yisrael?

    5Caleb said to himself: If I speak they will also say something about me and stop me from speaking. He began to speak and said to them: And is this the only thing that the son of Amram, Moses, has done to us? They thought that he wanted to relate something to the discredit of Moses, and they were silent.

    6He then said to them: He took us out of Egypt, and split the sea for us, and fed us the manna. If he says to us: Build ladders and climb to the heavens, should we not listen to him? “We should go up at once,” even to the heavens, “and possess it” (Numbers 13:30).

    7The verses continue: “But the men that went up with him said: We are not able to go up against the people; as they are stronger than us” (Numbers 13:31). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: The spies said a serious statement at that moment. When they said: “They are stronger,” do not read the phrase as: Stronger than us [ mimmennu ], but rather read it as: Stronger than Him [ mimmennu ], meaning that even the Homeowner, God, is unable to remove His belongings from there, as it were. The spies were speaking heresy and claiming that the Canaanites were stronger than God Himself.

    8The spies said: “It is a land that consumes its inhabitants” (Numbers 13:32). Rava taught: The Holy One, Blessed be He, said: I intended the land to appear to consume its inhabitants for their own good, but they considered this proof that the land was bad. I intended it for their good by causing many people to die there so that anywhere that the spies arrived, the most important of them died, so that the Canaanites would be preoccupied with mourning and would not inquire about them. And there are those who say that God caused Job to die at that time, and everyone in Canaan was preoccupied with his eulogy, and did not pay attention to the spies. However, the spies considered this proof that the land was bad and said: “It is a land that consumes its inhabitants.”

    9The spies said: “And we were like grasshoppers in our own eyes, and so were we in their eyes” (Numbers 13:33). Rav Mesharshiyya says: The spies were liars. Granted, to say: “We were like grasshoppers in our own eyes,” is well, but to say: “And so were we in their eyes,” from where could they have known this?

    10The Gemara responds: But that is not so, as when the Canaanites were having the mourners’ meal, they had the meal beneath cedar trees, and when the spies saw them they climbed up the trees and sat in them. From there they heard the Canaanites saying: We see people who look like grasshoppers in the trees.

    11The verse states: “And all the congregation lifted up their voice and cried” (Numbers 14:1). Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day was the eve of the Ninth of Av, and the Holy One, Blessed be He, said: On that day they wept a gratuitous weeping, so I will establish that day for them as a day of weeping for the future generations.

    12The verse states: “But all the congregation bade stone them with stones” (Numbers 14:10), and it is written immediately afterward: “When the glory of the Lord appeared in the Tent of Meeting” (Numbers 14:10). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This teaches that they took stones and threw them upward as if to throw them at God.

    13The verse states: “And those men who brought out an evil report of the land, died by the plague before the Lord” (Numbers 14:37). Rabbi Shimon ben Lakish says: This means that they died an unusual death. Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Rabbi Sheila Ish Kefar Temarta taught: This teaches that their tongues were stretched out from their mouths and fell upon their navels, and worms were crawling out of their tongues and entering their navels, and worms were likewise coming out of their navels and entering their tongues. This is the painful death that they suffered. And Rav Naḥman bar Yitzḥak says: They died of diphtheria, which causes one to choke to death.

    14§ The Gemara returns to discuss the entry of the Jewish people into Eretz Yisrael. And once the last one of the Jewish people ascended out of the Jordan, the water returned to its place, as it is stated: “And it came to pass, as the priests that bore the Ark of the Covenant of the Lord came up out of the midst of the Jordan, as soon as the soles of the priests’ feet were drawn up unto the dry ground, that the waters of the Jordan returned to their place, and went over all its banks, as it had before” (Joshua 4:18). The Gemara understands that the priests who carried the Ark stood in the water until all of the Jewish people passed through the Jordan. Once all the Jewish people had reached the other side of the Jordan, the priests stepped back from the water and the Jordan returned to its natural state.

    15It follows that the Ark and its bearers and the priests were on one side of the Jordan, the east side, and the rest of the Jewish people were on the other side, the west side. Subsequently, the Ark carried its bearers in the air and crossed the Jordan, as it is stated: “When all the people were completely passed over, the Ark of the Lord passed on, and the priests, before the people” (Joshua 4:11).

    16And over this matter Uzzah was punished for not taking proper care of the Ark, as it is stated: “And when they came to the threshing floor of Chidon, Uzzah put forth his hand to hold the Ark; for the oxen stumbled” (I Chronicles 13:9). The Holy One, Blessed be He, said to him: Uzzah, the Ark carried its bearers when it crossed the Jordan; all the more so is it not clear that it can carry itself?

    17§ The verse states: “And the anger of the Lord was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error [ hashal ]” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagreed over the interpretation of this verse. One says: God smote him for his forgetfulness [ shalo ], because he did not remember that the Ark can carry itself. And one says: God smote him because he lifted the edges [ shulayyim ] of his garment in front of the Ark and relieved himself in its presence.

    18The verse states: “And he died there with the Ark of God” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan says: Uzzah entered the World-to-Come, as it is stated: “With the Ark of God.” Just as the Ark exists forever, so too, Uzzah entered the World-to-Come.

    19The verse states: “And David was displeased [ vayyiḥar ] because the Lord had broken forth upon Uzzah” (II Samuel 6:8). Rabbi Elazar says: Vayyiḥar means that his face changed colors and darkened like baked bread [ ḥarara ] from displeasure.

    20The Gemara questions this statement: If that is so, anywhere that the word vayyiḥar is written, including when it is referring to God, should it be interpreted this way as well? The Gemara answers: There, it is written: “And the anger of the Lord was kindled [ vayyiḥar af ]” (II Samuel 6:7), whereas here, the anger [ af ] is not written, but only vayyiḥar . Therefore it is interpreted differently.

    21Rava taught: For what reason was David punished with Uzzah’s death? He was punished because he called matters of Torah: Songs, as it is stated: “Your statutes have been my songs in the house of my pilgrimage” (Psalms 119:54).

    22The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon.

    23§ When the Philistines returned the Ark during the period of Samuel, it is stated: “And He smote of the men of Beit Shemesh because they had gazed upon the Ark of the Lord” (I Samuel 6:19). The Gemara asks: Because they gazed upon it, God smote them? Why did their action warrant this punishment? Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagreed with regard to the interpretation of the verse. One says that they were punished because they were reaping their crops and prostrating themselves at the same time; they did not stop working in reverence for the Ark. And one says that they also spoke denigrating words:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וילכו ויבאולא גרסינן וכתיב. [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב [לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו':

    מקיש הליכתןשהלכו לתור לביאתן:

    אף הליכתן בעצה רעהשמתחילה להוציא דבה נתכוונו:

    אינו מתקייםשמחזיקין אותן השומעין כבדאין לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי שיאמינו ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה:

    ויהסשיתקן:

    אל משהבדברים שהתחיל לדבר במשה והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר:

    שהסיתם בדבריםכדמפרש ואזיל:

    דחזייהכלב ליהושע שרצה לדבר ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו:

    וחסמין לימשתקין אותי:

    עלה נעלהאף לשמים אם יצוה עלינו:

    ממנומן הקב"ה:

    אל תקרילא גרס שאין הפרש קרייה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו לממנו של רבים שאומרים על עצמן:

    אינו יכול להוציא כליואם הפקידם שם:

    בעל הביתאדון העולם:

    אני חשבתיה לטובהשהראיתיה להם כאוכלת יושביה שמתים בה תדיר:

    שכיב איובשלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב סר צלם מעליהם:

    ה"ג ולא היא כי הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מבריולא היו שקרנים בזאת (ולא היו נראים בהן שקרנים) דאינהו שמעינהו לאמוריים שקורין אותן חגבים דכי הוו אמוריים מברין את אביליהם כשחוזרין מן הקבר כדאמר לעיל דכל היכא דמטו שכיב חשיבא מנייהו ומברין לאבל סעודה לנחמו תותי ארזי הוו מברי להו:

    וכדחזינהווהם יראים לעמוד לפניהם סלקי ויתבי באילני:

    וזרקום כלפי מעלה(שדי) לרגום אותם [וקאי] נמי אכבוד ה':

    במגפהמדלא קרינן במגפה משמע במיוחדת וראויה להם במדה כנגד מדה:

    באסכרה מתושהיא באה על לשון הרע כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת דף לג:):

    וכיון שעלה כו'סיפא דברייתא דלעיל היא אלא איידי דתנא בה ומכאן אתה מחשב לאשכול נקט לה לפרשת מרגלים הכא:

    שבו המים למקומםשהכהנים עמדו במקומם עד שעברו כל העם וכשעברו נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ונמשכו לאחוריהם פסיעה אחת נמצאו כהנים מצד זה כו' ואע"ג דההוא קרא דויהי כאשר תם כל העם לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהנים בעבר השני כתיב לא הוי הכי אלא אין מוקדם ומאוחר דאי כסדרן כתיב הא נפקי להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם והעם עלו וכיון דארון והכהנים עלו ועברו אחריהם עד שבאו לפניהם הרי יצאו מן הירדן ומאי תו דקאמר ויצו יהושע את הכהנים לאמר עלו מן הירדן אלא אין מוקדם ומאוחר והאי עלו מן הירדן דקאמר להו הכי קאמר להו סלקו רגליכם לאחוריכם ועודם בעבר המזרחית וכתיב בתריה נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן אל מקומם:

    נשא ארון את נושאיו ועברוהיינו קרא קמא דכתיב ויהי כאשר תם כל העם לעבור [ויעבור] ארון ה' וגו':

    על עסקי שלושגגה ששגג לאחוז בו:

    שעשה צרכיוושל לשון כי ישל זיתך (דברים כ״ח:מ׳) ובשלייתה (שם) דבר המוטל מלמעלה למטה:

    הארון קיים לעולםשהרי נגנז כדאמר ביומא (דף נב:) שגנזו יאשיהו:

    חררהעוגה שאופין על פני הגחלים:

    נענש דודשמת עוזא על ידו:

    זמירות היו לי חוקיך בבית מגוריכשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני:

    התעיףלשון [כפול] וכפלת מתרגמינן ותיעוף (שמות כז) שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו:

    לא נתןעגלות משה לבני קהת לפי שיש עליהם לשאת בכתף כי לא היו ממונים אלא על דבר קדושת הארון והשולחן [והמנורה ומזבח הזהב]:

    ויך באנשי בית שמשלא בהך הכאה דדוד כתיב אלא כשהביאוהו הפרות מפלשתים ואיידי דאיירי בארון נקט לה:

    משום דראוונסתכלו בו ויך בתמיה:

    קוצרין ומשתחוים היולא בטלו ממלאכתן לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א׳:ו׳):

    סוטה 35 עמוד א

    1וילכו ויבאו. א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מקיש הליכה לביאה, מה ביאה בעצה רעה, אף הליכה בעצה רעה.

    2(במדבר יג, כז) ״ויספרו לו ויאמרו באנו וגו'״, וכתיב: ״אפס כי עז העם״, אמר רבי יוחנן (סימן אמ"ת לבד"ו לוי"ה) משום ר"מ כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו.

    3(במדבר יג, ל) ״ויהס כלב את העם אל משה״, אמר רבה: שהסיתן בדברים.

    4פתח יהושע, דקא משתעי אמרי ליה: דין ראש קטיעה ימלל?

    5אמר: אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין לי. אמר להן: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו.

    6אמר להו: הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והאכילנו את המן. אם יאמר ״עשו סולמות ועלו לרקיע״ לא נשמע לו? (במדבר יג, ל) ״עלה נעלה וירשנו אותה וגו'״.

    7״והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל וגו'״. אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה. ״כי חזק הוא ממנו״, אל תקרי ״ממנו״, אלא ״ממנו״ כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם.

    8(במדבר יג, לב) ״ארץ אוכלת יושביה היא״, דרש רבא, אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה, והם חשבו לרעה. אני חשבתיה לטובה דכל היכא דמטו, מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו. ואיכא דאמרי: איוב נח נפשיה, ואטרידו כולי עלמא בהספידא, הם חשבו לרעה, ״ארץ אוכלת יושביה היא״.

    9(במדבר יג, לג) ״ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו וגו'״, אמר רב משרשיא: מרגלים שקרי הוו, בשלמא ״ונהי בעינינו כחגבים״ לחיי, אלא ״וכן היינו בעיניהם״, מנא הוו ידעי?

    10ולא היא, כי הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו, סלקו יתבי באילני, שמעי דקאמרי: קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני.

    11(במדבר יד, א) ״ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו״, אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו היום [ערב] תשעה באב היה, אמר הקב"ה הן בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות.

    12״ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים״, וכתיב: ״(במדבר יד״, י) ״וכבוד ה' נראה באהל מועד״, אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה.

    13(במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה, אמר רבי שמעון בן לקיש: שמתו מיתה משונה. אמר רבי חנינא בר פפא, דרש ר' שילא איש כפר תמרתא: מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם, והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם, ומטיבורם ונכנסות בלשונם. ורב נחמן בר יצחק אמר: באסכרה מתו.

    14וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר: ״(יהושע ד״, יח) ״ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו״,׃

    15נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד, וישראל מצד אחד. נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: ״(יהושע ד״, יא) ״ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם״.

    16ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: ״(דברי הימים א יג״, ט) ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר: לו הקב"ה עוזא נושאיו נשא עצמו לא כל שכן׃

    17(שמואל ב ו, ז) ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל וגו' רבי יוחנן ור"א חד אמר: על עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו בפניו׃

    18(שמואל ב ו, ז) וימת שם עם ארון האלהים א"ר יוחנן עוזא בא לעוה"ב שנאמר ״עם ארון האלהים מה ארון לעולם קיים אף עוזא בא לעוה״ב׃

    19(שמואל ב ו, ח) ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא א"ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה׃

    20אלא מעתה כל היכא דכתיב ״ויחר ה״נ התם כתיב ״אף הכא לא כתיב אף״׃

    21דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר ״(תהלים קיט״, נד) זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי׃

    22אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב ״(במדבר ז״, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא׃

    23(שמואל א ו, יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון משום דראו ויך (אלהים) רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר קוצרין ומשתחוים היו וחד אמר מילי נמי אמור.

    Tosafot

    מלמד שמתו מיתה משונהנראה דרעה במגפה דרש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 35a

    Sotah 35a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 645 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וילכו ויבאו לא גרסינן וכתיב. [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב [לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו':

    מקיש הליכתן שהלכו לתור לביאתן:

    אף הליכתן בעצה רעה שמתחילה להוציא דבה נתכוונו:

    אינו מתקיים שמחזיקין אותן השומעין כבדאין לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי שיאמינו ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה:

    ויהס שיתקן:

    אל משה בדברים שהתחיל לדבר במשה והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר:

    שהסיתם בדברים כדמפרש ואזיל:

    דחזייה כלב ליהושע שרצה לדבר ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 35a · Sefaria

    Tosafot

    מלמד שמתו מיתה משונה נראה דרעה במגפה דרש:

    Tosafot on Sotah 35a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 35a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' זמירות שנאמר וכו' עי' עירובין יח ע"ב ובמהרש"א בח"א שם:

    Gilyon HaShas on Sotah 35a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ (במדבר יג, כז). נראה לי בס"ד השקר אינו עושה התלהבות בלב האדם סימן לדבר שקר סופו ק"ר אך אם יערב בו דבר אמת יצטרף א' ד א מת עם ש' של ש קר ויהיה צירוף אש שיתלהב לב השומע ויאמין. והנה דבר אמת שערבו המרגלים בשקר הוא מה שאמרו וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (במדבר יג, לב) שבאמת היו כך אבל לאו כל העם! ועשו בזה תערובת אמת ושקר.

    פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתָּעֵי אָמְרִי לֵיהּ דֵּין רֹאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל (במדבר יג, ל). נראה לי בס"ד כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה שהיה בסוד הלבנה וידוע דחמה אין לה חסרון כלל אבל לבנה היא קטיעה בראש חדש. או יובן יהושע לא זכה להוליד בנים זכרים אלא בנות וידוע דהזכר בא מהשפעת אות יו"ד שבאיש והנקבה מהשפעת אות ה"א שבאשה ונמצא הוא שלא הוליד זכר חסר מהשפעת היו"ד שהיא בראש שם הוי־ה ולכן קראוהו ריש קטיעא. ועוד נראה לי בס"ד רצונם לומר שהוא ראש שבט אפרים שדחקו הקץ במצרים ויצאו קודם הזמן ונהרג מהם מספר רב ונעשו קטיעא ולכן גם עתה הוא דוחק את השעה להביא אותנו לארץ ישראל קודם הזמן. או יובן דכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל יש אומרים דיהושע היה שרשו ממקום הטבור ולכך נתלוצצו לקרותו ריש קטיעה ונראה לכך נענשו שהיו תולעים יוצאים מטבורם ודוק. והנה רש"י ז"ל פירש ריש קטיעא שאין לו בנים. וצריך להבין למה תלו חסרון זה של בנים בראש דקראוהו ריש קטיעא מחמת כן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרמ"ק [רבי משה קורדובירו] ז"ל זרע האיש נמשך ויוצא מן המוח שלו ולכך מוחו של איש חלש ואינו יכול לישא משא כבד על ראשו אלא על כתפו אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה ולכך שכמה חלש וראשה חזק דנושאת המשא על ראשה ולא על שכמה. ובזה ניחא שתלו חסרון הבנים שבאים על ידי הזרע לראש שאמרו ראשו קטוע שאין מוליד זרע בנים.

    אִי מִשְׁתָּעֵינָא אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי (במדבר יג, ל) קשה מה יש להם לומר בו דבר שיכולים להשתיקו, והלא הוא שלוח מכל ישראל וצריך שיגיד מה שיש לו להגיד? ונראה לי בס"ד כיון שהלך לחברון לבדו היו אומרים קבל שוחד מבני ענק אשר שם שנתנו לו שוחד לדבר טוב על הארץ כדי שיאמינו ישראל לבא שם ויהרגום ולכן היו סותמים פיו אם ידבר דהיו אומרים לו חשוד אתה בדבר זה על אשר הלכת לחברון לבדך!

    אִם יֹאמַר "עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ" לֹא נִשְׁמַע לוֹ? (במדבר יג, ל) צריך להבין היכי משכחת לה למציאות זו! ואיך אפשר שיאמר כן? ונראה לי בס"ד סולם [136] גימטריא קול [136] והאדם יכול לעלות לרקיע על ידי קול שמזכיר שמות הקודש ודברים אשר מיוחדים לכך כמו שהיה עושה רבי ישמעאל כהן גדול וכנזכר בדברי מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשערי קדושה בענין נבואה ורוח הקודש וכאשר עשו ארבעה חכמים שנכנסו לפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] בחגיגה וזה סוד הפסוק (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, סולם גימטריא קול וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. ולזה אמר אִם יֹאמַר ' עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת ' רוצה לומר קולות של שמות הקודש ודברים המעלים את האדם לרקיע, אם לא נשמע לו? בתמיה! ודאי נשמע לו ונעשה! ואם כן איך נירא מאלו בני אדם שוכני ארץ שאין זזים ממקומם מאחר שיש לנו כח ודרך להיות פורחים באויר ונעלה על גביהן מעלה מעלה! ואומרו הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, זכר ג' דברים שבהם נראית שליטתו בשמים בירידת המן ובארץ בים וביבשה בקריעת ים סוף ויציאת מצרים בעשר מכות נפלאות שעשה ביבשה.

    כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם (במדבר יג, לא). נראה לי בס"ד 'בַּיִת' קאי על בית המקדש אשר מקומו מוכן בהר המוריה אשר שם והוא נקרא בית אלקים דכתיב אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים (בראשית כח, יז) ולכן אמרו הקדוש ברוך הוא בעל הבית וכליו הם ניצוצי קדושה שהם ניצוצות שבירת הכלים כי הם נקראים כלים כנודע, וכניסתם לארץ ישראל כדי לבררם ולהוציאם משם. והם כפרו שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא 'כליו' דיקא וכל שכן המה שהם 'בני אדם' ואם כן למה ילכו לשם אם לא יש תועלת זו?!

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה (במדבר יג, לב). מקשים מה פשעו בזה אם ראו מתים בכל מקום! וכי נביאים היו שידעו שהקדוש ברוך הוא חשבה לטובה? ונראה לי בס"ד כי דבר זה שראו הוא מוכח מתוכו שאין הדבר כאשר עלה בדעתם שתלו הרע באויר המקום שאמרו אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (במדבר יג, לב) יען כי המה ראו שלא היו מתים אלא החשובים והגדולים שבעיר שכל המון העם הפחותים לא היו מתים כלל! ואם הסיבה היא מחמת רוע מזג האויר אדרבה ימותו הפחותים שהם יושבים במקום צר ומזוהם ומעופש ומקולקל מה שאין כן החשובים העשירים מקומם מרווח ונקי גם אויר שבו יהיה נקי ואינו מזיק ולמה היה הדבר להפך? אלא היה זה לטובה כאשר חשב הקדוש ברוך הוא ולא היה מרוע האויר ומאחר שדבר זה הוא מוכרח על פי השכל לכך נענשו על חושבם כך.

    "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" אָמַר רַבָּהּ בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה (במדבר יד, א). נראה לי בס"ד מפיק לה מתיבת הַהוּא שאותיות ההוא המה 'ה"א הו' והו לשון אבלות צעקה וצער כמו שנאמר בעמוס וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ (עמוס ה, טז) שפירושו קריאת האבל והצער כמו שכתוב בשרש והייני חמשה דברים רעים אירע באותה הלילה בדורות אחר כך וכמו שאמר המקונן בקינות תשעה באב. ומה שאמר הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם רוצה לומר בכיה הבאה מחמת חץ לשון הרע ו'חנם' [98] גימטריא חץ [98] ולשון הרע נקרא בשם חץ דכתיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (ירמיה ט, ז).

    מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה (במדבר יד, י) הדבר יפלא מה השטות הזאת שיצאה מידם! וכי לרגום עצמם היתה כונתם בזריקת האבנים כלפי מעלה? ונראה לי כונתם לומר אתה רוצה להכניסנו לארץ כנען כדי לבנות לך בית הבחירה בבנין אבנים שאין אתה חפץ במשכן שהוא אהלים ביריעות הא לך אבנים ובנה את הבית! ועשו בזה כמעשה עמלק שהיה זורק ערלות כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת! מיהו גם דבר זה שביארתי הוא פקרות וחציפות גדולה! ולכן נראה לפרש כונתם כך דכונתם לומר מה שהם מסרבים לבלתי יכנסו לארץ מפני שכניסתם לתוכה תהיה ביגיעה רבה וקושי גדול כי כל מעלה אי אפשר לאדם להשיג אותה בנקל אלא אם כן יגע בה יגיעה רבה ובקושי עצום וגדול אך הירידה תהיה להם אחר כך בנקל כי כל ירידה תהיה במהרה ובנקל כן הם אם יחטאו יהיו נטרדים ממנה וירדו ממעלה זו שלה במהרה כהרף עין! ולכך הם נמנעים לבלתי הכנס לארץ ועשו דמיון לדבריהם בזריקת האבנים כלפי מעלה שאין האבן נזרקת ועולה למקום גבוה אלא ביגיעה וקושי גדול אך כשיורדת ממקום גבוה למטה היא יורדת במהרה כהרף עין ובנקל.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sotah 35a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 35, Amud Aleph, about 645 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “וילכו ויבאו״. א"ר יוחנן משום רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 233 words

      Opens “(במדבר יג, כז) ״ויספרו לו ויאמרו באנו…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 313 words

      Opens “(במדבר יג, ל) ״ויהס כלב את העם…”

      Named: רבה.

    4. Segment 410 words

      Opens “פתח יהושע, דקא משתעי אמרי ליה: דין…”

    5. Segment 522 words

      Opens “אמר: אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין…”

    6. Segment 628 words

      Opens “אמר להו: הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את…”

    7. Segment 737 words

      Opens “״והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל…”

      Named: רבי חנינא בר פפא.

    8. Segment 848 words

      Opens “(במדבר יג, לב) ״ארץ אוכלת יושביה היא״,…”

      Named: רבא.

    9. Segment 927 words

      Opens “(במדבר יג, לג) ״ונהי בעינינו כחגבים וכן…”

      Named: רב משרשיא.

    10. Segment 1022 words

      Opens “ולא היא, כי הוו מברי אבילי תותי…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “(במדבר יד, א) ״ותשא כל העדה ויתנו…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    12. Segment 1226 words

      Opens “״ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים״, וכתיב:…”

      Named: רבי חייא בר אבא, אבא.

    13. Segment 1351 words

      Opens “(במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת…”

      Named: רבי שמעון, רבי חנינא בר פפא, רב נחמן בר יצחק.

    14. Segment 1438 words

      Opens “וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1530 words

      Opens “נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד, וישראל…”

    16. Segment 1632 words

      Opens “ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: (דברי…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “(שמואל ב ו, ז) ויחר אף ה'…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    18. Segment 1826 words

      Opens “(שמואל ב ו, ז) וימת שם עם…”

      Named: שמואל.

    19. Segment 1917 words

      Opens “(שמואל ב ו, ח) ויחר לדוד על…”

      Named: שמואל.

    20. Segment 2014 words

      Opens “אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה"נ…”

    21. Segment 2121 words

      Opens “דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני…”

      Named: רבא.

    22. Segment 2242 words

      Opens “אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן (משלי…”

      Named: רבן יודעין.

    23. Segment 2329 words

      Opens “(שמואל א ו, יט) ויך באנשי בית…”

      Named: רבי אבהו, רבי אלעזר, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sotah 35a · Segment 12 — “…באהל מועד״, אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שנטלו…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Sotah 35a · Segment 9 — “…היינו וגו'״, אמר רב משרשיא: מרגלים שקרי הוו, בשלמא…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 35a · Segment 1 — “וילכו ויבאו״.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 35a · Segment 17 — “(שמואל ב ו, ז) ויחר אף ה' בעוזא ויכהו…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 35a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026