Talmud Builders

    Sotah 36a

    Chapter 7 - Ellu Ne'emarin

    גם: סוטה דף ל״ו ע״א, פרק ז׳ אלו נאמרין

    English translation - Sotah 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In accordance with whose opinion is the baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the verse: “You shall keep alive no one who breathes” (Deuteronomy 20:16), is not referring to the gentiles living outside of Eretz Yisrael, because there is no concern that the Jewish people will learn “to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18), as these Canaanites are not located in Eretz Yisrael.

    2§ The Gemara continues to discuss the entrance of the Jewish people into Eretz Yisrael: Come and see how many miracles were performed on that day: The Jewish people crossed the Jordan, and they arrived at Mount Gerizim and Mount Ebal, which are more than sixty mil from the river, and on that day no entity was able to stand before them. And anyone who stood before them was immediately struck with diarrhea, as it is stated: “I will send My terror before you, and will confound all the people that you encounter” (Exodus 23:27).

    3And similarly, the verse says: “Terror and dread falls upon them; by the greatness of Your arm they are as still as a stone; till Your people pass over, Lord” (Exodus 15:16). This alludes to the first arrival of the Jewish people in Eretz Yisrael, during the period of Joshua. The verse continues: “Till the people that You have gotten pass over” (Exodus 15:16). This alludes to the second arrival, when the Jews returned to Eretz Yisrael from Babylonia after the destruction of the First Temple.

    4Accordingly, say from now that the Jewish people were worthy of having a miracle performed for them during the second arrival, just like they were worthy of having miracles performed for them during the first arrival, but their sin caused them to enter Eretz Yisrael through a natural process, with the permission of the kings of other nations.

    5The Gemara continues its description of the entrance into Eretz Yisrael during the period of Joshua: And afterward they brought the stones and built the altar on Mount Ebal, and plastered it over with plaster, and wrote on the stones all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all of the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8).

    6And they sacrificed burnt-offerings and peace-offerings, and they ate and drank and celebrated, and they uttered the blessings, and they uttered the curses, and they took [ kippelu ] the stones with them, and they arrived and slept in Gilgal, as it is stated: “And carry them over with you, and lay them down in the lodging place, where you shall lodge this night” (Joshua 4:3).

    7One might have thought that they were required to place these stones at each and every lodging place where they stayed. Therefore, the verse states: “Where you shall lodge this night,” meaning only on that night. And it is written: “And those twelve stones, which they took out of the Jordan, Joshua set up in Gilgal” (Joshua 4:20).

    8It is taught in a baraita ( Tosefta 11:10): The hornet [ tzira ] did not cross the Jordan with them. The Gemara asks: And did it not? But isn’t it written: “And I will send the hornet before you, which shall drive out the Hivites, and the Canaanites” (Exodus 23:28)?

    9Rabbi Shimon ben Lakish says: The hornet stood on the banks of the Jordan and threw its venom at the inhabitants of the land and it blinded their eyes from above and castrated them from below, as it is stated: “Yet I destroyed the Amorites before them, whose height was like the height of the cedars, and they were strong as the oaks; yet I destroyed their fruit from above, and their roots from beneath” (Amos 2:9).

    10Rav Pappa said: There were two hornets. One was the hornet of Moses, which helped conquer the eastern side of the Jordan, and one was the hornet of Joshua. The hornet of Moses did not cross the Jordan, but the hornet of Joshua did cross.

    11§ It is stated in the mishna: Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim, as it is stated: “Half of them in front of Mount Gerizim and the half of them in front of Mount Ebal” (Joshua 8:33). The Gemara asks: What is the meaning of the term “and the half of them”? It seems to be referring to a division that already existed. Rav Kahana says: The same way that the tribes were divided up here on the mountains, so too were they divided on the stones of the ephod, a garment of the High Priest.

    12The Gemara raises an objection to this answer: The High Priest had two precious stones on the part of the ephod that rested on his shoulders, one on this side and one on that side, and the names of the twelve tribes were written on them, six on this stone and six on that stone, as it is stated: “Six of their names on the one stone, and the names of the six that remain on the other stone, according to their birth” (Exodus 28:10).

    13It is derived from the verse that only the names on the second stone were written according to the order of their birth: Gad, Asher, Issachar, Zebulun, Joseph, Benjamin. But the names on the first stone were not written according to the order of their birth, as Judah was written first, and afterward came Reuben, Simeon, Levi, Dan, and Naphtali. And there were fifty letters on the two stones of the ephod, twenty-five letters on this stone and twenty-five on that stone.

    14Rabbi Ḥanina ben Gamliel says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כמאן כר' שמעון - דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום אלמא לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל לא תחיה כל נשמה אבל לר' יהודה כולן בכלל לא תחיה:

    נתרז - מתקלקל מרעי:

    והמותי - לשון מהומה ועירבוב הגוף ומה שבתוכו:

    ביאה ראשונה - בימי יהושע:

    ביאה שניה - בימי עזרא:

    ליעשות להם נס - לעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים למלכות אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות כדכתיב מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):

    והעלו עולות ושלמים - שכך נצטוו באותה פרשה אבנים שלמות תבנה וגו' וזבחת שלמים וגו':

    פריו ממעל - עיניו:

    ושרשיו מתחת - סירוס:

    מאי והחציו - ביהושע הכי כתיב בהאי קרא דמתני' וכל ישראל וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל למה לי למיכתב והחציו דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במקום אחר:

    כדרך שחלוקין - השבטים בהר גריזים והר עיבל כדכתיב (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם וגו' ואלה יעמדו על הקללה כך חלוקים באבני אפוד שאמור בהן ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו אותו חציו החקוק באחת מן האבנים:

    כתולדותם - כסדר לידתן ששה האחרונים כסדרן גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין זהו סדר לידתן וששה ראשונים נכתבו בה יהודה ראובן שמעון ולוי דן ונפתלי כסדר לידתן חוץ מיהודה:

    ועשרים וחמשה על אבן זו - לקמן פריך ששה אחרונים עשרים וארבע הוא דהוו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 36 עמוד א

    1כמאן כר' שמעון.

    2בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר: ״(שמות כג״, כז) ״את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם וגו'״.

    3ואומר (שמות טו, טז) תפול עליהם אימתה ופחד... עד יעבר עמך ה'״ זו ביאה ראשונה, ״עד יעבר עם זו קנית זו ביאה שניה.

    4אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא.

    5ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: ״(דברים כז״, ח) ״באר היטב״,׃

    6והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים, ובאו ולנו בגלגל, שנאמר: ״(יהושע ד״, ג) ״והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון״.

    7יכול בכל מלון ומלון ת"ל ״אשר תלינו בו הלילה״, וכתיב: ״(יהושע ד״, כ) ״ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'״.

    8תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא כתיב: ״(שמות כג״, כח) ״ושלחתי את הצרעה לפניך״.

    9אמר ר' שמעון בן לקיש: על שפת ירדן עמדה, וזרקה בהן מרה. וסימתה עיניהן מלמעלה, וסירסתן מלמטה, שנאמר: ״(עמוס ב״, ט) ״ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת וגו'״.

    10רב פפא אמר: שתי צרעות הואי, חדא דמשה וחדא דיהושע. דמשה לא עבר, דיהושע עבר.

    11ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו'. מאי (יהושע ח, לג) ״והחציו״? אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד.

    12מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר: ״(שמות כח״, י) ״ששה משמותם על האבן האחת וגו'״.

    13שניה כתולדותם, ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם. וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו.

    14רבי חנינא בן גמליאל אומר:

    Tosafot

    כמאן כר"ש - וא"ת דלמא ביפת תואר אפילו ר' יהודה מודה דהא לא דברה תורה אלא כנגד היצר והואיל והותרו שאר נכריות דהלכה למשה מסיני דקנאין פוגעין בו כדאיתא בפרק שני דע"ז (דף לו:) הותרו אפילו כנענים שבחוצה לארץ במקום שהותרה יפת תואר דאמר בפ"ק דקידושין (דף כא:) איבעיא להו כהן מהו ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה כ"ע לא פליגי דשרי שלא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע ועוד אפילו ר"ש מה הוצרך להתירה מאי שנא מכהן אע"ג דזונה היא לא איצטריך קרא למשרייה הואיל ולא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע וי"ל כיון דלא התיר יפת תואר אלא במלחמות הרשות שבו הכתוב מדבר שמע מינה דגבי כנענים לא אמרינן לא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר דאע"ג דאיכא יצר אמר לא תחיה אפילו במקום יפת תואר הלכך לרבי יהודה דאית ליה כנענים שבחוצה לה נמי בכלל לא תחיה ואין מקבלין אותן לא היה מתיר במקום יפת תואר מיהו איכא למיתמה לר"ש דאמר מקבלים אותם ואינם בכלל לא תחיה למה לי קרא ושבית שביו לרבות יפת תואר ואכתי נימא איפכא דדוקא לרבי יהודה איצטריך וגזירת הכתוב הוא גבי יפת תואר שבחוצה לה אע"פ שכנענים אחרים שבחוצה לה הם בכלל לא תחיה וי"ל דעיקר טעמא דר"ש אקרא ושבית שביו סמיך דאי מההיא קרא למען אשר לא ילמדו איכא למימר כר' יהודה דאתא למשרייה או שאר אומות או כנענים קודם שהתחילו במלחמה:

    ואחר כך הביאו את האבנים - ה"ג בתוספתא (פ"ח) והביאו את האבנים שהעלו מן הירדן ובנו את המזבח והעלו עולות ושלמים ולא גרסינן וכתבו עליו את התורה:

    עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו - ירושלמי והלא אינן אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן פי' לתנא דתני התם כשם שחלוקים כאן כך חלוקין באבני אפוד מקשה א"כ על אותה אבן שהיו עליה של הר גריזים היו כ"ג ועל השניה כ"ז וזבולון מלא ומשני א"ר יוחנן בנימין היה חצי מכן וצ"ל דעל השניה שכתובין עליה אותו של הר עיבל היה כתוב ב"נ ועל הראשונה ימ"ן א"ר זבידא ויאות מי כתיב ששה שמותם לא כתיב אלא ששה משמותם משמותם ולא כל שמותם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    וששה שבטים עלו בהר גריזים והם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין וששה בהר עיבל והם ראובן וגד ואשר וזבולון דן ונפתלי ובאבני אפוד לא היו כתובים כן והדבר ידוע שהאפוד היה בגבו של כהן ארכו מאצילי ידיו ולמטה ורחבו כרחב הגב ויוצאות מצידי הרוחב שתי רצועות אחת מכאן ואחת מכאן שחוגרו בהם ותופר על שני ראשי שתי חתיכות כשיעור שימלאו כתפותיו וקובע על כל כתף אבן שהם מרובעת ומפתח בהם שמות השבטים ששה בכל אבן ובצד הימני היו מפתחים ראובן לוי יששכר נפתלי גד יוסף והיה כותב יהוסף כדי להשלים מנין האותיות שבאותו הצד לעשרים וחמשה ובצד השמאלי היו מפתחים שמעון יהודה זבולון דן אשר בנימין ונמצאו בין כלן חמשים אותיות ואח"כ מביא חתכה אחת על חזהו מלפניו קרויה חשב האפוד וקבועה בכתפות והחשן עליה ומה שנאמר במקרא כתולדותם פירושו כדרך שקרא להם אביהם ולא כדרך שקרא להם משה ר"ל ראובני שמעוני וכו' ואין הלכה כאחד מכל אלו שהוזכרו בסוגיא זו כסדר כתיבתם באפוד אלא כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהרבה כתבוה בסדור אחר ואין בידינו להכריע:

    זה שאמרה תורה על שבעה עממין לא תחיה כל נשמה פירושו כשלא השלימו והענין הוא שבשאר אומות קורין לשלום אם משלימין ומקבלין שבע מצות מוטב ואם לאו נלחמים עמהם והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזים את ממונם וגופם ואין הורגין לא נשים ולא טף אבל משבעה עממין כל שלא השלימו אין מחיין מהם כל נשמה אבל מ"מ קורין לכלם לשלום חוץ מעמון ומואב שנאמר בהם לא תדרוש שלומם וטובתם ואף אלו אם השלימו מעצמם מקבלין אותם אבל שאר עממין אפילו השבעה קורין להם לשלום והוא שנאמר ביהושע לא היתה עיר אשר השלימה את ישראל בלתי החוי יושבי גבעון כי מאת ה' היתה לחזק את לבם למען החרימם אלמא שאלו השלימו לא היו מחרימין אותם ולא הוצרכו יושבי גבעון לרמותם אלא שלא קראו לשלום תחלה אלא בכלל ולא קבלו והם לא היו יודעין שאם ישלימו הם בפרט שיהו ישראל מקבלין אותם ואף הנשיאים היו דנין אותם להריגה על שהטעום אלמלא חלול השם ולמדת שאף כנענים שבארץ ישראל אם חזרו בתשובה מקבלין אותם והוא שאמרו בסוגיא זו שאחר שכתבו משנה תורה על האבנים כתבו למטה מקרא האמור בסדר שופטים ושוטרים בפרשת שבעה עממין כי החרם תחרימם למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם וחטאתם לה' אלהיכם כדי שיכירו שאם יחזרו בתשובה מקבלין אותם והוא הדין בכנענים שבחוצה לארץ וגדולי הרבנים נוטים בזו לדרך אחרת ולענין פסק מיהא אינן נראין:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 36a

    Sotah 36a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 311 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026