מסכת מגילה דף ט״ז עמוד ב׳

יכשל בו גרסי' ולא גרסי' זרעו:

כמה צוארין היו לו לבנימין לא גרסינן שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) בכה על צואריו:

שיגר לו יין לפי שדעת זקנים נוחה הימנו זה הדבר הטוב לו מן הכל:

תעלא שועל:

בעידניה אם תראה שעתו מצלחת:

תעלא קרי' ליה יוסף לפני אחיו מאי בצירותיה מאחווה:

אורה זו תורה שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה:

זהו יום טוב קיימו עליהם ימים טובים:

צריך לאומרן בנשימה אחת נראה דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא:

אמרה מיבעי ליה דמשמע דהכי קאמר ובבואה לפני המלך אמרה לו מלבד הספר שעמו לעשות ולשלוח בכל המדינות אמרה לו עוד ישוב מחשבתו הרעה דכיון דקאמר בבואה אמר משמע שיש לנו לומר מה שאמרה:

הדרן עלך מגילה נקראת

וילכו גם אחיו וגו' היינו דאמרי אינשי תעלא בזמנא סגיד ליה אלו כולן פשוטות הן:

עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת הקורא את המגילה מ"ט כולהו כי הדדי נפקי נשמתייהו. ו' דויזתא צריך למימתחיה דכולהו בחד זקיפא איזדקיפו:

כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה ע"ג אריח אבל עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה.

מ"ט אמר ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה במפלתן של רשעים:

דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים.

אמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ממרדכי דמעיקרא קא חשיב ליה בתר ארבעה ובסוף חשיב ליה בתר חמשה שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה וגו'. ובסוף כתיב הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן. למה נקרא שמו בלשן שיודע ע' לשונות. רצוי לרוב אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין:

דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.

אמר משמיה דרב גדול ת"ת מבנין בהמ"ק שכ"ז שהי' ברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. ועוד אמר משמו גדול ת"ת מכבוד אב ואם. שכל השנים שהיה יעקב בבית עבר ולמד תורה לא נענש עליהן.

וק"יל די' בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימ' א' דבהדי הדדי נפיק נשמתיהו והא דאמר ר' אלעזר ו"ו דויזתא צריך לממתיחי' בזקיפא יש שפירשו שעושין אותה ארוכה וזו טעות שהרי אינה כתובה במנין אותיות ארוכות ועו' לא א"ש לישנא דלימתחיה ומורי נ"ר אומ' לפשוט ראשו הכפוף כלפי מעלה שיהא בזקיפה וזהו לשון מתיחה בכל מקום פשוט הדבר הכפוף או הכפול וכן עיקר ואיפשר שאין זה אלא בכתיבה אשורית:

דרש ר' שילא כל השירות כלן אריח וכו' פרש"י ז"ל אריח הוא הכתב ולבנה היא החלק שהוא כותב מן הכתב כפלים והאריח חצי לבנה היא ודקאמר חוץ משירה זו לאו דוקא אלא ה"ה לכל שאינה דרך הלל אלא שמזכיר מפלתן של רשעים כגון שירת מלכי כנען שבספר יהושע וכן שירת האזינו שמדברת ג"כ במפלתן של רשעים ובכל השירו' כלן אע"פ שעושה אותם אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח צריך שיהו ראשי השורות סתומים מכאן ומכאן ושלא יהו פרוצים כמו שכותבין קצת ספרים וכן קבלנו מן הגאונים ז"ל:

הא דאמרינן צריכה שרטוט כאמיתה של תורה פירש"י ז"ל כס"ת עצמו וכן עיקר אבל ר"ת פיר' במזוזה שכתוב בה אמיתה של תורה אבל ס"ת אינו צריך שרטוט אלא בתחילת הדף ומצדדיו והיינו דלא מייתי לה הכא מדנקראת ספר אלא מדכתיב בה אמת וליתא דהא דאמרינן במכילתין בירושלמי גבי ס"ת הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות בדיו ומסורגלי ובב"ר זה ספר תולדות אדם אף סרגל הספר אדם הא' למדו דלשון סרגל היינו שרטוט כל שטה ושטה כדאמרינן בספר ויקרא רבא קווצותיו תלתלים זה הסרגול שחורות כעורב אלו השיטות תדע דגבי הא דאמרי' במגלה צריכין שרטוט משום דכתיב בה אמת אמרינן בירושלמי כתיב הכא דברי שלום ואמת וכתיב התם אמת קנה וההוא בכל ס"ת מיירי ומ"ה נקט הכא כאמיתה של תורה כאלו אמר בתורה שהיא אמת והא נפקא מדנקרא' ספר משום דהא נמי נקראת אגרת ולפי' הוצרך אמת לדונה בזה כספר ממש ולא כאגרת כלל וכבר כתבתי יותר מזה בפ"ק דגטין:

גרסת הספרים א"ל יאמר בפה מה שכתוב בספר אפשר שבקשה ממנו שיתנו להם רשות לקבוע זכירה זו לדורות ולא תחשב לו גנאי או שבקשה ממנו שיכריזו הכרוזים הן כמנהג לפי שיתיסרו השומעים ולא יוסיפו כדבר הזה. אבל רש"י ז"ל ל"ג אמרה לו וה"ג אמר רב נחמן אמר בפה מה שכתוב בספר ואדלעיל קאי וקבל היהודים וכו' כי המן בן המדתא האגגי כלומר שכל ענין מחשב' המן עם שנתגלגל ע"י אסתר בבאה לפני המלך יאמר בכל שנה ושנה בפה והספר כתוב לפניו ולשון דחוק הוא גם אין סוף הפסוק בקשר הזה:

לעולם אל ישנה אדם [בנו] בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף על שאר בניו קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו מצרימה:

עשרת בני המן ועשרת צריך לומר את כלן בנשימה אחת מפני שכלן יצאה נשמתן בבת אחת לא עשה כן לא הפסיד וא"ו של ויזתא צריך לעשותה ארוכה בכתיבתה להורות שכולם נתלו בבת אחת ובחבל אחד וי"מ שצריך להאריך בקריאתה:

כל השירות כלן נעשות לבינה על גבי אריח ואריח על גבי לבינה ופירוש הענין הוא שהאריח והלבינה שוין באורך אבל אינן שוין ברוחב שהאריח חצי לבינה כמו שהתבאר בבבא בתרא והוא קורא הכתב אריח והחלק שתחתיו שהוא רחב כפלים הוא קורא לבינה וכל השירות כתב על גבי חלק וחלק ע"ג כתב וזו אריח על גבי אריח ר"ל ואת ואת וכו' ולבינה על גבי לבינה והם שמות הבנים ר"ל פרשנדתא דלפון וכו' להורות שאין תקומה למפלתן שכל שהוא בדרך זה בנפילת התחתון נופלים כולן וי"מ שהאריח חצי לבינה באורך ואותו הכתב ארוך הסומך שני ראשיו על כתב קצר שתחתיו מזה ומזה הוא קורא לבינה ואותו כתב קצר הוא קורא אריח ואע"פ שאף שירת האזינו היא בדרך זו כשירת בני המן לא דברו כאן אלא בשירה הנעשית על נס:

מגלה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ר"ל כגופה של תורה עצמה אע"פ שעיקרה דברי נשים וזהו שאמרו בתלמוד המערב משה ואלעזר נשיאים ועדה כלומר שאע"פ שעקר המגלה בא על ידי נשים הרי מצינו בתורה בבנות צלפחד שנתעסקו בדבריהם משה אלעזר ונשיאים ועדה:

גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות ויותר מבנין בית המקדש ויותר מכבוד אב ואם יותר מהצלת נפשות ממרדכי שקודם שררתו נמנה אחר ארבעה כדכתיב אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי ולבסוף אחר שנטרד מן התורה לרוב שררתו אע"פ שהציל נפשות נמנה אחר חמשה דכתיב ישוע נחמיה עזריה רעליה נחמני מרדכי בלשן וזהו שאמרו לרוב אחיו ולא כל אחיו מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין מבנין בית המקדש שכך מסורת בידינו כל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה מכבוד אב ואם שכך אמרו חז"ל כל אותן הימים שעמד יעקב בבית עבר ללמוד תורה לא נענש על שלא קיים מצות כבוד אב ואם ושאר הימים שעמד בבית לבן נענש עליהם ולא ראה פני יוסף בנו כנגד כל אותן הימים הא למדת אין לך דבר שעומד בפני תלמוד תורה ואמר נעים זמירות [ישראל] אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יי': נשלם הפרק תהלה לאל:

גמ' ששון זו מילה עיין שבת דף קל ע"א ברש"י ד"ה שש:

רש"י ד"ה כאמיתה כס"ת עצמו. עי' מנחות דף לב ע"ב תד"ה הא מורידן:

כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבִּי עַל בִּנְיָמִין אָחִי שֶׁלֹּא הָיָה בַּמְּכִירָתִי כָּךְ אֵין בְּלִבִּי עֲלֵיכֶם (בראשית מה, יב) 'כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם' כְּפִי כֵּן לִבִּי.. נראה לי שנרמזו הלב באותיות כִּי שעם הכולל האותיות עולה לֵב.

(בראשית מה, יד) 'וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו' בָּכָה עַל מִשְׁכַּן שִׁילָה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְעָתִיד לֵחָרֵב. מקשים הוה ליה למימר עַל צַוָּארוֹ לשון יחיד? ויש לתרץ איידי דנקיט בבנימין צַוָּארָיו נקיט ביוסף צַוָּארָיו, כמו שאמרו בגמרא איידי דנקיט מצרי נקיט אדומי. ועוד נראה לי בס"ד דאיתא בזבחים (זבחים קיח.) דאכילת קדשים קלים בשילה היתה בכל הרואה, נמצא בשילה תרי מקומות קנו קדושה שהוא תוך המשכן וחוץ לו, ולכן נקיט צואריו תרי כנגד שני מקומות אלו. ובזה יובן (דברים לג, יג) 'וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת הֳ' אַרְצוֹ' שגם ארצו שילה נתברכה בקדושה. ומה שנקרא מקום המקדש צַוָּאר היינו בהפוך אתוון אוֹצֵר כי שם הוא אוצר השפע וכתיב נמי ביה (מלאכי ג, י) 'הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי'.

מַאי (בראשית מה, כג) 'מִטּוּב מִצְרָיִם'? שִׁגֵּר לוֹ יַיִן יָשָׁן שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. הטעם דנוחה ביין ישן יותר, נראה לי בס"ד כי ביין יש טבע שלא נמצא בשאר משקין ומאכלים דבכלהו המיושן גרוע ורק ביין המיושן משובח יותר, והנה העולם מרגלא בפומייהו לומר על הזקן בשנים 'כיון שנזדקן נתטפש' אך באמת זה אינו אלא בזקני עם הארץ ולא בתלמידי חכמים! ועל כן הזקנים דעתן נוחה ביין ישן שהוא משובח אצל העולם יותר דאז אומרים גם אנחנו כל מה שמזקינים משובחים יותר. והרב פתח עינים ז"ל כתב הראשונים ז"ל רמזו 'יַיִן יָשָׁן' בגמטריא ת"ל [430] ורמז לאביו לקיים גזרת ת"ל שנה שֶׁדַּעַת זְקֵנִים אברהם ויצחק נוֹחָה הֵימֶנּוּ שרוצים בגזרתו יתברך, עד כאן דבריו עיין שם. ודברים אלו צריכין תבלין דלנחומי בעי ולמה שלח לצערו במספר הגלות ומה חידש לו בזה? ונראה לי בס"ד דרמז לו אלו שני הגלות של ת"ל שנה אינם מתחילים מעתה, אלא כבר התחילו מלידת יצחק ונעשו 'יַיִן יָשָׁן'! ועוד נראה לי בס"ד רמז לו יַיִן שהוא סוד הגבורות מתמתק בחמשה פעמים חֶסֶד שהוא מספר יָשָׁן [חֶסֶד 72×5= יָשָׁן 360] שֶׁדַּעַת זְקֵנִים שהם חו"ב [חכמה ובינה] שנקראים זקנים נוֹחָה הֵימֶנּוּ! ודוק.

'תַּעֲלָא בְּעִדָּנֶיהָ סָגֵיד לֵיהּ' נראה לי בס"ד יוסף הצדיק ע"ה היה בחינת היסוד שנקרא 'חלד' שהוא לשון כיסוי כמו חלדה, והיסוד הוא כלי צנוע ומכוסה יותר מכל האיברים, ומטעם זה גם הבינה נקראת 'חלד' כי היא עלמא דאתכסייא. והנה קודם מטה יש אותיות חלד, ולכן באומרו על ראש המטה נרמז על יוסף הצדיק ע"ה, והמשילו לתעלא כי 'תעלא' [501] גימטריא 'ראש' [501] והיסוד נקרא ראש הגויה.

וּמָה עֲשָׂרָה נֵרוֹת לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶחָד, נֵר אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לְכַבּוֹת עֲשָׂרָה נֵרוֹת. הא דקרא לכל השבטים בשם 'נֵרוֹת' נראה לי בס"ד שם שדי מילואו ת"ק [ש י " ן ד ל " ת י ו " ד =500], וידוע ששם שדי הוא ששה צרופים אם כן בששה צרופים יש ששה פעמים ת"ק [500×6=3000] שעולה י"ב פעמים נֵר [250×12=3000], ולכן השבטים כל אחד נקרא 'נֵר' כי הם נולדו מברכת מלוי שמות שדי. גם קראם בשם 'נֵרוֹת' לחזק לבם כי הם קרויים נֵר, והמכבה אותם יכבה נירו שהיא נשמתו הקרויה נֵר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל אמר הקב"ה אם תשמור נרי אשמור נירך.

(אסתר ח, טז) 'אוֹרָה' זוֹ תּוֹרָה נראה לי בס"ד 'אוֹרָה' רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה כי ידוע דתורה שבכתב היא בסוד שם הוי"ה הרמוז באות א' שהוא צורתו וא"ו ושני יודי"ן שמספרם כ"ו, ולכן בעשרת הדברות שבהם כלולה כל תורה שבכתב פתח באות אלף ד' אָ נֹכִי' (שמות כ, ב), ותורה שבעל פה רמוזה באות וא"ו ד'א וֹ רָה' כי תורה שבעל פה היא ששה סדרים, ונשאר אותיות 'הַר' רמז כי שתי תורות קבלם משה רבינו ע"ה מהר סיני כמו שאמרו (משנה אבות א, א) 'משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי'. ובזה יובן מאמרם ז"ל (יומא עב:) כתיב 'זר' וקרינן 'זיר' זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה ממנו, והיינו אם לא זכה יתחברו אותיות א"ו של 'א וֹ רָה' ויהיו אות ז' ואז תהיה אוֹרָה אותיות 'זרה' ולכן עכו"ם שלא קבלו התורה אסורים ללמוד תורה (חגיגה יג.) דעליהם נאמר (במדבר יח, ז) 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת' כי אצלם אין אורה אלא זרה, אבל לישראל היא אורה! וכיון שזכו לתורה שבכתב שיש בה חמשה ספרים זכו לשמחה זה יום טוב כי חֲמִשָּׁה בהפוך אתוון שִׁמְחָה. וכיון שזכו לתורה שבעל פה הרמוזה גם כן ב'אוֹרָה' זכו ל'שָׂשֹׂן' זוּ מִילָה שניתנה בשמיני כי בתורה שבעל פה יש שמונה דרגין שהם: כשר ופסול, אסור ומותר, חייב וזכאי, טמא וטהור, ובזה זכו למילה שהיא בשמונת ימים ובזכות חלק הנסתר של תורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגין זכינו לתפילין שהוא שמונה פרשיות ביד ובראש שהם מכוסים בבתים.

וי"ו ד'וַיְזָתָא' צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות הכי איתא במציעא (בבא מציעא פז.) ופירש הערוך 'לברות' שם הנהר והוא אגם, כלומר צריכה ו' כמו המשוט של המלחים שמנהיגים בורגיות בנהר הנקרא לברות עד כאן לשונו. ואני אומר זה המשוט של הנהר הנזכר שהוא אגם שאינו שוה בקרקעיתו שיש מקום עמוק הרבה ויש שאינו עמוק הרבה ויש בזה כמה מדרגות ומאחר שהם רוצים לידע עומק כל מקום ומקום בפני עצמו, לכך עושין במשוט ההוא רשימות לסימן שרושמין לארכו כמה מיני מדרגות וכשיגיע המים עד רושם זה יודעין כך וכך עומקו וכשיגיע לרושם אחר ידעו כמה אורכו וכן עשו רשימות באותו עץ של חמשים לתלות עשרת בני המן עליו כדי שישתוו ביניהם חלק כחלק. והא דנפקי נשמתייהו בהדי הדדי בנס הוה, שרצה השם יתברך לדמותם לעשרה קליפין דנתלבשו בהם, כי אותם שהם ברוחניות נסתלק כוחם ברגע אחד בהדי הדדי.

כָּל הַשִּׁירוֹת כֻּלָּן נִכְתָּבוֹת אֲרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה וּלְבֵנָה עַל גַּבֵּי אֲרִיחַ, חוּץ מִשִּׁירָהּ זוֹ וּמַלְכֵי כְּנַעַן (יְהוֹשֻׁעַ יב), שֶׁאָרִיחַ עַל גַּבֵּי אֲרִיחַ וּלְבֵנָה עַל גַּבֵּי לְבֵנָה. פירוש שירת הים ושירת דבורה. והקשה פתח עינים בשם רבינו ישעיה הגדול ז"ל, והא שירת דוד אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה? ותירץ דאין הכי נמי עושין כן שלא כדין יעוין שם, והוא דוחק גדול. ונראה לי בס"ד דשירת דוד המלך ע"ה היתה (שמואל ב' כב, א) 'בְּיוֹם הִצִּילוּ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל' כמפורש שם, והנה אויביו שהם דואג ואחתופל לא היה להם תקומה שנטרדו מעולם הזה ומעולם הבא וגם שאול המלך ע"ה בענין מלכותו לא עלתה לו ארוכה שפסקה מזרעו לגמרי וניתנה לדוד המלך ע"ה ולכן נכתבה אריח על גבי אריח.