Talmud Builders

    Sotah 40a

    Back to index

    English translation — Sotah 40a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1During the closing prayer [ ne’ila ] of Yom Kippur, which also includes the Priestly Benediction, what do the people say? Mar Zutra says, and some say that this was taught in a baraita : “Behold, surely thus shall the man who fears the Lord be blessed” (Psalms 128:4), “The Lord shall bless you out of Zion, and you shall see the good of Jerusalem all the days of your life” (Psalms 128:5), and “And see your children’s children. Peace be upon Israel” (Psalms 128:6).

    2The Gemara asks: Where does the congregation say these verses during the Priestly Benediction? Rav Yosef says: They are said between each and every blessing. And Rav Sheshet says: They are said during the mention of the name of God in each of the three blessings.

    3Rav Mari and Rav Zevid disagree about this matter. One says: The congregation recites one verse at a time, corresponding to the verse that the priests recite. And one says: For every single verse that the priests recite, the congregation says all three verses.

    4Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Anyone who recites these verses in the outlying areas, i.e., outside the Temple, is nothing other than mistaken in his practice. Rabbi Ḥanina bar Pappa said: You should know that in the Temple also people should not recite these verses. Do you have a servant who is being blessed and does not listen to the blessing, but rather speaks at the same time?

    5Conversely, Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: You should know that in the outlying areas one is also required to say these verses. Is there a servant who is being blessed and his face does not brighten? Therefore, one must recite these verses to give thanks for receiving the Priestly Benediction. Rabbi Abbahu says: At first, I would recite these verses, but since I saw that Rabbi Abba of Akko does not say them, I also do not recite them anymore.

    6And Rabbi Abbahu says: At first, I would say to myself that I was humble. Since I saw that Rabbi Abba of Akko himself stated one reason for a matter, and his interpreter stated one other reason of his own rather than delivering the reason that Rabbi Abba stated, and yet Rabbi Abba did not mind, I say to myself that I am not humble.

    7The Gemara asks: And what was the humility of Rabbi Abbahu? The Gemara relates that Rabbi Abbahu’s interpreter’s wife said to Rabbi Abbahu’s wife: This one of ours, i.e., my husband, has no need for your husband Rabbi Abbahu, as he could teach everything on his own. And the fact that he bends over to listen to Rabbi Abbahu, and then stands up above him, and repeats his words to the congregants is merely to show respect for him. Rabbi Abbahu’s wife went and told this to Rabbi Abbahu. He said to her: And what difference does it make to you? Through me and through him the One above will be exalted, and it does not matter which one of us is teaching.

    8And furthermore, in another example of his humility, the Sages were counted and reached a decision to appoint Rabbi Abbahu to be the head of the yeshiva. Since he saw that Rabbi Abba of Akko had many creditors and was impoverished, he attempted to get him out of debt. He said to them: There is a man who is greater than me, Rabbi Abba.

    9The Gemara relates another example of his humility: Rabbi Abbahu and Rabbi Ḥiyya bar Abba happened to come to a certain place. Rabbi Abbahu taught matters of aggada , and at the same time Rabbi Ḥiyya bar Abba taught halakha . Everyone left Rabbi Ḥiyya bar Abba and went to Rabbi Abbahu, and Rabbi Ḥiyya was offended. Rabbi Abbahu said to him, to appease him: I will tell you a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to two people, one who sells precious stones and one who sells small items [ sidkit ]. Upon whom do the customers spring? Don’t they spring upon the one who sells small items? Similarly, you teach lofty and important matters that do not attract many people. Everyone comes to me because I teach minor matters.

    10The Gemara relates that every day Rabbi Ḥiyya bar Abba would escort Rabbi Abbahu to his lodging place [ ushpizei ] out of respect for the house of the emperor, with which Rabbi Abbahu was associated. On that day, Rabbi Abbahu escorted Rabbi Ḥiyya bar Abba to his lodging place, and even so, Rabbi Ḥiyya bar Abba’s mind was not at ease with Rabbi Abbahu and he felt insulted.

    11§ The Gemara returns to discuss the response of the congregants to certain parts of the prayer service. While the prayer leader is reciting the blessing of: We give thanks, what do the people say? Rav says that they say: We give thanks to You, Lord our God, for the merit of giving thanks to You. And Shmuel says that one should say: God of all living flesh, for the merit of giving thanks to You. Rabbi Simai says that one should say: Our Creator, Who created everything in the beginning, for the merit of giving thanks to You. The Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Simai that one should say: We offer blessings and praises to Your great name, for You have given us life and sustained us, for giving thanks to You. Rav Aḥa bar Ya’akov would finish the blessing as follows: So may You give us life, and show us favor, and collect us, and gather our exiles into Your sacred courtyards, in order to observe Your laws and to fulfill Your will wholeheartedly, for giving thanks to You.

    12Rav Pappa said: These Sages each added a different element to the prayer. Therefore, we should combine them together and recite all of them.

    13§ Rabbi Yitzḥak says: The awe of the public should always be upon you, i.e., one must always treat the public courteously. As when the priests bless the people they face the people and their backs are toward the Divine Presence, out of respect for the congregation.

    14Rav Naḥman said that this principle is derived from here: “Then King David stood up upon his feet, and said: Hear me, my brethren, and my people” (I Chronicles 28:2). Evidently, King David stood up to address the people rather than remain seated. If he said “my brethren,” why did he say “my people”? And if he said “my people” why did he say “my brethren”? Rabbi Elazar says: David said to the Jewish people: If you listen to me, you are my brethren. And if you do not listen to me willingly, you are my people and I am your king, and I will rule over you by force with a staff. This shows that if the nation acted properly, David would relate to them respectfully.

    15The Sages say that the importance of showing respect for the congregation is derived from here: The halakha is that the priests are not permitted to ascend the platform to recite the benediction in their sandals, as is taught in a baraita . And this halakha is one of nine ordinances that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted. What is the reason for this ordinance? Is it not out of respect for the congregation, as it would be disrespectful for the priests to display their dirty sandals in front of the congregants? Rav Ashi said: No, this is not the reason. There, in the baraita , the reason is a concern lest a strap of his sandal break, and he will therefore return to his place to go tie it and not ascend the platform in time for the benediction, and people will say that he was removed from the platform because he is disqualified from the priesthood, as he is the son of a priest and a divorced woman or the son of a priest and a ḥalutza .

    16§ It is taught in the mishna: And in the Temple, the priests recite the three verses as one blessing.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בהזכרת השםכשהכהנים מזכירין את השם:

    פסוקא לקבל פסוקאשהכהנים אומרים פסוק ראשון והם אומרים אחד מאלו ובשני היו אומרים את השני ובשלישי את השלישי וכן במוסף וכן במנחה שהרי כולן שלשה שלשה הם:

    אינו אלא טועהשלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:

    ואינו מסביר פניםלהראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך:

    אמוריההמתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה:

    לא צריך לדידךחכם הוא כמו בעליך:

    יקרא דמלכותאשהרי רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך כדאמרי' בחגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) אמר דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין קמיה רבה דעמיה מדברנא לאומתיה:

    ותו רבנן אימנו עליהועוד זו מענוותנותו:

    דנפישי עליה חובותשהיה צריך ללוות:

    אמר ר' אבהו אית לן רבהחכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשירין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו (יומא דף יח.): ה"ג רבי אבהו דרש באגדתא:

    שמעתתאהלכות דינין ואיסור וטהרות:

    סידקיתכלי מלאכות נשים ועניים כגון פלכים מחטין וצינורות:

    לא על מוכר סידקיתבתמיה מתוך שדמיהם קלים יש להם קונים הרבה ולהפיס דעתו הוא אומר:

    על שאנו מודים לךעל שנתת בלבנו להיות (מודים לך) דבוקים בך ומודים לך:

    רבי סימאימוסיף הוא וכן כולם מוסיפין הן על הראשונים:

    שמעוני אחי ועמימזהירם היה להתנדב לבדק הבית לבנין המקדש:

    אם אתם שומעים לילהיות שלימים למקום אחיי וחבריי אתם אלמא המלך אימת צבור עליו אם כשרים הם:

    עמי אתםכבושים תחתי:

    לאו משום אימתא דציבוראמפני שמסתלקין בגדיו העשויין למדתו בהגבהת ידיו ונראין סנדליו לצבור והן אין ראוין לראות מפני טיט שעליהן:

    דילמא מפסקא רצועהוגנאי הוא לעצמו ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויתיב למקטריה וחביריו מברכין ואתי למימר אינו ראוי לנשיאות כפים והלך וישב לו:

    License: CC0

    סוטה 40 עמוד א

    1בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר? אמר מר זוטרא, ואמרי לה במתניתא: (תהלים קכח, ד) ״הנה כי כן יברך גבר ירא ה'״. ״יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך״. ״וראה בנים לבניך שלום על ישראל״.

    2היכן אומרן? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה, ורב ששת אמר: בהזכרת השם.

    3פליגי בה רב מרי ורב זביד. חד אמר: פסוקא לקבל פסוקא, וחד אמר: אכל פסוקא אמר להו לכולהו.

    4א"ר חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. אמר רבי חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו, כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?

    5א"ר אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים? א"ר אבהו: מריש הוה אמינא להו, כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו.

    6ואמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא עינותנא אנא. כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו עינותנא אנא.

    7ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו? דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו: הא דידן לא צריך ליה לדידך, והאי דגחין וזקיף עליה יקרא בעלמא הוא דעביד ליה. אזלא דביתהו ואמרה ליה לרבי אבהו. אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה? מיני ומיניה יתקלס עילאה.

    8ותו, רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא, כיון דחזיה לר' אבא דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות, אמר להו: איכא רבה.

    9ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא, רבי אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא. שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא, ואזול לגביה דר' אבהו. חלש דעתיה. אמר ליה: אמשל לך משל למה הדבר דומה: לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית, על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית?

    10כל יומא: הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר. ההוא יומא אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה, ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה.

    11בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: ״מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך״. ושמואל אמר: ״אלהי כל בשר, על שאנו מודים לך״. רבי סימאי אומר: ״יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך״. נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי: ״ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו, על שאנו מודים לך״. רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי: ״כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו, ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך״.

    12אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לכולהו.

    13אמר ר' יצחק: לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.

    14רב נחמן אמר: מהכא: (דברי הימים א כח, ב) ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי אמר רבי אלעזר אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעין לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל׃

    15רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי מאי טעמא לאו משום כבוד צבור אמר רב אשי לא התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא׃

    16ובמקדש ברכה אחת כו'.

    Tosafot

    בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמרלא ידענא אמאי לא אמר בנעילה דתענית כי היכא דאמר במנחתא דתעניתא דהא משמע בגמרא בפ' בשלשה פרקים (תענית כו:) דבתענית הוה נמי נעילה אבל מוסף לא הוה בהו:

    כל האומרם בגבולין אינו אלא טועהפירש ר"י אע"ג דאמרי' בפרק הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא וכו' דהתם משום סכנה התירו שמא חלום מסוכן הוא שצריך רפואה דהא אפילו בשבת התירו להתענות תענית חלום. פירש ר"ח הני כולהו רבי חייא בר אבא ודרבי חיננא בר פפא ודרבי אבהו הילכתא נינהו:

    על שאנחנו מודים לךבערוך בערך הודאה פירש רב משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב דקא מודו צבור על שליח צבור אינון סומכין ומאי על שאנו מודים לך על ההודאה דקאמר שליח צבור וקא ענו אינון אמן בירושלמי פ"ק דברכות איתא נמי רבי אבא ב"ר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לך שמך תרננה שפתי כי אזמרה לך וגו' בא"י האל ההודאות ר' שמואל ב"ר אוניא בשם רבי אחא הודייה ושבח לשמך הגדול לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו בתפלתנו ותזקפנו מכפיפתנו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים מלא רחמים ואין עוד מלבדך בא"י האל ההודאות בר קפרא אומר לך כריעה לך ברכה לך כפופה לך השתחויה כי לך תכרע כל ברך וכל לשון לך תשבע לך ה' הגדולה והגבורה וגו' והעושר והכבוד מלפניך וגו' ועתה ה' אלהינו בכל לב ובכל נפש לך משתחוים כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך בא"י האל ההודאות אמר רבי יודן נהגין אמרי רבנן כולהון ואית דאמר או. אדה או אדה או אדה:

    שמא תפסוק רצועה בסנדלופירש ר"ח שמע מינה דמותר ליכנס בבית הכנסת בסנדל ובמנעל דלא אסרו אלא שלא לעלות לדוכן בסנדל ורבי הביא כמו כן מפרק שלישי דמגילה (דף כד:) האומר איני עובר לפני התיבה בסנדל אף יחף לא יעבור אלמא דאפילו לפני התיבה מותר לעבור בסנדל והכי מסיק בהדיא בפרק הרואה (ברכות דף סג.) אמר רבא מה ביתו אקפנדריא קפיד איניש ארקיקה ואמנעל לא קפיד איניש אף בית הכנסת קפנדריא אסור ורקיקה ומנעל שרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    והיכן היו אומרים פסוקים אלו את מוצא שבכל אחת ואחת יש בו שלש מקראות ומתוך כך אומרים פסוק אחד כנגד פסוק אחד שבברכת כהנים וכן כלם בין פסוק לפסוק פסוק כנגד פסוק נמצא בין כל ברכה וברכה בסוף הברכה אומרין פסוק אחד:

    ונחלקו בסוגיא זו מהם שאמרו שאין העם אומרים כן אלא במקדש ולכבוד הזכרת השם וסמך לדבריו שאף במקדש לא היה ראוי לאמרם ונוח לו שיהא מאזין ושומע את הברכה בכונת הלב ומהם שאמרו שאף בגבולין כן שמאחר שמברכין אותו ראוי לו להסביר פנים ולהראות שברכת רבו חביבה עליו וכן נראה לפסוק ואע"פ שר' אבהו אמר מריש הוה אמינא להו כיון דחזיתיה לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו מ"מ סברא דאידך מיסתבר טפי ולא עוד אלא שלדעתי זה שהיה מונע שלא לאמרם היה סובר שבמקדש לא היו אומרים אותם בין ברכה לברכה אלא בשעת הזכרת השם ועכשו שאין הזכרת השם ככתבו אין ראוי לאומרן ומ"מ יראה לפסוק כדעת האומר בין ברכה לברכה דהכי מיסתבר טפי ואין בה חלוק בין מקדש למדינה וכן שמאחר שאינו אומרן אלא בין פסוק לפסוק אין הכונה נפקעת בכך:

    במסכת מגלה ביארנו שאין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין אלא מכונים פניהם כנגד פניהם ומכונים לשמוע ועיניהם למטה ואף הכהנים לא יביטו בעם אלא עיניהם גם כן לארץ כמי שעומד בתפלה:

    כבר ביארנו במשנה שבשלשה דברים היה חלוק סדר נשיאות כפים שבמקדש לאותו של מדינה אחד קריאת השם ככתבו ואחד שאין העם עונין אמן ואחד שהכהנים היו מגביהין ידיהם על ראשיהם הא שאר הדברים הכל שוה בהם:

    כל שאין כהן לישא את כפיו שליח צבור אומר אחר ברכת הודאה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' ומזכיר כל המקראות ואין העם עונין אמן ואין אומרין ברכה זו אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים על הדרך שביארנו שהרי אינה אלא במקום נשיאות כפים ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נשיאות כפים היא הא כל שיש שם נשיאות כפים אין שליח צבור אומר הימנה כלל ויש בקצת סדורים ששליח צבור מתחיל אלהינו ואלהי אבותנו ברכנו וכו' עד אהרן ובניו וכשסיים אהרן ובניו הוא צועק כהנים וכהנים עושין כסדרן ואין הסוגיא מוכחת כן ובמסכת מגלה פרק הקורא תנין כ"ד ב' ביארנו קצת דברים בענין ברכת כהנים שאינם מבוארים כאן וכן ביארנו מהם כאן שלא התבארו שם ומה שחיסר זה גלה זה:

    אף לענין התורה אין הקורא רשאי להתחיל בקריאת התורה אחר ברכתו עד שיכלה אמן של ברכת התורה מפי הצבור ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם ואין המפטיר רשאי להתחיל בברכת ההפטרה עד שיגלל הספר ר"ל שיתחילו לגללו שלא יעמוד הספר בלא גולל והוא מתעסק בהפטרה עד שיסיחו דעתם מגלילת ספר תורה ולאו דוקא עד שתסתיים הגלילה כמו שחשבו רבים:

    דרכם היה שלא היה ספר תורה עומד בבית הכנסת אלא מניחין אותו בבית המשתמר ומביאין אותו משם לבית הכנסת וכשהיו מביאין אותו היו פורשין בגדים נאים סביב התיבה דרך כבוד וכשיוצאין מבית הכנסת חוזרין ומוליכין ספר תורה לבית שמשתמר בתוכו ומפשיטין את התיבה מאותם הבגדים ועכשו הוא אומר שאין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בעוד שהצבור והספר בתוך בית הכנסת אלא יצא הצבור ויוליך ספר תורה לבית ואחר כך יחזור ויפשיט את התיבה ואף הצבור אינו יכול לצאת עד שיוציאו ספר תורה מבית הכנסת ומ"מ אם יש שני פתחים ואפשר לצבור יצאת באחד והספר באחד יכולים הם לצאת משינטל הספר כדי להוציאו הא קודם שינטל לא:

    לעולם יזהר אדם ממדת האכזריות וצרות עין אלא ירחם משלו על הצריכים כמה בני אדם מתים בסבת אכזריות וקולר תלוי בצואר מי שבידו לרחם ולא עשה דרך הערה אמרו אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין שנאמר ידינו לא שפכו וכו' וכי על לבבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה אלמא שצריכים היו להתנצל בכך ואף בשעה שצר עין מראה עצמו מרחם אין לסמוך עליו שנאמר אל תלחם וכו' והוא שאמרו כל הנהנה מצרי עין עובר בשני לאוין אל תלחם וכו' אל תתאו וכו' דרך צחות אמרו אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תיקרי יבורך אלא יברך:

    לעולם יזדרז אדם זריזות יתירה להשלים עצמו במדת הענוה ואפי' נתפרסם בעניו ביותר לא יחזיק עצמו בכך אלא יזדרז להפליג באותה מדה בכל יום דרך הערה אמר ר' אבהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא כיון דחזינא ליה לר' אבא דאמר איהו חד טעמא ואמוריה אמר טעמא אחרינא ולא קפיד ר"ל שהאמורא הממונה תחתיו להשמיע את דבריו מחליפו והוא אינו מדקדק עליו בכך אמינא לאו ענותנא אנא:

    והזכירו בר' אבהו גם כן בענוה יתירה בנוסח כך דביתהו דאמוראה דר' אבהו אמרה לה לדביתהו דר' אבהו האי דידן לא צריך להאי דידך והאי דגחין וזקיף עליה ר"ל שהוא אמורא שלו וגחין לשמוע את דבריו וזקיף להשמיע לעם יקרא בעלמא הוא כלומר אינו עושה אלא לכבוד בעלמא מפני שהיה ר' אבהו עשיר וקרוב למלכות והיא נתמלאה חמה על כך ונאמר עליה אזלא דביתהו דר' אבהו ואמרה ליה לר' אבהו אמר לה מאי נפקא לך מינה מ"מ מיני ומיניה יתקלס עילאה:

    וכן סופר עליו שבפעם אחת בקשו למנותו ראש ישיבה והוא ידע בר' אבא שהיה מגולגל בחובות ואמר אית לי רבה כלומר יש גדול ממני והוא ר' אבא ומנוהו ראש ישיבה והוא נתכוון כדי להועילו שהיה דרכם ליתן לראש ישיבה מנות ולהעשירו להיות דבריו נשמעים וכמו שאמרו והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:

    וכן סופר עוד עליו דבר זה נסחו ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא ר' אבהו דרש באגדתא ר' חייא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לר' חייא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה דר' חייא אזל ר' אבהו לגביה אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת אחד מוכר אבנים טובות ומרגליות ואחד מוכר מיני סדקית כלומר דברים דקים כגון פלכים ומחטים וצנורות על מי קופצין על זה שמוכר מיני סדקית כלומר שמניחין הדברים היקרים ביותר לרוב יקרם וכל יומא ר"ל שאר הימים הוה ר' חייא מלוי ליה לר' אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר וההוא יומא אלוייה ר' אבהו לר' חייא ר"ל להפיס דעתו ואפי' הכי לא אתיתב דעתיה:

    בזמן ששליח צבור כורע למודים הצבור אומרין מודים אנחנו לך אלהינו אלהי כל בשר יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תקיימנו ותחיינו ותאסוף גלותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך ובתלמוד המערב בראשון של ברכות חותם בה בא"י אל ההודאות כמו שביארנו בחמישי של ברכות:

    אע"פ שהצבור חייבים לכבד את גדוליהם וחכמיהם וכל שכן למיוחד שבהם אעפ"כ תהא אימת צבור מוטלת על כל אדם אפי' היה גדול שבדור צא ולמד ממדת קונך שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם להיכל כלפי שכינה וכן אין לך מלך גדול מדוד שנאמר בו ויקם המלך דוד על רגליו ומ"מ כל שהצבור אינו נשמע למנהיגו או לחכם שבהם ועושים דבר או דברים שלא כהוגן ראוי למנהיג או לחכם ליסרם ולהוכיחם והוא שנאמר על דוד במקרא זה ויאמר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי אם עמי למה אחי אלא אם אתם שומעין לי אתם אחי ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 40a

    Sotah 40a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 520 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בהזכרת השם כשהכהנים מזכירין את השם:

    פסוקא לקבל פסוקא שהכהנים אומרים פסוק ראשון והם אומרים אחד מאלו ובשני היו אומרים את השני ובשלישי את השלישי וכן במוסף וכן במנחה שהרי כולן שלשה שלשה הם:

    אינו אלא טועה שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:

    ואינו מסביר פנים להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך:

    אמוריה המתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה:

    לא צריך לדידך חכם הוא כמו בעליך:

    יקרא דמלכותא שהרי רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך כדאמרי' בחגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) אמר דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין קמיה רבה דעמיה מדברנא לאומתיה:

    ותו רבנן אימנו עליה ועוד זו מענוותנותו:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 40a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר לא ידענא אמאי לא אמר בנעילה דתענית כי היכא דאמר במנחתא דתעניתא דהא משמע בגמרא בפ' בשלשה פרקים (תענית כו:) דבתענית הוה נמי נעילה אבל מוסף לא הוה בהו:

    כל האומרם בגבולין אינו אלא טועה פירש ר"י אע"ג דאמרי' בפרק הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא וכו' דהתם משום סכנה התירו שמא חלום מסוכן הוא שצריך רפואה דהא אפילו בשבת התירו להתענות תענית חלום. פירש ר"ח הני כולהו רבי חייא בר אבא ודרבי חיננא בר פפא ודרבי אבהו הילכתא נינהו:

    על שאנחנו מודים לך בערוך בערך הודאה פירש רב משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב דקא מודו צבור על שליח צבור אינון סומכין ומאי על שאנו מודים לך על ההודאה דקאמר שליח צבור וקא ענו אינון אמן בירושלמי פ"ק דברכות איתא נמי רבי אבא ב"ר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לך שמך תרננה שפתי כי אזמרה לך וגו' בא"י האל ההודאות ר' שמואל ב"ר אוניא בשם רבי אחא הודייה ושבח לשמך הגדול לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו בתפלתנו ותזקפנו מכפיפתנו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים מלא רחמים ואין עוד מלבדך בא"י האל ההודאות בר קפרא אומר לך כריעה לך ברכה לך כפופה לך השתחויה כי לך תכרע כל ברך וכל לשון לך תשבע לך ה' הגדולה והגבורה וגו' והעושר והכבוד מלפניך וגו' ועתה ה' אלהינו בכל לב ובכל נפש לך משתחוים כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך בא"י האל ההודאות אמר רבי יודן נהגין אמרי רבנן כולהון ואית דאמר או. אדה או אדה או אדה:

    שמא תפסוק רצועה בסנדלו פירש ר"ח שמע מינה דמותר ליכנס בבית הכנסת בסנדל ובמנעל דלא אסרו אלא שלא לעלות לדוכן בסנדל ורבי הביא כמו כן מפרק שלישי דמגילה (דף כד:) האומר איני עובר לפני התיבה בסנדל אף יחף לא יעבור אלמא דאפילו לפני התיבה מותר לעבור בסנדל והכי מסיק בהדיא בפרק הרואה (ברכות דף סג.) אמר רבא מה ביתו אקפנדריא קפיד איניש ארקיקה ואמנעל לא קפיד איניש אף בית הכנסת קפנדריא אסור ורקיקה ומנעל שרי:

    Tosafot on Sotah 40a · Sefaria

    Meiri

    והיכן היו אומרים פסוקים אלו את מוצא שבכל אחת ואחת יש בו שלש מקראות ומתוך כך אומרים פסוק אחד כנגד פסוק אחד שבברכת כהנים וכן כלם בין פסוק לפסוק פסוק כנגד פסוק נמצא בין כל ברכה וברכה בסוף הברכה אומרין פסוק אחד:

    ונחלקו בסוגיא זו מהם שאמרו שאין העם אומרים כן אלא במקדש ולכבוד הזכרת השם וסמך לדבריו שאף במקדש לא היה ראוי לאמרם ונוח לו שיהא מאזין ושומע את הברכה בכונת הלב ומהם שאמרו שאף בגבולין כן שמאחר שמברכין אותו ראוי לו להסביר פנים ולהראות שברכת רבו חביבה עליו וכן נראה לפסוק ואע"פ שר' אבהו אמר מריש הוה אמינא להו כיון דחזיתיה לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו מ"מ סברא דאידך מיסתבר טפי ולא עוד אלא שלדעתי זה שהיה מונע שלא לאמרם היה סובר שבמקדש לא היו אומרים אותם בין ברכה לברכה אלא בשעת הזכרת השם ועכשו שאין הזכרת השם ככתבו אין ראוי לאומרן ומ"מ יראה לפסוק כדעת האומר בין ברכה לברכה דהכי מיסתבר טפי ואין בה חלוק בין מקדש למדינה וכן שמאחר שאינו אומרן אלא בין פסוק לפסוק אין הכונה נפקעת בכך:

    במסכת מגלה ביארנו שאין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין אלא מכונים פניהם כנגד פניהם ומכונים לשמוע ועיניהם למטה ואף הכהנים לא יביטו בעם אלא עיניהם גם כן לארץ כמי שעומד בתפלה:

    כבר ביארנו במשנה שבשלשה דברים היה חלוק סדר נשיאות כפים שבמקדש לאותו של מדינה אחד קריאת השם ככתבו ואחד שאין העם עונין אמן ואחד שהכהנים היו מגביהין ידיהם על ראשיהם הא שאר הדברים הכל שוה בהם:

    כל שאין כהן לישא את כפיו שליח צבור אומר אחר ברכת הודאה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' ומזכיר כל המקראות ואין העם עונין אמן ואין אומרין ברכה זו אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים על הדרך שביארנו שהרי אינה אלא במקום נשיאות כפים ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נשיאות כפים היא הא כל שיש שם נשיאות כפים אין שליח צבור אומר הימנה כלל ויש בקצת סדורים ששליח צבור מתחיל אלהינו ואלהי אבותנו ברכנו וכו' עד אהרן ובניו וכשסיים אהרן ובניו הוא צועק כהנים וכהנים עושין כסדרן ואין הסוגיא מוכחת כן ובמסכת מגלה פרק הקורא תנין כ"ד ב' ביארנו קצת דברים בענין ברכת כהנים שאינם מבוארים כאן וכן ביארנו מהם כאן שלא התבארו שם ומה שחיסר זה גלה זה:

    אף לענין התורה אין הקורא רשאי להתחיל בקריאת התורה אחר ברכתו עד שיכלה אמן של ברכת התורה מפי הצבור ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם ואין המפטיר רשאי להתחיל בברכת ההפטרה עד שיגלל הספר ר"ל שיתחילו לגללו שלא יעמוד הספר בלא גולל והוא מתעסק בהפטרה עד שיסיחו דעתם מגלילת ספר תורה ולאו דוקא עד שתסתיים הגלילה כמו שחשבו רבים:

    דרכם היה שלא היה ספר תורה עומד בבית הכנסת אלא מניחין אותו בבית המשתמר ומביאין אותו משם לבית הכנסת וכשהיו מביאין אותו היו פורשין בגדים נאים סביב התיבה דרך כבוד וכשיוצאין מבית הכנסת חוזרין ומוליכין ספר תורה לבית שמשתמר בתוכו ומפשיטין את התיבה מאותם הבגדים ועכשו הוא אומר שאין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בעוד שהצבור והספר בתוך בית הכנסת אלא יצא הצבור ויוליך ספר תורה לבית ואחר כך יחזור ויפשיט את התיבה ואף הצבור אינו יכול לצאת עד שיוציאו ספר תורה מבית הכנסת ומ"מ אם יש שני פתחים ואפשר לצבור יצאת באחד והספר באחד יכולים הם לצאת משינטל הספר כדי להוציאו הא קודם שינטל לא:

    לעולם יזהר אדם ממדת האכזריות וצרות עין אלא ירחם משלו על הצריכים כמה בני אדם מתים בסבת אכזריות וקולר תלוי בצואר מי שבידו לרחם ולא עשה דרך הערה אמרו אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין שנאמר ידינו לא שפכו וכו' וכי על לבבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה אלמא שצריכים היו להתנצל בכך ואף בשעה שצר עין מראה עצמו מרחם אין לסמוך עליו שנאמר אל תלחם וכו' והוא שאמרו כל הנהנה מצרי עין עובר בשני לאוין אל תלחם וכו' אל תתאו וכו' דרך צחות אמרו אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תיקרי יבורך אלא יברך:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Sotah 40a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה על שאנחנו כו' בירושלמי פ"ק דברכות איתא נמי רבי אבא כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 40a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו כעין זה שבת דף כ ע"א חולין דף סה ע"א ובדף עו ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sotah 40a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בִּנְעִילָה דְּיוֹמָא דְּכִיפּוּרֵי מַאי אָמַר? אָמַר מָר זוּטְרָא, וְאָמְרִי לָהּ בְּמַתְנִיתָא "הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'" (תהילים קכח, ד). נראה לי פסוק זה הוא שבעה תיבות כנגד שבעה רקיעים שעולה השכינה עתה בנעילה כי לכן אומרים ז' פעמים הֳ' הוּא הָאֱלֹקִים (מלכים א' יח, לט) כנודע ושני פסוקים הנשארים יְבָרֶכְךָ וכו' וּרְאֵה וכו' הם ט"ו תיבות כנגד ט"ו תיבות של ברכת כהנים ובגמרא אתמר פסוקים אלו נתקנו במקדש דוקא לכבוד השם המיוחד שמזכירים שם אבל בגבולין כל האומרם טועה מפני שצריך להאזין היטב לברכה ורבי אבהו סבר מעיקרא לאומרם כשמאריכין בניגון וגם בזה חזר בו אחר כך.

    אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מֵרֵישׁ הֲוָה אָמִינָא עִינְוְתָנָא אֲנָא. לא היה אומר כן בפיו אלא בלבבו כך היה חושב את עצמו שהגיע למדרגה זו שראוי להיות נקרא עניו. אי נמי כונתו לומר אני עניו מצד טבעי ומזגי.

    אָמִינָא לָאו עִינְוְתָנָא אֲנָא פירוש הוא אמר לאשתו מַאי נָפְקָא לֵיךְ מִינָּהּ כונתו לומר זו אשה היא ודעתה קלה אינה מבנת הענין על מתכונתו ולכן דבריה לא מעלין ולא מורידין והיו כלא היו אך לפי האמת בעלה עצמו וכולי עלמא ידעיה דְּמִינִּי וּמִינֵּיהּ יִתְקַלֵּס עִילָּאָה שאם לא הייתי אני משים הדברים בפיו לא היה יכול מצד עצמו לדרוש ברבים ואם כן תוכיות דברים אלו מוכחין הא דלא הקפיד מפני שדברים אלו יצאו מפי אשה אבל אם היו יוצאין מפי האמורא עצמו הוה קפיד! ולזה אמר אחר דכך וכך אמרתי לה מוכח דלא ענוותנא אנא דאם אני עניו באמת לא הייתי משיב לה כך, מה שאין כן רבי אבא דמן עכו שראה זלזול כבוד להדיה מן האמורא עצמו ולא קפיד דאין לך זלזול יותר מזה דהדרשן אמר לו טעם אחד והקרובים אליו שמעו שכך וכך אמר לו והם שומעים שזה האמורא אומר טעם אחר מעצמו ובודאי דבר זה זלזול ובושה להדרשן בפני אותם בני אדם ועם כל זה לא קפיד!

    [כֵּיוָן דְּחָזֵינָא לֵיהּ רַבִּי אַבָּא מִן עַכּוֹ] אָמַר לְהוּ עַד דְּמַצֵּלְנָא לֵיה לְרַבִּי אַבָּא. קשא מה שייכות יש בזה לענוה? ונראה לי בס"ד כי תשובתו זו שהשיב 'עד דמצילנא ליה לרבי אבא' מוכח מתוכה להדיה דכונתו לברוח מהשררה שלא היה יכול לומר 'לא אתינא' כיון דאמנו עליה ולכן דחה הענין הזה של שררה שלו בקש באומרו עד דמצילנא לרבי אבא כי אמר אולי מה דבני ובני ישתנה הדבר ויתבטל הענין, דאפשר שיבא לעיר אדם גדול בתורה יותר ממנו ואז יאמר להם אית לכו רבה מיני תמנו עליו להיות ראש ישיבה ויעשו כך, נמצא עניו דאין לו רצון ותאוה בגדולה יען דלפי האמת מאי תליא הא בהא הלא אדרבה אם יהיה הוא ראש ישיבה יהיו דבריו נשמעין יותר ויהיה לו יכולת טפי להצילו. אי נמי אמר להם עד דמצילנא לרבי אבא כונתו הוא כי אני צריך לו בלימוד ההלכות בישיבה שיעזור לי בסברתו ובבקיאותו ולכן בעוד בעלי חובות נוגשים אותו ומטרידים אותו לא אפשר להיות לי עזר ממני מצד חכמתו וכל זה דבר מצד ענוה שלו דרואה עצמו שהוא צריך לתלמודו של רבי אבא.

    רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דָּרַשׁ בִּשְׁמַעֲתָא וְרַבִּי אַבָּהוּ דָּרַשׁ בַּאֲגַּדְתָא נראה שהיה להם שתי בתי מדרשות שהיו זה בצד זה או זה לפנים מזה והיה מנהגם של אותו מקום לדרוש בשתי המדרשים בפרק אחד ולכן כיון דאקלעו רבנן לההוא אתרא זימנום שידרשו אחד בזה המדרש ואחד בזה המדרש. והא דעשה המשל של הדורש אגדה למוכר מיני סדקית אין בזה זלזול לדברי אגדה אלא אדרבה הוא שבח גדול כי דברי אגדה יש בהם פשט ודרש ורמז וסוד שהם ראשי תיבות פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] כנגד ארבע עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] והדרשן מקשר בהם העולמות זה בזה ומחברם כמעשה מחט סדקית התופרת ומחברת חתיכות הבגד זה בזה ומתקנת הקרעים והנקבים כי על כן מעלתם גדולה דעניית הקדיש שאומר הדרשן אחריהם מסוגלת לכפרת עונות ולכן המשילם למיני סדקית שהם מחטים דקים דקורין אותם מחט סדקית על שם שמחברת הנקבים והסדקים כדאיתא בערוך. ועוד נראה לי בס"ד רמז במשל זה על מעלת דברי אגדה שכולם יש בקרבם סוד שבו נעשה סוד הנסירה כדי לעשות זווג במידות הקדושים העליונים ורמז זה בסדקית שהוא לשון סדק ונמצא הוא עשה שבח גדול לדברי אגדה במשל זה ורק לעיני השומעין הגדיל בשבח השמעתתא על דברי אגדה כי לזו דימה לאבנים טובות ולזו דימה למיני סדקית כדי להפיס דעתו של רבי חייא בר אבא. ומה שאמר וַאֲפִילּוּ הָכִי לֹא אִיתּוֹתַב דַּעְתֵּיהּ לאו משום גאוה וקנאה חס ושלום אלא מחמת הבושה שנתבייש מחמת אותם בני אדם שנשמטו ממנו שעשו לו בושה בדבר זה.

    אָמַר לָהֶם דָּוִד לְיִשְׂרָאֵל אִם אַתֶּם שׁוֹמְעִין לִי, אַחַי אַתֶּם, וְאִם לָאו עַמִּי אַתֶּם, וַאֲנִי רוֹדֶה אֶתְכֶם בְּמַקֵּל (דברי הימים א כח, ב). קשא למה נקיט מקל וכי דרכו של מלך לרדות במקל? ונראה לי בס"ד כי האבות א ברהם י צחק ו י שראל ראשי תיבות שמותם עולה מספר שם אהי־ה [21] ומספר שם בי־ט ומספר שם ודא־י הרמוז בראשי תיבות וַ יְבָרֶךְ דָּ וִיד אֶ ת יְ יָ (דברי הימים א' כט, י) שהוא שם הכתר והוא שם המפורש כנודע. אך סופי תיבות שמותם הוא 'מקל' [אברה ם יצח ק ישרא ל ] לרמוז אם ישראל צדיקים שהם עליונים יאירו להם אותיות העליונים של שמות האבות שרמוז בהם שם אהי־ה ושם בי־ט ושם ודא־י ואם אינם צדיקים אלא הלכו לאחור אז יתקיים בהם רדיית המקל הרמוז באחרית שמות האבות. לכן אִם אַתֶּם שׁוֹמְעִין לִי אַחַי אַתֶּם רמז באותיות אַחַי לשלשה שמות הנזכר אהי־ ה בי־ ט ודא־ י דסופי תיבות שלהם עולה כ"ד [24] כמנין דויד [24] מלא ביו"ד וזהו 'אַחַי' דומין כמוני וְאִם לָאו לא תזכו להארת שמות הרמוזים באותיות העליונים של התבות אלא תקחו לכם אותיות האחרונים שהם מקל ולכן וַאֲנִי רוֹדֶה אֶתְכֶם בְּמַקֵּל! ולכן קודם החרבן אחר שחטאו ישראל ונסוגו אחור ממעשה האבות אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה מָה אַתָּה רֹאֶה? והשיב מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה (ירמיה א, יא) ומוכח מכאן אימת ציבור כיון דאמר להם 'אַחַי אַתֶּם' רוצה לומר כמו אחי שכולם גדולים ממני והיתה אימתם עליה אפילו אחר שמשח אותו שמואל הנביא ע"ה למלך.

    חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל. לפי פשוטו הוא משום כבוד המלך להראות שיש כל כך מעלות של שררה תחתיו. אך נראה לרמוז בס"ד שהיה סדר זה בדקדוק שהוא של חמשה בני אדם שהם (1) חזן (2) וראש הכנסת (3) וסגן (4) וכהן גדול (5) ומלך כנגד כבוד תורה שבכתב שנכתבה בחמשה ספרים וכנגד כבוד תורה שבעל פה שנמסרה בחמשה שהם (1) מ שה (2) י הושע (3) ז קנים (4) נ ביאים (5) ואנשי כנסת הגדולה וכאשר סידרם התנא באבות (משנה אבות א, א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. וראשי תיבות חמשה הנזכרים הוא 'חסר מך' שהוא ראשי תיבות ח זן ס גן ר אש הכנסת מ לך כ הן גדול רמזו לו בזה רמז למלך שלא יתגאה אלא יהיה 'מך' בדברים הגופניים וימצא עצמו 'חסר' בדברים הנפשיים. והא דקורא המלך מיושב לרמוז לו אף על פי שהוא מלך חייב לעשות תורתו קבע והישיבה מורה על קבע.

    Ben Yehoyada on Sotah 40a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 40, Amud Aleph, about 520 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר? אמר מר…”

    2. Segment 214 words

      Opens “היכן אומרן? רב יוסף אמר: בין כל…”

      Named: רב יוסף, רב ששת.

    3. Segment 318 words

      Opens “פליגי בה רב מרי ורב זביד. חד…”

      Named: רב מרי, רב זביד.

    4. Segment 429 words

      Opens “א"ר חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין…”

      Named: רבי חנינא בר פפא, אבא.

    5. Segment 538 words

      Opens “א"ר אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    6. Segment 629 words

      Opens “ואמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא עינותנא…”

      Named: רבי אבהו, רבי אבא, אבא.

    7. Segment 744 words

      Opens “ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו? דאמרה לה דביתהו…”

      Named: רבי אבהו.

    8. Segment 822 words

      Opens “ותו, רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה…”

      Named: רבי אבהו, אבא, רבה.

    9. Segment 960 words

      Opens “ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו…”

      Named: רבי אבהו, רבי חייא בר אבא, אבא.

    10. Segment 1033 words

      Opens “כל יומא: הוה מלוה רבי חייא בר…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי אבהו, אבא.

    11. Segment 1180 words

      Opens “בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה…”

      Named: רבי סימאי, רב אחא בר יעקב, שמואל.

    12. Segment 126 words

      Opens “אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לכולהו.…”

      Named: רב פפא.

    13. Segment 1316 words

      Opens “אמר ר' יצחק: לעולם תהא אימת צבור…”

    14. Segment 1447 words

      Opens “רב נחמן אמר: מהכא: (דברי הימים א…”

      Named: רב נחמן, רבי אלעזר.

    15. Segment 1544 words

      Opens “רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות…”

      Named: רב אשי, רבן יוחנן.

    16. Segment 164 words

      Opens “ובמקדש ברכה אחת כו'.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sotah 40a · Segment 9 — “…אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא.…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sotah 40a · Segment 5 — “א"ר אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sotah 40a · Segment 2 — “היכן אומרן? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה,…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sotah 40a · Segment 11 — “…שאנו מודים לך״. רב אחא בר יעקב מסיים בה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 40a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026