דף ביאור
מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳
מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־416 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
אמר לך שמואל קסבר ר' אליעזר כל היכא דלא חזיא כו' ואנא דאמרי כרבנן:
דלמא הא מני דקתני הא הוו מעיקרא פודין ר"א היא:
אלו:
וכיון דתנא ולדן וולד וולדן ל"ל למיתני עד סוף העולם:
שמעיה לר"א דאמר במתני' ולד שלמים לא יקרב אלא ימות:
זכר גבי שלמים שנאמר ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרשה:
קריבה כדמרבי בסמוך מנקבה:
בכל הקדשים קדשי יחיד:
ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Temurah 17b · Sefaria
תוספות
לא מיבעיא בוולדות דלא מודינא לך אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך - וא"ת ליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי"ל דלא זו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי ותימה דבריש הכותב (כתובות פג:) בעי פירי פירות דווקא או עד סוף העולם דווקא או תרווייהו דוקא והכא לא הוה בעי הכי וי"ל דהתם בלישנא הכתוב בשטר דייקי דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל בלישנא דמתני' ליכא למידק כולי האי ובריש מס' יבמות (דף ב.) לא דייק כיון דתנא צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם למה לי כדדייק הכא דפשיטא ליה דכולהו צריכי למיתני דלא (הוה ליה למימר) דפטרי צרות וצרות דצרות אי לאו דתנא להו לכולהו:
נקבה לרבות התמורה ואף על גב דכתיב (ויקרא כ״ז:י׳) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אצטריך קרא לרבויי דקרבה וא"ת מאי שנא דהכא איצטריך קרא לרבויי דקרב וגבי בכור ומעשר כתיב הם דממעטינן מיניה הכא ולא וולדות ולא תמורתו וי"ל אחרי שכתוב מיעוט גבי בכור ומעשר אצטריך הכא קרא לרבות:
דאיכא שם עולה על אמו פרש"י כלומר דנקבה שייכא בעולה שהרי מצינו עולת נקבה בעולת העוף דאין תמות וזכרות בעופות אבל גבי וולדות שלמים דבעלי מומין דאין שם קדשים על אמן דלא מצינו בעל מום קרב שלמים דהא שלמים עוף ליכא עכ"ל בר פדא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל דאפי' רבי אליעזר דאמר גבי מפריש נקבה לעולה וילדה הוא עצמו יקרב עולה היינו טעמא משום דאיכא שם עולה על אמו פירוש בעולת העוף וקשה לפרש"י דא"כ דמהני שם עולת העוף דשייכא באם להולד אם הפריש נקבה בעלת מום לעולה וילדה היה לנו לומר דהולד עצמו קרב עולה דהא איכא שם עולת העוף על אמו ומשמע דממעט כל ולד בעלי מומין ועוד דלקמן משמע דלא מהני שם עולה דעוף דאם לולד ונראה לה"ר מ"ר לפרש דאיכא שם עולה על אמו כלומר דקדושה קדושת הגוף אם הפריש נקבה וילדה דאין לה פדיון ומש"ה דין הוא שיקריב הולד עצמו אבל בעלי מומין דליכא קדושת הגוף עלייהו כלל אין דין הוא שיקרב הולדות אלא ירעו הרמ"ר מורי:
אי דעולה זכר הוא ולאו בר אולודי הוא ואי תמורה דידיה ודאי קרבה ואי דאשם הלכתא גמירי לה דלרעייה אזלא הוא הדין דהוה מצי למימר זכר הוא ולאו בר אולודי הוא כמו גבי עולה אלא ניחא ליה למיפרך ממילתא אחריתי וא"ת לפר"ת דאמר הלכה למשה מסיני כל שבחטאת מתה באשם [קרב] עולה אמאי לא מוקי לה באשם וי"ל דבהא לא מצי לאוקומי דפשיטא ליה דאינו קרב באשם ורק משמע דממעט ליה דאינו קרב בקדשים דאתי מיניה ולהכי לא אצטריך דפשיטא הוא דאינו קרב באשם:
Tosafot on Temurah 17b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף י״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־416 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 119 מילים
נפתחת ב״אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: דִּלְמָא הָךְ תַּנָּא נָמֵי…״
- קטע 24 מילים
נפתחת ב״הֲדַרַן עֲלָךְ יֵשׁ בְּקׇרְבְּנוֹת.…״
- קטע 327 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ אֵלּוּ קָדָשִׁים שֶׁוַּולְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן,…״
- קטע 440 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ כֵּיוָן דִּתְנָא ״וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן״, ״עַד…״
- קטע 510 מילים
נפתחת ב״מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״זָכָר״ —…״
- קטע 617 מילים
נפתחת ב״וַהֲלֹא דִין הוּא: וּמָה תְּמוּרָה, שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי…״
- קטע 730 מילים
נפתחת ב״מָה לִתְמוּרָה, שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים, תֹּאמַר…״
- קטע 828 מילים
נפתחת ב״אֵין לִי אֶלָּא תְּמוּרַת תְּמִימִין, וּוְלַד תְּמִימִין,…״
- קטע 916 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: וְאֵיפוֹךְ אֲנָא!…״
- קטע 1033 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: מִי קָאָמֵינָא לָךְ לֵיפוֹךְ ״אִם…״
- קטע 118 מילים
נפתחת ב״לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר שְׁמוּאֵל: לִיקְרַב, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי…״
- קטע 1220 מילים
נפתחת ב״דְּמַהוּ דְּתֵימָא: כִּי קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עוֹלָה,…״
- קטע 1321 מילים
נפתחת ב״בַּר פְּדָא אָמַר: לִרְעִיָּה, וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל.…״
- קטע 145 מילים
נפתחת ב״וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא.…״
- קטע 1513 מילים
נפתחת ב״״רָק קֳדָשֶׁיךָ״ — אֵלּוּ תְּמוּרוֹת, ״אֲשֶׁר יִהְיוּ…״
- קטע 1634 מילים
נפתחת ב״יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם…״
- קטע 1730 מילים
נפתחת ב״יָכוֹל כׇּל קָדָשִׁים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״רַק״…״
- קטע 188 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: ״תִּשָּׂא וּבָאת״, יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית…״
- קטע 1910 מילים
נפתחת ב״מְנָא תֵּיתֵי הָא? כֵּיוָן דְּגָמְרִי חָמֵשׁ חַטָּאוֹת,…״
- קטע 2014 מילים
נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת בְּכׇל מָקוֹם,…״
- קטע 2129 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: יָכוֹל אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים כֵּן?…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳ · קטע 17 — “…״רַק״ — דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳ · קטע 17 — “…דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳ · קטע 1 — “אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: דִּלְמָא הָךְ תַּנָּא נָמֵי סָבַר כֹּל…”
לשון המקור
אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: דִּלְמָא הָךְ תַּנָּא נָמֵי סָבַר כֹּל הֵיכָא דְּלָא חַזְיָא לְגוּפַהּ — לָא נָחֲתָא לַהּ קְדוּשַּׁת הַגּוּף.
הֲדַרַן עֲלָךְ יֵשׁ בְּקׇרְבְּנוֹת.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ קָדָשִׁים שֶׁוַּולְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, וְלַד שְׁלָמִים וּתְמוּרָתָן, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם — הֲרֵי הֵן שְׁלָמִים, וּטְעוּנִין סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.
גְּמָ׳ כֵּיוָן דִּתְנָא ״וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן״, ״עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם״ לְמָה לִי? תַּנָּא דִידַן שַׁמְעֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ״וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים״, וַאֲמַר לֵיהּ תַּנָּא דִידַן: לָא מִיבַּעְיָא בִּוְולָדָן דְּלָא מוֹדֵינָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם לָא מוֹדֵינָא לָךְ.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״זָכָר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד.
וַהֲלֹא דִין הוּא: וּמָה תְּמוּרָה, שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ — קְרֵיבָה, וָלָד, שֶׁגִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרַב?
מָה לִתְמוּרָה, שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים, תֹּאמַר בְּוָלָד, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים? אֵינוֹ קָרֵב הוֹאִיל וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים. תַּלְמוּד לוֹמַר ״זָכָר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד, ״נְקֵבָה״ — לְרַבּוֹת הַתְּמוּרָה.
אֵין לִי אֶלָּא תְּמוּרַת תְּמִימִין, וּוְלַד תְּמִימִין, וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין וּתְמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם זָכָר״ לְרַבּוֹת וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין, ״אִם נְקֵבָה״ לְרַבּוֹת תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא, מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה תְּמוּרַת תְּמִימִין נִתְרַבְּתָה תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.
אֲמַר לֵיהּ: מִי קָאָמֵינָא לָךְ לֵיפוֹךְ ״אִם זָכָר״ ״אִם נְקֵבָה״? אֲנָא כּוּלֵּיהּ קְרָא קָאָמֵינָא! אֵימָא: ״זָכָר״ לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה, ״נְקֵבָה״ לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד. אֲמַר לֵיהּ: ״וָלָד״ לְשׁוֹן זָכָר מַשְׁמַע, ״תְּמוּרָה״ לְשׁוֹן נְקֵבָה מַשְׁמַע.
לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר שְׁמוּאֵל: לִיקְרַב, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר.
דְּמַהוּ דְּתֵימָא: כִּי קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עוֹלָה, דְּאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ, אֲבָל הָנֵי וְלָדוֹת לָא קָרְבִי — קָמַשְׁמַע לַן.
בַּר פְּדָא אָמַר: לִרְעִיָּה, וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל. דְּאִתְּמַר: רָבָא אָמַר: לִיקְרַב, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. רַב פָּפָּא אָמַר: לִרְעִיָּה, וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל.
וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא.
״רָק קֳדָשֶׁיךָ״ — אֵלּוּ תְּמוּרוֹת, ״אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ״ — אֵלּוּ הַוְּולָדוֹת, ״תִּשָּׂא וּבָאת״.
יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן כְּדֵי שֶׁיָּמוּתוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עוֹלוֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בְּעוֹלָה — אַתָּה נוֹהֵג בִּתְמוּרָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בִּשְׁלָמִים — אַתָּה נוֹהֵג בְּוַולְדֵי שְׁלָמִים וּבִתְמוּרָה.
יָכוֹל כׇּל קָדָשִׁים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״רַק״ — דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳״ — הוּא קָרֵב, וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה.
אָמַר מָר: ״תִּשָּׂא וּבָאת״, יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה?
מְנָא תֵּיתֵי הָא? כֵּיוָן דְּגָמְרִי חָמֵשׁ חַטָּאוֹת, הָנָךְ מִקְרָב קָרְבִי!
מַהוּ דְּתֵימָא: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת בְּכׇל מָקוֹם, וְהָנָךְ יָמוּתוּ בְּבֵית הַבְּחִירָה — קָמַשְׁמַע לַן.
אָמַר מָר: יָכוֹל אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״רַק קָדָשֶׁיךָ״. וָלָד דְּמַאן? אִי דְּעוֹלָה — זָכָר הוּא, וְלָאו בַּר אוֹלוֹדֵי הוּא! וְאִי דְּחַטָּאת — גְּמִירִי לַהּ דִּלְמִיתָה קָיְימִי!