בוני התלמוד

    מסכת מגילה דף י״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בוצינידלועין קטנות כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה:

    פריצתא הואיפרוצה היתה:

    מלמד שפרחה בה צרעתויליף בירושלמי מאשר נגזר עליה וכתיב וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה' (דברי הימים ב כו) מה להלן צרעת אף כאן צרעת:

    אהורייריהשומרי הסוסים:

    לקבל אלפא חמרא שתיכן העיד הכתוב עליו (דניאל ה׳:א׳):

    פסיק ליהיפיג יינו מעט מעליו:

    על דורדייהעל שמריו:

    וטעמא אמרו ליהויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:

    פסוק זה על קרבנות נאמרוהקרוב אליו לשון הקרבת קרבן מלאכי השרת הזכירו לפני הקב"ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה:

    כרשנאכלום הקריבו לפניך כרים בני שנה:

    שתרשתי תורים:

    מרסשמירסו את הדם שלא יקרש ושוב לא יהא ראוי לזריקה:

    מרסנאמירסו במנחות לבוללן ממרס לשון מגיס:

    מוכן לפורענותעומד להיות תלוי:

    מכאן שההדיוט קופץ בראששהרי מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש:

    אלמלא אגרות ראשונותשהוחזק בהן שוטה בעיני האומות:

    לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליטשהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים ליום המועד:

    אמרי מאי האי דשדר לןאומרים האומות מה זה ששלח לומר לנו להיות כל איש שורר בביתו שאף הגרדן שורר בביתו:

    פרדשכאפקיד ונגיד:

    נערהדוד לא ביקש אלא נערה אחת כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניו ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה ברתא מטמרה:

    מוכתר בנימוסו היהבשמות נאין נימוס שם בלשון יון:

    (נערי) לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו':

    דלא קטליה דוד לשמעישהיה חייב מיתה:

    לאידך גיסאלצעקה ולא לשבח איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה:

    רישוי: CC0

    מגילה 12 עמוד ב

    1בבוציני.

    2״ביום השביעי כטוב לב המלך ביין״. אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא? אמר רבא: יום השביעי שבת היה. שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות. אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות.

    3וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו, אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה.

    4שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. היינו דכתיב: ״אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה״, כשם שעשתה כך נגזר עליה.

    5״ותמאן המלכה ושתי״. מכדי פריצתא הואי, דאמר מר: שניהן לדבר עבירה נתכוונו, מ"ט לא אתאי? א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא: [בא גבריאל ועשה לה זנב].

    6״ויקצף המלך מאד״. אמאי דלקה ביה כולי האי? אמר רבא, שלחה ליה: בר אהורייריה דאבא, אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי, וההוא גברא אשתטי בחמריה, מיד: ״וחמתו בערה בו״.

    7״ויאמר המלך לחכמים״, מאן חכמים רבנן. ״יודעי העתים״ שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים. אמר להו: דיינוה לי. אמרו: היכי נעביד? נימא ליה: קטלה, למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן. נימא ליה: שבקה קא מזלזלה במלכותא, אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו, ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות. זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה.

    8וטעמא אמרו ליה, דכתיב: ״(ירמיהו מח״, יא) ״שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר״, מיד: ״והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש״.

    9א"ר לוי: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר.

    10״כרשנא״ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך? ״שתר״ כלום הקריבו לפניך שתי תורין? ״אדמתא״ כלום בנו לפניך מזבח אדמה? ״תרשיש״ כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב ״בהו (שמות כח״, כ) ״תרשיש ושהם וישפה״? ״מרס״ כלום מירסו בדם לפניך? ״מרסנא״ כלום מירסו במנחות לפניך? ״ממוכן״ כלום הכינו שלחן לפניך?

    11״ויאמר ממוכן״. תנא: ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות. אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש.

    12״להיות כל איש שורר בביתו״. אמר רבא: אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.

    13אמרי: מאי האי דשדיר לן ״להיות כל איש שורר בביתו״? פשיטא, אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי!

    14״ויפקד המלך פקידים״. א"ר מאי דכתיב: ״(משלי יג״, טז) ״כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת״׃

    15כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב ״(מלכים א א״, ב) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ״ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה״׃

    16איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש ימיני. מאי קאמר אי ליחוסא קאתי ליחסיה ואזיל עד בנימין אלא מאי שנא הני׃

    17תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו׃

    18קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה׃

    19אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי׃

    20רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יהודי׃

    תוספות

    שפרחה בה צרעתבירושלמי מפרש דילפינן נגזר דכתיב גבי ושתי מנגזר דכתיב גבי עוזיה כשנצטרע דכתיב ביה נגזר מבית ה' (דברי הימים ב כ״ו:כ״א):

    זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמראוקשה דהא פרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) פריך וכי עמון במקומו יושב והלא בא סנחריב ובלבלו לכך פר"ת דגרסינן הכא מואב לחוד דקרא נמי לא הזכיר אלא מואב דכתיב שאנן מואב ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון ומזה הטעם התירו ליהודה גר העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי אינך לא רצו להתיר לבא בקהל לפי שלא בלבל סנחריב מצרים ולא בלבל מואב ומיהו קשה דבברכות משמע באותה שהבאתי שסנחריב בלבל עמון ובירמיה חשיב להו באותן שהגלה נבוכדנצר וי"ל לפי שסנחריב היה ראשון שבלבל נקרא הכל על שמו ועליו כתיב ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי אבל ודאי עיקר החורבן היה ע"י נבוכדנצר:

    ממוכן יש מדרש שהיה דניאל ולפי שהיה נשוי לשרית שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול לכופה לדבר כלשונו יעץ לעשות כן:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    איהו בקרי ואיתתי' בבוציניפי' שניהם לזנות.

    מוכתר בנימוסו[הי' כעדי] פי' מצויין בדתי כל התורה היה (בצדי) שהיה בחורו יודע וזהיר במצות.

    ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענותנות דהא אמר רבא תלת מילי בעאי משמיא. חכמתיה דרב הונא. ועיתריה דרב חסדא יהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מגילה דף י״ב עמוד ב׳

    מסכת מגילה דף י״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־577 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בוציני דלועין קטנות כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה:

    פריצתא הואי פרוצה היתה:

    מלמד שפרחה בה צרעת ויליף בירושלמי מאשר נגזר עליה וכתיב וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה' (דברי הימים ב כו) מה להלן צרעת אף כאן צרעת:

    אהורייריה שומרי הסוסים:

    לקבל אלפא חמרא שתי כן העיד הכתוב עליו (דניאל ה׳:א׳):

    פסיק ליה יפיג יינו מעט מעליו:

    על דורדייה על שמריו:

    וטעמא אמרו ליה ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Megillah 12b · Sefaria · CC0

    תוספות

    שפרחה בה צרעת בירושלמי מפרש דילפינן נגזר דכתיב גבי ושתי מנגזר דכתיב גבי עוזיה כשנצטרע דכתיב ביה נגזר מבית ה' (דברי הימים ב כ״ו:כ״א):

    זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא וקשה דהא פרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) פריך וכי עמון במקומו יושב והלא בא סנחריב ובלבלו לכך פר"ת דגרסינן הכא מואב לחוד דקרא נמי לא הזכיר אלא מואב דכתיב שאנן מואב ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון ומזה הטעם התירו ליהודה גר העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי אינך לא רצו להתיר לבא בקהל לפי שלא בלבל סנחריב מצרים ולא בלבל מואב ומיהו קשה דבברכות משמע באותה שהבאתי שסנחריב בלבל עמון ובירמיה חשיב להו באותן שהגלה נבוכדנצר וי"ל לפי שסנחריב היה ראשון שבלבל נקרא הכל על שמו ועליו כתיב ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי אבל ודאי עיקר החורבן היה ע"י נבוכדנצר:

    ממוכן יש מדרש שהיה דניאל ולפי שהיה נשוי לשרית שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול לכופה לדבר כלשונו יעץ לעשות כן:

    Tosafot on Megillah 12b · Sefaria · CC0

    רבנו חננאל

    איהו בקרי ואיתתי' בבוציני פי' שניהם לזנות.

    מוכתר בנימוסו [הי' כעדי] פי' מצויין בדתי כל התורה היה (בצדי) שהיה בחורו יודע וזהיר במצות.

    ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענותנות דהא אמר רבא תלת מילי בעאי משמיא. חכמתיה דרב הונא. ועיתריה דרב חסדא יהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 12b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אמר ר"כ מכאן שההדיוט כו' עי' ירושל' פרק ד דסנהדרין ה"ז:

    שם אמר רבא אלמלא ע"ל כא ע"א תד"ה אלמלא:

    רש"י ד"ה נערי לא גרסי' עי' דבר נחמד בספר מקום שמואל:

    Gilyon HaShas on Megillah 12b · Sefaria

    בן יהוידע

    יוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת הָיָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מַתְחִילִין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבְדִבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת. פירוש אל תתמה איך מתוך סעודה של אחשורוש שיש ממנה קטגוריא על ישראל, יצא לישראל תשועה גדולה והצלחה רבה? כי הריגת ושתי היא סיבת ישועת ישראל, שעל ידי כך באה אסתר ולקחה מקומה ואח לצרה יולד, לכך אמר שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה, ולכן מצד זה יצא סנגורייא על ישראל, וצמחה להם ישועה בהריגת ושתי בו ביום.

    אָמְרוּ לוֹ "אִין, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲרוּמָה". קשה איך מלאם לבם לבקש כזאת מאת המלך על המלכה? ונראה לי בס"ד דכאשר אמר להם 'רְצוֹנְכֶם לִרְאוֹתָהּ' הבינו שבערה בו אש התאוה לראות הנשים שלהם, כדי שאם ימצא אשה נאה ביותר יכבשנה אצלו, ולכך אמר שתבא אשתו לפני השרים לראות יופיה, כדי שיהיו מוכרחים גם הם להביא נשים שלהם, על כן התחכמו לומר לו טוב הדבר שיבואו כל הנשים עתה כדי לעשות מבחן, אך לא יהיה מבחן אמיתי אם יבואו במלבושים כי המלבושין ותכשיטין עושין יופי באשה למראה עינים, על כן מוכרח שיבואו ושתי וכל הנשים ערומות כדי שנעשה מבחן אמיתי בין יופיין ליופי ושתי, וחשבו שהוא לא ירצה לבזות אשתו כל כך שתבא ערומה, ואז ממילא יבטל הדבר הזה לגמרי! אך הוא לא כן לבו חשב, אלא אדרבה ערבה לו העיצה הזאת שיבואו הכל ערומות כי מנאף הוא, ולא חש על כבוד אשתו, ויאמר בלבו זה עת לשחוק, טוב הדבר הזה, וגזר תחלה על ושתי שתבא ערומה כדי שכולם יביאו נשותיהם ערומות, ואז נעשה מה שנעשה, ונתבלבלה הסעודה, ונהרגה ושתי, וגבר ישראל.

    בָּא גַּבְרִיאֵל וְעָשָׂה לָהּ זָנָב נראה לי בס"ד טעם לעשיית הזנב, מפני שהיא היתה מתגאית בכבודה שהיא עתה מלכתא, ובכבוד בית אביה שהם שלשה דורות מלכים, והם נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצאר, ועתה זה הכבוד שלה ושל בית אביה נהפך לה לחרפה ולקלון באותיות זנב, כי היא ראש שמה ו' ועם ראש שם זקינה אויל מרודך שהוא א' הרי נעשה אות ז' דזנב, וראש שם זקן אביה שהוא נו"ן של נבוכדנצר וראש שם אביה ב' הרי אותיות זָנָב, שנהפך כבודה וכבוד בית אביה לקלון של זָנָב. ועוד נראה לי בס"ד שנעשה לה זנב שהוא אבר המיוחד לבהמות כנגד מה שהיתה מביאה בנות ישראל לעשות לה מלאכה בהיותן ערומות כבהמה. ועוד נראה לי בס"ד דכתבו חכמי הטבע שטרחו הרבה ליישר עקימת זנב הכלב על ידי כלים ולא הועיל. ודוגמא לזה אמר הכתוב (ירמיהו נא, ט) 'רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה' והיינו שבקש הקב"ה להוציא מן נבוכדנצר גרים, וקטרגו מלאכי השרת ולא הוציא וכנזכר בגמרא דסנהדרין. והנה מלכות נבוכדנצר אבדה לגמרי בהריגת בלשצר שלא נשאר לו זרע למלוך אמנם נשאר להם מעט זכר כנקב מחט סדקית על ידי ושתי בתו של בלשצר, שנשאה אחשורוש מלך פרס שנקרא עליה שם מלכתא בפרס, ואחר כך קרה לה המקרה הזה שגם זה הנשאר אבד, והוא הדבר שדבר הכתוב רפאנו את בבל ולא נרפאתה, ונמצא עניינם דומה לזנב הכלב שטרחו ליישר עקימותה ולא הועיל, ולכך לזכר דבר זה שהיה להם עשה לה זנב שקרה לה ולבית אביה כמקרה הזנב של כלבים שלא היה להם תרופה. ודע דמה שאמר ' בָּא גַּבְרִיאֵל וְעָשָׂה לָהּ זָנָב ' הכונה ירד ניצוץ קטן ממנו, ומה שהיה זה על ידי גבריאל כי הוא בר פלוגתיה דמלך פרס וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (דניאל י, יג) 'וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם'. ועוד נראה לי שנעשה על ידי גבריאל שהוא שר האש, לכן על ידו בערה אש חימה בלב אחשורוש שיעור מספיק להרוג את מחמד עיניו, וכמו שנאמר (אסתר א, יב) 'וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ' וכיון שמוכרח להיות תבערה של אש החימה על ידי גבריאל, אז גמר על ידו מעשה הנס של הזנב גם כן. ויש לרמוז 'צָרַעַת זָנָב' עם הכולל תתי"ט [819] כמנין וַשְׁתִּי במילואה וי"ו שי"ן תי"ו יו"ד, ולזה דריש כהני תרתי 'וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ' תיבת עָלֶיהָ דייקא, דודאי הא והא איתא ותרתי עבדו לה. והא דחירפה וגידפה אותו על בקשתו זאת, והלא גם היא היה לה תאוה ורצון לבא ערומה אם לא היה נעשה בה הצרעת והזנב? נראה לי בס"ד כי אחר שנעשה לה צרעת וזנב חשבה אם תשיב לו תשובה נצחת בלשון נחת וטעם ודעת, לומר לו בקשתו זאת היא בושה וכלימה, והוא דבר זר יוצא משורת דרך ארץ ונימוס העולם, אז היו מתקבלים דבריה אצלו ואצל השרים, ואז היה קם הוא והשרים לבא אצלה לראותה ערומה במקומה, ומה תעשה לאותה בושה וכלימה של הצרעת והזנב! לכך פיה פתחה בחירוף וגידוף כדי שיכעוס עליה ולא יבא, שבזה יתבלבל ענין בקשתו ולא יראנה בו ביום ולא עלה על לבה שהכעס הזה יגדל בקרבו להרגה, שיודעת היא שהוא אוהבה יותר מנפשו, ולא יעשה לה רע אפילו אם תכהו בסנדלה, אך באמת מאת ה' יצא הדבר שתבער חמתו עד שבזה יגזור להרגה כדי שתמלוך אסתר המלכה ע"ה במקומה וגבר ישראל.

    שָׁלְחָה לֵיהּ בַּר אַהְוַרְיָירֵהּ דְּאַבָּא. פירש רש"י 'שומר הסוסים'. וכתבו המפרשים לא שהיה שומר הסוסים ממש, דהא אמר רב אחשורוש היה בן דריוש, והיה בן מלך, אלא רוצה לומר כנגד אבי ערכך הוא כמו ערך שומר הסוסים שלו עד כאן דבריו. וצריך להבין למה דמתה ערכו לערך שומר הסוסים ולא לבעלי מלאכה אחרת? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל הסוס טבעו שטוף בזימה וכמו שנאמר ביחזקאל (יחזקאל כג, כ) 'וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם', ולכן קראתו שומר הסוסים לרמוז כי הוא גם כן שטוף בזימה כמו הסוסים.

    (אסתר א, יג) 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים' מָאן חֲכָמִים? רַבָּנָן פירוש כיון דלא אמר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמָיו כמו שנאמר גבי פרעה ויקרא פרעה לחכמיו [וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ (בראשית מא, ח) ] אלא אמר לחכמים סתם, משמע דקאי על רבנן.

    (אסתר א, יג) 'יֹדְעֵי הָעִתִּים' שֶׁיּוֹדְעִין לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבֹּעַ חֲדָשִׁים קשא מה שייכות יש לידיעתם בדבר זה לענין המבוקש מהם? ונראה לי בס"ד דאיתא בילקוט (ילקוט שמעוני על אסתר רמז תתרמט) אמר רב אותה הלילה שנהרג בלשצר והמליכו לדריוש, היה דריוש מיסב במקום שהיה בלשצר מיסב, ונפלה ערבוביא בביתו של בלשצר, אלו הורגים ואלו בוזזים, ושתי היתה נערה ורצתה בין המסובין ובאה לחיקו של דריוש וחמל עליה והשיאה לאחשורוש בנו והקב"ה אמר והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד לפיכך נגזר עליה עיין שם. נמצא אחשורוש נשא את ושתי בהיותה קטנה ולא נודע לנו כמה שנים היה לה כשנשאה, ורק נודע לנו מעת שנשאה עד אותה סעודה שנהרגה בה היה שבע שנים, שהם תרין דדריוש ותלתא דכורש, ותרין דאחשורוש, וכנזכר בגמרא, ואפשר שבדינם תתחייב בעונשין אחר י"ב שנה, ושמא היתה בת חמש כשנשאה דאז אותו זמן היה לה י"ב שנים ותתחייב בעונשין, לכך לא הביא דינה לפני חכמיו, כדי שלא יחייבו אותה, אלא הביא דינה לפני חכמי ישראל, כי אמר הם יש להם עיבור שנים שלפעמים עושין השנה בת י"ג חודשים, ואם כן אפשר שאצלם לא תהיה בת י"ב שנה גמורים, ויפטרו אותה מעונשין.

    (אסתר א, יד) 'וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ' אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל פָּסוּק זֶה עַל שׁוּם קָרְבָּנוֹת נֶאֱמַר. נראה לי בס"ד הוצרכו מלאכי השרת לעורר זכות של ישראל באותו היום, מפני כי ראו ברוח קדשם צמח ישועת ישראל צומח בו ביום, על ידי הריגה של ושתי שתהיה על ידי ממוכן שהוא המן, דעל ידי כך תבא אסתר ותמלוך במקומה, ויהיה המן מוכן לפרענות של צליבתו מכח שנהרגה ושתי על ידו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל. והא דלא הזכירו זכות לישראל אלא רק בענין הקרבנות ובית המקדש מפני דאמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ה, ב) ושתי נתחייבה הריגה על אשר לא הניחה לאחשורוש לתת רשות לבנות הבית דאמרה לו מה שהחריבו אבותיה אתה מבקש לבנות ולכן זכרו ענין זה שיגין לעשות נס שתהרג ושתי בעבור עון זה שעיכבה בנין בית המקדש והקרבת קרבנות.

    זִיל לְגַבֵּי עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּיָתְבֵי בְּדֻכְתַּיְהוּ כְּחַמְרָא דְּיָתֵיב עַל דֻּרְדְּיַּהּ. קשא מי שם אותם יועצים למלך להראות לו מקום? די להם שיאמרו לו הם אינם כדאין לזה והוא יודע מה לעשות, אם יזיל לגבי עמון ומואב או לזולתם. נראה לי בס"ד כדי שלא יחשוד אותם שהשיבו כן בשביל שיצטרך לפייסם ולהפציר בהם ואין האמת כך על כן הראו לו מקום שידון לפניהם, דמוכח עתה כי באמת וצדק הם מדברים על עצמן כך שאין כדאין לדון, וכך הוא דעתם באמת שלא ידונו.

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Megillah 12b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מגילה, דף י״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־577 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 11 מילים

      נפתחת ב״בבוציני.…״

    2. קטע 236 מילים

      נפתחת ב״״ביום השביעי כטוב לב המלך ביין״. אטו…״

      חכמים: רבא.

    3. קטע 335 מילים

      נפתחת ב״וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים:…״

    4. קטע 443 מילים

      נפתחת ב״שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד…״

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״״ותמאן המלכה ושתי״. מכדי פריצתא הואי, דאמר…״

    6. קטע 630 מילים

      נפתחת ב״״ויקצף המלך מאד״. אמאי דלקה ביה כולי…״

      חכמים: רבא, אבא.

    7. קטע 763 מילים

      נפתחת ב״״ויאמר המלך לחכמים״, מאן חכמים רבנן. ״יודעי…״

      חכמים: רב בית.

    8. קטע 837 מילים

      נפתחת ב״וטעמא אמרו ליה, דכתיב: (ירמיהו מח, יא)…״

    9. קטע 99 מילים

      נפתחת ב״א"ר לוי: כל פסוק זה על שום…״

    10. קטע 1058 מילים

      נפתחת ב״״כרשנא״ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״״ויאמר ממוכן״. תנא: ממוכן זה המן, ולמה…״

      חכמים: רב כהנא.

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״״להיות כל איש שורר בביתו״. אמר רבא:…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״אמרי: מאי האי דשדיר לן ״להיות כל…״

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״״ויפקד המלך פקידים״. א"ר מאי דכתיב: (משלי…״

    15. קטע 1542 מילים

      נפתחת ב״כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב…״

    16. קטע 1621 מילים

      נפתחת ב״איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש…״

    17. קטע 1727 מילים

      נפתחת ב״תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר…״

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי…״

      חכמים: רב נחמן.

    19. קטע 1938 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה אמר ר'…״

      חכמים: רבה.

    20. קטע 2020 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מגילה דף י״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026