Talmud Builders

    Sotah 29b

    Back to index

    English translation — Sotah 29b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from one who immersed that day who was never a primary source of impurity, as he was rendered impure only through contact with a creeping animal, and nevertheless he disqualifies teruma upon contact.

    2The Gemara continues to challenge the inference: What is unique about the impurity of one who immersed that day who was rendered impure through contact with a creeping animal is that this impurity can apply to either a person or a utensil, as people and utensils are capable of achieving purity through immersion, and within its type there can be a primary source of impurity. A loaf, however, is food, which can never be a primary source of impurity. It can only be rendered impure as a secondary source of impurity.

    3The Gemara answers: The halakhot of an earthenware vessel can prove that the fact that there are primary sources of impurity within its type is not a relevant factor. An earthenware vessel can never become a primary source of impurity, and nevertheless, if it is impure it disqualifies teruma upon contact.

    4The Gemara challenges: What is unique about an earthenware vessel is that unlike a loaf, it can render items impure or it can itself become impure from its airspace. An earthenware vessel is the only vessel that does not require direct contact with another item in order to contract or transfer impurity, but can effect or contract impurity through its airspace.

    5The Gemara answers: One who immersed that day can prove that being able to render items impure through airspace is not a relevant factor. Such an item disqualifies teruma , but imparts impurity only through direct contact and not through its airspace.

    6And the derivation has reverted to its starting point. The aspect of this case is not like the aspect of that case and the aspect of that case is not like the aspect of this case, as each case has its own unique stringencies. However, their common denominator is that non-sacred food they come into contact with is permitted, i.e., is not rendered impure, but they disqualify teruma . Therefore, Rabban Yoḥanan ben Zakkai infers a fortiori that all the more so, a loaf that contracted second- degree impurity, which is disqualified, i.e., rendered impure, even if it is non-sacred, should also disqualify teruma with which it comes into contact. This was Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s logical a fortiori inference that led him to rule that a loaf of second-degree impurity status disqualifies teruma .

    7And another generation, i.e., the later generation that Rabban Yoḥanan ben Zakkai predicted would deem teruma that came into contact with second-degree impurity pure, would refute this inference as follows: What is unique about their common denominator is that both cases have a stringent aspect that does not exist in other impure items.

    8And Rabban Yoḥanan ben Zakkai maintained that teruma that came into contact with second-degree impurity is pure, as he would not refute an inference that is based on two sources due to the fact that both sources have a stringent aspect, since each source’s stringency is not shared by the other.

    9§ It is taught in a baraita ( Tosefta , Ḥagiga 3:18) that Rabbi Yosei said: From where is it derived with regard to sacrificial food with fourth- degree ritual impurity that it is disqualified although it is not capable of imparting impurity to other items?

    10It is derived through logical inference: Just as one who is lacking atonement, e.g., a zav or leper who immersed at the conclusion of his period of impurity but has not yet brought an offering for his atonement, who is permitted to partake of teruma , nevertheless disqualifies sacrificial food if he comes into contact with it, so too, with regard to an item of third- degree impurity status, which disqualifies teruma and is therefore more severe than one who is lacking atonement, is it not logical that it should render sacrificial food with which it comes into contact as having fourth- degree impurity?

    11The baraita concludes: And we have therefore derived that third- degree impurity applies to sacrificial food from an explicit verse in the Torah, and we have derived that fourth- degree impurity applies to sacrificial food by means of the above a fortiori inference.

    12The Gemara asks: From where in the Torah do we derive that third-degree impurity applies to sacrificial food? The Gemara answers: As it is written: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” (Leviticus 7:19). Are we not dealing in the verse with meat that touches even an item of second- degree impurity? And the Merciful One states that it “shall not be eaten,” indicating that it assumes third-degree impurity. Therefore, fourth- degree impurity can be derived by means of the a fortiori inference of Rabbi Yosei, as we stated above.

    13Rabbi Yoḥanan says: With regard to the reasoning behind the Distinguished Rabbi Yosei’s a fortiori inference, I do not know what it is, as the response to his inference is right by its side: Food whose impurity came from contact with one who immersed that day can prove that a degree of impurity that disqualifies teruma does not necessarily impart fourth-degree impurity to sacrificial food, as this food disqualifies teruma upon contact, but it does not impart fourth- degree impurity upon sacrificial food.

    14As it is taught in a baraita ( Tosefta , Teharot 1:4) that Abba Shaul says: With regard to one who immersed that day, until sunset he is treated as one who is impure with first- degree impurity vis-à-vis sacrificial food, in that he is able to render two items of sacrificial food impure and to disqualify one additional item. In other words, the first item of sacrificial food that he touches assumes the status of a second-degree impurity. A second item that comes into contact with the first one assumes third-degree impurity. A third item that comes into contact with the second assumes fourth-degree impurity and is therefore disqualified from being eaten, though it cannot impart impurity to other items.

    15Rabbi Meir says: One who immersed that day is considered impure with second-degree impurity, even vis-à-vis sacrificial food, and as such renders only one item impure and disqualifies one additional item. And the Rabbis say: Just as he merely disqualifies teruma foods and teruma liquids, without transferring to them impurity that can then be transferred further, so too, he merely disqualifies sacrificial foods and sacrificial liquids. In other words, the impurity imparted by one who immersed that day can reach only third-degree impurity and not fourth-degree impurity, contrary to the opinion of Rabbi Yosei.

    16Rav Pappa objects to Rabbi Yoḥanan’s argument: From where is the presumption derived that Rabbi Yosei holds in accordance with the opinion of the Rabbis? Perhaps he holds in accordance with the opinion of Abba Shaul, who says that one who immersed that day is able to render two items of sacrificial food impure, and to disqualify one additional item.

    17The Gemara answers: If it enters your mind that Rabbi Yosei holds in accordance with the opinion of Abba Shaul, he should have brought proof for the existence of a fourth degree of ritual impurity with regard to sacrificial food from the case of food whose impurity came from one who immersed that day, as follows:

    18Just as with regard to food whose impurity came from one who immersed that day, while the one who immersed that day is himself permitted to consume non-sacred food, nevertheless you say that the food imparts fourth- degree impurity status upon sacrificial food, then with regard to food

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מטבול יום דשרץאדם שנגע בשרץ ראשון לטומאה היה ולא אב הטומאה וכי טבל הותר לחולין ואסור לתרומה ואפי' לנגיעה דכתיב נמי הערב שמש בכלים במים יובא וטמא עד הערב וטהר (ויקרא י״א:ל״ב) והא לנגיעה הוא להשתמש בו תרומה ואשמעינן דכלי טבול יום פסל ליה:

    שכן יש במינו אב הטומאהאם היה נוגע כלי זה או אדם זה במת נעשה אב הטומאה לטמא אדם וכלים תאמר באוכל שאינו נעשה אב הטומאה אפי' ע"י מת דכתיב (במדבר י״ט:כ״ב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומהכא נפקא לן טמא מת דמטמא אדם וכלים ועל כרחיך בטמא מת שיש לו טהרה במקוה כתיב דהא כתיב לעיל מיניה והזה הטהור על הטמא ורחץ במים דבר שיש לו טהרה נעשה אב הטומאה במגע טמא מת על ידי מגע המת יצאו אוכלים ומשקין וכלי חרש שאין לו טהרה:

    כלי חרש יוכיחשאין במינו אב הטומאה ומטמא את התרומה כשהוא ראשון וכ"ש שפוסלה אף אתה אל תתמה על ככר שני שאע"פ שאין במינו אב הטומאה יפסול דטעמא לאו באב הטומאה תלי:

    מה לכלי חרס כו' טבול יום יוכיחשאין כלי שטף הראוי לטבילה מטמא מאוירו ופסיל תרומה:

    לא ראיטבול יום כראי כלי חרש לומר שטעם פסול התרומה תלוי משום שמטמא מאוירו דהא טבול יום אינו מטמא מאוירו ופסיל ולא ראי כלי חרש להיות אב הטומאה במינו כראי טבול יום דליכא למימר טעמא דטבול יום דפסיל בתרומה משום דמין אב הטומאה הוא דהא ליתא להא חומרא בכלי חרש ופסיל:

    הצד השוה שבהןצריך אתה למצוא חומר שוה בשניהם לתלות בו טעם פסול תרומה ומהו צד השוה שבהן שמטמאין טבול יום איקרי טמא דכתיב (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר מכלל דעד השתא טמא וכלי חרש כתיב (שם יא) תנור וכירים יותץ טמאים הם ופוסלין בתרומה וכ"ש ככר שני דפסיל טפי מטבול יום שהוא טמא ואסור בחולין שיפסול בתרומה:

    ובכל הספרים כתיב הצד השוה שבהן שמותר בחולין ופוסל בתרומה ולהך לישנא אין אדם יכול לפרש איזהו כלי חרש שמותר בחולין ופסולין בתרומה ובדוחק גדול יש לפרש כלי חרש המוקף צמיד פתיל שמציל על חולין שבתוכו ואין מציל על התרומה שבתוכו. והרבה גמגומין ותשובות וביטול שיטת הגמרא יש בדבר חדא דלא אשכחן דאינו מציל בתרומה דבחגיגה (דף כה.) אמר אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל אבל תרומה לא תנן בה. ועוד אין זה פוסל בתרומה דהא לא פסיל מידי אלא אינו מגין ומאיליה היא נטמאת מאהל המת ועוד כל הצד השוה שבגמרא שבא ללמוד חומר צריך שיהא חמור וזה קל דקאמר הצד השוה שבהן שמותרין בחולין ואין זו שיטה בכל הגמרא וללשון שפירשתי אל תשיבני מה שאומר כלי חרש יוכיח שהיה לו להביא הוכחה בדבר הדומה לטבול יום שאע"פ שטהור לחולין פסול לתרומה שאין זו תשובה דאין צריך הוכחה אלא לסתור תשובתו שתולה טעם החומרא דפסול תרומה מפני שהוא אב הטומאה וקא מהדר ליה כלי חרש יוכיח שאין בו חומר זה ופוסל וכן שיטת רוב הדינין כי ההוא דכל הבשר (חולין דף קטו:) מנין לבשר בחלב שאסור בהנאה קל וחומר ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה בבישולו אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שבו כרת כלאי הכרם יוכיח והא כלאי הכרם נעבדה בו עבירה בזריעת' וחמץ בפסח נמי עבר בבל יראה ולא דמו לערלה בקולא דידה וקא הויא הוכחה:

    צד חמורטבול יום יש במינו אב הטומאה כלי חרש מטמא מאוירו:

    ורבי יוחנן צד חמור לא פריךלא חשיב ליה פירכא הואיל ואין חומר שבשניהם שוה:

    מנין לרביעי בקודש שהוא פסולולא אמרינן טהור הוא כבתרומה:

    מחוסר כפוריםבטומאות הצריכות קרבן כגון זב וזבה ויולדת ומצורע:

    שמותר בתרומה פסול בקודשביבמות ילפינן לה בפרק הערל (יבמות דף עד:):

    שלישי שפסול בתרומהכדילפינן לעיל מטבול יום:

    דין הוא שיעשה רביעי בקודשולא תימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ונימא הכי שלישי שפסול בתרומה דיו הוא שיהא פסול לקודש דאם כן בטיל ליה הא' קל וחומר דשלישי בקודש לא איצטריך דלא מיבעיא דכי היכי דבתרומה אייתיניה בקל וחומר מטבול יום הכי נמי אתי קודש בההוא קל וחומר אלא אפילו מן התורה למדנוהו והיינו דקאמר למדנו שלישי לקודש מן התורה הילכך אי אמרינן דיו איפרך ליה ק"ו כו':

    מי לא עסקינןמי לא מצינן למישמע מינה דאפי' נגע בשני נמי קאמר לא יאכל דהא בכל טמא כתיב ושני איקרי טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא והאי בבשר שלמים כתיב דקדש נינהו:

    טעם בריביטעמו של ר' יוסי שהוא חכם וגדול הדור איני יודע מהו שלמד רביעי בקודש שהרי מקל וחומר זה תשובתו בצדו:

    אוכל הבא מחמת טבול יוםשנגע בטבול יום והוא של קדש או של תרומה יוכיח שפסול בתרומה מן התורה כדפרישית לעיל דבכלים נמי כתיב הערב שמש לגבי תרומה ואינו אלא לנגיעה ואינו עושה רביעי בקודש לרבנן דפליגי עליה דאבא שאול ואמרו טבול יום פוסל בקודש ואינו מטמא לפסול את מי שיחזור ויגע בו וקא סלקא דעתא דר' יוסי כרבנן סבירא ליה הילכך תשובתו בצדו דא"כ הכי נמי נדרש להאי ק"ו שיפסול אוכל הבא מחמת טבול יום את הקודש ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש אוכל הנוגע בטבול יום שפסול בתרומה דין הוא שיעשה רביעי בקודש:

    טבול יום תחילה לקודשמעלה עשו בקודש להיות טבול יום אצלו כראשון לטומאה ויטמא שני' בקדש זה מזה שאוכל שנוגע בטבול יום נעשה שני ועושה את חבירו שלישי ושניהם קרויין טמאין שמקלקלין את אחרים והשלישי פוסל את הרביעי להיות הוא עצמו פסול אבל לא יפסול את אחרים במגעו:

    רבי מאיר אומר מטמא אחד ופוסל אחדהרי הוא כשאר שני שפוסל את התרומה והנוגע בו פוסל את הקודש כך טבול יום הפוסל את התרומה הנוגע בו טמא לקודש ולפסול עוד אחד:

    כך פוסל כו'ואין הנוגע בטבול יום פוסל את הקודש אלא הוא עצמו פסול:

    ממאי דרבי יוסי כרבנן סבירא ליהדתהוי תשובה בצדו דילמא כאבא שאול סבירא ליה והוא הדין דהוה מצי רב פפא למימר דילמא כר' מאיר סבירא ליה ואין כאן עוד תשובה דהא עביד רביעי אלא רבותא נקט כלומר מאן לימא לן דלא מחמיר כאבא שאול דילמא כוותיה סבירא ליה דאוכל הבא מחמת טבול יום אם של קודש הוא מטמא אחד ופוסל אחד דההוא דנגע ביה פסיל ליה דאורייתא ואפילו הוי קמא תרומה פסול לקודש מקל וחומר. ממחוסר כפורים כדדריש רבי יוסי לעיל ודריש ליה נמי הכא ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול לקודש אוכל תרומה הבא מחמת טבול יום שפסול בתרומה אינו דין הוא שיעשה רביעי בקדש והיכא דהוה ליה דקודש עבוד רבנן מעלה שיטמא אחד ויפסול אחד:

    דאי סלקא דעתך כאבא שאול סבירא ליהמקל וחומר דמחוסר כפורים פסיל לקמא וממעלה דרבנן מטמא ליה כיון דמדאורייתא פסיל ליה לההוא דנגע ביה לייתיה לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת טבול יום:

    ומה אוכל הבא מחמת טבול יום דטבול יוםשבא מכחו שרי בחולין עושה רביעי בקודש כלומר פוסל את הקודש מקל וחומר ממחוסר כפורים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 29 עמוד ב

    1מטבול יום דשרץ!

    2מה לטבול יום דשרץ שכן במינו אב הטומאה!

    3כלי חרש יוכיח.

    4מה לכלי חרש שכן מטמא מאוירו!

    5טבול יום יוכיח.

    6וחוזר הדין. לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהן שמותרין בחולין, ופוסלין בתרומה: כל שכן ככר שני שפוסל בחולין דפוסל בתרומה.

    7ודור אחר פריך: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור.

    8ורבן יוחנן בן זכאי, צד חמור לא פריך.

    Baraita

    9תניא, אמר רבי יוסי: מנין לרביעי בקודש שפסול?

    10ודין הוא: מה מחוסר כיפורים, שמותר בתרומה פסול בקודש. שלישי, שפסול בתרומה אינו דין הוא שיעשה רביעי בקודש?

    11ולמדנו שלישי לקודש מן התורה, ורביעי מקל וחומר.

    12שלישי לקודש מן התורה מנלן דכתיב: ״(ויקרא ז״, יט) ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״. מי לא עסקינן דנגע בשני ואמר רחמנא ״לא יאכל״. רביעי מקל וחומר כדאמרן.

    13אמר ר' יוחנן: טעם בריבי איני יודע מה הוא, שהרי תשובתו בצדו: אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח, שפסול בתרומה ואינו עושה רביעי בקודש.

    14דתניא, אבא שאול אומר: טבול יום תחילה לקודש, לטמא שנים, ולפסול אחד.

    15ר' מאיר אומר: מטמא אחד, ופוסל אחד. וחכמים אומרים: כשם שפוסל אוכלי תרומה ומשקי תרומה כך פוסל אוכלי קודש ומשקי קודש!

    16מתקיף לה רב פפא: ממאי דר' יוסי כרבנן סבירא ליה? דילמא כאבא שאול ס"ל דאמר לטמא שנים ולפסול אחד!

    17אי סלקא דעתך כאבא שאול ס"ל לייתיה לרביעי בקודש מאוכל שבא מחמת טבול יום.

    18ומה אוכל הבא מחמת טבול יום, דטבול יום גופיה מותר בחולין אמרת עושה רביעי בקודש, אוכל׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    האוכלין אינן נעשין אב הטומאה לעולם לטמא אדם וכלים אפי' נגעו במת שהרי אין להם טהרה במקוה וכל שאין לו טהרה במקוה אינו מטמא אדם וכלים ומ"מ הכלים אם נגעו במת נעשין אב הטומאה לטמא אדם וכלים במה דברים אמורים בשאר כלים אבל כלי חרס אין במינו אב הטומאה ר"ל שאינו נעשה אב הטומאה לעולם שהרי אין לו טהרה במקוה וכן בכלי זכוכית כמו שיתבאר במקומו ואעפ"כ שני שבו עושה שלישי בתרומה:

    לענין ביאור זה שאמרו כאן כלי חרס יוכיח כלומר שמותר בחולין ופסול בתרומה לומר שהשני עושה בה שלישי הרבה שואלים בה היכן מצינו כלי חרס מותר בחולין אם שנטמא באב הטומאה והוא ראשון והרי ראשון עושה שני בחולין ואם כשנטמא בכלי ראשון והוא שני היא גופה מנלן וזו שאלתנו שבסוגיא ועוד שהרי אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה מתוך כך יש מפרשים שעל כל פנים הכלי חרס ניטמא מאב הטומאה ופסול אף בחולין והכי קאמר לדידך דפרכת מה לטבול יום שכן אב הטומאה כלי חרס יוכיח דלא הוי אב הטומאה ומטמא את התרומה אלמא דלאו משום אב הטומאה הוא ככר שני נמי אע"ג דאין במינו אב הטומאה דין הוא שהשני יעשה שלישי ויש גורסים טבול יום דכלי חרס יוכיח ופירושו שבירת כלי חרס שהוא במקום טבילה ששבירתו זו היא טהרתו וכשנשברו הוו להו טבול יום שפרחה טומאה מהם לענין חולין ולענין תרומה ודאי לא עד שיעריבו שמשן כשאר כלים הטבולין ביומן:

    וגדולי קדמונינו פרשוה באחורי כלים שניטמאו במשקין ונעשו האחורים שניים שנחלקו בה ר' אליעזר ור' יהושע בראשון של נדה שלדעת ר' אליעזר אין אוכלין נפסלין בהם אם של חולין מפני שאין שני עושה שלישי מהן ואם של תרומה מפני שבטומאה זו הקלו הואיל ומן התורה אין משקה מטמא כלי ולר' יהושע אוכלי תרומה נפסלו בהם ואע"פ שהלכה כר' אליעזר כמו שביארנו שם מ"מ סוגיא זו לדעת ר' יהושע נאמרה והרי מצינו דבר שאין במינו אב הטומאה ומותר מה שבתוכו כחולין והם אוכלין שבכלי חרס זה שהזכרנו הפוסל את התרומה ואע"פ שמחלקתם בכלי שטף הוא שהרי אחורים גב הכלי הוא ואין כלי חרס מטמא מגבו וכלי שטף מיהא הרי יש במינו אב הטומאה מ"מ אפשר לפרשה בכלי חרס וכגון אחורים שיש בהן בית קבול:

    כבר ביארנו שמחסר כפורים מותר בתרומה ופסול לקדש ושהשלישי עושה רביעי בקדש ואין צריך לומר שהשני עושה בה שלישי אלא ששני בשלישי מן התורה שהרי נאמר והבשר אשר יגע בכל טמא והרי הכתוב קרא לשני טמא כדכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו יטמא ושלישי ברביעי אינו אלא מקל וחומר ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול לקדש שלישי שפסול לתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש:

    טבול יום ר"ל הטעון הערב השמש שטבל או והוטבל ולא העריב שמשו בין אדם בין כלים הרי הוא טומאה שניה ומ"מ אם הוא כשני הגמור לענין קדשים אם לא נחלקו בה לשלש כתות בסוגיא זו לדעת אבא שאול לענין קדשים מיהא עשו בו מעלה להיותו כראשון ויטמא שנים אחריו זה אחר זה בנגיעת אחד את חברו לפסול את הרביעי ולדעת ר' מאיר אינו אלא שני גמור לטמא אחד ולפסול אחד ולדעת חכמים אף שני גמור אינו ותרומה וקדש שוים בו ואפי' נגע בקדש אינו אלא פוסל כאלו היה שלישי והלכה כחכמים:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 29b

    Sotah 29b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 239 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מטבול יום דשרץ אדם שנגע בשרץ ראשון לטומאה היה ולא אב הטומאה וכי טבל הותר לחולין ואסור לתרומה ואפי' לנגיעה דכתיב נמי הערב שמש בכלים במים יובא וטמא עד הערב וטהר (ויקרא י״א:ל״ב) והא לנגיעה הוא להשתמש בו תרומה ואשמעינן דכלי טבול יום פסל ליה:

    שכן יש במינו אב הטומאה אם היה נוגע כלי זה או אדם זה במת נעשה אב הטומאה לטמא אדם וכלים תאמר באוכל שאינו נעשה אב הטומאה אפי' ע"י מת דכתיב (במדבר י״ט:כ״ב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומהכא נפקא לן טמא מת דמטמא אדם וכלים ועל כרחיך בטמא מת שיש לו טהרה במקוה כתיב דהא כתיב לעיל מיניה והזה הטהור על הטמא ורחץ במים דבר שיש לו טהרה נעשה אב הטומאה במגע טמא מת על ידי מגע המת יצאו אוכלים ומשקין וכלי חרש שאין לו טהרה:

    כלי חרש יוכיח שאין במינו אב הטומאה ומטמא את התרומה כשהוא ראשון וכ"ש שפוסלה אף אתה אל תתמה על ככר שני שאע"פ שאין במינו אב הטומאה יפסול דטעמא לאו באב הטומאה תלי:

    מה לכלי חרס כו' טבול יום יוכיח שאין כלי שטף הראוי לטבילה מטמא מאוירו ופסיל תרומה:

    לא ראי טבול יום כראי כלי חרש לומר שטעם פסול התרומה תלוי משום שמטמא מאוירו דהא טבול יום אינו מטמא מאוירו ופסיל ולא ראי כלי חרש להיות אב הטומאה במינו כראי טבול יום דליכא למימר טעמא דטבול יום דפסיל בתרומה משום דמין אב הטומאה הוא דהא ליתא להא חומרא בכלי חרש ופסיל:

    הצד השוה שבהן צריך אתה למצוא חומר שוה בשניהם לתלות בו טעם פסול תרומה ומהו צד השוה שבהן שמטמאין טבול יום איקרי טמא דכתיב (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר מכלל דעד השתא טמא וכלי חרש כתיב (שם יא) תנור וכירים יותץ טמאים הם ופוסלין בתרומה וכ"ש ככר שני דפסיל טפי מטבול יום שהוא טמא ואסור בחולין שיפסול בתרומה:

    ובכל הספרים כתיב הצד השוה שבהן שמותר בחולין ופוסל בתרומה ולהך לישנא אין אדם יכול לפרש איזהו כלי חרש שמותר בחולין ופסולין בתרומה ובדוחק גדול יש לפרש כלי חרש המוקף צמיד פתיל שמציל על חולין שבתוכו ואין מציל על התרומה שבתוכו. והרבה גמגומין ותשובות וביטול שיטת הגמרא יש בדבר חדא דלא אשכחן דאינו מציל בתרומה דבחגיגה (דף כה.) אמר אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל אבל תרומה לא תנן בה. ועוד אין זה פוסל בתרומה דהא לא פסיל מידי אלא אינו מגין ומאיליה היא נטמאת מאהל המת ועוד כל הצד השוה שבגמרא שבא ללמוד חומר צריך שיהא חמור וזה קל דקאמר הצד השוה שבהן שמותרין בחולין ואין זו שיטה בכל הגמרא וללשון שפירשתי אל תשיבני מה שאומר כלי חרש יוכיח שהיה לו להביא הוכחה בדבר הדומה לטבול יום שאע"פ שטהור לחולין פסול לתרומה שאין זו תשובה דאין צריך הוכחה אלא לסתור תשובתו שתולה טעם החומרא דפסול תרומה מפני שהוא אב הטומאה וקא מהדר ליה כלי חרש יוכיח שאין בו חומר זה ופוסל וכן שיטת רוב הדינין כי ההוא דכל הבשר (חולין דף קטו:) מנין לבשר בחלב שאסור בהנאה קל וחומר ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה בבישולו אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שבו כרת כלאי הכרם יוכיח והא כלאי הכרם נעבדה בו עבירה בזריעת' וחמץ בפסח נמי עבר בבל יראה ולא דמו לערלה בקולא דידה וקא הויא הוכחה:

    צד חמור טבול יום יש במינו אב הטומאה כלי חרש מטמא מאוירו:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    האוכלין אינן נעשין אב הטומאה לעולם לטמא אדם וכלים אפי' נגעו במת שהרי אין להם טהרה במקוה וכל שאין לו טהרה במקוה אינו מטמא אדם וכלים ומ"מ הכלים אם נגעו במת נעשין אב הטומאה לטמא אדם וכלים במה דברים אמורים בשאר כלים אבל כלי חרס אין במינו אב הטומאה ר"ל שאינו נעשה אב הטומאה לעולם שהרי אין לו טהרה במקוה וכן בכלי זכוכית כמו שיתבאר במקומו ואעפ"כ שני שבו עושה שלישי בתרומה:

    לענין ביאור זה שאמרו כאן כלי חרס יוכיח כלומר שמותר בחולין ופסול בתרומה לומר שהשני עושה בה שלישי הרבה שואלים בה היכן מצינו כלי חרס מותר בחולין אם שנטמא באב הטומאה והוא ראשון והרי ראשון עושה שני בחולין ואם כשנטמא בכלי ראשון והוא שני היא גופה מנלן וזו שאלתנו שבסוגיא ועוד שהרי אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה מתוך כך יש מפרשים שעל כל פנים הכלי חרס ניטמא מאב הטומאה ופסול אף בחולין והכי קאמר לדידך דפרכת מה לטבול יום שכן אב הטומאה כלי חרס יוכיח דלא הוי אב הטומאה ומטמא את התרומה אלמא דלאו משום אב הטומאה הוא ככר שני נמי אע"ג דאין במינו אב הטומאה דין הוא שהשני יעשה שלישי ויש גורסים טבול יום דכלי חרס יוכיח ופירושו שבירת כלי חרס שהוא במקום טבילה ששבירתו זו היא טהרתו וכשנשברו הוו להו טבול יום שפרחה טומאה מהם לענין חולין ולענין תרומה ודאי לא עד שיעריבו שמשן כשאר כלים הטבולין ביומן:

    וגדולי קדמונינו פרשוה באחורי כלים שניטמאו במשקין ונעשו האחורים שניים שנחלקו בה ר' אליעזר ור' יהושע בראשון של נדה שלדעת ר' אליעזר אין אוכלין נפסלין בהם אם של חולין מפני שאין שני עושה שלישי מהן ואם של תרומה מפני שבטומאה זו הקלו הואיל ומן התורה אין משקה מטמא כלי ולר' יהושע אוכלי תרומה נפסלו בהם ואע"פ שהלכה כר' אליעזר כמו שביארנו שם מ"מ סוגיא זו לדעת ר' יהושע נאמרה והרי מצינו דבר שאין במינו אב הטומאה ומותר מה שבתוכו כחולין והם אוכלין שבכלי חרס זה שהזכרנו הפוסל את התרומה ואע"פ שמחלקתם בכלי שטף הוא שהרי אחורים גב הכלי הוא ואין כלי חרס מטמא מגבו וכלי שטף מיהא הרי יש במינו אב הטומאה מ"מ אפשר לפרשה בכלי חרס וכגון אחורים שיש בהן בית קבול:

    כבר ביארנו שמחסר כפורים מותר בתרומה ופסול לקדש ושהשלישי עושה רביעי בקדש ואין צריך לומר שהשני עושה בה שלישי אלא ששני בשלישי מן התורה שהרי נאמר והבשר אשר יגע בכל טמא והרי הכתוב קרא לשני טמא כדכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו יטמא ושלישי ברביעי אינו אלא מקל וחומר ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול לקדש שלישי שפסול לתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש:

    טבול יום ר"ל הטעון הערב השמש שטבל או והוטבל ולא העריב שמשו בין אדם בין כלים הרי הוא טומאה שניה ומ"מ אם הוא כשני הגמור לענין קדשים אם לא נחלקו בה לשלש כתות בסוגיא זו לדעת אבא שאול לענין קדשים מיהא עשו בו מעלה להיותו כראשון ויטמא שנים אחריו זה אחר זה בנגיעת אחד את חברו לפסול את הרביעי ולדעת ר' מאיר אינו אלא שני גמור לטמא אחד ולפסול אחד ולדעת חכמים אף שני גמור אינו ותרומה וקדש שוים בו ואפי' נגע בקדש אינו אלא פוסל כאלו היה שלישי והלכה כחכמים:

    Meiri on Sotah 29b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בגמ' כלי חרס יוכיח כו' ולעיל דהוה ילפינן ליה מטבול יום דאב הטומאה ליכא למימר כלי חרס יוכיח דאיכא למפרך מה לכלי חרס שהוא ראשון דהא ליכא למימר טבול יום יוכיח כיון דאב הטומאה הוא אבל הכא דילפינן ליה מטבול יום דשרץ ליכא למפרך מה לכלי חרס שכן ראשון דטבול יום דשרץ יוכיח וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 29b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 29, Amud Bet, about 239 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “מטבול יום דשרץ!…”

    2. Segment 28 words

      Opens “מה לטבול יום דשרץ שכן במינו אב…”

    3. Segment 33 words

      Opens “כלי חרש יוכיח.…”

    4. Segment 46 words

      Opens “מה לכלי חרש שכן מטמא מאוירו!…”

    5. Segment 53 words

      Opens “טבול יום יוכיח.…”

    6. Segment 627 words

      Opens “וחוזר הדין. לא ראי זה כראי זה,…”

    7. Segment 712 words

      Opens “ודור אחר פריך: מה להצד השוה שבהן…”

    8. Segment 88 words

      Opens “ורבן יוחנן בן זכאי, צד חמור לא…”

      Named: רבן יוחנן.

    9. Segment 98 words

      Opens “תניא, אמר רבי יוסי: מנין לרביעי בקודש…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1018 words

      Opens “ודין הוא: מה מחוסר כיפורים, שמותר בתרומה…”

    11. Segment 118 words

      Opens “ולמדנו שלישי לקודש מן התורה, ורביעי מקל…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “שלישי לקודש מן התורה מנלן דכתיב: (ויקרא…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: טעם בריבי איני יודע…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “דתניא, אבא שאול אומר: טבול יום תחילה…”

      Named: אבא.

    15. Segment 1521 words

      Opens “ר' מאיר אומר: מטמא אחד, ופוסל אחד.…”

    16. Segment 1619 words

      Opens “מתקיף לה רב פפא: ממאי דר' יוסי…”

      Named: רב פפא, אבא.

    17. Segment 1714 words

      Opens “אי סלקא דעתך כאבא שאול ס"ל לייתיה…”

      Named: אבא.

    18. Segment 1816 words

      Opens “ומה אוכל הבא מחמת טבול יום, דטבול…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 29b · Segment 13 — “אמר ר' יוחנן: טעם בריבי איני יודע מה הוא,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 29b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026