Commentary page

Sotah 5b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sotah 5b

Sotah 5b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 274 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ולשאת ולספחת על ידי שמנשא עצמו בא לידי ספחת שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל:

טפילה דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים:

ספחני נא אספני נא בנבואת בית עלי משתעי קרא אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם:

אל אחת הכהונו' באח' מן המשמרות:

שכר עולה בידו ולא שכר קרבן אחר:

זבחי כל הזבחים במשמע:

השם אורחותיו מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה:

הא גופא קשיא אמרת כיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' קס"ד אמר לה כו' היינו פירושא דכיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' ואשמועינן דזהו הקינוי:

11 more comments on this page.

Rashi on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

הא גופא קשיא תימה לרבי אמאי לא נקט הכא לישנא דריש מס' מכות (דף ב.) כיצד העדים נעשים זוממין כיצד אין העדים נעשים זוממין מבעי ליה הכא נמי הוה ליה למימר הכי כיצד מקנא לה כיצד אין מקנא לה מבעי ליה והתם מתרץ שפיר אבל הכא אפילו לפי התירוץ הוה ליה למיתני כיצד אין מקנא לה ונראה דלהכי לא פריך הכא משום דמצי למימר אל תדברי דרישא פירושו סתירה דהיינו קינוי גמור ואתי שפיר לישנא דכיצד מקנא לה ולא קשיא מידי אלא רישא לסיפא וה"פ הכא אלמא פירוש דמתני' דדיבור סתירה הוא מדקתני כיצד מקנא ולשון נקי הוא כדתנן בפרק קמא דכתובות (דף יג.) ראוה מדברת ומפרש בגמ' מאי מדברת נסתרה א"כ תיקשי סיפא דקתני דיברה עדיין מותרת לביתה ואי פירוש דדיבור דמתניתין סתירה אמאי מותרת אלא דיבור ממש הוא ולפי הירושלמי משמע דבעי לתרוצי דדיבור דרישא סתירה אלא דנקט לשון נקי והכי איתא התם סוף דבר שתדבר עמו הא אם נסתרה עמו ולא דברה אין סתירתה כלום פירוש בתמיה דבורה אתא מימר לך אפי' דברה עמו ולא נסתרה עדיין מותרת לביתה לשון נקי הוא מתני' פי' דיבור דרישא לשון נקי מיהו דסיפא אית לן למימר על כרחך דיבור ממש:

לאחר ולא ליבם אין להקשות מפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פא.) בשמעתין דשומרת יבם דפריך התם והא בעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אמר רב אשי יבם כמו אחר דמי דלענין לשון תנאי ב"ד שוייה כאחר אבל באחר דקרא אין האח בכלל והכי נמי משמע בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) דקתני אם מכר את השדה לאיש אחר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור הא מה אני מקיים לאחר לאחר ולא לבן דמשמע טעמא דכתיב איש הא לאו הכי לא הוי אח בכלל אחר וכ"ש גבי יבם דבא מכח נשואי אחיו דלאו אחר הוא והכי אמרינן נמי בפ"ק דקידושין (דף יג:) אמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אימא מאן אחר יבם ומשני דיבם לא מקרי אחר אבל קשיא מפרק האומר (קדושין דף סז:) דנפקא לן מהכא בפרק האומר דלא תפסי קדושין באחות אשה אימר דאיצטריך קרא דוקא ליבם משום דרמיא עליה ליבומי כדאמרי' בשמעתין ואכתי אחות אשה מנלן ועוד תקשה דהכא אע"ג דכתיב איש אחר ממעטינן יבם ובערכין מרבינן יבם מאיש וממעטינן בן מאחר וא"ת מאיש ממעטינהו בפ' האומר (ג"ז שם) קרובים ומלאחר יבם סוף סוף ואיש אחר יקחנה מאי דרשת ביה:

לאחר ולא ליבם אי קשיא והא האי קרא בסוטה ודאי ע"י עדים כתיב דילפינן דבר דבר מממון בסוף מסכת גיטין (דף צ.) וסוטה ודאי אמר בפ"ק דיבמות (דף יא:) דפטורה בלא חליצה משום דכתיב בה טומאה כעריות תריץ דלאחר לא איצטריך למיכתב אלא ליוצאת משום סתירה כיון דנפקא לן סוטה ודאית מטומאה דכתיב בה:

אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט הקשה רבי בשם ר' אברהם בר מרדכי ז"ל והא סוטה ודאית ואיילונית היכא דהכיר בה ואשת סריס דבעו גט מבעל היכא דאיתיה ואפ"ה פטורות מיבם בלא חליצה ויש לתרץ סוטה ודאית לא דמיא להכא כיון דטומאה סתם הרי היא כערוה גמורה דגזירת הכתוב הוא דפטורות ואשת סריס ואיילונית היכא דאיתיה לבעל שרו ליה ואפ"ה אימעוט בפ"ק דיבמות מדין יבום דלא צריך בהו כלל אבל סוטה ספק לא אימעוט אלא גבי איסורא דבעל וקמשמע לן קרא כיון דבא מכח נשואי אחיו הרי הוא במקום בעל דאסורה לו ליבם אבל חליצה בעיא:

דלא ליסתריה לביתיה ואת אמרת תתייבם נמי יבומי רבינו חננאל הטעים דבריו ופירש ורחמנא אמר אשר לא יבנה לבנות ולא לסתור:

Tosafot on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

כבר ביארנו במשנה שאין השקאה לסוטה ולא איסור קודם בדיקה כלל אלא כשמקנא על הסתירה ושנסתרה אבל קנא על הדבור אפילו נסתרה או שקנא על הסתירה ולא נסתרה אלא שדברה אינו כלום וכן ביארנו שכל שקנא לה על הסתירה ונסתרה שראויה להשקאה אם מת הוא בלא בנים קודם שישקה אסורה ליבם אלא שלהנשא לשוק צריכה חליצה על הדרך שהיתה צריכה גט מן הבעל להתירה לשוק אלו היה קיים מ"מ לענין ביאור שאלו בכאן מה טעם לאיסור היבום והביאוה מדכתיב במי שנמצאת בה ערות דבר והיתה לאיש אחר והיה מספיק לומר והיתה לאיש אלא לדרוש בו לאחר ולא ליבם וכן שהדעת נותנת כן שמאחר שהתורה נתנה מקום לגרשה אף על החשד שלא יבא ביתו לתמיון וכמו שביארנו למעלה בענין זנותא בביתא כקיריא לשומשמנא אין בראוי להטיל על היבם חובת מצות יבום ואם תאמר שמ"מ לא יהא מחוייב לכנסה אלא שמ"מ תהא הרשות בידו שמא יהא סבור שהיא מצוה ויכריח את עצמו לכך או שמתוך שהופקעה המצוה נעשית כעין אשת אח שלא במקום מצוה וכן שהכתוב קרא לאותו הנושאה אחר כלומר שאינו בכלל מדות שזה הוציא רשעה מתוך ביתו והוא מכניסה והיאך תטיל על זה חובת יבום ואע"פ שאם נשאת מ"מ ומת זה השני הנושאה בלא בנים מתיבמת לאחיו בזו הואיל ובשם טוב עמדה עם אחיו ר"ל שלא קנא לה ונסתרה אין הנושאה אחריו קרוי אחר ומ"מ אין הטעם מצד קל וחומר לומר שאם נאסרה מחמת קנוי זה במותר לה ר"ל בבעלה כל שכן באסור לה ר"ל היבם שלא תהא זקוקה לו מחמת נשואי אחיו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה שהרי כהן גדול שנשא אלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט מתיבמת לו והיא מן האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כמו שביארנו ביבמות שהרי זו אין כאן מותר לה שהרי היתה אסורה לבעל ואם מצד קל וחומר אחר ר"ל שאשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל שמתיבמת אע"פ שביאת האונס אסרתה במותר לה והיאך תתיבם לאסור לה מכח אותן נשואין שאף זו יש לדון בה שאצל זה מ"מ אין שום איסור בביאת אונס אם אירע לה כן תחתיו שהרי כהן חלל ישראל גמור הוא ואונס בישראל אינו אוסר כמו שביארנו במקומו:

Meiri on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה הא גופה קשיא תימה כו' אפילו לפי התירוץ הו"ל למתנייה כיצד אין מקנא לה ונראה כו' עכ"ל דבר זה לא יתורץ לפי דרכם אלא דהכי קאמרי דאף לפי התירוץ אי הוה מתנייה כיצד אין מקנא לה הוה נמי ניחא דהוה קאי אאל תדברי משא"כ בההיא דמכות דלפי התירוץ דהתם לא מצי למתני אלא כיצד העדים נעשין זוממין ומיהו השתא דקתני הכא כיצד מקנא לה נמי ניחא דקאי אאל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר וחדא מינייהו נקט ודו"ק:

בא"ד ולפי הירושלמי כו' מיהו דסיפא אית לן למימר ע"כ דיבור ממש עכ"ל ר"ל דהירושלמי לא חש להך פירכא דהא גופה קשיא וניחא ליה למימר דדיבור דרישא סתירה ודסיפא דיבור ממש וק"ל:

בד"ה לאחר ולא ליבם כו' משום דרמיא עליה ליבומי כו' עכ"ל כצ"ל פי' דמש"ה ניחא לן למעוטי מאחר יבם כדהכא טפי משאר קרובים לענין דלא תפסי קדושין משום דרמי עליה דיבם ליבומי מכח נשואי אחיו ולאו אחר הוא משא"כ בשאר קרובים ומהרש"ל מחקו מהתוס' ולא ידענא למה וק"ל:

בא"ד וא"ת מאיש ממעטינהו בפרק האומר קרובים כו' סוף סוף ואיש אחר יקחנה כו' עכ"ל ר"ל דאף אם תאמר לתרץ הך קושיא דבההיא דערכין ודאי כיון דאיכא לאוקמי מיעוט דאחר לבן גופיה לא מוקמינן ליה ליבם אלא אדרבא דמרבינן ליה מאיש אבל ההיא דפ' האומר ודאי דליכא לאוקמא מיעוטא דאחר לבן כדאמרינן בהדיא התם וא"כ ע"כ לא אתא מיעוטא דאחר אלא לדרשא דהכא ולא ליבם ומלאיש ממעטינן קרובים בפרק האומר ואף על גב דאיש דערכין אתא לריבויא האי לאיש ע"כ למעוטי אתי קרובים מתפיסת קדושין דלרבות לא אצטריך דמהיכא תיתי דלא תפסי וכה"ג איכא בפרק בנות כותים דפעם אתא ואשה לרבויי ופעם למעוטי וכן בריש מרובה גבי ה' דהגנב ע"ש בתוספות ואהא קשיא להו הכא דסוף סוף ואיש אחר יקחנה וגו' דממעטין מיניה יבם מאי דרשת התם בואיש דכתיב ביה ודברי מהרש"ל בזה אינם מבוררים ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

אמר אביי הכי קאמר וכו' והוא בדרך חסורי מחסרא. ואולי לפי שלא חדש במשנה דין חדש כמו בשאר מקומות. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אמאי תתיבם נמי יבומי תימה הא אמרינן צרת סוטה אסורה מאי טעמא טומאה כתיב בה כעריות. ובסוטה ספק נמי כתיב ונטמאה כדאיתא נמי התם אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. ואם כן אפילו חליצה נמי לא ניבעי כמו סוטה ודאי. וי"ל הא מסיק התם מאי נסתרה נבעלה ואמאי קרי לה נסתרה לישנא מעליא נקט. ומיהו אכתי קשה דהאמרינן במתניתין אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ומפרש לקמן פרק כשם (סוטה דף כ"ח) תלתא נטמאה כתיבי אחר לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה. אלמא סוטה ספק נמי כתיב בה טומאה. וי"ל הא רדרשינן בסוטה ספק תלתא נטמאה הוא לאזהרה מספק שאסרה הכתוב שמא נבעלה ונטמאה כדאמר לקמן פרק כשם אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי. ותימה אם כן לא לבעי חליצה. ויש לומר דלהחמיר עשאה הכתוב כודאי ולא להקל ואם אתה פוטרה מן החליצה היינו קולא. וקשה מאי פריך ותתיבם נמי יבומי הא להחמיר עשאה כודאי. וי"ל דהא דחשיב סוטה כערוה משום דטומאה כתיב בה כעריות היינו דוקא סוטה ודאי דכתיב בה טומאה בלשון לאו לא יוכל בעלה הראשון וגו' אחרי אשר הוטמאה דומיא דעריות דכתיב בהו אל תטמאו בכל אלה. אבל ספק סוטה דכתיב בה טומאה ולא כתיב בה בלשון לאו לא חשיבא לעריות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכתוב בגליון על זה וז"ל: נראה דלפי זה אין צריך לכולהו שינויי דלעיל. עיין מה שכתב התוס' פרק קמא דיבמות דף י"א ובלשון תוספי הרא"ש שם. צעיר אי"ן:

Shita Mekubetzet on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Ben Yehoyada

בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים נא, יט). נראה לי בס"ד יש נמוכי הרוח לעיני בני אדם בלבד אבל לבם מלא גאוה דאלו אינם נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא שגם לבם שפל ועניו ואמר מִי שֶׁדַּעְתּוֹ 'שְׁפָלָה' אותיות 'לשפה' [שפה = 385] שהוא גימטריא שכינה [385] רוצה לומר כונתו בענוה לשמה.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת (תהלים נא, יט) מקשים מהיכא תיתי שתהיה תפלתו נמאסת דקא משמע לן שאין תפלתו נמאסת? ונראה לי בס"ד הכונה לפעמים מתפללים על טובה ואם יעשה הקדוש ברוך הוא בקשתם תהיה להם הטובה ההיא לרעה דהיינו יתפללו על מטר שהוא טובה ובאותו מקום היה טמון בארץ זרע של ארבה שאם ירד מטר יתגדל מחמת המטר ויהיה ממנו חיל הרבה גדול ועצום שלא היה מניח אפילו אילן אחד בארץ ההיא וכל שכן זרע אדמה ולא עוד אלא מטיל זרע שיהיה ארבה בשנה האחרת! אך מחמת שלא קבל הקדוש ברוך הוא תפלתם ולא הוריד גשם מת זרע הארבה שהיה טמון בארץ ולא הזיק נמצא הקדוש ברוך הוא לא קבל תפילתם לטובתם אך עם כל זה תפילה כזו אצל העניו אינה נמאסת שלא ידחה אותה הקדוש ברוך הוא לגמרי אלא יעשה לה פועל במקום אחר דאין להם ארבה או יצנענה לשנה אחרת לארץ זו עצמה.

כָּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים נ, כג). נראה לי בס"ד שָּׁם רוצה לומר מחשב ושוקל בדעתו כמו משמנין ביניהם והיינו על כל מה שמגיע לו בעולם הזה לפי דרכו הן לטוב הן להפך אינו אומר מקרה טבעי הוא ומנהגו של עולם הוא, אלא מאמין שהכל מגיע לו בהשגחה פרטית מאת השם יתברך לעורר אותו על מעשיו ולכן הוא מחשב בכל דבר למה היה כך? ולמה היה כך? לראות מה מדה כנגד מדה יש בו ואז יתעורר לידע על מה ועל מה בא לו הדבר הזה! ועל כן כיון שזה מאמין באמונה שלימה בהשגחתו יתברך אפילו בדברים קלים ודברים הנראים טבע גמור אז מדה כנגד מדה זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כלומר יש כמה דברים שהם טובות נשגבות ונסים גדולים ואין בעל הנס מרגיש בהם אז זה יזכה לראות ולהרגיש בכל נס ישועה הנעשה בעולם מדה כנגד מדה כיון שהוא מאמין כל כך בהשגחתו יתברך. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הכונה שמתבונן על דרכיו ואורחותיו שהולך בהם שנראים לעיני הכל שהם טובים והוא מתבונן בהם אם יוולד מהם דבר רע או מכשול בדבר אחר על דרך מה שאמר הכתוב יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת (משלי טז, כה) וכיון שהוא מתבונן בהם לדעת הסוף והנולד מהם אז זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אשר יושיע לאוהביו שלא יביאם לידי מכשול וכמו שנאמר שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה) כן אף על פי שלפעמים ישנה בדבר אחר ולא יכוין על האמת אז הקדוש ברוך הוא שומרו ועושה לו סיבות לשמירתו מאותו דבר שלא יכשל בו לפי תומו עד כאן דבריו נר"ו.

Ben Yehoyada on Sotah 5b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

״וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״, וְאֵין ״שְׂאֵת״ אֶלָּא לְשׁוֹן גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַל [כׇּל] הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל [כׇּל] הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת״, וְאֵין ״סַפַּחַת״ אֶלָּא טְפֵילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם״.

“And for a sore [ se’et ] and for a scab [ sappaḥat ]” (Leviticus 14:56), and se’et means nothing other than elevated, as it is stated: “And upon all the high mountains, and upon all the hills that are lifted up [ nissaot ]” (Isaiah 2:14). And sappaḥat means nothing other than an appendage, as it is stated in the context of the curse given to the descendants of Eli: “Put me [ sefaḥeni ], I pray of you, into one of the priests’ offices, that I may eat a morsel of bread” (I Samuel 2:36). They will have to be joined with another priestly family to receive their priestly gifts. One can therefore interpret the verses discussing leprosy as teaching that one who initially is arrogant, se’et , will eventually become a sappaḥat , diminished in stature.

Segment 2

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה — שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ. מִנְחָה — שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: Come and see how great the lowly in spirit are before the Holy One, Blessed be He. For when the Temple was standing, a person would sacrifice a burnt-offering and the merit of a burnt-offering would be his; he would sacrifice a meal-offering and the merit of a meal-offering would be his. But with regard to one whose spirit is lowly, the verse ascribes him credit as if he had sacrificed all the sacrificial offerings, as it is stated: “The sacrifices of God are a broken spirit” (Psalms 51:19), indicating that one who is humble of spirit is regarded as if he offered all the “sacrifices of God.” And not only that, but his prayer is not despised by God, as it is stated at the end of that verse: “A broken and contrite heart, O God, You will not despise.”

Segment 3

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה — זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״, אַל תִּקְרֵי ״וְשָׂם״, אֶלָּא ״וְשָׁם דֶּרֶךְ״.

And Rabbi Yehoshua ben Levi also says: Whoever appraises his ways in this world, i.e., whoever carefully considers all his actions before deciding on the proper mode of conduct, merits and sees the salvation of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And to him that orders his way aright [ vesam derekh ] will I show the salvation of God” (Psalms 50:23). Do not read it as “ vesam ,” “that orders”; rather, read it as vesham derekh , that appraises his way.

Segment 4

[כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ כּוּ׳.] הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ, אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי זֶה, אַלְמָא דִּבּוּר סְתִירָה הוּא,

§ The mishna teaches: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to engage in sexual intercourse with her husband. However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man for sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home, i.e., to engage in sexual intercourse with her husband, from that moment until she undergoes the sota rite. The Gemara notes the apparent contradiction in the mishna: This matter itself is difficult: You said in detailing the wording of the warning that he said to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, apparently indicating that speaking is tantamount to seclusion. Therefore, speaking with that man should result in the woman becoming forbidden to her husband.

Segment 5

וַהֲדַר תָּנֵי: דִּיבְּרָה עִמּוֹ — עֲדַיִין מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה, אַלְמָא דִּבּוּר לָא כְּלוּם הוּא!

But then the mishna teaches: If she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma , apparently indicating that speaking is nothing. Therefore, issuing a warning to her not to speak with a particular man should not qualify as an effective warning.

Segment 6

אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: ״אַל תְּדַבְּרִי״ וְדִבְּרָה, ״אַל תְּדַבְּרִי״ וְנִסְתְּרָה — וְלֹא כְּלוּם. ״אַל תִּסָּתְרִי״ וְדִבְּרָה עִמּוֹ — עֲדַיִין מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טוּמְאָה, אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.

Abaye said an explanation: This is what the mishna is saying: If he said to her: Do not speak with so-and-so, and she later spoke with him; or if the husband said to her: Do not speak with so-and-so, and she later secluded herself with him, it is nothing, as this was not an effective warning. Similarly, if he said to her: Do not seclude yourself with so-and-so, and then she spoke with him without secluding herself with him, she is still permitted to her home, i.e., her husband, and she is still permitted to partake of teruma . However, if after he issued a warning to her not to seclude herself with someone, she entered with that man into a secluded place and remained there with him for a period of time sufficient for defilement, then she is forbidden to her home, i.e., her husband, and forbidden to partake of teruma .

Segment 7

וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת. אַמַּאי? תִּתְיַיבֵּם נָמֵי יַבּוֹמֵי?

§ The mishna teaches that after a woman who was warned by her husband not to seclude herself with another man, nevertheless secludes herself with another man, she becomes forbidden to her husband, and if her husband dies childless before she drank the bitter water, she performs ḥalitza with her late husband’s brother and does not enter into levirate marriage. The Gemara asks: Why must she perform ḥalitza ? Let her enter into levirate marriage. After all, although she secluded herself with the other man after the warning, there is only an unverified suspicion of adultery. Why should it be prohibited for her to enter into levirate marriage with her deceased husband’s brother, the yavam ?

Segment 8

אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר קְרָא: ״וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. לְאִישׁ אַחֵר, וְלֹא לַיָּבָם.

Rav Yosef said: With regard to a man who divorces his wife because: “He has found some unseemly matter about her” (Deuteronomy 24:1), i.e., he suspects her of sexual impropriety, the verse states: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). It is inferred from this that she is free to marry another man, but she is not permitted to marry the yavam . The yavam is not considered “another man,” as he takes the place of his brother.

Segment 9

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה — חֲלִיצָה נָמֵי לָא תִּיבְעֵי! אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ אִיתֵיהּ לְבַעַל, מִי לָא בָּעֲיָא גֵּט? הַשְׁתָּא נָמֵי תִּיבְעֵי חֲלִיצָה.

Abaye said to him: If that is so, that the Torah explicitly prohibits levirate marriage in this case, then she should not require ḥalitza as well, as the verse explicitly permitted her to marry another man, seemingly abrogating the need for ḥalitza to free her from the bond to the yavam . Rav Yosef said to him in response: If the husband were alive, would she not require a bill of divorce to permit her to remarry, even though she was forbidden to him? Now, as well, she should require ḥalitza in order to release her bond with the yavam , even though, as the verse indicates, it remains prohibited for them to enter into levirate marriage.

Segment 10

וְאִית דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: רַחֲמָנָא אָמַר ״וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״ — דְּלָא לִיסְתְּרֵיהּ לְבֵיתֵיהּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תִּתְיַיבֵּם נָמֵי יַבּוֹמֵי?!

And there are those who say that in answer to Abaye’s question Rav Yosef said: The Merciful One said with regard to a man who divorces his wife because he has found some unseemly matter about her: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife,” indicating that the man should divorce her so that his house not be destroyed by his continuing to dwell with her, and you want to say that she should enter into levirate marriage? How can it be that the same verse instructing the husband to divorce her would also instruct the yavam to marry her? However, there is no reason to exempt her from performing ḥalitza .

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, לְאַחֵר לָא תִּינָּשֵׂא, דְּלָא תִּיסְתְּרֵיהּ לְבֵיתֵיהּ!

Abaye said to him: If that is so, that the verse would not tell the yavam to marry her, she should not marry another man either, so that the second husband’s house not be destroyed. How can it be that the same verse instructing the husband to divorce her would also instruct another man to marry her?

Segment 12

אֲמַר לֵיהּ:

Rav Yosef said to him:

Sotah 5b

Sotah 5b

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text