Talmud Builders

    Sotah 40a

    Chapter 7 - Ellu Ne'emarin

    גם: סוטה דף מ׳ ע״א, פרק ז׳ אלו נאמרין

    English translation - Sotah 40a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1During the closing prayer [ ne’ila ] of Yom Kippur, which also includes the Priestly Benediction, what do the people say? Mar Zutra says, and some say that this was taught in a baraita : “Behold, surely thus shall the man who fears the Lord be blessed” (Psalms 128:4), “The Lord shall bless you out of Zion, and you shall see the good of Jerusalem all the days of your life” (Psalms 128:5), and “And see your children’s children. Peace be upon Israel” (Psalms 128:6).

    2The Gemara asks: Where does the congregation say these verses during the Priestly Benediction? Rav Yosef says: They are said between each and every blessing. And Rav Sheshet says: They are said during the mention of the name of God in each of the three blessings.

    3Rav Mari and Rav Zevid disagree about this matter. One says: The congregation recites one verse at a time, corresponding to the verse that the priests recite. And one says: For every single verse that the priests recite, the congregation says all three verses.

    4Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Anyone who recites these verses in the outlying areas, i.e., outside the Temple, is nothing other than mistaken in his practice. Rabbi Ḥanina bar Pappa said: You should know that in the Temple also people should not recite these verses. Do you have a servant who is being blessed and does not listen to the blessing, but rather speaks at the same time?

    5Conversely, Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: You should know that in the outlying areas one is also required to say these verses. Is there a servant who is being blessed and his face does not brighten? Therefore, one must recite these verses to give thanks for receiving the Priestly Benediction. Rabbi Abbahu says: At first, I would recite these verses, but since I saw that Rabbi Abba of Akko does not say them, I also do not recite them anymore.

    6And Rabbi Abbahu says: At first, I would say to myself that I was humble. Since I saw that Rabbi Abba of Akko himself stated one reason for a matter, and his interpreter stated one other reason of his own rather than delivering the reason that Rabbi Abba stated, and yet Rabbi Abba did not mind, I say to myself that I am not humble.

    7The Gemara asks: And what was the humility of Rabbi Abbahu? The Gemara relates that Rabbi Abbahu’s interpreter’s wife said to Rabbi Abbahu’s wife: This one of ours, i.e., my husband, has no need for your husband Rabbi Abbahu, as he could teach everything on his own. And the fact that he bends over to listen to Rabbi Abbahu, and then stands up above him, and repeats his words to the congregants is merely to show respect for him. Rabbi Abbahu’s wife went and told this to Rabbi Abbahu. He said to her: And what difference does it make to you? Through me and through him the One above will be exalted, and it does not matter which one of us is teaching.

    8And furthermore, in another example of his humility, the Sages were counted and reached a decision to appoint Rabbi Abbahu to be the head of the yeshiva. Since he saw that Rabbi Abba of Akko had many creditors and was impoverished, he attempted to get him out of debt. He said to them: There is a man who is greater than me, Rabbi Abba.

    9The Gemara relates another example of his humility: Rabbi Abbahu and Rabbi Ḥiyya bar Abba happened to come to a certain place. Rabbi Abbahu taught matters of aggada , and at the same time Rabbi Ḥiyya bar Abba taught halakha . Everyone left Rabbi Ḥiyya bar Abba and went to Rabbi Abbahu, and Rabbi Ḥiyya was offended. Rabbi Abbahu said to him, to appease him: I will tell you a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to two people, one who sells precious stones and one who sells small items [ sidkit ]. Upon whom do the customers spring? Don’t they spring upon the one who sells small items? Similarly, you teach lofty and important matters that do not attract many people. Everyone comes to me because I teach minor matters.

    10The Gemara relates that every day Rabbi Ḥiyya bar Abba would escort Rabbi Abbahu to his lodging place [ ushpizei ] out of respect for the house of the emperor, with which Rabbi Abbahu was associated. On that day, Rabbi Abbahu escorted Rabbi Ḥiyya bar Abba to his lodging place, and even so, Rabbi Ḥiyya bar Abba’s mind was not at ease with Rabbi Abbahu and he felt insulted.

    11§ The Gemara returns to discuss the response of the congregants to certain parts of the prayer service. While the prayer leader is reciting the blessing of: We give thanks, what do the people say? Rav says that they say: We give thanks to You, Lord our God, for the merit of giving thanks to You. And Shmuel says that one should say: God of all living flesh, for the merit of giving thanks to You. Rabbi Simai says that one should say: Our Creator, Who created everything in the beginning, for the merit of giving thanks to You. The Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Simai that one should say: We offer blessings and praises to Your great name, for You have given us life and sustained us, for giving thanks to You. Rav Aḥa bar Ya’akov would finish the blessing as follows: So may You give us life, and show us favor, and collect us, and gather our exiles into Your sacred courtyards, in order to observe Your laws and to fulfill Your will wholeheartedly, for giving thanks to You.

    12Rav Pappa said: These Sages each added a different element to the prayer. Therefore, we should combine them together and recite all of them.

    13§ Rabbi Yitzḥak says: The awe of the public should always be upon you, i.e., one must always treat the public courteously. As when the priests bless the people they face the people and their backs are toward the Divine Presence, out of respect for the congregation.

    14Rav Naḥman said that this principle is derived from here: “Then King David stood up upon his feet, and said: Hear me, my brethren, and my people” (I Chronicles 28:2). Evidently, King David stood up to address the people rather than remain seated. If he said “my brethren,” why did he say “my people”? And if he said “my people” why did he say “my brethren”? Rabbi Elazar says: David said to the Jewish people: If you listen to me, you are my brethren. And if you do not listen to me willingly, you are my people and I am your king, and I will rule over you by force with a staff. This shows that if the nation acted properly, David would relate to them respectfully.

    15The Sages say that the importance of showing respect for the congregation is derived from here: The halakha is that the priests are not permitted to ascend the platform to recite the benediction in their sandals, as is taught in a baraita . And this halakha is one of nine ordinances that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted. What is the reason for this ordinance? Is it not out of respect for the congregation, as it would be disrespectful for the priests to display their dirty sandals in front of the congregants? Rav Ashi said: No, this is not the reason. There, in the baraita , the reason is a concern lest a strap of his sandal break, and he will therefore return to his place to go tie it and not ascend the platform in time for the benediction, and people will say that he was removed from the platform because he is disqualified from the priesthood, as he is the son of a priest and a divorced woman or the son of a priest and a ḥalutza .

    16§ It is taught in the mishna: And in the Temple, the priests recite the three verses as one blessing.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בהזכרת השם - כשהכהנים מזכירין את השם:

    פסוקא לקבל פסוקא - שהכהנים אומרים פסוק ראשון והם אומרים אחד מאלו ובשני היו אומרים את השני ובשלישי את השלישי וכן במוסף וכן במנחה שהרי כולן שלשה שלשה הם:

    אינו אלא טועה - שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:

    ואינו מסביר פנים - להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך:

    אמוריה - המתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה:

    לא צריך לדידך - חכם הוא כמו בעליך:

    יקרא דמלכותא - שהרי רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך כדאמרי' בחגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) אמר דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין קמיה רבה דעמיה מדברנא לאומתיה:

    ותו רבנן אימנו עליה - ועוד זו מענוותנותו:

    דנפישי עליה חובות - שהיה צריך ללוות:

    אמר ר' אבהו אית לן רבה - חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשירין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו (יומא דף יח.): ה"ג רבי אבהו דרש באגדתא:

    שמעתתא - הלכות דינין ואיסור וטהרות:

    סידקית - כלי מלאכות נשים ועניים כגון פלכים מחטין וצינורות:

    לא על מוכר סידקית - בתמיה מתוך שדמיהם קלים יש להם קונים הרבה ולהפיס דעתו הוא אומר:

    על שאנו מודים לך - על שנתת בלבנו להיות (מודים לך) דבוקים בך ומודים לך:

    רבי סימאי - מוסיף הוא וכן כולם מוסיפין הן על הראשונים:

    שמעוני אחי ועמי - מזהירם היה להתנדב לבדק הבית לבנין המקדש:

    אם אתם שומעים לי - להיות שלימים למקום אחיי וחבריי אתם אלמא המלך אימת צבור עליו אם כשרים הם:

    עמי אתם - כבושים תחתי:

    לאו משום אימתא דציבורא - מפני שמסתלקין בגדיו העשויין למדתו בהגבהת ידיו ונראין סנדליו לצבור והן אין ראוין לראות מפני טיט שעליהן:

    דילמא מפסקא רצועה - וגנאי הוא לעצמו ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויתיב למקטריה וחביריו מברכין ואתי למימר אינו ראוי לנשיאות כפים והלך וישב לו:

    License: CC0

    סוטה 40 עמוד א

    1בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר? אמר מר זוטרא, ואמרי לה במתניתא: (תהלים קכח, ד) ״הנה כי כן יברך גבר ירא ה'״. ״יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך״. ״וראה בנים לבניך שלום על ישראל״.

    2היכן אומרן? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה, ורב ששת אמר: בהזכרת השם.

    3פליגי בה רב מרי ורב זביד. חד אמר: פסוקא לקבל פסוקא, וחד אמר: אכל פסוקא אמר להו לכולהו.

    4א"ר חייא בר אבא: כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. אמר רבי חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו, כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?

    5א"ר אחא בר חנינא: תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו, כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים? א"ר אבהו: מריש הוה אמינא להו, כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו.

    6ואמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא עינותנא אנא. כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו עינותנא אנא.

    7ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו? דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו: הא דידן לא צריך ליה לדידך, והאי דגחין וזקיף עליה יקרא בעלמא הוא דעביד ליה. אזלא דביתהו ואמרה ליה לרבי אבהו. אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה? מיני ומיניה יתקלס עילאה.

    8ותו, רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא, כיון דחזיה לר' אבא דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות, אמר להו: איכא רבה.

    9ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא, רבי אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא. שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא, ואזול לגביה דר' אבהו. חלש דעתיה. אמר ליה: אמשל לך משל למה הדבר דומה: לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית, על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית?

    10כל יומא: הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר. ההוא יומא אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה, ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה.

    11בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: ״מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך״. ושמואל אמר: ״אלהי כל בשר, על שאנו מודים לך״. רבי סימאי אומר: ״יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך״. נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי: ״ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו, על שאנו מודים לך״. רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי: ״כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו, ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך״.

    12אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לכולהו.

    13אמר ר' יצחק: לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.

    14רב נחמן אמר: מהכא: (דברי הימים א כח, ב) ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי אמר רבי אלעזר אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעין לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל׃

    15רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי מאי טעמא לאו משום כבוד צבור אמר רב אשי לא התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא׃

    16ובמקדש ברכה אחת כו'.

    Tosafot

    בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר - לא ידענא אמאי לא אמר בנעילה דתענית כי היכא דאמר במנחתא דתעניתא דהא משמע בגמרא בפ' בשלשה פרקים (תענית כו:) דבתענית הוה נמי נעילה אבל מוסף לא הוה בהו:

    כל האומרם בגבולין אינו אלא טועה - פירש ר"י אע"ג דאמרי' בפרק הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא וכו' דהתם משום סכנה התירו שמא חלום מסוכן הוא שצריך רפואה דהא אפילו בשבת התירו להתענות תענית חלום. פירש ר"ח הני כולהו רבי חייא בר אבא ודרבי חיננא בר פפא ודרבי אבהו הילכתא נינהו:

    על שאנחנו מודים לך - בערוך בערך הודאה פירש רב משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב דקא מודו צבור על שליח צבור אינון סומכין ומאי על שאנו מודים לך על ההודאה דקאמר שליח צבור וקא ענו אינון אמן בירושלמי פ"ק דברכות איתא נמי רבי אבא ב"ר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לך שמך תרננה שפתי כי אזמרה לך וגו' בא"י האל ההודאות ר' שמואל ב"ר אוניא בשם רבי אחא הודייה ושבח לשמך הגדול לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו בתפלתנו ותזקפנו מכפיפתנו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים מלא רחמים ואין עוד מלבדך בא"י האל ההודאות בר קפרא אומר לך כריעה לך ברכה לך כפופה לך השתחויה כי לך תכרע כל ברך וכל לשון לך תשבע לך ה' הגדולה והגבורה וגו' והעושר והכבוד מלפניך וגו' ועתה ה' אלהינו בכל לב ובכל נפש לך משתחוים כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך בא"י האל ההודאות אמר רבי יודן נהגין אמרי רבנן כולהון ואית דאמר או. אדה או אדה או אדה:

    שמא תפסוק רצועה בסנדלו - פירש ר"ח שמע מינה דמותר ליכנס בבית הכנסת בסנדל ובמנעל דלא אסרו אלא שלא לעלות לדוכן בסנדל ורבי הביא כמו כן מפרק שלישי דמגילה (דף כד:) האומר איני עובר לפני התיבה בסנדל אף יחף לא יעבור אלמא דאפילו לפני התיבה מותר לעבור בסנדל והכי מסיק בהדיא בפרק הרואה (ברכות דף סג.) אמר רבא מה ביתו אקפנדריא קפיד איניש ארקיקה ואמנעל לא קפיד איניש אף בית הכנסת קפנדריא אסור ורקיקה ומנעל שרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    והיכן היו אומרים פסוקים אלו את מוצא שבכל אחת ואחת יש בו שלש מקראות ומתוך כך אומרים פסוק אחד כנגד פסוק אחד שבברכת כהנים וכן כלם בין פסוק לפסוק פסוק כנגד פסוק נמצא בין כל ברכה וברכה בסוף הברכה אומרין פסוק אחד:

    ונחלקו בסוגיא זו מהם שאמרו שאין העם אומרים כן אלא במקדש ולכבוד הזכרת השם וסמך לדבריו שאף במקדש לא היה ראוי לאמרם ונוח לו שיהא מאזין ושומע את הברכה בכונת הלב ומהם שאמרו שאף בגבולין כן שמאחר שמברכין אותו ראוי לו להסביר פנים ולהראות שברכת רבו חביבה עליו וכן נראה לפסוק ואע"פ שר' אבהו אמר מריש הוה אמינא להו כיון דחזיתיה לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו מ"מ סברא דאידך מיסתבר טפי ולא עוד אלא שלדעתי זה שהיה מונע שלא לאמרם היה סובר שבמקדש לא היו אומרים אותם בין ברכה לברכה אלא בשעת הזכרת השם ועכשו שאין הזכרת השם ככתבו אין ראוי לאומרן ומ"מ יראה לפסוק כדעת האומר בין ברכה לברכה דהכי מיסתבר טפי ואין בה חלוק בין מקדש למדינה וכן שמאחר שאינו אומרן אלא בין פסוק לפסוק אין הכונה נפקעת בכך:

    במסכת מגלה ביארנו שאין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין אלא מכונים פניהם כנגד פניהם ומכונים לשמוע ועיניהם למטה ואף הכהנים לא יביטו בעם אלא עיניהם גם כן לארץ כמי שעומד בתפלה:

    כבר ביארנו במשנה שבשלשה דברים היה חלוק סדר נשיאות כפים שבמקדש לאותו של מדינה אחד קריאת השם ככתבו ואחד שאין העם עונין אמן ואחד שהכהנים היו מגביהין ידיהם על ראשיהם הא שאר הדברים הכל שוה בהם:

    כל שאין כהן לישא את כפיו שליח צבור אומר אחר ברכת הודאה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' ומזכיר כל המקראות ואין העם עונין אמן ואין אומרין ברכה זו אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים על הדרך שביארנו שהרי אינה אלא במקום נשיאות כפים ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נשיאות כפים היא הא כל שיש שם נשיאות כפים אין שליח צבור אומר הימנה כלל ויש בקצת סדורים ששליח צבור מתחיל אלהינו ואלהי אבותנו ברכנו וכו' עד אהרן ובניו וכשסיים אהרן ובניו הוא צועק כהנים וכהנים עושין כסדרן ואין הסוגיא מוכחת כן ובמסכת מגלה פרק הקורא תנין כ"ד ב' ביארנו קצת דברים בענין ברכת כהנים שאינם מבוארים כאן וכן ביארנו מהם כאן שלא התבארו שם ומה שחיסר זה גלה זה:

    אף לענין התורה אין הקורא רשאי להתחיל בקריאת התורה אחר ברכתו עד שיכלה אמן של ברכת התורה מפי הצבור ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם ואין המפטיר רשאי להתחיל בברכת ההפטרה עד שיגלל הספר ר"ל שיתחילו לגללו שלא יעמוד הספר בלא גולל והוא מתעסק בהפטרה עד שיסיחו דעתם מגלילת ספר תורה ולאו דוקא עד שתסתיים הגלילה כמו שחשבו רבים:

    דרכם היה שלא היה ספר תורה עומד בבית הכנסת אלא מניחין אותו בבית המשתמר ומביאין אותו משם לבית הכנסת וכשהיו מביאין אותו היו פורשין בגדים נאים סביב התיבה דרך כבוד וכשיוצאין מבית הכנסת חוזרין ומוליכין ספר תורה לבית שמשתמר בתוכו ומפשיטין את התיבה מאותם הבגדים ועכשו הוא אומר שאין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בעוד שהצבור והספר בתוך בית הכנסת אלא יצא הצבור ויוליך ספר תורה לבית ואחר כך יחזור ויפשיט את התיבה ואף הצבור אינו יכול לצאת עד שיוציאו ספר תורה מבית הכנסת ומ"מ אם יש שני פתחים ואפשר לצבור יצאת באחד והספר באחד יכולים הם לצאת משינטל הספר כדי להוציאו הא קודם שינטל לא:

    לעולם יזהר אדם ממדת האכזריות וצרות עין אלא ירחם משלו על הצריכים כמה בני אדם מתים בסבת אכזריות וקולר תלוי בצואר מי שבידו לרחם ולא עשה דרך הערה אמרו אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין שנאמר ידינו לא שפכו וכו' וכי על לבבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה אלמא שצריכים היו להתנצל בכך ואף בשעה שצר עין מראה עצמו מרחם אין לסמוך עליו שנאמר אל תלחם וכו' והוא שאמרו כל הנהנה מצרי עין עובר בשני לאוין אל תלחם וכו' אל תתאו וכו' דרך צחות אמרו אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תיקרי יבורך אלא יברך:

    לעולם יזדרז אדם זריזות יתירה להשלים עצמו במדת הענוה ואפי' נתפרסם בעניו ביותר לא יחזיק עצמו בכך אלא יזדרז להפליג באותה מדה בכל יום דרך הערה אמר ר' אבהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא כיון דחזינא ליה לר' אבא דאמר איהו חד טעמא ואמוריה אמר טעמא אחרינא ולא קפיד ר"ל שהאמורא הממונה תחתיו להשמיע את דבריו מחליפו והוא אינו מדקדק עליו בכך אמינא לאו ענותנא אנא:

    והזכירו בר' אבהו גם כן בענוה יתירה בנוסח כך דביתהו דאמוראה דר' אבהו אמרה לה לדביתהו דר' אבהו האי דידן לא צריך להאי דידך והאי דגחין וזקיף עליה ר"ל שהוא אמורא שלו וגחין לשמוע את דבריו וזקיף להשמיע לעם יקרא בעלמא הוא כלומר אינו עושה אלא לכבוד בעלמא מפני שהיה ר' אבהו עשיר וקרוב למלכות והיא נתמלאה חמה על כך ונאמר עליה אזלא דביתהו דר' אבהו ואמרה ליה לר' אבהו אמר לה מאי נפקא לך מינה מ"מ מיני ומיניה יתקלס עילאה:

    וכן סופר עליו שבפעם אחת בקשו למנותו ראש ישיבה והוא ידע בר' אבא שהיה מגולגל בחובות ואמר אית לי רבה כלומר יש גדול ממני והוא ר' אבא ומנוהו ראש ישיבה והוא נתכוון כדי להועילו שהיה דרכם ליתן לראש ישיבה מנות ולהעשירו להיות דבריו נשמעים וכמו שאמרו והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:

    וכן סופר עוד עליו דבר זה נסחו ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא ר' אבהו דרש באגדתא ר' חייא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לר' חייא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה דר' חייא אזל ר' אבהו לגביה אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת אחד מוכר אבנים טובות ומרגליות ואחד מוכר מיני סדקית כלומר דברים דקים כגון פלכים ומחטים וצנורות על מי קופצין על זה שמוכר מיני סדקית כלומר שמניחין הדברים היקרים ביותר לרוב יקרם וכל יומא ר"ל שאר הימים הוה ר' חייא מלוי ליה לר' אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר וההוא יומא אלוייה ר' אבהו לר' חייא ר"ל להפיס דעתו ואפי' הכי לא אתיתב דעתיה:

    בזמן ששליח צבור כורע למודים הצבור אומרין מודים אנחנו לך אלהינו אלהי כל בשר יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תקיימנו ותחיינו ותאסוף גלותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך ובתלמוד המערב בראשון של ברכות חותם בה בא"י אל ההודאות כמו שביארנו בחמישי של ברכות:

    אע"פ שהצבור חייבים לכבד את גדוליהם וחכמיהם וכל שכן למיוחד שבהם אעפ"כ תהא אימת צבור מוטלת על כל אדם אפי' היה גדול שבדור צא ולמד ממדת קונך שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם להיכל כלפי שכינה וכן אין לך מלך גדול מדוד שנאמר בו ויקם המלך דוד על רגליו ומ"מ כל שהצבור אינו נשמע למנהיגו או לחכם שבהם ועושים דבר או דברים שלא כהוגן ראוי למנהיג או לחכם ליסרם ולהוכיחם והוא שנאמר על דוד במקרא זה ויאמר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי אם עמי למה אחי אלא אם אתם שומעין לי אתם אחי ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 40a

    Sotah 40a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 520 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sotah 40a

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026