מסכת מגילה דף ל״ב עמוד א׳

משום דאפכי להו דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר:

איכא למיטעי ואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב תרגום בתורה:

אבל ברכות הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה:

הלוחות לא ידעתי מה הן ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון:

בימה שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה (מא.):

יעמידנו על התפר כנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה:

הגולל ספר תורה מענין לענין והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ:

וכשהוא מהדקו כשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים:

הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה פירש בערוך גליוני ספר תורה שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף וקשיא דהא פרק כל כתבי (שבת דף קטז.) תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש לומר דהתם ר"ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא:

גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים פר"ח דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת סביב הס"ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הספר תורה יהיה צריך להופכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד. נהגו לומר כשמוציאין ספר תורה הני פסוקי דרחמי תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה לפי שמתן שכרם בצדם ואחר כך אומר גדלו שיש בו שש תיבות כנגד ששה צעדים של נושאי הארון (שמואל ב ו׳:י״ג) ומ' תיבות יש בתורת ה' תמימה כנגד המ' יום שבהם ניתנה התורה ואח"כ פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה:

גדול שבכולן גולל לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן כדיי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע:

מנין שמשתמשין בבת קול בירושלמי (שבת פרק במה אשה) תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו ואף ע"פ שאין ניחוש יש סימן:

והשונה בלא זמרה שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע"י כך היו נזכרים יותר:

בלא אותה מצוה י"מ מצות אחיזה וקשה מאי רבותא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש ריב"א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד:

הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

ת"ר פותח ורואה מברך וקורא דברי ר' יהודה והלכה כמותו.

מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. אמר שמואל הלוחות והבימות. פירוש החלק של מעלה ושל מטה ושל בין הדפין של ס"ת אין בהן משום קדושה כלומר אם יכלה ויגנז ויחתך החלק שם אין בו משום קדושה.

א"ר יוחנן הגולל ספר כו' פירוש שאם יקרע יקרע בתפר ועוד אמר הגולל ספר כו' פירוש מבחוץ כלומר כשהוא מונח הספר בחיקו הכרך החיצון שם גולל מן הכרך הפנימי. שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון לארץ וכשהוא מהדקו מחזיק החיצון ומהדק הפנימי. ואריב"ל י' שקראו בתורה הגולל ס"ת. כלומר המשלים נותנין לו שכר כנגד כולן.

וא"ר יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו' והוא דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הן הן או לאו לאו. ועוד אמר הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה.

ומתמהינן משום דלא ידע לבסומי קלא אינון חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

אלא הכי קאמר ב' תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואינן נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים והם לא טובים זה לזה ומשפטים לא יהיו בהם. א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום. בלא אותה מצוה.

א"ר ינאי תיגלל המטפחת ואל יגלל ס"ת כלומר בלא מטפחת.

מצוותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ת"ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח ועצרת בעצרת והחג בחג:

כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. קשיא לי ותיפוק לי משום דבתורה לא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין. (תוספתא פ"ג הי"ג, וראה לעיל ר"א ב) יש לומר אע"פ שהוא ממעך קולו הרבה מן המתרגם שאין קולו מערבב קול המתרגם.

הלוחות והבימות פירש רש"י ז"ל הלוחות שעל גבי ספרים שלנו שאינן בגולל. ועוד פירשו העמודים שבראש הספר וסופו. והוא תימה, דהללו תשמישי קדושה הן. ובערוך (ערך באות) פירש גליונין שבספרים. וגם זה תימה יותר, שבפרק כל כתבי הקדש (שבת קטז, א) משמע שהן קדושין ואפילו נגזזין מן הספר בעיא ולא איפשיטא התם, ואם איתא ליפשטוה מהא.

אמר ר' שפטי עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה ואע"פ שאין קורין אלא שבעה, כיון דאין קורין בתורה בפחות מעשרה נקט עשרה. ומשמע שהגדול שבעשרה גולל אע"פ שלא קרא, דחולקין כבוד לגדול ליטול שכר הרבה.

ת"ר פותח ורואה גולל ומבר' וחוזר ופותח ומברך ופרישנ' טעמיה שלא יאמרו ברכו' כתובו' בתורה ר' יהודה אומר פותח ורואה מברך וקורא כלומר ואינו גולל בנתים ולא חיישינן שיאמרו שהברכו' כתובות בתורה שחששה רחוקה היא ולתרגו' הוא דאיכא למיחש כדעולא והלכתא כר' יהודה כשמברך וי"א דברכה א' היא דלא מיחייב לפתוח לראו' ולגלול ולפתוח אבל ברכה אחרונה כיון שסופו לגלול מוטב שיגלול לקודם ברכה ולחוש כר"מ ונראין דבריה':

דאמר עולא מפני מה אמר הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן פי' לא נקט שלא יתרגם עמו ביחד בכל שעה דהא פשי' דבתורה לא יהיו ב' קוראים וב' מתרגמי' כדתניא פרק הקורא אלא אפי' סיוע בעלמא המשפיל קולו יותר ממנו שאינו מעכב לשומעי' לא יסייע שלא יאמרו כתוב בתורה:

א"ר זירא א"ר מתנה הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה אין לפ' כדפרש"י ז"ל לוחות שעל הספרים ולא העמודים שבראש הספר וסופו דהנהו תשמישי קדושה נינהו וכ"ש גליונים שבספרים דהא איכא מאן דסבר פ' כתבי הקדש שדינן כס"ת ובעי גניזה גם אין הלשון מוכיח כן כלל אבל בירוש' אמר אין בהם משום קדושת ס"ת אבל יש בהם משום קדושת ב"ה ולפי' נר' שהלוחות והבימות הם של ב"ה להשתמש בהם ש"ץ או הדורשי' וכיוצא בהם ופעמים שמניחין עליו תורה בהם דרך עראי אבל אין עשייתן לכך ולפי' אינם חשובים תשמישי קדושה אלא כדין כל ב"ה כדאמרינן בירוש' כל כלי ב"ה כב"ה ספסלי וקלטרי כב"ה כנ"ל:

ת"ר משה תקן להם לישראל שיהו שואלין הלכות פסח בפסח הל' עצרת בעצרת שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל:

כתיבת ידי אברהם ן' יעי"ש בן לא"א ומורי בנן של קדושים גבוה על כל גבוהים כמוהר"ר יוסף ן' עי"ש י"צו שיחיה ויאריך ימים כנפשו היקרה וכנפש אנשי ביתו יצ"ו בן להחכם השלם אשר מקבת בור ממנו נוקר עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו פרי צדיק יסוד עולם גדולים מעשיו וגדול שמו בישראל עד מאד ליש' לאב ולבית יהודה למופת ולאות הלא הוא הה"ר זקני אברהם ן' עיי"ש זצוק"ל האל למענו ולמען רחמיו יזכני לכתוב ספרים אחרים ולהגות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אמן אמן: אז אמר שלמה אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה אשר שם בחיים נפשנו לסיים בכי טוב ולברך על המוג"מר ויהי נועם ה' אלהנו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו ה' הוא יודע וישראל הוא ידע כי טרחנו בעשר אצבעותינו. בחברת החכם השלם הדיין המצויין כמה"רר אליעזר סעדון נר"ו לתקן שיטה הלזו בכל כחינו. הן בטעיותיה כי רבו מספר ולהפריד בין הדבקים מענין לענין וחסרות ויתרות להרים מכשול אל עין הקורא ולצי"ון יאמר ציון הדפים למען ירוץ הקורא את המגילה למצוא דברי חפץ יקרה היא מפננים תורתם של ראשונים מאור עינינו. אכן א"א לומר ונק"ה שגיאות מי יבין ואכתי איכא חסר לפנינו. בכמה מקומות חסרון הניכר וחששנו לנפשינו להגיה ולהוסיף מפני חומר שבה כידוע ועוד בה שאין הפנאי מסכים כפי הצורך להשים לפני הקורא כפי ראות ענינו. והוא יבחר ולא אנו ע"כ סמכנו על המעיין ידין בעיני שכלו כונת הרב המחבר והקדוש והקריב אליו וזכותיה דמר ניהו רבה וזכות הרבים יגן בעדינו. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעים את התורה ולומדי תורה לשמה לעשות רצון קונינו. ודרך אגב אומר כי נשמט בקדשי דוד ח"א בסוף סי' תל"א לענין מ"ש בדעת הרמב"ם דאיכא בל יראה משש שעות ולמעלה יש ראיה לסברא זו בירושלמי פרק תמיד נשחט עלה דמתני' השוחט בפיסקת ר"י דנראה ברור דמאן דס"ל דאסור דאוריתא משש שעות ולמעלה איכא לאו ועיין שם בקרבן העדה. ותפלתי קבע זו שיבה זו ביאה על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד ובחר עוד בירושלים צבי עדיינו: אכי"ר:

העולה לדוכן כדי לקרות בתורה פותח ספר תורה ורואה היכן צריך להתחיל ומברך כשהוא פתוח וקורא שאין חוששין שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והקורא לא יסייע למתורגמן שבזו הואיל ומצינו תרגום בכתבי הקדש יאמרו תרגום כתוב בתורה ואחר שקרא אם צריך לגלגל קודם שיברך לא הוזכרה בגמרא אלא שגדולי המחברים כתבו שצריך לגלגל קודם שיברך הואיל ואינו צריך לקרות בו שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל ואח"כ יברך ויש אומרים שאף בזו אין צריך לגלגל אלא מברך אע"פ שהוא פתוח הואיל ומ"מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה בתלמוד המערב התבאר במס' ברכות שאם היה אחד קורא ונשתתק עומד אחר תחתיו ואינו מתחיל ממקום שפסק זה אלא ממקום שהתחיל שא"ת ממקום שפסק הרי הראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרוני' נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת יי' תמימה שתהא כולה תמימה וי"א שמאחר שצריך להתחיל במקום שהתחיל ראשון שהוא כמי שלא קרא ראשון כלל ומברך זה לפניהם ועיקר הדבר שאין זה מברך אלא לאחריהם:

הלוחות שמניחין בהם ס"ת שלא בשעת קריאה והבימות שבעזרה אין בהם קדושה ופי' בתלמוד המערב שאין להם קדושת ארון אבל קדושת בהכ"נ יש להם וי"מ הלוחות הנסרים שעל הספרים שלנו:

הגולל ס"ת יעמידנו על התפר שאם יהדק יותר מדאי יתבונן בהרחבת התפר קודם שיקרע הגולל ס"ת כשהוא גולל גולל מבחוץ וכשהוא מהדק מהדק מבפנים ופי' הדברים לדעתי שהוא מתחיל לגלול מבחוץ כנגד החזן וכשהוא מהדק מהדק מבפנים כנגד עצמו שאם יכרוך מצד עצמו ויהדק מצד אחורי הספר כלפי החזן יתפרדו שני צדדי הספר זה מזה והוא שכבר נהפך הספר להיות הכתיבה כנגד הגולל כדי שיכוין יותר את הגלילה ויתבונן היאך מתחברים שני צדי הספר זה בזה כך יראה לי וי"מ בה פירוש אחר לומר כשהוא גולל כמו שבארנוהו אבל ענין כשהוא מהדקה פירושו שכשהוא בא להדק כריכת קשר ראש המטפחת שיכרכנה כלפי הכתב ולא מאחוריו כדי שימצאנה החזן עליונה בשע' שיוציא את הספר פעם אחרת ולא יצטרך להפוך את הספר גדול שבכל הקוראין הוא נוטל כבוד הגלילה והגולל נוטל שכר כנגד כלם והאוחז ס"ת יאחזנה בכריכת איזו מפה עליה והאוחז אותה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה כלומר שאין מצות הגלילה עולה לו לכלום כשגולל אדם ס"ת גולל המטפחת עלי' כדרך שאנו עושין שאין הספר זז ממקומו אלא שכורכין את המטפחת סביב הספר לא שיגלול הספר בתוך המטפחת וכן אני אומר בכריכת תפלין לכרוך את הרצועות סביב התפלין ולא שיגלגלו התפילין בתוך הרצועות:

אלו שמשתמשין בבת קול ועושין איזה דבר או נמנעים מעשותו על פי אותו הקול אין כאן בית מיחוש מסרך לא תנחשו והרי מצינו בו רמז בכתוב דכתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ומה שנאסר מטעם זה כבר בארנוה בארוכה בז' של סנהדרין:

שני ת"ח היושבים בעיר א' ראוי להם שיהיו נוחים זה לזה בהלכה ולא יחלקו זה עם זה מצד נצוח וקטרוג ואם עשו כן עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים:

ומשה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ונאמר בתורה וידבר משה את מועדי יי' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל א' בזמנו וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני מס' מגילה [ולאל אתן תהלה והוא ברחמיו יקבץ עמו עם סגולה לירושלים בחדוה וגילה בנויה על תלה]:

תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בדיני מסכת חגיגה בעזר הצור.

תוס' בד"ה גוללו מבחוץ כו' פר"ח דקאי כו' עכ"ל ועי' בב"י טור א"ח סימן קמ"ז לפירושו למה צריך הגלילה בחוץ ע"ש:

בא"ד ולכתחלה הוא גוללו כו' שהרי לא שכיחי ע"ה כ"כ עתה כו' עכ"ל אין דבריהם מובנים דמשמע עתה דלא שכיחי ע"ה אין לחוש בדיעבד אבל בימי חכמי התלמוד יש לחוש אפילו בדיעבד ואמאי הא אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך ואף לכתחלה שרי לעשות כן גם מ"ש עוד אבל אחר שקרא ודאי דצריך לגוללו קודם שיברך כרבי יהודה עכ"ל לא ידענא היכא יצא להם דר' יהודה אית ליה לפלוגי בין קודם שקרא לאחר שקרא ועוד דהא בקודם נמי כתבו דלכתחלה גולל קודם שיברך ומה חילוק איכא בין קודם שקרא לאחר שקרא כדמשמע מדבריהם ושוב ראיתי שגם הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה פסק בלאחר שקרא דגוללו קודם שיברך וכתב הכ"מ שם דאיתא הכי במ"ס ואולי מ"ש התוס' כר' יהודה דמשמע דלא כר"מ היינו למאי דאפכי ליה ור"י אית ליה דגולל קודם שקרא ולאחר שקרא והלכה כרבי יהודה לגבי ר"מ אלא דהשתא אין לחוש בדיעבד דלא שכיחי ע"ה ובזה יתיישבו קצת מהקושיות וצ"ע:

גמ' משום דאפכי להו גיטין כח ע"א מנחות ל ע"ב:

שם מנין שמשתמשין בבת קולי ע' תוי"ט פט"ז מ"ז דיבמות:

תָּנוּ רַבָּנָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בַּחַג. יש להבין תיבת 'לָהֶם' נראית לשון יתר. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון הט"ז ז"ל על מה שכתוב בשולחן ערוך סימן תכ"ט שואלין בהלכות הפסח קודם שלשים יום, דנפקא מינה לענין ממון דאיתא בפרק השואל (בבבא מציעא דף צז.) אמר לו רבנן לרבא שאיל לן מר, פירש רש"י רבינו נשאל למלאכתינו ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר דהוי שאלה בבעלים, איקפד רבא אמר לו לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה אתון שאלתין לי דאלו אנא מצי לאשתמוטי ממסכתא למסכתא, פירוש כשאני חפץ להתחיל במסכתא אחרת שלא תשתכח ממני אין אתם יכולים למחות בידי אתון לא מציתו לאשתמוטי, ולא היא! איהו שאיל להו ביומי דכלה כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאשתמוטי למסכתא אחרת, ואינהו שאילו ליה בשאר יומי. ואם כן יש נפקא מינה לענין אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך שלשים יום קודם פסח ומתה פטורים דאותו זמן הוא משועבד להם והוי שאלה בבעלים, כן נראה לי נכון עד כאן לשונו. והנה ידוע תיבת 'לָהֶם' נדרשת כמו לך ולכם, שדרשו רז"ל 'שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים' (במדבר יג ב) לך להנאתך ולטובתך, וכן 'קַח לְךָ סַמִּים' (שמות ל, לד) להנאתך ולטובתך וכנזכר בזוהר הקדוש, וכן דרשו תיבת 'לכם' בכמה דוכתי, וגם כאן מילת 'לָהֶם' נדרשת להנאתם ולטובתם, פירוש זו התקנה שתיקן משה רבינו ע"ה שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' היא היתה לטובת ישראל, שאז אם יהיו ישראל שואלין מן משה רבינו ע"ה באותם הימים בהמה או שאר חפץ ואבדו יהיו פטורים מלשלם לו דהוי שאלה בבעלים כיון דעל פי תקנתו זאת הוא משועבד להם ללמדם הלכות הרגל ולא מצי לאשתמוטי להלכות אחרים, ולזה אמר תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל רוצה לומר לטובתם והנאתם, לענין ממון. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בתיבת 'לָהֶם' שהוא ראשי תיבות ל הביא מ לך ה משיח, כי בזכות הדרשות שעושין ברגלים שבהם נקבצים ונאספים עם רב יהיה הדרת מלך ואז יכולה זכות התורה של הדרשות האלה להביא מלך המשיח וזהו שנאמרו תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל פירוש תיקן להביא מלך המשיח לישראל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח וכו', ולהכי נקיט פֶּסַח ברישא כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל (ראש השנה יא.)! והנה לפי הטעם שהבאתי לעיל שבמועדים יהיה תיקון לעון העגל, וידוע דעון העגל לא נטהר לגמרי וכל משך הגלות הם לוקין חלק אחד בעבורו, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קב.) אין לך כל פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל דכתיב (שמות לב, לד) 'וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם' אם כן יבא נכון רמז שרמזנו על ביאת מלך המשיח בעבור זכות דרשות הלכות המועדים בזמנן. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בדניאל (דניאל יב, ו) וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה, פירוש תלה לו הגאולה במועדים שהם שלשה, ואמר לְמוֹעֵד זה חג הפסח וּמוֹעֲדִים זה חג הסוכות שמצורף עמו שמיני חג עצרת שהוא חג בפני עצמו וָחֵצִי זה חג השבועות שהוא חצי פסח מפני שהוא יום אחד בלבד ופסח יש בו שני יום טוב בראשון ובשביעי ואמר לו סגולה שנית וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ, דהיינו שתכלה השנאה והמחלוקת שעושה פירוד ופיזור יד עם קודש, אז תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה הצרות והגליות אשר אתה רואה, וגם רמז לו על עון העגל שחטאו ב'אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל' (שמות לב, ד) שיתוקן ויוסר הפגם הזה לגמרי. והנה נראה לי בס"ד לרמוז סופי תיבות 'פֶּסַ ח חַ ג עֲצֶרֶ ת ' שהם שלשם רגלים אלו שתיקן משה רבינו ע"ה לישראל בהם הוא חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] שהם דרגין דאברהם יצחק ויעקב שהם בחסד וגבורה ותפארת, וידוע כי שלשה רגלים הם כנגד שלשה אבות, סוכות לאברהם אבינו ע"ה, פסח ליצחק אבינו ע"ה, עצרת ליעקב אבינו ע"ה. ובזה יובן (שמות כג, יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים 'תָּחֹג' לִי בַּשָּׁנָה, כי שלש רגלים הם סוד חג"ת [חסד, גבורה, תפארת], ואמר 'תָּחֹג' התחיל מן עצרת וסיים בפסח. ונראה על ידי דרשת ההלכה שדורשין בהם תשתלם הַכַּלָּה העליונה שהיא אותיות הֲלָכָה באורות חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] ואז תקבל המוחין שהם אורות החיים.