בוני התלמוד

    מסכת מגילה דף ט׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא חמד אחד מהם נשאתישלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:

    להאיר לכל העמיםשאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז ומדרשו (ע"ז נה.) להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם:

    אשר לא צויתי לעובדםשאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו:

    וכתבובמקום ואת הארנבת ואת צעירת הרגלים לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה:

    יפיותו של יפתהוא לשון יון לשונו יפה משל כל בני יפת:

    מתני' מרובה בגדיםכהנים ששימשו בבית שני ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנז צלוחית של שמן המשחה:

    פר הבא על כל המצותכהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' (ויקרא ד׳:ג׳):

    כהן המשמשכגון שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו הבא תחתיו הראשון קרוי משמש והשני עבר:

    אלא פר יוה"כשאי אפשר להביא שנים וכן עשירית האיפה חביתי כהן [גדול] שבכל יום שאי אפשר להביא שנים:

    גמ' הא לכל דבריהן זה וזה שויןואם בא להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש בשמונה בגדים כהן שעבר ככהן המשמש:

    כל מצות כהונה גדולה עליומשמש בח' בגדים לא פורע ולא פורם ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ומקריב אונן:

    ואינו ראוילשמש לא בשמונה בגדים ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט:

    רבי היאוסתמה אליבא דנפשיה:

    ונסיב ליה אליבא דתנאיבמרובה בגדים סבר לה כרבנן ובכהן שעבר סבר לה כר' מאיר:

    מתני' אין בין במהאין הפרש בשעת היתר הבמות בין במה גדולה זה מזבח של משה בעודו בנוב וגבעון:

    לבמה קטנהמזבח של יחיד שכל יחיד ויחיד עושה במה לעצמו:

    קרב בבמהקטנה:

    כל שאינו נידר ונידב כו'בזבחים יליף לה בפרק בתרא:

    גמ' פסחים ותו לאוהא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה ואילו בגדולה היו מקריבין קרבנות צבור תמידין ומוספין וקא ס"ד דאף חובות צבור שאין קבוע להן זמן היו קריבין בה כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז:

    כעין פסחיםוכל חובות הקבוע להם זמן כפסחים:

    מנימתניתין דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שום חובה ואמר דבמה גדולה לא עדיפא מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן:

    ר' שמעון היאדאמר בפרק בתרא דזבחים אף צבור לא הקריבו בבמה גדולה שום חובה אלא פסחים וחובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר ושעירי ע"ז הכא והכא לא קרב אבל כדרבנן דהתם לא מתוקמא מתניתין דהא אמרי כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה ואפילו פר העלם דבר ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן:

    מתני' בכל הרואהבכל מקום שיוכל לראות משם את שילה ובפרק בתרא דזבחים יליף טעמא:

    מגילה ט עמוד ב

    1״לא חמד אחד מהם נשאתי״. (במדבר טז, טו) ״אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים״. (דברים ד, יט)׃

    2״וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם״. (דברים יז, ג)׃

    3וכתבו לו: ״את צעירת הרגלים״, ולא כתבו לו (ויקרא יא, ו) ״את הארנבת״, מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה.

    4רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג אמר קרא: ״(בראשית ט״, כז) ״יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם״, דבריו של יפת יהיו באהלי שם.

    5ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא, דכתיב: ״יפת אלהים ליפת״, יפיותו של יפת יהא באהלי שם.

    מתני׳ · משנה

    6אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות.

    7אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה.

    גמ׳ · גמרא

    8הא לענין פר יום כפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין.

    9מתניתין דלא כר"מ דאי ר"מ [הא תניא]: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות, דברי ר"מ וחכ"א אינו מביא.

    10מ"ט דר"מ דתניא: (ויקרא ד, ג) ״משיח״, אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? ת"ל ״המשיח״.

    11במאי אוקימנא דלא כר"מ אימא סיפא: אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה. הא לכל דבריהן זה וזה שוין, אתאן לר"מ דתניא: אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו, ראשון חוזר לעבודתו, שני כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי ר"מ רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט.

    12וא"ר יוסי: מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט.

    13כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין. רישא רבנן, וסיפא ר"מ׃

    14אמר רב חסדא, אין: רישא רבנן וסיפא ר"מ רב יוסף אמר: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי.

    מתני׳ · משנה

    15אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. זה הכלל: כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה, וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה.

    גמ׳ · גמרא

    16פסחים ותו לא? אימא כעין פסחים.

    17מני ר"ש היא. דתניא, ר"ש אומר: אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן, אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב:

    מתני׳ · משנה

    18אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה.

    19וכאן וכאן, קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה׃

    תוספות

    אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצותפירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של צבור דכתיב ביה הכהן המשיח (יחטא) דהא מרבינן בת"כ ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל שכן מרובה בגדים:

    אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפוריםקשה אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש אע"פ שאין משמש כדאי' בירושלמי ואם כן הוה ליה למימר בין הכהן המשמש לכהן שיעבור וי"ל דאי נקט לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו שעבר כבר דהוי בכל שנה יש הרבה חילוקים ביניהם משום הכי נקט לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה ליכא אלא חילוק זה וא"ת למאי דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע בו הפסול אע"ג שאין משמש א"כ קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות (דף יד:) אשר לו ולא משל אחיו הכהנים ואדרבה היה לו לומר ולא מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא טפי ושמא משום דהוי מלתא דלא שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל שנה וההיא נמי דהקומץ רבה (מנחות דף יט.) דקאמר דגלי רחמנא שחיטה בבעלים לא קשה לפירושינו דשרי דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאילו מקדיש משלו:

    ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו'קשיא למה ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון דראוי לכהן גדול אי לאו משום איבה א"כ אינו יכול לשמש בארבעה בגדים משום דהוה ליה מחוסר בגדים ויש לומר דמשום האי טעמא לא היינו מקפידין כיון דעל פי בית דין הוא אי לאו טעמא דמעלין:

    מני רבי שמעון היא דאמר אף צבור לא הקריבונראה דכיון דמוקמינן למתני' כרבי שמעון א"כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה (דף יד: ושם) ואפילו הכי אית ליה לר' שמעון פ' בתרא דזבחים (דף קיז. ושם) דמנחות ונזירות אין קרב אפילו בבמה גדולה וי"ל דהכי מיפרשא מתניתין זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב בבמה גדולה כגון עולה ושלמים ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו נידר ונידב ואע"פ שקרב בבמה גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אעשה אדם בצלם ובדמות כו' עד שלא יאמר שחקו בי יהודים והטילו שם אשתי בתורתם.

    רשבג"א אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יווניתמנא הני מילי א"ר יוחנן דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם מיפיפותו של יפת. כלומר ממבחר בניו של יפת והיא כתיבת יון יהיו באהלי שם שהם בני ישראל. א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג:

    [מתני'] אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים כו'מנא לן דכתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו'. פי' מרובה בגדים בבית שני שלא היה להם שמן המשחה היה מתמגד כ"ג בלבישת ח' בגדים. לפי שכל זמן שהיה הדיוט. היה משמש בד' בגדים לבש עוד ד' ונתרבה בד' אחרים נעשה כ"ג לפיכך נקרא מרובה בגדים. וזה מפורש בתלמוד בהוריות פ' ב' משוח בשמן המשחה בבית הראשון. מרובה בגדים בבית האחרון. ואמר ה' דברים היו. בית הראשון גדול מן האחרון. ואלו הן. אש וארון. ואורים ותומים ושמן המשחה. ורוה"ק ושאר כל הענין.

    הא לענין פר יוה"כ כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו'. ועשירית האיפה כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו וגו'. ומפורש בתורת כהנים שכל כהן מביא עשירית האיפה מדכתיב ובניו מרבינן אפי' הדיוטות וכ"ש מרובה בגדים.

    מתני' דלא כר"מ דתני מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות ואקשינן אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר. כלומר שנפסל במום או בזולתו אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה שהכהן המשמש הוא המביא משלו.

    וזה שעבר לאהא לכל דבריהם זה וזה שוין. אתאן לר' מאיר דתני אירע בו פסול לכהן גדול ומינו אחר תחתיו כו' ופריק רב יוסף מתני' רבי היא. רישא סבר לה כרבנן. סיפא סבר לה כרבי מאיר:

    [מתני'] אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכו'.

    ואוקימנא כעין פסחיםוהן חובות הקבוע להן זמן. ומפורש בסוף פרק פרת חטאת ובסוף שחיטת קדשים בתוספתא אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד. וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא קטנה. חזה ושוק ועור העולה לבעלים בבמה קטנה. אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין. איזו היא במה גדולה בשעת איסור במה [שהי'] אהל מועד נטוי כדרכו. (אין) הארון נתון שם. איזו היא במה קטנה היתר הבמה עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו כו':

    [מתני'] אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה. ובירושלים לפנים מן החומה כו'. פי' הרואה העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו מותר לו לאכול קדשים קלים ומע"ש ומפורש בפ' פרת חטאת. (דף קיח ע"ב) הכי א"ר אבהו כתיב בן פורת עלי עין וגו'. עין שלא רצתה להנות מדבר שאינו שלה תזבח ותאכל בקדשים כמלא עיניה. תנא רואה שאמר כולו שלא יהא דבר מפסיק וכן היה עומד בשדה ומביט משם משכן שילה מותר לו לאכול באותו מקום קדשים קלים ומע"ש. ותנן באו לשילה נאסרו הבמות. ולא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיא היתה מנוחה כו'. ותניא ימי אהל מועד שבשילה ש"ע חסר אחת.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מגילה דף ט׳ עמוד ב׳

    מסכת מגילה דף ט׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־399 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא חמד אחד מהם נשאתי שלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:

    להאיר לכל העמים שאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז ומדרשו (ע"ז נה.) להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם:

    אשר לא צויתי לעובדם שאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו:

    וכתבו במקום ואת הארנבת ואת צעירת הרגלים לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה:

    יפיותו של יפת הוא לשון יון לשונו יפה משל כל בני יפת:

    מתני' מרובה בגדים כהנים ששימשו בבית שני ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך שנגנז צלוחית של שמן המשחה:

    פר הבא על כל המצות כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' (ויקרא ד׳:ג׳):

    כהן המשמש כגון שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו הבא תחתיו הראשון קרוי משמש והשני עבר:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Megillah 9b · Sefaria

    תוספות

    אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות פירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של צבור דכתיב ביה הכהן המשיח (יחטא) דהא מרבינן בת"כ ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל שכן מרובה בגדים:

    אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים קשה אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש אע"פ שאין משמש כדאי' בירושלמי ואם כן הוה ליה למימר בין הכהן המשמש לכהן שיעבור וי"ל דאי נקט לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו שעבר כבר דהוי בכל שנה יש הרבה חילוקים ביניהם משום הכי נקט לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה ליכא אלא חילוק זה וא"ת למאי דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע בו הפסול אע"ג שאין משמש א"כ קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות (דף יד:) אשר לו ולא משל אחיו הכהנים ואדרבה היה לו לומר ולא מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא טפי ושמא משום דהוי מלתא דלא שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל שנה וההיא נמי דהקומץ רבה (מנחות דף יט.) דקאמר דגלי רחמנא שחיטה בבעלים לא קשה לפירושינו דשרי דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאילו מקדיש משלו:

    ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקדש וכו' קשיא למה ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון דראוי לכהן גדול אי לאו משום איבה א"כ אינו יכול לשמש בארבעה בגדים משום דהוה ליה מחוסר בגדים ויש לומר דמשום האי טעמא לא היינו מקפידין כיון דעל פי בית דין הוא אי לאו טעמא דמעלין:

    מני רבי שמעון היא דאמר אף צבור לא הקריבו נראה דכיון דמוקמינן למתני' כרבי שמעון א"כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה (דף יד: ושם) ואפילו הכי אית ליה לר' שמעון פ' בתרא דזבחים (דף קיז. ושם) דמנחות ונזירות אין קרב אפילו בבמה גדולה וי"ל דהכי מיפרשא מתניתין זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב בבמה גדולה כגון עולה ושלמים ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו נידר ונידב ואע"פ שקרב בבמה גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה:

    Tosafot on Megillah 9b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אעשה אדם בצלם ובדמות כו' עד שלא יאמר שחקו בי יהודים והטילו שם אשתי בתורתם.

    רשבג"א אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית מנא הני מילי א"ר יוחנן דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם מיפיפותו של יפת. כלומר ממבחר בניו של יפת והיא כתיבת יון יהיו באהלי שם שהם בני ישראל. א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג:

    [מתני'] אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים כו' מנא לן דכתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו'. פי' מרובה בגדים בבית שני שלא היה להם שמן המשחה היה מתמגד כ"ג בלבישת ח' בגדים. לפי שכל זמן שהיה הדיוט. היה משמש בד' בגדים לבש עוד ד' ונתרבה בד' אחרים נעשה כ"ג לפיכך נקרא מרובה בגדים. וזה מפורש בתלמוד בהוריות פ' ב' משוח בשמן המשחה בבית הראשון. מרובה בגדים בבית האחרון. ואמר ה' דברים היו. בית הראשון גדול מן האחרון. ואלו הן. אש וארון. ואורים ותומים ושמן המשחה. ורוה"ק ושאר כל הענין.

    הא לענין פר יוה"כ כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו'. ועשירית האיפה כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו וגו'. ומפורש בתורת כהנים שכל כהן מביא עשירית האיפה מדכתיב ובניו מרבינן אפי' הדיוטות וכ"ש מרובה בגדים.

    מתני' דלא כר"מ דתני מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות ואקשינן אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר. כלומר שנפסל במום או בזולתו אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה שהכהן המשמש הוא המביא משלו.

    וזה שעבר לא הא לכל דבריהם זה וזה שוין. אתאן לר' מאיר דתני אירע בו פסול לכהן גדול ומינו אחר תחתיו כו' ופריק רב יוסף מתני' רבי היא. רישא סבר לה כרבנן. סיפא סבר לה כרבי מאיר:

    [מתני'] אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכו'.

    ואוקימנא כעין פסחים והן חובות הקבוע להן זמן. ומפורש בסוף פרק פרת חטאת ובסוף שחיטת קדשים בתוספתא אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד. וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא קטנה. חזה ושוק ועור העולה לבעלים בבמה קטנה. אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין. איזו היא במה גדולה בשעת איסור במה [שהי'] אהל מועד נטוי כדרכו. (אין) הארון נתון שם. איזו היא במה קטנה היתר הבמה עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו כו':

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 9b · Sefaria

    ריטב"א

    א"ר אבהו אר"י הלכה כרשב"ג וכן הלכתא וק"ל לרבנו ז"ל דהכא פסק ר"י כרשב"ג ואלו לקמן בפרק הקורא תנן והלועז ששמע אשורית דוקא אשורית ולא יונית ואין יוצאין בה אלא יונים בלבד וקי"ל דא"ר יוחנן הלכה כסתם וההיא מחלוקת ואח"כ סתם הא דקי"ל כסתם והוי דלאו כר"ש ב"ג ופרקינן דאמוראי נינהו ואליבא דר"י כדאמרינן בעלמא והא אשכחן נמי דא"ר יוחנן כל מקום ששנה ר"ג במשנתינו הלכה כמותו ואחרים תירצו דהתם כי קתני הלועז ששמע אשורית לאו לאפוקי מרש"בג דמכשר אף ביונית אלא לאפוקי שאר לשונות ונקט אשורית דמודו בה כ"ע וכל זה אינו מחוור דאלו בפרוקא קמא איכא למפרך אם איתא דאמוראי נינהו אליבא דר"י הוה מקשינן ומפרקינן בגמ' הכי כדאמרינן בעלמ' ואידך פירוקא נמי לא מיחוור טפי אבל הנכון דהכא לא פסק ר' יוחנן הלכה כר"ש ב"ג אלא לענין ס"ת בלבד דאיירי במתני' אבל מגלה דילמא מודו דלא שריא אשורית אלא משום דכתיב ככתבם וכלשונם למעוטי שאר לשונות ואיפשר נמי דמודה דרשב"ג דלא מעיט האי קרא יונית אלא שאר לשונות מיהו לא איירי בהאי כלל וזה נכון:

    ואמרינן מ"ט דרשב"ג דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת שזהו לשון יונית ישכון באהלי שם:

    מתני' אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים פי' מימות יאשיהו ואילך שגנזו שמן המשח' שעשה משה לא היו כהני' נמשחין בשמן לפי כשלא היה אפשר לעשות שמן משחה אחר כדאית' בהוריות ובסדר קדשים בדוכתי טובא ולפי' לא היה להם כ"ג אלא מרובה בגדים שמשמש בח' בגדים וקתני שאין כהן משוח בשמן המשחה לכהן מרובה שהיה מרובה בגדים בלבד אלא פר הבא על כל המצו' שכהן משוח שהורה התר בדבר שזדונו כרת ועשו בהוראתו מביא פר כדכתיב ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הא לענין פר י"ה שכ"ג מביא משלו ועשירי' האיפה והם חביתי כ"ג זה וזה שוין ואע"פ דאהרן כתיב בפ' שהיה משוח אינו מעכב:

    אין בין כהן המשמש לכהן שעבר פי' כהן שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ואח"כ חזר הראשון להכשירו חוזר לעבודתו ומעבירין את הב' ואותו השני נקרא כהן שעבר וקתני שאין ביניהם אלא פר י"ה ועשירית האיפה שזה א"א אלא בכהן המשמש ולא נצרכה אלא לדיוקא דהא לכל דבריהם זה וזה שוין לומר שאף כהן שעבר אם בא לעבוד משמש בח' בגדים ולא פורע ולא פורם ככהן וכשאר כל קדושות כ"ג:

    אין בין שילה לירושלם וכו' כאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים פי' משום שילה נקט קלעים והא דפריש הכא בהדיא מה שאין שוין בו דלא פריש בכלהו אידך דלעיל משום דהכא פסיק ותני כל עניני שילה וכדקתני קדוש' שילה יש אחריה התיר לכמות קדושת ירושל' אין אחריה התיר כלו' לאחר שחרבה שילה הותרו במות ואע"פ שחרבה ירושלם הבמות באיסורין עומדין ויש בהן משום מעלה ומקריב בחוץ:

    גמרא מתני' דלא כר"מ וכו' אימא סיפא וכו' אתאן לר"מ דתניא אירע פיסול בכ"ג וכו' ר' יוסי או' הראשון חוזר לעבודתו וב' אינו לא כ"ג ולא כהן הדיוט פי' שאינו רשאי לשמש בח' בגדים ככ"ג ולא בד' ככהן הדיוט והיינו מדרבנן כדמפרש ואזיל משום איבה דאלו מדאוריתא עובד ככ"ג וכיון דכן בשאר קדושות מודה ר' יוסי שאינו פורע ולא פורם ומצווה בבתולה ומוזהר באלמנה וכיוצא בו אשתכח דפלוגתא דר"מ ור' יוסי בדרבנן הוא וכיון דלא אוקימנא אין בין דמתני כר"י שמעינן מאי דכתיבנא לעיל דכי קתני מתני' אין בין אפי' בדרבנן מיירי דאי לא איירי אלא בדאוריתא ובדאורי' מודה ר"י דשוים הם אלא ודאי כדאמרן ואסיקנא דמתני' ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי וכיון דכן קי"ל כסתם מתני' שראה ר' דבריו של ר"מ ואע"ג דבעלמא ר"מ ור"י הלכה כר' יוסי:

    והא דתנן אין בין במה גדולה של צבור לבמה קטנה של יחיד אלא פסחי' פי' שלענין קרבנותיהם אין ביניהם דבר אחר כדפרישנא לעיל והוינן בה פסחים ותו לא כלומר והא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה ואלו בבמה קטנה קרבנו' ציבור תמידין ומוספין:

    אלא אימא כעין פסחים כלומר קרבנות ציבור שקבוע להם זמן ומני ר"ש היא כלומר ומתני' דקתני שאינו קרב בבמה גדולה אלא כעין פסחים ר"ש היא דסבר דחובות שאין קבוע להם זמן כעין פר העלם דבר ושעירי ע"ז לא קרבי בבמה גדולה ולאפוקי מדרבנן התם כל שהצבור מקריבין ג"כ באהל מועד שבגלגל ואפי' העלם דבר ושעירי ע"ז:

    Ritva on Megillah 9b · Sefaria

    מאירי

    המשנה הי"ג אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות וכו' כבר ידעת שעד שלא נגנזה צלוחית שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מיאשיהו ואילך ולא היה מתחנך בהקמתו אלא בריבוי הבגדים ר"ל שהיה לובש שמונה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרובה בגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך וזמן בית שני על פני כולו ואמר שאין הפרש בין זה לזה לא באיסור טומאה אף לאב ואם ולא במצות נשואי בתולה ולא בהחזרת הרוצח במותם ולא בהבאת חביתי כהן גדול שבכל יום ולא בהבאת פר יום הכפורים משלו כללו של דבר אין בין זה לזה אלא פר הבא על המצוות ר"ל כשטעה והורה היתר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שכהן משוח מביא פר כמו שנאמר עליו בויקרא אם הכהן המשיח יחטא וכו' ומרובה בבגדים מביא קרבן האמור שם לאחרים בפרש' ואם נפש אחת וכו':

    המשנה הי"ד אין בין כהן המשמש פי' כהן גדול שהיה עובד ביום הכפורים ואירע בו פסול היו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחוזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירו עכשו נקרא כהן שעבר ומ"מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאת קרובים ולאיסור נשואי אלמנה ושאם רוצה לעבוד עובד בשמונה בגדים ואם עבד בארבעה חלל כמו שידוע שכהן גדול שעבד בארבעה חלל וכהן הדיוט שעבד בשמונה חללו אין ביניהם הפרש אלא פר יום הכפורים שכהן המשמש מביאו משלו ולא כהן שעבר וכן עשירית האיפה שהיה כהן גדול מקריב בכל יום מנחת מחבת הנקראת חביתי כהן גדול כמו שנתפרש ענינה בפרשת צו את אהרן שכהן המשמש מביאה ולא כהן שעבר שאי אפשר באלו להביא שנים:

    זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמר עליה על דעת ר' יוסי שכהן זה שעבר אינו ראוי לעולם לעבודה לא ככהן הדיוט ולא ככהן גדול לא ככהן גדול משום איבה ולא ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין וכן הביאו מעשה ביוסף בן אילוס שאירע פסול בכהן גדול ומנוהו תחתיו והורו בו כן ואעפ"כ הלכה כסתם משנה בדיעבד שאם עבד בשמונה עבודתו כשרה ומ"מ לכתחלה לא יעבוד מפני הקנאה ושמא תאמר היאך אפשר לומר שאירע מעשה בכך וכל היום אתה צווח בעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי בכהן גדול שמא דוקא בבית ראשון או שמא לא קרי היה אלא צנורא של גוי ואף למי שגורס בנסים שלא אירע פסול בכהן גדול אתה מפרשה בפסול של קרי:

    המשנה הט"ו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים וכו' משנה זו נאמרה על שום זמן שהיו הבמות מותרות וכבר נודע לנו ממסכת זבחים שעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ומשהוקם המשכן נאסרו הואיל והיה שם מזבח וארון עמו באו לגלגל כל שבע שכבשו ושבע שחלקו והיה הארון הולך עמם במלחמותיהם ולא היה קבוע עם המזבח בגלגל הותרו הבמות באו לשילה אחר חלוקת הארץ ועמד הארון קבוע עם המזבח נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כלומר באו לנוב אחר שחרבה שילה והגלה הארון ביד פלשתים בימי עלי הכהן ובאו לנוב והביאו שם את המשכן ואת המזבח אבל לא הארון שהרי ביד פלשתים היה וכן בזמן שהחריב שאול את נוב עיר הכהנים והביאו המשכן והמזבח לגבעון ולא היה הארון עמו שכבר היה מוגלה ביד פלשתים ואף כשחזר להם לא קבעוהו עם המשכן והמזבח לא בנוב ולא בגבעון מפני שמתייראים היו עליו והיו מעמידין אותו בערי המבצר וכן שעמד זמן בבית עובד אדום עד שהעלהו דוד לציון וכל זמן זה הואיל ולא היה הארון קבוע עם המזבח הותרו הבמות באו לירושלם ונבנה בית עולמים והוקבע הכל על מכונו וארון אצל מזבח נאסרו הבמות ולא היתה להן עוד היתר וכל אותן הזמנים שהיו הבמות מותרות היה מזבח הנחושת של משה קרוי אצלם במה גדולה מפני שהיה קבוע במקום אחד לשם כל הצבור ומ"מ לא סר שם במה מעליו כל זמן שלא היה ארון קבוע עמו ומלבד זה היה כל יחיד שירצה עושה במה לעצמו בגגו או בחצרו ומקריב עליו נדריו ונדבותיו אבל לא שום קרבן חובה והיא היתה נקראת במה קטנה ובבמה גדולה היו הצבור מקריבין קרבנותיהם אלא שנחלקו בדבר במס' זבחים קי"ז א' אם היו מקריבין שם הצבור כל קרבנותיהם אם לאו שיש מי שאומר שכל קרבנותיהם היו מקריבין בה כמו שהיו מקריבין באהל מועד שבמדבר ויש מי שאומר שם שאף צבור לא היו מקריבין שם אלא קרבנות שקבוע להם זמן כגון פסחים ותמידין ומוספין אבל קרבנות הצבור שאין להם זמן קבוע כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עזים שהצבור מביא לא היו מקריבין כלל לא בבמה גדולה ר"ל מזבח הנחשת שהזכרנו ולא בבמה קטנה והיא במת יחיד וזהו דעתו של רבי שמעון בזבחים ומשנה זו הולכת על שיטתו:

    ומה שאמר כאן אלא פסחים פי' בגמ' כל שכעין פסחים ר"ל חובות שקבוע להם זמן [כגון תמידין ומוספין אבל קרבן שלא היה קבוע לו זמן] לא היה קרב בשעת היתר הבמות לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה והוא שאמרו אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ר"ל והדומים להם והם קרבנות הקבוע להם זמן כגון תמידין ומוספין שמקריבין בבמה גדולה ולא בבמה קטנה שהרי לא היה קרב בקטנה שום קרבן חובה אלא דבר הנדר והנדב א"כ אין בין קטנה לגדולה אלא קרבן חובה שקבוע לו זמן הא קרבן חובה שאין לו זמן קבוע כגון חטאות ואשמות הן של צבור הן של יחיד לא היו קרבין לא בזו ולא בזו וקרבנות נדבה קרבין בשתיהן וזהו שאמרו זה הכלל כל שהוא נדר ונדב קרב בבמה ר"ל קטנה וכל שכן בגדולה וכל שאינו נדר ונדב אינו קרב בקטנה אבל בגדולה קרב אא"כ הוא מאותן שאין להם זמן קבוע:

    המשנה הט"ז אין בין שילה לירושלים וכו' פי' שאף בשילה היה הארון קבוע עם המזבח ונאסרו הבמות והיו כל מיני קרבנות [קריבין] שם הן שיש להם זמן קבוע הן שאין להם זמן קבוע ואין ביניהם אלא מקום אכילת קדשים קלים ר"ל שלמים ומעשר שני שנאכלין לבעלים שבירושלם אינן נאכלין אלא בתוך חומת העיר ובשילה היו נאכלין בכל הרואה ר"ל בכל מקום שהיו רואים משם את שילה ובמסכת זבחים קי"ח ב' דרשו דרך צחות עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו והוא יוסף באשת אדוניו יזכה לאכול קדשים בכל הרואה שלו ששילה היתה בחלקו של יוסף ומ"מ קדשי קדשים בזו ובזו לפנים מן הקלעים קדושת שילה יש אחריה היתר להקריב בבמות אבל קדושת ירושלם הוקבעה לעולם שאף לאחר חורבנה לא היתה היתר בבמות עוד שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ר"ל זמן קיומה וקדשה לעתיד לבא ליאסר בבמות אף לאחר חורבנה והוא שדרשו אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם מה נחלה אין לה הפסק כמו שהתבאר במקומו אף ירושלם אין לה הפסק להתיר עוד ההקרבה בבמה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Megillah 9b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אין בין כהן המשמש כו' לכהן המשמש ושמש כו' שהפר בא מן המשמש כו' הל"ל בין כהן המשמש לכהן כו' עכ"ל כצ"ל דכהן המשיח לא שייך בהך בבא דמיירי אף בבית שני וק"ל:

    Chidushei Halachot on Megillah 9b · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא אימא סיפא אין בין כהן המשמש כו' הא לכל דבריהם זה וזה שוין אתאן לר"מ כו' כבר כתבתי לעיל גבי אין בין שבת לי"ט שהקשה שם הרשב"א ז"ל על מאי דקאמר אתאן לר"מ דהא אפילו כרבי יוסי מצי לאוקמי אלא דלא קחשיב במתני' כ"א מילי דאורייתא משא"כ מדרבנן לא קחשיב והא דרבי יוסי דאינו אלא משום איבה לא הוי אלא מילי דרבנן משום איבה כו' ע"ש ולענ"ד יש ליישב דלק"מ דנהי דמאי דפליגי ר"מ ור"י לענין אם ראוי לשמש ככ"ג אינו אלא מדרבנן לר"י משום איבה אפ"ה נפקא מיניה טובא בהך פלוגתא דר"מ ור"י לענין איסור דאורייתא והיינו שאם עבר ועבד בשמונה בגדים דלר"מ עבודתו כשרה ולר"י עבודתו פסולה והיינו לסברת התוס' שכתבו כאן דכיון דע"פ ב"ד הוא הו"ל כהדיוט ובפ"ק דיומא כתבו עוד דכהן גדול נתמנה בפה ומסתלק בפה והביאו שם תוספתא דירושלמי דמייתי לה הך מילתא מקרא וא"כ שדינו כהדיוט אם עבד בשמונה בגדים הו"ל ככהן הדיוט שעובד בבגדי כ"ג עבודתו פסולה דהו"ל יתור בגדים כדאיתא בזבחים בפ"ב ולאידך גיסא נמי אם עבר ועבד בד' בגדים ככ"ה דלר"מ עבודתו פסולה דהו"ל מחוסר בגדים ולר"י עבודתו כשרה כנ"ל ליישב קושית הרשב"א ז"ל. שהרי לפ"ז ע"כ דמתניתין דהכא ר"מ היא ולא ר"י:

    ואף שראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מהלכות עבודת יה"כ דהשני כל מצות כהונה גדולה עליו אלא שאינו עובד ככ"ג אם כן משמע דהיינו כר"י כדאמר רבי יוחנן בפ"ק דיומא דהלכה כר"י ואפ"ה מסיים שם הרמב"ם שאם עבד ככ"ג עבודתו כשרה ואם כן משמע לכאורה דלית ליה הך סברא שכתבו התוס' כאן ובפ"ק דיומא אלא דבאמת לאחר העיון נראה דאדרבא שיטת הרמב"ם ממש מכוונת לשיטת התוספות כאן ובפ"ק דיומא אלא שהרמב"ם סובר דנהי דבעיקר מילתא שאינו עובד לכתחילה ככ"ג הוי הלכה כר"י דחייש לאיבה מ"מ לענין דיעבד סובר דהלכה כר"מ והיינו כסתם מתני' דהכא דמוקמינן לה כר"מ דלכל מילי דאורייתא הוי ככ"ג ממש ולפ"ז אף על גב דבעלמא קיי"ל כתוספתא דהירושלמי דכ"ג נתמנה בפה ומסתלק בפה והו"ל כהדיוט היינו כשנסתלק ע"י איזה פסול שנמצא בו משא"כ הכא שאינו מסתלק מלשמש ככ"ג אלא משום איבה מש"ה מעיקרא דתקנתא לא תיקנו אלא שלא יעבוד לכתחילה אבל לענין דיעבד ליפסול עבודתו משום יתור בגדים הו"ל כאילו לא נסתלק דדוקא אליבא דר"י כתבו התוספות כאן שסובר דאפילו לענין דיעבד הו"ל כהדיוט מדאיצטריך ר"י לטעמיה דמעלין בקדש ולא מורידין משא"כ תנא דידן בהא דאם עבד סבר לה כר"מ דאמר כל מצות כ"ג עליו אבל לענין לכתחילה שפיר מצי סבר כר"י דאינו עובד משום איבה ובזה א"ש טובא הא דפסק רבי יוחנן בפ"ק דיומא הלכה כר"י אע"ג דרבי יוחנן גופא שמעינן לה בכולא תלמודא דסובר דהלכה כסתם משנה וכ"ש סתם מתני' דהכא דתני לה גבי הלכתא פסיקתא וא"כ לכאורה קשיא דר"י אדר"י ולמאי דפרישית א"ש דבמידי דאורייתא פסק ר"י כסתם מתני' דהכא דלא איירי אלא במידי דאורייתא בכל הנך אין בין דפירקין כסברת הרשב"א ז"ל אבל לענין שאינו עובד לכתחילה דהוי מדרבנן דלא איירי בה מתניתין שפיר פסק רבי יוחנן הלכה כר"י כדקי"ל בעלמא ר"מ ור"י הלכה כר"י. ובזה נתיישב ג"כ מה שדקדק הכ"מ שם בלשון הרמב"ם דאף שפסק כר"י לא שבק מלמנקט לישנא דר"מ בתחילת דבריו והוי כמזכה שטרא לבי תרי ועיין מה שתירץ הכ"מ שם בדוחק ולמאי דפרישית א"ש טפי שדבר גדול השמיענו הרמב"ם ז"ל בזה דלענין דיעבד הוי הלכה כר"מ שאם עבד ככ"ג עבודתו כשרה וממילא שמעינן נמי איפכא שאם עבד בד' בגדים בכ"ה עבודתו פסולה דהו"ל מחוסר בגדים כיון שכל מצות כ"ג עליו כנ"ל נכון וברור בעזה"י בשיטת הגמרא ובכוונת לשון הרמב"ם ז"ל ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

    שם אמר ר"ח אין רישא רבנן וסיפא ר"מ רב יוסף אמר ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי ולכאורה לפי סוגית הש"ס בכמה דוכתי שינויא דר"ח ודר"י חדא מילתא היא ומה בין דא לדא אבל למאי דפרישית א"ש דנ"מ טובא לענין פסק הלכה דלר"ח דאמר סיפא ר"מ משמע דר"מ גופא אמר להך מילתא ומדנשנו בלשון סתם משנה ממילא משמע דהלכה בהא כר"מ לגמרי דאמר כל מצות כהונה גדולה עליו והיינו שעובד אפי' לכתחילה משא"כ בשינויא דרב יוסף דאמר דלאו ר"מ גופא תנא לה הך סיפא דמתני' אלא ר' הוא דנסיב לה כר"מ א"כ שפיר מצ"ל דר' גופא נמי לא סבר כר"מ אלא לענין דיעבד דאיירי בה עיקר בבא דסיפא כיון דהוי מידי דאורייתא משא"כ לענין לעבוד לכתחילה דלא הוי אלא מדרבנן שפיר מצי ר' לסבור כר"י כנ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Megillah 9b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' מפני שאשתו בירושלמי וכן במ"ר פ' שמיני איתא דאמו של תלמי ארנבתא שמה:

    שם מעשה בר' יוסף בן אולם עי' תוס' ישנים יומא דף כא ע"א ד"ה ולא אירע קרי:

    שם אמר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ר"ה דף ז ע"ב שבועות דף ד ע"א חולין דף פד ע"א ודף קד ע"א הוריות דף יב ע"ב:

    תוס' ד"ה אין בין כהן משוח וכו' פי' פר כהן משיח עי' יומא דף נז ע"א תד"ה אני ראיתיה ובקדושין דף לו ע"ב בפרש"י ד"ה אי דפנים ובתוס' ד"ה אי דפנים:

    Gilyon HaShas on Megillah 9b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מגילה, דף ט׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־399 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״״לא חמד אחד מהם נשאתי״. (במדבר טז,…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״״וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי…״

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״וכתבו לו: ״את צעירת הרגלים״, ולא כתבו…״

    4. קטע 436 מילים

      נפתחת ב״רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא:…״

      חכמים: אבא.

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אין בין כהן משוח בשמן המשחה…״

    7. קטע 712 מילים

      נפתחת ב״אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא…״

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ הא לענין פר יום כפורים ועשירית…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״מתניתין דלא כר"מ דאי ר"מ [הא תניא]:…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דר"מ דתניא: (ויקרא ד, ג) ״משיח״,…״

    11. קטע 1159 מילים

      נפתחת ב״במאי אוקימנא דלא כר"מ אימא סיפא: אין…״

      חכמים: רבי יוסי.

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״וא"ר יוסי: מעשה ברבי יוסף בן אולם…״

      חכמים: רבי יוסף.

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא, אין: רישא רבנן וסיפא…״

      חכמים: רב חסדא, רב יוסף, רבי היא.

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אין בין במה גדולה לבמה קטנה…״

      חכמים: רב בבמה.

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ פסחים ותו לא? אימא כעין פסחים.…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״מני ר"ש היא. דתניא, ר"ש אומר: אף…״

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה…״

    19. קטע 1910 מילים

      נפתחת ב״וכאן וכאן, קדשי קדשים נאכלין לפנים מן…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מגילה דף ט׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026