Talmud Builders

    Sotah 46b

    Back to index

    English translation — Sotah 46b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“Firm [ eitan ] is your dwelling-place, and your nest is set in the rock” (Numbers 24:21), and it states: “Hear, O you mountains, the Lord’s controversy, and the enduring rocks [ eitanim ], the foundations of the earth” (Micah 6:2). The use of the word in these verses indicates that “ eitan ” means something hard, like a rock or a mountain. Others say a different explanation of the word eitan : From where is it derived that eitan means old? As it is stated: “It is an ancient [ eitan ] nation, a nation from of old” (Jeremiah 5:15).

    2§ The mishna taught: And they break the neck [ orfin ] of the heifer from behind with a cleaver. The Gemara explains: What is the reason that the Sages understood that the heifer is killed in this manner? They derive that the term arifa , which describes what is done to the heifer, refers to breaking the back of the neck, from the term arifa stated with regard to the bird brought as a sin-offering (see Leviticus 5:8).

    3§ The mishna taught further: And with regard to its place, it is prohibited for that ground to be sown or to be worked. The Sages taught: The verse: “Which may be neither worked nor sown” (Deuteronomy 21:4) is referring to the past, that is, a place which has not previously been worked or sown. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says: It speaks of the future, meaning it is prohibited to sow or work the land from that point onward.

    4Rava said: As for the future, everyone agrees that it is prohibited to sow or work the land, as it is written “neither worked nor sown” in the future tense. When they disagree is with regard to the past. Rabbi Yoshiya, who disqualifies a place that was sown beforehand, holds: Does it state: And shall not be worked, in the form of a future command? And Rabbi Yonatan responds: Does it state: And was not worked, in the past tense? And Rabbi Yoshiya answers: The term “which” indicates the past. And as for Rabbi Yonatan, in his opinion the term “which” is a term of amplification, as will be explained later in the Gemara, and it is not referring to the past.

    5§ The mishna taught: But it is permitted to comb flax there or to cut stones there. The Sages taught: From the phrase “which may be neither worked nor sown,” I have derived only sowing; from where do I derive that other types of labor are also prohibited? The verse states: “Which may be neither worked,” indicating that it may not be worked in any manner.

    6The baraita continues: If so, why does the verse also need to state “nor sown”? It is in order to say to you: Just as sowing is unique in that it is labor performed on the land itself, so too, all labor that is performed on the land itself is prohibited. This excludes combing flax and cutting stones, which are not done on the land itself.

    7The Gemara raises an objection: And perhaps one can say a different exposition: “Which may be neither worked” is a generalization, and “nor sown” a detail. When the Torah writes a generalization and a detail, there is nothing in the generalization other than what is in the detail, i.e., the detail serves to impose a limit on the generalization. Consequently, the verse is teaching that with regard to sowing, yes, it is prohibited, but with regard to anything else, no, it is not prohibited. The Gemara again answers: The term “which” is an amplification, and the addition of this term results in this verse not belonging to the category of generalizations and details.

    8§ The mishna taught that the Elders of the city would then wash their hands. The Sages taught: With regard to the verse: “And all the Elders of that city, who are nearest to the slain man, shall wash their hands over the heifer whose neck was broken in the valley” (Deuteronomy 21:6), one might have thought that there is no need for the verse to state: “Whose neck was broken,” because there is no heifer mentioned other than the one whose neck was broken. And what is the meaning when the verse states: “Whose neck was broken”? It serves to teach us that they wash their hands over the place where the heifer’s neck was broken.

    9The verse further states: “And they shall say: Our hands did not spill this blood, nor did our eyes see” (Deuteronomy 21:7). The mishna explains: But did it enter our minds that the Elders of the court are spillers of blood, that they must make such a declaration? Rather, they mean to declare: The victim did not come to us and then we let him take his leave without food, and we did not see him and then leave him alone to depart without accompaniment. They therefore attest that they took care of all his needs and are not responsible for his death even indirectly.

    10It is taught in a baraita : Rabbi Meir would say: There is coercion with regard to accompaniment, i.e., one who does not want to accompany another is nevertheless required to do so, as the reward for accompaniment is without measure. The proof of the importance of accompaniment is from a verse, as it is stated with regard to when the Jewish people laid siege to the city of Bethel: “And the watchers saw a man come out of the city, and they said to him: Show us, please, the entrance into the city, and we will deal kindly with you” (Judges 1:24), and it is written: “And he showed them the entrance to the city” (Judges 1:25). And what kindness did they perform with him? It is that they killed the entire city by the sword, but that man and his family they sent free.

    11The Gemara elaborates on the reward received in that story. The next verse states: “And the man went to the land of the Hittites, and he built a city, and he called its name Luz; that is its name to this day” (Judges 1:26). It is taught in a baraita : This is the city Luz where sky blue wool is dyed. It is the same city Luz where, although Sennacherib came and exiled many nations from place to place, he did not disarrange and exile its inhabitants; Nebuchadnezzar, who conquered many lands, did not destroy it; and even the angel of death has no permission to pass through it. Rather, its Elders, when they have decided that they have reached the end of life, go outside the city wall and die.

    12Are these matters not inferred a fortiori : And if this Canaanite, who did not speak with his mouth and explicitly tell them where the city entrance was, and did not walk with them by foot, but merely indicated the correct path to them, nevertheless caused himself to be rescued and also had the merit to provide rescue for his descendants until the end of all generations, then with regard to one who accompanies another by foot, all the more so will his reward be great.

    13After stating that the man did not openly guide those watching the city, the Gemara asks: How did that Canaanite show them the entrance to the city? Ḥizkiyya says: He twisted his mouth for them, i.e., he showed them the path to the city by moving his lips. Rabbi Yoḥanan says: He showed them with his finger alone. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Because this Canaanite showed them with his finger, he caused himself to be rescued and merited rescue for his descendants as well, until the end of all generations.

    14Rabbi Yehoshua ben Levi says: One who walks along the way without having someone to accompany him should occupy himself with words of Torah, as it is stated with regard to words of Torah: “For they shall be a chaplet of grace to your head, and chains around your neck” (Proverbs 1:9). And Rabbi Yehoshua ben Levi further says: Due to four steps that Pharaoh accompanied Abraham, as it is stated: “And Pharaoh gave men charge concerning him, and they brought him on the way, and his wife, and all that he had” (Genesis 12:20), Pharaoh enslaved Abraham’s descendants for four hundred years, as it is stated: “And shall serve them, and they shall afflict them four hundred years” (Genesis 15:13). Rav Yehuda says that Rav says: Anyone who accompanies his friend four cubits in a city will come to no harm by accompanying him. The Gemara relates: Ravina accompanied Rava bar Yitzḥak four cubits in a city. He came close to harm, but he was saved.

    15The Sages taught: A teacher accompanies a student until the outskirts of the city; a friend accompanies a friend until the Shabbat boundary of that city, which is two thousand cubits; and for a student who accompanies his teacher, there is no measure to the distance he accompanies him. The Gemara asks: And how far? The student is certainly not required to walk with him the entire way. Rav Sheshet says: Up to a parasang [ parsa ], which is four mil . The Gemara comments: And we said this amount only with regard to one who is not his most significant teacher, but he accompanies his most significant teacher, who taught him most of his knowledge, three parasangs.

    16The Gemara relates a story about accompaniment: Rav Kahana accompanied Rav Shimi bar Ashi from the town of Pum Nahara to the palm grove in Babylonia. When they arrived there, Rav Kahana said to Rav Shimi bar Ashi: Is it true that you say that these palm trees of Babylonia have been in this place since the years of Adam the first man?

    17Rav Shimi bar Ashi said to him: By mentioning Adam the first man you reminded me of something that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “Through a land that no man passed through, and where no person [ adam ] dwelt”? (Jeremiah 2:6). This verse is difficult: Since it is a land through which no man has passed, where would he dwell? And if he did not dwell, where did he pass? Why does the verse add that no person has dwelled there? Rather, this is the meaning: Any land concerning which Adam the first man decreed that it would be a settled area, was settled; but a land concerning which Adam the first man did not decree that it should be settled, was not settled.

    18The Gemara also relates that Rav Mordekhai accompanied Rav Ashi from the town of Hagronya until Bei Keifei, and some say that he accompanied him until Bei Dura.

    19The Gemara continues to discuss the importance of accompaniment. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: Whoever does not accompany another or will not allow himself to be accompanied is like a spiller of blood and is held responsible for any deaths that occur as a result of his inaction. The proof for this is that had the inhabitants of Jericho accompanied Elisha, he would not have incited the bears to attack the children, as it is stated: “And he went up from there to Bethel, and as he was going up by the way, there came forth young lads out of the city and mocked him, and said to him: Go up, baldhead; go up, baldhead” (II Kings 2:23). Had the residents of Jericho accompanied him, they would have sent away those youths and prevented what occurred next.

    20The Gemara proceeds to discuss this episode in detail, beginning with the meaning of the youths’ taunt. They said to him: Go up, away from here, for you have made the place bald, i.e., bare, for us. They had previously earned their living by providing the city of Jericho with water. Elisha sweetened the city’s own water, rendering their services unnecessary. The Gemara asks: What is the meaning of: “Young lads [ ne’arim ketannim ]”? One would have expected the verse to state either “young” or “lads,” but not both. Rabbi Elazar says: The word “lads [ ne’arim ]” means that they were shaken empty [ meno’arim ] of the mitzvot; the word “young [ ketannim ]” means that they were of little faith [ ketannei amana ], as they had no trust that they would be able to earn their livelihood by any other means. The Sages taught: They were lads, that is, already of age, but they disgraced themselves like young children.

    21Rav Yosef objects to this interpretation: And perhaps they were called ne’arim after their place of origin? Isn’t it written: “And the Arameans had gone out in bands, and had brought away captive from Eretz Yisrael a minor young woman [ na’ara ketana ]” (II Kings 5:2), and this verse raised a difficulty to us: A minor and a young woman; how could she be both of these? And Rabbi Pedat says it means a minor girl from the town of Ne’oran. This verse concerning the lads can be explained in a similar manner: They were young children from Ne’oran. The Gemara answers: These two cases are not comparable. There the verse does not specify her place of origin, so “ na’ara ” could mean from the town of Ne’oran; but here the verse specifies their place of origin, namely Jericho.

    22The verse further states with regard to the same incident: “And he turned behind him and saw them, and he cursed them in the name of the Lord” (II Kings 2:24). The Gemara asks: What did he see? There are four explanations offered. Rav says: He literally saw, i.e., he stared and bored his eyes into them, as it is taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: Wherever it states that the Sages placed their eyes upon a certain person, they brought upon that person either death or poverty. And Shmuel says: He saw their essential nature, that all their mothers became pregnant with them on Yom Kippur, when conjugal relations are forbidden.

    23And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: He saw that they had plaited locks grown on the back of their heads like the gentiles. And Rabbi Yoḥanan says: He saw that they did not contain even a smidgen of a mitzva. The Gemara raises an objection to this last interpretation of Rabbi Yoḥanan: But how could he curse them just because they did not have any mitzvot? Perhaps their descendants would have many mitzvot. Rabbi Elazar says: He saw that mitzvot would be found neither in them nor in their descendants, through all generations.

    24The verse states: “And two she-bears came out of the forest and tore forty-two children from them” (II Kings 2:24).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    איתן מושבך ושים בסלע קנךאלמא איתן הוא סלע:

    מוסדי ארץהם הרים וכל הר של אבנים הוא:

    שהוא ישןולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי:

    גוי מעולם הואהיינו ישן:

    מחטאת עוףדכתיב בה ממול ערפו (ויקרא ה):

    כולי עלמא לא פליגידהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר:

    מי כתיב ולא יעבדאי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:

    אשר לשעבר משמעאע"ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:

    רבויא הואלא בא אלא לרבות כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה בכלל ופרט:

    כופין ללויהכופין את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו לדרך שילוהו:

    ויקרא שמה לוזסיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא:

    ולזרעוכדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם:

    שלא דבר בפיודלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות שפתים כדלקמן:

    שליוהו פרעהכדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו:

    אינו ניזוקאותו היוצא לדרך:

    עד עיבורה של עירשהוא יוצא ממנה והוא בבית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים לבתי העיר:

    בי ציניתא דבבלמקום הוא ובו דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל (סוכה דף כט:):

    לא נתיישבוהיינו לא ישב אדם שם לא גזר אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי אינשי איתנהו משני אדם הראשון שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים ולא יישוב אחר:

    שהקרחת עלינו את המקוםשכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור:

    מקטני אמנהשהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים:

    ודלמאקטנים ממש הוו ועל שם מקומם נקראו נערים שהיו מן נעורן:

    הכא מפרש מקומןיריחו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 46 עמוד ב

    1(במדבר כד, כא) ״איתן מושבך ושים בסלע קנך״, ואומר: (מיכה ו, ב) ״שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ״. אחרים אומרים: מנין לאיתן״ שהוא ישן שנאמר: ״(ירמיהו ה״. טו) גוי איתן הוא גוי מעולם הוא׃

    2ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה מ"ט גמר עריפה עריפה מחטאת העוף׃

    3ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד ת"ר (דברים כא, ד) אשר לא יעבד בו ולא יזרע לשעבר דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר להבא׃

    4רבא אמר להבא דכ"ע לא פליגי דכתיב ״ולא יזרע כי פליגי לשעבר רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעובד ורבי יונתן מי כתיב אשר לא נעבד ורבי יאשיה אשר לשעבר משמע ור' יונתן אשר רבויא הוא״׃

    5ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים ת"ר אשר לא יעבד בו ולא יזרע אין לי אלא זריעה שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא יעבד בו מכל מקום׃

    6אם כן מה ת"ל ולא יזרע לומר לך מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל שהיא בגופה של קרקע יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה של קרקע׃

    7ואימא אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא׃

    8זקני העיר רוחצין ידיהן כו' ת"ר (דברים כא, ו) וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין ת"ל הערופה ומה ת"ל הערופה על מקום עריפתה של עגלה׃

    9ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שב"ד שופכין דמים אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה׃

    Baraita

    10תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ״(שופטים א״, כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ״ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו״׃

    11(שופטים א, כו) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים׃

    12והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה׃

    13במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עקם להם ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כוותיה דר' יוחנן בשביל שכנעני זה הראה באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות׃

    14אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר ״(משלי א״, ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם שנאמר ״(בראשית יב״, כ) ויצו עליו פרעה אנשים וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה שנאמר ״(בראשית טו״, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק רבינא אלויה לרבא בר יצחק ד' אמות בעיר מטא לידיה היזיקא ואיתציל׃

    Baraita

    15ת"ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א"ר ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק שלשה פרסאות׃

    16רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל כי מטו התם אמר ליה ודאי דאמריתו הני ציניתא דבבל משני אדם הראשון איתנהו׃

    17א"ל אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי בר' חנינא מאי דכתיב ״(ירמיהו ב״, ו) בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר שלא עבר היכן ישב (ומאחר שלא ישב היכן עבר) אלא ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לא נתישבה׃

    18רב מרדכי אלויה לרב אשי מהגרוניא ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא׃

    19אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר ״(מלכים ב ב״, כג) ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח׃

    20אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים׃

    21מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב ״(מלכים ב ה״, ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר ר' פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפורש מקומן׃

    22(מלכים ב ב, כד) ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים׃

    23ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות׃

    24(מלכים ב ב, כד) ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים,׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    נחל איתן שכבר כתבנו אין מדקדקין בו אם כבר נזרע שם או נעבד שלא הקפידה תורה אלא שלא יזרע ולא יעבד בגופו מכאן ולהבא אבל לשעבר לא ואע"פ שלשון אשר לא עבד וכו' מורה לפי פשוטו שלא עבד שם מעולם מ"מ כך הוא הקבלה שאין קפידא אלא להבא:

    מתוך שביארנו שזקני בית דין היו מתנצלים שלא פטרוהו בלא מזונות ולא הניחוהו בלא לויה אתה למד שבית דין כופין על הלויה וכמה שיעור לויה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר והוא בית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים על הדרך שביארנו בעירובין חבר לחבר תחום שבת תלמיד לרב אם רב מובהק שלשה פרסאות ושאינו מובהק עד פרסה וכל שאינו מלוה כאלו שופך דמים ומ"מ כל שהולך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 46b

    Sotah 46b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 818 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    איתן מושבך ושים בסלע קנך אלמא איתן הוא סלע:

    מוסדי ארץ הם הרים וכל הר של אבנים הוא:

    שהוא ישן ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי:

    גוי מעולם הוא היינו ישן:

    מחטאת עוף דכתיב בה ממול ערפו (ויקרא ה):

    כולי עלמא לא פליגי דהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר:

    מי כתיב ולא יעבד אי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:

    אשר לשעבר משמע אע"ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 46b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    נחל איתן שכבר כתבנו אין מדקדקין בו אם כבר נזרע שם או נעבד שלא הקפידה תורה אלא שלא יזרע ולא יעבד בגופו מכאן ולהבא אבל לשעבר לא ואע"פ שלשון אשר לא עבד וכו' מורה לפי פשוטו שלא עבד שם מעולם מ"מ כך הוא הקבלה שאין קפידא אלא להבא:

    מתוך שביארנו שזקני בית דין היו מתנצלים שלא פטרוהו בלא מזונות ולא הניחוהו בלא לויה אתה למד שבית דין כופין על הלויה וכמה שיעור לויה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר והוא בית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים על הדרך שביארנו בעירובין חבר לחבר תחום שבת תלמיד לרב אם רב מובהק שלשה פרסאות ושאינו מובהק עד פרסה וכל שאינו מלוה כאלו שופך דמים ומ"מ כל שהולך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך:

    Meiri on Sotah 46b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מי כתיב ולא יעבד אי כו' השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר כו' עכ"ל כל דיבור זה אינו מכוון לפי גירסת ספרים שלנו ויש לקיים כל זה לגירסת הילקוט דהכי איתא התם רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעבד אשר לא יעבד כתיב ור"י כו' וכצ"ל בפרש"י ומי כתיב ולא יעבד כו' אבל השתא דכתיב אשר לא יעבד משמע לשעבר דאשר כו' עכ"ל מיהו בפרש"י ישן כל זה אינו וכ"ה שם כ"ע לא פליגי דהא כתיב כו' יזרע דלהוי משמע לשעבר דאשר לאו לשון צוואה הוא עכ"ל והד"א ואח"כ מ"ה אשר לשעבר משמע אע"ג כו' עכ"ל וכל זה יש לקיים לגירסת ספרים שלנו בגמרא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 46b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ תְּכֵלֶת (שופטים א, כו) נראה אף על גב דצבע התכלת הוא מדם החלזון שיוצא בחלקו של זבולון עם כל זה הצבע שלו נקלט יפה באוירה של לוז יותר מאם יצבעו באויר מקום אחר ולכן היו הולכין ללוז וצובעין שם התכלת. אך קשה מה שייכות יש לשבח זה שאוירה טוב לצבע התכלת עם הנך שבחים דנקיט עלה הניצולה מחרב סנחריב וחרב נבוכדנצר וחרב מלאך המות? ונראה לי בס"ד כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י דגוון התכלת דוחה הסתכלות וראיה של הקליפות והחיצונים ולכך כאשר מטלטלין בני קהת את הארון ושלחן ומנורה ומזבח הזהב במדבר ממקום למקום פורשים עליהם תחלה בגד תכלת מלמעלה והטעם כי החיצונים רוצים להסתכל בקודש ולהתאחז שם וכד זמין לענייהו גוון תכלת אין שולטין להתאחז במקום הקודש יעוין שם. נמצא גוון התכלת דוחה הקליפות והחיצונים שהם אויבים שלמעלה ולכן נקיט שבח זה של לוז שנקלט באוירה היטב צבע התכלת שדוחה אויבים של מעלה עם הנך שבחים דנדחו ממנה אויבים של מטה שהם סנחריב ונבוכדנצר שהם אויבים תחתונים ועם מלאך המות שהוא אויב נפשיי ורוחני.

    כְּנַעֲנִי, בִּשְׂכַר שֶׁהֶרְאָה לָהֶם בְּאֶצְבַּע, גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. נראה ודאי דאין הכונה שבשכר לויה שעשה גרם סגולה זו באותו מקום שלא ישלוט בו אויב הנפשיי וגם אויב הגופניי, אלא הענין הוא כי אותו מקום שנבנית בו העיר הנקראת לוז זכה בכח זה מבריאת העולם שרצה הקדוש ברוך הוא לברא בזה העולם התחתון מקום שיהיה דוגמה למדור הקדושה שלמעלה שאין נכנס בו קליפה וכח חיצוני וכן יהיה המקום הזה למטה שלא יכנס בו אויב גשמי ואויב נפשיי. וזה הכח זכתה בו אותה קרקע מבריאת העולם ועל כן כל מי שיבנה עיר באותה קרקע תהיה העיר מוצלת מכל אויב הן אויב נפשיי שהוא מלאך המות והן אויב גופניי כמו סנחריב וכיוצא בו אך אותו אדם בשכר לויה שהיה לו זכה שהוא יבנה את העיר באותה קרקע ואם לא היה לו שכר זה היה זוכה בזה אדם אחר או לא היה זוכה שום אדם לכוין הדבר לבנות עיר מושב באותה קרקע. ונראה לי לכך נקראת לוּז (בראשית כח, יט) דאותיות לוז במילואם כזה למ־ד ו־ו זי־ן הנה אותיות המלוי הם אותיות 'דמיון' לרמוז מקום זה הוא דמיון למדור הקדושה שלמעלה. וכיוצא בזה אתה מוצא בפרעה דאמרו רבותינו ז"ל בשכר ארבע פסיעות שלוה לאברהם אבינו נשתעבדו ישראל שם ארבע שנה דאין הכונה שהלויה גרמה גזרת השעבוד אלא גזרת השעבוד היתה גזורה מטעם הידוע ורק לא נגזרה בארץ מצרים אלא אמר לו בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם (בראשית טו, יג) ועל ידי שכר הלויה זכה פרעה שתהיה בארצו ונחשבו השנים כפולים מפני שהיו משעבדים אותם גם בלילות או קושי השעבוד השלים המנין. ונראה דאותו כנעני גדל שכרו כי סיכן עצמו בהצלה זו שהציל את ישראל שאם היו מרגישים בו אנשי העיר היו הורגים אותו.

    הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ לְוָיָה, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (משלי א, ט). נראה לי בס"ד דברי תורה מכונים בשם דדים דכתיב דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת (משלי ה, יט) והטעם פרשתי בס"ד כי יש בתורה ח' דרגין שהם ארבע וארבע דבר והופכו שהם טהור וטמא, אסור ומותר, חייב וזכאי, פסול וכשר, ודדים [58] עולים מספר חן [58] ולכן כתיב אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, וההולך בדרך ואין לו לויה שאין לו בני אדם להתלוות עמו אלא הולך לבדו אז יעסוק בתורה ומדברי תורה נברא מלאכים והם יהיו מחנה לילך עמו לשומרו. וכמו שנאמר וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ (בראשית לב, ב) פירוש שעסק בתורה בהילוכו והתורה היא שורשו כידוע ולזה אמר לְדַרְכּוֹ על דרך שפירש רבינו הרמ"ח ז"ל בפסוק לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א) רוצה לומר לשרשך ומאחר שעסק בתורה נברא מן התורה מלאכים ולכן וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים שנבראו מעסק התורה שלו שהיתה גבוהה מאד עד שהמלאכים הנבראים ממנה יקראו מלאכי אלקים ויאמר מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה דאלו באו אלי בסוג מחנה לשמור אותי כדרך המחנה השומרים את מלכם. והענין הוא כי דברי תורה הם חן כאשר ביארנו והעוסק בהם הוא אדם [45] שמספרו מ"ה כי רק לעוסק בתורה ניתן שם זה דאדם וכמו שאמרו רבותנו ז"ל (יבמות סא.) על פסוק אָדָם אַתֶּם (יחזקאל לד, לא) ונמצא עתה בעסקו בתורה יש אצלו צירוף מַחֲנֵה שהוא 'חן מה' ולכן יעקב אבינו ע"ה שיש לו זכיה בשם אדם יותר כי היה שופריה דאדם הראשון (בבא בתרא נח.) ובעסקו בתורה שפגעו בו מלאכים אמר מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה, מַחֲנֵה דייקא שהוא צירוף חן ומה. וזהו שאמר ההולך בדרך יחידי ואין לו לויה, אם ירצה שיהיה לו מחנה לשומרו, יעסוק בתורה שנאמר כִּי לִוְיַת 'חֵן' הֵם לְרֹאשֶׁךָ כלומר יתלוה אליך חֵן שהם דברי תורה עם אותיות הֵם שהוא מספר אדם [45] הניתן ללומדי תורה ויהיה אצלך צירוף מַחֲנֵה שאז יהיה לך מחנה לשמרך בדרך ולכן אמר על התורה 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' דמעלה אותך אתה האדם שמספרך 'מה' לאותיות 'חן' להצטרף יחד.

    בִּשְׁבִיל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּוָּהוּ פַּרְעֹה לְאַבְרָהָם, נִשְׁתַּעְבֵּד בְּבָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית יב, כ). נראה 'אמה' בהפוך אתוון 'מאה' ולכן כנגד ארבע אמות זכה בשעבוד ארבע מאות וכבר ביארתי לעיל דעיקר הגזרה של שעבוד ארבע שנה היתה בשביל טעם ידוע אך היה אפשר לקיים זה אצל מלך אחר וזכה פרעה שיהיה השעבוד בארצו בשביל שכר לויה וגם זה היה לטובת ישראל שאם היה השעבוד אצל מלך אחר לא היה זדון לבו משיאו לעשות קושי השעבוד שעשה פרעה ולשעבדם גם בלילות ואז היה צריך להשלים ארבע שנה שלמים אך עתה שזכה פרעה להיות שעבוד ארבע שנה אפילו הרויחו ישראל לצאת בחצי הזמן כי היה קשה ורע ביותר שעשה קושי השעבוד ביותר ואז קושי השעבוד השלים המנין וגם הלילות השלימו המנין.

    תָּנוּ רַבָּנַן הָרַב לְתַלְמִיד עַד עִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר דהיינו שבעים אמה. נראה לי כנגד מעלת התורה שנדרשת בשבעים פנים ונקראה בשבעים שמות. ואמר חָבֵר לְחָבֵר עַד תְּחוּם שַׁבָּת שהוא אלפים אמה כנגד שני אלפים תורה וגם כנגד מה שנבראה אלפים שנה קודם בריאת העולם. וְתַלְמִיד לְהָרַב פַּרְסָה שהיא ארבעה מילין כנגד ארבעה חלקים של התורה שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד].

    כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה וְמִתְלַוֶּה כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁאִילְמָלֵי לִיוּוּהוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ לֶאֱלִישָׁע לֹא גֵּירָה דּוּבִּים לַתִּינוֹקוֹת (מלכים ב ב, כג). פירוש שאינו מתלווה היינו שאינו רוצה שיהיו בני אדם מלווים אותו שגוער בהם ומחזירם ולכן נוהגים שאין המתלוה אומר להמלווים שיחזרו אלא עד שיחזרו מאליהן והנה מן אלישע הנביא ע"ה לא גמרינן אלא על אינו מלוה אך ממילא גמרינן לאינו מתלווה דחד טעמא אית להו. ומה שאמר אִילְמָלֵי לִיוּוּהוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ לֶאֱלִישָׁע לֹא גֵּירָה דּוּבִּים לַתִּינוֹקוֹת, הכונה כי אותם הילדים אשר זלזלו בו אם היו רואין אנשים גדולים מלוים אותו היו יראים לדבר דברים של זלזול כנגדו ואז ממילא לא היה מגרה בהם הדובים.

    "וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" אָמְרוּ לוֹ עֲלֵה שֶׁהִקְרַחְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם (מלכים ב ב, כג). הנה רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ל"ב אמר כי אלישע הנביא ע"ה הוא משורש חנוך הנקרא מט"ט שהוא מצד נשמה דאצילות אך שורש נשמתו יש בה גם כן חלק ואחיזה מן קֹרַח שהוא משורש קין וזה סוד מה שצחקו בו הילדים ואמרו לו 'עֲלֵה קֹרַח עֲלֵה קֹרַח' והענין הוא כי קרח בן יצהר הוא רוחו של קין מצד הרע ולכן ירד חיים שאולה (במדבר טז, לג) ואמרו לו הילדים לביישו ולגרשו כי הנה קרח ירד שאולה וצריך לעלות ואתה נמשך משרש קרח ואיך אתה רוצה לעלות! עד כאן לשונו. ולי אני עבדא נראה הכונה כך כיון שאתה משרש קרח למה אתה עולה לבדך? עלה את קרח גם כן כדי שיעלה גם עושרו עמו ונתפרנס אנחנו מעושרו של קרח, יען כי אתה הקרחת עלינו את המקום שלא נשאר להם פרנסה להתפרנס ועלה קרח הראשון על קרח ועלה קרח השני על הממון שלו שהיה חביב עליו כנפשו ודוק. ועוד כתב שם רבינו ז"ל הנה קרח בן יצהר גלחו משה רבינו ע"ה והיה קרח בשערותיו כנודע ולכן גם אלישע היה קרח בשערותיו כמוהו כי שרש נשמתו יש בה חלק ואחיזה מן קרח וזה גרם שנתעברו בו אחר כך נפש נדב ואביהוא שגם הם משרש נשמת קרח גם כמו שמשה רבינו ע"ה הזכיר שם בן מ"ב והרג את המצרי (שמות ב, יב) שהוא נפש קין מצד הרע כן אלישע הנביא ע"ה הזכיר שם בן מ"ב והרג מ"ב ילדים אלו כנזכר בזוהר, עד כאן לשונו. וכמה מילי דמעליותא אנחנו למידין מדברי רבינו אלה! והוא כי בזה מובן ענין הכפל של 'עֲלֵה קֵרֵחַ' שפירש רש"י עלה קרח הראשון על שהיה קרח ועלה קרח השני הוא רוצה לומר שהקרחת עלינו את מקום דבאמת יש להקשות מה שייכות וסמיכות יש לזה עם זה? וכפי דברי רבינו ז"ל הנזכר מובן היטב השייכות שיש לזה עם זה דידוע שהשערות רומזים לכוחות הדינין ולכן האיש המגלח צריך לכוין בעת הגילוח להעביר ממנו כוחות הדינין וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, וידוע דהמים הם סוד החסד אך אותם המים שהיו ביריחו שהיו מים רעים הם מצד הדין ואלישע הנביא ע"ה ריפא אותם במלח [78×3=26] שהוא מספר שלשה הויו־ת ובזה נעשו חסדים ורמזו לו בדברים אלו שהוא היה לו כח בדבר הזה מפני שהוא קרח ואין בו אחיזת הדינין ולכן היה יכול לדחות כוחות הדינין מן המים של יריחו שהיו רעים ועשאם חסדים ולזה תלי הא בהא עלה קרח שאתה קרח ואין בך אחיזת הדינין ולכן עלה קרח שהקרחת עלינו את המקום במה שרפאת את המים ועשית אותם חסדים. ודע דאף על גב דהם היו עמי ארצות ואין בהם דעת להשיג דברים אלו הנה הקליפה אשר נתלבשה בהם להחטיאם בזה היא שמה בפיהם דברים אלו ודברו ולא ידעו מה מדברים. והנה לפי דברי רבינו זלה"ה דאלישע הנביא ע"ה הזכיר שם בן מ"ב כאשר עשה משה רבינו ע"ה ולכן הרג מ"ב ילדים נראה לרמוז זה במה שנאמר וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם הֳ' (מלכים ב' ב, כד) והיינו כי אלישע שמו 'ישע א־ל' ואחר אותיות א־ל יש מ־ב ולזה אמר וַיִּפֶן 'אַחֲרָיו' דייקא וַיִּרְאֵם.

    רָאָה שֶׁנִתְעַבְּרָה בָּהֶן אִמָּן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים (מלכים ב ב, כד) נראה לי בס"ד דריש תיבת וַיִּרְאֵם 'וְיַרְא אֵם' דאות א' מתחבר לשתי תיבות שראה אֵם שלהם חטאה בם ביום הכיפורים שהוא בסוד הבינה הנקראת אֵם. ומאן דאמר בְּלוֹרִית רָאָה לָהֶן כָּאֶמוֹרִיִּים נראה לי בס"ד נרמז זה גם כן בתיבת וַיִּרְאֵם שהוא בהפוך אתוון אֱמוֹרִי שראה בלורית שהם דרכי האמורי. ובזה ניחא מה שהוצרך לפרש בדבריו 'כאמוריים' כדי לעורר אותנו ברמז זה של וַיִּרְאֵם שהוא אותיות אֱמוֹרִי. ומאן דאמר שראה אֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית מִצְוָה גם כן מפיק לה מן תיבת וַיִּרְאֵם דהרשע הסטרא אחרא מקפת אותו מכל צדדיו כדוגמת מם סתומה ורק כשיעשה איזה מצוה פורץ בה פרצה קטנה כפרצה של מ"ם פתוחה שבזה תהיה מ"ם הסתומה כמו מ"ם פתוחה אך אלו ראה אין בהם לחלוחית מצוה בשום זמן הסטרא אחרא מקפת אותם תמיד כדמיון מ"ם סתומה ולא יזדמן שתהיה לפעמים כמו מ"ם פתוחה. וזה נרמז בתיבת וַיִּרְאֵם שהוא 'וירא מם' דאות של ויראם היא סתומה. ומאן דאמר לֹא בָּם וְלֹא בְּזַרְעָם מפיק לה מן תיבת 'אַחֲרָיו' דאחורי אותיות אלישע יש אות כ' ואות ט' ואות ר' ואות ס' כי אחורי אות א' לא יש אות ואם תחבר כ"ף וסמ"ך לעשותם אות אחד יהיה מהם אות פ' הרי יש כאן אותיות 'פרט' וזהו שנאמר וַיִּפֶן אַחֲרָיו, פנה לפרט שלהם הרמוז אחריו דקאי על זרעם וַיִּרְאֵם 'וירא מם' סתומה כאמור לעיל.

    Ben Yehoyada on Sotah 46b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 46, Amud Bet, about 818 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “(במדבר כד, כא) ״איתן מושבך ושים בסלע…”

    2. Segment 210 words

      Opens “ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה מ"ט גמר עריפה…”

    3. Segment 322 words

      Opens “ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד ת"ר (דברים כא,…”

      Named: רבי יאשיה, רבי יונתן.

    4. Segment 436 words

      Opens “רבא אמר להבא דכ"ע לא פליגי דכתיב…”

      Named: רבי יאשיה, רבי יונתן, רבא.

    5. Segment 529 words

      Opens “ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים…”

    6. Segment 630 words

      Opens “אם כן מה ת"ל ולא יזרע לומר…”

    7. Segment 724 words

      Opens “ואימא אשר לא יעבד בו כלל ולא…”

    8. Segment 834 words

      Opens “זקני העיר רוחצין ידיהן כו' ת"ר (דברים…”

    9. Segment 929 words

      Opens “ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר…”

      Named: רב ואותו.

    11. Segment 1152 words

      Opens “(שופטים א, כו) וילך האיש ארץ החתים…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עקם…”

    14. Segment 1484 words

      Opens “אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך…”

      Named: רבי יהושע, רב יהודה, רב כל, רבא.

    15. Segment 1533 words

      Opens “ת"ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר…”

      Named: רב לתלמיד, רב אין.

    16. Segment 1627 words

      Opens “רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי…”

      Named: רב כהנא, רב שימי בר אשי.

    17. Segment 1749 words

      Opens “א"ל אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי בר'…”

      Named: רבי יוסי.

    18. Segment 1814 words

      Opens “רב מרדכי אלויה לרב אשי מהגרוניא ועד…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי.

    19. Segment 1947 words

      Opens “אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל…”

      Named: רבי יוחנן, רבי מאיר.

    20. Segment 2026 words

      Opens “אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום…”

    21. Segment 2140 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם…”

      Named: רב יוסף.

    22. Segment 2240 words

      Opens “(מלכים ב ב, כד) ויפן אחריו ויראם…”

      Named: רב ראה, רבן שמעון, שמואל.

    23. Segment 2333 words

      Opens “ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן…”

      Named: רבי יצחק, רבי יוחנן, רבי אלעזר.

    24. Segment 2414 words

      Opens “(מלכים ב ב, כד) ותצאנה שתים דובים…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Sotah 46b · Segment 22 — “…ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל…

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Sotah 46b · Segment 17 — “…אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי בר' חנינא מאי דכתיב…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 46b · Segment 13 — “…בפיו עקם להם ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sotah 46b · Segment 21 — “מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sotah 46b · Segment 16 — “רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי מפום נהרא…

    • Rabbi Sheshet · Amoraim · Third generation of Amoraim

      Rabbi Sheshet was a prominent Amora, known for his vast knowledge despite being blind.

      Source: Sotah 46b · Segment 15 — “ת"ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sotah 46b · Segment 14 — “…בעיר אינו ניזוק רבינא אלויה לרבא בר יצחק ד'…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 46b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026