בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת תמורה דף כ״ה עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף כ״ה עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־371 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    המשחרר חצי עבדו קנה לחציו והוי חציו בן חורין ואע"פ שלא שחררו כולו יש לו יד לקבל את גיטו דגיטו וידו באין כאחד:

    אלא אי אמרת אם שיירו משוייר אם שחרר האם ושייר הולד משוייר הוא לעבודתו אלמא ב' גופים נינהו אמאי זכתה לו הוי כעבד המקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלו ששניהם עבדים לאיש אחד ואין חבירו משוחרר שהרי הרב לא השליך גט השחרור מידו דהואיל ונתנו לעבדו כמי שנתנו בתפוסתו דמי:

    דתניא נראין הדברים כו' מיד רבו של חבירו שאינו רבו שלו דלגבי ההוא גברא יש לו יד לעבד זה שהוא שליח לקבל את הגט הואיל וזה אינו רבו:

    ולדה כמוה משוחרר:

    דבריו קיימין והולד עבד:

    קרא מאי תלמודא לרבנן קרא משמע טפי כר' יוסי הגלילי דהולדות הולכין אחר האם:

    אינו משוייר אלא ירך אמו הוא ומש"ה יצא לחירות כמוה:

    והכא היינו טעמא דר' יוסי הגלילי דבהדיא גלי בה קרא ולאו משום דירך אמו הוא אלא גזירת הכתוב הוא גבי שפחה:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    דתנא קמא סבר אם שיירו משוייר וכיון דאי בעי למישייריה ולמיעבדיה חולין הרשות בידו אלמא בהמה באנפי נפשיה היא וא"כ כי מקדיש ליה לאימיה בחטאת חל נמי קדושת פיו על הולד והוי נמי חטאת ומשום הכי אינה נאכלת ותנא בתרא סבר שיירו אינו משוייר אלא כירך אמו הוא וכי מקדיש ליה לאמיה הולד קדוש מטונה דאם כשאר ולדות קדשים ולא מקדושת פיו ומיהו כי שחטה לאימיה ומצא בה ולד בן ארבעה חי אינו קדוש דבהוייתו דוקא הוא דקדוש וזה שלא היה לו הוייה לא קדוש ומש"ה קאמר דנאכלת לכל אדם דאי שיירו משוייר מיד דאקדיש ליה לאימיה תחול נמי קדושת פיו על הולד והקשה מורי הרמ"ר דבמתני' תנן היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים ופרש"י עלה דלא שייך למימר בהוייתן הן קדושין בהקדיש' מעוברת אלמא אינו יכול לשנות הולד דמטונה דאם קדיש מיד דאקדיש ליה לאימיה ומותיב מינה לר' יוחנן דאמר שיירו משוייר ובעי למימר דאית ליה להאי מתני' שיירו אינו משוייר ואפ"ה אינו יכול לעשות הולד בחולין ואי חולין הוא כדאמר הכא למ"ד שיירו אינו משוייר אמאי אינו יכול להקדיש הולד בעולה ותירץ דצ"ל דקדושת האם מוקי לה בהכי דלא מצי לאקדושי בקדושה אחרת אלא מיד שיולד תחול עליו קדושת האם מיהו חולין הוא עד שיולד ואי שחט לאימיה בתוך כך הולד נאכל לכל אדם ואע"ג דברישא דמתני' תנן אם נקבה זבחי שלמים ואוקימנא בגמ' בבהמת קדשים אלמא יכול הוא לשנות הולד בקדושה אחרת ההוא בהקדישה ולבסוף נתעברה איירי כדפרישית בריש שמעתין וצריך לחלק בין הקדישה מעוברת להקדישה ולבסוף נתעברה ויש ספרים דגרסי איפכא ת"ק סבר שיירו אינו משוייר וחלה קדושה על הולד מטונה דאם מיד לפיכך אינו נאכל ותנא בתרא סבר שיירו משוייר והוי הולד חולין ומש"ה קתני דנאכל לכל אדם ואין אנו יכולין להעמיד דנהי נמי דלא חלה קדושת האם על הולד למ"ד שיירו משוייר מ"מ תיחול עליה קדושת פה האדם כדתנן במתני' היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים ועוד היכי מצינו למימר לת"ק דשיירו אינו משוייר הא בפ"ק (לעיל תמורה דף י.) גבי פלוגתא דבר פדא ור' יוחנן דקדושה חלה על העוברין מייתי הני ב' ברייתות דהכא למימר כתנאי וא"כ ע"כ ההיא דאינה נאכלת בעי לאוקומי כר' יוחנן ואיהו סבר דשיירו משוייר אלא ודאי גירסת רש"י עיקר:

    ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דסבר אדם מתכפר בשבח הקדש תימה דהכא משמע דאית ליה לרבי יוחנן אין אדם מתכפר בשבח הקדש ובפ' בתרא דכריתות (דף כז.) מיבעיא ליה ר' אלעזר לר' יוחנן אי מתכפר בשבח הקדש או לא אמר לו כמה [שנים] גדל זה בינינו ועדיין לא ידע אי מתכפר בשבח הקדש או לא אלמא דס"ל דמתכפר וצריך לחלק בין שבח הקדש דתודה לשבח הקדש דחטאת והכא בחטאת:

    לא נצרכה שאמר תוך כדי דיבור פי' כדי שאלת [שלום] תלמיד לרב שלום עליך רבי דהא דקיי"ל (ב"ב קכ:) תוך כדי דיבור כדיבור דמי והיינו כדי שאלת רב לתלמיד:

    Tosafot on Temurah 25b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף כ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־371 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת, גִּיטּוֹ וְיָדוֹ…״

    2. קטע 241 מילים

      נפתחת ב״וְאִי אָמְרַתְּ: שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר, עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״לֵימָא אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא:…״

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״קְרָא מַאי תַּלְמוּדָא לְרַבָּנַן? אָמַר רָבָא: אָמַר…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״מַאי לַָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר:…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: דְּכוּלֵּי עָלְמָא שִׁיְּירוֹ…״

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא וַדַּאי לֵימָא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא:…״

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״וְתַנְיָא אִידַּךְ: נֶאֱכֶלֶת לְכׇל אָדָם, וְנֶאֱכֶלֶת בְּכׇל…״

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״מַאי לָאו תַּנָּאֵי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: ״שִׁיְּירוֹ״…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִם…״

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּשֶׁהִקְדִּישָׁהּ…״

    12. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״כָּאן — בְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה וּלְבַסּוֹף הִקְדִּישָׁהּ.…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִמַּאי דְּטַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן…״

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: רַבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידֵיהּ…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״אִם מִשֶּׁאָמַר ״הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים״ נִמְלַךְ כּוּ׳.…״

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא שֶׁאָמַר…״

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים״…״

    18. קטע 1830 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּין תְּחִלָּה,…״

    לשון המקור

    הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת, גִּיטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָת.

    וְאִי אָמְרַתְּ: שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר, עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא, אַמַּאי זָכְתָה לוֹ? וְהָא תַּנְיָא: נִרְאִין שֶׁהָעֶבֶד זוֹכֶה לְקַבֵּל גֵּט שִׁחְרוּר שֶׁל חֲבֵרוֹ מִיָּד רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁלּוֹ. אֶלָּא שְׁמַע מִינָּה: אִם שִׁיְּירוֹ אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וּתְיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן תְּיוּבְתָּא.

    לֵימָא אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְשִׁפְחָתוֹ ״הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וּוְלָדֵךְ עֶבֶד״ — וְלָדָהּ כָּמוֹהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: דְּבָרָיו קַיָּימִין, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ״.

    קְרָא מַאי תַּלְמוּדָא לְרַבָּנַן? אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּקָתָנֵי וְלָדָהּ כָּמוֹהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ״ — בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה לַאֲדוֹנֶיהָ, וְלָדָהּ לַאֲדוֹנֶיהָ.

    מַאי לַָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: שִׁיְּירוֹ — אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מְשׁוּיָּיר?

    אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: דְּכוּלֵּי עָלְמָא שִׁיְּירוֹ — מְשׁוּיָּיר, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאֲדוֹנֶיהָ״.

    אֶלָּא וַדַּאי לֵימָא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבָּעָה חַי, תָּנֵי חֲדָא: אֵין נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים.

    וְתַנְיָא אִידַּךְ: נֶאֱכֶלֶת לְכׇל אָדָם, וְנֶאֱכֶלֶת בְּכׇל מָקוֹם, וְנֶאֱכֶלֶת לְעוֹלָם.

    מַאי לָאו תַּנָּאֵי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: ״שִׁיְּירוֹ״ — אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וּמָר סָבַר: ״שִׁיְּירוֹ״ — מְשׁוּיָּיר.

    אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִם שִׁיְּירוֹ — מְשׁוּיָּיר, וְהָנֵי תַּנָּאֵי בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: וַלְדֵי קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים, וּמָר סָבַר: וַלְדֵי קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּשֶׁהִקְדִּישָׁהּ וּלְבַסּוֹף נִתְעַבְּרָה,

    כָּאן — בְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה וּלְבַסּוֹף הִקְדִּישָׁהּ.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִמַּאי דְּטַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר? דִלְמָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָדָם מִתְכַּפֵּר בְּשֶׁבַח הֶקְדֵּשׁ.

    אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: רַבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְיָתֵיב לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא אַהְדַּר לֵיהּ הַאי שִׁינּוּיָא, וְאַתְּ אָמְרַתְּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם דְּאָדָם מִתְכַּפֵּר בְּשֶׁבַח הֶקְדֵּשׁ?!

    אִם מִשֶּׁאָמַר ״הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים״ נִמְלַךְ כּוּ׳. פְּשִׁיטָא וְלָדָן שְׁלָמִים, אֶלָּא כֹּל אֵימַת דְּבָעֵי מִימְּלֵךְ?

    אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא שֶׁאָמַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּר, מַהוּ דְּתֵימָא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר, וְהַאי עַיּיוֹנֵי הוּא דְּקָמְעַיֵּין — קָא מַשְׁמַע לַן.

    מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים״ — הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּין תְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת — דְּבָרָיו קַיָּימִים, וְאִם מִשֶּׁאָמַר ״תְּמוּרַת עוֹלָה״ נִמְלַךְ וְאָמַר ״תְּמוּרַת שְׁלָמִים״ — הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה.