Talmud Builders

    Sotah 36a

    Back to index

    English translation — Sotah 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In accordance with whose opinion is the baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the verse: “You shall keep alive no one who breathes” (Deuteronomy 20:16), is not referring to the gentiles living outside of Eretz Yisrael, because there is no concern that the Jewish people will learn “to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18), as these Canaanites are not located in Eretz Yisrael.

    2§ The Gemara continues to discuss the entrance of the Jewish people into Eretz Yisrael: Come and see how many miracles were performed on that day: The Jewish people crossed the Jordan, and they arrived at Mount Gerizim and Mount Ebal, which are more than sixty mil from the river, and on that day no entity was able to stand before them. And anyone who stood before them was immediately struck with diarrhea, as it is stated: “I will send My terror before you, and will confound all the people that you encounter” (Exodus 23:27).

    3And similarly, the verse says: “Terror and dread falls upon them; by the greatness of Your arm they are as still as a stone; till Your people pass over, Lord” (Exodus 15:16). This alludes to the first arrival of the Jewish people in Eretz Yisrael, during the period of Joshua. The verse continues: “Till the people that You have gotten pass over” (Exodus 15:16). This alludes to the second arrival, when the Jews returned to Eretz Yisrael from Babylonia after the destruction of the First Temple.

    4Accordingly, say from now that the Jewish people were worthy of having a miracle performed for them during the second arrival, just like they were worthy of having miracles performed for them during the first arrival, but their sin caused them to enter Eretz Yisrael through a natural process, with the permission of the kings of other nations.

    5The Gemara continues its description of the entrance into Eretz Yisrael during the period of Joshua: And afterward they brought the stones and built the altar on Mount Ebal, and plastered it over with plaster, and wrote on the stones all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all of the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8).

    6And they sacrificed burnt-offerings and peace-offerings, and they ate and drank and celebrated, and they uttered the blessings, and they uttered the curses, and they took [ kippelu ] the stones with them, and they arrived and slept in Gilgal, as it is stated: “And carry them over with you, and lay them down in the lodging place, where you shall lodge this night” (Joshua 4:3).

    7One might have thought that they were required to place these stones at each and every lodging place where they stayed. Therefore, the verse states: “Where you shall lodge this night,” meaning only on that night. And it is written: “And those twelve stones, which they took out of the Jordan, Joshua set up in Gilgal” (Joshua 4:20).

    8It is taught in a baraita ( Tosefta 11:10): The hornet [ tzira ] did not cross the Jordan with them. The Gemara asks: And did it not? But isn’t it written: “And I will send the hornet before you, which shall drive out the Hivites, and the Canaanites” (Exodus 23:28)?

    9Rabbi Shimon ben Lakish says: The hornet stood on the banks of the Jordan and threw its venom at the inhabitants of the land and it blinded their eyes from above and castrated them from below, as it is stated: “Yet I destroyed the Amorites before them, whose height was like the height of the cedars, and they were strong as the oaks; yet I destroyed their fruit from above, and their roots from beneath” (Amos 2:9).

    10Rav Pappa said: There were two hornets. One was the hornet of Moses, which helped conquer the eastern side of the Jordan, and one was the hornet of Joshua. The hornet of Moses did not cross the Jordan, but the hornet of Joshua did cross.

    11§ It is stated in the mishna: Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim, as it is stated: “Half of them in front of Mount Gerizim and the half of them in front of Mount Ebal” (Joshua 8:33). The Gemara asks: What is the meaning of the term “and the half of them”? It seems to be referring to a division that already existed. Rav Kahana says: The same way that the tribes were divided up here on the mountains, so too were they divided on the stones of the ephod, a garment of the High Priest.

    12The Gemara raises an objection to this answer: The High Priest had two precious stones on the part of the ephod that rested on his shoulders, one on this side and one on that side, and the names of the twelve tribes were written on them, six on this stone and six on that stone, as it is stated: “Six of their names on the one stone, and the names of the six that remain on the other stone, according to their birth” (Exodus 28:10).

    13It is derived from the verse that only the names on the second stone were written according to the order of their birth: Gad, Asher, Issachar, Zebulun, Joseph, Benjamin. But the names on the first stone were not written according to the order of their birth, as Judah was written first, and afterward came Reuben, Simeon, Levi, Dan, and Naphtali. And there were fifty letters on the two stones of the ephod, twenty-five letters on this stone and twenty-five on that stone.

    14Rabbi Ḥanina ben Gamliel says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כמאן כר' שמעוןדאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום אלמא לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל לא תחיה כל נשמה אבל לר' יהודה כולן בכלל לא תחיה:

    נתרזמתקלקל מרעי:

    והמותילשון מהומה ועירבוב הגוף ומה שבתוכו:

    ביאה ראשונהבימי יהושע:

    ביאה שניהבימי עזרא:

    ליעשות להם נסלעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים למלכות אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות כדכתיב מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):

    והעלו עולות ושלמיםשכך נצטוו באותה פרשה אבנים שלמות תבנה וגו' וזבחת שלמים וגו':

    פריו ממעלעיניו:

    ושרשיו מתחתסירוס:

    מאי והחציוביהושע הכי כתיב בהאי קרא דמתני' וכל ישראל וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל למה לי למיכתב והחציו דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במקום אחר:

    כדרך שחלוקיןהשבטים בהר גריזים והר עיבל כדכתיב (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם וגו' ואלה יעמדו על הקללה כך חלוקים באבני אפוד שאמור בהן ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו אותו חציו החקוק באחת מן האבנים:

    כתולדותםכסדר לידתן ששה האחרונים כסדרן גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין זהו סדר לידתן וששה ראשונים נכתבו בה יהודה ראובן שמעון ולוי דן ונפתלי כסדר לידתן חוץ מיהודה:

    ועשרים וחמשה על אבן זולקמן פריך ששה אחרונים עשרים וארבע הוא דהוו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 36 עמוד א

    1כמאן כר' שמעון.

    2בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר: ״(שמות כג״, כז) ״את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם וגו'״.

    3ואומר (שמות טו, טז) תפול עליהם אימתה ופחד... עד יעבר עמך ה'״ זו ביאה ראשונה, ״עד יעבר עם זו קנית זו ביאה שניה.

    4אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא.

    5ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: ״(דברים כז״, ח) ״באר היטב״,׃

    6והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים, ובאו ולנו בגלגל, שנאמר: ״(יהושע ד״, ג) ״והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון״.

    7יכול בכל מלון ומלון ת"ל ״אשר תלינו בו הלילה״, וכתיב: ״(יהושע ד״, כ) ״ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'״.

    8תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא כתיב: ״(שמות כג״, כח) ״ושלחתי את הצרעה לפניך״.

    9אמר ר' שמעון בן לקיש: על שפת ירדן עמדה, וזרקה בהן מרה. וסימתה עיניהן מלמעלה, וסירסתן מלמטה, שנאמר: ״(עמוס ב״, ט) ״ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת וגו'״.

    10רב פפא אמר: שתי צרעות הואי, חדא דמשה וחדא דיהושע. דמשה לא עבר, דיהושע עבר.

    11ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו'. מאי (יהושע ח, לג) ״והחציו״? אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד.

    12מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר: ״(שמות כח״, י) ״ששה משמותם על האבן האחת וגו'״.

    13שניה כתולדותם, ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם. וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו.

    14רבי חנינא בן גמליאל אומר:

    Tosafot

    כמאן כר"שוא"ת דלמא ביפת תואר אפילו ר' יהודה מודה דהא לא דברה תורה אלא כנגד היצר והואיל והותרו שאר נכריות דהלכה למשה מסיני דקנאין פוגעין בו כדאיתא בפרק שני דע"ז (דף לו:) הותרו אפילו כנענים שבחוצה לארץ במקום שהותרה יפת תואר דאמר בפ"ק דקידושין (דף כא:) איבעיא להו כהן מהו ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה כ"ע לא פליגי דשרי שלא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע ועוד אפילו ר"ש מה הוצרך להתירה מאי שנא מכהן אע"ג דזונה היא לא איצטריך קרא למשרייה הואיל ולא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע וי"ל כיון דלא התיר יפת תואר אלא במלחמות הרשות שבו הכתוב מדבר שמע מינה דגבי כנענים לא אמרינן לא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר דאע"ג דאיכא יצר אמר לא תחיה אפילו במקום יפת תואר הלכך לרבי יהודה דאית ליה כנענים שבחוצה לה נמי בכלל לא תחיה ואין מקבלין אותן לא היה מתיר במקום יפת תואר מיהו איכא למיתמה לר"ש דאמר מקבלים אותם ואינם בכלל לא תחיה למה לי קרא ושבית שביו לרבות יפת תואר ואכתי נימא איפכא דדוקא לרבי יהודה איצטריך וגזירת הכתוב הוא גבי יפת תואר שבחוצה לה אע"פ שכנענים אחרים שבחוצה לה הם בכלל לא תחיה וי"ל דעיקר טעמא דר"ש אקרא ושבית שביו סמיך דאי מההיא קרא למען אשר לא ילמדו איכא למימר כר' יהודה דאתא למשרייה או שאר אומות או כנענים קודם שהתחילו במלחמה:

    ואחר כך הביאו את האבניםה"ג בתוספתא (פ"ח) והביאו את האבנים שהעלו מן הירדן ובנו את המזבח והעלו עולות ושלמים ולא גרסינן וכתבו עליו את התורה:

    עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זוירושלמי והלא אינן אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן פי' לתנא דתני התם כשם שחלוקים כאן כך חלוקין באבני אפוד מקשה א"כ על אותה אבן שהיו עליה של הר גריזים היו כ"ג ועל השניה כ"ז וזבולון מלא ומשני א"ר יוחנן בנימין היה חצי מכן וצ"ל דעל השניה שכתובין עליה אותו של הר עיבל היה כתוב ב"נ ועל הראשונה ימ"ן א"ר זבידא ויאות מי כתיב ששה שמותם לא כתיב אלא ששה משמותם משמותם ולא כל שמותם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    וששה שבטים עלו בהר גריזים והם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין וששה בהר עיבל והם ראובן וגד ואשר וזבולון דן ונפתלי ובאבני אפוד לא היו כתובים כן והדבר ידוע שהאפוד היה בגבו של כהן ארכו מאצילי ידיו ולמטה ורחבו כרחב הגב ויוצאות מצידי הרוחב שתי רצועות אחת מכאן ואחת מכאן שחוגרו בהם ותופר על שני ראשי שתי חתיכות כשיעור שימלאו כתפותיו וקובע על כל כתף אבן שהם מרובעת ומפתח בהם שמות השבטים ששה בכל אבן ובצד הימני היו מפתחים ראובן לוי יששכר נפתלי גד יוסף והיה כותב יהוסף כדי להשלים מנין האותיות שבאותו הצד לעשרים וחמשה ובצד השמאלי היו מפתחים שמעון יהודה זבולון דן אשר בנימין ונמצאו בין כלן חמשים אותיות ואח"כ מביא חתכה אחת על חזהו מלפניו קרויה חשב האפוד וקבועה בכתפות והחשן עליה ומה שנאמר במקרא כתולדותם פירושו כדרך שקרא להם אביהם ולא כדרך שקרא להם משה ר"ל ראובני שמעוני וכו' ואין הלכה כאחד מכל אלו שהוזכרו בסוגיא זו כסדר כתיבתם באפוד אלא כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהרבה כתבוה בסדור אחר ואין בידינו להכריע:

    זה שאמרה תורה על שבעה עממין לא תחיה כל נשמה פירושו כשלא השלימו והענין הוא שבשאר אומות קורין לשלום אם משלימין ומקבלין שבע מצות מוטב ואם לאו נלחמים עמהם והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזים את ממונם וגופם ואין הורגין לא נשים ולא טף אבל משבעה עממין כל שלא השלימו אין מחיין מהם כל נשמה אבל מ"מ קורין לכלם לשלום חוץ מעמון ומואב שנאמר בהם לא תדרוש שלומם וטובתם ואף אלו אם השלימו מעצמם מקבלין אותם אבל שאר עממין אפילו השבעה קורין להם לשלום והוא שנאמר ביהושע לא היתה עיר אשר השלימה את ישראל בלתי החוי יושבי גבעון כי מאת ה' היתה לחזק את לבם למען החרימם אלמא שאלו השלימו לא היו מחרימין אותם ולא הוצרכו יושבי גבעון לרמותם אלא שלא קראו לשלום תחלה אלא בכלל ולא קבלו והם לא היו יודעין שאם ישלימו הם בפרט שיהו ישראל מקבלין אותם ואף הנשיאים היו דנין אותם להריגה על שהטעום אלמלא חלול השם ולמדת שאף כנענים שבארץ ישראל אם חזרו בתשובה מקבלין אותם והוא שאמרו בסוגיא זו שאחר שכתבו משנה תורה על האבנים כתבו למטה מקרא האמור בסדר שופטים ושוטרים בפרשת שבעה עממין כי החרם תחרימם למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם וחטאתם לה' אלהיכם כדי שיכירו שאם יחזרו בתשובה מקבלין אותם והוא הדין בכנענים שבחוצה לארץ וגדולי הרבנים נוטים בזו לדרך אחרת ולענין פסק מיהא אינן נראין:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 36a

    Sotah 36a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 311 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כמאן כר' שמעון דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום אלמא לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל לא תחיה כל נשמה אבל לר' יהודה כולן בכלל לא תחיה:

    נתרז מתקלקל מרעי:

    והמותי לשון מהומה ועירבוב הגוף ומה שבתוכו:

    ביאה ראשונה בימי יהושע:

    ביאה שניה בימי עזרא:

    ליעשות להם נס לעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים למלכות אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות כדכתיב מי בכם מכל עמו (עזרא א׳:ג׳):

    והעלו עולות ושלמים שכך נצטוו באותה פרשה אבנים שלמות תבנה וגו' וזבחת שלמים וגו':

    פריו ממעל עיניו:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כמאן כר"ש וא"ת דלמא ביפת תואר אפילו ר' יהודה מודה דהא לא דברה תורה אלא כנגד היצר והואיל והותרו שאר נכריות דהלכה למשה מסיני דקנאין פוגעין בו כדאיתא בפרק שני דע"ז (דף לו:) הותרו אפילו כנענים שבחוצה לארץ במקום שהותרה יפת תואר דאמר בפ"ק דקידושין (דף כא:) איבעיא להו כהן מהו ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה כ"ע לא פליגי דשרי שלא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע ועוד אפילו ר"ש מה הוצרך להתירה מאי שנא מכהן אע"ג דזונה היא לא איצטריך קרא למשרייה הואיל ולא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע וי"ל כיון דלא התיר יפת תואר אלא במלחמות הרשות שבו הכתוב מדבר שמע מינה דגבי כנענים לא אמרינן לא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר דאע"ג דאיכא יצר אמר לא תחיה אפילו במקום יפת תואר הלכך לרבי יהודה דאית ליה כנענים שבחוצה לה נמי בכלל לא תחיה ואין מקבלין אותן לא היה מתיר במקום יפת תואר מיהו איכא למיתמה לר"ש דאמר מקבלים אותם ואינם בכלל לא תחיה למה לי קרא ושבית שביו לרבות יפת תואר ואכתי נימא איפכא דדוקא לרבי יהודה איצטריך וגזירת הכתוב הוא גבי יפת תואר שבחוצה לה אע"פ שכנענים אחרים שבחוצה לה הם בכלל לא תחיה וי"ל דעיקר טעמא דר"ש אקרא ושבית שביו סמיך דאי מההיא קרא למען אשר לא ילמדו איכא למימר כר' יהודה דאתא למשרייה או שאר אומות או כנענים קודם שהתחילו במלחמה:

    ואחר כך הביאו את האבנים ה"ג בתוספתא (פ"ח) והביאו את האבנים שהעלו מן הירדן ובנו את המזבח והעלו עולות ושלמים ולא גרסינן וכתבו עליו את התורה:

    עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו ירושלמי והלא אינן אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן פי' לתנא דתני התם כשם שחלוקים כאן כך חלוקין באבני אפוד מקשה א"כ על אותה אבן שהיו עליה של הר גריזים היו כ"ג ועל השניה כ"ז וזבולון מלא ומשני א"ר יוחנן בנימין היה חצי מכן וצ"ל דעל השניה שכתובין עליה אותו של הר עיבל היה כתוב ב"נ ועל הראשונה ימ"ן א"ר זבידא ויאות מי כתיב ששה שמותם לא כתיב אלא ששה משמותם משמותם ולא כל שמותם:

    Tosafot on Sotah 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    וששה שבטים עלו בהר גריזים והם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין וששה בהר עיבל והם ראובן וגד ואשר וזבולון דן ונפתלי ובאבני אפוד לא היו כתובים כן והדבר ידוע שהאפוד היה בגבו של כהן ארכו מאצילי ידיו ולמטה ורחבו כרחב הגב ויוצאות מצידי הרוחב שתי רצועות אחת מכאן ואחת מכאן שחוגרו בהם ותופר על שני ראשי שתי חתיכות כשיעור שימלאו כתפותיו וקובע על כל כתף אבן שהם מרובעת ומפתח בהם שמות השבטים ששה בכל אבן ובצד הימני היו מפתחים ראובן לוי יששכר נפתלי גד יוסף והיה כותב יהוסף כדי להשלים מנין האותיות שבאותו הצד לעשרים וחמשה ובצד השמאלי היו מפתחים שמעון יהודה זבולון דן אשר בנימין ונמצאו בין כלן חמשים אותיות ואח"כ מביא חתכה אחת על חזהו מלפניו קרויה חשב האפוד וקבועה בכתפות והחשן עליה ומה שנאמר במקרא כתולדותם פירושו כדרך שקרא להם אביהם ולא כדרך שקרא להם משה ר"ל ראובני שמעוני וכו' ואין הלכה כאחד מכל אלו שהוזכרו בסוגיא זו כסדר כתיבתם באפוד אלא כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהרבה כתבוה בסדור אחר ואין בידינו להכריע:

    זה שאמרה תורה על שבעה עממין לא תחיה כל נשמה פירושו כשלא השלימו והענין הוא שבשאר אומות קורין לשלום אם משלימין ומקבלין שבע מצות מוטב ואם לאו נלחמים עמהם והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזים את ממונם וגופם ואין הורגין לא נשים ולא טף אבל משבעה עממין כל שלא השלימו אין מחיין מהם כל נשמה אבל מ"מ קורין לכלם לשלום חוץ מעמון ומואב שנאמר בהם לא תדרוש שלומם וטובתם ואף אלו אם השלימו מעצמם מקבלין אותם אבל שאר עממין אפילו השבעה קורין להם לשלום והוא שנאמר ביהושע לא היתה עיר אשר השלימה את ישראל בלתי החוי יושבי גבעון כי מאת ה' היתה לחזק את לבם למען החרימם אלמא שאלו השלימו לא היו מחרימין אותם ולא הוצרכו יושבי גבעון לרמותם אלא שלא קראו לשלום תחלה אלא בכלל ולא קבלו והם לא היו יודעין שאם ישלימו הם בפרט שיהו ישראל מקבלין אותם ואף הנשיאים היו דנין אותם להריגה על שהטעום אלמלא חלול השם ולמדת שאף כנענים שבארץ ישראל אם חזרו בתשובה מקבלין אותם והוא שאמרו בסוגיא זו שאחר שכתבו משנה תורה על האבנים כתבו למטה מקרא האמור בסדר שופטים ושוטרים בפרשת שבעה עממין כי החרם תחרימם למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם וחטאתם לה' אלהיכם כדי שיכירו שאם יחזרו בתשובה מקבלין אותם והוא הדין בכנענים שבחוצה לארץ וגדולי הרבנים נוטים בזו לדרך אחרת ולענין פסק מיהא אינן נראין:

    Meiri on Sotah 36a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה כמאן כר"ש וא"ת כו' כ"ע ל"פ דשרי שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ואח"כ הביאו כו' ול"ג וכתבו עליו את התורה עכ"ל ר"ל דבהך ברייתא ל"ג ליה כדגרסי ליה הכא מיהו קושטא הוא דעל אותן אבנים כתבו התורה דהא להאי תנא אבנים דהר עיבל ודגלגל חד אבנים היו וק"ל:

    בד"ה מאי והחציו כו' ואפילו עמדו לוים למטה שמנה אלף כו' שעמדו על הר עיבל ג' מאות ושבעה אלפים ותתק"ל ובפרטן של הר גריזים שט"ז אלף ות"ת כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דודאי למ"ד לקמן שלא עמדו למטה אלא זקני כהונה ולויה ודאי שהיו מרובין של הר גריזים אלא אפילו למ"ד לקמן דכל הראוי לשירות היה למטה שהאלפים היו שמונה לבר מן המאות שהיו ה' מאות מ"מ לא הגיעו לט' אלף חסר ק"ל שהיו מרובין משל עיבל:

    בא"ד לפי שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ' אלף חלוצי צבא א"כ לא נשארו משבט ראובן אלא ג' אלף ותש"ל שהרי כל פקודי שבט (אלו) [ראובן] לא היו כ"א מ"ג אלף ותש"ל כו' עכ"ל אין דבריהם מבוררים דבפרטן דשבטו של ראובן לחוד היו מ"ג אלף ותש"ל ושל גד היו בפרטן מ' אלף וה' מאות וא"כ כיון דמשני שבטים אלו ומחצי שבט מנשה לא באו אלא מ' אלף חלוצי צבא כמפורש בספר יהושע הרי נשארו מעבר לירדן מ"ד אלפים וב' מאות ושלשים חוץ ממה שנשארו שם מחצי שבט מנשה ושפיר היו ממלאים כ"ד אלף שנפלו משמעון וצ"ע:

    בא"ד דאיכא למימר דה"ק מחמת חסרון כו' הר גריזים מועטין ולא שיחסרו מהן כ"ד אלף ועלה קאי כו' עכ"ל כצ"ל נ"ל דר"ל דלא חסרו כ"ד אלף כולו משבט שמעון לחוד אלא שחסרו כ"כ משבט שמעון דמתוך כך היו של הר גריזים מועטין הדמיון שחסרו משמעון ט' אלפים הרי אף אם כל שבט של לוי שם לא היו ממלאין חסרון זה שהרי בכל פרטן של הר גריזים לא היו מרובין כ"א ט' אלף חסר ק"ל והשתא שחסרו ט' אלף משמעון הרי של הר גריזים מועטין משל הר עיבל ועלה קאי רבי יוסי שפיר אפילו לדבריך כנגד חסרון דהר גריזים את מחסר בשל הר עיבל ג' אלף ותש"ל משבט ראובן כו' דהשתא מחמת חסרון דשבט שמעון לא יהיו דהר גריזים מועטין אם יהיו שם שבט לוי ומהרש"ל הגיה בתוס' ולא שיחסרו כ"ד אלף משמעון אלא שלשה אלפים או פחות ועלה קאי רבי יוסי כו' עכ"ל ע"ש ואין הגהתו מבוררת דאם לא חסרו משבט שמעון אלא ג' אלפים או פחות לא יהיו של הר גריזים מועטין שהרי מרובים תשעה אלפים חסר ק"ל ודו"ק:

    בד"ה עשרים וחמש על כו' על אותה אבן שהיו עליה של הר גריזים היו כו' ועל השנייה כ"ג וזבולון מלא כו' של הר עיבל היה ב"נ ועל הראשונה ימ"ן כו' עכ"ל כצ"ל יש לדקדק למה חלקו תיבת בנימן כך שהאותיות ראשונים ב"נ היו בשנייה ואותיות אחרונים ימ"ן היו בראשונה ולא חלקו הראשונים בנ"י בראשונה ואחרונים מ"ן בשנייה וי"ל שנחלק כן ע"ש בן ימין ע"ש שנולד ליעקב זה הבן בימין דהיינו בדרום כפרש"י בחומש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' וקיפלו את האבנים כמו וקלפו רש"י חולין מד ע"א ד"ה דאקפל:

    Gilyon HaShas on Sotah 36a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבָאוּ לְהַר גְּרִיזִּים וּלְהַר עֵיבָל, יָתֵר מִשִּׁשִּׁים מִיל, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם וְכָל הָעוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם מִיָּד נִתְרָז. נראה שיש כאן חמשה נסים גדולים שהם עצומים ביותר האחד שעברו הירדן בחרבה והשני קפיצת הדרך שהלכו יותר מששים מיל והשלישי שאין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם מפני אימה והרביעי כל העומד בפניהם מיד נתרז והחמישי שהספיק להם זמן היום ההוא לבדו לכתוב בו דברי התורה בשבעים לשון. ואף על פי שעברו שעות הרבה מן היום במעבר הירדן וגם בהליכתם וביאתם להר גריזים והר עיבל וגם להעלות עולות ושלמים ולאכול ולשמוח ולברך ולקלל ולקפל האבנים כי הכל היה באותו היום לבדו עד שבאו ולנו בגלגל ונעשו להם חמשה נסים אלו בזכות התורה שהיא חמשה ספרים. וממה שאמר הכתוב אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם (שמות כג, כז) נראה מכאן דריש דאין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם מפני אימה שנופלת על הבריות ואמר על כל בריה אפילו בהמות וחיות השדה. וממה שאמר וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף דריש שכל העומד בפניהם מיד נתרז כי ההתרזה תהיה מחמת רעדת הגוף ומי שיבא לו רעדה וחרדה פתאום נרתע גופו וחוזר לאחוריו והרי מתקיים מאמר אליך עורף כיון שחוזר גופו לאחוריו שנתרז על ערפו.

    עַל שְׂפַת יַרְדֵּן עָמְדָה, וְזָרְקָה בָּהֶן מָרָה וְסִימְּתָה עֵינֵיהֶן מִלְמַעְלָה, וְסֵירַסְתָּן מִלְּמַטָּה (שמות כג, כח). נראה לי בס"ד למעלה מאותיות ירדן 'טקגם' [152] שמספרם קנ"ב כמנין עין טובה [152] דעליה נאמר רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי (שמות ג, ז) ודרשו בזוהר הקדוש (זהר חלק ג' קלז.) ראה לאוטבא לון ראיתי לנקמא ממאן דמעיקין לון ולכן מן 'עין טובה' נמשך כח לסמות עין של שונאי ישראל! ואומרו וְסֵירַסְתָּן מִלְּמַטָּה רוצה לומר למטה מאותיות ירדן יש 'כשהס' [385] כמנין שכינה [385] כי מן אור שכינה נמשך כח לסרסא לון וכאשר סרסה אל אחר דלא עביד פירין. ונראה לי בס"ד דאותה הצרעה שעשתה משפט זה בהם היתה מן היצר הרע שכבשו הצדיקים שבאותו הדור על דרך שכתבו המקובלים ז"ל בענין עכנא הנמצא במערות הצדיקים להיות שומרת שם (בבא מציעא פד:) וכן הענין כאן. ולכן צרעה [365] גימטריא שס"ה שבאה מן תגבורת שגברו על יצר הרע המחטיא האדם בשס"ה לאוין כי היצר הרע דשס"ה לאוין הוא תקיף וחזק יותר מן יצר הרע דרמ"ח עשין כי שתים המה כנודע מן כונות התקיעות של שופר בראש השנה, ולכן צרעה דמשה רבינו ע"ה ודורו לא עברה כיון דהוא לא עבר איך שלוחו יעבור?! ועברה צרעה דיהושע ודורו שנכנסו לארץ. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר סִימֵת אֶת עֵינֵיהֶם מִלְמַעְלָה רוצה לומר מן סכין נוגה הרמוזה באותיות שהם למעלה מן אותיות צרעה שהם 'פקסד' [244] שמספרם סכין נוגה [244] דסמוי עיניהם בא להם מסכין דקליפת נוגה ונזק העינים מתייחס לסכין וכמו שאמר הכתוב וְהָיוּ לְסַכִּין [לְשִׂכִּים] בְּעֵינֵיכֶם (במדבר לג, נה). ולזה אמר סִימֵת אֶת עֵינֵיהֶם מִלְמַעְלָה רוצה לומר מן סכין נוגה הרמוזה למעלה מאותיות צרעה וְסֵירַסְתָּן מן דינה קשייא הרמוז במספר אותיות שהם לְּמַטָּה מאותיות צרעה שהם 'קש פו' [486] דמספרם תפ"ו כמנין 'דינא קשייא' [486]. ולכן האותיות אשר למעלה מן צרעה שבהם נרמז סמוי עיניהם, המה אותיות פסק ד' רוצה לומר פסק ד' גוונים מעיניהם שהעין יש בה ד' גוונים ואותיות אשר למטה מן צרעה פקו ש' והיינו שי"ן שלום ואבר התשמיש מתייחס לשלום וכמו שאמר רבי שמעון בן חלפתא (שבת קנב.) 'משים שלום בבית בטל' על אבר התשמיש.

    וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים. נראה לי בס"ד עשו לארון שבו התורה שני מקיפים אחד בכהנים שהם חסדים ואחד בגבורות שהם לויים ומאחר שהחסדים מכוסים והגבורות מגולים לכן היו הכהנים הקף פנימי והלוים הקף חיצון ורמזו בשתי מקיפים אלו כי בתורה יש שכר חסד ושכר אמת שהוא דין כמו שנאמר בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן (משלי טז, ו).

    Ben Yehoyada on Sotah 36a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 36, Amud Aleph, about 311 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “כמאן כר' שמעון.…”

    2. Segment 246 words

      Opens “בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום:…”

    3. Segment 323 words

      Opens “ואומר (שמות טו, טז) תפול עליהם אימתה…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את…”

    6. Segment 624 words

      Opens “והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, וברכו…”

    7. Segment 721 words

      Opens “יכול בכל מלון ומלון ת"ל ״אשר תלינו…”

    8. Segment 815 words

      Opens “תנא: צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא…”

    9. Segment 939 words

      Opens “אמר ר' שמעון בן לקיש: על שפת…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “רב פפא אמר: שתי צרעות הואי, חדא…”

      Named: רב פפא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו'.…”

      Named: רב כהנא.

    12. Segment 1238 words

      Opens “מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “שניה כתולדותם, ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה…”

    14. Segment 145 words

      Opens “רבי חנינא בן גמליאל אומר:…”

      Named: רבי חנינא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Sotah 36a · Segment 9 — “אמר ר' שמעון בן לקיש: על שפת ירדן עמדה,…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sotah 36a · Segment 11 — “…לג) ״והחציו״? אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן כך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026