בוציני — דלועין קטנות כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה:
פריצתא הואי — פרוצה היתה:
מלמד שפרחה בה צרעת — ויליף בירושלמי מאשר נגזר עליה וכתיב וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה' (דברי הימים ב כו) מה להלן צרעת אף כאן צרעת:
אהורייריה — שומרי הסוסים:
לקבל אלפא חמרא שתי — כן העיד הכתוב עליו (דניאל ה׳:א׳):
פסיק ליה — יפיג יינו מעט מעליו:
על דורדייה — על שמריו:
וטעמא אמרו ליה — ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:
פסוק זה על קרבנות נאמר — והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן מלאכי השרת הזכירו לפני הקב"ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה:
כרשנא — כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה:
שתר — שתי תורים:
מרס — שמירסו את הדם שלא יקרש ושוב לא יהא ראוי לזריקה:
מרסנא — מירסו במנחות לבוללן ממרס לשון מגיס:
מוכן לפורענות — עומד להיות תלוי:
מכאן שההדיוט קופץ בראש — שהרי מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש:
אלמלא אגרות ראשונות — שהוחזק בהן שוטה בעיני האומות:
לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט — שהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים ליום המועד:
אמרי מאי האי דשדר לן — אומרים האומות מה זה ששלח לומר לנו להיות כל איש שורר בביתו שאף הגרדן שורר בביתו:
פרדשכא — פקיד ונגיד:
נערה — דוד לא ביקש אלא נערה אחת כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניו ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה ברתא מטמרה:
מוכתר בנימוסו היה — בשמות נאין נימוס שם בלשון יון:
(נערי) לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו':
דלא קטליה דוד לשמעי — שהיה חייב מיתה:
לאידך גיסא — לצעקה ולא לשבח איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה:
