Talmud Builders

    Sotah 26b

    Back to index

    English translation — Sotah 26b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: It is necessary, lest you say that the sota ritual does not apply with regard to forbidden relatives, as the Torah states: “And she was defiled” (Numbers 5:13), “And she was defiled” (Numbers 5:14), two times. One verse teaches that she is defiled and forbidden to her husband, and one verse teaches that she is forbidden to her paramour. One might understand that the sota ritual applies only where she is forbidden to the paramour due to this licentious intercourse; however, with regard to that woman, who secluded herself with a forbidden relative, since the woman already stands prohibited to him due to the prohibition of incest, one might say that the sota ritual does not apply. The mishna therefore teaches us that one can issue a warning even with regard to forbidden relatives.

    2§ The mishna states: A husband can issue a warning to his wife with regard to all those with whom relations are forbidden, with the exception of a minor and of one who is not a man. The Gemara cites the source for this halakha : The Merciful One states in the Torah: “And a man lay with her” (Numbers 5:13), indicating that one can warn his wife with regard to a man but not with regard to a minor. The Gemara asks: The phrase: And of one who is not a man, serves to exclude what? If we say that it serves to exclude a sick man who lacks the ability to complete intercourse [ shaḥuf ], but didn’t Shmuel say: One can issue a warning with regard to a shaḥuf , and if a shaḥuf engages in sexual intercourse with the daughter of a priest, he disqualifies her from partaking of teruma .

    3With regard to Shmuel’s statement that one can issue a warning with regard to a shaḥuf , the Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: It is necessary, lest you say that one cannot issue a warning with regard to a shaḥuf , as the Merciful One states in the Torah: “And a man lay with her carnally [ shikhvat zera ]” (Numbers 5:13), literally, a lying of seed, and this man is not capable of that, as he cannot ejaculate. Shmuel therefore teaches us that one can issue a warning with regard to a shaḥuf .

    4The Gemara asks with regard to Shmuel’s statement that a shaḥuf who engages in sexual intercourse with the daughter of a priest disqualifies her from partaking of teruma : Isn’t that obvious? The Gemara answers: It is necessary lest you say that a shaḥuf does not disqualify the daughter of a priest from partaking of teruma , as the Merciful One states in the Torah with regard to a priest: “And he shall not disqualify his offspring among his people” (Leviticus 21:15). One might infer from this verse that one who can have offspring disqualifies a woman from partaking of teruma , through forbidden sexual intercourse, and that one who cannot have offspring does not disqualify a woman from partaking of teruma . Shmuel therefore teaches us that this is not so. In any event, Shmuel states that one can issue a warning on account of a shaḥuf , unlike the initial interpretation of the mishna.

    5Since Shmuel’s statement contradicts the suggestion that the mishna excludes a shaḥuf , the Gemara suggests another explanation: Rather, the mishna serves to exclude a gentile, and teaches that one cannot issue a warning with regard to him. The Gemara asks: But didn’t Rav Hamnuna say: One can issue a warning with regard to a gentile, and if a gentile engages in sexual intercourse with the daughter of a priest, he disqualifies her from partaking of teruma .

    6The Gemara asks with regard to Rav Hamnuna’s statement that one can issue a warning with regard to a gentile: Isn’t that obvious? The Gemara answers: It is necessary lest you say that one cannot issue a warning in this case, as the verse states: “And she was defiled” (Numbers 5:13), “And she was defiled” (Numbers 5:14), twice. One verse teaches that she is defiled and forbidden to her husband, and one verse teaches that she is forbidden to her paramour. One might understand that the sota ritual applies only where she is forbidden to the paramour due to this licentious intercourse; however, with regard to that woman, who engaged in sexual intercourse with a gentile, since she already stands prohibited to him, one might say that the sota ritual does not apply. Rav Hamnuna therefore teaches us that one can issue a warning even with regard to a gentile.

    7The Gemara asks with regard to Rav Hamnuna’s statement that a gentile who engages in sexual intercourse with the daughter of a priest disqualifies her from partaking of teruma : Isn’t that obvious? The Gemara answers: It is necessary lest you say that he does not disqualify her, as the Merciful One states in the Torah: “And if a priest’s daughter should be unto a strange man, she shall not eat of that which is set apart from the holy things” (Leviticus 22:12), indicating that if a woman engages in sexual intercourse with one who is unfit for her, he disqualifies her from partaking of teruma . Since the term “should be unto” denotes marriage, one might say that one who is eligible for betrothal, yes, he disqualifies the woman; but a gentile, who is not eligible for betrothal, does not disqualify her. Rav Hamnuna therefore teaches us that a gentile disqualifies the woman from partaking of teruma , as one can learn from the ruling of Rabbi Yoḥanan.

    8This is as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: From where is it derived that a gentile or a slave who engaged in sexual intercourse with the daughter of a priest or with the daughter of a Levite or with the daughter of an Israelite, disqualified her from marrying a priest and from partaking of teruma ? This is derived as it is stated: “But if a priest’s daughter should be a widow or a divorcée… she returns to her father’s house…she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13). This indicates that the daughter of a priest returns to eat of her father’s bread, i.e., teruma , if she engaged in sexual intercourse with one whose marriage to her has the potential to end in widowhood or divorce, i.e., a Jew whom she is permitted to marry. This excludes a gentile and a slave, whose marriage to her does not have the potential to end in widowhood or divorce, as their betrothal is invalid.

    9Since Rav Hamnuna’s statement contradicts the suggestion that the mishna excludes a gentile, the Gemara asks: Rather, what does the term: And of one who is not a man, serve to exclude? Rav Pappa says: This serves to exclude an animal, as the concept of licentiousness does not apply with regard to an animal. Therefore, the halakhot of a sota do not apply in this case.

    10Rava of Parzakya said to Rav Ashi: From where is this matter that the Sages stated derived, that licentiousness does not apply with regard to an animal? Rav Ashi replied that it is as it is written: “You shall not bring the hire of a harlot, or the price of a dog, into the house of the Lord your God for any vow; for both of them are an abomination to the Lord your God” (Deuteronomy 23:19). This verse prohibits one from sacrificing an animal that served as payment to a prostitute or as payment for the purchase of a dog.

    11And it is taught in a mishna ( Temura 30a): In the converse cases, the hire of a dog, i.e., a kosher animal that was given to the owner of a dog as payment for engaging in intercourse with it, and the price of a prostitute, i.e., a kosher animal which served as payment in the purchase of a maidservant acquired for prostitution, are permitted to be sacrificed, as it is stated in the aforementioned verse: For both of them. This term indicates that only those two animals may not be sacrificed, i.e., those which served as the hire of a harlot and as the price of a dog; and not four animals, as the reverse cases are excluded from this halakha . This indicates that the concept of licentiousness does not apply with regard to animals, as the payment for intercourse with a dog is not considered payment for prostitution.

    12The Gemara asks: Shmuel states that one can issue a warning with regard to a shaḥuf even though he is unable to discharge semen. But rather, why do I need the verse to state: “And a man lay with her carnally [ shikhvat zera ]” (Numbers 5:13)? The Gemara answers: It is necessary for that which is taught in a baraita : The term “ shikhvat zera ” excludes something else.

    13The Gemara asks: What is meant by the term: Something else? Rav Sheshet said: This excludes a case where the husband issued a warning to his wife not to engage in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, with another man, and teaches that this is not considered a valid warning. Rava said to Rav Sheshet: Intercourse in an atypical manner is considered sexual intercourse, as it is written: “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22), indicating that there are two forms of sexual intercourse with a woman, vaginal and anal, and there is no halakhic differentiation between them.

    14Rather, Rava said: It excludes a case where the husband issued a warning to his wife not to engage in intimate contact with another man by way of other limbs, as this is not considered sexual intercourse. Abaye said to Rava: That is merely licentious behavior, and does the Merciful One render a woman forbidden to her husband on account of merely licentious behavior, without sexual intercourse? Since this does not render her forbidden to her husband, it is obvious that if the husband issues a warning in this manner, violating the warning does not cause her to become a sota . The verse is therefore not required to exclude this case.

    15Rather, Abaye said: The verse excludes a case where the husband issued a warning to his wife with regard to engaging in genital contact without actual penetration. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona but that genital contact is nothing; this is the reason that the verse came to exclude genital contact. However, according to the one who says that the definition of the initial stage of intercourse is genital contact, what is there to say? Why should this case be excluded from the halakhot of a sota ?

    16The Gemara answers: Actually, the verse serves to exclude a case where the husband issued a warning to his wife not to engage in intimate contact with another man by way of other limbs. And the verse explicitly excludes this case from the halakhot of a sota , lest you say that the woman is rendered a sota due to this warning, as the Merciful One made this halakha dependent on the husband’s objection, and the husband objects to contact of this nature. The verse therefore teaches us that this is not considered a warning, as it does not involve sexual intercourse.

    17§ Shmuel says: It is better that a man marry

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמיםאמורים בפרשה ודרשינן ליה לקמן (סוטה דף כז:) אחד לבעל ואחד לבועל היכא דמיתסרא אבועל בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה אבל הא דאסורה כו':

    קמ"לדכי אתא קרא לגופיה אתא דהיכא דאינו קרוב לה נאסר עליה על ידי קינוי זה ולאו למעוטי קרובים אתא:

    איש אמר רחמנאושכב איש אותה:

    שחוףשבשרו נשחף וכלה ויבש ואין בו כח ובתורת כהנים בקללות שנינו דוגמתו יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו תלמוד לומר את השחפת מלמד שבשרו נשחף:

    מקנין על ידו כו'כמו והוינן בה מקנין על ידו פשיטא:

    ופוסל בתרומה פשיטאאם הוא אחד מן הפסולים המחללין את האשה כגון עובד כוכבים עבד חלל נתין וממזר דקיימא לן בקדושין וביבמות דפסולין האשה בביאתן מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה למי שזר אצלה פסלה:

    לא יחלל זרעומדלא כתיב לא יחל דרשינן שני חילולין אחד לה ואחד לזרעה:

    דאית ליה זרע מחלל את האשה בביאתו דלית ליה זרע לא יחלל:

    קא משמע לןשמואל דפוסל שמעינן ליה מהא דאמר מקנין על ידי שחוף:

    ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'ומיניה נפקא לן דפסולין פסלי לאשה בביאתן ומדאפקיה בלשון הויה נדרוש דאית ליה הויה מי שקידושין תופסין בה כגון ממזר נתין וחלל פסלי אבל עובד כוכבים ועבד הרי הן כבהמה וכיון דלית להו הויה לא נפסלו עובד כוכבים אין לו קידושין בישראל דכתיב (ויקרא כ) איש אשר ינאף את אשת רעהו ותניא בסנהדרין (דף נב:) פרט לאשת אחרים אלמא לית להו אישות עבד עם החמור כתיב בהו עם הדומה לחמור:

    מי שיש לו אלמנות וגירושין בההוא דכי אין לה זרע ממנו ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל דלא פסלה בביאתו יצא עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה שלא תפסו לו בה קידושין וכשמת אין שם אלמנות עליה וביבמות פריך אימא לקולא דמי שיש לו אלמנות וגירושין הוא דכי אית לה זרע לא תיכול אבל עובד כוכבים ועבד אפי' אית לה זרע מיניה תיכול והתם משני לה. בהבא על יבמתו ומיהו שמעינן [ליה מהא] דמקנין ע"י עובד כוכבים:

    ואלאמי שאינו איש דמתני' למעוטי בהמה:

    דאין זנות לבהמהאינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה:

    אתנן זונהנתן טלה באתננה:

    מחיר כלבהחליף כלב בטלה:

    אתנן כלבשאם אדם אומר לזונה היליך טלה והבעלי לכלבי:

    מחיר זונההיתה לו שפחה זונה והחליפה בטלה ומדקאמר אתנן כלב מותר מכלל דלאו זנות הוא דאי זנות הוא הוה חייל עלה שם אתנן:

    ואלא שכבת זרע למה ליכיון דאמרת מקנין ע"י שחוף:

    לשקינא לה שלא כדרכהאל תסתרי עמו להבעל שלא כדרכה:

    משכבי אשה כתיבהוקשו שני משכבותיה לכל דברים וכיון דנאסרת עליו אמאי לא הוי קינוי:

    דרך אברים פריצותא בעלמא הואשוכב עמה בקירוב בשר:

    פריצותא מי קאסר רחמנאאשה על בעלה בהכי וכיון דלא מתסרא עליה בהכי פשיטא דלאו קינוי הוא:

    בנשיקהמשיק השמש באותו מקום:

    היינו דאתא קרא למעוטיהדלא תימא העראה היא:

    אלא למאן דאמרביבמות (דף נה:) העראה האמורה בתורה שהיא כגמר ביאה בכל העריות כדכתיב (ויקרא כ׳:י״ט) את מקורה הערה את שארו הערה זו נשיקה מאי איכא למימר היכי מצית למימר דאתא קרא למעוטה הלא כגמר ביאה היא לכל דבר חוץ משפחה חרופה:

    בקפידה דבעל תליאדכתיב וקינא ובעל הא חזינן ליה דקפיד שהרי קינא לה על כך:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 26 עמוד ב

    1מהו דתימא: (במדבר ה, יג) ״נטמאה״ ״נטמאה״ שני פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל. היכא דקא מיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא, אימא לא, קא משמע לן.

    2חוץ מן הקטן [וכו']. ״איש״ אמר רחמנא, ולא קטן ושאינו איש. למעוטי מאי? אילימא למעוטי שחוף, והאמר שמואל: שחוף מקנין על ידו, ופוסל בתרומה!

    3מקנין על ידו, פשיטא! מהו דתימא: (במדבר ה, יג) ״ושכב איש אותה שכבת זרע״ אמר רחמנא, והא לאו בר הכי הוא, קמ"ל׃

    4ופוסל בתרומה. פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כא, טו) ״לא יחלל זרעו״ אמר רחמנא: דאית ליה זרע ליחלל, דלית ליה זרע לא ליחלל, קמ"ל׃

    5ואלא למעוטי עובד כוכבים והאמר רב המנונא: עובד כוכבים מקנין על ידו ופוסל בתרומה.

    6מקנין על ידו פשיטא! מהו דתימא ״נטמאה״ ״נטמאה״ שתי פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקמיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא, אימא לא, קמשמע לן.

    7ופוסל בתרומה פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כב, יב) ״ובת כהן כי תהיה לאיש זר״ אמר רחמנא: דבר הויה אין, דלאו בר הויה לא, קמשמע לן דפסיל מדרבי יוחנן,׃

    8דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל, שפסלוה שנאמר: ״(ויקרא כב״, יג) ״ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה״. מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד, שאין לו אלמנות וגירושין בה.

    9ואלא למעוטי מאי? א"ר פפא: למעוטי בהמה, דאין זנות בבהמה.

    10אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות בבהמה, דכתיב: ״(דברים כג״, יט) ״לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו'״.

    11ותניא: אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר: ״גם שניהם״, שנים ולא ארבעה.

    12ואלא ״שכבת זרע״, ל"ל מיבעי ליה לכדתניא: ש"ז פרט לדבר אחר.

    13מאי ״דבר אחר״? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה. אמר ליה רבא: שלא כדרכה, (ויקרא יח, כב) ״משכבי אשה״ כתיב!

    14אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא.

    15אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא, היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה. אלא למאן דאמר דאמר העראה זו נשיקה, מאי איכא למימר?

    16לעולם לשקינא לה דרך אברים. ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא, ובעל הא קא קפיד, קמשמע לן.

    17אמר שמואל: ישא אדם׃

    Tosafot

    אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קא משמע לןתימה הא שמעינן לה מאלמנה לכהן גדול דאסירה וקיימא לבעל ואפי' הכי איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוה שותה וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה על ידי בן תשע שנים ויום אחד אע"פ שאינו איש שהרי ביאתו פוסלת בתרומה כדאיתא בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) ונסקלת הערוה על ידו כדאיתא בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נה:) ומקומו בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) דומיא דכל עריות מקנא על ידן דלא איצטריך לאשמועינן אלא דשותות אבל דנאסרו פשיטא וכי משום דעריות נינהו גריעי:

    שחוףפירש רבינו חננאל שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי ר"ע רבי ישמעאל אומר זה השחוף תימה אמאי נקט שמואל שחוף ולא נקט סריס ושמא שחוף הוי רבותא טפי:

    אבל הא הואיל ואסירא וקיימאתימא מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא ע"י כל עריות מקנין וי"ל דהכי פירושו מי שנאסר בכל בת ישראל ע"י בעילת זנות אפילו אינה קרובתו יצא עובד כוכבים דבלאו הכי כל בת ישראל מתסרא וקיימא לגביה:

    יצא עובד כוכבים שאין לו אלמנות וגירושין בהפירש רש"י דנפקא לן מדכתיב אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים תימה והא נפקא לן בקידושין בפרק האומר מלא תתחתן בם וכמדומה דלא אתי קרא פרט לאשת אחרים אלא למעוטי ישראל הבא על העובדת כוכבים אשת עובד כוכבים וקמ"ל אע"ג דבעולת בעל יש להן ישראל בעובדת כוכבים פטור:

    למעוטי בהמהתימה דהכא משמע דבזנות תליא מילתא אם כן רבא דאמר בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נד.) דיש זנות לבהמה מתני' למעוטי מאי וכי אית לן למימר דל"ל דשמואל או דרב הונא:

    מנא הא מילתא דאמרי רבנן אין זנות לבהמהה"ג בפ' כל האסורין (תמורה ל:) מנא הא מילתא דאין זנות לבהמה אמר ליה לא נישתמיט קרא ונכתוב אתנן זונה וכלב א"נ הכי אתנן כלב וכו':

    אלא למאן דאמר העראה זו נשיקה מאי איכא למימרוהיינו שמואל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) והכא אליביה דשמואל נמי מסקינן ותימה אדרבה איפכא מסתברא למאן דאמר העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה גבי שאר עריות היינו דאיצטריך קרא הכא למעוטי אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ולא חשיבה נשיקה גבי שאר עריות הכא מאי איצטריך למעוטה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כל שנבעלה לפסול לה והוא בן תשע נפסלה מן הכהנה ומן התרומה ואפי' היה שחוף שאע"פ שאין ביאתו ביאה גמורה שם ביאה מ"מ עליה לפסלה מן התרומה וגוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שהולד כשר הואיל והיא אסורה לינשא נפסלה בביאתם מן התרומה אבל הנבעלת לבהמה אע"פ שנסקלת לא נעשית זונה ליפסל לכהונה ולתרומה שאין זנות לבהמה וכן אמרו לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וכו' אתנן זונה ר"ל שנתן לה טלה באתננה ומחיר כלב והוא שהחליף כלב בטלה אלו הן שנאסרו אבל אתנן כלב ר"ל הילך טלה והבעלי לכלב ומחיר זונה כגון שהיתה לו שפחה זונה והחליפה בטלה מותר ואלו היה זנות לבהמה אף אתנן כלב היה נאסר:

    כבר ידעת שההשקאה אינה אלא לברר אם זינתה עם זה שקינא לה עליו ומאחר שמקנין אף על ידי השחוף ר"ל שכל שנסתרה עמו אחר הקנוי ביאתו חשובה ביאה ליבדק עליה צריך לברר מהו שנאמר ושכב איש אותה שכבת זרע שאם לומר דוקא כשקנא לה לכדרכה אבל אם קנא לה לשלא כדרכה ר"ל שקנא לה סתם ובא עליה שלא כדרכה שלא תהא ביאתו ביאה ולא יהו המים בודקין אותה הואיל ואין הביאה במקום הזרעה אין זה כלום שבודאי קנוי אף שלא כדרכה קנוי הוא שהרי משכבי אשה כתיב והרי נאסרת עליו ואם למעט אם קנא לה בהעראה לבד ר"ל שקנא סתם והערה בה זה שנתקנאה לה אף זה ודאי הביאה אוסרת היא והמים בודקין אותה עליה אע"פ שלא נגמרה הזרעתו שההעראה כביאה היא נחשבת בכל העריות והעראה היא הכנסת העטרה הא לא בא אלא למעט את הנשיקה שאינה אלא מגע בעלמא כנגיעת שאר איברים וכל שקנא לה סתם ובא עליה זה דרך איברים אע"פ ששותה מצד הסתירה מ"מ אין המים בודקין אותה ועל זו נאמר שכבת זרע כלומר שבביאת איברים אין המים בודקין אותה שאין זה אלא פריצותא בעלמא ולא אסרה תורה את האשה על בעלה בכך והוא הדין לביאת אונס ושגגה:

    ביאת אונס שביארנו עליה שאין המים בודקין בה וכן כל ביאת אונס שבתלמוד ענינה שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון והוא שאמרו כאן בתלמוד המערב ואת כי שטית פרט לאונסין והיא לא נתפשה יש לך תפושה בישראל והיא אסורה ואי זו זו שתחלתה ברצון אע"פ שסופה באונס ויש לך שאינה תפושה בישראל ומותרת ואי זו זו שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון כהדא איתתא דאתת לגביה דר' אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך בסוף אמרה לו ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכפורים שמא אינו רע לך ובסוף ערב לך וקבלה וכבר ביארנו ענין זה יותר ברביעי של כתובות:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 26b

    Sotah 26b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים אמורים בפרשה ודרשינן ליה לקמן (סוטה דף כז:) אחד לבעל ואחד לבועל היכא דמיתסרא אבועל בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה אבל הא דאסורה כו':

    קמ"ל דכי אתא קרא לגופיה אתא דהיכא דאינו קרוב לה נאסר עליה על ידי קינוי זה ולאו למעוטי קרובים אתא:

    איש אמר רחמנא ושכב איש אותה:

    שחוף שבשרו נשחף וכלה ויבש ואין בו כח ובתורת כהנים בקללות שנינו דוגמתו יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו תלמוד לומר את השחפת מלמד שבשרו נשחף:

    מקנין על ידו כו' כמו והוינן בה מקנין על ידו פשיטא:

    ופוסל בתרומה פשיטא אם הוא אחד מן הפסולים המחללין את האשה כגון עובד כוכבים עבד חלל נתין וממזר דקיימא לן בקדושין וביבמות דפסולין האשה בביאתן מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה למי שזר אצלה פסלה:

    לא יחלל זרעו מדלא כתיב לא יחל דרשינן שני חילולין אחד לה ואחד לזרעה:

    דאית ליה זרע מחלל את האשה בביאתו דלית ליה זרע לא יחלל:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 26b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קא משמע לן תימה הא שמעינן לה מאלמנה לכהן גדול דאסירה וקיימא לבעל ואפי' הכי איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוה שותה וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה על ידי בן תשע שנים ויום אחד אע"פ שאינו איש שהרי ביאתו פוסלת בתרומה כדאיתא בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) ונסקלת הערוה על ידו כדאיתא בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נה:) ומקומו בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) דומיא דכל עריות מקנא על ידן דלא איצטריך לאשמועינן אלא דשותות אבל דנאסרו פשיטא וכי משום דעריות נינהו גריעי:

    שחוף פירש רבינו חננאל שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי ר"ע רבי ישמעאל אומר זה השחוף תימה אמאי נקט שמואל שחוף ולא נקט סריס ושמא שחוף הוי רבותא טפי:

    אבל הא הואיל ואסירא וקיימא תימא מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא ע"י כל עריות מקנין וי"ל דהכי פירושו מי שנאסר בכל בת ישראל ע"י בעילת זנות אפילו אינה קרובתו יצא עובד כוכבים דבלאו הכי כל בת ישראל מתסרא וקיימא לגביה:

    יצא עובד כוכבים שאין לו אלמנות וגירושין בה פירש רש"י דנפקא לן מדכתיב אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים תימה והא נפקא לן בקידושין בפרק האומר מלא תתחתן בם וכמדומה דלא אתי קרא פרט לאשת אחרים אלא למעוטי ישראל הבא על העובדת כוכבים אשת עובד כוכבים וקמ"ל אע"ג דבעולת בעל יש להן ישראל בעובדת כוכבים פטור:

    למעוטי בהמה תימה דהכא משמע דבזנות תליא מילתא אם כן רבא דאמר בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נד.) דיש זנות לבהמה מתני' למעוטי מאי וכי אית לן למימר דל"ל דשמואל או דרב הונא:

    מנא הא מילתא דאמרי רבנן אין זנות לבהמה ה"ג בפ' כל האסורין (תמורה ל:) מנא הא מילתא דאין זנות לבהמה אמר ליה לא נישתמיט קרא ונכתוב אתנן זונה וכלב א"נ הכי אתנן כלב וכו':

    אלא למאן דאמר העראה זו נשיקה מאי איכא למימר והיינו שמואל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) והכא אליביה דשמואל נמי מסקינן ותימה אדרבה איפכא מסתברא למאן דאמר העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה גבי שאר עריות היינו דאיצטריך קרא הכא למעוטי אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ולא חשיבה נשיקה גבי שאר עריות הכא מאי איצטריך למעוטה:

    Tosafot on Sotah 26b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כל שנבעלה לפסול לה והוא בן תשע נפסלה מן הכהנה ומן התרומה ואפי' היה שחוף שאע"פ שאין ביאתו ביאה גמורה שם ביאה מ"מ עליה לפסלה מן התרומה וגוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שהולד כשר הואיל והיא אסורה לינשא נפסלה בביאתם מן התרומה אבל הנבעלת לבהמה אע"פ שנסקלת לא נעשית זונה ליפסל לכהונה ולתרומה שאין זנות לבהמה וכן אמרו לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וכו' אתנן זונה ר"ל שנתן לה טלה באתננה ומחיר כלב והוא שהחליף כלב בטלה אלו הן שנאסרו אבל אתנן כלב ר"ל הילך טלה והבעלי לכלב ומחיר זונה כגון שהיתה לו שפחה זונה והחליפה בטלה מותר ואלו היה זנות לבהמה אף אתנן כלב היה נאסר:

    כבר ידעת שההשקאה אינה אלא לברר אם זינתה עם זה שקינא לה עליו ומאחר שמקנין אף על ידי השחוף ר"ל שכל שנסתרה עמו אחר הקנוי ביאתו חשובה ביאה ליבדק עליה צריך לברר מהו שנאמר ושכב איש אותה שכבת זרע שאם לומר דוקא כשקנא לה לכדרכה אבל אם קנא לה לשלא כדרכה ר"ל שקנא לה סתם ובא עליה שלא כדרכה שלא תהא ביאתו ביאה ולא יהו המים בודקין אותה הואיל ואין הביאה במקום הזרעה אין זה כלום שבודאי קנוי אף שלא כדרכה קנוי הוא שהרי משכבי אשה כתיב והרי נאסרת עליו ואם למעט אם קנא לה בהעראה לבד ר"ל שקנא סתם והערה בה זה שנתקנאה לה אף זה ודאי הביאה אוסרת היא והמים בודקין אותה עליה אע"פ שלא נגמרה הזרעתו שההעראה כביאה היא נחשבת בכל העריות והעראה היא הכנסת העטרה הא לא בא אלא למעט את הנשיקה שאינה אלא מגע בעלמא כנגיעת שאר איברים וכל שקנא לה סתם ובא עליה זה דרך איברים אע"פ ששותה מצד הסתירה מ"מ אין המים בודקין אותה ועל זו נאמר שכבת זרע כלומר שבביאת איברים אין המים בודקין אותה שאין זה אלא פריצותא בעלמא ולא אסרה תורה את האשה על בעלה בכך והוא הדין לביאת אונס ושגגה:

    ביאת אונס שביארנו עליה שאין המים בודקין בה וכן כל ביאת אונס שבתלמוד ענינה שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון והוא שאמרו כאן בתלמוד המערב ואת כי שטית פרט לאונסין והיא לא נתפשה יש לך תפושה בישראל והיא אסורה ואי זו זו שתחלתה ברצון אע"פ שסופה באונס ויש לך שאינה תפושה בישראל ומותרת ואי זו זו שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון כהדא איתתא דאתת לגביה דר' אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך בסוף אמרה לו ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכפורים שמא אינו רע לך ובסוף ערב לך וקבלה וכבר ביארנו ענין זה יותר ברביעי של כתובות:

    Meiri on Sotah 26b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוס' בד"ה אבל הא הואיל ואסורה כו' וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן כו' עכ"ל. מלתא באנפי נפשיה הוא וקאי ארישא דמלתייהו דקאמר תלמודא הא הואיל ואסורה וקיימא כו' וא"כ ע"כ מקנין דקתני גבי כל עריות לא לאוסרה לבעל ולבועל קאמר כדמשמע לישנא דמקנין בכ"מ וכדקתני בסיפא ואלו שב"ד מקנין להן דהיינו לאוסרה לבעל ולבועל דהא הכא הא אסורה וקיימא אלא לענין שתהיה שותה קאמר לישנא דמקנין ואהא קאמרי וכן הא דקתני גבי קטן דאין מקנין לאשתו היינו נמי לענין שאינו שותה דדוקא משתיה ממעט ליה קרא כו' ומהרש"ל כתב בזה דחוקים ואין להאריך כאן:

    בד"ה אלא למ"ד העראה זו כו' איפכא מסתברא למ"ד העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה כו' עכ"ל אע"ג דחשיבה ביאה לגבי שאר עריות איכא למימר דממעט ליה הכא גבי קינוי וסתירה כיון דלאו ביאה גמורה היא לגבי שפחה חרופה אבל לעיל גבי שלא כדרכה לא בעי למימר הכי דמשכבי אשה כתיב ולא אשכחן שום דוכתא חילוק בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 26b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 26, Amud Bet, about 361 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “מהו דתימא: (במדבר ה, יג) ״נטמאה״ ״נטמאה״…”

    2. Segment 224 words

      Opens “חוץ מן הקטן [וכו']. ״איש״ אמר רחמנא,…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 322 words

      Opens “מקנין על ידו, פשיטא! מהו דתימא: (במדבר…”

    4. Segment 423 words

      Opens “ופוסל בתרומה. פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כא,…”

    5. Segment 514 words

      Opens “ואלא למעוטי עובד כוכבים והאמר רב המנונא:…”

      Named: רב המנונא.

    6. Segment 627 words

      Opens “מקנין על ידו פשיטא! מהו דתימא ״נטמאה״…”

    7. Segment 728 words

      Opens “ופוסל בתרומה פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כב,…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 844 words

      Opens “דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין…”

      Named: רבי יוחנן, רבי ישמעאל.

    9. Segment 910 words

      Opens “ואלא למעוטי מאי? א"ר פפא: למעוטי בהמה,…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא…”

      Named: רב אשי, רבא.

    11. Segment 1112 words

      Opens “ותניא: אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר:…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “ואלא ״שכבת זרע״, ל"ל מיבעי ליה לכדתניא:…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “מאי ״דבר אחר״? אמר רב ששת: פרט…”

      Named: רב ששת, רבא.

    14. Segment 1417 words

      Opens “אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך…”

      Named: רבא, אביי.

    15. Segment 1533 words

      Opens “אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה.…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1617 words

      Opens “לעולם לשקינא לה דרך אברים. ומהו דתימא…”

    17. Segment 174 words

      Opens “אמר שמואל: ישא אדם…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sotah 26b · Segment 8 — “…רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Sotah 26b · Segment 9 — “ואלא למעוטי מאי?

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 26b · Segment 2 — “…למעוטי שחוף, והאמר שמואל: שחוף מקנין על ידו, ופוסל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sotah 26b · Segment 14 — “…דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 26b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026