בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־505 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אין מנקין אותו דכתיב כי לא ינקה ה':

    נקיות כלל דאין מלקין אותו בית דין שלמטה:

    אשכחן שבועת שוא דכתיב (שמות כ׳:ז׳) אשר ישא את שמו לשוא והיינו שבועת שוא כגון נשבע לשנות את הידוע לאדם:

    שבועת שקר מפרש לקמן היכי דמי:

    מנלן דלקי עלה:

    מעשה עבד ובדין הוא דלילקי שהרי אכל ועשה מעשה:

    ולא אכל דלאו היינו מעשה:

    וכי האי גוונא מי לקי בתמיה:

    ועוד 30 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 3b · Sefaria

    תוספות

    שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת - ודוקא נקט שבועה שלא אוכל תחילה דאי אמר שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכל חייב שתים דשלא אוכלנה משמע כולה וכי הדר אמר שבועה שלא אוכל משמע כלל ובשבועות (דף כז:) מפרש אמאי תנא שלא אוכלנה שני פעמים:

    ומאי שנא פרש"י מאי שנא דממעט אוכל ולא אכל מקרבן וקמרבי אכלתי ולא אכלתי מסיפא דחייב בקרבן ולא נהירא דאי אמר למעוטי אוכל ולא אכל לא קשיא מידי אבל אי אמר איפכא אז תיקשה לך ור"י פירש ומאי שנא דמפרש לה כרבי עקיבא לוקמא כר' ישמעאל ורישא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן וסיפא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות ומשני קאי בלהבא כו':

    ומקלל חבירו בשם מנלן אם לא תשמור לעשות והפלא ואזהרתיה מהכא לא תקלל חרש אי נמי מהאי קרא גופיה:

    Tosafot on Temurah 3b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף ג׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־505 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״אֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ, אֲבָל בֵּית דִּין שֶׁל…״

    2. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְאֵימָא לָא…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכְּחַן שְׁבוּעַת שָׁוְא, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְנָלַן? רַבִּי…״

    4. קטע 448 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הֵיכִי…״

    5. קטע 534 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵינוֹ לוֹקֶה, דְּלָאו שֶׁאֵין…״

    6. קטע 68 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: תְּהֵא בְּ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא…״

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״וּמַאי שְׁנָא דְּקָא מְרַבֵּה ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״…״

    8. קטע 844 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי אֲבָהוּ: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״לֹא, זוֹ הִיא דְּעַל שִׁגְגָתָהּ מַיְיתֵי קׇרְבָּן,…״

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״אֵימָא סֵיפָא: זוֹהִי שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּיבִין עַל…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״לֹא, זוֹהִי דְּעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר מִקׇּרְבָּן, אֲבָל…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל! אֶלָּא, מִדְּסֵיפָא…״

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״וּמַאי שְׁנָא, מִשּׁוּם דְּקָאֵי בִּלְהַבָּא — מְמַעֵט…״

    14. קטע 1413 מילים

      נפתחת ב״וּמֵימֵר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא: לָא…״

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״הַמְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי…״

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״אֵימַר: אֲפִילּוּ שְׁבוּעַת אֱמֶת? בְּהֶדְיָא כְּתִיב: ״שְׁבוּעַת…״

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״אֵימַר הָנֵי מִילֵּי לְפַיֵּיס אֶת חֲבֵירוֹ, אֲבָל…״

    18. קטע 1827 מילים

      נפתחת ב״הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל…״

    19. קטע 1924 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאי אֲתָא — לִמְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ…״

    20. קטע 2034 מילים

      נפתחת ב״אֲנַן, הָכִי קָא קַשְׁיָא לַן: אֵימָא מוֹצִיא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳ · קטע 9 — “…מַיְיתֵי קׇרְבָּן. וּמַנִּי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר: אֵינוֹ חַיָּיב…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳ · קטע 11 — “…מַיְיתֵי קׇרְבָּן. וּמַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: מְבִיאִין קׇרְבָּן…

    לשון המקור

    אֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ, אֲבָל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַלְקִין אוֹתוֹ וּמְנַקִּין אוֹתוֹ.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְאֵימָא לָא תִּיהְוֵי לֵיהּ נְקִיּוּת כְּלָל! אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, לִכְתּוֹב קְרָא ״לֹא יִנָּקֶה״ וְלִישְׁתּוֹק, ״ה׳״ לְמָה לִי? בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה הוּא דְּאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ, אֲבָל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַלְקִין וּמְנַקִּין אוֹתוֹ.

    אַשְׁכְּחַן שְׁבוּעַת שָׁוְא, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְנָלַן? רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״לַשָּׁוְא״ ״לַשָּׁוְא״ שְׁנֵי פְּעָמִים, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁבוּעַת שָׁוְא — תְּנֵיהוּ עִנְיָן לִשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, דְּלוֹקֶה.

    מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא דַּאֲמַר ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ וַאֲכַל — הָתָם (הוּא) מַעֲשֵׂה עֲבַד, וְאֶלָּא דְּאָמַר ״שֶׁאוֹכַל״ וְלָא אֲכַל — הָהוּא מִי לָקֵי? וְהָאִיתְּמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זֶה הַיּוֹם״ וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא אָכַל — רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמְרִי: אֵינוֹ לוֹקֶה.

    רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵינוֹ לוֹקֶה, דְּלָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ הַתְרָאַת סָפֵק, וְכׇל הַתְרָאַת סָפֵק אֵין לוֹקִין עָלָיו!

    אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: תְּהֵא בְּ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״.

    וּמַאי שְׁנָא דְּקָא מְרַבֵּה ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״ מֵ״אוֹכַל״ וְלֹא אָכַל? אָמַר רָבָא: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה שֶׁקֶר דּוֹמֶה לְשָׁוְא, מָה שָׁוְא לְשֶׁעָבַר, אַף שֶׁקֶר לְשֶׁעָבַר.

    אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי אֲבָהוּ: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ״, ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה״, ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה״, וַאֲכָלָהּ — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. וְזוֹהִי שְׁבוּעַת בִּיטּוּי, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. זוֹהִי לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי ״אָכַלְתִּי״ וְלֹא ״אָכַלְתִּי״, דְּלָא לָקֵי?

    לֹא, זוֹ הִיא דְּעַל שִׁגְגָתָהּ מַיְיתֵי קׇרְבָּן, אֲבָל ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״ לָא מַיְיתֵי קׇרְבָּן. וּמַנִּי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל מִילְקָא לָקֵי.

    אֵימָא סֵיפָא: זוֹהִי שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. ״זוֹהִי״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״, דְּלָא לָקֵי?

    לֹא, זוֹהִי דְּעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר מִקׇּרְבָּן, אֲבָל ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״ — מַיְיתֵי קׇרְבָּן. וּמַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: מְבִיאִין קׇרְבָּן לְשֶׁעָבַר.

    וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל! אֶלָּא, מִדְּסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא — רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְרֵישָׁא לָאו לְמַעוֹטֵי ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״, אֶלָּא לְמַעוֹטֵי ״אוֹכַל״ וְלֹא אָכַל.

    וּמַאי שְׁנָא, מִשּׁוּם דְּקָאֵי בִּלְהַבָּא — מְמַעֵט לְהַבָּא, קָאֵי בִּלְהַבָּא — מְמַעֵט לְשֶׁעָבַר?

    וּמֵימֵר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא: לָא תִּתְנִי ״וּמֵימֵר״, מִשּׁוּם דִּבְדִיבּוּרוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה.

    הַמְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: אָמַר קְרָא ״אִם לֹא תִשְׁמֹר״, וּכְתִיב ״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתְךָ״. הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו״ — הֱוֵי אוֹמֵר: הַפְלָאָה זוֹ מַלְקוֹת.

    אֵימַר: אֲפִילּוּ שְׁבוּעַת אֱמֶת? בְּהֶדְיָא כְּתִיב: ״שְׁבוּעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם״.

    אֵימַר הָנֵי מִילֵּי לְפַיֵּיס אֶת חֲבֵירוֹ, אֲבָל מִילְקָא לִילְקֵי? לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דְּהָכְתִיב ״וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ״.

    הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּים אֶת הַמִּצְוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמוֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״. הָכְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ״.

    אֶלָּא לְמַאי אֲתָא — לִמְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם. וְאֵימָא — לְמוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה? מִי גָּרַע מְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם מִמּוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה?

    אֲנַן, הָכִי קָא קַשְׁיָא לַן: אֵימָא מוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה — תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּמַלְקוֹת, אֲבָל מְקַלֵּל חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם, כֵּיוָן דְּקָעָבֵיד תַּרְתֵּי, דְּקָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה וְקָמְצַעַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ — לָא תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּמַלְקוֹת!