מתני' כהן שיש בידיו מומין - לפי שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז.) המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן:

סטיס - קרו"ג:

פניו ידיו ורגליו - הנושא את כפיו חולץ מנעליו כדתניא (סוטה דף מ.) ואם יש בו מום יסתכלו בו ומתוך כך רואין את ידיו:

גמ' בוהקניות - לונטיי"ש בלע"ז:

עקומות - כפופות:

עקושות - לצידיהן:

חיפני ובישני - כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן:

מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין - ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו (שמות ל״ג:י״ד) את פני (ויקרא כ) ומתרגמינן ית רוגזי ומעי"ן עושין אלפי"ן ופוגמין תפלתן ודאמרינן (ברכות לב.) דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשה:

דעבי קלך - ותניא בהכל שוחטין (חולין דף כד.) בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול:

אצל וחכיתי לה' - מקרא זה בספר ישעיה:

לא נמצאת מחרף ומגדף - שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן נראה כאומר והכיתי:

זבלגן - עיניו זולפות דמעה:

לא ישא את כפיו - לפי שמסתכלין בו:

דש בעירו הוה - כבר היו רגילין אנשי עירו ולא היו מסתכלין בו עוד דש לשון מרגיל כמו כיון דדש דש (בגיטין דף נו:):

מתני' אף בלבנים לא יעבור - טעמא מפרש בגמ':

העושה תפלתו עגולה - תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז:

סכנה - שלא תכנס בראשו:

ואין בה מצוה - דמרובעות בעינן:

נתנה על מצחו - של ראש ושל יד על פס ידו:

הרי זו דרך המינות - שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבותינו דרשו במנחות (דף לז:) בגזירה שוה בין עיניך זה קדקד מקום שמוחו של תינוק רופס ועל ידך גובה היד קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה כנגד הלב:

על בית אונקלי - על בית יד לבושו מבחוץ:

הרי זה דרך חיצונים - בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות (שם):

ציפן זהב - נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות י״ג:ט׳) שיהא הכל מבהמה טהורה:

גמ' שמא מינות נזרקה בו - המינין עובדי ע"ז מקפידין בכך:

בתפרן ובאלכסונן - כשהוא תופר בית מושבן צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון:

כי אמגוזא - עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי ולא תסייעא לברייתא ממתניתין:

מגילה 24 עמוד ב

1הכא נמי, איכא נצויי אביו ונצויי רבו.

2פוחח פורס על שמע וכו'. בעא מיניה עולא בר רב מאביי: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה?

3אמר ליה: ותיבעי לך ערום! ערום מאי טעמא לא משום כבוד צבור, הכא נמי משום כבוד צבור.

4סומא פורס על שמע וכו'. תניא, אמרו לו לרבי יהודה: הרבה צפו לדרוש במרכבה, ולא ראו אותה מימיהם.

5ור' יהודה, התם באבנתא דליבא תליא מילתא, והא קא מיכוין וידע. הכא משום הנאה הוא, והא לית ליה הנאה.

6ורבנן אית ליה הנאה, כרבי יוסי. דתניא, א"ר יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: (דברים כח, כט) ״והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה״, וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה?

7עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין.

מתני׳ · משנה

8כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. ר' יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו.

גמ׳ · גמרא

9תנא: מומין שאמרו, בפניו ידיו ורגליו. אמר ר' יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי: ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. עקומות עקושות לא ישא את כפיו.

10אמר רב אסי: חיפני (ובשיני) לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי: אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.

11אמר ליה רבי חייא לר' שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן, משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל (ישעיהו ח, יז) ״וחכיתי לה'״, לא נמצאת מחרף ומגדף?!

12אמר רב הונא: זבלגן לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא, והוה פריס ידיה! ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי: זבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר.

13א"ר יוחנן: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה! ההוא דש בעירו הוה. תניא נמי הכי: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר.

14ר"י אומר: מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו. תנא: אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר.

מתני׳ · משנה

15האומר: איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור. בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור.

16העושה תפלתו עגולה סכנה, ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות. ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו ה"ז דרך החיצונים.

גמ׳ · גמרא

17מ"ט חיישינן שמא מינות נזרקה בו.

18העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. לימא תנינא להא דתנו רבנן, תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני! ואמר רבא: בתפרן ובאלכסונן!

19אמר רב פפא: מתניתין דעבידא כי אמגוזא.

מתני׳ · משנה

20האומר:

תוספות

כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' - קשה כיון שלא היה יכול לומר חי"ת א"כ היאך הורידו רבי לפני התיבה כשגזר תענית כדתאי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה:) והא אין מורידין לא מאנשי חיפה ולא מאנשי בית שאן לפי שקוראין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין וי"ל דכשהיה מתכוין לקרות החי"ת קורא אותה שפיר ע"י טורח אבל לא היה בקל ולפי שאמר ליה אליהו שעל ידו תמהר הגאולה לפיכך הורידו:

אם היה דש בעירו מותר - ואפילו במומין שבידו כדאמר בירושלמי בההוא כהן דהוו ידיה עקישי אתא לקמיה דרבי נפתלי אמר ליה כיון שאתה דש בעירך מותר:

סכנה ואין בה מצוה - פר"ת בשעת הסכנה יכול להסתכן בהן ולא תגין עליו המצוה ולא יעשה לו נס כמו לאלישע בעל הכנפים (שבת דף מט.):

בתפרן - כשהוא תופר בית מושבם צריך ליזהר שלא ימשוך חוט התפירה יותר מדאי ויתקלקל הריבוע ור"ת פירש דצריך שיהא התפר עצמו מרובע:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ירושלמי סוף משקין מת לו מת קורע - מת לו מת אחר מרחיק ג' אצבעות וקורע שלמו מלפניו מתחיל מלאחריו שלמו מלמעלה מתחיל מלמטה שלמו אלו ואלו ר' חייא בר אדא דמן יפו אמר נעשה כפוחח.

סומא פורס על שמע ומתרגם ר' יהודה אומר כל שלא ראה מימיו לא יפרוס את שמע כלומר לא יברך בא"י יוצר המאורות שלא נהנה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה.

ר' שמעון בר ר' הוה קליה עב ואמר לו ר' חייא שלא היה יכול לקרות חי"ת אלא היה קורא לחיתי"ן היהי"ן לפיכך א"ל כשאתה מגיע לקרוא וחכיתי לה' נמצא שונא ישראל מוציאן בלשון הכאה ונמצא מחרף ומגדף.

תניא זבלגן לא ישא את כפיו - ואם היה דש בעירו מותר. פי' דש בעירו ידוע ומפורסם.

העושה תפלתו עגולה פי' העושה תפילין עגולין כאגוז אלא תנינן תפילין מרובעות הל"מ.

ואמר רבא בתופרן ובאלכסונן - פי' פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון ואם הן תפילין על ראשו עגולין ירצצו מוחו. וזו היא סכנה. ואין מצותן אלא מרובעות נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות. ציפה זהב ונתנה על בית יד של אונקלו פי' אצילי ידיו הרי זה דרך החיצונים:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מגילה דף כ״ד עמוד ב׳

מסכת מגילה דף כ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־457 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–32)עמוד

היעד שנמצא: מגילה דף כ״ד ע״ב

פתיחה בקורא