דף ביאור

מסכת מגילה דף ו׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מגילה דף ו׳ עמוד א׳

מסכת מגילה דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־625 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ואישתכח כוותי גרסי':

רקתא דנהרא שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר:

כי שכיב איניש הכא כשמת אדם גדול בבבל:

ספדי ליה התם בטבריא:

ששך בבל בחילוף א"ת ב"ש:

ושם לו ברקת יצא לו שם בטבריא:

וכי מסקי ארון של מת מבבל לקוברו בטבריא:

אמרו הכי הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת:

ועוד 40 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Megillah 6a · Sefaria · CC0

תוספות

שטובה ראייתה שהיו שם גנות ופרדסים:

דכל הנוטל (פרוטה) ממך בלא דמים אין מועיל דכתיב שם יזבחו זבחי צדק וגזל לא מהני בזבח:

טראטריות וקרקסיאות י"מ בתי עבודת כוכבים ומכנה אותן טרטאכ' לשון חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה אלא ודאי לשממה יהא במהרה בימינו ורוצה לומר בתים שמתאספים שם לוועד של עובדי עבודת כוכבים:

Tosafot on Megillah 6a · Sefaria

רשב"א

אלו טרטסיאות וקרקסיאות שלהן יש מפרשים בתי עבודה זרה שלהן, וקורא להן בלשון גנאי, טרטסיאות חרפה, קרקסיאות בתי כסאות. וכן פירש ר"ח ז"ל. ונראין דברי התוספות דבתי ע"ז שלהן לא ילמדו בהן תורה, אלא טרטסיאות וקרקסיאות בתי בית הועד להקבץ שם.

Rashba on Megillah 6a · Sefaria

ריטב"א

אלו טרסיאות וקרקסיאות פי' לאו בתי ע"ז כפרש"י ז"ל דא"כ לא יעשו מהם בתי מדרשות אלא מקו' קיבוץ חכמים שלהם היה וכן פר"ח ז"ל:

Ritva on Megillah 6a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

שם אלא אמר רבא חמת כו' ולמה נקרא שמה רקת כו' רבא אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא כו'. נראה דחדא מהנך תרתי מימרות צ"ל רבה אמר וק"ל:

Chidushei Halachot on Megillah 6a · Sefaria

גליון הש"ס

רש"י ד"ה זממו כו' שנותנים בחוטמה של אנקה. שבת דף נא ע"ב:

Gilyon HaShas on Megillah 6a · Sefaria

בן יהוידע

לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'חֲמַת'? עַל שׁוּם חַמֵּי טְבֶרְיָא לאו משום שלא נמצא בה דבר יותר טוב מן החמין קראוה על שם החמין, אלא קראוה על שם החמין כי בזה יהיה לה סימן מובהק יותר שלא נמצא בכל ארץ ישראל מעין חם אלא זה של טבריא.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רַקַּת'? שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן. נראה לי בס"ד קאי על דור שתהיה בו הגאולה, יען דאיתא בראש השנה (ראש השנה לא:) מטבריא עתידין ליגאל, וכן כתב הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות סנהדרין יעוין שם. ועוד נראה לי כי טבריא היא אתריה דרבי מאיר בעל הנס דסבירא ליה גם בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראים בנים (קידושין לו.), ואם כן לפי סברתו יש להם מחילה מדין אב שמחל על כבודו בכל עת, ואז לפי זה אין העבירות מכבות את המצות כיון דנמחלין וממילא ישארו מלאים מצות כרמון! ואף על גב דרבי יהודה פליג על רבי מאיר בזה וקיימא לן בעלמא הלכה כרבי יהודה, מכל מקום כיון דטבריא אתריה דרבי מאיר היא דנין יושביה על פי סברתו, וכמו שכתב הרב אמת ליעקב ז"ל.

וּזְבוּלוּן, מִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו הֲוָה פירוש מתרעם בעבור מיעוט הריוח, אבל לעולם מושב ימים עדיף ליה, ולכן אמרו (פסחים ד.) ההוא דאמר אם היה לי בית לבנות לא הייתי בונה אלא לחוף הים, בדקו אחריו ומצאו דמזבולון קא אתי דכתיב (בראשית מט, יג) 'זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן' עיין שם, והיינו דלעולם הישיבה שם חביבה ליה.

לְדִידִי חָזִי לִי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ דְּצִפּוֹרִי וַהֲוָיָא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. נראה לי הכונה מקום שהוא משך ארבעה פרסאות שם נמצא שומן זה של זבת חלב ודבש שהתאנים הנמצאים במשך המקום הזה הם שמנים ביותר ומחמת רוב שומנם הדבש זב מהם על הארץ, והעזים הנמצאים שם כשאוכלים מן התאנים ההם יתרבה חלב בדדיהם למאד עד שהוא גם כן זב מאיליו על הארץ, ומתערב עם הדבש הזב מן התאנים, וזה ימצא במשך ארבע פרסאות דוקא, כי אין כל המקומות שוים כשומן הפירות בזה המקום. ומה שאמר זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל שיעורו הוא כ"ב פרסאות אורכיה ושתא פרסאות פותיא, נראה לי בס"ד הטעם לרמוז שבזכות תורה שבכתב שהיא בכ"ב אותיות זכתה ארץ ישראל בשפע זה של זבת חלב ודבש שנמשלה בהם התורה כ"ב פרסי אורך, ובזכות תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים זכתה לשיתא פרסי רוחב. ונראה לי 'חָלָב דְבַשׁ' עולים מספר 'רָצוֹן' [346] כי שפע זה יפיק רצון מה'.

זֶה בֵּית גַּלְיָא שֶׁלָּהֶן הא דקורין שמות לעבודה זרה דאדום בית כריא ובית גליא, נראה לי בס"ד מה שאמר 'כריא' רוצה לומר כר י"א כלומר מושב י"א, כי כר רוצה לומר מושב והם יש להם י"א אלופים כנגד י"א ארורים וכמו שכתב רבינו ז"ל בספר הלקוטים בפרשת וישלח ופרשת כי תבוא יעוין שם. וכן בית גליא גל י"א כלומר גילוי י"א ארורים שהם כנגד י"א סמני הקטורת.

זוֹ קִיסְרֵי בַּת אֱדוֹם שֶׁהִיא הָיְתָה מֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל מְלָכִים נראה לי בס"ד קראוה 'קסרי' מספר 'עָשׁ' [370] רמז למפלת עֵשָׂו לעתיד שיסתלק ממנו אות וא"ו וישאר עָשׁ, אבל 'יְרוּשָׁלַםִ' מספר 'אַרְיֵה שָׁלֵם' [586] רמז כי חודש אב שמזלו אריה יהיה שלם בכל טוב שבעולם. ועוד נראה לי 'יְרוּשָׁלַםִ' [596] בחד יו"ד מספרה חרבה קסרי עם הכולל [586] ו'יְרוּשָׁלַיִם' בשני יודי"ן אם תמלא האותיות יעלה מספרם תפארת [1081] רמז שתתעלה המלכות שהיא בחינת ירושלים, ותהיה כמו בחינת התפארת, וכאשר פירשתי בס"ד רמז הפסוק (ישעיה סד, ט) 'יְרוּשָׁלַ‍ִם שְׁמָמָה', חלק התיבה לשנים, וקרי בה שם מ"ה, הוא התפארת שהוא סוד שם מ"ה תתעלה ירושלים שהיא המלכות כמוהו בסוד (ישעיה ל, כו) 'וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה'.

אָמַר יִצְחָק לִפְנֵי הקב"ה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יוּחַן עֵשָׂו. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין יז.) אם פתחו כולם לחובה זכאי, ולכן כשאמר לו: רשע הוא! השיב 'בַּל לָמַד צֶדֶק' (ישעיה כו, י) רוצה לומר ודאי לא יש מי שילמד עליו צדק, ונמצא פתחו כולם לחובה זכאי ולכן אמרתי: יוּחַן עֵשָׂו! והשיב 'בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל' שמחריב את ארץ ישראל דכתיב בה (דברים יא, יב) 'אֶרֶץ אֲשֶׁר הֳ' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ' ולכן אין דינו נמסר ביד בית דין של מעלה אלא השם יתברך שהוא דורש אותה דן דינו, ואז בטל הכלל הזה דפתחו כולם לחובה. והא דקרי לארץ ישראל 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' היינו דכתיב (תהלים קכב, ג) 'יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו', שהתחתונה מכוונת כנגד העליונה ולכן קרי לה 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' לשון נוכח, זו נוכח זו.

אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע תַּאֲוַת לִבּוֹ זְמָמוֹ אַל תָּפֵק צריך להבין מה ענין הזמם הזה? ונראה לי בס"ד כוחם של עשו ואדום הוא מן אותיות 'שָׂטָן וְנָחָשׁ' וידוע כי מן אותיות הפשוט יבא כח מצומצם, אבל היתרון והתוספת יבא מן המילוי ומילוי המילוי, ולכן עשה השם יתברך זמם לאותיות נחש ושטן שלא יתגברו ויוסיפו כח מן המלוי ומילוי המילוי על ידי מספר שמו יתברך אשר הושם בראש המילוי שלהם כזה, נ ו "ן ח י "ת ש י "ן ראש המלוי מספר כ"ו [26], וכן שטן ש י "ן ט י "ת נ ו "ן ראש המילוי מספר כ"ו [26] וזה המספר נעשה זמם, שלא יתפשטו כוחותיהם יותר מן המלוי ומילוי המלוי, ועל זה קאמר (תהלים קמ, ט) 'זְמָמוֹ אַל תָּפֵק'. ולכן אמר (תהלים לז, לב) 'צוֹפֶה רָשָׁע' הוא עשו 'לַצַּדִּיק' הוא יעקב, 'הֳ' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ' רוצה לומר מספר שם הוי"ה שהוא נרמז בראש המלוי של כוחות שלו שהם אותיות שָׂטָן וְנָחָשׁ לא יעזבנו בידו וגבר ישראל. ואומרו 'בְיָדוֹ'רוצה לומר בכוחו כמו ולא היה בהם ידים לנוס. ועל זה הזמם של מספר כ"ו המונע תגבורת עשו ואדום מכוחות מלוי אותיות נחש ושטן, מביא הגמרא דוגמא לגרממיה של אדום, שאלמלי הם יוצאים מחריבים כל העולם, אך הקב"ה עושה תיקון לזה שיהיו מתגרים הם בהם כדי שלא יוסיפו גבורה להחריב העולם.

Ben Yehoyada on Megillah 6a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְאִישְׁתְּכַח כְּווֹתִי. חַמַּת זוֹ טְבֶרְיָא, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חַמַּת? עַל שׁוּם חַמֵּי טְבֶרְיָא. רַקַּת זוֹ צִיפּוֹרִי, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רַקַּת? מִשּׁוּם דְּמִידַּלְיָיא כְּרַקְתָּא דְנַהְרָא. כִּינֶּרֶת זוֹ גִּינּוֹסַר, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כִּינֶּרֶת? דִּמְתִיקִי פֵּירָא כְּקָלָא דְכִינָּרֵי.

קטע 2

אָמַר רָבָא: מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר רַקַּת לָאו טְבֶרְיָא הִיא? וְהָא כִּי שָׁכֵיב אִינִישׁ הָכָא, הָתָם סָפְדִי לֵיהּ הָכִי: ״גָּדוֹל הוּא בְּשֵׁשַׁךְ, וְשֵׁם לוֹ בְּרַקַּת״. וְכִי מַסְּקִי אֲרוֹנָא לְהָתָם, סָפְדִי לֵיהּ הָכִי: אוֹהֲבֵי שְׂרִידִים יוֹשְׁבֵי רַקַּת, צְאוּ וְקַבְּלוּ הֲרוּגֵי עוֹמֶק.

קטע 3

כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא: אֶרֶץ שִׁנְעָר הָרָה וְיָלְדָה, אֶרֶץ צְבִי גִּידְּלָה שַׁעֲשׁוּעֶיהָ. אוֹי נָא לָהּ, אָמְרָה רַקַּת, כִּי אִבְּדָה כְּלִי חֶמְדָּתָהּ.

קטע 4

אֶלָּא אָמַר (רַבָּה): חַמַּת זוֹ חַמֵּי גְרָר, רַקַּת זוֹ טְבֶרְיָא, כִּינֶּרֶת זוֹ גִּינּוֹסַר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רַקַּת? שֶׁאֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן. רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: רַקַּת שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ טְבֶרְיָא? שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (רָבָא) אָמַר: רַקַּת שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ טְבֶרְיָא? שֶׁטּוֹבָה רְאִיָּיתָהּ.

קטע 5

אָמַר זְעֵירָא: קִטְרוֹן זוֹ צִיפּוֹרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִיפּוֹרִי? שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הָהָר כְּצִפּוֹר.

קטע 6

וְקִטְרוֹן, צִיפּוֹרִי הִיא? וְהָא קִטְרוֹן בְּחֶלְקוֹ שֶׁל זְבוּלוּן הֲוַאי, דִּכְתִיב: ״זְבוּלוּן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלוֹל״, וּזְבוּלוּן מִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְבוּלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת״, מַה טַּעַם? מִשּׁוּם דְּ״נַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה״.

קטע 7

אָמַר זְבוּלוּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְאַחַיי נָתַתָּ לָהֶם שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְלִי נָתַתָּ הָרִים וְגִבְעוֹת! לְאַחַיי נָתַתָּ לָהֶם אֲרָצוֹת, וְלִי נָתַתָּ יַמִּים וּנְהָרוֹת! אָמַר לוֹ: כּוּלָּן צְרִיכִין לָךְ עַל יְדֵי חִלָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״[עַמִּים הַר יִקְרָאוּ] וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל״.

קטע 8

תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״שְׂפוּנֵי״ — זֶה חִלָּזוֹן, ״טְמוּנֵי״ — זוֹ טָרִית, ״חוֹל״ — זוֹ זְכוּכִית לְבָנָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מוֹדִיעֵנִי? אָמַר לוֹ: ״שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק״, סִימָן זֶה יְהֵא לְךָ: כׇּל הַנּוֹטֵל מִמְּךָ בְּלֹא דָּמִים — אֵינוֹ מוֹעִיל בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלּוֹ כְּלוּם.

קטע 9

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ קִטְרוֹן זוֹ צִיפּוֹרִי, אַמַּאי מִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו? וְהָא הָוְיָא צִיפּוֹרִי מִילְּתָא דַּעֲדִיפָא טוּבָא! וְכִי תֵּימָא דְּלֵית בַּהּ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְדִידִי חֲזֵי לִי זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ דְּצִיפּוֹרִי, וְהָוְיָא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל!

קטע 10

וְכִי תֵּימָא דְּלָא נְפִישָׁא דִּידֵיהּ כְּדַאֲחוּהּ, וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְדִידִי חֲזֵי לִי זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ דְּכׇל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְהָוְיָא כְּמִבֵּי כוּבֵּי עַד אַקְרָא דְתוּלְבַּקְנֵי, עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין פַּרְסֵי אוּרְכָּא, וּפוּתְיָא שִׁיתָּא פַּרְסֵי!

קטע 11

אֲפִילּוּ הָכִי, שָׂדוֹת וּכְרָמִים עֲדִיפָא לֵיהּ. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה״. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 12

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: ״וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר״ — זוֹ קֵסָרִי בַּת אֱדוֹם, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַחוֹלוֹת, וְהִיא הָיְתָה יָתֵד תְּקוּעָה לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְווֹנִים. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ ״אַחִידַת מִגְדַּל שִׁיר״.

קטע 13

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַהֲסִירוֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקּוּצָיו מִבֵּין שִׁינָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ״. ״וַהֲסִירוֹתִי דָּמָיו מִפִּיו״ — זֶה בֵּית בָּמַיָּא שֶׁלָּהֶן. ״וְשִׁקּוּצָיו מִבֵּין שִׁינָּיו״ — זֶה בֵּית גַּלְיָא שֶׁלָּהֶן.

קטע 14

״וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ״ — אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבֶּאֱדוֹם. ״וְהָיָה כְּאַלּוּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי״ — אֵלּוּ תֵּרַאטְרָיוֹת וְקִרְקְסָיוֹת שֶׁבֶּאֱדוֹם, שֶׁעֲתִידִין שָׂרֵי יְהוּדָה לְלַמֵּד בָּהֶן תּוֹרָה בָּרַבִּים.

קטע 15

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֶשֶׁם זוֹ פַּמְיָיס, ״עֶקְרוֹן תֵּעָקֵר״ — זוֹ קֵסָרִי בַּת אֱדוֹם, שֶׁהִיא הָיְתָה מֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל מְלָכִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: דִּמְרַבִּי בָּהּ מַלְכֵי, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: דְּמוֹקְמִי מִינָּה מַלְכֵי.

קטע 16

קֵסָרִי וִירוּשָׁלַיִם, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: חָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן — אַל תַּאֲמֵן. יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן — אַל תַּאֲמֵן. חָרְבָה קֵסָרִי וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם וְיָשְׁבָה קֵסָרִי — תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה״. אִם מְלֵיאָה זוֹ — חֲרֵבָה זוֹ, אִם מְלֵיאָה זוֹ — חֲרֵבָה זוֹ.

קטע 17

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״.

קטע 18

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״יוּחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק״. אָמַר יִצְחָק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוּחַן עֵשָׂו. אָמַר לוֹ: רָשָׁע הוּא! אָמַר לוֹ: ״בַּל לָמַד צֶדֶק״. אָמַר לוֹ: ״בְּאֶרֶץ נְכוֹחוֹת יְעַוֵּל״. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, ״בַּל יִרְאֶה גֵּאוּת ה׳״.

קטע 19

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״אַל תִּתֵּן ה׳ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה״ — אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע תַּאֲוַת לִבּוֹ. ״זְמָמוֹ אַל תָּפֵק״ — זוֹ

מסכת מגילה דף ו׳ עמוד א׳

מסכת מגילה דף ו׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור