מסכת תמורה דף ט״ו עמוד ב׳

וְהָתַנְיָא: כַּיּוֹצֵא בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: ״וְהַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עוֹלוֹת... פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר... אֵילִים תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה, כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, שְׂעִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר — הַכֹּל עוֹלָה לַה׳״.

וְחַטָּאת מִי קָרְבָה עוֹלָה? אָמַר רָבָא: כִּי עוֹלָה, מָה עוֹלָה אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת — אַף חַטָּאת אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַל עֲבוֹדָה זָרָה הֱבִיאוּם, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשׂוּ בִּימֵי צִדְקִיָּהוּ.

קָא סָלְקָא דַּעְתִּין, לְמַאן דְּאִית לֵיהּ חַטַּאת צִבּוּר שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ — מֵתָה, אִית לֵיהּ נָמֵי חַטַּאת צִבּוּר שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ — מֵתָה, וְהָא הָכָא דְּאִיכָּא דְּמֵתוּ בַּעֲלֵיהּ, וְקָא קָרְבָה!

אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר חַטַּאת צִבּוּר שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ מֵתָה, חַטַּאת צִבּוּר שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ אֵינָהּ מֵתָה, לְפִי שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מֵתִים.

מְנָא לֵיהּ לְרַב פָּפָּא הָא? אִי נֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״תַּחַת אֲבוֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ״, אִי הָכִי, אֲפִילּוּ יָחִיד נָמֵי!

אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא, שֶׁאֵין הַצִּיבּוּר מֵתִים, מִשְּׂעִירֵי רְגָלִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: אַיְיתִינְהוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְדִלְמָא מִתוּ מָרַיְיהוּ דְּהָנֵי זוּזֵי? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אֵין הַצִּבּוּר מֵתִים.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי אַקְרוּבִינְהוּ לְהָנֵי חַטָּאוֹת — אַחַיֵּי אַקְרֻבִינְהוּ, דִּכְתִיב: ״וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיׇסְדוֹ זֶה הַבַּיִת... בּוֹכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה״.

וְדִילְמָא הָנָךְ מִיעוּטָא? לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דִּכְתִיב ״וְלֹא הִכִּירוּ הָעָם בַּתְּרוּעָה וְשִׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם״.

וְהֵיכִי מַקְרְבִי לְהוּ? וַהֲרֵי מְזִידִין הֲווֹ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי — בִּשְׁלָמָא פָּרִים וּשְׂעִירִים כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אֶלָּא כְּבָשִׂים כְּנֶגֶד מִי? אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

תְּנַן הָתָם: מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת. אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁעָמְדוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל מִימוֹת מֹשֶׁה עַד שֶׁמֵּת יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר — הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ — לֹא הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת נִשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה! דְּאִישְׁתְּכֻח לְהוּ — אִישְׁתְּכֻח, וְדִגְמִירָן לְהוּ — הֲווֹ גְּמִירִי כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

וְהָא תַּנְיָא: מִשֶּׁמֵּת מֹשֶׁה, אִם רַבּוּ מְטַמְּאִין — טִמֵּאוּ, אִם רַבּוּ טְהוֹרִין — טִיהֵרוּ!

לִיבָּא דְּאִימְּעִיט, מִיגְמָר הֲווֹ גְּמִירִי לְהוּ כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: כׇּל אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁעָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל מִימוֹת מֹשֶׁה עַד שֶׁמֵּת יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה — לֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם דּוֹפִי, מִכָּאן וְאֵילָךְ — הָיָה בָּהֶן שׁוּם דּוֹפִי.

וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ מִלִּבּוֹ, וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים, וְאָמְרוּ: אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיִּינַק חָלָב רוֹתֵחַ שַׁחֲרִית, וְהֵבִיאוּ עֵז וְקָשְׁרוּ לוֹ בְּכַרְעֵי מִיטָּתוֹ, וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה חֵלֶב.

לְמָחָר נִכְנְסוּ חֲבֵירָיו לְבַקְּרוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הָעֵז אָמְרוּ: לִיסְטִים מְזוּיָּין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָנוּ נִכְנָסִים לְבַקְּרוֹ?! יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ, וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ עָוֹן אֶלָּא שֶׁל אוֹתָהּ הָעֵז בִּלְבַד.

וְאַף הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵין בִּי עָוֹן, אֶלָּא שֶׁל אוֹתָהּ הָעֵז בִּלְבַד, שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵירַי, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְקַיְימָא לַן, כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר ״מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד״ — אוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹ רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי, וְרַבָּנַן בָּתַר יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה דָּרֵי דָּרֵי הֲווֹ.