מסכת מגילה דף כ״ט עמוד ב׳

חזרה לאינדקס

נוסח

תצוגה

מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא

גודל האות

100%

גודל מקורי

רש"י

ועל הכלאים — לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה:

חודש בחדשו לחדשי השנה — כל הני חדשים למה לי:

אלא אמרה תורה — יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י״ב:ב׳):

כמאן — מקדמינן כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל:

בט"ו באדר שולחנות — בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות:

יושבין במקדש — הוא סימן שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות וימהרו ויביאו דמאותו היום מתחילין למשכן את המעכבים:

משום שולחנות קדמינן — לאחד באדר דהיינו שתי שבתות וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ"ק דפסחים (דף ו.):

טעמא כדרבי טבי — טעמא מאי מייתינן שקלים באדר כדרבי טבי שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה והך מצוה התם כתיבא:

שקלים לאדנים כתיבי — התם כדכתיב ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן כדכתיב וכסף פקודי העדה וגו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש וגו':

שלש תרומות — נאמרו שם מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה' תרומת אדנים היתה לאדנים ותרומת מזבח למזבח לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכם:

לבדק הבית — היא לא היתה שוה בכולן אלא איש כפי נדבתו שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות ל״ה:כ״ב):

הניחא למאן דאמר — בפרקין האי דקתני מתני' בחמישית חוזרין לכסדרן:

לסדר פרשיות הוא חוזר — שקראו את אלו והפסיקו מלקרות את פרשת השבת איכא למימר כדאמר האידנא קרו כולהו בדראש חודש אלא למאן דאמר כו' דמפרש חוזרין לכסדרן לסדר ההפטרות אלמא ההפטרות הופסקו עד הנה אבל לא הפרשיות דעד השתא הוו קרו נמי מעניינא דיומא מאי שני:

כדרבי טבי — זאת עולת חודש בשקלים אמר:

חל להיות — ר"ח אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים:

וכופלין אותה — בשבת שניה אע"פ שקראוה בראשונה:

בההוא זימנא — באותו פרק של אדר:

מי מתרמי — והלא בפרשת פינחס היא שהיא סמוכה לחודש אב:

דמסקי אורייתא — מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושין:

אין משגיחין — לעשות עיקר:

מגילה 29 עמוד ב

1ועל הכלאים.

2בשלמא על הכלאים דזמן זריעה היא, אלא על השקלים מנלן?

3אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה, דאמר קרא: ״(במדבר כח״, יד) ״זאת עולת חודש בחדשו״, אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה.

4וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן באחד באדר, כי היכי דליתו שקלים למקדש.

5כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל. דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר שתי שבתות, דתניא: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות.

6אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל, כיון דאמר מר: בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה ובכ"ה יושבין במקדש משום שולחנות קדמינן וקרינן.

7מאי פרשת שקלים? רב אמר: (במדבר כח, ב) ״צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי״. ושמואל אמר: (שמות ל, יב) ״כי תשא״.

8בשלמא למאן דאמר ״כי תשא״, היינו דקרי לה פרשת שקלים דכתיב בה ״שקלים״. אלא למאן דאמר ״את קרבני לחמי״, הכא מידי ״שקלים״ כתיבי התם? אין, טעמא מאי כדר' טבי.

9בשלמא למ"ד ״צו את בני ישראל״ משום דכתיבי ״קרבנות״ התם, כדר' טבי. אלא למ"ד ״כי תשא״, ״קרבנות״ מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי!

10כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן. של מזבח למזבח, ושל אדנים לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית.

11בשלמא למאן דאמר ״כי תשא״, היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים,׃

12אלא למ"ד ״צו את קרבני״, מאי שני? שני, דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חודש, ואילו האידנא כולהו בדראש חודש.

13הניחא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר.

14אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר, ופרשתא דיומא קרינן, מאי שני?

15שני, דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד קרי בדראש חודש, ואילו האידנא קרו תלתא בעניינא דיומא, וארבעה קרו בדראש חודש.

16מיתיבי: ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ביהוידע הכהן. בשלמא למ"ד ״כי תשא״, היינו דמפטירין ביהוידע הכהן דדמי ליה, דכתיב: ״(מלכים ב יב״, ה) ״כסף נפשות ערכו״,׃

17אלא למ"ד ״את קרבני לחמי״, מי דמי? דמי, כדר' טבי.

18מיתיבי: חל להיות בפרשה הסמוכה לה, בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה.

19בשלמא למ"ד ״כי תשא״ היינו דמתרמי בההוא זימנא.

20אלא למ"ד ״צו... את קרבני״, מי מתרמי בההוא זימנא? אין לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין.

ברייתא

21תניא כוותיה דשמואל: ר"ח אדר שחל להיות בשבת, קורין ״כי תשא״ ומפטירין ביהוידע הכהן.

22א"ר יצחק נפחא: ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות, וקורין בהן אחד בעניינו של יום, ואחד בשל ר"ח ואחד בכי תשא. וא"ר יצחק נפחא: ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות, וקורין בהן אחד בעניינו של יום, ואחד בדראש חודש, ואחד בחנוכה.

23וצריכא, דאי איתמר בהא בהא קאמר ר' יצחק, אבל בהך כרב ס"ל דאמר פרשת שקלים ״את קרבני לחמי״, ובשתי תורות סגי, קמ"ל׃

24ולימא הא ולא בעיא הך! חדא מכלל חבירתה איתמר.

25איתמר: ר"ח טבת שחל להיות בחול, א"ר יצחק: קרו תלתא בר"ח וחד בחנוכה. ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא בחנוכה, וחד בר"ח׃

26אמר ר' מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא, דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

27א"ר אבין: כוותיה דרב דימי מסתברא, מי גרם לרביעי שיבא ר"ח הלכך רביעי בר"ח בעי מיקרי.

28מאי הוי עלה? רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש, ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה, והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, ור"ח עיקר.

29איתמר: חל להיות בואתה תצוה״, אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא מואתה תצוה״ עד ״כי תשא״, וחד מכי תשא״ עד ״ועשית. אמר אביי:

תוספות

על הכלאים דזמן זריעה היא — לאו דוקא זמן זריעה שהרי לא הוי הזמן שמפרש בהמקבל (ב"מ דף קו:) אלא רוצה לומר סוף זריעה וכבר גדלו התבואות והזרעים ואז הכלאים ניכרין אבל קודם לכן אינן ניכרין:

חדא מכלל חבירתה איתמר — וא"ת ומאן דאמר מכללא אמאי אמרה והא כיון דידעינן אידך כל שכן הא ויש לומר דמאן דאמרה באתריה דרב הוה דסבר דראש חודש אדר שחל להיות בשבת שאין מוציאין כי אם שתי תורות ולא הוו ידעי כלל אידך דרבי יצחק ומזה הטעם איצטריך לאשמועינן ההיא דראש חודש טבת שחל להיות בשבת דמוציאין שלשה ספרי תורה:

והלכתא אין משגיחין בחנוכה — פירוש לעשותו עיקר ואע"ג דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף מ"מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה משום דפליגי עליה שאר אמוראי:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

מתני' ר"ח שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים — תנן התם במסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים כו' מכריזין שיכין כל אדם שקלו ויביאהו למקדש.

ולמה באחד באדר דקי"ל כר' טבי דמצריך לאיתויי הקרבנות שמקריבין בר"ח ניסן מן השקלים של שנה זו מן התרומה שנתרמה כדתנן בשלש קופות של שלש סאין כו'. והא שמועה דר' טבי בר"ה פרק א' וכיון דבעינן לאקרובי מן השקלים החדשים באחד בניסן מקדמינן להשמיע באחד באדר כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. אמרינן מתניתין נמי כרשב"ג דאמר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ב' שבתות. כיון ששנינו בט"ו באדר שולחנות ישבו במדינה כדי לקבל השקלים מכל אדם. מקדמינן ומכרזינן קודם ט"ו.

מאי פרשת שקלים — רב אמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי וגו' ושמואל אמר כי תשא. בשלמא לשמואל היינו דקרינן מכי תשא תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה' לכפר חדא לאדנים וחדא למזבח וחדא לבדק הבית אלא לרב בצו את קרבני מי כתיב שקלים התם. איכא דאמרי בשלמא לשמואל דאמר בכי תשא היינו דשאני ר"ח [אדר] דבכל ראשי חדשים קורין בצו. ובר"ח אדר בכי תשא אלא לרב מאי שאני. ואמרינן דבכל ר"ח שחל להיות בשבת קרו שיתא בעניינא דיומא בפרשה של אותה שבת וחד קרי בדר"ח. ובר"ח אדר מניחין פרשת היום וקורין כולן בצו את בני ישראל. הניחא לר' אמי דאמר הא דתנינן בחמישית חוזרין לסידרן לסדר פרשיות חוזרין מכלל שאלו ד' שבתות לא קרינן ענין היום והאידנא חוזרין לענין היום אלא לר' ירמיה דאמר לסדר הפטרות הן חוזרין אבל סדר פרשיות לעולם קורין אותן כל פרשה בזמנה מאי איכא למימר. ומותבינן לרב מאי דמי הפטרה דיהוידע לצו את בני ישראל ופרקינן כר' טבי דמצריך קרבן ראש חודש ניסן מתרומה חדשה. ותוב מותבינן לרב מחל להיות ראש חודש אדר בפרשה הסמוכה לה כו' איך יתכן לחול פרשת פינחס באחד באדר ופרקינן תמצא בענין הזה לבני מערבא שמסיימין התורה לשלש שנים ופוסקין כל פרשה ג' פרשיות אפשר דמיתרמי להו כי האי גוונא ועליהן תניא זו הברייתא. תניא כשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן.

ר' יצחק נפחא אמר ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין א' בענין היום ואחד בר"ח וא' בחנוכה. ר"ח טבת שחל להיות בחול.

אמר ר' יצחק נפחא ג' קורין בר"ח ואסיקנא כוותיה — אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר.

תלמוד בבלי · מפת הדף