דף ביאור

מסכת ערכין דף ל״ב עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ערכין דף ל״ב עמוד ב׳

מסכת ערכין דף ל״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־482 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

עד גמלא כל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע:

רבא אמר האי תנא אתא לפרושי מתני' והכי קאמר גמלא דקתני מתני' דהוות מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל:

לאפוקי דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלים ביהודה לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינן מוקפות מימות יהושע:

אינך דליכא כותייהו אינך דקא חשיב במתני' כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו לא איצטריך למיתני ברייתא בהי ארעא קיימי:

עשרה דברים מפרש בב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:) וזה אחד מהם:

אין הבית חלוט משום דכתיב (ויקרא כה) לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ומאן קא מקני ליה:

לאו מי אמר רב יוסף וכו' במס' מכות בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י.):

את אלו המנויות במשנתינו:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Arakhin 32b · Sefaria

תוספות

הכא נמי תרתי ירושלים הוו ותימה דלרבא נמי אנו צריכין לומר כן דתרי ירושלים הוו וי"ל דלרבא אין אנו צריכין לומר ביהודה תרי ירושלים הוו אלא בשאר ארצות אבל לרב אשי צ"ל ביהודה תרי ירושלים הוו:

וקדשו ערי חומה פי' לענין מכירת בית בבתי ערי חומה ולענין שילוח מצורעים חוץ לעיר דדוקא בבתי ערי חומה צריך לשלוח המצורעים חוץ לחומה אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ואבנים מנוגעות צריך לשלוח חוץ לעיר ואפי' לא היו מוקפות מימות יהושע והכי תניא בתורת כהנים אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד וא"ת מנלן הא לא כתיב בית חומה גבי אדם מצורע ואומר הרב רבינו יצחק דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) ממושב דכתיב בית מושב עיר חומה (שם כה) ופירש רש"י כאן דמקדש ליה (לארעא) בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן כדאיתא בשבועות (דף טז. ושם) ובמס' שבועות פירש"י דאשכחן שהיו מקדשין חומות ירושלים בשתי תודות ובשיר כשבאו להוסיף על העיר ועל (העיירות) [העזרות] אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ידעתי היאך היו מקדשין אותן:

מנו יובלות לקדש שמיטין מכאן תימה לברייתא דתני בירושלמי דמסכת גיטין ורש"י כתב בפ' השולח (גיטין דף לו.) דתניא בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחד שמיטת יובל ואחד שמיטת שביעית בזמן שאתה משמט [יובל] אתה משמט [שביעית] בזמן שאי אתה משמט יובל אי אתה משמט שביעית וכאן אומר דלא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין ופירש רש"י פ' השולח (שם) דההיא דערכין דמדרבנן היא ואין משמע כן בת"כ (ואומר אני דתנאי היא (עכ"ל רש"י) (דהא דירושלמי רבי היא) ועוד אור"ת דהך ברייתא דמייתי) ריש פרק השולח (שם) וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים והא דירושלמי רבי היא אבל רבנן פליגי עליה דרבי ואמרי מנין דיש שמיטה אף על פי שאין יובל ת"ל (ויקרא כ״ה:ח׳) והיו לך שבע שבתות השנים ומנין שיעשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל (שם) והיו לך תשע וארבעים שנה [וסוגיא] דהכא אתיא כרבנן מיהו יש ליישב ההיא דתורת כהנים אפי' כר' והא דתני שביעית אע"פ שאין יובל יש לפרשה אע"פ שלא נהגו יובל והניחו בחטאם וכדתני בפ"ק דראש השנה (דף ט: ושם) יובל היא אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר יובל אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא שלחו יכול אף על פי שלא תקעו ת"ל היא:

Tosafot on Arakhin 32b · Sefaria

בן יהוידע

אֶפְשָׁר בָּא דָוִד וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת, בָּא שְׁלֹמֹה וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא? (נחמיה ח, יז). הא דנקיט דוד ושלמה דוקא ולא נקיט דורות שקדמו להם שמואל הנביא ע"ה ושאול המלך ע"ה, נראה לי בס"ד דברור הוא מה שאמר 'כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ סֻכּוֹת' היינו שלא עשו אותו בשמחה כדינו כי דין הסוכות הוא לעשותו בשמחה גדולה דלכן נקרא 'חג השמחות' והם לא היה להם שמחה שלמה בכל ימיהם מפני שכיני בישי הם האומות שהיו סביבותם דאפילו בזמן שלא היו נלחמים זה בזה איכא פחד מלחמה בליבותם וכל יום יחשבו עתה יבואו להלחם ולכן אין שמחתם שלימה, אך בימי דוד המלך ע"ה שנתן לו הקדוש ברוך הוא הצלחה גדולה במלחמה וכל מה שהיה נלחם היה גובר מפני שהוא מלך הראשון שמלך משבט יהודה שברכתו היתה 'יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ' (בראשית מט, ח) היה לישראל שמחה שלימה כי הוסר הפחד הזה מליבותם כי היה ברור להם שאם נלחמים הם גוברים כי בטוחים בברכה של אבינו הזקן שבירך את יהודה 'יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ' ולכן יש לומר שבימיו של דוד המלך ע"ה עשו סוכות בשמחה כראוי ואפילו אם תאמר שלא היתה השמחה שלימה מאחר שהיו באים ונלחמים ורק בטוחים הם על הברכה הנה בודאי בימי שלמה המלך ע"ה היתה השמחה שלימה כי ראו שהשם יתברך הניח לו מסביב אין שטן ואין פגע רע וכמפורש בכתובים (מלכים א' ה, יח) וכל המלכים משתחוים לו ומביאים לו מנחה, אם כן בודאי עשו סוכות כראוי בשמחה שלימה ואיך תולה עשיית סוכות בשמחה בביאת עזרא? אלא הכונה תלה זה בזה כדי להקיש ביאתם בימי עזרא וכו' למנין יובלות. והא דנקיט 'סֻכּוֹת' מפני כי הוא חג הקבוע בתשרי והשמטין והיובלות מונין מן תשרי. וגם עוד שהוא ראשון למעשרות ובו מתוודים ודוי מעשר.

וְהַיְנוּ דְּקָא קַפִּיד קְרָא עִילוּיֵהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכָל דּוּכְתִּי כְּתִיב 'יְהוֹשֻׁעַ', הָכָא כְּתִיב: 'יֵשׁוּעַ' (נחמיה ח, יז). פירש מהרש"א ז"ל לכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה בבקשו רחמים עליו יה יושיעך מעצת המרגלים בזכותא דארץ ישראל (סוטה לד:) וכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים על דברי מהרש"א ז"ל הנזכר קשא דיו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה כדקאי קאי ומה שנפחת לו עתה היא אות ה'א כמבואר בכתוב ובש"ס והרב ז"ל אגב שטפיה כתבה עד כאן לשונו. ולי אנא עבדא נראה ליישב דברי מהרש"א ז"ל רצונו לומר אף על גב דהיו"ד לא נחסר עם כל זה נפחת כבודה של יו"ד מחמת חסרון אות ה"א כי בהיות בשמו אות ה"א אז יש בשמו צירוף שם י־ה אשר בו ברכו משה רבינו ע"ה ואמר לו 'י־ה יושיעך מעצת המרגלים' אבל אם תחסר אות ה"א משמו נמצאת אות יו"ד היא אות פשוט כשאר אותיות ואינה אות של י־ה הקדוש. ודבר זה שאני אומר רמזו רבינו מהרש"א בלשון קצרה שכתב לכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה בבקשו עליו י־ה יושיעך חדא דקדק לומר 'נפחת' ולא אמר נחסר כי באמת לא נחסר אות יו"ד משמו וכדקאי קאי ורק נפחת כבודו ועוד סיים לומר 'בבקשו עליו רחמים י־ה יושיעך' והוה סגי לומר שהוסיף לו משה רבינו ע"ה שזה מפורש בכתוב וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג, טז) ומה לו להזכיר הדרשה שדרשו רבותינו ז"ל שאמר לו 'י‏‎־ה יושיעך' דאין צורך בזה כאן? אך בא לפרש דבריו למה נפחת כבודה של יו"ד מפני שבהוספתה ברכו 'י‏‎־ה יושיעך' נמצא נתכוון משה רבינו ע"ה בתוספת זו של אות יוד כדי להשלים בשמו שם י־ה הקדוש אשר מוצאו מצא חיים. ומה שאמר ' וְאַגִין זְכוּתָא עֲלַיְהוּ כִּי סֻכָּה ' היינו כיון דבטלו יצר הרע של עבודה זרה נעשה יחוד שם הוי־ה ושם אדנ־י [26+65=91] הרמוז באותיות סוכה [91] 'כ"ו ה"ס' והאירו לישראל לחיים.

Ben Yehoyada on Arakhin 32b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר — עַד גַּמְלָא בַּגָּלִיל, עַד גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם בִּיהוּדָה.

קטע 2

רָבָא אָמַר: גַּמְלָא בַּגָּלִיל, לְאַפּוֹקֵי גַּמְלָא דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְאַפּוֹקֵי גְּדוֹד דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; אִינָךְ דְּלָא אִיכָּא דִּכְוָתַיְיהוּ — לָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ.

קטע 3

וִירוּשָׁלַיִם מִי מִיחֲלַט בַּהּ? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ!

קטע 4

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירוּשָׁלַיִם דְּמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְלֹא כִּירוּשָׁלַיִם, דְּאִילּוּ יְרוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, וְאִילּוּ הָכָא הַבַּיִת חָלוּט (בהן) [בָּהּ]. רַב אָשֵׁי אָמַר: לָאו אָמַר רַב יוֹסֵף תְּרֵי קָדֵשׁ הֲווֹ? הָכָא נָמֵי תְּרֵי יְרוּשָׁלַיִם הֲווֹ.

קטע 5

תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ, שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם, אֲבָל רִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה קְדוּשַּׁת הָאָרֶץ. קָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ, וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

קטע 6

וּרְמִינְהִי: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וְכִי אֵלּוּ בִּלְבַד הָיוּ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״שִׁשִּׁים עִיר כׇּל חֶבֶל אַרְגּוֹב... כׇּל אֵלֶּה עָרִים בְּצוּרוֹת״! אֶלָּא לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם. קִידְּשׁוּם? הָא אָמְרִינַן דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוֹשִׁינְהוּ! אֶלָּא מְנָאוּם.

קטע 7

וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד, אֶלָּא כֹּל שֶׁתַּעֲלֶה לְךָ מָסוֹרֶת בְּיָדְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן — כׇּל מִצְוֹת הַלָּלוּ נוֹהֲגוֹת בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא!

קטע 8

אִיבָּעֵית אֵימָא: תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: חַד מִינַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אַמְרַהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.

קטע 9

מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סוּכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד״. אֶפְשָׁר בָּא דָּוִד וְלֹא עָשׂוּ סוּכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא?

קטע 10

אֶלָּא מַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מָה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה.

קטע 11

וְאוֹמֵר: ״וֶהֱבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״, מַקִּישׁ יְרוּשָּׁתְךָ לִירוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ — מָה יְרוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף יְרוּשָּׁתְךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ.

קטע 12

וְאִידַּךְ? דִּבְעוֹ רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדָה זָרָה, וּבַטְּלֵיהּ, וְאַגֵּין זְכוּתָא עֲלַיְיהוּ כִּי סוּכָּה.

קטע 13

וְהַיְינוּ דְּקָא קָפֵיד קְרָא עִילָּוֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכֹל דּוּכְתָּא כְּתִיב ״יְהוֹשֻׁעַ״, וְהָכָא כְּתִיב ״יֵשׁוּעַ״. בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי, דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַמַּאי לָא לִיבְעֵי רַחֲמֵי?

קטע 14

וְהָא כְתִיב: ״אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״! הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ — יָרַשְׁתָּ אַתְּ.

קטע 15

וּמִי מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת? הַשְׁתָּא מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, עֶזְרָא דִּכְתִיב בֵּיהּ ״כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים״ הֲוָה מָנֵי?

קטע 16

דְּתַנְיָא: מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ״, בִּזְמַן שֶׁכֹּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ מִקְצָתָן.

קטע 17

יָכוֹל הָיוּ עָלֶיהָ וְהֵן מְעוֹרָבִין, שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה וְשֵׁבֶט יְהוּדָה בְּבִנְיָמִין, יְהֵא יוֹבֵל נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ״ — בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כְּתִיקּוּנָן, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְעוֹרָבִין!

קטע 18

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מָנוּ יוֹבְלוֹת לְקַדֵּשׁ שְׁמִיטִּין.

מסכת ערכין דף ל״ב עמוד ב׳

מסכת ערכין דף ל״ב עמוד ב׳

רש"י

תוספות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור