Talmud Builders

    Sotah 42a

    Back to index

    English translation — Sotah 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And when he was in the gate of Benjamin, a captain of the ward was there, whose name was Irijah, the son of Shelemiah, the son of Hananiah; and he laid hold on Jeremiah the prophet, saying: You shall fall to the Chaldeans. Then Jeremiah said: It is false; I shall not fall to the Chaldeans” (Jeremiah 37:13–14). And it is then written: “So Irijah laid hold on Jeremiah, and brought him to the princes” (Jeremiah 37:14). Irijah was the grandson of Hananiah, and Jeremiah was punished by falling into his hands because he had flattered his grandfather.

    2And Rabbi Elazar says: Any congregation in which there is flattery is as repulsive as a menstruating woman, as it is stated: “For a flattering congregation shall be desolate [ galmud ]” (Job 15:34), and in the cities overseas they call a menstruating woman galmuda . What is the meaning of the word galmuda ? It means separated [ gemula ] from her husband [ mibbala ].

    3And Rabbi Elazar says: Any congregation in which there is flattery is ultimately exiled. It is written here: “For a flattering congregation shall be desolate [ galmud ]” (Job 15:34), and it is written there: “Then you will say in your heart: Who has begotten me these, seeing I have been bereaved of my children, and am solitary [ galmuda ], an exile, and wandering?” (Isaiah 49:21). The verse states: “An exile,” as an appositive to “ galmuda ,” indicating that they are the same.

    4Rabbi Yirmeya bar Abba says: Four classes of people will not greet the Divine Presence: The class of cynics, and the class of flatterers, and the class of liars, and the class of slanderers.

    5The proof for this statement is as follows: The class of cynics, as it is written: “He draws His hand from cynics” (Hosea 7:5), i.e., God does not want to be in their presence; the class of flatterers, as it is written: “That a flatterer cannot come before Him” (Job 13:16); the class of liars, as it is written: “He who speaks falsehood shall not dwell before My eyes” (Psalms 101:7).

    6The class of slanderers will not greet the Divine Presence, as it is written: “For You are not a god who has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You” (Psalms 5:5), which means: You, the Lord, are righteous and evil shall not dwell with You in Your dwelling place. “Evil” here is referring to slanderers, as is evident from the continuation of the chapter, which states: “For there is no sincerity in their mouth; their inward part is a yawning gulf, their throat is an open tomb, they make smooth their tongue” (Psalms 5:10).

    7MISHNA: With regard to the priest who was anointed for war, at the time that he would speak to the nation, he would speak to them in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated: “And it shall be, when you draw near to the battle, that the priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). This priest identified in the verse is the priest anointed for war, the priest who is inaugurated specifically to serve this function. “And speak to the people”; he addresses them in the sacred tongue, Hebrew.

    8The Torah dictates the priest’s address: “And he shall say to them: Hear Israel, you draw near today to battle against your enemies; let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). The priest expounds: “Against your enemies” and not against your brothers. This is not a war of the tribe of Judah against Simon and not Simon against Benjamin, such that if you fall into their hands your brothers will have mercy on you, as it is stated with regard to a war between Judah and Israel: “And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon donkeys, and brought them to Jericho, the city of palm trees, unto their brethren; then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather, you are marching to war against your enemies, and if you fall into their hands, they will not have mercy on you.

    9The priest continues: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). “Let not your heart faint” due to the neighing of horses and the sharpening of the enemy’s swords. “Fear not” due to the knocking of shields [ terisin ] and the noise of their boots [ calgassin ]. “Nor be alarmed” by the sound of trumpets. “Do not be terrified” due to the sound of shouts.

    10The priest explains why the soldiers need not be terrified. “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you” (Deuteronomy 20:4). Remember that they come to war championed by flesh and blood, and you are coming championed by the Omnipresent. The Philistines came championed by Goliath. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see I Samuel, chapter 17). The Ammonites came championed by Shobach. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see II Samuel, chapter 10). But as for you, you are not so, reliant upon the strength of mortals: “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you”; this verse is referring to the camp of the Ark of the Covenant that accompanies them out to war.

    11GEMARA: The Gemara clarifies an ambiguous point in the mishna: What is it saying when the mishna derives from the verse that the priest must address the people in Hebrew? The Gemara answers: This is what the mishna is saying: The ruling is derived from a verbal analogy, as it is stated here: “And speak” (Deuteronomy 20:2), and there, concerning the giving of the Torah, it is stated: “Moses spoke and God answered him by a voice” (Exodus 19:19). Just as there, the voice spoke in the sacred tongue, so too here, the priest speaks in the sacred tongue.

    12The Sages taught: “The priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). One might have thought that any priest who would want to address the people may assume this role. To counter this idea, the verse states: “And the officers shall speak” (Deuteronomy 20:5). Just as the officers described are those who have been appointed to discharge their responsibilities, so too, the priest described is one who has been appointed for this role. The Gemara asks: But if so, why not say that the High Priest should deliver this address, as he is also appointed? The Gemara replies: The appointed priest must be similar to an appointed officer. Just as an officer is one who has someone else, i.e., a judge, with greater authority appointed above him, so too, the priest described must be one who has someone else, i.e., the High Priest, appointed above him.

    13The Gemara rejects this answer: The High Priest also meets this qualification, as there is the king above him, and therefore, the High Priest should deliver the address. The Gemara clarifies: The caveat that one must have someone appointed above him is saying someone above him in his function. That there is a king is irrelevant to the station of the High Priest, who ranks highest in the priesthood. The Gemara suggests: Then say it may be the deputy High Priest, who is second to the High Priest; he should deliver the address. The Gemara answers: The deputy is not an appointed office, as this position has no particular function other than being a ready substitute for the High Priest. As it is taught in a baraita : Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: To what end is the deputy appointed? It is merely for the possibility that if some disqualification befalls the High Priest, the deputy steps in and serves in his stead. However, the deputy has no specific role of his own.

    14§ The Torah says about the priest anointed for war: “And he shall say to them: Hear Israel” (Deuteronomy 20:3). The Gemara asks: What is different in this setting that necessitates the usage of the phrase: “Hear Israel”? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: Even if you have not fulfilled any mitzva except reciting Shema of the morning and the evening, you will not be delivered into the hands of your enemies. As an allusion to this promise, the priest’s address borrows the phrase “Hear Israel,” a phrase most familiar from the beginning of the recitation of Shema .

    15With respect to the mishna’s comments about the verse: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3), the Sages taught ( Tosefta 7:18): The priest speaks with them twice, one time when they are gathered for war at the border, and one time when they are on the battlefield itself. When they are at the border, what does he say?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    GemulaSeparated, as in, "And he was weaned (vayigamel)" (Genesis 21:8).

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 42 עמוד א

    1(ירמיהו לז, יג) ויהי הוא. בשער בנימן ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל ויאמר (לו) ירמיה שקר אינני נופל אל הכשדים וגו' וכתי' ויתפש ירמיהו ויביאהו אל השרים׃

    2וא"ר אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנאמר ״(איוב טו״, לד) כי עדת חנף גלמוד שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה מבעלה׃

    3ואמר ר' אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב ״הכא כי עדת חנף גלמוד וכתי' התם (ישעיהו מט״, כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו'׃

    4א"ר ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים וכת חניפים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע׃

    5כת ליצים דכתיב ״(הושע ז״, ה) משך ידו את לוצצים כת חניפים דכתיב ״(איוב יג״, טז) כי לא לפניו חנף יבא כת שקרים דכתי' (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני׃

    6כת מספרי לשון הרע דכתיב ״(תהלים ה״, ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע׃

    7הדרן עלך אלו נאמרין׃

    Mishna

    8משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר שנאמר ״' (דברים כ״, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה (דברים כ, ב) ודבר אל העם׃

    9בלשון הקודש (דברים כ, ג) ואמר אליהם שמע ישראל וגו' על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר ״(דברי הימים ב כח״, טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון וגו' על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם׃

    10(דברים כ, ג) אל ירך ' לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין אל תחפזו מקול קרנות אל תערצו מפני קול צווחות׃

    11(דברים כ, ד) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הם באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו בני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו ואתם אי אתם כן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה הארון׃

    Gemara

    12מאי קאמר הכי קאמר שנאמר ״ודבר ולהלן אומר (שמות יט״, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש׃

    Baraita

    13תנו רבנן ונגש הכהן ודבר אל העם יכול כל כהן שירצה ת"ל (דברים כ, ה) ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה ואימא כהן גדול דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו׃

    14כהן גדול נמי האיכא מלך על גביו בעבודתו קאמר ואימא סגן סגן לאו ממונה הוא דתניא אמר רבי חנינא סגן הכהנים למה סגן ממונה שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו׃

    15ואמר אליהם שמע ישראל מאי שנא שמע ישראל אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם׃

    16אל ירך לבבכם אל תיראו כו' תנו רבנן פעמיים מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מה הוא אומר׃

    Tosafot

    מתני' משוח מלחמהנראה האי דלא תנא הכי משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד כדקתני בפרק אלו נאמרין (לעיל סוטה דף לב.) מקרא בכורים כיצד משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מיניה ואלו נאמרין בלשון קודש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן ויש לומר דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה ופסיק ושדי להו וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה יש לומר דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא נתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה:

    הכי קאמר שנאמר ודברירושלמי למה בגין דכתי' ודבר הרי ק"ש דכתי' בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה אמירה הרי פרשת ודוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון אמר רבי חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה נגישה שנא' להלן בלשון קודש אף כאן בלשון קודש עד כדון כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן ברם מאי אמר ר' חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן נגישה ונגש משה אל הערפל מה לשם לשון הקודש אף כאן לשון הקודש מסתברא דלא ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחרי כן ונגש הכהן ודבר אל העם בתר דמתקן להון הוא משמע לון:

    סגן לאו ממונה הואואם תאמר הא אמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט.) כשהוא מנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו ותניא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו ואמר רב פפא ש"מ מהא מתניתין תלת שמע מינה היינו סגן היינו ממונה יש לומר ודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן (יומא דף כח.) אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מינוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    משוח מלחמה וכו' מצד שביאר בפרק אלו נאמרין כל הדברים שאמירתם טעונה לשון הקדש דרך כלל וביאר בקצתם עניני דיניהם עד שנשארו מהם לבאר עניני משוח מלחמה ועניני עגלה ערופה בא הנה בזה הפרק לבאר עניני משוח מלחמה בכל דינין הצריכים בענינו והמטפלים עמו ממה שהיו השוטרים מדברים אל העם גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון במה שהכהן והשוטרים אומרים לעם השני באותם שחוזרים על פי דבריהם אלא שיוצאים עד הספר ומשתדלים בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים השלישי באותם שאין יוצאין מבתיהן כלל לשום דבר וזהו ענין הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    ואנו מבארים עניני המשנה כלה ביחד מפני שכלה דברים הנמשכים לענין אחד והוא שאמר משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמ' והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וגו' זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם על אויביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידן וירחמו עליכם כמה שנאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תראו מפני הגפת התריסין ושיפת הקולגסים ואל תחפזו מפני קול הקרנות ואל תערצו מפני קול הצוחה כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הן באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחנו של גלית ומה היה בסופו סופו שנפל בחרב הם נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם עם אויביכם להושיע אתכם זה מחנה הארון ודברו השוטרים אל העם לאמר וגו' אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה אחד הלוקח אחד היורש ואחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר נטע כרם וגו' אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפי' מחמשת המינין אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב אחד הלוקח אחד היורש אחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה וגו' אחד המארש את הבתולה אחד המארש את האלמנה ואפי' שומרת יבם אפי' שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אלו שומעים את דברי כהן מעורכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים אלו שאינן חוזרין הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק המחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא היה חוזר ור' יהודה אומ' אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר ר' אלעזר אומר אף הבונה בית בשרון לא היה חוזר אמר הר"ם פי' אמרו במשוח מלחמה ודבר אל העם ואמ' משה ידבר והאל' יעננו בקול כמו ששם בלשון הקדש כאן וכאן בלשון הקדש וצחצוח חרבות בסיף בהיקות הסיף והרמחים והגפת תריסין הכאת המגינים קצתם בקצתם ושיפת הקולגסים הפלגת והם מקלות יכו בהם האבנים ויעופו ויסב עקבי האנשים והסוסים ויפלו ונצחונו התגברותו ותקפו פי' אמר השם אשר בנה בית שהיא ראויה לדור בה ואמ' אשר לקח אשה וזה לא לקחה על דרך התורה לבנים בשרון אמרו בתלמוד מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' יהודה:

    אמר המאירי כל מלחמה שמלכי ישראל או מנהיגיהם נלחמים עם אויביהם הן מלחמת מצוה כגון מלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק ומלחמה עם כל צר הבא עליהם להשחית נחלתם הן מלחמת הרשות כגון מלך שנלחם מרצונו עם שאר העמים אם להרחיב את גבולו אם להרבות בגדולתו ולהוסיף כבוד על שמו בכלם ממנין כהן אחד לדבר אל העם ולדרוש להם ולחזק את לבבם אבל אין אומרין לחזור לשום אדם אלא ממלחמת הרשות אבל למלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו וכו' ואם כן כל הפרשה נאמרה בשל רשות וזהו שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ודרשו בו יכול כל כהן שירצה תלמוד לומר ודברו השוטרים מה שוטר במנוי אף משוח מלחמה במנוי אבל שלא במנוי לא אפי' כהן גדול או סגן ולא עוד אלא שכשנתמנה לכך היו מושחין אותו בשמן המשחה ועל זה היו קורין אותו משוח מלחמה ואמר עליו שאותם דברים שהוא מדבר טעונים לשון הקדש שנאמר והיה כקרבכם וכו' ושאלו בגמ' מאי קאמר כלומר היאך מקרא זה מוכיח כן והשיב שלא אמרה אלא ממלת ודבר כלומר נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר וכו':

    ועכשו מתחיל במה שהוא אומר להם ופרשו בגמ' ששתי פעמים היה אומר כן אחת כשהיו יוצאין מארצם ועליה נאמר בגמ' אחת בשופר כלומר כשהיו תוקעים בשופר לצאת מארצם ומ"מ יש גורסין אחת בספר ושמא היה קורא להם כל הפרשה וענין אותה דרשא היתה כל ענין הפרשה כאחד ר"ל שיתחזק לבם ולא יפחדו ושלא ילכו למלחמה אלא הראויים לילך ולשון דבריו בזו שמעו דברי מערכות המלחמה וחזרו ר"ל הראוי לחזור ולי נראה לקרות בספר בשב"א תחת הסמ"ך כלומר שלא היו דנין לאלו לחזור אלא משהלכו עמהם עד הספר שהרי מוטל היה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון ולתקן את הדרכים וזהו שאמרו בבריתא פעמים יוצא ומדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה ואע"פ שבענין זה נאמר ודברו השוטרים אל העם מי האיש וכו' כהן היה אומר ושוטרים משמיעים ואף זו שמא דוקא בפעם שניה אבל בראשונה הכל נאמר על ידי משוח מלחמה ופעם שניה כשעורכין המערכות הוא דורש להם שלא ירך לבבם וכן שאם בא שם מי שראוי לחזור שיחזור:

    ומתחיל ואומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם לא על אחיכם אתם הולכים שאם תפלו בידם יהו מרחמים עליכם כמו שנאמר במלחמת פקח בן רמליהו ואחז שנפלו בני יהודה ביד ישראל ורחמו עליהם על ידי נבואת עודד הנביא כמו שכתוב בדברי הימים אלא על אויביכם אתם הולכים אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם וארבעה לשונות אלו כנגד ארבעה דברים שהאומות עושין מגיפין תריסיהם זה עם זה ומריעין בשופרות וצווחין בקולם ורומסין ברגלי סוסיהם כדי שיהו דוהרים כדי להרבות בקולות לאיים את שכנגדם ואע"פ שבמשנה הוזכרו אלו ועוד שנים והם צחצוח חרבות ושפעת עקלגסין ר"ל ריבוי חיילות ויש מפרשים מינין שבכלי זיין שהיו קורים להם כך מ"מ שני אלו עיקר מלחמה הם ואינם לאיים אבל ארבע לשונות אלו באו על ארבעת הדברים שהם עושים לאיים ומבטיחם שלא ייראו מדברים אלו כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם כלומר הם באים בנצוח בשר ודם ונופלין בחרב כמו שאירע לגלית אבל אתם שכינה עמכם וארון שהלוחות בתוכו ושהשם וכל כנוייו גנוזים שם הולך במחניכם עד כאן משוח מלחמה אומר וכהן אחר משמיע לכל העם אחריו בקול רם:

    ואח"כ נאמר במקרא ודברו השוטרים אל העם מי האיש אשר בנה וכו' אשר נטע וכו' אשר ארש וכו' ופרשו בגמ' שלא דברי עצמן היו אלא משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע והשוטרים הם תחת השופטים ר"ל שהם ממונים לנגוש ולכוף כל מי שיצוה השופט בכך ומתחיל משוח מלחמה ואומר מי האיש אשר בנה בית חדש וכו' ואמר שכל בית במשמע אפילו בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות ר"ל של יין או של שמן הואיל ומ"מ ראוי לדירה כל דהו הא בנין בית שער ואכסדרא ומרפסת אינו חוזר עליהן וכן התבאר בתלמוד המערב שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו חוזר עליו ואף בתלמוד שלנו הוזכרו במסכת סכה ובכמה מקומות וכן לא סוף דבר שחוזר בבנין אלא אף אם לקח או ירש או ניתן לו במתנה אבל גזל אינו חוזר ושמא תאמר לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה תירצוה בגמ' אפילו חזר בתשובה ונתן דמיו ברשות שמ"מ הואיל ובגזילה בא לידו מתחלה אינו חוזר עליה:

    ואח"כ אומר מי האיש אשר נטע כרם וכו' ולא סוף דבר כרם אלא אפילו נטע אילנות כל שנטע מהם חמשה שכיוצא בו בכרם נקרא כרם ר"ל שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושיהו אילני מאכל ואפילו היה כל אחד מין חלוק בפני עצמו ובבריתא הוסיפו אפילו בחמשה מקומות וכן אפילו לא נטע אלא שהבריך או הרכיב ופרשוה בגמ' דוקא הברכה או הרכבה המחייבת בערלה על הדרך שיתבאר הן שנטע הן שלקח הן שירש הן שניתן לו במתנה הא נטע אילני סרק אפילו כמה או נטע אילני מאכל אלא שלא נטע מהם אלא ארבעה אפילו היו כלן מין אחד או שגזל אינו חוזר וכן כרם של שני שותפין אינו חוזר עליו כמו שהתבאר בגמ' דכל חד וחד לאו כרמו קרינא ביה ובתלמוד המערב פרשו שכל שנטע בחוצה לארץ אינו חוזר:

    ואח"כ אומר מי האיש אשר ארש אשה וכו' הן שאירס בתולה הן אלמנה אפילו היתה לו זקוקה או אפילו שמע שמת אחיו ונזקקה לו אשתו חוזר ויתבאר בגמ' שאפילו היו חמשה אחים ונזדקקה יבמה לפניהם אע"פ שמצוה בגדול כלם חוזרין וכן התבאר בתלמוד המערב שאם קדש אשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חדש והגיע זמן במלחמה חוזר אבל אירס את גרושתו או שאירס מי שיש עבירה בנשואיה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אינו חוזר ושמא תאמר אף בזו לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה אין זה כלום שכל חייבי לאוין אינו לוקה בקדושיו עד שיבעול שכלם לשון ביאה נאמר עליהם לא יבא ממזר וכו' ואע"פ שכהן גדול באלמנה נאמר בה לא יקח אעפ"כ אינו לוקה מצד הקדושין עד שיבעול ואע"פ שכשבעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל מ"מ כל שלא בעל אינו לוקה אף משום קיחה מה טעם לא יקח משום לא יחלל ואע"פ שיש חולקין בזו מיהא באלמנה לכהן גדול זו עיקר כמו שביארנו באחרון של קדושין ובתלמוד המערב אמרו שהנושא את האילונית הואיל ואין מצוה לשהותה אינו חוזר:

    עד כאן משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע וכל שחוזרים במצותם חובה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים ומתוך כך הולכין עד הספר ופירש אחר כן אותם שאינם חוזרים וכבר ביארנום ור' יהודה חולק לומר שאם בנה בית על מכונו ר"ל שלא חדש בו דבר אלא שלאחר שנפל חוזר ובונהו בלא שום חדוש לא היה חוזר ואין הלכה כדבריו אלא שלדעתו כל שהוסיף בו אפילו דימוס אחד ר"ל שורה אחת חוזר וכן ר' אליעזר אומר שאף הבונה בית לבנים בשרון והוא שם מקום לא היה חוזר ופרשו בגמרא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע כלומר שאין הלבנים מתחברים בסיד או בטיט וצריכים לחדשם תמיד ואין זה בית דירה ושבוע פירושו שבוע ממש ויש מפרשים שמטה ומפרשים שהלבנים שלהם היו גרועים ואין מתקיימין והוא שאמרו בתלמוד המערב שכהן גדול היה מתפלל עליהם ביום הכפורים שלא יעשו בתיהם קבריהם ולא יראה כן ואף לפירושנו אין הלכה כרבי אליעזר שמ"מ בית דירה הוא:

    משנה אלו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והנושא את ארוסתו והכונס את יבמתו שנ' נקי יהיה לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו ושמח את אשתו אשר לקח להביא את יבמתו ואינן מספקים מים ומזון ואינן מתקנים את הדרכים ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' ר' עקיבא אומ' הירא ורך הלבב כשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה ר' יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהרי מתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלת לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין זה הוא הירא ורך הלבב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם וגו' בראש העם ובעקיבו של עם מעמידים זקיפים לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו שתחלת ניסה נפילה שנ' נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה וגו' ולהלן הוא אומ' וינוסו ישראל לפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע בד"א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחפתה אמ' ר' יהודה בד"א במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר הר"ם פי' אמרו שאין זזין שיחייב לפי שאם לא יחייב התורה אותם היציאה מבתיהם כמו אלו עורכי המלחמה עוד יחזרו כמו מה שקדם זכרם אבל לא יתחייבו לצאת כלל בשום פנים שנה תמימה פי' ר' יוסי הגלילי סבר מתירא מן העבירות בין שהם עבירות דאוריתא או דרבנן ור' יוסי סבר עבירות דאוריתא לבד ולזה אמ' אלמנה לכהן גדול והלכה כר' עקיבא פי' אין מחלוקת ביניהם שמלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה ואין מחלקת ביניהם שהריגת שאר האומות משאר הארצות רשות ואמנם היה מחלקת בהריגת ההורגים להם ולהשפילם עד שלא יהרגו את ישראל ולא ילחמו את ארצם ת"ק יקרא זה רשות ור' יהודה יקרא זאת ההריגה מצוה הנה על דעת ר' יהודה מי שהוא מתעסק בזאת ההריגה או בסבתה פטור מן המצוה לפי שהעקר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה ועל דעת ת"ק אינו עוסק במצוה ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי ואלו שאין זזין ממקומן כלומר שאין יוצאין למלחמה כלל ושאם יצאו שיעברו בלאו ושאין מטריחים אותם לספוק מים ומזון ולתקון דרכים כלל ולא לשמירת החומה ולא נותן לפסי העיר שנא' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר לא יצא בצבא לצרכי הגדוד ולא יעבור עליו לצרכי העיר וכן היא שנויה בתלמוד המערב ומתוך כך הוא אומר עליהם שאין זזין ממקומם שהרי האחרים היו הולכין עד הספר כמו שביארנו ואינן חוזרין לבתיהן:

    בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והתחיל לאכול את פריו אירס אשה ולקחה וכל אותה שנה אינו זז ממקומו לענין שעבודים אלו כלל שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ולמדו מפי השמועה בין לבית בין לכרם בין לאשה ואין ספק שכל שאתה קורא בנין בית ונטיעת כרם ואירוס אשה למעלה באותם שחוזרין ומספקים אתה קורא אותם כאן בית וכרם ואשה ואם כן מחזיר גרושתו אינו בכלל זה והתבאר בתלמוד המערב שאם בנה בית והשכירו אם הקדימו לו שכר הרי זה בדין חנכו ואם לאו הרי זה כמי שלא חנכו ואם בנה בית ולא דר בו אלא שנתן בו חפציו ונעל עליהן אם היה צריך ליבטל על שמירתם הרי זה כמי שחנכו ואם לאו הרי זה כמי שלא חנכו וכן שבנה או נטע בחוצה לארץ אינו בכלל זה שאינו זז ממקומו על הדרך שביארנו למעלה שאינו בכלל החוזרים אם יצאו עד כאן מה שהכהן אומר ושוטר משמיע:

    ואחר כך נאמר בתורה ויספו השוטרים לדבר אל העם מי האיש הירא וכו' ובא בקבלה שאף זו על ידי שנים אלא ששניהם על ידי שוטרים ר"ל שוטר מדבר ושוטר אחר משמיע בקול רם מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב העם כלבבו ופירש ר' עקיבא הדברים כמשמען שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה רוצה לומר אספות הפרשים שמתדבקים זה בזה שלא יפזרום האויבים וכן שאינו יכול לראות חרב שלופה ושאר עניני מערכת המלחמה רוצה לומר שכששומע קול הקרנות והגפת התריסין או הוא רותת או מימיו שותתין על ברכיו וכיוצא באלו שיחזור ור' יוסי הגלילי מוסיף על זו הירא מעבירה שבידו ואמר שדרך מוסר נתנה תורה רשות לחזור בבית וכרם ואשה כדי שאם יירא מעבירות שבידו יתבייש לומר שעל ידי עבירה הוא חוזר יהא תולה חזרתו באלו ופרשו בגמרא שלדעת ר' יוסי הגלילי אף בעבירות של סופרים כן ובא ר' יוסי לחלוק דוקא בעבירות של תורה כגון אלמנה לכהן גדול וכו' ושאר חייבי לאוין הא בעבירות של סופרים לא וגדולי המחברים פסקו כר' עקיבא ואין שום עבירה בכלל חזרה ומ"מ יראה לפסוק כר' יוסי לחזור בכל עבירות של תורה אם אינו שב בנתים ויראה לי מדברי ר' יוסי דוקא בעבירות של תורה ושהן ידועות לכל ואינו שב מהם כגון אלו שהזכיר הא כל שאינן ידועות לכל הכל תלוי בלבו ומחשבתו אם ישוב אינו חוזר ועליו נאמר ויראת מאלהיך:

    ואחר שאמר כל הדרשות שהוזכרו וחזר הרוצה לחזור מתקנין את המערכות ופוקדין שרי צבאות בראשי העם כדכתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם:

    ואח"כ ממנין בני אדם לעמוד מאחורי המערכות והוא שקרא עקיבו של עם ר"ל סופו וכשילין של ברזל בידיהן ואם ראו על אחד מהן שיהא נותן לב לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת ניסה וכו' ר"ל תחלת נפילה ניסה ונמצא גורם לכל המחנה שיפול על ידו וכן מעמידין זקפים לפניהם ר"ל גבורי חיל המעמידים את החיל בזקיפה ובלא פחד לרוב אבירות לבם ושלמות הנהגתם וכל אחד נשען על קונו ואם חס ושלום מבהיל עצמו ומסבב אימה ויראה בלבו עובר בלא תעשה שנאמר אל תיראו וכו' ומתוך כך ישים נפשו בכפו ולא יזכור ביתו ואשתו ובניו וממונו אלא ימחה זכרם מלבו מכל וכל לא יחשוב בשום דבר אלא למלחמה:

    ואמר אח"כ שדברים אלו כלם הן על אלו שרשאין לילך ושבידם לחזור הן על אלו שאין זזין ממקומם ואין רשאין לילך דוקא במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה כלם יוצאין אפי' חתן מחדרו וכו' ורבי יהודה אומר במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין ופרשו בגמ' שמלחמת שבעה עממין ועמלק לדברי הכל חובה מלחמת האויבים שאינה מצד יראתם אלא כדי להרחיב המלך את גבולו ולפרסם את שמו לדברי הכל רשות לא נחלקו אלא שנלחמים עם אויביהם מחמת שיראים מהם שיבאו עליהם או שנודע להם שמכינים עצמם לכך שלדעת חכמים הרי זו מצוה והעוסק בה פטור מן המצוה ואין צריך לומר אם כבר באו ולדעת ר' יהודה כל שלא באו רשות הוא והעוסק בה אינו פטור מן המצוה והלכה כרבנן:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו ופסקנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל שממנין כהן גדול ממנין לו כהן אחר ונקרא סגן או ממונה עומד לימינו תמיד וזהו כבודו ועיקר סיבת מנויו שאם אירע פסול בכהן גדול יהא הוא נכנס ומשמש תחתיו:

    כהן משוח מלחמה צריך שיחזק את העם בדבריו על הדרך שביארנו וכדי לזרזם בתשובה מעבירות שבידם ושלא יתיאשו מן התשובה הוא דורש להם שיחזרו בתשובה ושתתקבל כל תשובתם אפילו הפליגו במרי שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה ושהמצות שבהם יעזרום על כך ויגינו עליהם שלא לימסר ביד האויבים והוא שאמרו שמע ישראל אתם קרבים היום רמז רמז בו אף על פי שלא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 42a

    Sotah 42a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 537 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Gemula Separated, as in, "And he was weaned (vayigamel)" (Genesis 21:8).

    Rashi on Sotah 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתני' משוח מלחמה נראה האי דלא תנא הכי משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד כדקתני בפרק אלו נאמרין (לעיל סוטה דף לב.) מקרא בכורים כיצד משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מיניה ואלו נאמרין בלשון קודש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן ויש לומר דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה ופסיק ושדי להו וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה יש לומר דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא נתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה:

    הכי קאמר שנאמר ודבר ירושלמי למה בגין דכתי' ודבר הרי ק"ש דכתי' בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה אמירה הרי פרשת ודוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון אמר רבי חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה נגישה שנא' להלן בלשון קודש אף כאן בלשון קודש עד כדון כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן ברם מאי אמר ר' חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן נגישה ונגש משה אל הערפל מה לשם לשון הקודש אף כאן לשון הקודש מסתברא דלא ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחרי כן ונגש הכהן ודבר אל העם בתר דמתקן להון הוא משמע לון:

    סגן לאו ממונה הוא ואם תאמר הא אמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט.) כשהוא מנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו ותניא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו ואמר רב פפא ש"מ מהא מתניתין תלת שמע מינה היינו סגן היינו ממונה יש לומר ודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן (יומא דף כח.) אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מינוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים:

    Tosafot on Sotah 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    משוח מלחמה וכו' מצד שביאר בפרק אלו נאמרין כל הדברים שאמירתם טעונה לשון הקדש דרך כלל וביאר בקצתם עניני דיניהם עד שנשארו מהם לבאר עניני משוח מלחמה ועניני עגלה ערופה בא הנה בזה הפרק לבאר עניני משוח מלחמה בכל דינין הצריכים בענינו והמטפלים עמו ממה שהיו השוטרים מדברים אל העם גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון במה שהכהן והשוטרים אומרים לעם השני באותם שחוזרים על פי דבריהם אלא שיוצאים עד הספר ומשתדלים בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים השלישי באותם שאין יוצאין מבתיהן כלל לשום דבר וזהו ענין הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    ואנו מבארים עניני המשנה כלה ביחד מפני שכלה דברים הנמשכים לענין אחד והוא שאמר משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמ' והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וגו' זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם על אויביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידן וירחמו עליכם כמה שנאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תראו מפני הגפת התריסין ושיפת הקולגסים ואל תחפזו מפני קול הקרנות ואל תערצו מפני קול הצוחה כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הן באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחנו של גלית ומה היה בסופו סופו שנפל בחרב הם נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם עם אויביכם להושיע אתכם זה מחנה הארון ודברו השוטרים אל העם לאמר וגו' אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה אחד הלוקח אחד היורש ואחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר נטע כרם וגו' אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפי' מחמשת המינין אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב אחד הלוקח אחד היורש אחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה וגו' אחד המארש את הבתולה אחד המארש את האלמנה ואפי' שומרת יבם אפי' שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אלו שומעים את דברי כהן מעורכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים אלו שאינן חוזרין הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק המחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא היה חוזר ור' יהודה אומ' אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר ר' אלעזר אומר אף הבונה בית בשרון לא היה חוזר אמר הר"ם פי' אמרו במשוח מלחמה ודבר אל העם ואמ' משה ידבר והאל' יעננו בקול כמו ששם בלשון הקדש כאן וכאן בלשון הקדש וצחצוח חרבות בסיף בהיקות הסיף והרמחים והגפת תריסין הכאת המגינים קצתם בקצתם ושיפת הקולגסים הפלגת והם מקלות יכו בהם האבנים ויעופו ויסב עקבי האנשים והסוסים ויפלו ונצחונו התגברותו ותקפו פי' אמר השם אשר בנה בית שהיא ראויה לדור בה ואמ' אשר לקח אשה וזה לא לקחה על דרך התורה לבנים בשרון אמרו בתלמוד מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' יהודה:

    אמר המאירי כל מלחמה שמלכי ישראל או מנהיגיהם נלחמים עם אויביהם הן מלחמת מצוה כגון מלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק ומלחמה עם כל צר הבא עליהם להשחית נחלתם הן מלחמת הרשות כגון מלך שנלחם מרצונו עם שאר העמים אם להרחיב את גבולו אם להרבות בגדולתו ולהוסיף כבוד על שמו בכלם ממנין כהן אחד לדבר אל העם ולדרוש להם ולחזק את לבבם אבל אין אומרין לחזור לשום אדם אלא ממלחמת הרשות אבל למלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו וכו' ואם כן כל הפרשה נאמרה בשל רשות וזהו שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ודרשו בו יכול כל כהן שירצה תלמוד לומר ודברו השוטרים מה שוטר במנוי אף משוח מלחמה במנוי אבל שלא במנוי לא אפי' כהן גדול או סגן ולא עוד אלא שכשנתמנה לכך היו מושחין אותו בשמן המשחה ועל זה היו קורין אותו משוח מלחמה ואמר עליו שאותם דברים שהוא מדבר טעונים לשון הקדש שנאמר והיה כקרבכם וכו' ושאלו בגמ' מאי קאמר כלומר היאך מקרא זה מוכיח כן והשיב שלא אמרה אלא ממלת ודבר כלומר נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר וכו':

    ועכשו מתחיל במה שהוא אומר להם ופרשו בגמ' ששתי פעמים היה אומר כן אחת כשהיו יוצאין מארצם ועליה נאמר בגמ' אחת בשופר כלומר כשהיו תוקעים בשופר לצאת מארצם ומ"מ יש גורסין אחת בספר ושמא היה קורא להם כל הפרשה וענין אותה דרשא היתה כל ענין הפרשה כאחד ר"ל שיתחזק לבם ולא יפחדו ושלא ילכו למלחמה אלא הראויים לילך ולשון דבריו בזו שמעו דברי מערכות המלחמה וחזרו ר"ל הראוי לחזור ולי נראה לקרות בספר בשב"א תחת הסמ"ך כלומר שלא היו דנין לאלו לחזור אלא משהלכו עמהם עד הספר שהרי מוטל היה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון ולתקן את הדרכים וזהו שאמרו בבריתא פעמים יוצא ומדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה ואע"פ שבענין זה נאמר ודברו השוטרים אל העם מי האיש וכו' כהן היה אומר ושוטרים משמיעים ואף זו שמא דוקא בפעם שניה אבל בראשונה הכל נאמר על ידי משוח מלחמה ופעם שניה כשעורכין המערכות הוא דורש להם שלא ירך לבבם וכן שאם בא שם מי שראוי לחזור שיחזור:

    ומתחיל ואומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם לא על אחיכם אתם הולכים שאם תפלו בידם יהו מרחמים עליכם כמו שנאמר במלחמת פקח בן רמליהו ואחז שנפלו בני יהודה ביד ישראל ורחמו עליהם על ידי נבואת עודד הנביא כמו שכתוב בדברי הימים אלא על אויביכם אתם הולכים אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם וארבעה לשונות אלו כנגד ארבעה דברים שהאומות עושין מגיפין תריסיהם זה עם זה ומריעין בשופרות וצווחין בקולם ורומסין ברגלי סוסיהם כדי שיהו דוהרים כדי להרבות בקולות לאיים את שכנגדם ואע"פ שבמשנה הוזכרו אלו ועוד שנים והם צחצוח חרבות ושפעת עקלגסין ר"ל ריבוי חיילות ויש מפרשים מינין שבכלי זיין שהיו קורים להם כך מ"מ שני אלו עיקר מלחמה הם ואינם לאיים אבל ארבע לשונות אלו באו על ארבעת הדברים שהם עושים לאיים ומבטיחם שלא ייראו מדברים אלו כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם כלומר הם באים בנצוח בשר ודם ונופלין בחרב כמו שאירע לגלית אבל אתם שכינה עמכם וארון שהלוחות בתוכו ושהשם וכל כנוייו גנוזים שם הולך במחניכם עד כאן משוח מלחמה אומר וכהן אחר משמיע לכל העם אחריו בקול רם:

    ואח"כ נאמר במקרא ודברו השוטרים אל העם מי האיש אשר בנה וכו' אשר נטע וכו' אשר ארש וכו' ופרשו בגמ' שלא דברי עצמן היו אלא משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע והשוטרים הם תחת השופטים ר"ל שהם ממונים לנגוש ולכוף כל מי שיצוה השופט בכך ומתחיל משוח מלחמה ואומר מי האיש אשר בנה בית חדש וכו' ואמר שכל בית במשמע אפילו בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות ר"ל של יין או של שמן הואיל ומ"מ ראוי לדירה כל דהו הא בנין בית שער ואכסדרא ומרפסת אינו חוזר עליהן וכן התבאר בתלמוד המערב שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו חוזר עליו ואף בתלמוד שלנו הוזכרו במסכת סכה ובכמה מקומות וכן לא סוף דבר שחוזר בבנין אלא אף אם לקח או ירש או ניתן לו במתנה אבל גזל אינו חוזר ושמא תאמר לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה תירצוה בגמ' אפילו חזר בתשובה ונתן דמיו ברשות שמ"מ הואיל ובגזילה בא לידו מתחלה אינו חוזר עליה:

    ואח"כ אומר מי האיש אשר נטע כרם וכו' ולא סוף דבר כרם אלא אפילו נטע אילנות כל שנטע מהם חמשה שכיוצא בו בכרם נקרא כרם ר"ל שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושיהו אילני מאכל ואפילו היה כל אחד מין חלוק בפני עצמו ובבריתא הוסיפו אפילו בחמשה מקומות וכן אפילו לא נטע אלא שהבריך או הרכיב ופרשוה בגמ' דוקא הברכה או הרכבה המחייבת בערלה על הדרך שיתבאר הן שנטע הן שלקח הן שירש הן שניתן לו במתנה הא נטע אילני סרק אפילו כמה או נטע אילני מאכל אלא שלא נטע מהם אלא ארבעה אפילו היו כלן מין אחד או שגזל אינו חוזר וכן כרם של שני שותפין אינו חוזר עליו כמו שהתבאר בגמ' דכל חד וחד לאו כרמו קרינא ביה ובתלמוד המערב פרשו שכל שנטע בחוצה לארץ אינו חוזר:

    ואח"כ אומר מי האיש אשר ארש אשה וכו' הן שאירס בתולה הן אלמנה אפילו היתה לו זקוקה או אפילו שמע שמת אחיו ונזקקה לו אשתו חוזר ויתבאר בגמ' שאפילו היו חמשה אחים ונזדקקה יבמה לפניהם אע"פ שמצוה בגדול כלם חוזרין וכן התבאר בתלמוד המערב שאם קדש אשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חדש והגיע זמן במלחמה חוזר אבל אירס את גרושתו או שאירס מי שיש עבירה בנשואיה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אינו חוזר ושמא תאמר אף בזו לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה אין זה כלום שכל חייבי לאוין אינו לוקה בקדושיו עד שיבעול שכלם לשון ביאה נאמר עליהם לא יבא ממזר וכו' ואע"פ שכהן גדול באלמנה נאמר בה לא יקח אעפ"כ אינו לוקה מצד הקדושין עד שיבעול ואע"פ שכשבעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל מ"מ כל שלא בעל אינו לוקה אף משום קיחה מה טעם לא יקח משום לא יחלל ואע"פ שיש חולקין בזו מיהא באלמנה לכהן גדול זו עיקר כמו שביארנו באחרון של קדושין ובתלמוד המערב אמרו שהנושא את האילונית הואיל ואין מצוה לשהותה אינו חוזר:

    11 more comments on this page.

    Meiri on Sotah 42a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה משוח מלחמה כהן שנתברר לכך כו' ובד"ה ויקומו כו' היה נביא עודד כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה מלחמה נראה האי כו' אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה כו' עכ"ל ועוד נראה הכא שבא לפרש מקדים קראי דמשוח מלחמה משום דמקדמי נמי בברייתא קראי דמשוח מקמי דעגלה ערופה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנוּפָּה, מְאוּסָה כְּנִדָּה (איוב טו, לד) נראה לי בס"ד הטעם שהמשילה לטומאת נדה ולא לטומאה של נוגע במת, מפני כי הנדה הטומאה באה לה מדבר היוצא מגופה שהוא הדם וכן החנופה היא בדברים שיוצאים מתוך גופו של אדם. ומה שאמר כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנוּפָּה לְסוֹף גּוֹלָה מפני שנפשות שלהם גולים ונדחים ממחנה שכינה דכתיב כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא (איוב יג, טז) ולכן בדין הוא שגם הגופים שלהם יהיו נדחים ממקומן וגולין למקום אחר.

    אַרְבַּע כִּיתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה הנה הסדר שלהם כפי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותנו ז"ל הוא כך הקל שבהם לֵיצִים וחמור מזה חֲנֵיפִים וחמור מזה שַׁקָּרִים וחמור מזה מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע עיין שם. ולפי זה גרסה של התלמוד דנקיט חֲנֵיפִים קודם שַׁקָּרִים היא עיקר וגרסת בעל עין יעקב דנקיט שַׁקָּרִים קודם אינו נכון. ונראה לי בס"ד לרמוז אותיות שניות של ארבעה ההם המה אותיות 'נשקץ' [לֵצִים חֲנֵיפִים שַׁקָּרִים מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע] כלומר שנשקץ את הארבעה האלה ונתעב אותם. והא דאין מקבלים פני שכינה נראה מדה כנגד מדה הם עושים כן כדי לקרב עצמן אצל בני אדם לכן יהיו מרוחקים ממקום הקודש. ומה שאמר כַּת לֵצִים מפסוק מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים (הושע ז, ה) נראה דדריש ידו לשון מקום כמו יַד אַבְשָׁלֹם (שמואל ב' יח, יח) וכן מַצִּיב לוֹ יָד (שמואל א' טו, יב).

    מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְדַבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר היינו משום דכתיב וְדִבֶּר אֶל הָעָם (דברים כ, ב) כלומר דבור המיוחד לעם הזה שהוא לשון הקודש שניתן לישראל דוקא ונראה לי הטעם שצריך לדבר בלשון הקודש דוקא דכתב הרמב"ם ז"ל הטעם שנקרא 'לשון הקודש' מפני שאין בו שמות לאברי הערוה כשאר לשונות. וידוע שביציאתם למלחמה כשיצליחו היצר הרע מתגרה בהם באיסור הזנות וכמו שנאמר כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וכו' וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ (דברים כא, יא) וידוע אף על פי שהתירה תורה יפת תואר היינו בשביל שיודע הקדוש ברוך הוא שאינם יכולין לעמוד נגד היצר הרע בדבר זה אבל מכל מקום היא מאוסה לפני הקדוש ברוך הוא ולכן סמך לזה בתורה פרשת בן סורר ומורה. ולכן משוח מלחמה מדבר עמהם קודם צאתם בלשון הקודש לרמוז להם הביטו וראו למה נקרא לשון זה לשון הקודש? מפני שאין בו שמות לאברי הערוה ומזה תבינו כמה מאוסה הערוה על כן תזהרו ותשמרו שלא יהיה לבבכם נמשך אחר יפת תואר בשביה כי דבר זה הוא גדר וסייג לאיסור ערוה וצריך האדם לקדש עצמו במותר לו שבזה יהיה נקרא קדוש דהא אפילו הלשון נקרא קדוש בשביל שאין בו שמות לאיברי הערוה.

    לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין נראה פשוט המשוח מלחמה לא היה מוציא מפיו אלא רק דברים הכתובים בפרשה אך התנא מפרש את הדברים בכך יען כי משוח מלחמה נוהג מקדם קדמתה אבל ויקומו האנשים היה בימי אחז וגלית ושובך בימי דוד המלך ע"ה. והא דאמר לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן דנקיט שני שבטים אלו דוקא נראה לי בס"ד דמצינו בריש שופטים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי (שופטים א, ג) ופירש רש"י הטעם שאמר לשבט שמעון ולא לשבט אחר, מפני שהיה ביניהם אהבה גדולה יען כי ראובן הבכור נתרחק ולקח נחלתו בעבר הירדן ונשאר שמעון הוא הגדול שבשבטים שנחלו בארץ ישראל לכך יהודה פנה אליו ועוד שהיו שכנים זה בזה דכתיב בשמעון וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה (יהושע יט, א) עיין שם. ולזה אמר לא יהודה הגיבור שבשבטים על שמעון הגדול שבשבטים וגם שהוא שכינו שבודאי ירחם עליו וגם לא שמעון הגדול שבשבטים על בנימין הצעיר שבשבטים דודאי ירחם עליו כי קטון הוא ואביו אהבו.

    אֲפִילּוּ לֹא קִיַּימְתֶּם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית אִי אַתֶּם נִמְסָרִין בְּיָדָם. נראה לי בס"ד כ"ה אתוון של שמע ישראל הם חרב פיפיות להכרית בהם אויבי ישראל ולכן הרגיש הפלשתי בזה מכח מזלו ורצה לבטל מהם קריאת שמע שחרית וערבית וכמו שאמרו לקמן על פסוק הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב (שמואל א' יז, טז) כי על אלו נאמר רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו) ולכן גבי משה רבינו ע"ה בהריגת המצרי כתיב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי (שמות ב, יב) שזכר יחוד של כ"ה וכ"ה דשחרית וערבית. ובזה פירשתי בס"ד מה ששלח יוסף הצדיק ע"ה ליעקב אבינו ע"ה לומר לו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְפַרְעֹה (בראשית מה, ט) כלומר על ידי כ"ה אתוון דאמר בנך יוסף לכך שמני אלהים לאדון ששלפתי חרב זה כנגד הקליפות של מצרים ופרעה וגברתי עליהם! ולזה אמר כאן אֲפִילּוּ לֹא קִיַּימְתֶּם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדָם כי אלו יהיו חרב פיפיות כנגד אויביכם. ומה שאמר שְׁתֵּי פְּעָמִים מְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶחָד בַּסְּפָר וְאֶחָד בַּמִּלְחָמָה, בספר היינו עיר הסמוכה לגבול ישראל ובערבי קורין אותה ס"ר ח"ד.

    Ben Yehoyada on Sotah 42a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 42, Amud Aleph, about 537 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “(ירמיהו לז, יג) ויהי הוא. בשער בנימן…”

    2. Segment 227 words

      Opens “וא"ר אלעזר כל עדה שיש בה חנופה…”

    3. Segment 334 words

      Opens “ואמר ר' אלעזר כל עדה שיש בה…”

    4. Segment 420 words

      Opens “א"ר ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין…”

      Named: אבא.

    5. Segment 533 words

      Opens “כת ליצים דכתיב (הושע ז, ה) משך…”

    6. Segment 624 words

      Opens “כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה,…”

    7. Segment 74 words

      Opens “הדרן עלך אלו נאמרין…”

    8. Segment 832 words

      Opens “מתני׳ משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם…”

    9. Segment 975 words

      Opens “בלשון הקודש (דברים כ, ג) ואמר אליהם…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “(דברים כ, ג) אל ירך ' לבבכם…”

    11. Segment 1161 words

      Opens “(דברים כ, ד) כי ה' אלהיכם ההולך…”

      Named: רב ונפלו.

    12. Segment 1225 words

      Opens “גמ׳ מאי קאמר הכי קאמר שנאמר ודבר…”

    13. Segment 1340 words

      Opens “תנו רבנן ונגש הכהן ודבר אל העם…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “כהן גדול נמי האיכא מלך על גביו…”

      Named: רבי חנינא.

    15. Segment 1534 words

      Opens “ואמר אליהם שמע ישראל מאי שנא שמע…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    16. Segment 1619 words

      Opens “אל ירך לבבכם אל תיראו כו' תנו…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026