בוני התלמוד

    מסכת מגילה דף י״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כליתנימנעת אותי:

    בדמיםדם נדה ושפיכות דמים:

    שגילתה שוקהונתאוה לה ותבעה ולא שמעה לו כדמסיים ואזיל:

    לפוקהכמו פיק ברכים (נחום ב):

    הכי גרסי' זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הוה – והכי פירושה מדקאמרה ליה ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל שהתנבאת' לו שסופו להכשל בביאה אחרת ומאי ניהו בת שבע ומסקנא הכי הוה סוף שעלתה לו כך אלמא נביאה הוות שנתקיימה נבואתה:

    בהדי שותא פילכאעם שהאשה מדברת היא טווה כלומר עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה שאם ימות ישאנה:

    מיטייפיצופין למרחוק ודוגמתו במס' כתובות (דף ס.) נטוף עיניך:

    ובמקום ירמיה היכי מיתנביא היאהרי ירמיה עמד משנת י"ג ליאשיה שנאמר אשר היה דבר ה' אל ירמיה וגו' (ירמיהו א) והספר נמצא בשנת י"ח ליאשיה ועליו שלח אצל חולדה:

    כי המוכר אל הממכר לא ישוביחזקאל אמרו והוא נתנבא בתוך (י"ד) שנה שבין גלות יכניה לחרבות ירושלים ומתנבא שיהא בטל היובל והמוכר שדהו לא ישוב לו:

    אפשר יובל בטלמשגלו עשרת השבטים בימי חזקיה שנאמר לכל יושביה (ויקרא כ״ה:י׳) בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן נמצא משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה [כבר] בטלו היובלות ויחזקאל היה מתנבא לאחר זמן שיבטל:

    אלא מלמד שירמיה החזירןבאותה שנה שנמצא הספר והיא שנת שמונה עשרה ליאשיהו וכששלח על דברי הספר אצל חולדה לא היה שם ירמיה וחזרו למנות את היובל ולא הספיקו למנות אלא שמיטות עד שחרב הבית:

    ויאמר מה הציון הלזביאשיהו כתיב בהיותו בבית אל ושרף עצמות הכומרים בבית אל על המזבח שעשה ירבעם:

    מה טיבו בבית אלוהלא (משל) מלכי ישראל היה שהרי שם העמיד ירבעם את העגל:

    שת קצירעשה חיל וגדולה כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב י״ד:ט׳:):

    לא נאה יוהרא לנשילא נאה חשיבות לנשים:

    וסניין שמייהושמותיהן מאוסות:

    זיבורתאדבורה:

    כרכושתאחולדה:

    בן חרחסואע"ג דקרא על בעלה קא מסהיד מיהו במעשיה כתיב:

    אמר ליה עינא סבא מיני ומינך תסתיים שמעתאכלומר על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר הא והא הואי:

    נון בנו יהושע בנואת שבט אפרים מייחס הכתוב עד יהושע ומיהושע למטה לא ייחס איש:

    מגילה 14 עמוד ב

    1מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה. אמרה לו: עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם. אמר לה: (שמואל א כה, לג) ״ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני [היום הזה] מבא בדמים״.

    2״דמים״ תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות, אמר לה: השמיעי לי! אמרה לו: (שמואל א כה, לא) לא תהיה זאת לך לפוקה זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הואי׃

    3(שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה: (שמואל א כה, לא) והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך׃

    4אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי׃

    5חולדה דכתיב ״(מלכים ב כב״, יד) וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו' ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עליה׃

    6ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן׃

    7ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנלן דאהדור דכתיב ״(יחזקאל ז״, יג) כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שירמיה החזירן׃

    8ויאשיהו בן אמון מלך עליהן דכתיב ״(מלכים ב כג״, יז) ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן רב נחמן אמר מהכא (הושע ו, יא) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי׃

    9אסתר דכתיב ״(אסתר ה״, א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה, אלא שלבשתה רוח הקדש כתיב ״הכא ותלבש וכתיב התם (דברי הימים א יב״, יט) ורוח לבשה את עמשי וגו'׃

    10אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא זיבורתא כתיב ״בה (שופטים ד״, ו) ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי לא אזלה לגביה כרכושתא כתיב ״בה (מלכים ב כב״, טו) אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך׃

    11אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב ״הכא (מלכים ב כב״, יד) בן חרחס וכתיב ״התם (שופטים ב״, ט) בתמנת חרס׃

    12איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב ״הכא בן תקוה (מלכים ב כב״, יד) וכתיב ״התם (יהושע ב״, יח) את תקות חוט השני׃

    13אמר ליה. עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא ונסבה יהושע ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב ״(דברי הימים א ז״, כז) נון בנו יהושע בנו בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה׃

    תוספות

    מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניהקשה א"כ היאך גרס פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו. ושש) דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו (שמואל א כ״ה:י״ג) והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה ועוד קשה היאך ישב דוד בדין והא אין מושיבין מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת סנהדרין פרק כ"ג (סנהדרין דף יח:) וע"ק מפ' במה בהמה יוצאה (שבת דף נו.) גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות היה וי"ל דהכא ה"פ מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה כשאר דיני נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה היה לך להמתין לגמור עד למחרת והוא השיב לה מורד במלכות הוה ואין צריך להמתין עד למחר אבל לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא שישב דוד בסנהדרין דהא דאין מושיבין מלך בסנהדרין היינו משום דלא הוי כבודו להיות יושב ושותק אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב ושותק לפי שהוא נוגע בדבר:

    ה"ג מאי מבוא בדמים תרי דמים דם נדה ושפיכות דמים מלמד שגלתה שוקה - ולא גרסינן איכא דאמרי מלמד שגלתה שוקה דהא השתא מפרש מאי תרי דמים ועד השתא לא פריש להו:

    שגלתה שוקה והלך דוד לאורה ג' פרסאותקשה היאך אותה צדיקת גלתה שוקה לפני דוד ועוד קשה דמחזי כגוזמא לומר שהלך לאור שוקה ג' פרסאות וי"ל דנמצא בספרים מדויקים שנקוד בהן לאורה כלומר לאור שלה פירוש נתאוה לה דוד והלך באור חמימות שלש פרסאות:

    דאיגיירה ונסבה יהושעקשיא היאך נסבה הא אמרי' פ' הערל (יבמות דף עו. ושם) דאפילו בגירותן לית להו חתנות וצריך לומר שלא היתה משבעה עממין אלא משאר עממין ובאת לגור שם ויש מפרשים שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא תתחתן עד לאחר שנכנסו לארץ וזה אינו דאמרי' במדרש דנתינים באו להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע ואף על פי כן לא הותרו לבא בקהל אלא היו חוטבי עצים ושואבי מים אלמא דקודם שעברו את הירדן ונכנסו לארץ הוזהרו עליהם:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    שם והיתה נפש אדוני צרורה גומר האי קרא לפי ענין הדרש אין לו מקום כאן וצ"ע:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מגילה דף י״ד עמוד ב׳

    מסכת מגילה דף י״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־453 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כליתני מנעת אותי:

    בדמים דם נדה ושפיכות דמים:

    שגילתה שוקה ונתאוה לה ותבעה ולא שמעה לו כדמסיים ואזיל:

    לפוקה כמו פיק ברכים (נחום ב):

    הכי גרסי' זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הוה – והכי פירושה מדקאמרה ליה ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל שהתנבאת' לו שסופו להכשל בביאה אחרת ומאי ניהו בת שבע ומסקנא הכי הוה סוף שעלתה לו כך אלמא נביאה הוות שנתקיימה נבואתה:

    בהדי שותא פילכא עם שהאשה מדברת היא טווה כלומר עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה שאם ימות ישאנה:

    מיטייפי צופין למרחוק ודוגמתו במס' כתובות (דף ס.) נטוף עיניך:

    ובמקום ירמיה היכי מיתנביא היא הרי ירמיה עמד משנת י"ג ליאשיה שנאמר אשר היה דבר ה' אל ירמיה וגו' (ירמיהו א) והספר נמצא בשנת י"ח ליאשיה ועליו שלח אצל חולדה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Megillah 14b · Sefaria

    תוספות

    מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה קשה א"כ היאך גרס פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו. ושש) דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו (שמואל א כ״ה:י״ג) והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה ועוד קשה היאך ישב דוד בדין והא אין מושיבין מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת סנהדרין פרק כ"ג (סנהדרין דף יח:) וע"ק מפ' במה בהמה יוצאה (שבת דף נו.) גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות היה וי"ל דהכא ה"פ מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה כשאר דיני נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה היה לך להמתין לגמור עד למחרת והוא השיב לה מורד במלכות הוה ואין צריך להמתין עד למחר אבל לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא שישב דוד בסנהדרין דהא דאין מושיבין מלך בסנהדרין היינו משום דלא הוי כבודו להיות יושב ושותק אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב ושותק לפי שהוא נוגע בדבר:

    ה"ג מאי מבוא בדמים תרי דמים דם נדה ושפיכות דמים מלמד שגלתה שוקה - ולא גרסינן איכא דאמרי מלמד שגלתה שוקה דהא השתא מפרש מאי תרי דמים ועד השתא לא פריש להו:

    שגלתה שוקה והלך דוד לאורה ג' פרסאות קשה היאך אותה צדיקת גלתה שוקה לפני דוד ועוד קשה דמחזי כגוזמא לומר שהלך לאור שוקה ג' פרסאות וי"ל דנמצא בספרים מדויקים שנקוד בהן לאורה כלומר לאור שלה פירוש נתאוה לה דוד והלך באור חמימות שלש פרסאות:

    דאיגיירה ונסבה יהושע קשיא היאך נסבה הא אמרי' פ' הערל (יבמות דף עו. ושם) דאפילו בגירותן לית להו חתנות וצריך לומר שלא היתה משבעה עממין אלא משאר עממין ובאת לגור שם ויש מפרשים שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא תתחתן עד לאחר שנכנסו לארץ וזה אינו דאמרי' במדרש דנתינים באו להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע ואף על פי כן לא הותרו לבא בקהל אלא היו חוטבי עצים ושואבי מים אלמא דקודם שעברו את הירדן ונכנסו לארץ הוזהרו עליהם:

    Tosafot on Megillah 14b · Sefaria · CC0

    מהרש"א — חידושי הלכות

    שם והיתה נפש אדוני צרורה גומר האי קרא לפי ענין הדרש אין לו מקום כאן וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Megillah 14b · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה בהדי כו' שהאשה מדברת עיין סוכה דף נו ע"ב רש"י ד"ה שותא:

    Gilyon HaShas on Megillah 14b · Sefaria

    בן יהוידע

    דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע הקשה הרב פתח עינים ז"ל אמאי לא דרשו 'דמו ודם זרעיותיו' כמו שאמרו (משנה סנהדרין ד, ה) בפסוק (בראשית ד, י) 'קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ' גבי הבל יעוין שם. ונראה לי בס"ד דנבל היה עיקר שהיה גדול בשנים ולא הוליד ולא שייך גביה דם זרעיותיו.

    מְלַמֵּד שֶׁגִּלְּתָה אֶת שׁוּקָהּ וְהָלַךְ לְאוֹרָהּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת הדבר ברור דלא היתה זאת אורה טבעית, כי דרך טבע אין אורה יוצאה אלא מן שמש וירח וכוכבים והאש, אבל מיופי אדם אינו יוצא אור, וכאשר עומד בחושך אינו ניכר היופי שלו אפילו משהו וכמו אבן טובה שאינה ניכרת בחושך! אך הענין היא כאן כמו שהיה בבת שבע שהיתה רוחצת על הגג במקום המוקף מחיצות וסתום כראוי, ובא שטן ואדמי כצפור ועשה נקב במחיצה כדי שיראנה דוד המלך ע"ה ויתאוה לה, וכן עשה באביגיל שהיא במחשך הלילה גילתה שוקה בחושך לאיזה צורך, ובא שטן והזריח אור גדול עליה כדי שיראנה דוד המלך ע"ה ממרחק ד' פרסאות בגילוי שוק, ויתאוה לה, שרצה להכשילו ולא עלתה בידו, וראיה זו לא היתה טבעית אלא מעשה שטן! ומה שאמר ' הַשְׁמִיעִי לִי ' לא רצה שיזדווג עמה באותו שעה ממש, אלא כונתו שיזדווג עמה באותו לילה אחר שיהרוג את נבל, שאז תהיה פנויה, וכמו שכתב הרי"ף ז"ל, וכמו שכתב מהרלב"ח [רבי לוי בן חביב] ז"ל בתשובה סימן קכ"ו יעוין שם, ולכן לא אמר לו אחר כך שהצלתיני מן גילוי עריות, דבאמת לא היה רוצה שיבא עליה בעודה ערוה, ואפילו איסור נדה לא הוה, דידע שהיא טהורה, ומה שאמר לה 'בְדָמִים' (שמואל א' כה, לג) דחד מנייהו דם נדה לאו דם נדה הוא אלא דם חימוד קרי ליה דם נדה.

    (שמואל א' כה, לא) 'וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי' מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי, וּמַאי נִיהוּ? מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע. יש להבין מהיכא משמע דבאה לרמוז על בת שבע? ונראה לי בס"ד דדייק לה מדכתיב תרתי פּוּקָה וּמִכְשׁוֹל, והיינו דאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותה מעשה דבת שבע אלא שבא להורות תשובה ליחיד, נמצא שענין בת שבע לא נחשב לו לחסרון ולגרעון אלא אדרבה להועיל הוא נעשה. ומקשים מנא ליה דלא הוה ראוי לאותה מעשה ורק נעשה לתועלת ללימוד כח התשובה? ותירץ הגאון מהר"י ז"ל דאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:) כיון שעברו רוב ימיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב (שמואל א' ב, ט) 'רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר' ודוד המלך ע"ה בזמן ענין בת שבע כבר עברו רוב ימיו, וכיון דלא חטא אין ראוי שיחטא, אלא צריך שהקב"ה ישמור אותו בזה, וכיון דלא שמרו, שמע מינה דחפץ ה' הוא ללמד בזה כוחה של תשובה ליחיד, עד כאן דבריו. והנה כל זה המונח הוא יהיה אי אמרינן שלא חטא קודם ענין בת שבע כלל, אבל אם היה חוטא ח"ו באביגיל נסתר הכלל הזה, ואז גם בענין בת שבע ילכד ח"ו דלית עליה התנצלות זו דלא היה ראוי לאותה מעשה, ולכן אמר לו אביגיל 'וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב' פירוש אם תחטא תפסיד בתרתי, חדא חטא זה, ושנית חטא ענין בת שבע, דאז לא ישאר לך התנצלות, כי משום דחטא זה הוא קודם שעברו רוב ימיך ובטל הכלל הנזכר אשר עליו בנוי הזכות שלך. ואגב אורחין נראה לי בס"ד מה שאמר לשון פּוּקָה, על פי מה שכתבתי בס"ד במקום אחר שהצדיק השומר בריתו נקרא קופה של בשמים, וכמו שאמרו בגמרא (גיטין סז.) על רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים והטעם כי השומר בריתו נקרא קדוש, ואמרו בגמרא (שבת קד.) קוף מלא הוא קדוש, גם השומר בריתו מאירה אות ה"א אחרונה בעטרה שלו, ולכך נקרא 'קופה' שהיא תיבה מורכבת בשתים, והיא קוף ה', כי קדוש הוא קוף מלא, וכמו שכתוב בקהילת יעקב ז"ל, ועל כן מאחר שהצדיק השומר בריתו נקרא קופה שהוא קוף ה', לכך חטא בברית קודש נקרא פּוּקָה, שהוא הפוך אתוון ד'קוּפָּהּ' ולכך אמרה לו 'וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה'.

    וּבַמָּקוֹם דְּקָאֵי יִרְמְיָה, הֵיכִי מִתְנַבֵּא אִיהִי מקשים והלא דבר הנבואה הוא שלוח מאת ה', ומאי הוה ליה למעבד אם השם יתברך שלח עמה דברים להתנבאות? וכי הנביא יכול לכבוש נבואתו?! ונראה לי בס"ד דאין הנבואה שורה על האדם אלא אם כן יעשה תחילה הכנות וכונות הצריכים לזה, ולכן יש לנביאים רב ומלמד, וכמו שכתב מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל בשערי קדושה יעוין שם, על כן מוכרח דחולדה עשתה בידים כונות ויחודים כדי שתשרה עליה רוח נבואה, ולכך מקשו איך תעשה כך במקום דקאי ירמיה.

    וְיֹאשִׁיָּה גּוּפֵהּ הֵיכִי שָׁבֵיק יִרְמְיָה וּמְשַׁדֵּר לְגַבָּהּ? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא: מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת הֵן. קשה וכי הוא רוצה שתאמר דבר אחד מדעתה, ומאי מהנייא רחמנותה? והלא לא תוכל להוסיף או לגרוע אות אחת! ונראה לי בס"ד מחמת דרחמניות הן, אם יראו ברוח הנבואה דברים רעים, ימסרו עצמן לבטל הגזרה על ידי תפלה ועסק התורה בכל כוחן.

    אָמַר רַב נַחֲמָן לָא יָאֶה יְהִירוּתָא לְנָשִׁי. קשה וכי לאינשי מי יאה? ונראה לי בס"ד הכונה אף על גב דמצינו דחשו הנביאים לכבוד הנבואה להראות קצת יהורתא, דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פרשה עא) פנחס לא רצה לילך אצל יפתח בשביל כבוד הנבואה, וכן ישעיה הנביא ע"ה לא רצה לילך אצל חזקיהו המלך ע"ה בשביל כבוד הנבואה, מכל מקום לנשי שהם נביאות לא יאי למיעבד אפילו המקצת כלל. ומה שקראם זיברתא וכרכשתא בתרגום של שמותם ולא קראם בשמותם, כיון לשבחי זיברתא 'זי ברתא' היינו ז"י מספר טוֹב [17], וכרכשתא 'כרך שתא' שהיתה בקיאה בתורה שבעל פה, שהיא ששה כרכים כלומר ששה סדרים.

    שְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְהֵם כֹּהֲנִים יָצְאוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה נראה דיהושע לא הביא ממנה אלא בנות, ולקחו אנשים משבטם כדי שלא תסב נחלה ממטה למטה, והבנות של הבנות נשאו אנשים מזרע אהרן הכהן ע"ה, ויצא מהם ח' נביאים שהם כהנים. ונראה לי בס"ד לרמוז בשם רָחָב שהוא אותיות ח' רב, שיצא ממנה ח' אנשים שכל אחד הוא רב בנבואה ובתורה. ולמאן דאמר יחזקאל הנביא ע"ה הוא בן ירמיה הנביא ע"ה, ומאן דאמר מלאכי הוא עזרא בן שריה, לא סבירא ליה שיצאו ממנה ח', דלדידיה הוו טפי משמונה.

    מִינִי וּמִינָךְ תִּסְתַּיֵּם שְׁמַעְתָּא דְּאִיגַּיְּירָא וְנָסְבָה יְהוֹשֻׁעַ הנה מפורש בשער הגלגולים (דף מה:) כי לעוצם גדולת נשמתה היתה ראויה ליהושע עיין שם. ונראה לי הואיל והיתה גיורת וכל נפשות הגרים הם בסוד המלכות, לכך נשאה יהושע שהוא סוד המלכות, כי פני יהושע כפני לבנה.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Megillah 14b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מגילה, דף י״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־453 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 131 מילים

      נפתחת ב״מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה. אמרה…״

      חכמים: שמואל.

    2. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״״דמים״ תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את…״

      חכמים: שמואל.

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״(שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני…״

      חכמים: שמואל.

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא…״

      חכמים: רב נחמן.

    5. קטע 531 מילים

      נפתחת ב״חולדה דכתיב (מלכים ב כב, יד) וילך…״

      חכמים: רב משמיה, רב חולדה.

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה…״

      חכמים: רבי שילא.

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם…״

    8. קטע 866 מילים

      נפתחת ב״ויאשיהו בן אמון מלך עליהן דכתיב (מלכים…״

      חכמים: רב נחמן.

    9. קטע 934 מילים

      נפתחת ב״אסתר דכתיב (אסתר ה, א) ויהי ביום…״

    10. קטע 1046 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי…״

      חכמים: רב נחמן.

    11. קטע 1124 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של…״

      חכמים: רב נחמן.

    12. קטע 1252 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה…״

      חכמים: רב עינא, רב נחמן, רבי יהודה.

    13. קטע 1337 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה. עינא סבא ואמרי לה פתיא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מגילה דף י״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026