Talmud Builders

    Sotah 28a

    Back to index

    English translation — Sotah 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that if he has committed a similar iniquity the water evaluates his actions, this is difficult, as in a case where he has committed a similar iniquity does the water even evaluate her fidelity? But isn’t it taught in a baraita that the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), indicates that only when the man is clear of iniquity does the water evaluate the fidelity of his wife, but if the man is not clear of iniquity the water does not evaluate the fidelity of his wife?

    2And if the mishna is rather referring to the alleged paramour, who is also evaluated by the water that the woman drinks, then let the mishna teach as is taught in its latter clause: Just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour. Just as there the paramour is mentioned explicitly, so too here, the mishna should have stated: Just as the water evaluates whether she was unfaithful, so too, it evaluates whether the paramour committed this iniquity.

    3The Gemara answers: The entire mishna actually does refer to the paramour, and the reason he is not mentioned explicitly in the first clause of the mishna is because since it teaches that the water evaluates whether the wife was unfaithful by using the direct object her, it also teaches that the water evaluates whether the paramour committed the act by using the direct object him, without mentioning the paramour explicitly. In the latter clause of the mishna, on the other hand, since it teaches explicitly that the woman is forbidden to her husband, it also teaches explicitly that she is forbidden to her paramour.

    4§ In the mishna Rabbi Akiva proves that the water evaluates the paramour as well, as it is stated: “And the water that causes the curse shall enter into her” (Numbers 5:24), and: “And the water that causes the curse shall enter into her and become bitter” (Numbers 5:27). A dilemma was raised before the Sages concerning the precise wording of the mishna: Does the mishna state: “Shall enter [ ba’u ],” “and shall enter [ uva’u ]”? According to this version of the mishna, it is derived from the superfluous conjoining prefix vav that the paramour is also evaluated by the water. Or, alternatively, does the mishna state: “And shall enter,” “and shall enter,” indicating that this halakha is derived from the repetition of the phrase in two separate verses?

    5Come and hear a proof from Rabbi Akiva’s second statement in the mishna, where he says: Just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour, as it is stated: “Is defiled [ nitma’a ],” “And is defiled [ venitma’a ]” (Numbers 5:29). Here it seems that Rabbi Akiva derives his interpretation from the superfluous prefix vav rather than from the repetition of the phrase. Therefore, the first derivation should be understood in the same manner.

    6The Gemara asks: But still, let the dilemma be raised with regard to this halakha too: Does Rabbi Akiva state that the source for the halakha is the mention of the phrase “is defiled,” “is defiled,” in two different verses (Numbers 5:14, 29), or does he state that the halakha is derived from the superfluous vav in the phrase “is defiled,” rendering it “and is defiled” (Numbers 5:29)?

    7Come and hear a proof from the fact that the mishna teaches in the latter clause that Rabbi Yehuda HaNasi says: The two times that the wife’s defilement is stated in the passage, namely: “And he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and the later verse: “When a wife, being under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), indicate that there are two prohibitions due to her defilement. One is to forbid her to her husband and one is to forbid her to her paramour. By inference from the fact that the dissenting derivation of Rabbi Yehuda HaNasi is from the repetition of the entire phrase, evidently Rabbi Akiva derives this halakha from the superfluous vav .

    8Therefore, according to the opinion of Rabbi Akiva, since the phrase “and the water…shall enter” is mentioned three times in the passage, and the prefix vav , written each time, is expounded as though the phrase were mentioned twice, the phrase is treated as though it were written in six verses, as follows.

    9One of the mentions (Numbers 5:24) is interpreted for the command concerning her, the woman, meaning that God empowered the waters to punish the woman; and one, the prefix vav in that same verse, is expounded for the command concerning him, the paramour, i.e., that he too shall be punished by the water if he is guilty.

    10One mention of the phrase, in the description of the drinking of the bitter water of a sota (Numbers 5:27), is interpreted for the execution of her punishment, as the punishment will go into effect so long as the process was performed properly; and one, the prefix vav in that verse, is expounded for the execution of his punishment.

    11One mention (Numbers 5:22) is for her knowledge, i.e., the priest informs her that this punishment will be the result; and one, the prefix vav , is for his knowledge.

    12But Rabbi Yehuda HaNasi maintains that only three verses worthy of exposition are written with regard to the water entering the woman; he does not derive anything additional from the prefix vav that introduces the various mentions of this matter. He therefore interprets one for the command, and one for the execution, and one for the knowledge, all with regard to the woman herself.

    13The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the principle in the mishna that just as the water evaluates whether she was unfaithful, so too, it evaluates whether he committed the sin?

    14The Gemara answers: He derives it from that which is taught in a baraita , that the verse: “And cause the belly to swell and the thigh to fall away” (Numbers 5:22), is referring to the belly and thigh of the paramour. Do you say that the intention is the belly and the thigh of the paramour, or is it only the belly and the thigh of the adulteress? When it says later: “And her belly shall swell, and her thigh shall fall away” (Numbers 5:27), the belly and thigh of the adulteress are explicitly stated. And therefore, how do I realize the meaning of the former verse: “And cause the belly to swell, and the thigh to fall away”? Clearly, it is referring to the belly and thigh of the paramour.

    15And how does the other tanna , Rabbi Akiva, interpret the repetition of verses? The former verse indicates that the priest informs her that her belly will be afflicted first and then her thigh, so as not to cast aspersions on the bitter water of a sota , i.e., to prevent people from claiming that the guilty woman’s death was not due to the bitter water but rather to some other cause. The reason people might claim this is that the priest says to the woman: “The Lord will make you a curse and an oath among your people, when the Lord makes your thigh fall away, and your belly swell” (Numbers 5:21). This seems to imply that her thigh is supposed to be afflicted before her belly. Therefore, when her belly swells first, people might conclude that it is not due to the water. It is for this reason that the priest needs to inform her that her belly will swell first.

    16And why does the other tanna , Rabbi Yehuda HaNasi, disagree with Rabbi Akiva? The Gemara answers: If it is so that the verse: “And cause the belly to swell, and the thigh to fall away” (Numbers 5:22), is referring to the woman, the verse should have written: Her belly…and her thigh. What is meant by the phraseology of “the belly…and the thigh”? Conclude from it that it is referring to the belly and thigh of the paramour.

    17The Gemara asks: And say that the entire verse comes for this, to indicate that the water evaluates the paramour as well, and does not teach the order of the punishment? The Gemara answers: If so, the Torah should have written: His belly…and his thigh. What is the meaning of the general wording: “The belly…and the thigh”? Conclude from it two conclusions: That the paramour is punished and that the priest informs the woman with regard to the order of the punishment.

    18§ It is stated in the mishna that Rabbi Yehoshua said: That was how Zekharya ben HaKatzav would interpret it. Rabbi Yehuda HaNasi says: The two times that the defilement of the wife is stated in the passage indicate that there are two prohibitions due to her defilement; one is to forbid her to her husband and one is to forbid her to her paramour.

    19The Sages taught in a baraita : With regard to the three times that the defilement of the wife is stated in the passage, namely: “If she is defiled” (Numbers 5:27), “and he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and “when a wife being under her husband goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), why are all three necessary? One is to prohibit her to her husband, and one is to prohibit her to her paramour, and one is to prohibit her from partaking of teruma , even if she is the wife or daughter of a priest. This is the statement of Rabbi Akiva.

    20Rabbi Yishmael said: It is unnecessary to derive from a verse that it would also be prohibited for this woman to marry a priest, as it can be derived a fortiori : If a divorced daughter of a priest, who is permitted to partake of teruma , is nevertheless forbidden to marry into the priesthood, then with regard to this sota , who is forbidden to partake of teruma , is it not logical that it is also prohibited for her to marry into the priesthood?

    21The baraita continues by citing additional expositions involving the verse: “And she is defiled” (Numbers 5:14): What is the meaning when the verse states with regard to the cases in which a husband can compel his wife to drink the bitter water of a sota : “And he warns his wife, and she is defiled; or if the spirit of jealousy comes upon him, and he warns his wife, and she is not defiled” (Numbers 5:14)? If she is defiled, why does she need to drink? And if she is not defiled, why does he make her drink? The baraita answers: The verse tells you that it is discussing a case when there is uncertainty as to whether the woman was faithful to her husband, yet it is prohibited for her to engage in sexual intercourse with her husband until the matter is clarified.

    22From here you can derive the halakha in a case of uncertainty with regard to whether the carcass of a creeping animal has imparted ritual impurity: Just as in the case of a sota , where the Torah does not consider unwitting adultery like intentional adultery, and rape is not treated like a willing transgression, because if a married woman committed adultery unwittingly or was raped she is not punished, yet still the Torah considers an uncertain case of adultery like a certain violation inasmuch as the woman is forbidden to her husband until the truth is clarified; so too, with regard to a creeping animal or other agents of ritual impurity, where the Torah does consider unwitting contact with impure items like intentional contact, as one contracts impurity whether or not his contact was intentional and an accident is treated like willing contact, is it not logical that the Torah must also consider an uncertain case of transmission of ritual impurity

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    What does the teaching mean when it says 'and he was jealous of his wife, and she was defiled,' as we have learned a version that says 'and she was not defiled'? The answer is that the word is ambiguous in her mind, and it is not clear whether she was defiled or not. Rabbi Yishmael did not state his opinion separately, but rather he meant that it is an unspecified case and the matter is subject to interpretation, so let it go.

    License: CC0

    סוטה 28 עמוד א

    1דאי אית ביה עון בדקי ליה מיא, כי אית ביה עון בדידיה מי בדקי לה מיא לדידה? והא תניא: (במדבר ה, לא) ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו׃

    2ואלא לבועל ליתני כדקתני סיפא כשם שאסורה לבעל כך אסורה. לבועל׃

    3לעולם לבועל ורישא איידי דתנא אותה תני אותו סיפא איידי דתנא בעל תנא בועל׃

    4שנאמר ״ובאו ובאו איבעיא להו באו ובאו קאמר או ובאו ובאו קאמר״׃

    5ת"ש כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר ״נטמאה ונטמאה״׃

    6ועדיין תיבעי נטמאה נטמאה קאמר או נטמאה ונטמאה קאמר׃

    7ת"ש מדקתני סיפא רבי אומר שני פעמים האמורין בפרשה ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל מכלל דרבי עקיבא ווי קדריש׃

    8הלכך לרבי עקיבא שיתא קראי כתיבי׃

    9חד לצואה דידה וחד לצואה דידיה׃

    10חד לעשייה דידה וחד לעשייה דידיה׃

    11חד לידיעה דידה וחד לידיעה דידיה׃

    12ורבי תלתא קראי כתיב״י חד לצואה וחד לעשייה וחד לידיעה״׃

    13ורבי כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו מנא ליה׃

    14נפקא ליה מדתני' (במדבר ה, כב) לצבות בטן ולנפיל ירך בטנו ויריכו של בועל אתה אומר בטנו ויריכו של בועל או אינו אלא בטנה ויריכה של נבעלת כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה יריכה הרי בטנה ויריכה של נבעלת אמור ומה אני מקיים לצבות בטן ולנפיל ירך בטנו ויריכו של בועל׃

    15ואידך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על המים המרים׃

    16ואידך א"כ לכתוב קרא בטנה ויריכה מאי בטן וירך ש"מ לבועל׃

    17ואימא כולי להכי הוא דאתא אם כן לכתוב בטנו ויריכו מאי בטן וירך ש"מ תרתי׃

    18א"ר יהושע כך היה דורש זכריה כו'׃

    Baraita

    19ת"ר שלש פעמים האמורין בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי רבי עקיבא׃

    20אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה׃

    21מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה׃

    22מכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שיעשה בו ספק׃

    Tosafot

    ההוא דמודע לה כהןפירוש הכהן צריך להודיע שלא להוציא לעז וכיון דגלי לן קרא דהוא נבדק כמותה וכתיב בה צואה ידיעה ועשייה לא צריך למכתב תו ביה:

    זו שאסורה בתרומה אינה דין שאסורה לכהונהוליכא למימר בת ישראל יוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה דה"פ ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה ע"י מעשה שנעשה בה דהיינו גירושין זו וכו' אינו דין שאסורה לכהונה ע"י זנות שנעשה בה אבל בת ישראל מה שפסולה בתרומה אינו ע"י מעשה ועוד אם תנשא בת ישראל לכהן תהא מותרת לתרומה מה שאין כן באלו שאין להם היתר לעולם בספרי מתני הכי ומה גרושה קלה שמותרת לחזור למגרשה בישראל פסולה מן הכהונה סוטה חמורה דין הוא שפסולה מן הכהונה:

    מה ת"ל היא נטמאה וכו'כגירסת רש"י וכך סיומא ללמדך שלעולם אין משקין אלא על הספק וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא יש לומר הכתוב אוסרה קודם שתיה כאילו היא ודאי ואע"ג דליכא מלקות כדמוכח בפ"ק דיבמות (דף יא:) מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא ואפי' אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה אם בא עליה כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אע"ג דצריך כפרה וסליחה מיהו לא חמיר כחייבי עשה:

    אינו דין שעשה בו ספק כודאיליכא למיפרך נזיר ועושה פסח יוכיחו שעשה בהן אונס כרצון דנפקא לן מכי ימות מת עליו בפתע פתאום בספרי ובפרק ב' דכריתות (דף ט.) ואפ"ה לא עשה בהן ספק טומאת התהום כודאי לפי שטומאת התהום הלכה הוא ולא סתרינן ק"ו מהלכה וה"ה דאין להוכיח משם דהכי אמר בהוכחה אף אני אביא זה והלא אין ללמוד הימנו אבל הא איכא למתמה אמאי לא פרכינן מה לסוטה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה כדפרכינן לעיל בריש פ"ק (סוטה דף ב:) ואין לומר משום דלעיל מיירי בטומאה דבתר קינוי וסתירה דמהימן עד א' התם ודאי איכא רגלים אבל הכא ילפינן מסתירה דבתר קנויא גרידא דליכא למיפרך שכן קינא לה דקנויא לא חשיב רגלים בלא סתירה דהא בריש מסכת נדה (דף ב:) דמייתי התם מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו בין ברה"ר בין ברה"י טמא ר"ש אומר ברה"ר טהור ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כסוטה מה סוטה ספק הוא ועשאוה כודאי אף כו' ופריך אי מסוטה נימא מה סוטה ברה"י טמא ודאי הכא נמי טמא ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה הכא מאי רגלים לדבר איכא אלמא אע"ג דמסתירה דבתר קנויא יליף כי הכא פריך והכא אמאי לא פריך הכי ויש לומר דסתירה על ידי קנויא בסוטה הוי כספק מגע שרץ שהרי בלא קנויא לא היה שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על העריות הלכך הקנויא גורם הספק וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה אבל גבי מקוה קודם טבילה לא ראינו שום ריעותא דאיכא לספוקי על ידה ולעיל בפ"ק קודם העדאת עדים לא הואי שום ריעותא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המים בודקין דרך כניסתן ר"ל שבטנה צבה תחלה ואחר כך ירכה נופלת ואף הכהן צריך להודיעה כן מפני שבקללתו הזכיר ירך תחלה כדכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ושמא כשהיא רואה שהבטן לוקה תחלה תבא לידי חשד וכפירה ולפיכך צריך להודיעה שכך יארע לה ולשון המקרא אין בו מוקדם ומאוחר:

    גרושה בת כהן שנתגרשה מישראל ואין לה זרע ממנו חוזרת לתרומה והיא פסולה לכהונה מצד שהיא גרושה ואשה שקנא לה בעלה ולא שתת על איזה צד שהופקעה שתייתה על הדרכים שביארנו למעלה כשם שאסורה בתרומה כך פסולה לכהונה משום ספק זונה:

    הסוטה לא נעשית בה ביאת אונס ושגגה כמזיד ר"ל שאם נבעלה לזה שנתקנאה בו בשוגג או באונס אם נתברר אנסה או שגגתה מותרת לבעלה אם הוא ישראל ואם לא נתברר שותה ואין המים בודקין אותה ומ"מ יראה לי מתלמוד המערב שהכל תלוי בה ר"ל שאם הוא שוגג והיא מזידה מים בודקין אותה ולא הוא ואסורה לבעל ולבועל ואם הוא מזיד והיא שוגגת אין מים בודקין לא הוא ולא היא ומותרת לבעל אלא שיראה לי שאסורה לבועל אם גירשה הבעל וכן כל שראינו שנבדקה היא והוא לא נבדק אין מחזיקין אותה בטהורה אלא שמא תלה לה זכות ואם נבדק הוא והיא לא נבדקה אין מחזיקין אותה בטמאה אלא טהורה היא והוא או נענש מצד אחר או ארעתהו סיבה ודברים אלו כלם נתבררו בתלמוד המערב אלא שהם דברים שאינן מבוררים כל הצורך:

    אע"פ שהסוטה לא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון מ"מ עשה בה ספק כודאי ליפסל באכילת תרומה עד שתבדק אם היא בת בדיקה ואם היא מאותן שאינן שותות אסורה בתרומה לעולם:

    ולענין הטמאות נעשה בה שוגג כמזיד ר"ל שאם נגע השרץ בטהרות בשגגה או באונס לא הופקעה טומאתן מצד האונס והרי הן טמאות וכל שכן שהספק נעשה בו כודאי ר"ל שכל ספק נגע ספק לא נגע נטמאו הטהרות מספק ומ"מ דוקא כשהוא כעין האמור בסוטה והוא שיהא ספק זה ברשות היחיד הא ברשות הרבים ספקו טהור ואף ברשות היחיד דוקא בדבר שיש בו דעת לישאל כגון שהיה אדם לשם עוסק בטהרות ונמצא שרץ בצדן ששואלין לו אם נגע בו אם לאו ואם אינו יודע מטמאין אותם מספק הא במי שאין דעת לישאל כגון חרש שוטה וקטן טהור כל שאין שם חזקת טומאה כמו שביררנו באחרון של קדושין ומ"מ אע"פ שבסוטה יש דעת לישאל במטמא ובמיטמא ר"ל בבועל ובנבעלת אין דנין ממנה כן לשאר הטהרות אלא כל שיש דעת לישאל מצד אחד דיו ומטמאין מספק ויש מפרשין דוקא למקבל טומאה וכדקאמר הכא וכל טהור יאכל בשר הא ספק טהור לא שיש דעת לישאל למקבל הטומאה אבל אם אין דעת לישאל למקבל הטומאה אלא למקבלה לא ואין זה כלום דחדא מינייהו נקט והוא הדין לאידך ובהדיא אמרו בראשון של נדה ה' ב' אמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח על גבי הקרקע כמי שיש בו דעת לישאל כלומר שאף על פי שמקבל את הטומאה אין לו דעת לישאל עושין אותה כיש לו דעת לישאל הואיל וספק הטומאה באה על ידי מי שיש לו דעת לישאל שאין מטהרין בחסרון דעת שאלה אלא כשאינה באה על ידי אדם כלל כגון שהיה שרץ מונח על הקרקע אצל כלי ספק נגע ספק לא נגע שאין דעת שאלה לא למטמא ולא למיטמא וכן הלכה:

    המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין טומאה וטהרה והוא שאמר בו ביום דרש ר' עקיבא וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' איני אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים וללמד על הככר השני שיטמא את השלישי אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהייתה אומר עתיד דור אחר לטהר את הככר השלישי שאין לו מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנ' כל אשר בתוכו יטמא אמר הר"ם פי' השרץ מאבות הטומאה וכאשר נפל לאויר כלי חרס ואע"פ שלא נגע בדפניו נטמא זה הכלי כמו שיתבאר בשני מכלים וישוב זה הכלי ראשון לטומאה והאוכלין אשר בתוכו שני לטומאה לפי שהוא נטמא בכלי שהוא ראשון ואמר שאשר בזה הכלי אשר הוא ראשון כמו שבארנו יטמא זולתו ר"ל שהוא יטמא אוכל אחר הרי למד על ככר השני שהוא מטמא את השלישי אצל ר' עקיבא שני עושה שלישי בחולין ואינה הלכה אבל אין שני עושה שלישי בתרומה והנה נבאר אלו העיקרים כלם וראיתם במקומם מסדר טהרות ואשר אמר במשנה בו ביום שהשיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה:

    אמר המאירי כל מקום שנאמר בתלמוד בו ביום פירושו ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה נשיא שבעוד שהיה רבן גמליאל בנשיאותו לא היתה יד כל החכמים שולטת ליכנס מפני שהיה רבן גמליאל אומר כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש וכשנתמנה רבי אלעזר בן עזריה נשיא נכנסו הכל ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פרשוה והעיד במשנה זו על רבי עקיבא שדרש בו ביום שהשני עושה שלישי בחולין והביאה מדכתיב וכלי חרש אשר יפול מהם ר"ל מן השרצים שהן אב הטומאה אל תוכו ר"ל לאוירו של כלי שהרי כלי חרס מטמא מאוירו כל אשר בתוכו יטמא והרי הכלי הראשון ומה שבתוכו שני ומדכתב רחמנא יטמא ולא כתב טמא יש אם למסורת וקרינא ביה יטמא מבנין הדגוש לומר שמה שבתוכו שהוא שני עושה שלישי אף בחולין ותפש לשון ככר שני מפני שהיו התנורים מצויים אצלם שהם כלי חרס ואין הלכה כר' עקיבא שאין שני עושה שלישי בחולין אלא מדרגות הטומאה הוא שראשון עושה שני אף בחולין ושני עושה שלישי בתרומה ולא בחולין ושלישי עושה רביעי לקדש אבל לא לתרומה כמו שביארנו בחגיגה ובכמה מקומות ורבן יוחנן בן זכאי היה אומר שעתידין דורות הבאין לטהר ככר שלישי אף בתרומה מפני שאין לו עקר מן התורה שיהא טמא ורבי עקיבא הביאה מן המקרא אף בחולין וכבר ביארנו שאין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כמה שהיה סבור רבן יוחנן בדורות הבאים אלא לעולם שני עושה שלישי בתרומה אבל לא בחולין:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 28a

    Sotah 28a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 352 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    What does the teaching mean when it says 'and he was jealous of his wife, and she was defiled,' as we have learned a version that says 'and she was not defiled'? The answer is that the word is ambiguous in her mind, and it is not clear whether she was defiled or not. Rabbi Yishmael did not state his opinion separately, but rather he meant that it is an unspecified case and the matter is subject to interpretation, so let it go.

    Rashi on Sotah 28a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ההוא דמודע לה כהן פירוש הכהן צריך להודיע שלא להוציא לעז וכיון דגלי לן קרא דהוא נבדק כמותה וכתיב בה צואה ידיעה ועשייה לא צריך למכתב תו ביה:

    זו שאסורה בתרומה אינה דין שאסורה לכהונה וליכא למימר בת ישראל יוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה דה"פ ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה ע"י מעשה שנעשה בה דהיינו גירושין זו וכו' אינו דין שאסורה לכהונה ע"י זנות שנעשה בה אבל בת ישראל מה שפסולה בתרומה אינו ע"י מעשה ועוד אם תנשא בת ישראל לכהן תהא מותרת לתרומה מה שאין כן באלו שאין להם היתר לעולם בספרי מתני הכי ומה גרושה קלה שמותרת לחזור למגרשה בישראל פסולה מן הכהונה סוטה חמורה דין הוא שפסולה מן הכהונה:

    מה ת"ל היא נטמאה וכו' כגירסת רש"י וכך סיומא ללמדך שלעולם אין משקין אלא על הספק וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא יש לומר הכתוב אוסרה קודם שתיה כאילו היא ודאי ואע"ג דליכא מלקות כדמוכח בפ"ק דיבמות (דף יא:) מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא ואפי' אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה אם בא עליה כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אע"ג דצריך כפרה וסליחה מיהו לא חמיר כחייבי עשה:

    אינו דין שעשה בו ספק כודאי ליכא למיפרך נזיר ועושה פסח יוכיחו שעשה בהן אונס כרצון דנפקא לן מכי ימות מת עליו בפתע פתאום בספרי ובפרק ב' דכריתות (דף ט.) ואפ"ה לא עשה בהן ספק טומאת התהום כודאי לפי שטומאת התהום הלכה הוא ולא סתרינן ק"ו מהלכה וה"ה דאין להוכיח משם דהכי אמר בהוכחה אף אני אביא זה והלא אין ללמוד הימנו אבל הא איכא למתמה אמאי לא פרכינן מה לסוטה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה כדפרכינן לעיל בריש פ"ק (סוטה דף ב:) ואין לומר משום דלעיל מיירי בטומאה דבתר קינוי וסתירה דמהימן עד א' התם ודאי איכא רגלים אבל הכא ילפינן מסתירה דבתר קנויא גרידא דליכא למיפרך שכן קינא לה דקנויא לא חשיב רגלים בלא סתירה דהא בריש מסכת נדה (דף ב:) דמייתי התם מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו בין ברה"ר בין ברה"י טמא ר"ש אומר ברה"ר טהור ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כסוטה מה סוטה ספק הוא ועשאוה כודאי אף כו' ופריך אי מסוטה נימא מה סוטה ברה"י טמא ודאי הכא נמי טמא ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה הכא מאי רגלים לדבר איכא אלמא אע"ג דמסתירה דבתר קנויא יליף כי הכא פריך והכא אמאי לא פריך הכי ויש לומר דסתירה על ידי קנויא בסוטה הוי כספק מגע שרץ שהרי בלא קנויא לא היה שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על העריות הלכך הקנויא גורם הספק וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה אבל גבי מקוה קודם טבילה לא ראינו שום ריעותא דאיכא לספוקי על ידה ולעיל בפ"ק קודם העדאת עדים לא הואי שום ריעותא:

    Tosafot on Sotah 28a · Sefaria

    Meiri

    המים בודקין דרך כניסתן ר"ל שבטנה צבה תחלה ואחר כך ירכה נופלת ואף הכהן צריך להודיעה כן מפני שבקללתו הזכיר ירך תחלה כדכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ושמא כשהיא רואה שהבטן לוקה תחלה תבא לידי חשד וכפירה ולפיכך צריך להודיעה שכך יארע לה ולשון המקרא אין בו מוקדם ומאוחר:

    גרושה בת כהן שנתגרשה מישראל ואין לה זרע ממנו חוזרת לתרומה והיא פסולה לכהונה מצד שהיא גרושה ואשה שקנא לה בעלה ולא שתת על איזה צד שהופקעה שתייתה על הדרכים שביארנו למעלה כשם שאסורה בתרומה כך פסולה לכהונה משום ספק זונה:

    הסוטה לא נעשית בה ביאת אונס ושגגה כמזיד ר"ל שאם נבעלה לזה שנתקנאה בו בשוגג או באונס אם נתברר אנסה או שגגתה מותרת לבעלה אם הוא ישראל ואם לא נתברר שותה ואין המים בודקין אותה ומ"מ יראה לי מתלמוד המערב שהכל תלוי בה ר"ל שאם הוא שוגג והיא מזידה מים בודקין אותה ולא הוא ואסורה לבעל ולבועל ואם הוא מזיד והיא שוגגת אין מים בודקין לא הוא ולא היא ומותרת לבעל אלא שיראה לי שאסורה לבועל אם גירשה הבעל וכן כל שראינו שנבדקה היא והוא לא נבדק אין מחזיקין אותה בטהורה אלא שמא תלה לה זכות ואם נבדק הוא והיא לא נבדקה אין מחזיקין אותה בטמאה אלא טהורה היא והוא או נענש מצד אחר או ארעתהו סיבה ודברים אלו כלם נתבררו בתלמוד המערב אלא שהם דברים שאינן מבוררים כל הצורך:

    אע"פ שהסוטה לא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון מ"מ עשה בה ספק כודאי ליפסל באכילת תרומה עד שתבדק אם היא בת בדיקה ואם היא מאותן שאינן שותות אסורה בתרומה לעולם:

    ולענין הטמאות נעשה בה שוגג כמזיד ר"ל שאם נגע השרץ בטהרות בשגגה או באונס לא הופקעה טומאתן מצד האונס והרי הן טמאות וכל שכן שהספק נעשה בו כודאי ר"ל שכל ספק נגע ספק לא נגע נטמאו הטהרות מספק ומ"מ דוקא כשהוא כעין האמור בסוטה והוא שיהא ספק זה ברשות היחיד הא ברשות הרבים ספקו טהור ואף ברשות היחיד דוקא בדבר שיש בו דעת לישאל כגון שהיה אדם לשם עוסק בטהרות ונמצא שרץ בצדן ששואלין לו אם נגע בו אם לאו ואם אינו יודע מטמאין אותם מספק הא במי שאין דעת לישאל כגון חרש שוטה וקטן טהור כל שאין שם חזקת טומאה כמו שביררנו באחרון של קדושין ומ"מ אע"פ שבסוטה יש דעת לישאל במטמא ובמיטמא ר"ל בבועל ובנבעלת אין דנין ממנה כן לשאר הטהרות אלא כל שיש דעת לישאל מצד אחד דיו ומטמאין מספק ויש מפרשין דוקא למקבל טומאה וכדקאמר הכא וכל טהור יאכל בשר הא ספק טהור לא שיש דעת לישאל למקבל הטומאה אבל אם אין דעת לישאל למקבל הטומאה אלא למקבלה לא ואין זה כלום דחדא מינייהו נקט והוא הדין לאידך ובהדיא אמרו בראשון של נדה ה' ב' אמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח על גבי הקרקע כמי שיש בו דעת לישאל כלומר שאף על פי שמקבל את הטומאה אין לו דעת לישאל עושין אותה כיש לו דעת לישאל הואיל וספק הטומאה באה על ידי מי שיש לו דעת לישאל שאין מטהרין בחסרון דעת שאלה אלא כשאינה באה על ידי אדם כלל כגון שהיה שרץ מונח על הקרקע אצל כלי ספק נגע ספק לא נגע שאין דעת שאלה לא למטמא ולא למיטמא וכן הלכה:

    המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין טומאה וטהרה והוא שאמר בו ביום דרש ר' עקיבא וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' איני אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים וללמד על הככר השני שיטמא את השלישי אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהייתה אומר עתיד דור אחר לטהר את הככר השלישי שאין לו מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנ' כל אשר בתוכו יטמא אמר הר"ם פי' השרץ מאבות הטומאה וכאשר נפל לאויר כלי חרס ואע"פ שלא נגע בדפניו נטמא זה הכלי כמו שיתבאר בשני מכלים וישוב זה הכלי ראשון לטומאה והאוכלין אשר בתוכו שני לטומאה לפי שהוא נטמא בכלי שהוא ראשון ואמר שאשר בזה הכלי אשר הוא ראשון כמו שבארנו יטמא זולתו ר"ל שהוא יטמא אוכל אחר הרי למד על ככר השני שהוא מטמא את השלישי אצל ר' עקיבא שני עושה שלישי בחולין ואינה הלכה אבל אין שני עושה שלישי בתרומה והנה נבאר אלו העיקרים כלם וראיתם במקומם מסדר טהרות ואשר אמר במשנה בו ביום שהשיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה:

    אמר המאירי כל מקום שנאמר בתלמוד בו ביום פירושו ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה נשיא שבעוד שהיה רבן גמליאל בנשיאותו לא היתה יד כל החכמים שולטת ליכנס מפני שהיה רבן גמליאל אומר כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש וכשנתמנה רבי אלעזר בן עזריה נשיא נכנסו הכל ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פרשוה והעיד במשנה זו על רבי עקיבא שדרש בו ביום שהשני עושה שלישי בחולין והביאה מדכתיב וכלי חרש אשר יפול מהם ר"ל מן השרצים שהן אב הטומאה אל תוכו ר"ל לאוירו של כלי שהרי כלי חרס מטמא מאוירו כל אשר בתוכו יטמא והרי הכלי הראשון ומה שבתוכו שני ומדכתב רחמנא יטמא ולא כתב טמא יש אם למסורת וקרינא ביה יטמא מבנין הדגוש לומר שמה שבתוכו שהוא שני עושה שלישי אף בחולין ותפש לשון ככר שני מפני שהיו התנורים מצויים אצלם שהם כלי חרס ואין הלכה כר' עקיבא שאין שני עושה שלישי בחולין אלא מדרגות הטומאה הוא שראשון עושה שני אף בחולין ושני עושה שלישי בתרומה ולא בחולין ושלישי עושה רביעי לקדש אבל לא לתרומה כמו שביארנו בחגיגה ובכמה מקומות ורבן יוחנן בן זכאי היה אומר שעתידין דורות הבאין לטהר ככר שלישי אף בתרומה מפני שאין לו עקר מן התורה שיהא טמא ורבי עקיבא הביאה מן המקרא אף בחולין וכבר ביארנו שאין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כמה שהיה סבור רבן יוחנן בדורות הבאים אלא לעולם שני עושה שלישי בתרומה אבל לא בחולין:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sotah 28a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ההוא דמודע כו' שלא להוציא לעז ולומר לה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד ש"מ תרתי וכיון דגלי לן כו' עכ"ל כצ"ל ומהרש"ל שפירש בשמעתין דמודע לה לאו דוקא אין זה מוכרח ובפ"ק נמי לא משמע כן ואין להאריך ע"ש:

    בד"ה זו שאסורה כו' מותרת לתרומה משא"כ אלו שאין כו' שפסולה מן הכהונה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד מה ת"ל והיא נטמאה כו' וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא י"ל הכתוב כו' עכ"ל לכאורה פי' לדבריהם וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא דאי לאו קרא נמי הוה מטמאין לה מספיקא לחומרא אבל קשה מאי קושיא דהא אי לאו קרא לא הוה מטמאינן לה משום דאוקמא אחזקתה דטהורה הויא ומה"ט איצטריך לן נמי למילף מסוטה ספק נגע בשרץ ספק לא נגע דטמא ברה"י משום דאל"ה הוה טהור דאוקי לטהרות בחזקתן שהן טהורות והכי משמע בכמה דוכתין ומה"ט הקשו התוס' ג"כ לקמן למאי איצטריך לטהר ברה"ר הלכתא נימא העמד דבר על חזקתו ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

    בד"ה אינו דין שעשה בו ספק כו' דטומאת התהום הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה וה"ה דאין להוכיח משם כו' עכ"ל כצ"ל וכ"כ בעל ספר כריתות מההיא דנזיר פרק כ"ג דאין דנין ק"ו מהלכה וכן אין דנין יוכיח מהלכה עכ"ל ופירוש לדבריהם כיון דבכל יוכיח נאמר אף אני אביא זה דבאנו ללמוד מאותו יוכיח וא"כ היכא דההוא יוכיח הלכה הוא אין למדין ממנו כמו דאין למדין ממנו הק"ו והגהת מהרש"ל ופירושו בכאן אינו מבוררת וק"ל:

    בא"ד ופריך אי מה סוטה ברה"י טמא ודאי ה"נ טמא ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר כו' עכ"ל לפי הסוגיא דהתם לר"ש פריך הכי אי מה סוטה טמא ודאי כו' ואליביה משנינן התם יש רגלים לדבר כו' והשתא אין מקום לתמיהת התוס' דלר"ש קושטא הוא בכל טומאות דלא ילפינן מסוטה לטמא משום הך פירכא דהתם יש רגלים לדבר וכ"כ התוס' בהדיא שם דבכל ספק טומאה ברה"י אית ליה לר"ש תולין וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Sotah 28a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 28, Amud Aleph, about 352 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 147 words

      Opens “דאי אית ביה עון בדקי ליה מיא,…”

    2. Segment 211 words

      Opens “ואלא לבועל ליתני כדקתני סיפא כשם שאסורה…”

    3. Segment 314 words

      Opens “לעולם לבועל ורישא איידי דתנא אותה תני…”

    4. Segment 412 words

      Opens “שנאמר ובאו ובאו איבעיא להו באו ובאו…”

    5. Segment 510 words

      Opens “ת"ש כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל…”

    6. Segment 69 words

      Opens “ועדיין תיבעי נטמאה נטמאה קאמר או נטמאה…”

    7. Segment 720 words

      Opens “ת"ש מדקתני סיפא רבי אומר שני פעמים…”

      Named: רבי אומר, רבי עקיבא.

    8. Segment 86 words

      Opens “הלכך לרבי עקיבא שיתא קראי כתיבי…”

      Named: רבי עקיבא.

    9. Segment 96 words

      Opens “חד לצואה דידה וחד לצואה דידיה…”

    10. Segment 106 words

      Opens “חד לעשייה דידה וחד לעשייה דידיה…”

    11. Segment 116 words

      Opens “חד לידיעה דידה וחד לידיעה דידיה…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “ורבי תלתא קראי כתיבי חד לצואה וחד…”

      Named: רבי תלתא.

    13. Segment 1310 words

      Opens “ורבי כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין…”

      Named: רבי כשם.

    14. Segment 1450 words

      Opens “נפקא ליה מדתני' (במדבר ה, כב) לצבות…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ואידך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “ואידך א"כ לכתוב קרא בטנה ויריכה מאי…”

    17. Segment 1715 words

      Opens “ואימא כולי להכי הוא דאתא אם כן…”

    18. Segment 187 words

      Opens “א"ר יהושע כך היה דורש זכריה כו'…”

    19. Segment 1919 words

      Opens “ת"ר שלש פעמים האמורין בפרשה אם נטמאה…”

      Named: רבי עקיבא.

    20. Segment 2018 words

      Opens “אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה גרושה…”

      Named: רבי ישמעאל.

    21. Segment 2121 words

      Opens “מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה…”

    22. Segment 2229 words

      Opens “מכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sotah 28a · Segment 20 — “אמר רבי ישמעאל קל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sotah 28a · Segment 19 — “…ואחד לתרומה דברי רבי עקיבא

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 28a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026