מסכת מגילה דף כ״ו עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Megillah 26b, Chapter 4 Benei HaIr
רש"י
למישתא ביה שיכרא - לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות:
תילא - כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם (דברים יג):
כשורי - קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש:
הא דאמר רב חסדא - בבבא בתרא בהשותפין:
משום פשיעותא - שמא יפשע (אלא) ויתייאש ולא יבנה אחר:
כי האי גוונא מאי - שאין סתירתו אלא לבנינו של זה:
חלופי וזבוני - חלה קדושתו על החילוף או על הדמים והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו:
ליבני - לבינים של בית הכנסת:
בעתיקי - שנבנו כבר בכותל בית הכנסת שנפל:
אבל בחדתא - שנעשה לשם בית הכנסת לית לן בה:
ואפי' למ"ד - במסכת סנהדרין בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) גבי אורג בגד למת דאסור בהזמנה בתכריכי המת דאסירי בהנאה דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדמפרש התם:
הני מילי באורג בגד למת - שאינו חסר אלא אריגה וכיון שנארג מיד הויא ראוי לפורשו על המת אבל לבינים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל והלכך בשל לבינים דבית הכנסת הוה ליה כטווי לאריג וליכא למ"ד בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא:
מתנה - נתנו בני העיר בית הכנסת לתשמישי חול:
ותשמישי מצוה - דברים ששימשו בהן מצוה:
דלוסקמי - כמו אמתחת ושק לשום בו [ספר]:
תיק ונרתיק - חדא היא אלא שלשון תיק נופל על דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר קצר:
כורסיא - בימה של עץ:
תשמיש דתשמיש - שפורס מפה עליו ואחר כך נותן ספר תורה עליו:
דמותבי ספר תורה עליה - בלא מפה:
פריסא - יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים:
תשמיש דתשמיש הוא - תשמיש של ארון:
דעייפי ליה - פעמים שכופלין אותו תחת ס"ת:
דאירפט - ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו ויש דוגמתו בברייתא ביבמות (דף קב.) מנעל המרופט:
תיבותא זוטרתי - לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה:
מיעבדא כורסיא - בימה:
אסור - שירדה מקדושתה:
פריסה דבלה - יריעות הארון שבלו:
לחומשין - יש ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו וכולן בגליון:
זבילי - כמין דלוסקמי:
קמטרא - ארגז שקורין אשקריניי"ו והרבה יש בתרגום של יהונתן בן עוזיאל חבלים חבושים (יחזקאל כז) ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטרי' (מלכים ב י׳:כ״ב):
בי כנישתא דרומאי - אנשי ישראל באו מרומי למחוזא ונתיישבו שם ועשו להם בית הכנסת:
אידרונא - חדר שמשימין בו מת והיה מונח בו מת עד שלא נקבר:
מחית - כמו מונח כדמתרגמינן ותנח בגדו אצלה ואחיתתיה (בראשית ל״ט:ט״ז):
בעו כהני למיעל ולצלויי - בההוא כנישתא אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות (פ"ג משנה ז):
דלו תיבותא - הגביהו הארון ממקומו:
כלי עץ העשוי לנחת - במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא יא) מה שק המיטלטל אף כלי עץ המיטלטל. כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה:
מטפחות ספרים - אף של ס"ת:
ואפילו שונה הלכות - כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות:
מבי כנישתא לבי רבנן - לעשות מבית הכנסת בית המדרש:
1למישתא ביה שיכרא שפיר דמי.
2רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא. אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו למיזרעה? אמר ליה: זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, וזרעה.
3רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא. הוה ההיא כנישתא עתיקא, הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם. יתיב וקא מיבעיא ליה הא דרב חסדא, דאמר רב חסדא: לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא, כי האי גוונא מאי? אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה. לקמיה דרב הונא ואסר ליה.
4אמר רבא: האי בי כנישתא, חלופה וזבונה שרי, אוגורה ומשכונה אסור מאי טעמא: בקדושתה קאי.
5ליבני נמי, חלופינהו וזבונינהו שרי, אוזופינהו אסור הני מילי בעתיקתא, אבל בחדתא לית לן בה.
6ואפילו למאן דאמר הזמנה מילתא היא, ה"מ כגון האורג בגד למת. אבל הכא, כטווי לאריג דמי, וליכא למאן דאמר.
7מתנה, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אסר, וחד שרי. מאן דאסר: בהאי תפקע קדושתה?! ומאן דשרי: אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה, הדר הוה ליה מתנה כזביני.
ברייתא
8ת"ר תשמישי מצוה נזרקין. תשמישי קדושה נגנזין. ואלו הן תשמישי מצוה: סוכה, לולב, שופר, ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה: דלוסקמי ספרים, תפילין ומזוזות, ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן.
9אמר רבא, מריש הוה אמינא: האי כורסיא, תשמיש דתשמיש הוא, ושרי. כיון דחזינא דמותבי עלויה ס"ת אמינא: תשמיש קדושה הוא, ואסור׃
10ואמר רבא, מריש הוה אמינא: האי פריסא, תשמיש דתשמיש הוא. כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה, אמינא: תשמיש קדושה הוא, ואסור׃
11ואמר רבא: האי תיבותא דאירפט, מיעבדה תיבה זוטרתי שרי, כורסייא אסיר. ואמר רבא: האי פריסא דבלה, למיעבדיה פריסא לספרי שרי, לחומשין אסיר.
12ואמר רבא: הני זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמיש קדושה נינהו, ונגנזין. פשיטא! מהו דתימא: הני לאו לכבוד עבידן, לנטורי בעלמא עבידי, קמ"ל׃
13ההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת, והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם. אתו, אמרו ליה לרבא. אמר להו: דלו תיבותא אותבוה, דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת, וכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה.
14אמרו ליה רבנן לרבא: והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה, והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם! אי הכי לא אפשר.
15אמר מר זוטרא: מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן.
16ואמר רבא: ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם, ואפילו שונה הלכות. אמר רב אחא בר יעקב: ובכלי חרס, שנאמר: ״(ירמיהו לב״, יד) ״ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים״.
17(ואמר) רב פפי משמיה דר' מבי כנישתא לבי רבנן שרי, מבי רבנן לבי כנישתא אסיר. ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא. אמר רב אחא:
תוספות
אוגורה ומשכונה אסור - קשה דהא רבי מאיר לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל על תנאי שרי ומאי שנא ונראה לי דהאי דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזול והא דאסרי' הכא משכנתא הוי דיחיד משום זלזול:
תשמישי קדושה וכו' נרתק של תפילין ורצועותיהן - מכאן משמע שהדל"ת והיו"ד שבקשר הרצועה אינן אותיות גמורות ולא הוי הלכה למשה מסיני כי אם השי"ן שבבתים מדלא קרי הכא לרצועות אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע בהקומץ רבה (מנחות דף לה: ושם) דלא קרי להו אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע בפרק שני דשבת (דף כח:) דפריך והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ולא פריך כך מן הדל"ת והיו"ד ולא קשה מההיא דמנחות (דף לה:) גבי וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמרו אלו תפילין שבראש שיש לפרש הטעם לפי שהן לעולם בגובה של ראש ונראים לעולם שפיר אות אבל אותן של יד אינן נראין ואין בהן אות כדכתיב והיו לך לאות ודרשינן (מנחות דף לז:) ולא לאחרים לאות אבל למה שפרש"י התם דהטעם הוי משום שיש בהן השי"ן והדל"ת דהוי רוב אותיות של שדי לפירוש זה קשה כדמשמע בכל הני שהבאתי דהיו"ד והדל"ת לא חשיבי אותיות:
מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא - פי' הקונטרס יריעה שפורסין סביב הארון בתוכו וקשה שהרי הארון עצמו הוי תשמיש קדושה ואמר (התם) שאסור לעשות ממנו כורסיא אלמא שהתיבה קדושה יותר מן הפורסין לכך נראה לי שפורסין אותה סביב הארון מבחוץ:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
אמר רבא לא שנו מכרו רחוב לוקחין בדמיו בית הכנסת כך וכך כו' אלא אם לא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל אם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למישתא בה שיכרא כלומר להוציא הדמין לחולין שפיר דמי הרשות בידו. רב אשי א"ל לרבינא זיל זבין ההוא תילא דכנשתא מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעיה. ר' אמי הוה בי כנשתא ובעא למיסתר כנישתא עתיקתא ולאיתויי כשורי מינה ולעיולינהו בחדתא דבני ואסרו ליה רב פפי ורב הונא בר תחליפא. אמר רבא בי כנשתא חלופה וזבונה כדאמרן כזביני דמי ושרי אבל להשכירה ולמשכנה אסיר. מ"ט בקדושתא קיימא וקא משתמשי בקדש.
לבינים נמי חלופינהו וזבנינהו שרי אוזופינהו אסיר והני מילי בעתיקתא שהרסו בית הכנסת והוציאו אותם מן הכתלים אבל לבינים חדשים שעדיין לא בנאום בבית הכנסת שרי ואפילו למ"ד הזמנה מילתא היא הני מילי כגון אורג בגד למת דחזי לאישתמושי ביה ואסיר אבל הני ליבני מפריש במטוה וארוג בו דמי דליכא מ"ד דילמא אתנן עלייהו מעיקרא.
ת"ר תשמישי מצוה נזרקין - פירוש כיון שנתקיימה המצוה ושלמה נזרקים כגון עצי סוכה וד' מינים שבלולב ושופר וציצית אלו וכיוצא בה אין בהו קדושה אבל כגון דלוסקומי ספרים ותפילין ורצועותיהן ונרתיקן ומזוזות ותיק של ספר וכיוצא בהן תשמישי קדושה הן ונגנזין וכן כסא אע"פ שמניחין בו ס"ת לפרקים וכן פריסא שכופלין אותה ופורשין עליה ספר תורה או פורסין אותה על ס"ת וזבילי דחומשי וקמטרי דסיפרי כל אלו תשמישי קדושה הן ונגנזין. תיבה דאירפט פירוש שנתחלחלה כדגרסינן מנעל מרופט (שבת קמא) וזקנים מרפטו שפתייהו (שם דף קנב) מותר לעשות ממנה תיבה קטנה אבל כסא אסור דלא מיחדא תשמישיה לס"ת כורסיא נמי שנשברה מותר לעשותו מותר לחתוך הבלוי ולעשותו קטן אבל פריסא לחומשין לא.
אמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו בכלי חדש אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות.
מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה - וזו היא גניזתן. ההיא כנישתא דהוה פתוחה לאידרונא דהוה מחית בה מת בעו כהנים מיעל צלויי בכנשתא התם.
אמר להו רבא דלו תיבה אותבוה אבבא דליהוי כלי עץ העשוי לנחת כלומר מה שאינו מטלטל וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה אמרו ליה רבנן והא זימנא דמטלטלין לה כי מנח סיפרא עילויה והוה ליה מיטלטל מלא וריקן אמר להו המטלטל מלא וריקן אינו עשוי לנחת לעולם וכל דבר שמקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש.
מסכת מגילה דף כ״ו עמוד ב׳
מסכת מגילה דף כ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־422 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: מגילה דף כ״ו ע״ב
פתיחה בקורא