Talmud Builders

    Sotah 49b

    Back to index

    English translation — Sotah 49b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven.

    2He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy.

    3And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven.

    4§ Rav says concerning the decree banning the wearing of crowns that they taught this halakha only with regard to crowns of salt and sulfur, but those of myrtle and rose are permitted. And Shmuel says that even crowns of myrtle and rose are prohibited, but those made of reeds and bulrush are permitted. And Levi says: Even crowns of reeds and bulrush are prohibited. And likewise Levi teaches in his baraita : Even those of reeds and bulrush are prohibited.

    5The mishna taught that the Sages decreed against the wearing of crowns for bridegrooms and upon the drums. The Gemara poses a question: What is this drum [ irus ]? Rabbi Elazar says: A drum with one mouth. The Gemara relates a story involving this instrument: Rabba bar Rav Huna made a tambourine for his son. His father, Rav Huna, came and broke it. He said to him: This instrument will be confused for a drum with one mouth, and people will assume that a drum with one mouth is permitted. Instead, go and make for him a small drum on the mouth of an earthen jug [ ḥatzava ], or on the mouth of a container used for measuring a kefiza , a small measurement, which did not pose the concern of being confused with a drum with one mouth.

    6They further taught that in the war of Titus the Sages decreed upon the crowns of brides. The Gemara clarifies: What are the crowns of brides? Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: A city of gold, a gold crown engraved with the design of a city, worn by women as an ornament. This is also taught in a baraita : Which are the crowns of brides that were forbidden? The crown of a bride is a city of gold. However, one may make it as a cap of fine wool [ meilat ].

    7The Sage taught: The Sages even decreed upon the canopy of grooms. The Gemara asks: What is the type of canopy of grooms that was prohibited, as they certainly did not ban the marriage canopy. The Gemara answers: It means the golden crimson [ zehorit ] clothes, dyed red and crimson and decorated with gold, which they would hang on a marriage canopy. This is also taught in a baraita : These are the canopy of grooms the Sages banned: The golden crimson clothes. But he may make a papyrus [ papirit ] construction and hang upon it whatever he wants, even ornaments made of gold.

    8§ The mishna taught that during the war of Titus the Sages decreed that a person should not teach his son Greek. The Sages taught that this decree came about as a result of the following incident: When the kings of the Hasmonean monarchy besieged each other in their civil war, Hyrcanus was outside of Jerusalem, besieging it, and Aristoblus was inside. On each and every day they would lower dinars in a box from inside the city, and those on the outside would send up animals for them to bring the daily offerings in the Temple.

    9A certain Elder was there, in Jerusalem, who was familiar with Greek wisdom. He communicated to those on the outside by means of Greek wisdom, using words understood only by those proficient in Greek wisdom. He said to them: As long as they are engaged in the Temple service, they will not be delivered into your hands. Upon hearing this, on the following day, when they lowered dinars in a box, they sent up a pig to them. Once the pig reached halfway up the wall, it inserted its hooves into the wall and Eretz Yisrael shuddered four hundred parasangs.

    10When the Sages saw this, they said at that time: Cursed is the person who raises pigs, and cursed is the person who teaches his son Greek wisdom. And with regard to that year of civil war, in which the land was destroyed, we learned ( Menaḥot 64b): An incident occurred in which the omer , the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, came from Gaggot Tzerifim, and the two loaves offered on Shavuot came from the valley of Ein Sokher.

    11It is understood from both the mishna and the baraita that it is prohibited to learn Greek. The Gemara raises a question: Is that so? But didn’t Rabbi Yehuda HaNasi say: In Eretz Yisrael, why should people speak the tongue of Syriac [ Sursi ], the Aramaic commonly spoken in Eretz Yisrael? Rather, they should speak either in the sacred tongue, Hebrew, or in the beautiful tongue of Greek. And Rav Yosef similarly said: In Babylonia, why should they speak in the vernacular tongue of Aramaic? Rather, they should speak either in the sacred tongue, Hebrew, or in the tongue of Persian, used by the authorities.

    12The Gemara answers that there is a difference: The Greek tongue is discrete and Greek wisdom is discrete, and the Sages prohibited the latter but not the former.

    13The Gemara poses a question: And is Greek wisdom prohibited? But didn’t Rav Yehuda say that Shmuel said in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: What is the meaning of that which is written: “My eye affected my soul, due to all the daughters of my city” (Lamentations 3:51)? There were a thousand children in my father’s house, the princes’ household. Five hundred of them learned Torah, and the other five hundred learned Greek wisdom, and there only remained of them, after the bar Kokheva revolt, me, here in Eretz Yisrael, and the son of my father’s brother, who lives in Asia Minor [ Asya ]. The fact that Rabban Gamliel allowed half of his household to study Greek wisdom indicates that it is permitted.

    14The Gemara answers: The members of the house of Rabban Gamliel are different, as they were close to the monarchy, and therefore had to learn Greek wisdom in order to converse with people of authority. As it is taught in a baraita ( Tosefta , Shabbat 7:1): One who cuts his hair in the komi style, which was the gentile fashion of cutting and wearing the hair, is considered to be acting in the ways of the Amorites, and it is prohibited to act in their way. However, they permitted Avtolos ben Reuven to cut his hair in the komi style, as he is close to the monarchy, and similarly they permitted the house of Rabban Gamliel to study Greek wisdom, because they are close to the monarchy.

    15§ The mishna taught: In the last war the Sages decreed that a bride may not go out in a palanquin inside the city, but the later Sages permitted it. The Gemara explains: What is the reason they permitted this practice? Due to modesty, so that brides should not have to go out into the street and be seen by all.

    16The mishna taught that from the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, wisdom ceased. The Sages taught: From the time when Rabbi Eliezer died, it was as if the Torah scroll had been interred, as he had memorized many secrets of the Torah. From the time when Rabbi Yehoshua died, council and deliberate thought ceased, as he had the sharpest mind in Israel. From the time when Rabbi Akiva died, the powerful arm of Torah, meaning the exposition of all the details of Torah scripture, ceased, and the fountains of wisdom were sealed.

    17From the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the crowns of wisdom ceased, as “the crown of the wise is their riches” (Proverbs 14:24), and he was both a great Torah scholar and a very wealthy man. From the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous deeds ceased. From the time when Abba Yosei ben Katonta died, the pious men ceased. And why was he called Abba Yosei ben Katonta? Because he was among the diminished [ miktanei ] of the pious people, i.e., he lived in an era when the pious had become few.

    18From the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased. From the time when Rabban Shimon ben Gamliel died, locusts ascended upon the land and troubles proliferated. From the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, the troubles multiplied.

    19The final line of the mishna states that from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rav Yosef said to the tanna who reviewed the mishna: Do not teach that humility ceased, for there is still one who is humble, namely me. Rav Naḥman similarly said to the tanna who reviewed the mishna: Do not teach that fear of sin ceased, for there is still one who fears sin, namely me.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אזלא ונוולאהולכים ודלים ומתנוולים:

    בעקבות המשיחבסוף הגלות לפני ביאת משיח:

    והיין ביוקרשהכל עוסקין במשתאות:

    ואין תוכחהאין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטאות וכשמוכיחין אומר לו אתה כמוני:

    ובית הוועדשל חכמים יהיו לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם:

    גמ' של מלח ושל גפריתענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א:

    חיליתלישק"א כמין גומא הגדל במים:

    טבלא דחד פומאזוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות:

    טנבוראכך קורין אותו בלשון לעז טטנבור והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר:

    מיחלף בטבלא דחד פומאזוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול ואתי למעבד ההוא דגזור עליה:

    קפיזאכלי מחזיק ג' לוגין:

    עיר של זהבעטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה:

    כיפהכמו כובע של צמר לבן שקורין פילטר"א (פילטרי"ן: כובע של לֶבֶד) :

    זהורית המוזהבותטלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה כמין כיפה:

    אבל עושה הוא פריפירכמין כיפה של מעגלי עץ כמו שאנו עושין ותולין בה צניפין ורדידי זהב כמו שאנו עושין:

    חכמת יווניתלשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו:

    מלכי בית חשמונאישני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס:

    היה הורקנוס מבחוץצר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים:

    משלשלים להם דינרי כסף בקופהמתרומת הלשכה לתמידים:

    היה שם זקן אחדמבפנים:

    לעז להםלאותן שבחוץ:

    נעץ צפרניו נזדעזעהמחמת המלך שבערה על חילול שמו:

    ועל אותה שנה שנינו כו'שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא כג) כרמל תקריבו שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין:

    לשון סורסיקרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א (שפה סורית) :

    או לשון יוונישהיו קרובין לארץ יון ולשון יון יפה מזה והיה לו לספר בו: מאי דכתיב לא גרס אלא ר"ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל:

    עוללהמנוולת את עניי:

    לנפשיעל נפשי מפני קורותיי:

    מספר קומישערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו:

    מדרכי האמורישהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים:

    נגנז ספר תורהשהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר כדאמר בסנהדרין (דף סח.) הרבה תורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה:

    עצה ומחשבהשהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרי' בפ"ק דחגיגה (דף ה:) כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן מאי תהוי עלן ממינים אמר להן אבדה עצה מבני ישראל נסרחה חכמה של עובדי כוכבים:

    זרועי תורהעומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא:

    רבי אלעזר בן עזריהעשיר הוה כדאמרי' (שבת דף נד:) תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא:

    דאיכא אנאשאני ענוותן:

    סוטה 49 עמוד ב

    1אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש. על מי יש להשען על אבינו שבשמים.

    2בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר. הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת. בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,׃

    3וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים.

    4(גמ׳) אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית, אבל של הדס ושל וורד מותר. ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור, של קנים ושל חילת מותר. ולוי אמר: אף של קנים ושל חילת אסור. וכן תני לוי במתניתיה: אף של קנים ושל חילת אסור.

    5ועל האירוס. מאי ״אירוס״? א"ר אלעזר: טבלא דחד פומא. רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא, אתא אבוה תבריה, אמר ליה: מיחלף בטבלא דחד פומא, זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא.

    6בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו'. מאי ״עטרות כלות״? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עיר של זהב. תניא נמי הכי: איזהו עטרות כלות עיר של זהב, אבל עושה אותה כיפה של מילת.

    7תנא: אף על חופת חתנים גזרו. מאי ״חופת חתנים״? זהורית המוזהבות. תניא נמי הכי: אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות, אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה.

    8ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ, ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה, ומעלין להן תמידים.

    9היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו, נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה׃

    10אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית, ועל אותה שנה שנינו מעשה. ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר׃

    11איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי׃

    12לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד׃

    13וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב ״(איכה ג״, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא׃

    14שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמה יוונית מפני שקרובין למלכות׃

    15בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו' מ"ט משום צניעותא׃

    16משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה׃

    17משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה (משלי יד, כד) שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים׃

    18משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות׃

    19משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא. אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא׃

    20הדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כל שהוא מחקות הגוים אפי' לא היה ענין עבודה זרה תלוי בו ומנהג ישראל באותו ענין על דרך אחרת אין ראוי להניח מנהגות ישראל במנהגותיהם בדבר שאין בו להכריע אלא שהכל מנהג לבד וכל שכן במה שיש בו סרך להיות להם לאי זה סימן להיות מצויינים בין האחרים ועל זו אמרו המספר קמי הרי זה מדרכי האמורי ותספורת זה הוא שהיו מרחיבים גזיזת השער מצד הפנים ומ"מ התירו בקצתם לעשות כן מפני שהיו קרובים למלכות והיתה המלכות מקפדת להיות כלם נוהגים על טכסיס אחד וכן אף לאחר שאסרו חכמת יונית התירוה לבית רבן גמליאל מפני שהיו קרובים למלכות:

    משמת ר' אליעזר נגנז ספר תורה משמת ר' יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות חכמה משמת ר' אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עשרם משמת ר' בטלה ענוה ויראת חטא:

    משחרב מקדשנו נתביישו חברים ובני חורין חפו ראשם ונידלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי הזרוע ובעלי לשון הרע משחרב בית חמדתנו נתמעט כבוד תורה ונעשו החכמים הגדולים בעיני שאר העם כסופרים והם החכמים שאינם מובהקים ומומחים כל כך והסופרים כתלמידים והתלמידים כשאר העם והעם כשאר עממין על מה לנו להשען על אבינו שבשמים:

    ונשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל וזהו מה שראינו לכללו במסכת סוטה תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בעניני מסכת נזיר בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 49b

    Sotah 49b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 572 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אזלא ונוולא הולכים ודלים ומתנוולים:

    בעקבות המשיח בסוף הגלות לפני ביאת משיח:

    והיין ביוקר שהכל עוסקין במשתאות:

    ואין תוכחה אין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטאות וכשמוכיחין אומר לו אתה כמוני:

    ובית הוועד של חכמים יהיו לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי זימה מתגודדים שם מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם:

    גמ' של מלח ושל גפרית ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א:

    חילית לישק"א כמין גומא הגדל במים:

    טבלא דחד פומא זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 49b · Sefaria

    Meiri

    כל שהוא מחקות הגוים אפי' לא היה ענין עבודה זרה תלוי בו ומנהג ישראל באותו ענין על דרך אחרת אין ראוי להניח מנהגות ישראל במנהגותיהם בדבר שאין בו להכריע אלא שהכל מנהג לבד וכל שכן במה שיש בו סרך להיות להם לאי זה סימן להיות מצויינים בין האחרים ועל זו אמרו המספר קמי הרי זה מדרכי האמורי ותספורת זה הוא שהיו מרחיבים גזיזת השער מצד הפנים ומ"מ התירו בקצתם לעשות כן מפני שהיו קרובים למלכות והיתה המלכות מקפדת להיות כלם נוהגים על טכסיס אחד וכן אף לאחר שאסרו חכמת יונית התירוה לבית רבן גמליאל מפני שהיו קרובים למלכות:

    משמת ר' אליעזר נגנז ספר תורה משמת ר' יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות חכמה משמת ר' אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עשרם משמת ר' בטלה ענוה ויראת חטא:

    משחרב מקדשנו נתביישו חברים ובני חורין חפו ראשם ונידלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי הזרוע ובעלי לשון הרע משחרב בית חמדתנו נתמעט כבוד תורה ונעשו החכמים הגדולים בעיני שאר העם כסופרים והם החכמים שאינם מובהקים ומומחים כל כך והסופרים כתלמידים והתלמידים כשאר העם והעם כשאר עממין על מה לנו להשען על אבינו שבשמים:

    ונשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל וזהו מה שראינו לכללו במסכת סוטה תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בעניני מסכת נזיר בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן.

    Meiri on Sotah 49b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ויוקר יאמיר והגפן כו' באגדות חלק גרסי' והיוקר יעות והגפן כו' ע"ש פרש"י וכענין זה יש לפרשו גם כאן יאמיר מלשון חילוף שהיוקר והכבוד יתחלף וק"ל:

    שם כשמת רבי הוכפלו הצרות ע"כ לשון הברייתא ואח"כ צ"ל פיסקא דמתני' משמת ר' בטלה ענוה ויראת כו' א"ל רב יוסף כו' ודו"ק:

    שם רבי פנחס בן יאיר אומר זריזות כו' ג"ז מברייתא דלעיל ובעל האומרה ג"כ רבי פנחס בן יאיר הוא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 49b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל רב נחמן לתנא לא תיתני עיין מגילה דף כח ע"ב רש"י ד"ה רנב"י:

    Gilyon HaShas on Sotah 49b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים (משנה סוטה ט, טו) הא דהקדים את רבי מאיר קודם כמה חכמים שהיו קודם ממנו בזמן נראה לי בס"ד דבכלהו בטל מן הרוב אבל יש חכמים מועטים שנמצא בהם אך מושלי משלים בטלו גם מן המעוט שלא נמצא אפילו אחד דומה לו בדבר זה. אי נמי משום דמשלים שלו היה אומרם על פי המוסר לזכות בהם את הרבים למקטון ועד גדול לכך הקדים ענין זה על כולם כי חסרונו ניכר בעולם יותר מכל הנך דברים דנקיט באחרים כי תועלת המשלים שלו היה מאכל כל אדם.

    מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטַל זִיו הַחָכְמָה (משנה סוטה ט, טו) כתב רש"י ז"ל זה לא ידענא מה הוא. ונראה לי בס"ד דבר זה הוא מה שאמרו בגמרא (נדרים מט:) על רבי יהודה שהיו פניו מאירים ואמרה לו אותה מטרוניתא פניך דומין לשתויי יין או למלוים ברבית או למגדלים חזירים! ואמר לה כולהו ליתנהו בי אלא חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו (קהלת ח, א) עיין שם. וקודם רבן יוחנן בן זכאי היה ניכר הארת פנים הזאת בתלמידי חכמים הרבה ונראה לי שהיה להם אודם בפניהם כאודם של התוקע בשופר בציבור ביום ראש השנה ועיין בספר הכונות שם בסוד האודם הזה.

    וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין שׁוֹאֵל עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן (משנה סוטה ט, טו). נראה לי בס"ד הטעם דנקיט שלשה לשונות אלו כנגד מחשבה ודבור ומעשה כי יש מתעורר במעשה ויש מתעורר בדיבור ויש מתעורר במחשבה והשתא כולהו ליכא אין דורש במעשה ולא מבעיא במעשה אלא גם אין מבקש בדיבור ולא מבעיא בדיבור אלא אין שואל במחשבה. אי נמי נקיט שלשה לשונות כנגד שלשה חלוקות של המצות ולא מבעיא אותם שאין השכל מחייבם ואין להם טעם אלא גם באותם שאין השכל מחייבם אך יש להם טעם ולא מבעיא אלו אלא גם אותם שהשכל מחייבם ויש להם טעם. אי נמי נקיט שלשה לשונות אלו כנגד מצות דאורייתא ומצות דרבנן והידור מצוה אי נמי כנגד משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו זכור לטוב המבשר טוב אין דורש לזה ואין מבקש על זה ואין שואל על זה. אי נמי כנגד אות וא"ו ואות ה"א של השם ואות א' של כסא. אי נמי על דרך מה שאמרו רבותנו ז"ל (לעיל דף מד.) 'הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ' (משלי כד, כז) זו מקרא ומשנה 'וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ' לך זו תלמוד 'אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ' זו מעשים טובים. או יובן בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא פרק ט' דשבת (שבת פט:) לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם! ויאמרו לפניו רבונו של עולם אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו 'יָדֹעַ תֵּדַע' (בראשית טו, יג) ולא בקש רחמים עלינו! אצל יצחק שבירך את עשו 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד' (בראשית כז, מ) ולא בקש רחמים עלינו! אצל יעקב שאמרת לו 'אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה' (בראשית מו, ד) ולא בקש רחמים עלינו! אצל מי נלך? עכשיו יֹאמַר הֳ'! אמר להן הקדוש ברוך הוא הואיל ותליתם עצמכם בי, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח) עיין שם. ולהכי נקיט שלשה לשונות כנגד ג' אבות וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שאמר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ! ונראה לי בס"ד אומרו עַל ' מִי ' לָנוּ לְהִשָּׁעֵן היא הבינה שנקראת 'מי' כי סליחת העון בה תהיה בסוד הכתוב אִם עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָ־הּ אֲדֹנָ־י מִי יַעֲמֹד (תהלים קל, ג) מי דייקא ועוד שנית יש לנו להשען עַל ' אָבִינוּ ' שֶׁבַּשָּׁמַיִם כלומר על טענה שיש לנו מצד אבינו שבשמים שיש לנו דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול!

    מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בָּטְלָה עֲטֶרֶת חֲכָמִים, שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים, עָשְׁרָם (משלי יד, כד). נראה לי בס"ד העטרה הוא הכבוד שמכונה בשם עטרה כי העטרה היא שנותנת הכבוד לאדם והנה בודאי החכמים מכבדים אותם בשביל תורתם אך כפי האמת אין הכבוד הזה נחשב עטרה להם אלא גרעון יען כי נהנים בו בכח התורה ואין נכון לאדם שיהנה מן התורה בעולם הזה אך אם החכמים עשירים כאשר יכבדום אין נחשב להם שנוטלים הכבוד מן התורה דהא מנהגו של עולם יכבדו הכל את העשיר מן החכם ונמצא הכבוד שבא להם מן העושר נחשב לעטרה. ולזה אמר שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם כי העושר עושה להם כבוד אשר נחשב להם עטרה מה שאין כן אם לא יהיו עשירים אף על פי שיש להם כבוד אין כבוד שלהם נחשב לעטרה אלא מגרעות הוא להם על אשר נהנין מחמת התורה בעולם הזה. או יובן בס"ד העושר מפקח את האדם וכמו שאמר הרב הכנסת הגדולה ז"ל על ר"ת ז"ל שהיה מניח לפניו כלי מלא זהובים בעת שעוסק בתורה כדי שיהיה לו לב פקח ומבין ביותר, ולזה אמר שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם כי העטרה לחכמים היא החריפות ופקיחות הלב וזה יהיה להם מכח עושרם.

    מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא קשה איך יתכן זה דבטלה ענוה אחר רבי? ונראה כאן מיירי באדם שיש לו גדולה של שררה וגם עושר גדול ועם כל זה הוא עניו כמו דנמצא ברבינו הקדוש שהיה נשיא ועשיר גדול ועם כל זה היה עניו אבל חכם שאין לו שררה של נשיאות ואין לו עושר ודאי ימצא בזה הרבה שהם ענוים. ועוד נראה לי בס"ד דכאן איירי בעניו שבאה הגדולה לידו ופורש ממנה ונותנה לאחר וכמו שאמרו ברבי שאמר בירושלמי דכלאים (ירושלמי כלאים ט, ג) אי סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעילא מינאי דהוא מן דכרייא ואנא מן נוקבתא עיין שם, ועל ענוה כזאת אמר שבטלה אחר פטירת רבי שלא מצינו כזאת. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחריתי דאמר רב יוסף לתנא לֹא תִּיתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא וקושיא זו ידועה איך ישבח עצמו בענוה? דאם כן אינו עניו חס ושלום! ובזה ניחא כי ענוה דנקיט תנא דמתניתין הכא הוא כפי מה שביארנו שמוחל על גדולתו שזכה בה ונותנה לאחר. וכהאי גונא נמצא אצל רב יוסף כדאיתא בסוף הגמרא דהוריות (הוריות יד.) רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים, והיו צריכים בבבל להמליך ראש ישיבה ושאלו מחכמי ארץ ישראל איזה מהם קודם? ושלחו להם סיני עדיף דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא! ואפילו הכי לא קבל רב יוסף למלוך ומלך רבה כ"ב שנים ואחר שנפטר מלך רב יוסף וכל אותם שנים שמלך רבה לא נהג רב יוסף שררה כלל אפילו בענין ההקזה והיה תמיד עוסק בתורה לפני רבה וכפוף לו עיין שם. נמצא רב יוסף נהג בענוה זו דאיירי בה התנא דתני בטלה אחר רבי ולכן אמר רב יוסף לאותו השונה המשנה 'לא תתני קמאי ענוה' כי חושש אני פן יהיה לי גאוה חס ושלום מאלה הדברים יען 'דאיכא אנא' דהוה בי בהאי עובדא דאיירי בה התנא דמתניתין ואם כן שמא יאמר לי יצרי חזי דאנת הוה בך ענוה כזו דמשתבח בה התנא ולכן לא תתני קמאי ענוה אבל אין כונתו לעקור דבר מן המשנה גם אין כונתו לשבח עצמו. ומה שאמר בָּטְלָה יִרְאַת חֵטְא על פי מה שכתב רבינו מהר"ם אלשיך בפסוק אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים י, כ) הכונה שתתיירא שמא תחטא וכמו שאמרו על יעקב אבינו ע"ה שהיה ירא פן יגרום החטא וכן פירש בפסוק אַחֲרֵי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ (דברים יג, ה) שתהיו יראים שמא תחטאו שלא תאמינו בעצמכם ובכל עת תיראו פן יצוד אתכם יצר הרע עיין שם, וכאשר מצינו (קידושין פא:) דמכריז רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי. ועל זה קאמר דבטלה שהיה לראשנים מדה זו שתמיד הם יראים פן יכשלו בחטא ואין מאמינים בעצמן בצדקתם.

    Ben Yehoyada on Sotah 49b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 49, Amud Bet, about 572 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש. על…”

    2. Segment 231 words

      Opens “בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר. הגפן…”

    3. Segment 345 words

      Opens “וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת…”

    4. Segment 446 words

      Opens “(גמ׳) אמר רב: לא שנו אלא של…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 534 words

      Opens “ועל האירוס. מאי ״אירוס״? א"ר אלעזר: טבלא…”

      Named: רב הונא, רבה.

    6. Segment 637 words

      Opens “בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות…”

      Named: רבה.

    7. Segment 728 words

      Opens “תנא: אף על חופת חתנים גזרו. מאי…”

    8. Segment 828 words

      Opens “ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר כשצרו…”

    9. Segment 940 words

      Opens “היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה…”

      Named: רבי בא, רב יוסף.

    12. Segment 126 words

      Opens “לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד…”

    13. Segment 1346 words

      Opens “וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, שמואל, אבא.

    14. Segment 1434 words

      Opens “שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו…”

      Named: רבן גמליאל.

    15. Segment 1511 words

      Opens “בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “משמת רבן יוחנן בטלה החכמה ת"ר משמת…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע, רבן יוחנן.

    17. Segment 1739 words

      Opens “משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות…”

      Named: רבי אלעזר, רבי חנינא, אבא.

    18. Segment 1820 words

      Opens “משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן…”

      Named: רבי הוכפלו.

    19. Segment 1927 words

      Opens “משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר…”

      Named: רבי בטלה, רב יוסף, רב נחמן.

    20. Segment 207 words

      Opens “הדרן עלך ערופה וסליקא לן מסכת סוטה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sotah 49b · Segment 6 — “…בר חנה אמר ר' יוחנן: עיר של זהב. תניא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sotah 49b · Segment 11 — “…לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sotah 49b · Segment 13 — “…רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב (איכה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 49b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026