לבסוף קבעוה כו' — וזהו השנית:
שלחה להם — בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה:
קבעוני — ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם:
קנאה את מעוררת עלינו — שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן:
כבר אני כתובה — ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל:
רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו — הא דאמרינן לקמן:
בכוליה סדר מועד — שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן:
שלישים — בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות (יז) ובמשנה תורה (כה) ובספר שמואל (א טו) וזהו שאמר שלמה בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו:
זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה — דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד:
אינה מטמאה את הידים — כשאר ספרים דאמר ביציאות השבת (דף יד.) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה ומחלוקת בית שמאי וב"ה היא:
הוא דאמר כרבי יהושע — דאמר לעיל זאת מה שכתוב בתורה זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים אבל במגילה לא ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה ולקרותה:
והלא כבר נאמר וידבר כו' — וקהלת כבר נאמרה וכיון דלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוח הקודש היה:
אל תוסף על דבריו — מקרא הוא בספר משלי:
דאי בעי כתב ואי בעי לא כתב — ולעולם מה שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי הקב"ה:
תא שמע אל תוסף על דבריו — מדקאסר להוסיף עליהן שמע מינה ברוח הקודש נאמרו:
ויאמר המן בלבו — מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוח הקודש נגלה עליהם:
ויודע הדבר למרדכי — מי גלה לו רוח הקדש שרה עליו:
ובבזה לא שלחו את ידם — היאך ידעו מה עשו הרחוקים:
מפיש ואמר טובא — יביאו לבוש מלכות אדעתא דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה בלבו:
נדמתה לו כאומתו — והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא:
דרבי חייא בר אבא — לקמן בפירקין:
פריסתקי שדור — שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא ירע למלך:
לא יעברו — מנא ידע את העתיד:
מנות — מיני מעדנים:
שתי מנות לאדם אחד — דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם די לכל אחד ואחד מתנה אחת דהא אביונים נמי תרתי משמע:
עגלא תלתא — שלישי לבטן:
