Talmud Builders

    Sotah 19a

    Back to index

    English translation — Sotah 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as it is written: “This is the law of jealousy.” The word “this” is a restricting term and excludes that possibility. With regard to two different husbands and two different paramours, where her first husband suspected her with regard to one paramour during her first marriage and the second husband suspected her with regard to a different man during the second marriage, everyone agrees that the woman drinks and repeats, as it is written: “This is the law of jealousy,” in all cases of jealousy.

    2They disagree when there is one husband and two paramours, i.e., where one husband warned her with regard to a second paramour after she survived her first ordeal. They also disagree in a case of two husbands and one paramour, i.e., if her second husband accused her with regard to the same paramour on account of whom she was compelled to drink by her first husband.

    3The opinions are justified as follows: The first tanna holds that the phrase “the law of jealousy” serves to include all of these cases. In almost all cases the woman drinks and repeats. The word “this” serves to exclude only the case of one husband and one paramour, in which she does not drink and repeat.

    4And the Rabbis mentioned later in the baraita hold that the word “this” serves to exclude all of these cases. The woman almost never drinks and repeats. The phrase “the law of jealousy” serves to include only the case of two husbands and two paramours, in which she does drink and repeat.

    5And Rabbi Yehuda holds: The word “this” serves to exclude two of the cases, and the phrase “the law of jealousy” serves to include two. The word “this” serves to exclude the two cases of one husband and one paramour and one husband and two paramours. In neither of these cases does the woman drink and repeat. The phrase “the law of jealousy” serves to include two cases, i.e., two husbands and one paramour, and all the more so two husbands and two paramours. In both of these cases, the woman must drink and repeat.

    6MISHNA: He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests.

    7The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota , and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.

    8GEMARA: Rabbi Elazar said to Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., his contemporary: You shall not sit on your feet until you explain this matter to me: From where is it derived that the meal-offering of a sota requires waving? The Gemara expresses surprise at the question: From where do we derive this? It is explicitly written with regard to the meal-offering of a sota : “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the Lord, and bring it unto the altar” (Numbers 5:25). Rather, the question is as follows: From where do we derive that the waving is performed by the owner, i.e., the woman, and not only by the priest?

    9Rabbi Yoshiya answered: This is derived by means of a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” from the peace-offering: It is written here, with regard to the meal-offering of a sota : “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand” (Numbers 5:25), and it is written there, with regard to the peace-offering: “He that offers his peace-offerings unto the Lord… His own hands shall bring the offerings…that the breast may be waved before the Lord” (Leviticus 7:29–30).

    10Just as here, in the case of the sota , the priest waves the offering, so too there, in the case of the peace-offering, the priest waves the offering. And just as there, in the case of the peace-offering, the owner waves the offering, so too here, in the case of the sota , the owner waves the offering. How is this accomplished? The priest places his hand beneath the hands of the owner and then waves the offering with the owner.

    11§ The mishna states: The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful. Yet the continuation of the mishna states: The priest would force the woman to drink, and afterward he would sacrifice her meal-offering. The Gemara asks: Didn’t the mishna state in the previous phrase that the offering was already sacrificed?

    12The Gemara answers: This is what the mishna is saying: What was the sacrificial order of meal-offerings in general? The priest waved the meal-offering and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful, and the remainder was eaten by the priests.

    13And as for the correct order for sacrificing the meal-offering of the sota and forcing her to drink, this itself is a matter about which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree, as the Rabbis hold that the priest would force the woman to drink and afterward he would sacrifice her meal-offering; and Rabbi Shimon holds that the priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26).

    14§ The mishna states: But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, the offering is still valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דכתיב זאתומסתברא דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה בעל זה פעם אחרת:

    שני אנשים ושני בועליםלאחר שהשקה זה מת ונישאת לאחר וקינא לה מבועל אחר:

    דכתיב תורתוהא מיהת אתא לרבויי:

    ור' יהודהסבירא ליה וכו' דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט על כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה ומה מיעט ומסתברא דריבויא אשני אנשים קאי ואפילו בבועל אחד ולא אשני בועלים ובעל אחד כיון דקינא לה כבר ונמצאת נקיה נראה הדבר שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר:

    מתני' היה נוטל את מנחתההבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה שטעונות שמן כשר בזר:

    ונותנה על ידהלהניף:

    וכהן מניח ידו מתחתיהובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה:

    והגישלקרן מערבית דרומית כדתניא בפרק ג' בסדר מנחות (דף יט:) וכולהו הנך כתיבי במנחת סוטה תנופה והקרבה קמיצה והקטרה:

    והשאר נאכלשכל הנקמצות שיריהן נאכלין דכתיב תורת בסתם מנחה (ויקרא ו׳:ז׳) וזאת תורת המנחה כו' עד והנותרת ממנה וגו':

    ואח"כ מקריבבגמרא פריך הא תנא ליה והקטיר ומה יקריב עוד לאחר הקטרה:

    פלוגתא דרבנן ור' שמעון בגמרא ילפינן לה מקראי:

    גמ' לר' יאשיה דדריהאמורא הוא ובדורו של ר"א בן פדת ועוד היה ר' יאשיה שהיה תנא בר פלוגתא דר' יונתן בכוליה גמרא והיינו דקאמר לר' יאשיה דדריה דלא תימא לרבי יאשיה הזקן דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה:

    בבעלים מנא לןשתהא האשה מניפה עם הכהן דהא קרא בכהן לחודיה כתיב ולקח הכהן מיד האשה וגו':

    משלמיםמתנופת חזה ושוק ואימורין דשלמים:

    ידיו תביאנהבבעלים כתיב וגבי תנופה כתיב:

    מה כאן כהןבסוטה כתיב כהן בתנופת מנחתה:

    הא אקרבהקודם השקאה דקתני קמץ והקטיר והדר תניא היה משקה:

    הכי קאמר כו'הא דתנא רישא הניף והגיש קמץ והקטיר לאו דוקא קודם השקאה נקט ולא איירי בהשקאה כלל אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה שכן הוא תנופה והגשה קמיצה והקטרה והכי קאמר כשבא להקריבה היה נוטלה מתוך כפיפה כו' והדר איירי מי קודם או השקאה קודם כל אלה או אם כל אלה קודמין להשקאה ופליגי בה רבי שמעון ורבנן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוטה 19 עמוד א

    1דכתיב: ״זאת״. בשני אנשים ושני בועלין דכולי עלמא לא פליגי דהאשה שותה ושונה, דכתיב: ״תורת״.

    2כי פליגי באיש אחד ושני בועלין, בשני אנשים ובועל אחד.

    3ת"ק סבר: ״תורת״ לרבויי כולהי, ״זאת״ למעוטי איש אחד ובועל אחד.

    4ורבנן בתראי סברי: ״זאת״ למעוטי כולהי, ״תורת״ לרבויי שני אנשים ושני בועלין.

    5ור' יהודה: ״זאת״ למעוטי תרתי, ״תורת״ לרבות תרתי. ״זאת״ למעוטי תרתי איש אחד ובועל אחד, איש אחד ושני בועלין, ״תורת״ לרבויי תרתי, שני אנשים ובועל אחד, שני אנשים ושני בועלין.

    6הדרן עלך היה מביא׃

    Mishna

    7היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית, ונותנה לתוך כלי שרת, ונותנה על ידה, וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה. הניף והגיש, קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.

    8היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר: מקריב את מנחתה ואח"כ היה משקה, שנאמר: ״(במדבר ה״, כו) ״ואחר ישקה את האשה את המים״. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה.

    Gemara

    9אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה: לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? מנא לן?! ״והניף״ כתיב בה! בבעלים, מנלן?

    10אתיא ״יד״ ״יד״ משלמים. כתיב הכא: (במדבר ה, כה) ״ולקח הכהן מיד האשה״, וכתיב התם: (ויקרא ז, ל) ידיו תביאנה׃

    11מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בעלים אף כאן בעלים. הא כיצד? מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף.

    12הניף והגיש קמץ וכו'. היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. הא אקרבה!

    13הכי קאמר: סדר מנחות כיצד? הניף והגיש, קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.

    14ובהשקאה גופה פליגי רבי שמעון ורבנן. דרבנן סברי: משקה ואח"כ מקריב את מנחתה, ורבי שמעון סבר: מקריב את מנחתה ואחר כך משקה, שנאמר: ״(במדבר ה״, כו) ״ואחר ישקה״.

    15ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה.

    Tosafot

    מתני' היה נוטלבירושלמי כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וכי על ידו הוא מניף ולא על ידה הוא מניף אלא מכאן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת היינו משמע דלא כפירוש רש"י דפירש דבעל היה נוטל ומצינו למימר דקידוש המנחה כשירה בהן מיהו מצוה בכהן ליטול המנחה מידה ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה כמו כן לתוך כלי שרת:

    וכהן מניח את ידו תחתיההאי דאיצטריך תו למיתני וכהן מניח את ידו תחתיה ולא קתני בסתם ומכניס את ידו לאשמועינן דתנופה בכהן ירושלמי וכהן מניח את ידו תחתיה ואין הדבר כיעור מניח מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימא כהן ילד שאין יצר הרע מצויה לשעה תני ר' חייא סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה אבל בגמרא דידן אמרינן בסוף פרק ארוסה (לקמן סוטה דף כז.) דגידמת לא היתה שותה וי"ל דפליגי אי בעינן קרא כדכתיב:

    הניף והגישבירושלמי יליף הא דאמר בפרק כל המנחות (מנחות דף ס:) והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתריה והרים והיכן הוא תנופה כבר קדמה ומהתם יליף נמי דשיריה נאכלין דכתיב בתריה והנותרת מן המנחה לאהרן וגו':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והשני והוא שאמר היה נוטל את מנחתה מתוך קפיפה מצרית ונותנה בתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה הניף והגיש וקמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים אמר הר"ם פי' אמר א' השם בקרבן שלמים ידיו תביאנה ואמר בסוטה ולקח הכהן מיד האשה הנה כמו שבשלמים תנופה בבעלים ובכהן כן במנחת סוטה:

    אמר המאירי היה נוטל את מנחתה כלומר אחר שהביא הבעל את המנחה ועשו כל המעשים שהוזכרו בפרק היה מביא בענין השבועה וכתיבת המגלה ונתינת העפר במים ומחיקת המגלה לתוכן על הדרך שהוזכר שם היה כהן נוטל את המנחה מן הכפיפה ונותנה בכלי שרת ויש מפרשים אותה בבעל שאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך ומשקה אותה ואחר ששתת נוטל כלי שרת שהמנחה בתוכו ונותנו על ידיה וכהן מניח את ידיו תחת ידיה ומניפין כשאר התנופות במזרח ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ומגיש כהן את המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח וקומץ ומקטיר את הקומץ והשאר נאכל לכהנים:

    משנה היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה ר' שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה שנ' ואחר ישקה את האשה את המים ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה עד שלא נמחקה המגלה אומרת איני שותה מגלתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגלתה כשרה להשקות בה שוטה אחרת נמחקה המגלה ואמרה טמאה אני המים נשפכים ומנחתה מתפזרת על הדשן נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה אמר הר"ם פי' אין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי היה משקה וכו' פי' מתוך שהיה מחלוקת אם ההשקאה קודמת אם ההקטרה קודמת לא הזכירה במשנה עדיין והמתין לה עד סופה ובא לבאר שלדעת חכמים משקה היה תחלה על הדרך שביארנו שהיה נוטלה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת ומשקה וכדכתיב בסדר המקראות אחר השבועה והאלה והשקה את האשה וכו' ואח"כ ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות ור' שמעון חולק לומר שמקטיר קודם השקאה שאע"פ שכתוב תחלה והשקה הרי אף אחר הקטרה נאמר ואחר ישקה את האשה את המים אלא שאף הוא מודה שאם השקה תחלה כשרה אלא שמ"מ הלכה כתנא קמא ומ"מ אף לדעתו אם הקריב ואחר כך השקה כשרה וכן כתבו גדולי המחברים ולדעת זה יראה לי שמשקרב הקומץ אינה יכולה לחזור כר' עקיבא:

    עד שלא נמחקה המגלה אם אמרה איני שותה אע"פ שלא הודת אין משקין אותה אלא אסורה עליו ותצא בלא כתובה ואם בעלה אינו רוצה להשקותה אסורה לו ונוטלת כתובתה ויוצאה ומגלתה נגנזת ופירשו בתוספתא שגניזתה בצד ההיכל היתה וטעם גניזתה מפני שאינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת דהא לשמה בעינן וכן מנחתה מתפזרת על הדשן ושלשה בית הדשן היו שם כמו שהתבאר בזבחים ק"ד ב' ואחד מהם היה בעזרה ובה שורפין פסולין שבקדשי קדשים וזו מתפזרת לשם שמאחר שקדשה בכלי בעזרה היא ראויה לישרף ומתפזרת דקא אמר פירושה נשרפת כמו שיתבאר למטה במשנת המנחות הנשרפות:

    אבל אם משנמחקה המגלה אמרה איני שותה מערערין אותה ר"ל שפותחין פיה שלא בטובתה ומריקין בה את המים ומ"מ משתדלין עמה תחלה לשתותם ברצון ולהודיעה שאם הדבר ברור לה שהיא טהורה לא תתירא מן המים שאין המים דומין אלא לסם יבש המונח על בשר חי שאם יש שם מכה מחלחל ויורד ואם אין שם מכה אינו עושה כלום ומ"מ כל שהודת אף לאחר מחיקת המגלה אין משקין אותה והמים נשפכים שאע"פ שנמחקה המגלה לתוכן אין בהן קדושה שאין קדושתה אלא לברר את הספק ומנחתה מתפזרת על הדשן וזהו מיהא אפשר לפרשה בפזור ממש בבית הדשן החיצון:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 19a

    Sotah 19a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 272 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דכתיב זאת ומסתברא דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה בעל זה פעם אחרת:

    שני אנשים ושני בועלים לאחר שהשקה זה מת ונישאת לאחר וקינא לה מבועל אחר:

    דכתיב תורת והא מיהת אתא לרבויי:

    ור' יהודה סבירא ליה וכו' דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט על כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה ומה מיעט ומסתברא דריבויא אשני אנשים קאי ואפילו בבועל אחד ולא אשני בועלים ובעל אחד כיון דקינא לה כבר ונמצאת נקיה נראה הדבר שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר:

    מתני' היה נוטל את מנחתה הבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה שטעונות שמן כשר בזר:

    ונותנה על ידה להניף:

    וכהן מניח ידו מתחתיה ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה:

    והגיש לקרן מערבית דרומית כדתניא בפרק ג' בסדר מנחות (דף יט:) וכולהו הנך כתיבי במנחת סוטה תנופה והקרבה קמיצה והקטרה:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתני' היה נוטל בירושלמי כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וכי על ידו הוא מניף ולא על ידה הוא מניף אלא מכאן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת היינו משמע דלא כפירוש רש"י דפירש דבעל היה נוטל ומצינו למימר דקידוש המנחה כשירה בהן מיהו מצוה בכהן ליטול המנחה מידה ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה כמו כן לתוך כלי שרת:

    וכהן מניח את ידו תחתיה האי דאיצטריך תו למיתני וכהן מניח את ידו תחתיה ולא קתני בסתם ומכניס את ידו לאשמועינן דתנופה בכהן ירושלמי וכהן מניח את ידו תחתיה ואין הדבר כיעור מניח מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימא כהן ילד שאין יצר הרע מצויה לשעה תני ר' חייא סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה אבל בגמרא דידן אמרינן בסוף פרק ארוסה (לקמן סוטה דף כז.) דגידמת לא היתה שותה וי"ל דפליגי אי בעינן קרא כדכתיב:

    הניף והגיש בירושלמי יליף הא דאמר בפרק כל המנחות (מנחות דף ס:) והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתריה והרים והיכן הוא תנופה כבר קדמה ומהתם יליף נמי דשיריה נאכלין דכתיב בתריה והנותרת מן המנחה לאהרן וגו':

    Tosafot on Sotah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והשני והוא שאמר היה נוטל את מנחתה מתוך קפיפה מצרית ונותנה בתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה הניף והגיש וקמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים אמר הר"ם פי' אמר א' השם בקרבן שלמים ידיו תביאנה ואמר בסוטה ולקח הכהן מיד האשה הנה כמו שבשלמים תנופה בבעלים ובכהן כן במנחת סוטה:

    אמר המאירי היה נוטל את מנחתה כלומר אחר שהביא הבעל את המנחה ועשו כל המעשים שהוזכרו בפרק היה מביא בענין השבועה וכתיבת המגלה ונתינת העפר במים ומחיקת המגלה לתוכן על הדרך שהוזכר שם היה כהן נוטל את המנחה מן הכפיפה ונותנה בכלי שרת ויש מפרשים אותה בבעל שאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך ומשקה אותה ואחר ששתת נוטל כלי שרת שהמנחה בתוכו ונותנו על ידיה וכהן מניח את ידיו תחת ידיה ומניפין כשאר התנופות במזרח ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ומגיש כהן את המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח וקומץ ומקטיר את הקומץ והשאר נאכל לכהנים:

    משנה היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה ר' שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה שנ' ואחר ישקה את האשה את המים ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה עד שלא נמחקה המגלה אומרת איני שותה מגלתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגלתה כשרה להשקות בה שוטה אחרת נמחקה המגלה ואמרה טמאה אני המים נשפכים ומנחתה מתפזרת על הדשן נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה אמר הר"ם פי' אין הלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי היה משקה וכו' פי' מתוך שהיה מחלוקת אם ההשקאה קודמת אם ההקטרה קודמת לא הזכירה במשנה עדיין והמתין לה עד סופה ובא לבאר שלדעת חכמים משקה היה תחלה על הדרך שביארנו שהיה נוטלה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת ומשקה וכדכתיב בסדר המקראות אחר השבועה והאלה והשקה את האשה וכו' ואח"כ ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות ור' שמעון חולק לומר שמקטיר קודם השקאה שאע"פ שכתוב תחלה והשקה הרי אף אחר הקטרה נאמר ואחר ישקה את האשה את המים אלא שאף הוא מודה שאם השקה תחלה כשרה אלא שמ"מ הלכה כתנא קמא ומ"מ אף לדעתו אם הקריב ואחר כך השקה כשרה וכן כתבו גדולי המחברים ולדעת זה יראה לי שמשקרב הקומץ אינה יכולה לחזור כר' עקיבא:

    עד שלא נמחקה המגלה אם אמרה איני שותה אע"פ שלא הודת אין משקין אותה אלא אסורה עליו ותצא בלא כתובה ואם בעלה אינו רוצה להשקותה אסורה לו ונוטלת כתובתה ויוצאה ומגלתה נגנזת ופירשו בתוספתא שגניזתה בצד ההיכל היתה וטעם גניזתה מפני שאינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת דהא לשמה בעינן וכן מנחתה מתפזרת על הדשן ושלשה בית הדשן היו שם כמו שהתבאר בזבחים ק"ד ב' ואחד מהם היה בעזרה ובה שורפין פסולין שבקדשי קדשים וזו מתפזרת לשם שמאחר שקדשה בכלי בעזרה היא ראויה לישרף ומתפזרת דקא אמר פירושה נשרפת כמו שיתבאר למטה במשנת המנחות הנשרפות:

    אבל אם משנמחקה המגלה אמרה איני שותה מערערין אותה ר"ל שפותחין פיה שלא בטובתה ומריקין בה את המים ומ"מ משתדלין עמה תחלה לשתותם ברצון ולהודיעה שאם הדבר ברור לה שהיא טהורה לא תתירא מן המים שאין המים דומין אלא לסם יבש המונח על בשר חי שאם יש שם מכה מחלחל ויורד ואם אין שם מכה אינו עושה כלום ומ"מ כל שהודת אף לאחר מחיקת המגלה אין משקין אותה והמים נשפכים שאע"פ שנמחקה המגלה לתוכן אין בהן קדושה שאין קדושתה אלא לברר את הספק ומנחתה מתפזרת על הדשן וזהו מיהא אפשר לפרשה בפזור ממש בבית הדשן החיצון:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Meiri on Sotah 19a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ורבנן בתראי סברי זאת למעוטי כולהו כו' כצ"ל סליק פרק היה מביא

    פרק היה נוטל תוס' בד"ה וכהן מניח כו' ולא קתני בסתם ומניח כו' עכ"ל וכצ"ל והוצרכו לזה לפי שיטת הירושלמי שכתבו דרישא היה נוטל כו' נמי אכהן קאי ולא אצטריך ליה למתני הכא וכהן מניח כו' אבל לפרש"י ניחא וק"ל:

    בד"ה הניף והגיש בירושלמי יליף הא דאמר בפרק כל המנחות והבאת כו' והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשות עכ"ל כצ"ל ואין להקשות ל"ל לרבות הגשה לסוטה מוהקריבה דכתיב גבי שאר מנחות הא בגופה דמנחת סוטה כתיב והקריב אותה אל המזבח וכפרש"י די"ל לפי הירושלמי דלא משמע ליה מוהקריב דגבי סוטה הגשה אלא מרבויא דוהקריבה דכתיב בשאר מנחות דכתיב גביה והגישה וק"ל:

    בד"ה ואחר ישקה כו' ואע"פ שהקריב מנחתה כבר וה"ה אי שלא כדין עבוד כו' עכ"ל משמע להו הכי משום דואחר ישקה גו' בתר הקרבה כתיב והוא לפי שיטתם שכתבו דלרבנן נמי בדיעבד אם הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשירה כדאיתא בירושלמי ולאפוקי מפרש"י בשמעתין שפירש דואחר ישקה אע"פ שנכתב אחר הקטרה אקודם הקטרה קאי ומיהו בוהשקה בתרא פירשו התוס' נמי כפרש"י דקודם הקטרה קאי כמ"ש לקמן דאונס במחיקה תליא מלתא כדמוכח בירושלמי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 19, Amud Aleph, about 272 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “דכתיב: ״זאת״. בשני אנשים ושני בועלין דכולי…”

    2. Segment 210 words

      Opens “כי פליגי באיש אחד ושני בועלין, בשני…”

    3. Segment 311 words

      Opens “ת"ק סבר: ״תורת״ לרבויי כולהי, ״זאת״ למעוטי…”

    4. Segment 412 words

      Opens “ורבנן בתראי סברי: ״זאת״ למעוטי כולהי, ״תורת״…”

    5. Segment 530 words

      Opens “ור' יהודה: ״זאת״ למעוטי תרתי, ״תורת״ לרבות…”

    6. Segment 64 words

      Opens “הדרן עלך היה מביא…”

    7. Segment 727 words

      Opens “מתני׳ היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה…”

    8. Segment 834 words

      Opens “היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה.…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 928 words

      Opens “גמ׳ אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יאשיה.

    10. Segment 1020 words

      Opens “אתיא ״יד״ ״יד״ משלמים. כתיב הכא: (במדבר…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “הניף והגיש קמץ וכו'. היה משקה ואחר…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1312 words

      Opens “הכי קאמר: סדר מנחות כיצד? הניף והגיש,…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “ובהשקאה גופה פליגי רבי שמעון ורבנן. דרבנן…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 158 words

      Opens “ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026