מסכת תמורה דף כ״ב עמוד ב׳

גּוּפָא: אָמַר רָבָא: אֲבוּדָה דְּלַיְלָה לָא שְׁמַהּ אֲבוּדָה. אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — מַאי אִירְיָא אֲבוּדָה דְּלַיְלָה? אֲפִילּוּ אֲבוּדָה דְּיוֹם נָמֵי, דְּאָמְרִי רַבָּנַן: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה רוֹעָה.

וְאֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלָּא אֲבֵידָה דְּיוֹם, אֲבָל אֲבֵידָה דְּלַיְלָה — אֲפִילּוּ רַבִּי מוֹדֶה דְּלִרְעִיָּיה אָזְלָא.

אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, וְהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן — בְּאָבְדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן אָבְדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה מֵתָה, אֶלָּא הֵיכָא דְּעִיקַּר אֲבֵידָתָהּ בַּיּוֹם, אֲבָל הֵיכָא דְּעִיקַּר אֲבֵידָתָהּ בַּלַּיְלָה — לָא.

אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן, אֲבֵידָה וְלֹא גְּנוּבָה, אֲבֵידָה וְלֹא גְּזוּלָה.

הֵיכִי דָמֵי אֲבֵידָה? אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: אֲפִילּוּ אַחַת בְּעֶדְרוֹ, וַאֲפִילּוּ אַחַת בְּאַחַת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר? אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הוּא דְּלֵיכָּא דְּקָא חָזֵי לַהּ, אֲבָל אַבָּרַאי דְּאִיכָּא דַּחֲזֵי לַהּ — לָא הָוְיָא אֲבוּדָה, אוֹ דִילְמָא אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת דְּאִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ חָזֵי לַהּ — הָוְיָא אֲבוּדָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אַבָּרַאי דְּלָא קָחָזֵי לַהּ? תֵּיקוּ.

אָמַר רַב פָּפָּא: גָּמְרִינַן אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וְלֹא מֵרוֹעָהּ — לָא הָוְיָא אֲבוּדָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אֲבוּדָה מֵרוֹעָהּ וְלֹא אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ. אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמֵרוֹעָהּ, וְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם מַכִּיר בָּהּ — מַאי? תֵּיקוּ.

בָּעֵי רַב פָּפָּא: אֲבוּדָה בַּכּוֹס מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי — הָאָמַר אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה מֵתָה!

אֶלָּא, כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, מִי אָמְרִינַן: כִּי אָמְרִי רַבָּנַן בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה רוֹעָה, קוֹדֶם שֶׁיְּקַבֵּל דָּמָהּ בַּכּוֹס, אֲבָל הָכָא סְבִירָא לְהוּ: כָּל הָעוֹמֵד לִיזָּרֵק כְּזָרוּק דָּמֵי.

אוֹ דִלְמָא, כְּמָה דְּלָא אִזְדְּרִיק דָּם — כִּי אָבְדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה דָּמְיָא, וְרָעֲיָא.

וְאִיכָּא דְאָמְרִי: לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי, כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ — כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת, וְאָבַד אֶחָד מֵהֶן.

וְאַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר כּוֹס עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר כּוֹס עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִים.

הָנֵי מִילֵּי — הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ, דְּכֹל הֵיכָא דְּבָעֵי זָרֵיק; אֲבָל הָכָא — הָא לֵיכָּא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.

מַתְנִי׳ הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה — תָּמוּת.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ, וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת, וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרוֹת תַּחְתֵּיהֶן, וְלֹא הִסְפִּיק לִיקַּח חַטָּאת מֵהֶן עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנוֹת — יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעַל מוּם — תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ, וְלֹא הִסְפִּיק לִיקַּח מֵהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצָא חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — תִּימָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלַת מוּם — יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, הָיוּ שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת — אַחַת מֵהֶן תִּיקְרַב חַטָּאת, וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים, וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכִים לְיָם הַמֶּלַח אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם — מוֹכְרָהּ, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם קָרְבָה שְׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה — תָּמוּת, שֶׁכְּבָר כִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים.

גְּמָ׳ טַעְמָא דְּהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, הָא לֹא הִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ — רוֹעָה. מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִי: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה — רוֹעָה.

אֵימָא סֵיפָא: הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם — יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. טַעְמָא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, הָא הֵבִיא מֵאֶחָד מֵהֶן — הַשֵּׁנִי יוֹלִיכוֹ לְיָם הַמֶּלַח. אֲתָאן לְרַבִּי, דְּאָמַר: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה מֵתָה.

רֵישָׁא רַבָּנַן, וְסֵיפָא רַבִּי?! הָנִיחָא לְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: