ובנביא שלשה — אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא מיניה הוראה:
ואם היו שלשתן כו' — בגמ' מפרש היכא משכחת לה רצופין:
מדלגין בנביא — מפרשה לפרשה:
ואין מדלגין בתורה — שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע:
ועד כמה הוא מדלג — בנביא:
שלא יפסוק התורגמן — שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה:
גמ' קורא — כהן גדול אחרי מות ביום הכפורים משנה היא במסכת יומא ואך בעשור לחודש ויש כאן דילוג דפרשת אך בעשור לחדש השביעי בפרשת אמור אל הכהנים:
כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן — והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן:
והא קתני — גרסינן ולא גרסינן עלה:
בענין אחד — ששניהן מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף הדעת הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג שהרי שניהן בענין יוה"כ מדברים ומתני' דקתני כלל לא בשני ענינים כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין:
והתניא — בניחותא:
אין מדלגין מנביא לנביא — שיש כאן טירוף יותר מדאי:
מסוף הספר לתחילתו — למפרע:
מתני' המפטיר בנביא — מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע:
הוא עובר לפני התיבה — להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה:
על ידו — בשבילו:
קטן אינו פורס על שמע — לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן:
ואינו נושא את כפיו — אם כהן הוא שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו:
פוחח — במס' סופרים מפרש כל שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגם ערטילאי ופחח (ישעיהו כ׳:ב׳):
פורס את שמע — דהא מחויב בברכה:
אבל אינו קורא בתורה — משום כבוד תורה וכן לפני התיבה וכן בנשיאות כפים גנאי הוא לצבור:
גמ' משום כבוד — להעביר לפני התיבה הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד:
משום אינצויי — הדבר בא לידי מחלוקת אני מפטיר ואתה תעבור לפני התיבה:
דקא עביד בחנם — הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר דהכא אינצויי ליכא משום כבוד איכא:
